Return to Video

הסוד הראשון בעיצוב הוא... להבחין

  • 0:01 - 0:04
    בסרט הנהדר משנות ה-80
    "האחים בלוז",
  • 0:04 - 0:09
    יש סצינה שבה ג'ון בלושי
    הולך לבקר את דן אקרויד בדירה שלו
  • 0:09 - 0:12
    בשיקגו בפעם הראשונה.
  • 0:12 - 0:15
    זה חלל קטנטן וצפוף
  • 0:15 - 0:17
    והוא רק כמטר ממסילת הרכבת.
  • 0:19 - 0:20
    כשג'ון יושב על מיטתו של דן,
  • 0:20 - 0:23
    רכבת חולפת במהירות,
  • 0:23 - 0:25
    ומרעידה את כל החדר.
  • 0:25 - 0:29
    ג'ון שואל, "באיזו תדירות
    הרכבת הזו עוברת כאן?"
  • 0:29 - 0:34
    דן משיב, "בתדירות כל כך גבוהה,
    שאתה אפילו לא תבחין בזה".
  • 0:34 - 0:36
    ואז, משהו נופל מהקיר.
  • 0:37 - 0:39
    כולנו יודעים על מה הוא מדבר.
  • 0:39 - 0:42
    כבני אדם, אנחנו מתרגלים
    לדברים יומיומיים
  • 0:42 - 0:43
    מהר מאוד.
  • 0:44 - 0:47
    כמעצב מוצר, זוהי העבודה שלי
    לראות את אותם דברים יומיומיים,
  • 0:47 - 0:51
    להרגיש אותם, ולנסות לשפר אותם.
  • 0:51 - 0:55
    למשל, רואים את הפרי הזה?
  • 0:56 - 0:58
    רואים את המדבקה הקטנה הזו?
  • 0:59 - 1:02
    המדבקה הזו לא הייתה שם
    כשאני הייתי ילד.
  • 1:03 - 1:05
    אבל איפשהו כשהשנים עברו,
  • 1:05 - 1:08
    למישהו עלה הרעיון המבריק
    לשים את המדבקה הזו על פירות.
  • 1:08 - 1:08
    למה?
  • 1:08 - 1:10
    כדי שיהיה לנו קל יותר
  • 1:10 - 1:12
    לשלם בקופה.
  • 1:12 - 1:13
    ובכן זה נהדר,
  • 1:13 - 1:15
    אנחנו יכולים להיכנס ולצאת מהחנות במהירות.
  • 1:15 - 1:17
    אבל עכשיו, יש בעיה חדשה.
  • 1:17 - 1:19
    כשאנחנו מגיעים הביתה ואנחנו רעבים
  • 1:19 - 1:23
    ואנחנו רואים את הפרי הבשל והעסיסי הזה
    על השיש,
  • 1:23 - 1:26
    אנחנו רק רוצים להרים אותו
    ולאכול.
  • 1:26 - 1:29
    אבל עכשיו, אנחנו צריכים
    לחפש את המדבקה הקטנה הזו.
  • 1:31 - 1:35
    ולחפור בה עם הציפורניים שלנו,
    ולפגוע בפרי.
  • 1:35 - 1:37
    ואז לגלגל את המדבקה--
  • 1:37 - 1:38
    אתם יודעים למה אני מתכוון.
  • 1:38 - 1:40
    ואז לנסות להעיף אותה מהאצבעות שלכם.
  • 1:40 - 1:43
    [מחיאות כפיים]
  • 1:44 - 1:46
    זה לא כיף,
  • 1:46 - 1:47
    בכלל לא.
  • 1:48 - 1:50
    אבל משהו מעניין קרה.
  • 1:50 - 1:53
    מבינים, בפעם הראשונה שעשיתם את זה,
    בטח הרגשתם את הרגשות הללו.
  • 1:53 - 1:55
    רק רציתם לאכול פרי.
  • 1:55 - 1:56
    התעצבנתם.
  • 1:56 - 1:58
    רק רציתם לצלול אל הפרי הזה.
  • 1:59 - 2:00
    בפעם העשירית,
  • 2:00 - 2:03
    כבר התעצבנתם פחות
  • 2:03 - 2:06
    ופשוט התחלתם לקלף את המדבקה.
  • 2:06 - 2:08
    בפעם המאה,
    לפחות עבורי,
  • 2:08 - 2:10
    נהייתי אדיש לזה.
  • 2:10 - 2:13
    פשוט הרמתי את הפרי,
  • 2:13 - 2:17
    חפרתי בו עם הציפורניים שלי,
    וניסיתי להעיף את המדבקה.
  • 2:17 - 2:19
    ואז תהיתי,
  • 2:19 - 2:22
    "האם יש מדבקה נוספת?"
  • 2:24 - 2:25
    אז למה זה?
  • 2:25 - 2:27
    למה אנחנו מתרגלים לדברים יומיומיים?
  • 2:27 - 2:30
    ובכן, כבני אדם, יש לנו יכולת מוחית מוגבלת.
  • 2:30 - 2:35
    ולכן המוח שלנו מקודד
    את הדברים היומימיים לכדי הרגלים
  • 2:35 - 2:39
    כדי שנוכל לפנות עוד מקום
    ללמידה של דברים חדשים.
  • 2:39 - 2:41
    זה תהליך שנקרא הרגלה
  • 2:41 - 2:44
    וזוהי אחת מהדרכים הכי בסיסיות
    בה אנו, כבני אדם, לומדים.
  • 2:46 - 2:48
    עכשיו, הרגלה היא לא תמיד רעה.
  • 2:49 - 2:51
    זוכרים איך זה ללמוד לנהוג?
  • 2:51 - 2:52
    אני זוכר בהחלט.
  • 2:53 - 2:56
    הידיים שלכם נעולות על 10 ו-2 בהגה,
  • 2:56 - 2:58
    מסתכלים על כל אובייקט שם בחוץ--
  • 2:58 - 3:02
    המכוניות, האורות, הולכי הרגל.
  • 3:02 - 3:04
    זוהי חוויה מורטת עצבים.
  • 3:05 - 3:09
    עד כדי כך, שאפילו לא יכולתי
    לדבר עם אף אחד שהיה במכונית
  • 3:09 - 3:10
    ולא יכולתי אפילו להקשיב למוסיקה.
  • 3:11 - 3:13
    אבל אז קרה משהו מעניין.
  • 3:13 - 3:17
    ככל שהשבועות חלפו,
    הנהיגה נעשתה קלה יותר ויותר.
  • 3:18 - 3:20
    עברתם הרגלה לזה.
  • 3:21 - 3:23
    זה התחיל להיות כיף
    וטבע שני.
  • 3:23 - 3:26
    ואז, יכולתם לדבר עם חבריכם שוב
  • 3:26 - 3:26
    ולהקשיב למוסיקה.
  • 3:26 - 3:29
    אז יש סיבה טובה למה
    המוח שלנו עושה הרגלה לדברים,
  • 3:29 - 3:33
    אם לא היינו עושים את זה,
    היינו מבחינים בכל פרט קטן,
  • 3:33 - 3:34
    כל הזמן.
  • 3:35 - 3:36
    זה היה מתיש,
  • 3:36 - 3:39
    ולא היה לנו זמן ללמוד דברים חדשים.
  • 3:40 - 3:43
    אבל לפעמים, הרגלה אינה טובה.
  • 3:44 - 3:48
    אם היא מונעת מאיתנו מלהבחין
    בבעיות שישנן סביבנו,
  • 3:48 - 3:49
    ובכן, זה רע.
  • 3:49 - 3:53
    ואם זה מונע מאיתנו מלהבחין
    ולתקן את הבעיות הללו,
  • 3:53 - 3:55
    ובכן, זה ממש רע.
  • 3:56 - 3:58
    קומיקאים מכירים את זה.
  • 3:58 - 4:03
    הקריירה של ג'רי סיינפלד כולה נבנתה
    על הבחנה בפרטים הקטנים הללו,
  • 4:03 - 4:07
    אותם דברים אידיוטיים שאנחנו עושים בכל יום
    ואפילו לא זוכרים.
  • 4:08 - 4:11
    הוא מספר לנו על הפעם שבה הוא ביקר חברים
  • 4:11 - 4:13
    ורק רצה להתקלח בנוחות.
  • 4:13 - 4:17
    הוא הושיט יד, תפס את הידית של הברז
    וסובב אותה בעדינות לכיוון אחד,
  • 4:17 - 4:19
    והמים היו חמים מידי ב-40 מעלות.
  • 4:19 - 4:23
    ואז הוא סובב לצד שני,
    וזה היה קר מידי ב-40 מעלות.
  • 4:23 - 4:26
    הוא רק רצה מקלחת נוחה.
  • 4:26 - 4:28
    עכשיו, כולנו היינו שם,
  • 4:28 - 4:30
    אנחנו פשוט לא זוכרים את זה.
  • 4:30 - 4:31
    אבל ג'רי כן,
  • 4:31 - 4:33
    וזוהי עבודתו של קומיקאי.
  • 4:33 - 4:36
    אבל מעצבים, ממציאים ויזמים,
  • 4:36 - 4:39
    העבודה שלנו היא לא רק להבחין בדברים הללו,
  • 4:39 - 4:42
    אלא ללכת צעד נוסף קדימה
    ולנסות לתקן אותם.
  • 4:43 - 4:45
    רואים את זה, אשה זו,
  • 4:45 - 4:46
    היא מארי אנדרסון.
  • 4:47 - 4:49
    ב-1902 בניו יורק סיטי,
  • 4:49 - 4:51
    היא הייתה בביקור בעיר.
  • 4:51 - 4:56
    היה זה יום קר, רטוב ומושלג
    והיה לה חם ונעים בקרונית הרכבת הקלה.
  • 4:57 - 5:02
    בעודה מתקדמת ליעד שלה,
    היא הבחינה שהנהג פותח את החלון
  • 5:02 - 5:07
    על מנת לנקות את השלג שהצטבר
    כך שהוא יוכל להמשיך לנהוג בבטחה.
  • 5:08 - 5:12
    אבל כשהוא פתח את החלון
    הוא הכניס פנימה אויר קר ורטוב,
  • 5:12 - 5:14
    מה שגרם לכל הנוסעים להיות אומללים.
  • 5:15 - 5:18
    עכשיו, סביר להניח שרוב הנוסעים פשוט חשבו,
  • 5:18 - 5:21
    "זה מה שיש, הוא חייב
    לפתוח את החלון על מנת לנקות אותו.
  • 5:21 - 5:23
    הדברים הם פשוט כך."
  • 5:23 - 5:25
    אבל מארי לא חשבה כך.
  • 5:25 - 5:26
    מארי חשבה,
  • 5:26 - 5:30
    "מה אם הנהג יוכל לנקות
    את השמשה מבפנים
  • 5:30 - 5:33
    כך שהוא יוכל להישאר בפנים בבטחה ולנהוג
  • 5:33 - 5:36
    והנוסעים יוכלו
    באמת להישאר מחוממים?"
  • 5:37 - 5:39
    אז היא לקחת את חוברת השרטוטים שלה
    מיד באותו הרגע,
  • 5:39 - 5:44
    והתחילה לשרטט ציור שיהפוך
    למגב השמשות הראשון בעולם.
  • 5:45 - 5:49
    עכשיו, כמעצב מוצר,
    אני מנסה ללמוד מאנשים כמו מארי
  • 5:49 - 5:52
    ולנסות לראות את העולם
    כפי שהוא באמת,
  • 5:52 - 5:54
    לא כפי שאנחנו חושבים שהוא.
  • 5:55 - 5:56
    מדוע?
  • 5:56 - 5:59
    כיוון שזה קל לפתור בעיה
    שכמעט כולם מבחינים בה
  • 6:00 - 6:04
    אבל זה קשה לפתור בעיה
    שכמעט אף אחד לא מבחין בה.
  • 6:04 - 6:07
    עכשיו, יש אנשים שחושבים
    שאתה נולד עם היכולת הזו
  • 6:07 - 6:09
    או שאתה לא,
  • 6:09 - 6:14
    כאילו שמארי אנדרסון תוכנתה מלידתה
    לראות את העולם בבירור רב יותר.
  • 6:15 - 6:17
    זה לא היה המקרה עבורי.
  • 6:17 - 6:18
    הייתי צריך לעבוד על זה.
  • 6:20 - 6:22
    במהלך השנים שלי באפל,
  • 6:22 - 6:27
    סטיב ג'ובס איתגר אותנו
    לבוא לעבודה כל יום,
  • 6:27 - 6:31
    לראות את המוצרים שלנו
    דרך עיניו של הצרכן,
  • 6:31 - 6:33
    הצרכן החדש,
  • 6:33 - 6:36
    זה שיש לו חששות
    ותסכולים פוטנציאליים
  • 6:36 - 6:39
    והתרגשות מלאת תקווה
    שהמוצר הטכנולוגי החדש שלו
  • 6:39 - 6:41
    יוכל לעבוד עבורם מיד.
  • 6:41 - 6:44
    הוא קרא לזה
    "להישאר מתחילים",
  • 6:44 - 6:48
    והוא רצה לוודא שאנחנו מתמקדים
    באותם פרטים קטנטנים
  • 6:48 - 6:52
    כדי להפוך אותם למהירים יותר, קלים יותר
    וחלקים עבור הלקוחות.
  • 6:53 - 6:57
    אז אני זוכר את זה בבירור
    בימים המוקדמים של של האייפוד.
  • 6:57 - 6:59
    מבינים, אז בשנות ה-90,
  • 6:59 - 7:01
    בהיותי משוגע של גאדג'טים,
  • 7:03 - 7:08
    הייתי רץ לחנות
    לקנות את הגאדג'ט הכי הכי עדכני.
  • 7:09 - 7:11
    הייתי לוקח את כל הזמן הזה כדי לנסוע לחנות,
  • 7:11 - 7:15
    הייתי משלם, חוזר הביתה,
    ומתחיל לפתוח את העטיפה.
  • 7:15 - 7:19
    ואז, שם הייתה מדבקה קטנה נוספת:
  • 7:19 - 7:22
    זו שהיה כתוב בה
    "יש להטעין לפני השימוש".
  • 7:22 - 7:24
    מה!?
  • 7:24 - 7:25
    אני לא מאמין!
  • 7:25 - 7:27
    בדיוק ביליתי את כל הזמו הזה
    ברכישה של המוצר
  • 7:27 - 7:29
    ועכשיו אני חייב להטעין לפני השימוש.
  • 7:29 - 7:33
    אני חייב לחכות מה שמרגיש כמו נצח
    כדי להשתמש בצעצוע החדש והנחשק שלי.
  • 7:33 - 7:35
    זה היה משוגע.
  • 7:35 - 7:36
    אבל אתם יודעים מה?
  • 7:36 - 7:38
    כמעט כל מוצר באותה תקופה היה ככה.
  • 7:38 - 7:40
    כשהיו בו סוללות,
  • 7:40 - 7:42
    הייתם צריכים להטעין אותו
    לפני שהשתמשתם בו.
  • 7:43 - 7:45
    ובכן, סטיב הבחין בכך
  • 7:45 - 7:46
    ואמר:
  • 7:46 - 7:49
    "אנחנו לא הולכים לתת
    לזה לקרות עם המוצר שלנו."
  • 7:49 - 7:50
    אז מה עשינו?
  • 7:50 - 7:53
    באופן טיפוסי, כשיש לך מוצר
    שיש בו כונן קשיח,
  • 7:53 - 7:56
    אתה מריץ אותו במשך
    כ-30 דקות במפעל
  • 7:56 - 7:59
    על מנת לוודא שהכונן הקשיח
    הולך לעבוד גם שנים אחר כך
  • 7:59 - 8:02
    עבור הלקוח לאחר שהוא מוציא אותו מהקופסה.
  • 8:02 - 8:05
    מה עשינו במקום זה?
  • 8:05 - 8:08
    הרצנו אותו למשך יותר משעתיים.
  • 8:08 - 8:09
    למה?
  • 8:09 - 8:12
    ובכן, ראשית, כך היינו יכולים
    לייצר מוצר איכותי יותר,
  • 8:12 - 8:14
    שקל יותר לבדוק,
  • 8:14 - 8:17
    ולוודא שהוא נהדר עבור הצרכן.
  • 8:18 - 8:19
    אבל חשוב מכך,
  • 8:19 - 8:22
    הסוללה הגיעה טעונה במלואה
    ישר מהקופסה,
  • 8:22 - 8:23
    מוכן לשימוש.
  • 8:23 - 8:27
    אז הלקוח הזה,
    עם כל אותה התלהבות,
  • 8:27 - 8:29
    יכל פשוט להתחיל להשתמש במוצר.
  • 8:29 - 8:31
    זה היה נהדר, וזה עבד.
  • 8:31 - 8:32
    אנשים אהבו את זה.
  • 8:32 - 8:35
    כיום, כמעט כל מוצר
    שאתם רוכשים שמונע על ידי סוללות
  • 8:35 - 8:38
    יוצא מהקופסה טעון במלואו,
  • 8:38 - 8:40
    אפילו אם אין לו כונן קשיח.
  • 8:40 - 8:45
    אבל אז, הבחנו בפרט הזה
    ותיקנו אותו.
  • 8:45 - 8:47
    ועכשיו כולם עושים זאת גם כן.
  • 8:47 - 8:50
    לא עוד "יש להטעין לפני השימוש"
  • 8:51 - 8:53
    אז למה אני מספר לכם את זה?
  • 8:53 - 8:55
    ובכן, לראות את הבעיה הבלתי נראית,
  • 8:55 - 8:59
    לא רק את הבעיה הברורה,
    זה מה שחשוב,
  • 8:59 - 9:02
    לא רק עבור עיצוב מוצר,
    אלא עבור כל דבר שאנחנו עושים.
  • 9:03 - 9:06
    אתם מבינים,
    ישנן בעיות בלתי נראות בכל מקום,
  • 9:06 - 9:08
    כאלו שאנו יכולים לפתור.
  • 9:08 - 9:12
    אך ראשית אנו צריכים לראות אותן,
    להרגיש אותן.
  • 9:13 - 9:15
    לכן, אני מהסס לתת לכם טיפים
  • 9:15 - 9:18
    לגבי מדעי המוח או פסיכולוגיה.
  • 9:18 - 9:21
    יש הרבה יותר מידי אנשים מנוסים
    בקהילת TED
  • 9:21 - 9:24
    שיודעים הרבה יותר על נושאים אלו
    משאני אי פעם אדע.
  • 9:24 - 9:27
    אך הרשו לי להשאיר אתכם
    עם כמה טיפים לדברים שאני עושה,
  • 9:27 - 9:30
    שכולנו יכולים לעשות,
    על מנת להילחם בהרגלה.
  • 9:30 - 9:34
    הטיפ הראשון שלי הוא להביט רחב יותר.
  • 9:34 - 9:36
    אתם מבינים, כאשר אתם מתמודדים עם בעיה,
  • 9:36 - 9:39
    לפעמים, יש הרבה שלבים שמובילים לבעיה הזו.
  • 9:39 - 9:42
    ולפעמים, הרבה מאוד שלבים לאחר מכן.
  • 9:42 - 9:46
    אם אתם יכולים לקחת צעד אחורה
    ולהביט בצורה רחבה יותר,
  • 9:46 - 9:48
    אולי תצליחו לשנות חלק מהקופסאות האלו
  • 9:48 - 9:49
    לפני הבעיה.
  • 9:49 - 9:50
    אולי תוכלו לשלב אותן.
  • 9:50 - 9:54
    אולי תוכלו להסיר אותן לחלוטין
    על מנת לשפר את זה.
  • 9:54 - 9:56
    קחו תרמוסטטים, לדוגמה.
  • 9:56 - 10:00
    בתחילת המאה ה-20 כשהם רק יצאו לשוק,
    הם היו מאוד פשוטים לשימוש.
  • 10:00 - 10:02
    הייתם פשוט יכולים להגביר או להנמיך.
  • 10:02 - 10:03
    אנשים הבינו אותם.
  • 10:04 - 10:06
    אבל בשנות ה-70,
  • 10:06 - 10:08
    משבר האנרגיה הכה,
  • 10:08 - 10:11
    ולקוחות התחילו לחשוב על איך לחסוך באנרגיה.
  • 10:11 - 10:13
    אז מה קרה?
  • 10:13 - 10:16
    מעצבי תרמוסטטים החליטו
    להוסיף שלב חדש.
  • 10:16 - 10:18
    במקום פשוט להגביר או להנמיך,
  • 10:18 - 10:20
    עכשיו הייתם צריכים לתכנת אותו.
  • 10:20 - 10:23
    אז הייתם יכולים להגיד לו מה הטמפרטורה
    שאתם רוצים בזמן נתון.
  • 10:23 - 10:25
    עכשיו, זה נשמע נהדר.
  • 10:25 - 10:28
    התחילו להוסיף את האפשרות הזו
    לכל תרמוסטט.
  • 10:28 - 10:32
    אבל הסתבר שאף אחד לא חסך באנרגיה.
  • 10:32 - 10:34
    עכשיו, למה זה?
  • 10:34 - 10:37
    ובכן, אנשים לא יכלו לחזות את העתיד.
  • 10:37 - 10:40
    הם פשוט לא ידעו איך השבועות שלהם
    ישתנו מעונה לעונה,
  • 10:40 - 10:42
    משנה לשנה.
  • 10:42 - 10:45
    אז אף אחד לא חסך באנרגיה,
  • 10:45 - 10:46
    ומה קרה?
  • 10:46 - 10:48
    מעצבי תרמוסטטים חזרו ללוח השרטוטים
  • 10:48 - 10:50
    והתמקדו בצעד התכנות הזה.
  • 10:51 - 10:53
    הם יצרו ממשקי משתמש טובים יותר,
  • 10:53 - 10:56
    הם יצרו תיעוד טוב יותר.
  • 10:56 - 11:00
    אבל עדיין, שנים לאחר מכן,
    אנשים לא חסכו באנרגיה
  • 11:00 - 11:03
    כיוון שהם פשוט לא יכלו
    לחזות את העתיד.
  • 11:03 - 11:05
    אז מה עשינו?
  • 11:05 - 11:09
    שמנו אלגוריתם של למידה חישובית
    במקום התכנות
  • 11:09 - 11:12
    שפשוט יצפה כשמגבירים ומנמיכים,
  • 11:12 - 11:14
    כשאתם מעדיפים טמפרטורה מסויימת
    כשאתם מתעוררים,
  • 11:14 - 11:16
    או כשאתם עוזבים.
  • 11:16 - 11:17
    ואתם יודעים מה?
  • 11:17 - 11:18
    זה עבד.
  • 11:18 - 11:22
    אנשים חוסכים באנרגיה
    בלי שום תכנות.
  • 11:23 - 11:25
    אז, זה לא משנה מה אתם עושים.
  • 11:25 - 11:29
    אם אתפ לוקחים צעד אחורה
    ומסתכלים על כל הקופסאות,
  • 11:29 - 11:32
    אולי ישנה דרך
    להסיר אחת או לשלב אותן
  • 11:32 - 11:34
    כך שתוכלו להפוך את התהליך
    לכל כך יותר פשוט.
  • 11:35 - 11:38
    אז זה הטיפ הראשון שלי: הביטו רחב יותר.
  • 11:38 - 11:42
    הטיפ השני שלי הוא להביט קרוב יותר.
  • 11:42 - 11:45
    אחד מהמורים הכי טובים שלי
    היה סבא שלי.
  • 11:47 - 11:49
    הוא לימד אותי הכל על העולם.
  • 11:50 - 11:53
    הוא לימד אותי איך דברים נבנו
    ואיך הם תוקנו,
  • 11:53 - 11:57
    את הכלים והטכניקות הדרושים
    עבור פרויקט מוצלח.
  • 11:58 - 12:02
    אני זוכר סיפור אחד
    שהוא סיפר לי על ברגים,
  • 12:02 - 12:06
    ועל איך שאתה צריך
    את הבורג הנכון לעבודה הנכונה.
  • 12:06 - 12:08
    יש הרבה סוגים שונים של ברגים:
  • 12:08 - 12:12
    ברגי עץ, ברגי מתכת, דיבלים, ברגי בטון,
  • 12:12 - 12:14
    הרשימה ממשיכה וממשיכה.
  • 12:15 - 12:18
    העבודה שלנו היא לייצר מוצרים
    שהם קלים להתקנה
  • 12:18 - 12:22
    עבור כל הלקוחות שלנו בעצמם
    בלי אנשי מקצוע.
  • 12:23 - 12:24
    אז מה עשינו?
  • 12:25 - 12:28
    זכרתי את הסיפור הזה
    שסבא שלי סיפר לי,
  • 12:28 - 12:29
    ואז חשבנו,
  • 12:29 - 12:31
    "כמה ברגים שונים אנחנו
    יכולים לשים בקופסה?
  • 12:31 - 12:34
    האם זה הולך להיות שניים, שלושה,
    ארבעה, חמישה?
  • 12:34 - 12:37
    כיוון שיש כל כך הרבה
    סוגי קירות שונים."
  • 12:37 - 12:39
    אז חשבנו על זה,
    עשינו לזה אופטימיזציה,
  • 12:39 - 12:43
    ובחרנו שלושה סוגי ברגים
    לשים בקופסה.
  • 12:44 - 12:46
    חשבנו שזה הולך לפתור את הבעיה.
  • 12:46 - 12:49
    אבל התברר שזה לא.
  • 12:50 - 12:51
    אז שלחנו את המוצר,
  • 12:51 - 12:54
    ולאנשים לא הייתה חוויה נהדרת.
  • 12:54 - 12:55
    אז מה עשינו?
  • 12:55 - 12:57
    חזרנו ללוח השרטוטים
  • 12:57 - 13:01
    מיד לאחר שהבנו
    שלא הצלחנו.
  • 13:01 - 13:04
    ועיצבנו בורג מיוחד,
    בורג מותאם,
  • 13:04 - 13:06
    למרות עגמת הנפש שזה גרם למשקיעים שלנו.
  • 13:06 - 13:10
    הם שאלו "למה אתם משקיעים
    כל כך הרבה זמן בבורג קטן?
  • 13:10 - 13:12
    לכו לעבוד ותמכרו יותר!"
  • 13:12 - 13:15
    ואנחנו אמרנו "אנחנו נמכור יותר
    אם נעשה את זה נכון."
  • 13:16 - 13:18
    והסתבר שצדקנו.
  • 13:18 - 13:21
    בעזרת הבורג המותאם הקטן הזה,
    היה רק בורג אחד בקופסה,
  • 13:21 - 13:24
    שהיה קל לתלות אותו
    ולשים על הקיר.
  • 13:26 - 13:32
    אז אם אנחנו מתמקדים בפרטים הקטנטנים הללו,
    אלו שאולי איננו רואים
  • 13:32 - 13:34
    ואנחנו מביטים בהם באומרנו,
  • 13:34 - 13:36
    "האם זה חשוב
  • 13:36 - 13:38
    או שזו פשוט הדרך בה תמיד עשינו זאת?
  • 13:38 - 13:41
    אולי יש דרך להיפטר מזה."
  • 13:42 - 13:47
    אז העצה האחרונה שלי
    היא לחשוב צעיר יותר.
  • 13:48 - 13:53
    בכל יום, אני ניצב מול שאלות מעניינות
    שמעלים שלושת ילדי הצעירים.
  • 13:53 - 13:54
    הם מעלים שאלות כגון
  • 13:54 - 13:57
    "למה מכוניות לא יכולות לעוף מעל הפקקים?"
  • 13:58 - 14:01
    או "למה אין לי ולקרו במקום שרוכים?"
  • 14:02 - 14:04
    לפעמים, השאלות האלו הן חכמות.
  • 14:05 - 14:08
    בני בא אלי יום אחד
    וביקשתי ממנו
  • 14:08 - 14:11
    "רוץ החוצה לתיבת הדואר ותבדוק אותה"
  • 14:11 - 14:15
    הוא הביט בי, מבובל, ואמר
  • 14:15 - 14:20
    "למה תיבת הדואר לא פשוט בודקת את עצמה
    ואז מודיעה לנו אם יש בה דואר?" [צחוק]
  • 14:20 - 14:24
    ואני חשבתי
    "זאת שאלה די טובה".
  • 14:25 - 14:27
    אז, הם יכולים לשאול המון שאלות
  • 14:27 - 14:32
    ולפעמים אנחנו מגלים
    שפשוט אין לנו את התשובות.
  • 14:32 - 14:38
    אנחנו אומרים "בני, זוהי פשוט
    הדרך בה העולם עובד."
  • 14:38 - 14:41
    אז ככל שאנחנו חשופים למשהו יותר,
  • 14:41 - 14:43
    כך אנו מתרגלים אליו.
  • 14:43 - 14:45
    אך ילדים לא היו פה מספיק זמן
  • 14:45 - 14:47
    כדי להתרגל לדברים הללו.
  • 14:47 - 14:49
    ולכן כשהם נתקלים בבעיות,
  • 14:49 - 14:51
    הם מיד מנסים לפתור אותן,
  • 14:51 - 14:54
    ולפעמים הם מוצאים דרך טובה יותר,
  • 14:54 - 14:56
    והדרך הזו היא באמת יותר טובה.
  • 14:56 - 15:02
    אז העצה שלי שאנחנו מאמצים
    היא שיהיו לכם אנשים צעירים בצוות,
  • 15:02 - 15:04
    או אנשים עם מוח צעיר.
  • 15:04 - 15:07
    כיוון שאם יש לכם את המוחות הצעירים הללו,
  • 15:07 - 15:10
    הם גורמים לכולם בחדר לחשוב צעיר יותר.
  • 15:10 - 15:14
    פיקאסו אמר פעם,
    "כל ילד הוא אמן.
  • 15:15 - 15:20
    הבעיה כשהוא או היא מתבגרים,
    היא איך להישאר אמן."
  • 15:22 - 15:26
    כולנו ראינו את העולם בבירור רב יותר
    כשראינו אותו לראשונה,
  • 15:26 - 15:28
    לפני שחיים של הרגלים
    נכנסו לתמונה.
  • 15:29 - 15:31
    האתגר שלנו הוא לחזור לשם.
  • 15:31 - 15:34
    להרגיש את התסכול הזה,
  • 15:34 - 15:36
    לראות את הפרטים הללו,
  • 15:36 - 15:38
    להביט רחב יותר,
  • 15:38 - 15:39
    להביט קרוב יותר,
  • 15:39 - 15:41
    ולחשוב צעיר יותר
  • 15:42 - 15:44
    כדי שנוכל להישאר מתחילים.
  • 15:44 - 15:45
    זה לא קל.
  • 15:45 - 15:47
    זה דורש מאיתנו לדחוף ולהתנגד
  • 15:47 - 15:50
    לאחת מהדרכים הכי בסיסיות
    בה אנו מבינים את העולם.
  • 15:52 - 15:53
    אך אם נעשה זאת,
  • 15:53 - 15:55
    נוכל לעשות דברים די מדהימים.
  • 15:55 - 15:58
    עבורי, בתקווה, זה עיצוב מוצר טוב יותר.
  • 15:59 - 16:04
    עבורכם, זה יכול להיות משהו אחר,
    משהו עצמתי.
  • 16:06 - 16:09
    האתגר שלנו הוא להתעורר
    בכל יום ולאמר:
  • 16:09 - 16:12
    "איך אני יכול לחוות את העולם
    בצורה טובה יותר?"
  • 16:12 - 16:17
    ואם נצליח, אולי, רק אולי,
  • 16:17 - 16:21
    נוכל להיפטר מהמדבקות הקטנות והטפשיות האלו,
  • 16:22 - 16:24
    תודה רבה.
  • 16:24 - 16:26
    [מחיאות כפיים]
Title:
הסוד הראשון בעיצוב הוא... להבחין
Speaker:
טוני פאדל
Description:

כבני אדם, אנחנו מתרגלים למה שיש מאוד מהר. אבל עבור מעצבים, מה שיש היא הזדמנות... האם מה שיש יכול להיות יותר טוב? איך? בשיחה כיפית וקלילה זו, האיש שמאחורי האייפוד ותרמוסטט Nest חולק כמה מהטיפים שלו לאיך להבחין, ולהניע שינוי.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
16:41

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.