שרותים טובים יותר, חיים טובים יותר

בהודו הכפרית, החוסר בשרותים יוצר בעיה גדולה ומסריחה. היא מובילה לאיכות מים נמוכה, אחד הגורמים המובילים למחלות בהודו, ויש לה השפעה שלילית לא פרופורציונלית על נשים. ג'ו מדיאת' מציד תוכנית כדי לעזור לכפריים לעזור לעצמם, על ידי בניית מערכות מים וסניטציה נקיות ומוגנות ולדרוש מכולם בכפר לשתף פעולה --עם תועלות משמעותיות שמתגלגלות לרחבי הבריאות, החינוך ואפילו הממשל.

זה מאוד אופנתי ומתאים לדבר על אוכל

בכל הצורות, כל הצבעים, הארומות והטעמים.

אבל אחרי שהאוכל עובר דרך מערכת העיכול,

כשהוא מושלך החוצה כצואה,

לא אופנתי יותר לדבר עליו.

זה די מבחיל.

אני בחור שהתבגר מבולשיט לחרא מלא.

(צחוק)

הארגון שלי, דראם ויקאס,
שמשמעו "פיתוח וארגון כפרי,"

עבד בתחום של אנרגיה מתחדשת.

לרוב, יצרנו ביו גז,

ביוגז למטבחים כפריים.

יצרנו ביוגז בהודו בשימוש בזבל של חיות,

שבדרך כלל, בהודו, נקרא חרא של פרות.

אבל בתור אדם רגיש למגדר שאני,

הייתי רוצה לקרוא לזה בולשיט.

אבל הבנתי מאחר יותר

כמה חשובה היתה הסניטציה
וההפתרות מחרא בדרך הנכונה,

נכנסנו לתוך זירת הסניטציה.

80% מכל המחלות בהודו
ורוב המדינות המתפתחות

הן בגלל איכות נמוכה של מים.

וכשהבטנו בסיבות לאיכות המים הנמוכה,

מצאנו שזה היה הגישה העגומה שלנו
להפתרות מפסולת אנושית.

פסולת אנושית, בצורה הכי גולמית שלה,

מוצאת את דרכה למי השתיה,
מי הרחצה, מי השטיפה,

מי ההשקיה, כל מים שאתם רואים.

וזה הגורם ל80% מהמחלות
לאזורים כפריים.

בהודו, למרבה הצער רק הנשים נושאות את המים.

אז לכל הצרכים הביתיים,
נשים צריכות לשאת את המים.

אז זה מצב עגום של העניינים.

חירבון בחוץ הוא נפוץ.

70% מהודו מחרבנים בחוץ.

הם יושבים שם בחוץ,

עם הרוח על המפרשים שלהם,

מחביאים את פניהם, חושפים את הבסיס,

ויושבים שם בחשיפה דגולה --

כן, 70% מהודו.

ואם אתם מביטים בעולם כולו,

60% מכל הצואה שמושלכת
החוצה היא על ידי הודים.

אבחנה מעולה.

אני לא יודע אם אנחנו ההודים יכולים
להיות גאים בכזו אבחנה.

(צחוק)

אז אנחנו, יחד עם הרבה כפרים,

התחלנו לדבר על איך באמת לטפל
במצב הסניטציה הזה.

והתאגדנו ויצרנו פרוייקט שנקרא מנטרה.

מנטרה משמעו תנועה ורשת פעולה
למטרת שינוי של אזורים כפריים.

אז אנחנו מדברים על שינוי,
שינוי באזורים כפריים.

כפרים שמסכימים ליישם את הפרוייקט הזה,

הם מארגנים אגודה חוקית

בה הגוף הכללי מכיל את על החברים

שבוחרים קבוצה של גברים ונשים
שמיישמים את הפרוייקט

ומאוחר יותר, שדואגים לתפעול והתחזוקה.

הם החליטו לבנות חדר שרותים ומקלחת.

וממקור מים מוגן,

מים יובאו למאגר מים מוגבה
ויעברו בצינור לכל הבתים

דרך שלושה ברזים:

אחד בשרותים, אחד במקלחת,
ואחד במטבח, 24 שעות ביום.

מה שחבל זה שבערים שלנו,
כמו ניו דלהי ובומביי,

אין אספקת מים 24 שעות ביום.

אבל בכפרים האלה, אנחנו רוצים שכן תהיה.

יש הבדל משמעותי באיכות.

ובכן בהודו, יש לנו תאוריה,
שהיא מאוד מקובלת

על ידי הבירוקרטיה הממשלתית וכל אלה שמשנים,

שלאנשים עניים מגיע פתרונות עלובים

ולאנשים עניים לגמרי מגיעים פתרונות פתטיים.

זה, בשילוב עם תאוריה שמגיע לה פרס נובל

שהזול ביותר הוא הכי שווה כלכלית,

זה קוקטייל משכר שנכפה על העניים לשתות.

אנחנו נלחמים בזה.

אנחנו מרגישים שהעניים
הושפלו במשך מאות שנים.

ואפילו בסניטציה,

הם לא צריכים להיות מושפלים.

סניטציה נוגעת יותר לכבוד

מלהפטרות אנושית מפסולת.

וכך אתם בונים את השרותים האלה והרבה פעמים,

אנחנו שומעים שהשרותים
טובים יותר מהבית שלהם.

ואתם יכולים לראות שבחזית הבתים המחוברים

והאחרים הם שרותים.

אז האנשים האלה,
בלי משפחה יוצאת מהכלל בכפר,

מחליטים לבנות שרותים, חדר רחצה.

ובשביל זה, הם מתאגדים,
אוספים את כל החומרים המקומיים --

חומרים מקומיים כמו חצץ, חול, אבנים,

בדרך כלל יש סובסידיה ממשלתית

כדי להגיע לפחות לחלק
מהעלות של חומרים חיצוניים

כמו מלט, פלדה, אביזרי שרותים.

והם בנו שרותים וחדרי רחצה.

כמו כן, לכל העובדים הלא מקצועיים,
שמרוויחים משכורת יום, בעיקר חסרי אדמה,

ניתנת ההזדמנות להכשרה כבנאים ושרברבים.

אז בעוד אנשים מקבלים הכשרה,
אחרים אוספים את החומרים.

וכששניהם מוכנים,
הם בונים שרותים, חדר אמבטיה,

וכמובן מגדל מים, מאגר מים מוגבה.

אנחנו משתמשים במערכת
של שני בורות ספיגה כדי לטפל בפסולת.

מהשרותים, הפסולת מגיעה לבור הספיגה הראשון.

וכשהוא מלא, הוא נחסם
וזה יכול לעבור לבא אחריו.

אבל גילינו שאם אתם שותלים
עצי בננה, עצי פפאיה

על שולי בורות הספיגה,

הם גדלים ממש טוב מפני שהם
שואבים את כל החומרים המזינים

ואתם מקבלים בננות ופפאיות מאוד טעימות.

אם תבואו לבית שלי,

אני אשמח לחלוק את הבננות
והפפאיות האלו איתכם.

אז פה אתם יכולים לראות
את השרותים המושלמים, את מגדלי המים.

זה בכפר בו רוב האנשים הם אפילו בורים.

זה תמיד אספקה של מים 24 שעות

מפני שהמים מזדהמים
הרבה פעמים כשאוגרים אותם --

ילד טובל את ידו בתוכם, משהו נופל פנימה.

אז מים לא נאגרים, הם תמיד מוכנים.

כך מאגר מים מוגבה נבנה.

וזה המוצר הסופי.

בגלל שהם צריכים לעלות
כל כך גבוה, ויש מעט מקום פנוי,

שניים או שלושה חדרים
נבנים מתחת למגדל המים,

שמשמשים לכפר למטרת פגישות הועדות.

היו לנו עדויות ברורות
להשפעה הגדולה של התוכנית.

לפני שהתחלנו, היו, כרגיל,

יותר מ-80% אנשים שסבלו
ממחלות שנישאות על ידי מים.

אבל אחריו, היו לנו עדויות
אמפיריות ש-82% בממוצע,

בין כל הכפרים האלה --
1,200 כפרים השלימו אותו --

מחלות נישאות מים ירדו ב-82%.

(מחיאות כפיים)

נשים בדרך כלל בילו, בעיקר בחודשי הקיץ,

בערך 6-7 שעות ביום בנשיאת מים.

וכשהן הלכו לשאת מים,

בגלל, כמו שאמרתי קודם,
זה רק נשים שנשאו מים,

הן היו לוקחות את הילדים הקטנים שלהם,
ילדות, איתן כדי לשאת את המים,

או אחרת בבית להשגיח על האחים.

אז היו פחות מ-9% של ילדות
שהלכו לבית הספר,

אפילו אם היה בית ספר.

ובנים, בערך 30%.

אבל בנות, זה עלה ל-90%
בערך ובנים כמעט ל-100%.

(מחיאות כפיים)

החלק הכי פגיע בכפר

הוא העובדים חסרי הקרקע
שמרוויחים משכורת יום.

מפני שהם עברו הכשרה

להיות בנאים ושרברבים ומכופפי ברזלים,

עכשיו היכולת שלהם להרוויח
עלתה ב- 300%-400%.

אז זו דמוקרטיה בפעולה

מפני שיש גוף כללי, מועצה מפקחת, את הועדה.

אשים שואלים, אנשים שולטים בעצמם,

אנשים לומדים לנהל את העניינים של עצמם,

הם לוקחים את העתיד שלהם בידיהם.

וזה דמוקרטיה ברמה הכי בסיסית בפעולה.

יותר מ-1,200 כפרים עשו זאת עד כה.

זו מועיל ליותר מ-400,000
אנשים וזה עדיין ממשיך.

ואני מקווה שזה ימשיך לנוע קדימה.

להודו ולמדינות מתפתחות דומות,

צבאות וחימוש,

חברות תוכנה וחלליות

אולי לא חשובות כמו ברזים ושרותים.

תודה לכם. תודה רבה לכם.

(מחיאות כפיים)

תודה לכם.