סיפור ההגירה שלי
-
0:01 - 0:03איך אוכל לספר בעשר דקות
-
0:03 - 0:06על הקשרים שבין נשים
משלושה דורות, -
0:06 - 0:09ועל המקום שכוחם המדהים של קשרים אלה
-
0:09 - 0:11תפס בחייה
-
0:11 - 0:13של ילדה בת ארבע,
-
0:13 - 0:15שמצטופפת יחד עם אחותה הצעירה,
-
0:15 - 0:18אימה וסבתה
-
0:18 - 0:20במשך חמישה ימים ולילות
-
0:20 - 0:22בסירה קטנה בים סין
-
0:22 - 0:24לפני יותר משלושים שנה,
-
0:24 - 0:27קשרים שקנו אחיזה
בחייה של אותה ילדה -
0:27 - 0:29ומעולם לא הירפו? --
-
0:29 - 0:32אותה ילדה חיה כעת בסן-פרנציסקו
-
0:32 - 0:34והיא שמדברת אליכם כעת.
-
0:35 - 0:37זה איננו סיפור גמור,
-
0:37 - 0:40אלא תצרף שעדיין הולך ומורכב.
-
0:41 - 0:44הבה ואספר לכם
על כמה מפיסותיו. -
0:45 - 0:46דמיינו את הפיסה הראשונה:
-
0:47 - 0:49גבר השורף את מפעל חייו.
-
0:50 - 0:52זהו משורר, מחזאי,
-
0:53 - 0:55אדם שכל חייו היו מאוזנים
-
0:55 - 0:59על חודה של התקווה האחת והיחידה
לאיחודה ושחרורה של ארצו. -
0:59 - 1:02דמיינו אותו בעת כניסת
הקומוניסטים לסייגון, -
1:03 - 1:06כשעליו להכיר בכך
שכל חייו היו בזבוז מוחלט. -
1:06 - 1:09המלים, ידידותיו משכבר, לועגות לו.
-
1:10 - 1:12הוא התבצר בשתיקתו.
-
1:13 - 1:16הוא כרע ומת תחת נטל ההיסטוריה.
-
1:16 - 1:18זהו סבי.
-
1:19 - 1:21מעולם לא זכיתי להכירו.
-
1:23 - 1:26אבל חיינו הם הרבה יותר
מאשר זכרונותינו. -
1:26 - 1:29סבתי מעולם לא הניחה לי
לשכוח את חייו. -
1:30 - 1:33חובתי היתה לא לאפשר
שחייו יהיו לשווא, -
1:33 - 1:34והלקח שלמדתי היה,
-
1:34 - 1:37שאכן, ההיסטוריה ניסתה למחוץ אותנו,
-
1:37 - 1:39אך אנו שרדנו.
-
1:40 - 1:41הפיסה הבאה בתצרף
-
1:41 - 1:44היא של סירה עם עלות השחר
-
1:44 - 1:46המחליקה דומם אל הים.
-
1:47 - 1:50אימי, מאי, היתה בת 18
כשאביה מת-- -
1:50 - 1:53וכבר נשואה דרך שידוך,
-
1:53 - 1:55וכבר אם לשתי ילדות קטנות.
-
1:56 - 1:59מבחינתה, החיים הצטמצמו למטלה אחת:
-
1:59 - 2:01הבריחה של משפחתה
-
2:01 - 2:03והחיים החדשים באוסטרליה.
-
2:04 - 2:07לא עלה כלל בדעתה
שאולי היא לא תצליח. -
2:08 - 2:11אז אחרי סאגה בת 4 שנים
שעולה על כל דמיון, -
2:11 - 2:12החליקה סירה אל הים
-
2:12 - 2:14במסווה של סירת-דיג.
-
2:15 - 2:18כל המבוגרים הכירו את הסכנות.
-
2:18 - 2:20החשש הגדול ביותר
היה מפני שודדי-ים, -
2:20 - 2:22אונס ומוות.
-
2:23 - 2:25כרוב המבוגרים באותה סירה,
-
2:25 - 2:28אימי נשאה עימה בקבוקון רעל.
-
2:28 - 2:32אם ניתפס, ראשית אחותי ואני,
-
2:32 - 2:34ואחר היא וסבתי,
כולנו נשתה את הרעל. -
2:35 - 2:38זכרונותי הראשונים הם מאותה סירה--
-
2:38 - 2:40ההלמות הקבועה של המנוע,
-
2:40 - 2:42החרטום הטובל בכל גל,
-
2:43 - 2:45האופק העצום והריק,
-
2:46 - 2:48איני זוכרת את שודדי הים
שהגיעו פעמים רבות, -
2:48 - 2:52אך הוטעו ונרתעו מפני תעוזתם
של הגברים בסירתנו, -
2:53 - 2:55או את המנוע הגווע
ואינו מצליח להתעורר -
2:55 - 2:56במשך שש שעות.
-
2:57 - 3:00אך אני זוכרת את אורות
אסדת הקידוח -
3:00 - 3:01מול חופי מלזיה
-
3:02 - 3:04ואת הגבר הצעיר שקרס ומת -
-
3:04 - 3:07המסע הסתיים מאוחר מדי בשבילו,
-
3:08 - 3:10ואת התפוח הראשון שטעמתי,
-
3:10 - 3:12שניתן לי ע"י הגברים
באסדת הקידוח. -
3:13 - 3:16לאף תפוח מאז
לא היה אותו הטעם. -
3:18 - 3:22אחרי שלושה חודשים במחנה פליטים
נחתנו במלבורן. -
3:22 - 3:24והפיסה הבאה של התצרף
-
3:24 - 3:27היא של ארבע נשים
משלושה דורות -
3:27 - 3:29שיוצרות יחד חיים חדשים.
-
3:30 - 3:32השתקענו בפוטסקריי,
-
3:32 - 3:34פרבר של מעמד הפועלים
-
3:34 - 3:36שהרכבו הדמוגרפי היה
רבדים של מהגרים. -
3:36 - 3:39שלא כמו הפרברים המבוססים
של המעמד הבינוני, -
3:39 - 3:41שלא הייתי מודעת לקיומם,
-
3:41 - 3:43בפוסטקריי לא היתה
כל תחושה של השתייכות. -
3:44 - 3:47הריחות שנישאו מפתחי החנויות
היו מכל יתר חלקי העולם. -
3:47 - 3:50ושברי האנגלית המהוססת
הוחלפו בין אנשים -
3:50 - 3:52שהיה להם דבר אחד במשותף:
-
3:52 - 3:54כולם התחילו מחדש.
-
3:55 - 3:57אימי עבדה במשקים חקלאיים
-
3:57 - 3:59ואחר בקו ייצור מכוניות,
-
3:59 - 4:01שישה ימים בשבוע
במשמרות כפולות. -
4:02 - 4:04איכשהו היא מצאה זמן ללמוד אנגלית
-
4:04 - 4:06ולהשלים לימודי מחשבים.
-
4:07 - 4:09היינו עניות.
-
4:09 - 4:11לכל דולר היה שימוש
-
4:11 - 4:13וכל הכשרה נוספת באנגלית ובמתמטיקה
-
4:13 - 4:15זכתה לתקציב,
-
4:15 - 4:17לא משנה על חשבון מה -
-
4:17 - 4:20בדרך כלל על חשבון בגדים חדשים;
-
4:20 - 4:22לבשנו תמיד בגדים משומשים.
-
4:22 - 4:24שני זוגות גרביים לבית-הספר,
-
4:24 - 4:26שכל אחד מהם נועד
להסתיר את החורים באחר. -
4:27 - 4:29תלבושת אחידה שהגיעה עד הקרסוליים,
-
4:29 - 4:31כי היתה אמורה
להספיק לנו לשש שנים. -
4:33 - 4:35ולעתים נדירות נשמעו גם
קולות צורמניים: -
4:35 - 4:36"מלוכסנות!"
-
4:37 - 4:39ומידי פעם כתובות קיר:
-
4:39 - 4:40"אסיאתים הביתה!"
-
4:41 - 4:42הביתה לאן?
-
4:43 - 4:45משהו התקשח בתוכי.
-
4:45 - 4:47הצטברה בי נחישות
-
4:47 - 4:51וקול שקט שאמר, "אתעלם מכם."
-
4:52 - 4:54אימי, אחותי ואני
-
4:54 - 4:56ישנו באותה המיטה.
-
4:57 - 4:59אימי היתה מותשת מידי לילה,
-
4:59 - 5:01ובכל זאת סיפרנו זו לזו על יומנו
-
5:01 - 5:04והקשבנו לתנועותיה של סבתי
כשהתהלכה בבית. -
5:05 - 5:09אימי סבלה מסיוטים
מן התקופה בסירה. -
5:09 - 5:12ותפקידי היה להישאר ערה
עד שהחלו סיוטיה -
5:12 - 5:14כדי שאוכל להעיר אותה.
-
5:16 - 5:18היא פתחה חנות מחשבים
-
5:18 - 5:21ואחר למדה קוסמטיקה
ופתחה עסק נוסף. -
5:22 - 5:23והנשים הגיעו עם סיפוריהן
-
5:23 - 5:26אודות גברים שלא יכלו
לעמוד בשינוי בחייהם -
5:26 - 5:28בשל זעמם וחוסר-גמישותם,
-
5:28 - 5:30ועל ילדים בעייתיים
הלכודים בין שני העולמות. -
5:31 - 5:35חיפשנו מילגות ומממנים,
הקמנו מרכזים. -
5:36 - 5:38חייתי בשני עולמות מקבילים.
-
5:38 - 5:41באחד, הייתי הסטודנטית האסייאתית המצויה,
-
5:41 - 5:44בלתי-מתפשרת בתביעות שהצבתי לעצמי.
-
5:45 - 5:48ובשני הייתי לכודה
בחיים מלאי סכנות -
5:48 - 5:50המצולקים באורח טרגי ע"י אלימות,
-
5:50 - 5:51סמים ובידוד חברתי.
-
5:53 - 5:55אבל כה רבים
זכו לעזרה במרוצת השנים, -
5:55 - 5:58והודות לכך,
בשנתי האחרונה כסטודנטית למשפטים, -
5:58 - 6:00נבחרתי ל"אוסטרלית הצעירה של השנה",
-
6:00 - 6:04והוטלתי מפיסה אחת של התצרף לאחרת,
-
6:04 - 6:06ללא התאמה בין הפיסות;
-
6:07 - 6:09טאן לי,
תושבת אלמונית של פוטסקריי, -
6:09 - 6:12הפכה לטאן לי
הפליטה והפעילה החברתית, -
6:12 - 6:16שמוזמנת להרצות במקומות
שאת שימעם לא שמעה -
6:16 - 6:20ובבתים שאת עצם קיומם
מעולם לא שיערה. -
6:20 - 6:22לא הכרתי את הקודים.
-
6:22 - 6:24לא ידעתי איך משתמשים בסכו"ם.
-
6:25 - 6:27לא ידעתי איך לדבר על יינות.
-
6:28 - 6:31לא ידעתי איך לדבר על שום דבר.
-
6:31 - 6:34רציתי לסגת
אל חיי השגרה ואל הנוחות -
6:34 - 6:37של הפרבר האפור --
-
6:37 - 6:40סבתא, אימא ושתי בנות
-
6:40 - 6:44שמסיימות כל יום
כפי שעשו כמעט 20 שנה, -
6:44 - 6:46כשהן מספרות זו לזו
את מאורעות יומן, -
6:46 - 6:48ואחר נרדמות -
-
6:48 - 6:50שלושתנו באותה המיטה.
-
6:52 - 6:55אמרתי לאימי שלא אוכל לעמוד בכך.
-
6:56 - 7:01היא הזכירה לי שכעת אני בגילה,
אז, כשעלינו לסירה ההיא. -
7:02 - 7:04"לא" מעולם היה בגדר אפשרות.
-
7:05 - 7:06"פשוט תעשי את זה," אמרה,
-
7:06 - 7:08"ואל תהיי מי שאינך."
-
7:09 - 7:12אז הרציתי
על אבטלת הצעירים ועל חינוך -
7:12 - 7:15ועל הזנחת הנדחקים לשוליים
וחסרי הזכויות. -
7:16 - 7:18וככל שהרביתי לדבר בגילוי-לב,
-
7:18 - 7:20כך הירבו להזמין אותי להרצות.
-
7:21 - 7:23פגשתי אנשים מכל אורחות החיים,
-
7:23 - 7:26וכה רבים מהם עסקו
בדברים האהובים עליהם, -
7:26 - 7:28כשהם ממצים את אפשרויותיהם.
-
7:28 - 7:31ולמרות שכבר סיימתי את התואר שלי,
-
7:31 - 7:34הבנתי שאינני יכולה
לשקוע בקריירה משפטית; -
7:35 - 7:37חסרה לי עוד פיסה בתצרף.
-
7:38 - 7:40ובה-בעת גם הבנתי
-
7:40 - 7:43שזה בסדר להיות חריגה,
-
7:43 - 7:45זו שמקרוב באה,
-
7:45 - 7:47חדשה בשטח --
-
7:47 - 7:48ולא רק שזה בסדר,
-
7:48 - 7:50אלא משהו שיש להודות עליו,
-
7:51 - 7:53אולי מתנה שנותרה לי מאותה סירה.
-
7:53 - 7:58כי להיות אחת מכולם
יכול כה בקלות להצר אופקים, -
7:58 - 8:02יכול כה בקלות להביא
לקבלת הנחות היסוד הפרובינציאליות. -
8:03 - 8:05עתה כבר התרחקתי מספיק
מאזור הנוחות שלי -
8:05 - 8:08כדי לדעת שאכן, העולם מתפרק,
-
8:08 - 8:10אך לא כפי שחששתי.
-
8:10 - 8:13אפשרויות שבעבר אסור היה
להעלות על הדעת -
8:13 - 8:15זכו כעת לעידוד חוצפני.
-
8:15 - 8:16היתה כעת אנרגיה,
-
8:16 - 8:19אופטימיזם שאין לרצותו,
-
8:19 - 8:21תערובת משונה של ענווה והעזה.
-
8:22 - 8:24אז נעניתי לתחושת הבטן.
-
8:24 - 8:26קיבצתי סביבי צוות קטן של אנשים
-
8:26 - 8:31שבעיניהם התווית "זה בלתי אפשרי"
היא אתגר שאין לעמוד בפניו. -
8:31 - 8:33במשך שנה היינו חסרי-פרוטה.
-
8:33 - 8:36בסוף כל יום הכנתי סיר מרק ענק
-
8:36 - 8:37וכולנו חלקנו בו.
-
8:38 - 8:40עבדנו עד השעות הקטנות של הלילה.
-
8:40 - 8:44מרבית רעיונותינו היו מטורפים
אך אחדים מהם היו מבריקים, -
8:44 - 8:46והיתה לנו פריצת-דרך.
-
8:48 - 8:51קיבלתי החלטה לעבור לארה"ב
אחרי נסיעה אחת בלבד לכאן. -
8:51 - 8:53שוב, תחושת-בטן.
-
8:54 - 8:58עברתי כעבור שלושה חודשים
וההרפתקה נמשכה. -
9:00 - 9:01אך בטרם אסיים,
-
9:01 - 9:03הבה ואספר לכם על סבתי.
-
9:04 - 9:05היא גדלה בעידן
-
9:05 - 9:07שבו הדת של קונפוציוס היתה הנורמה
-
9:08 - 9:11והמנדרין המקומי היה האיש החשוב.
-
9:11 - 9:13החיים לא השתנו
מזה מאות בשנים. -
9:14 - 9:17אביה מת מיד אחרי לידתה.
-
9:18 - 9:20אימה גידלה אותה בעצמה.
-
9:21 - 9:24בגיל 17 היא הפכה לאשתו השניה
של מנדרין אחד, -
9:24 - 9:26ואימו נהגה להכותה.
-
9:27 - 9:29כשלא זכתה לשום תמיכה מצד בעלה,
-
9:29 - 9:32היא חוללה שערוריה
בכך שתבעה אותו לדין -
9:32 - 9:33וייצגה את עצמה כתובעת,
-
9:34 - 9:37ושערוריה עוד יותר גדולה
כשזכתה במשפט. -
9:37 - 9:38(צחוק)
-
9:38 - 9:42(מחיאות כפיים)
-
9:43 - 9:46"בלתי אפשרי" הוכח כשגוי.
-
9:49 - 9:51הייתי במקלחת, בחדר-מלון בסידני
-
9:52 - 9:53ברגע פטירתה,
-
9:53 - 9:56במרחק 1000 ק"מ משם, במלבורן.
-
9:57 - 10:01הבטתי דרך וילון המקלחת
וראיתיה עומדת בעבר השני. -
10:01 - 10:03ידעתי שהיא באה להיפרד.
-
10:04 - 10:06כעבור רגעים אחדים טילפנה אימי.
-
10:07 - 10:11ימים מספר לאחר מכן
הלכנו למקדש בודהיסטי בפוטסקריי -
10:11 - 10:12וישבנו סביב ארונה.
-
10:13 - 10:14סיפרנו את סיפוריה
-
10:14 - 10:17והבטחנו לה שאנו עדיין איתה.
-
10:18 - 10:23בחצות הגיע הנזיר
ואמר שעליו לסגור את הארון. -
10:23 - 10:26אימי ביקשה מאיתנו לגעת בידה.
-
10:26 - 10:28היא שאלה את הנזיר,
-
10:28 - 10:33"איך זה שידה עדיין כה חמה
ושאר גופה קר?" -
10:34 - 10:37"זה משום שאתן אוחזות בידה
מאז הבוקר," ענה. -
10:38 - 10:40"לא הנחתן לה."
-
10:42 - 10:45אם יש במשפחתי איזה חוסן,
-
10:45 - 10:47הרי שהוא עובר מאישה לאישה.
-
10:47 - 10:50בהינתן מי שהיינו
וכיצד עיצבו אותנו החיים, -
10:50 - 10:51אנו יכולות עתה לראות
-
10:51 - 10:53שהגברים שהיו עשויים להיכנס לחיינו
-
10:53 - 10:55היו מעכבים אותנו
-
10:55 - 10:58והיה לנו קל מדי להרים ידיים.
-
10:59 - 11:01עכשיו אני רוצה ללדת את ילדי,
-
11:01 - 11:04ואני נזכרת בסירה ההיא.
-
11:04 - 11:06מי היה יכול לקוות
להשיג את כל זה לבדו? -
11:07 - 11:09ועם זאת אני חוששת
מתחושת הפריבילגיה, -
11:09 - 11:10מקלות החיים,
-
11:10 - 11:12מתחושת ההשתייכות.
-
11:12 - 11:14האם אוכל להעניק להם
חרטום-סירה, -
11:14 - 11:17שטובל בעוז בכל גל,
-
11:18 - 11:20את הלמות המנוע
הבלתי-נטרדת והיציבה, -
11:21 - 11:22את האופק הנרחב
-
11:22 - 11:24שאינו מבטיח דבר?
-
11:25 - 11:27אינני יודעת.
-
11:27 - 11:29אך אם אוכל להעניק להם זאת
-
11:29 - 11:33ועדיין ללוותם בביטחה במסעם,
זאת אעשה. -
11:33 - 11:45(מחיאות כפיים)
-
11:46 - 11:49טרבור נילסון:
אימה של טאן נמצאת איתנו -
11:49 - 11:51בשורה הרביעית או השישית.
-
11:51 - 11:56(מחיאות כפיים)
- Title:
- סיפור ההגירה שלי
- Speaker:
- טאן לי
- Description:
-
more » « less
ב-2010 עלתה הטכנולוגית טאן לי על בימת TEDGlobal כדי להדגים ממשק חדש ורב-עוצמה. אך היום, ב-TEDxWomen, היא מספרת סיפור אישי מאד: הסיפור של משפחתה - אימה, סבתה ואחותה - שנמלטו מוויטנאם והתחילו בחיים חדשים.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 11:56
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for My immigration story | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for My immigration story | |
|
|
Shlomo Adam added a translation |