סיפור ההגירה שלי
-
0:00 - 0:03איך אוכל לספר בעשר דקות
-
0:03 - 0:06על הקשרים שבין נשים משלושה דורות,
-
0:06 - 0:09ועל המקום שכוחם המדהים של קשרים אלה
-
0:09 - 0:11תפס בחייה
-
0:11 - 0:13של ילדה בת ארבע,
-
0:13 - 0:15שמצטופפת יחד עם אחותה הצעירה,
-
0:15 - 0:17אימה וסבתה
-
0:17 - 0:19במשך חמישה ימים ולילות
-
0:19 - 0:21בסירה קטנה בים סין
-
0:21 - 0:24לפני יותר משלושים שנה,
-
0:24 - 0:26קשרים שקנו אחיזה בחייה של אותה ילדה
-
0:26 - 0:29ומעולם לא הירפו --
-
0:29 - 0:31הילדה שחיה כעת בסן-פרנציסקו
-
0:31 - 0:34ומדברת אליכם כעת?
-
0:34 - 0:37זה איננו סיפור גמור,
-
0:37 - 0:40אלא תצרף שעדיין הולך ומורכב.
-
0:40 - 0:44הבה ואספר לכם על כמה מפיסותיו.
-
0:44 - 0:46דמיינו את הפיסה הראשונה:
-
0:46 - 0:49גבר השורף את מפעל חייו.
-
0:49 - 0:52זהו משורר, מחזאי,
-
0:52 - 0:54אדם שכל חייו היו מאוזנים
-
0:54 - 0:56על קצה של התקווה האחת והיחידה
-
0:56 - 0:59לאיחודה ושחרורה של ארצו.
-
0:59 - 1:02דמיינו אותו בעת כניסת הקומוניסטים לסייגון,
-
1:02 - 1:04והוא ניצב מול העובדה
-
1:04 - 1:06שכל חייו היו בזבוז מוחלט.
-
1:06 - 1:09המלים, ידידותיו משכבר, לועגות לו.
-
1:09 - 1:12הוא התבצר בשתיקתו.
-
1:12 - 1:16הוא כרע ומת תחת נטל ההיסטוריה.
-
1:16 - 1:18זהו סבי.
-
1:18 - 1:22מעולם לא זכיתי להכירו.
-
1:22 - 1:26אבל חיינו הם הרבה יותר מאשר זכרונותינו.
-
1:26 - 1:29סבתי מעולם לא הניחה לנו לשכוח את חייו.
-
1:29 - 1:32חובתי היתה לא לאפשר שחייו יהיו לשווא,
-
1:32 - 1:34והלקח שלמדתי היה,
-
1:34 - 1:37שאכן, ההיסטוריה ניסתה למחוץ אותנו,
-
1:37 - 1:39אך אנו שרדנו.
-
1:39 - 1:41הפיסה הבאה בתצרף
-
1:41 - 1:43היא של סירה עם עלות השחר
-
1:43 - 1:46המחליקה דומם אל הים.
-
1:46 - 1:48אימי, מאי, היתה בת 18
-
1:48 - 1:50כשאביה מת--
-
1:50 - 1:52וכבר נשואה דרך שידוך,
-
1:52 - 1:55וכבר אם לשתי בנות.
-
1:55 - 1:58מבחינתה, החיים הצטמצמו למטלה אחת:
-
1:58 - 2:00הבריחה של משפחתה
-
2:00 - 2:03והחיים החדשים באוסטרליה.
-
2:03 - 2:05לא עלה כלל בדעתה
-
2:05 - 2:07שאולי היא לא תצליח.
-
2:07 - 2:10אז אחרי סאגה בת 4 שנים שעולה על כל דמיון,
-
2:10 - 2:12החליקה סירה אל הים
-
2:12 - 2:15במסווה של סירת-דיג.
-
2:15 - 2:18כל המבוגרים הכירו את הסכנות.
-
2:18 - 2:20החשש הגדול ביותר היה מפני שודדי-ים,
-
2:20 - 2:22אונס ומוות.
-
2:22 - 2:24כרוב המבוגרים באותה סירה,
-
2:24 - 2:28אימי נשאה עימה בקבוקון רעל.
-
2:28 - 2:31אם ניתפס, ראשית אחותי ואני,
-
2:31 - 2:35ואחר היא וסבתי, כולנו נשתה את הרעל.
-
2:35 - 2:37זכרונותי הראשונים הם מאותה סירה--
-
2:37 - 2:39ההלמות הקבועה של המנוע,
-
2:39 - 2:42החרטום הטובל בכל גל,
-
2:42 - 2:45האופק העצום והריק,
-
2:45 - 2:48איני זוכרת את שודדי הים שהגיעו פעמים רבות,
-
2:48 - 2:50אך הוטעו ונרתעו מפני תעוזתם
-
2:50 - 2:52של הגברים בסירתנו,
-
2:52 - 2:54או את המנוע הגווע,
-
2:54 - 2:57ואינו מצליח להתעורר במשך שש שעות.
-
2:57 - 2:59אך אני זוכרת את אורות אסדת הקידוח
-
2:59 - 3:01מול חופי מלזיה
-
3:01 - 3:04ואת הגבר הצעיר שקרס ומת -
-
3:04 - 3:07המסע היה ארוך מדי עבורו -
-
3:07 - 3:09ואת התפוח הראשון שטעמתי,
-
3:09 - 3:12שניתן לי על ידי הגברים באסדת הקידוח.
-
3:12 - 3:15לאף תפוח מאז לא היה אותו טעם.
-
3:17 - 3:19אחרי שלושה חודשים במחנה פליטים,
-
3:19 - 3:21נחתנו במלבורן.
-
3:21 - 3:23והפיסה הבאה של התצרף
-
3:23 - 3:26היא של ארבע נשים משלושה דורות
-
3:26 - 3:29שיוצרות יחד חיים חדשים.
-
3:29 - 3:31השתקענו בפוטסקריי,
-
3:31 - 3:33פרבר של מעמד הפועלים
-
3:33 - 3:36שהרכבו הדמוגרפי היה רבדים של מהגרים.
-
3:36 - 3:38שלא כמו הפרברים המבוססים של המעמד הבינוני,
-
3:38 - 3:40שעל קיומם לא ידעתי דבר,
-
3:40 - 3:43בפוסטקריי לא היתה כל תחושה של השתייכות.
-
3:43 - 3:46הריחות שנישאו מפתחי החנויות היו מכל יתר חלקי העולם.
-
3:46 - 3:48ושברי האנגלית המהוססת
-
3:48 - 3:50הוחלפו בין אנשים
-
3:50 - 3:52שהיה להם דבר אחד במשותף:
-
3:52 - 3:55כולם התחילו מחדש.
-
3:55 - 3:57אימי עבדה בחוות,
-
3:57 - 3:59ואחר בקו ייצור מכוניות,
-
3:59 - 4:01שישה ימים בשבוע במשמרות כפולות.
-
4:01 - 4:04איכשהו היא מצאה זמן ללמוד אנגלית
-
4:04 - 4:06ולרכוש מיומנויות מחשב.
-
4:06 - 4:08היינו עניות.
-
4:08 - 4:10לכל דולר היה שימוש
-
4:10 - 4:12וכל הכשרה נוספת באנגלית ובמתמטיקה
-
4:12 - 4:14זכתה לתקציב,
-
4:14 - 4:17לא משנה על חשבון מה -
-
4:17 - 4:19בדרך כלל על חשבון בגדים חדשים;
-
4:19 - 4:21אלה היו תמיד בגדי יד-שניה.
-
4:21 - 4:24שני זוגות גרביים לבית-הספר,
-
4:24 - 4:26שכל אחד מהם מיועד להסתיר את החורים באחר.
-
4:26 - 4:28תלבושת אחידה שהגיעה עד הקרסוליים,
-
4:28 - 4:32כי היתה אמורה להתאים לנו לשש שנים.
-
4:32 - 4:34ונשמעו גם זמירות נדירות אך צורמניות:
-
4:34 - 4:36"מלוכסנות!"
-
4:36 - 4:38ומידי פעם כתובות קיר:
-
4:38 - 4:40"אסיאתים הביתה!"
-
4:40 - 4:42הביתה לאן?
-
4:42 - 4:45משהו התקשח בתוכי.
-
4:45 - 4:47הצטברה בי נחישות
-
4:47 - 4:51וקול שקט שאמר, "אתעלם מכם."
-
4:51 - 4:53אימי, אחותי ואני
-
4:53 - 4:56ישנו באותה המיטה.
-
4:56 - 4:58אימי היתה מותשת מידי לילה,
-
4:58 - 5:00ובכל זאת סיפרנו זו לזו על יומנו
-
5:00 - 5:02והקשבנו לסבתנו
-
5:02 - 5:04המסתובבת בבית.
-
5:04 - 5:06אימי סבלה מסיוטים
-
5:06 - 5:09מן התקופה בסירה.
-
5:09 - 5:12ומשימתי היתה להישאר ערה עד שהחלו סיוטיה
-
5:12 - 5:15כדי שאוכל להעיר אותה.
-
5:15 - 5:17היא פתחה חנות מחשבים
-
5:17 - 5:19ואחר למדה להיות קוסמטיקאית
-
5:19 - 5:21ופתחה עסק נוסף.
-
5:21 - 5:23והנשים הגיעו עם סיפוריהן
-
5:23 - 5:25אודות גברים שלא יכלו לעשות את המעבר
-
5:25 - 5:27בשל זעמם וחוסר-גמישותם,
-
5:27 - 5:30ועל ילדים בעייתיים הלכודים בין שני העולמות.
-
5:30 - 5:33חיפשנו מילגות ומממנים.
-
5:33 - 5:35הוקמו מרכזים.
-
5:35 - 5:37חייתי בשני עולמות מקבילים.
-
5:37 - 5:41באחד, הייתי הסטודנטית האסייאתית המצויה,
-
5:41 - 5:44בלתי-מתפשרת בתביעות שהצבתי לעצמי.
-
5:44 - 5:47ובשני הייתי חלק מחיים מלאי סכנות,
-
5:47 - 5:49המצולקים באורח טרגי ע"י אלימות,
-
5:49 - 5:52סמים ובידוד.
-
5:52 - 5:54אבל כה רבים זכו לעזרה במרוצת השנים,
-
5:54 - 5:57והודות לכך, בשנתי האחרונה כסטודנטית למשפטים,
-
5:57 - 6:00נבחרתי לאוסטרלית הצעירה של השנה,
-
6:00 - 6:02והושלכתי
-
6:02 - 6:04מפיסה אחת של התצרף לאחרת,
-
6:04 - 6:06ושולי הפיסות לא חפפו.
-
6:06 - 6:08טאן לי, תושבת אלמונית של פוטסקריי,
-
6:08 - 6:12הפכה לטאן לי הפליטה והפעילה החברתית,
-
6:12 - 6:15שמוזמנת להרצות במקומות שאת שימעם לא שמעה
-
6:15 - 6:17ובבתים שאת עצם קיומם
-
6:17 - 6:19מעולם לא שיערה.
-
6:19 - 6:21לא הכרתי את הקודים.
-
6:21 - 6:24לא ידעתי איך משתמשים בסכו"ם.
-
6:24 - 6:27לא ידעתי איך לשוחח על יינות.
-
6:27 - 6:31לא ידעתי איך לדבר על שום דבר.
-
6:31 - 6:34רציתי לסגת אל חיי השגרה ואל הנוחות
-
6:34 - 6:37של הפרבר האפור --
-
6:37 - 6:40סבתא, אימא ושתי בנות
-
6:40 - 6:43שמסיימות כל יום כפי שעשו כמעט 20 שנה,
-
6:43 - 6:45ומספרות זו לזו
-
6:45 - 6:47את סיפור יומן, ואחר נרדמות -
-
6:47 - 6:51שלושתנו באותה המיטה.
-
6:51 - 6:55אמרתי לאימי שלא אוכל לעמוד בכך.
-
6:55 - 6:58היא הזכירה לי שכעת אני בגילה
-
6:58 - 7:01כשעלתה על אותה סירה.
-
7:01 - 7:04"לא" מעולם היה בגדר אפשרות.
-
7:04 - 7:06"פשוט עשי זאת," אמרה,
-
7:06 - 7:09"ואל תהיי מי שאינך."
-
7:09 - 7:12וכך הרציתי על תעסוקת צעירים ועל חינוך
-
7:12 - 7:15ועל הזנחת השוליים וחסרי הזכויות.
-
7:15 - 7:17וככל שדיברתי גלויות,
-
7:17 - 7:20כך הירבו לפנות אלי בבקשות להרצות.
-
7:20 - 7:23פגשתי אנשים מכל אורחות החיים,
-
7:23 - 7:25וכה רבים מהם עסקו בדברים האהובים עליהם,
-
7:25 - 7:28חיים על גבול אפשרויותיהם.
-
7:28 - 7:31ולמרות שכבר סיימתי את התואר שלי,
-
7:31 - 7:34הבנתי שאינני יכולה לשקוע בקריירה משפטית;
-
7:34 - 7:37חסרה לי עוד פיסה בתצרף.
-
7:37 - 7:40ובה-בעת גם הבנתי
-
7:40 - 7:42שזה בסדר להיות חריגה,
-
7:42 - 7:44זו שמקרוב באה,
-
7:44 - 7:46חדשה בשטח --
-
7:46 - 7:48ולא רק שזה בסדר,
-
7:48 - 7:50אלא לעתים משהו שיש להודות עליו,
-
7:50 - 7:53אולי מתנה שהעניקה לי אותה סירה.
-
7:53 - 7:55כי להיות אחת מכולם
-
7:55 - 7:57יכול כה בקלות להצר אופקים,
-
7:57 - 7:59יכול כה בקלות לגרום
-
7:59 - 8:02לקבלת הנחות היסוד הפרובינציאליות.
-
8:02 - 8:05עתה כבר הרחקתי מספיק מאזור הנוחות שלי
-
8:05 - 8:07כדי לדעת שאכן, העולם מתפרק,
-
8:07 - 8:10אך לא כפי שחוששים.
-
8:10 - 8:12אפשרויות שלא עלו על הדעת בעבר
-
8:12 - 8:14זכו כעת לעידוד חוצפני.
-
8:14 - 8:16היתה כעת אנרגיה,
-
8:16 - 8:18אופטימיזם שאין לרצותו,
-
8:18 - 8:21תערובת משונה של ענווה והעזה.
-
8:21 - 8:23אז נעניתי לתחושתי הפנימית.
-
8:23 - 8:26קיבצתי סביבי צוות קטן של אנשים
-
8:26 - 8:28שבעיניהם התווית "זה בלתי אפשרי"
-
8:28 - 8:31היא אתגר שאין לעמוד בפניו.
-
8:31 - 8:33במשך שנה היינו חסרי-פרוטה.
-
8:33 - 8:35בסוף כל יום הכנתי סיר מרק ענק
-
8:35 - 8:37וכולנו חלקנו בו.
-
8:37 - 8:40עבדנו עד השעות הקטנות של הלילה.
-
8:40 - 8:42מרבית רעיונותינו היו מטורפים,
-
8:42 - 8:44אך אחדים מהם היו מבריקים,
-
8:44 - 8:47והיתה לנו פריצת-דרך.
-
8:47 - 8:49קיבלתי החלטה לעבור לארה"ב
-
8:49 - 8:51אחרי נסיעה אחת בלבד לכאן.
-
8:51 - 8:53שוב, תחושת-בטן.
-
8:53 - 8:55שלושה חודשים לאחר מכן כבר התמקמתי מחדש,
-
8:55 - 8:58וההרפתקה עודנה נמשכת.
-
8:58 - 9:00אך בטרם אסיים,
-
9:00 - 9:03הבה ואספר לכם על סבתי.
-
9:03 - 9:05היא גדלה בעידן
-
9:05 - 9:07שבו הדת של קונפוציוס היתה הנורמה
-
9:07 - 9:10והמנדרין המקומי היה האיש החשוב.
-
9:10 - 9:13החיים לא השתנו במשך מאות בשנים.
-
9:13 - 9:17אביה מת מעט אחרי לידתה.
-
9:17 - 9:20אימה גידלה אותה בעצמה.
-
9:20 - 9:23בגיל 17 היא הפכה לאשתו השניה
-
9:23 - 9:26של מנדרין אחד, שאימו נהגה להכותה.
-
9:26 - 9:28כשלא זכתה לשום תמיכה מצד בעלה,
-
9:28 - 9:31היא חוללה שערוריה בכך שתבעה אותו לדין
-
9:31 - 9:33וסינגרה על עצמה,
-
9:33 - 9:36ושערוריה עוד יותר גדולה כשזכתה.
-
9:36 - 9:38[צחוק]
-
9:38 - 9:42[מחיאות כפיים]
-
9:42 - 9:46"בלתי אפשרי" הוכח כשגוי.
-
9:48 - 9:51הייתי במקלחת, בחדר-מלון בסידני
-
9:51 - 9:53ברגע פטירתה,
-
9:53 - 9:56במרחק 1000 ק"מ משם, במלבורן.
-
9:56 - 9:58הבטתי דרך וילון המקלחת
-
9:58 - 10:01וראיתיה עומדת בעבר השני.
-
10:01 - 10:03ידעתי שהיא באה להיפרד.
-
10:03 - 10:06אימי טילפנה אחרי כמה רגעים.
-
10:06 - 10:08ימים מספר לאחר מכן
-
10:08 - 10:10הלכנו למקדש בודהיסטי בפוטסקריי
-
10:10 - 10:12וישבנו סביב ארונה.
-
10:12 - 10:14סיפרנו את סיפוריה
-
10:14 - 10:17והבטחנו לה שאנו עדיין איתה.
-
10:17 - 10:20בחצות הגיע הנזיר
-
10:20 - 10:23ואמר שעליו לסגור את הארון.
-
10:23 - 10:26אימי ביקשה מאיתנו להרגיש את ידה.
-
10:26 - 10:28היא שאלה את הנזיר,
-
10:28 - 10:30"מדוע זה ידה עדיין כה חמה
-
10:30 - 10:33ושאר גופה קר?"
-
10:33 - 10:37"משום שאתן אוחזות בידה מאז הבוקר," ענה.
-
10:37 - 10:40"לא הנחתן לה."
-
10:42 - 10:44אם יש במשפחתי איזה חוסן,
-
10:44 - 10:46הרי שהוא עובר בין הנשים.
-
10:46 - 10:49בהינתן מי שהיינו וכיצד עיצבו אותנו החיים,
-
10:49 - 10:51אנו יכולות עתה לראות
-
10:51 - 10:53שהגברים שהיו עשויים להיכנס לחיינו
-
10:53 - 10:55היו עוצרים בעדנו,
-
10:55 - 10:58והיינו ממהרות מדי להרים ידיים.
-
10:58 - 11:00היום אני רוצה ללדת את ילדי,
-
11:00 - 11:03ואני חושבת על אותה סירה.
-
11:03 - 11:06מי היה מסוגל לקוות לכל זה?
-
11:06 - 11:08ועם זאת אני חוששת מתחושת הפריבילגיה,
-
11:08 - 11:10מקלות החיים,
-
11:10 - 11:12מתחושת ההשתייכות.
-
11:12 - 11:14האם אוכל להעניק להם חרטום-סירה,
-
11:14 - 11:17שטובל בעוז בכל גל,
-
11:17 - 11:20את הלמות המנוע הבלתי-נטרדת והיציבה,
-
11:20 - 11:22את האופק הנרחב
-
11:22 - 11:24שאינו מבטיח דבר?
-
11:24 - 11:26אינני יודעת.
-
11:26 - 11:28אך אם אוכל להעניק להם זאת
-
11:28 - 11:30ועדיין ללוותם בביטחה במסעם,
-
11:30 - 11:33זאת אעשה.
-
11:33 - 11:45[מחיאות כפיים]
-
11:45 - 11:48טרבור נילסון: אימה של טאן נמצאת איתנו
-
11:48 - 11:51בשורה הרביעית או השישית.
-
11:51 - 11:55[מחיאות כפיים]
- Title:
- סיפור ההגירה שלי
- Speaker:
- Tan Le
- Description:
-
more » « less
ב-2010 עלתה הטכנולוגית טאן לי על בימת TEDGlobal כדי להדגים ממשק חדש ורב-עוצמה. אך היום, ב-TEDxWomen, היא מספרת סיפור אישי מאד: הסיפור של משפחתה - אימה, סבתה ואחותה - שנמלטו מוויטנאם והתחילו בחיים חדשים.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 11:56
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for My immigration story | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for My immigration story | |
|
|
Shlomo Adam added a translation |