1
00:00:00,540 --> 00:00:02,840
איך אוכל לספר בעשר דקות

2
00:00:02,840 --> 00:00:06,000
על הקשרים שבין נשים
משלושה דורות,

3
00:00:06,460 --> 00:00:09,460
ועל המקום שכוחם המדהים של קשרים אלה

4
00:00:09,460 --> 00:00:11,000
תפס בחייה

5
00:00:11,000 --> 00:00:13,210
של ילדה בת ארבע,

6
00:00:13,210 --> 00:00:15,160
שמצטופפת יחד עם אחותה הצעירה,

7
00:00:15,470 --> 00:00:17,800
אימה וסבתה

8
00:00:17,800 --> 00:00:19,640
במשך חמישה ימים ולילות

9
00:00:19,640 --> 00:00:21,720
בסירה קטנה בים סין

10
00:00:21,720 --> 00:00:24,000
לפני יותר משלושים שנה,

11
00:00:24,410 --> 00:00:26,910
קשרים שקנו אחיזה
בחייה של אותה ילדה

12
00:00:26,910 --> 00:00:29,000
ומעולם לא הירפו? --

13
00:00:29,370 --> 00:00:32,110
אותה ילדה חיה כעת בסן-פרנציסקו

14
00:00:32,110 --> 00:00:34,260
והיא שמדברת אליכם כעת.

15
00:00:35,010 --> 00:00:37,000
זה איננו סיפור גמור,

16
00:00:37,430 --> 00:00:40,000
אלא תצרף שעדיין הולך ומורכב.

17
00:00:41,070 --> 00:00:44,140
הבה ואספר לכם
על כמה מפיסותיו.

18
00:00:44,930 --> 00:00:46,310
דמיינו את הפיסה הראשונה:

19
00:00:46,750 --> 00:00:49,000
גבר השורף את מפעל חייו.

20
00:00:49,670 --> 00:00:52,440
זהו משורר, מחזאי,

21
00:00:52,880 --> 00:00:55,210
אדם שכל חייו היו מאוזנים

22
00:00:55,210 --> 00:00:58,630
על חודה של התקווה האחת והיחידה
לאיחודה ושחרורה של ארצו.

23
00:00:59,350 --> 00:01:02,310
דמיינו אותו בעת כניסת
הקומוניסטים לסייגון,

24
00:01:02,520 --> 00:01:05,880
כשעליו להכיר בכך
שכל חייו היו בזבוז מוחלט.

25
00:01:06,500 --> 00:01:09,310
המלים, ידידותיו משכבר, לועגות לו.

26
00:01:10,210 --> 00:01:12,000
הוא התבצר בשתיקתו.

27
00:01:12,770 --> 00:01:15,590
הוא כרע ומת תחת נטל ההיסטוריה.

28
00:01:16,450 --> 00:01:18,260
זהו סבי.

29
00:01:19,060 --> 00:01:21,440
מעולם לא זכיתי להכירו.

30
00:01:22,910 --> 00:01:26,000
אבל חיינו הם הרבה יותר
מאשר זכרונותינו.

31
00:01:26,360 --> 00:01:29,000
סבתי מעולם לא הניחה לי
לשכוח את חייו.

32
00:01:29,630 --> 00:01:32,810
חובתי היתה לא לאפשר
שחייו יהיו לשווא,

33
00:01:32,810 --> 00:01:34,130
והלקח שלמדתי היה,

34
00:01:34,130 --> 00:01:37,000
שאכן, ההיסטוריה ניסתה למחוץ אותנו,

35
00:01:37,320 --> 00:01:39,000
אך אנו שרדנו.

36
00:01:39,930 --> 00:01:41,360
הפיסה הבאה בתצרף

37
00:01:41,360 --> 00:01:43,570
היא של סירה עם עלות השחר

38
00:01:43,570 --> 00:01:46,000
המחליקה דומם אל הים.

39
00:01:46,780 --> 00:01:49,900
אימי, מאי, היתה בת 18
כשאביה מת--

40
00:01:50,450 --> 00:01:52,530
וכבר נשואה דרך שידוך,

41
00:01:52,530 --> 00:01:55,000
וכבר אם לשתי ילדות קטנות.

42
00:01:55,530 --> 00:01:58,540
מבחינתה, החיים הצטמצמו למטלה אחת:

43
00:01:58,880 --> 00:02:00,620
הבריחה של משפחתה

44
00:02:00,620 --> 00:02:03,000
והחיים החדשים באוסטרליה.

45
00:02:03,610 --> 00:02:06,770
לא עלה כלל בדעתה
שאולי היא לא תצליח.

46
00:02:07,720 --> 00:02:10,530
אז אחרי סאגה בת 4 שנים
שעולה על כל דמיון,

47
00:02:10,530 --> 00:02:12,000
החליקה סירה אל הים

48
00:02:12,000 --> 00:02:14,200
במסווה של סירת-דיג.

49
00:02:15,460 --> 00:02:18,000
כל המבוגרים הכירו את הסכנות.

50
00:02:18,470 --> 00:02:20,420
החשש הגדול ביותר
היה מפני שודדי-ים,

51
00:02:20,420 --> 00:02:22,000
אונס ומוות.

52
00:02:22,800 --> 00:02:24,900
כרוב המבוגרים באותה סירה,

53
00:02:24,900 --> 00:02:28,000
אימי נשאה עימה בקבוקון רעל.

54
00:02:28,420 --> 00:02:31,720
אם ניתפס, ראשית אחותי ואני,

55
00:02:31,720 --> 00:02:34,410
ואחר היא וסבתי,
כולנו נשתה את הרעל.

56
00:02:35,440 --> 00:02:38,150
זכרונותי הראשונים הם מאותה סירה--

57
00:02:38,150 --> 00:02:39,980
ההלמות הקבועה של המנוע,

58
00:02:39,980 --> 00:02:42,000
החרטום הטובל בכל גל,

59
00:02:42,840 --> 00:02:45,000
האופק העצום והריק,

60
00:02:46,010 --> 00:02:48,350
איני זוכרת את שודדי הים
שהגיעו פעמים רבות,

61
00:02:48,350 --> 00:02:51,650
אך הוטעו ונרתעו מפני תעוזתם
של הגברים בסירתנו,

62
00:02:52,530 --> 00:02:54,790
או את המנוע הגווע
ואינו מצליח להתעורר

63
00:02:54,790 --> 00:02:56,340
במשך שש שעות.

64
00:02:57,230 --> 00:02:59,530
אך אני זוכרת את אורות
אסדת הקידוח

65
00:02:59,530 --> 00:03:01,000
מול חופי מלזיה

66
00:03:01,670 --> 00:03:04,000
ואת הגבר הצעיר שקרס ומת -

67
00:03:04,500 --> 00:03:07,000
המסע הסתיים מאוחר מדי בשבילו,

68
00:03:07,870 --> 00:03:09,800
ואת התפוח הראשון שטעמתי,

69
00:03:09,800 --> 00:03:12,000
שניתן לי ע"י הגברים
באסדת הקידוח.

70
00:03:12,590 --> 00:03:15,610
לאף תפוח מאז
לא היה אותו הטעם.

71
00:03:17,990 --> 00:03:22,220
אחרי שלושה חודשים במחנה פליטים
נחתנו במלבורן.

72
00:03:22,220 --> 00:03:23,820
והפיסה הבאה של התצרף

73
00:03:23,820 --> 00:03:26,520
היא של ארבע נשים
משלושה דורות

74
00:03:26,520 --> 00:03:29,000
שיוצרות יחד חיים חדשים.

75
00:03:29,840 --> 00:03:31,620
השתקענו בפוטסקריי,

76
00:03:32,120 --> 00:03:33,700
פרבר של מעמד הפועלים

77
00:03:33,700 --> 00:03:36,000
שהרכבו הדמוגרפי היה
רבדים של מהגרים.

78
00:03:36,450 --> 00:03:38,560
שלא כמו הפרברים המבוססים
של המעמד הבינוני,

79
00:03:38,560 --> 00:03:40,840
שלא הייתי מודעת לקיומם,

80
00:03:40,840 --> 00:03:43,470
בפוסטקריי לא היתה
כל תחושה של השתייכות.

81
00:03:43,820 --> 00:03:46,980
הריחות שנישאו מפתחי החנויות
היו מכל יתר חלקי העולם.

82
00:03:46,980 --> 00:03:50,060
ושברי האנגלית המהוססת
הוחלפו בין אנשים

83
00:03:50,060 --> 00:03:52,000
שהיה להם דבר אחד במשותף:

84
00:03:52,450 --> 00:03:54,220
כולם התחילו מחדש.

85
00:03:55,410 --> 00:03:57,290
אימי עבדה במשקים חקלאיים

86
00:03:57,290 --> 00:03:59,000
ואחר בקו ייצור מכוניות,

87
00:03:59,000 --> 00:04:01,350
שישה ימים בשבוע
במשמרות כפולות.

88
00:04:02,070 --> 00:04:04,270
איכשהו היא מצאה זמן ללמוד אנגלית

89
00:04:04,270 --> 00:04:06,420
ולהשלים לימודי מחשבים.

90
00:04:07,200 --> 00:04:08,630
היינו עניות.

91
00:04:09,370 --> 00:04:11,060
לכל דולר היה שימוש

92
00:04:11,060 --> 00:04:13,300
וכל הכשרה נוספת באנגלית ובמתמטיקה

93
00:04:13,300 --> 00:04:14,650
זכתה לתקציב,

94
00:04:14,650 --> 00:04:17,000
לא משנה על חשבון מה -

95
00:04:17,490 --> 00:04:19,600
בדרך כלל על חשבון בגדים חדשים;

96
00:04:20,120 --> 00:04:21,730
לבשנו תמיד בגדים משומשים.

97
00:04:22,360 --> 00:04:24,370
שני זוגות גרביים לבית-הספר,

98
00:04:24,370 --> 00:04:26,210
שכל אחד מהם נועד
להסתיר את החורים באחר.

99
00:04:26,780 --> 00:04:28,700
תלבושת אחידה שהגיעה עד הקרסוליים,

100
00:04:28,700 --> 00:04:31,460
כי היתה אמורה
להספיק לנו לשש שנים.

101
00:04:32,700 --> 00:04:35,030
ולעתים נדירות נשמעו גם
קולות צורמניים:

102
00:04:35,360 --> 00:04:36,280
"מלוכסנות!"

103
00:04:36,610 --> 00:04:38,550
ומידי פעם כתובות קיר:

104
00:04:38,550 --> 00:04:40,000
"אסיאתים הביתה!"

105
00:04:40,720 --> 00:04:42,000
הביתה לאן?

106
00:04:42,940 --> 00:04:45,000
משהו התקשח בתוכי.

107
00:04:45,320 --> 00:04:47,000
הצטברה בי נחישות

108
00:04:47,000 --> 00:04:51,000
וקול שקט שאמר, "אתעלם מכם."

109
00:04:51,890 --> 00:04:53,920
אימי, אחותי ואני

110
00:04:53,920 --> 00:04:56,000
ישנו באותה המיטה.

111
00:04:56,610 --> 00:04:58,720
אימי היתה מותשת מידי לילה,

112
00:04:58,720 --> 00:05:01,020
ובכל זאת סיפרנו זו לזו על יומנו

113
00:05:01,020 --> 00:05:03,640
והקשבנו לתנועותיה של סבתי
כשהתהלכה בבית.

114
00:05:05,060 --> 00:05:08,510
אימי סבלה מסיוטים
מן התקופה בסירה.

115
00:05:09,470 --> 00:05:12,440
ותפקידי היה להישאר ערה
עד שהחלו סיוטיה

116
00:05:12,440 --> 00:05:14,440
כדי שאוכל להעיר אותה.

117
00:05:15,980 --> 00:05:17,810
היא פתחה חנות מחשבים

118
00:05:17,810 --> 00:05:20,970
ואחר למדה קוסמטיקה
ופתחה עסק נוסף.

119
00:05:21,500 --> 00:05:23,220
והנשים הגיעו עם סיפוריהן

120
00:05:23,220 --> 00:05:25,850
אודות גברים שלא יכלו
לעמוד בשינוי בחייהם

121
00:05:25,850 --> 00:05:27,710
בשל זעמם וחוסר-גמישותם,

122
00:05:27,710 --> 00:05:30,270
ועל ילדים בעייתיים
הלכודים בין שני העולמות.

123
00:05:31,110 --> 00:05:34,670
חיפשנו מילגות ומממנים,
הקמנו מרכזים.

124
00:05:35,750 --> 00:05:38,130
חייתי בשני עולמות מקבילים.

125
00:05:38,130 --> 00:05:41,260
באחד, הייתי הסטודנטית האסייאתית המצויה,

126
00:05:41,260 --> 00:05:44,000
בלתי-מתפשרת בתביעות שהצבתי לעצמי.

127
00:05:44,520 --> 00:05:47,700
ובשני הייתי לכודה
בחיים מלאי סכנות

128
00:05:47,700 --> 00:05:49,720
המצולקים באורח טרגי ע"י אלימות,

129
00:05:49,720 --> 00:05:51,480
סמים ובידוד חברתי.

130
00:05:52,680 --> 00:05:54,830
אבל כה רבים
זכו לעזרה במרוצת השנים,

131
00:05:54,830 --> 00:05:57,690
והודות לכך,
בשנתי האחרונה כסטודנטית למשפטים,

132
00:05:57,690 --> 00:06:00,210
נבחרתי ל"אוסטרלית הצעירה של השנה",

133
00:06:00,210 --> 00:06:03,540
והוטלתי מפיסה אחת של התצרף לאחרת,

134
00:06:04,300 --> 00:06:06,350
ללא התאמה בין הפיסות;

135
00:06:06,790 --> 00:06:09,050
טאן לי,
תושבת אלמונית של פוטסקריי,

136
00:06:09,050 --> 00:06:12,000
הפכה לטאן לי
הפליטה והפעילה החברתית,

137
00:06:12,450 --> 00:06:15,730
שמוזמנת להרצות במקומות
שאת שימעם לא שמעה

138
00:06:15,730 --> 00:06:19,870
ובבתים שאת עצם קיומם
מעולם לא שיערה.

139
00:06:20,290 --> 00:06:22,270
לא הכרתי את הקודים.

140
00:06:22,270 --> 00:06:24,250
לא ידעתי איך משתמשים בסכו"ם.

141
00:06:25,060 --> 00:06:27,000
לא ידעתי איך לדבר על יינות.

142
00:06:27,660 --> 00:06:30,530
לא ידעתי איך לדבר על שום דבר.

143
00:06:31,320 --> 00:06:34,320
רציתי לסגת
אל חיי השגרה ואל הנוחות

144
00:06:34,320 --> 00:06:37,000
של הפרבר האפור --

145
00:06:37,470 --> 00:06:40,000
סבתא, אימא ושתי בנות

146
00:06:40,000 --> 00:06:43,760
שמסיימות כל יום
כפי שעשו כמעט 20 שנה,

147
00:06:43,760 --> 00:06:46,330
כשהן מספרות זו לזו
את מאורעות יומן,

148
00:06:46,330 --> 00:06:47,810
ואחר נרדמות -

149
00:06:47,810 --> 00:06:50,350
שלושתנו באותה המיטה.

150
00:06:52,040 --> 00:06:55,000
אמרתי לאימי שלא אוכל לעמוד בכך.

151
00:06:55,670 --> 00:07:00,680
היא הזכירה לי שכעת אני בגילה,
אז, כשעלינו לסירה ההיא.

152
00:07:01,630 --> 00:07:04,260
"לא" מעולם היה בגדר אפשרות.

153
00:07:04,510 --> 00:07:06,430
"פשוט תעשי את זה," אמרה,

154
00:07:06,430 --> 00:07:08,270
"ואל תהיי מי שאינך."

155
00:07:09,020 --> 00:07:12,000
אז הרציתי
על אבטלת הצעירים ועל חינוך

156
00:07:12,000 --> 00:07:15,300
ועל הזנחת הנדחקים לשוליים
וחסרי הזכויות.

157
00:07:15,800 --> 00:07:17,880
וככל שהרביתי לדבר בגילוי-לב,

158
00:07:17,880 --> 00:07:20,240
כך הירבו להזמין אותי להרצות.

159
00:07:21,270 --> 00:07:23,460
פגשתי אנשים מכל אורחות החיים,

160
00:07:23,460 --> 00:07:25,970
וכה רבים מהם עסקו
בדברים האהובים עליהם,

161
00:07:25,970 --> 00:07:28,000
כשהם ממצים את אפשרויותיהם.

162
00:07:28,500 --> 00:07:31,000
ולמרות שכבר סיימתי את התואר שלי,

163
00:07:31,000 --> 00:07:34,000
הבנתי שאינני יכולה
לשקוע בקריירה משפטית;

164
00:07:34,560 --> 00:07:37,000
חסרה לי עוד פיסה בתצרף.

165
00:07:37,800 --> 00:07:40,340
ובה-בעת גם הבנתי

166
00:07:40,340 --> 00:07:42,940
שזה בסדר להיות חריגה,

167
00:07:42,940 --> 00:07:44,710
זו שמקרוב באה,

168
00:07:44,710 --> 00:07:46,600
חדשה בשטח --

169
00:07:46,600 --> 00:07:48,450
ולא רק שזה בסדר,

170
00:07:48,450 --> 00:07:50,000
אלא משהו שיש להודות עליו,

171
00:07:50,690 --> 00:07:53,000
אולי מתנה שנותרה לי מאותה סירה.

172
00:07:53,280 --> 00:07:57,550
כי להיות אחת מכולם
יכול כה בקלות להצר אופקים,

173
00:07:57,770 --> 00:08:02,070
יכול כה בקלות להביא
לקבלת הנחות היסוד הפרובינציאליות.

174
00:08:02,780 --> 00:08:04,910
עתה כבר התרחקתי מספיק
מאזור הנוחות שלי

175
00:08:04,910 --> 00:08:08,100
כדי לדעת שאכן, העולם מתפרק,

176
00:08:08,100 --> 00:08:10,000
אך לא כפי שחששתי.

177
00:08:10,470 --> 00:08:12,750
אפשרויות שבעבר אסור היה
להעלות על הדעת

178
00:08:12,750 --> 00:08:14,940
זכו כעת לעידוד חוצפני.

179
00:08:14,940 --> 00:08:16,470
היתה כעת אנרגיה,

180
00:08:16,470 --> 00:08:18,640
אופטימיזם שאין לרצותו,

181
00:08:18,640 --> 00:08:21,310
תערובת משונה של ענווה והעזה.

182
00:08:22,300 --> 00:08:23,950
אז נעניתי לתחושת הבטן.

183
00:08:23,950 --> 00:08:26,480
קיבצתי סביבי צוות קטן של אנשים

184
00:08:26,480 --> 00:08:30,540
שבעיניהם התווית "זה בלתי אפשרי"
היא אתגר שאין לעמוד בפניו.

185
00:08:31,380 --> 00:08:33,280
במשך שנה היינו חסרי-פרוטה.

186
00:08:33,280 --> 00:08:35,670
בסוף כל יום הכנתי סיר מרק ענק

187
00:08:35,670 --> 00:08:37,000
וכולנו חלקנו בו.

188
00:08:37,970 --> 00:08:40,260
עבדנו עד השעות הקטנות של הלילה.

189
00:08:40,260 --> 00:08:44,220
מרבית רעיונותינו היו מטורפים
אך אחדים מהם היו מבריקים,

190
00:08:44,220 --> 00:08:46,320
והיתה לנו פריצת-דרך.

191
00:08:47,540 --> 00:08:50,900
קיבלתי החלטה לעבור לארה"ב
אחרי נסיעה אחת בלבד לכאן.

192
00:08:51,420 --> 00:08:53,000
שוב, תחושת-בטן.

193
00:08:53,720 --> 00:08:57,550
עברתי כעבור שלושה חודשים
וההרפתקה נמשכה.

194
00:08:59,630 --> 00:09:00,930
אך בטרם אסיים,

195
00:09:00,930 --> 00:09:03,000
הבה ואספר לכם על סבתי.

196
00:09:03,940 --> 00:09:05,000
היא גדלה בעידן

197
00:09:05,000 --> 00:09:07,260
שבו הדת של קונפוציוס היתה הנורמה

198
00:09:07,690 --> 00:09:10,550
והמנדרין המקומי היה האיש החשוב.

199
00:09:10,920 --> 00:09:13,000
החיים לא השתנו
מזה מאות בשנים.

200
00:09:14,010 --> 00:09:17,000
אביה מת מיד אחרי לידתה.

201
00:09:17,780 --> 00:09:20,000
אימה גידלה אותה בעצמה.

202
00:09:20,620 --> 00:09:24,240
בגיל 17 היא הפכה לאשתו השניה
של מנדרין אחד,

203
00:09:24,240 --> 00:09:26,000
ואימו נהגה להכותה.

204
00:09:26,600 --> 00:09:28,650
כשלא זכתה לשום תמיכה מצד בעלה,

205
00:09:28,650 --> 00:09:31,500
היא חוללה שערוריה
בכך שתבעה אותו לדין

206
00:09:31,500 --> 00:09:33,370
וייצגה את עצמה כתובעת,

207
00:09:33,680 --> 00:09:36,520
ושערוריה עוד יותר גדולה
כשזכתה במשפט.

208
00:09:36,520 --> 00:09:37,830
(צחוק)

209
00:09:37,830 --> 00:09:42,000
(מחיאות כפיים)

210
00:09:43,040 --> 00:09:46,000
"בלתי אפשרי" הוכח כשגוי.

211
00:09:48,660 --> 00:09:51,460
הייתי במקלחת, בחדר-מלון בסידני

212
00:09:51,780 --> 00:09:53,480
ברגע פטירתה,

213
00:09:53,480 --> 00:09:56,000
במרחק 1000 ק"מ משם, במלבורן.

214
00:09:56,860 --> 00:10:00,670
הבטתי דרך וילון המקלחת
וראיתיה עומדת בעבר השני.

215
00:10:01,270 --> 00:10:03,440
ידעתי שהיא באה להיפרד.

216
00:10:03,810 --> 00:10:06,000
כעבור רגעים אחדים טילפנה אימי.

217
00:10:07,270 --> 00:10:10,550
ימים מספר לאחר מכן
הלכנו למקדש בודהיסטי בפוטסקריי

218
00:10:10,550 --> 00:10:12,170
וישבנו סביב ארונה.

219
00:10:12,870 --> 00:10:14,190
סיפרנו את סיפוריה

220
00:10:14,190 --> 00:10:17,160
והבטחנו לה שאנו עדיין איתה.

221
00:10:17,680 --> 00:10:22,550
בחצות הגיע הנזיר
ואמר שעליו לסגור את הארון.

222
00:10:23,460 --> 00:10:26,000
אימי ביקשה מאיתנו לגעת בידה.

223
00:10:26,460 --> 00:10:28,000
היא שאלה את הנזיר,

224
00:10:28,000 --> 00:10:32,990
"איך זה שידה עדיין כה חמה
ושאר גופה קר?"

225
00:10:33,660 --> 00:10:37,000
"זה משום שאתן אוחזות בידה
מאז הבוקר," ענה.

226
00:10:37,560 --> 00:10:39,500
"לא הנחתן לה."

227
00:10:42,240 --> 00:10:44,670
אם יש במשפחתי איזה חוסן,

228
00:10:44,670 --> 00:10:46,880
הרי שהוא עובר מאישה לאישה.

229
00:10:46,880 --> 00:10:49,920
בהינתן מי שהיינו
וכיצד עיצבו אותנו החיים,

230
00:10:49,920 --> 00:10:51,000
אנו יכולות עתה לראות

231
00:10:51,000 --> 00:10:53,420
שהגברים שהיו עשויים להיכנס לחיינו

232
00:10:53,420 --> 00:10:55,360
היו מעכבים אותנו

233
00:10:55,360 --> 00:10:58,000
והיה לנו קל מדי להרים ידיים.

234
00:10:58,520 --> 00:11:00,930
עכשיו אני רוצה ללדת את ילדי,

235
00:11:00,930 --> 00:11:03,810
ואני נזכרת בסירה ההיא.

236
00:11:03,810 --> 00:11:06,350
מי היה יכול לקוות
להשיג את כל זה לבדו?

237
00:11:06,890 --> 00:11:09,000
ועם זאת אני חוששת
מתחושת הפריבילגיה,

238
00:11:09,000 --> 00:11:10,440
מקלות החיים,

239
00:11:10,440 --> 00:11:12,250
מתחושת ההשתייכות.

240
00:11:12,250 --> 00:11:14,270
האם אוכל להעניק להם
חרטום-סירה,

241
00:11:14,270 --> 00:11:17,000
שטובל בעוז בכל גל,

242
00:11:17,500 --> 00:11:20,000
את הלמות המנוע
הבלתי-נטרדת והיציבה,

243
00:11:20,780 --> 00:11:22,370
את האופק הנרחב

244
00:11:22,370 --> 00:11:24,000
שאינו מבטיח דבר?

245
00:11:25,310 --> 00:11:26,700
אינני יודעת.

246
00:11:27,020 --> 00:11:28,820
אך אם אוכל להעניק להם זאת

247
00:11:28,820 --> 00:11:32,520
ועדיין ללוותם בביטחה במסעם,
זאת אעשה.

248
00:11:33,000 --> 00:11:45,000
(מחיאות כפיים)

249
00:11:46,200 --> 00:11:49,250
טרבור נילסון:
אימה של טאן נמצאת איתנו

250
00:11:49,250 --> 00:11:51,240
בשורה הרביעית או השישית.

251
00:11:51,240 --> 00:11:55,540
(מחיאות כפיים)