לקוטב הדרומי ובחזרה -- 105 הימים הקשיים בחיי
-
0:01 - 0:07אז כאן בנווה המדבר של האינטליגנציה
שהוא טד. -
0:07 - 0:09אני עומד כאן לפניכם הערב
-
0:09 - 0:15כמומחה בגרירה של חפצים כבדים במקומות קרים
-
0:15 - 0:18אני מוביל משלחות לקוטב במהלך רוב
חיי הבוגרים -
0:18 - 0:22ובחודש שעבר אני ושותפי טרקה לארפנייר
-
0:22 - 0:27סיימנו את המשלחת השאפתנית ביותר שבה לקחתי
חלק. -
0:27 - 0:30למעשה, זה מרגיש כאילו הגעתי לפה ישר
-
0:30 - 0:33מארבעה חודשים באמצע שום מקום
-
0:33 - 0:38שבמהלכם בעיקר נהמתי וקללתי הישר
לבמה של טד. -
0:38 - 0:42אז אתם יכולים לדמיין לעצמכם שהמעבר
הזה לא היה חלק לגמרי -
0:42 - 0:44אחת מתופעות הלוואי המעניינות
-
0:44 - 0:46היא שנראה שהזיכרון לטווח קצר נעלם לחלוטין.
-
0:46 - 0:49ולכן כתבתי לעצמי כמה הערות
-
0:49 - 0:53בכדי למנוע נהמות וקללות במהלך
17 הדקות הבאות -
0:53 - 0:56זאת הפעם הראשונה שאני מדבר על המשלחת הזו,
-
0:56 - 1:02ולמרות שאנחנו לא מפצחים את
רצף הגנום או בונים טלסקופים חלליים -
1:02 - 1:06זהו סיפור על להשקיע את כל כולך
בכדי להשיג משהו -
1:06 - 1:08שלא נעשה מעולם.
-
1:08 - 1:12אני מקווה שתמצאו בזה קצת חומר למחשבה.
-
1:12 - 1:16זה היה מסע, משלחת לאנטרטיקה,
-
1:16 - 1:21זוהי היבשת הקרה ביותר, עם הרוחות החזקות
ביותר, היבשה ביותר והגבוהה ביותר. -
1:21 - 1:23זה מקום מרתק.
זה מקום ענק. -
1:23 - 1:25היא גדולה פי 2 מאוסטרליה,
-
1:25 - 1:30זוהי יבשת שגודלה כמו הודו וסין יחד.
-
1:30 - 1:32במאמר מוסגר, חוויתי
-
1:32 - 1:34תופעה מעניינת במהלך הימים האחרונים,
-
1:34 - 1:38דבר שהייתי מצפה שיקרה לכריס הדפילד
בעוד כמה שנים בטד -
1:38 - 1:40שיחות שנשמעות בערך כך:
-
1:40 - 1:42"או אנטארקטיקה. מגניב.
-
1:42 - 1:48אני ובעלי היינו באנטארקטיקה עם
לינדבלאד ליום הנישואין שלנו." -
1:48 - 1:51או," מגניב, נסעת לשם בכדי לעשות מרתון?"
-
1:51 - 1:53(צחוק)
-
1:54 - 1:58המסע שלנו היה למעשה 69 מרתונים אחד
אחרי השני -
1:58 - 2:04105 ימים, מסע מעגלי של 3000 ק"מ ברגל מהחוף
של אנטארקטיקה -
2:04 - 2:07לקוטב הדרומי ובחזרה.
-
2:07 - 2:09בדרך, שברנו את השיא
-
2:09 - 2:15של המסע הרגלי הארוך ביותר ביותר מ 640 ק"מ.
-
2:15 - 2:19(מחיאות כפיים)
-
2:19 - 2:22אלו מכם שמגיעים מאזור המפרץ,
-
2:22 - 2:26זה היה כמו ללכת מפה לסן פרנסיסקו,
-
2:26 - 2:29ואז להסתובב ולחזור חזרה.
-
2:29 - 2:34אז כמו טיולי מחנאות אחרים,
זה היה טיול ארוך, -
2:34 - 2:37זה היה טיול שסוכם בתמצתיות
-
2:37 - 2:41בדפים המקודשים של ביזנס אינסיידר מלזיה.
-
2:41 - 2:46["שני מטיילים סיימו משלחת לקוטב, משלחת
שכל מי שהשתתף בה בעבר נהרג"] -
2:46 - 2:49כריס הדפילד דבר כל כך ברהיטות
-
2:49 - 2:54על הפחד , על הסיכויים להצלחה
ועל הסיכוי להישרדות. -
2:54 - 2:58מתוך תשעה אנשים שניסו לעשות את המסע הזה
בעבר, -
2:58 - 3:01אף אחד לא הגיע לקוטב ובחזרה,
-
3:01 - 3:05וחמישה מתו בתהליך.
-
3:05 - 3:07זהו קפטן רוברט פאלקון סקוט.
-
3:07 - 3:10הוא הוביל את הקבוצה האחרונה שניסתה את
המסע הזה -
3:10 - 3:12סקוט והיריב שלו סר ארנסט שאקלטון,
-
3:12 - 3:15במהלך עשור,
-
3:15 - 3:19הובילו משלחות תוך נסיון להיות הראשונים
שיגיעו לקוטב הדרומי, -
3:19 - 3:22בכדי לשרטט מפה של החלק הפנימי של
אנטארקטיקה, -
3:22 - 3:25מקום שידענו עליו פחות, באותה תקופה,
-
3:25 - 3:26מאשר פני השטח של הירח,
-
3:26 - 3:29מכיוון שאנחנו יכולים לראות את הירח
דרך טלסקופים. -
3:29 - 3:33אנטארקטיקה היתה, במהלך רוב המאה הקודמת,
לא ממופה. -
3:33 - 3:34חלק מכם בטח מכירים את הסיפור.
-
3:34 - 3:37המשלחת האחרונה של סקוט, המשלחת "טרה נובה"
ב 1910, -
3:37 - 3:40התחילה כמשלחת ענקית בסגנון מצור.
-
3:40 - 3:42היה לו צוות גדול שהשתמש בסוסי פוני,
-
3:42 - 3:45כלבים, טרקטורים ממונעים,
-
3:45 - 3:48הטמנת מספר רב של מצבורי מזון ודלק במקומות
מוגדרים מראש -
3:48 - 3:52הכל בכדי להוביל צוות של חמישה בפיקודו של
סקוט לקוטב, -
3:52 - 3:55לאחר ההגעה לקוטב הם יסתובבו ויתחילו מסע
חזרה ברגל לחוף. -
3:55 - 3:58סקוט והצוות שלו
-
3:58 - 4:01הגיעו לקוטב הדרומי בינואר 1912
-
4:01 - 4:06רק בכדי לגלות שהם נוצחו ע"י צוות נורווגי
בהובלת רואלד אמונדסן, -
4:06 - 4:08שהצוות שלו רכב על מזחלות כלבים.
-
4:08 - 4:10הצוות של סקוט הלך ברגל.
-
4:10 - 4:15ובמשך יותר ממאה שנים
המסע הזה נשאר לא גמור. -
4:15 - 4:18כל חמשת חברי הצוות של סקוט מתו במסע חזרה.
-
4:18 - 4:20ובמהלך העשור האחרון,
-
4:20 - 4:23אני שואל את עצמי למה זה.
-
4:23 - 4:26איך אתגר זה נשאר לא פתור?
-
4:26 - 4:29הצוות של סקוט עבר 2500 ק"מ ברגל.
-
4:29 - 4:30אף אחד אפילו לא הגיע קרוב למרחק הזה מאז.
-
4:30 - 4:33לכן אתגר זה הוא סימן דרך
ביכולת העמידות של האנושות, -
4:33 - 4:36בעוצמת המאמץ, בהישג האתלטי
-
4:36 - 4:39באקלים שהוא ללא ספק הקשה ביותר בכדור הארץ.
-
4:39 - 4:41זה היה כמו ששיא בריצת מרתון
-
4:41 - 4:44לא ישבר מאז שנת 1912.
-
4:44 - 4:49וכמובן שילוב מוזר של סקרנות,
-
4:49 - 4:51עקשנות וגם יהירות
-
4:51 - 4:55הובילו אותי למחשבה שאולי אני יכול להיות
האדם שיסיים את העבודה. -
4:55 - 4:59שלא כמו במשלחת של סקוט אנחנו היינו רק שניים
-
4:59 - 5:02ויצאנו מהחוף של אנטארקטיקה באוקטובר
שנה שעברה, -
5:02 - 5:04סוחבים את הכל בעצמנו,
-
5:04 - 5:07תהליך שסקוט קרא לו "גרירה באמצעות אדם".
-
5:07 - 5:10כשאני אומר שזה היה כמו הליכה
מפה לסן פרנסיסקו ובחזרה, -
5:10 - 5:13אני למעשה מתכוון שזה היה כמו לגרור משהו
ששוקל יותר -
5:13 - 5:16משחקן הפוטבול הכבד ביותר.
-
5:16 - 5:18המזחלות שלנו שקלו 200 קילוגרם,
-
5:18 - 5:21או 440 פאונד כל אחת בתחילת המסע,
-
5:21 - 5:25משקל זהה למשקל שסחבו הסוסים החלשים ביותר
של סקוט. -
5:25 - 5:28בהתחלה, הגענו לממוצע של 1 קמ"ש.
-
5:28 - 5:32אולי הסיבה שאף אחד לא ניסה את המסע הזה עד
עכשיו, -
5:32 - 5:33במשך יותר ממאה שנים,
-
5:33 - 5:38זה בגלל שאף אחד לא היה
מספיק טיפש בכדי לנסות את זה. -
5:38 - 5:40ולמרות שאני לא יכול לטעון שהיינו חוקרים
-
5:40 - 5:43במובן האדוארדי של המילה --
-
5:43 - 5:47לא נתנו שמות להרים ולא
מפינו עמקים לא ידועים -- -
5:47 - 5:52אני חושב שצעדנו לתוך אזור לא ממופה
בהוויה האנושית. -
5:52 - 5:55למיוחד, אם בעתיד יגלו שיש אזור במוח האדם
-
5:55 - 5:59שנדלק כאשר אדם מקלל את עצמו,
-
5:59 - 6:02אני לא אהיה מופתע.
-
6:02 - 6:06שמעתם שהאמריקאי הממוצע מבלה 90% מזמנו
במקומות סגורים. -
6:06 - 6:09אנחנו לא היינו במקום סגור
במשך קרוב לארבעה חודשים, -
6:09 - 6:11גם לא ראינו שקיעה.
-
6:11 - 6:13זה היה 24 שעות של אור יום.
-
6:13 - 6:15תנאי החיים היו די ספרטניים.
-
6:15 - 6:20החלפתי תחתונים 3 פעמים במהלך 105 הימים
-
6:20 - 6:24טרקה ואני חלקנו 3 מטרים רבועים של אוהל.
-
6:24 - 6:29היתה לנו טכנולוגיה שסקוט
לא היה יכול אפילו לדמיין. -
6:29 - 6:32כתבנו בכל ערב בבלוג מהאוהל דרך המחשב הנייד
-
6:32 - 6:34והיה לנו משדר לווני מיוחד,
-
6:34 - 6:36הכל הופעל באמצעות השמש.
-
6:36 - 6:38היה לנו פאנל סולארי על האוהל.
-
6:38 - 6:42והכתיבה היתה חשובה לי.
-
6:42 - 6:48כילד קבלתי השראה מספרות
העוסקת בהרפתקאות ומסעות, -
6:48 - 6:51ואני חושב שכולנו ראינו פה השבוע
-
6:51 - 6:55את החשיבות והכוח של סיפור סיפורים.
-
6:55 - 6:57אז היה לנו קצת ציוד מודרני,
-
6:57 - 7:00אבל האתגרים שסקוט התמודד איתם
-
7:00 - 7:02היו אותם אתגרים שאיתם התמודדנו:
-
7:02 - 7:06מזג האוויר ואתגר שאותו כינה סקוט גלישה,
-
7:06 - 7:09כמות החיכוך בין המזחלת והשלג.
-
7:09 - 7:13הרוח הקרה ביותר שחווינו היתה
סביב המינוס 70 מעלות, -
7:13 - 7:15והייתה לנו ראות אפסית, מה שנקרא וויטאוט,
-
7:15 - 7:18במהלך מרבית המסע שלנו.
-
7:18 - 7:21הלכנו לאורכו ולרוחבו של אחד הקרחונים
-
7:21 - 7:24הגדולים והמסוכנים ביותר בעולם,
קרחון בירדמור. -
7:24 - 7:27אורכו 180 ק"מ, ומרבית פני השטח הם מה שנקרא
קרח כחול. -
7:27 - 7:31אתם יכולים לראות את פני השטח היפים
מנצנצים בצבע כחול פלדה -
7:31 - 7:35מכוסים באלפי סדקים בקרח,
-
7:35 - 7:39חריצים עמוקים אלו בקרח יכולים להגיע
לעומק של 60 מטרים. -
7:39 - 7:40מטוסים לא יכולים לנחות פה,
-
7:40 - 7:44כך שהיינו בסיכון הגבוה ביותר,
-
7:44 - 7:48בנקודה שבה הסיכוי הקטן ביותר לקבל חילוץ.
-
7:48 - 7:52הגענו לקוטב הצפוני לאחר 61 ימים של
הליכה ברגל, -
7:52 - 7:55עם יום אחד של הפסקה בגלל מזג אוויר גרוע,
-
7:55 - 7:57ואני מצטער לומר שזה היה סוג של אכזבה.
-
7:57 - 8:00יש בסיס אמריקאי קבוע,
-
8:00 - 8:03התחנה על שם אמונדסן וסקוט
הנמצאת בקוטב הדרומי. -
8:03 - 8:05יש להם מנחת, יש להם מכולת,
-
8:05 - 8:06יש להם מקלחות חמות,
-
8:06 - 8:08יש להם משרד דואר, חנות תיירים,
-
8:08 - 8:12מגרש כדורסל שמתפקד גם כאולם קולנוע.
-
8:12 - 8:14אז זה קצת שונה בימים אלה,
-
8:14 - 8:16ויש להם גם דונמים של זבל.
-
8:16 - 8:17אני חושב שזה דבר מופלא
-
8:17 - 8:23שבני אדם יכולים להתקיים במשך 365 ימים בשנה
-
8:23 - 8:26עם המבורגרים, מקלחות חמות ואולמות קולנוע,
-
8:26 - 8:29אבל זה נראה שהם מייצרים המון קופסאות
קרטון ריקות. -
8:29 - 8:31אתם יכולים לראות בצד שמאל של התמונה,
-
8:31 - 8:32כמה דונמים של זבל
-
8:32 - 8:35מחכה להיות מוטס החוצה מהקוטב הדרומי.
-
8:35 - 8:39אבל יש גם עמוד בקוטב הדרומי,
-
8:39 - 8:42ואנחנו הגענו לשם ברגל, ללא עזרה,
-
8:42 - 8:44ללא תמיכה, במסלול הקשה ביותר,
-
8:44 - 8:46270 ק"מ בזמן שיא,
-
8:46 - 8:48גוררים יותר ציוד מכל אחד אחר בהיסטוריה.
-
8:48 - 8:50ואם היינו עוצרים שם וטסים הביתה,
-
8:50 - 8:53מה שללא ספק היה הדבר ההגיוני לעשות,
-
8:53 - 8:55אז ההרצאה שלי הייתה מסתיימת פה
-
8:55 - 8:59והיא הייתה מסתיימת באופן כזה.
-
8:59 - 9:04אם יש לך את הצוות הנכון,
הכלים הנכונים, הטכנולוגיה הנכונה, -
9:04 - 9:07אם אתה מאמין בעצמך ונחוש מספיק,
-
9:07 - 9:11כל דבר אפשרי.
-
9:13 - 9:15אבל אז התחלנו את המסע חזרה,
-
9:15 - 9:18ואז הדברים נהיו מעניינים.
-
9:18 - 9:21גבוה על המישור הארקטי,
-
9:21 - 9:25בגובה של 3 ק"מ, הרוח הייתה חזקה, קר מאד,
יבש מאד ואנחנו היינו מותשים. -
9:25 - 9:27עברנו 35 מרתונים,
-
9:27 - 9:28היינו רק בחצי הדרך,
-
9:28 - 9:30כמובן שהיית לנו רשת ביטחון
-
9:30 - 9:32של מטוסים וטלפונים לוויניים
-
9:32 - 9:37ומשואות עיקוב הדולקות במהלך כל היום,
שלא היו למשלחת של סקוט, -
9:37 - 9:38אבל במבט לאחור,
-
9:38 - 9:40במקום לעשות את החיים שלנו לקלים יותר,
-
9:40 - 9:42רשת הביטחון דווקא גרמה לנו
-
9:42 - 9:46להשאיר מעט מאד מרווח ביטחון,
-
9:46 - 9:50להפליג קרוב מאד לקצה המוחלט שלנו כבני אדם.
-
9:50 - 9:54זוהי צורה מעודנת מאד של עינוי
-
9:54 - 9:56להתיש את עצמך עד לשלב של רעב יום אחר יום
-
9:56 - 10:01בזמן שאתה גורר מזחלת מלאה באוכל.
-
10:01 - 10:05במשך שנים, אני כותב שורות חלקלקות
בבקשות לחסות -
10:05 - 10:08על דחיפת הגבול של הסיבולת האנושית,
-
10:08 - 10:12אבל למעשה זה היה מקום מאד מפחיד
-
10:12 - 10:14לפני שהגענו לקוטב היו
-
10:14 - 10:18שבועיים של רוח נגדית כמעט קבועה, רוח
שהאטה אותנו. -
10:18 - 10:20כתוצאה מכך היו כמה ימים שאכלנו חצי מנה.
-
10:20 - 10:23היתה לנו כמות סופית של מזון במזחלות לכל
המסע, -
10:23 - 10:25אז ניסינו לפתור את זה ע"י
-
10:25 - 10:29הפחתה של כמות הקלוריות הדרושה לנו בחצי.
-
10:29 - 10:32כתוצאה מכך כמות הסוכר בדם שלנו הלכה ופחתה
-
10:32 - 10:35כמות הסוכר בדם פחתה מיום ליום
-
10:35 - 10:40ונהיינו רגישים יותר לקור הקיצוני.
-
10:40 - 10:42טרקה צלם אותי בערב אחד
-
10:42 - 10:44לאחר שכמעט אבדתי הכרה בעקבות היפותרמיה.
-
10:44 - 10:49לשנינו היו התקפים חוזרים של היפותרמיה,
משהו שלא חוויתי מעולם, -
10:49 - 10:51וזה אכן גרם לענווה עמוקה.
-
10:51 - 10:54למרות שהיית רוצה לחשוב, כמו שאני חושב
-
10:54 - 10:57שאתה מהסוג של האנשים שלא מוותר,
-
10:57 - 10:59שתתמודד עם הקושי בגבורה,
-
10:59 - 11:01היפותרמיה לא נותן לך הרבה ברירה.
-
11:01 - 11:04אתה נהפך למעשה לנכה.
-
11:04 - 11:07זה כמו להיות תינוק שיכור.
-
11:07 - 11:09אתה נהייה פתטי.
-
11:09 - 11:13אני זוכר שכל מה שרציתי היה לשכב ולפרוש.
-
11:13 - 11:15זו הייתה הרגשה מוזרה, מוזרה,
-
11:15 - 11:20וזה היתה הפתעה בשבילי להיות חלש במידה כזו.
-
11:20 - 11:25ואז אזל לנו המזון באופן מוחלט,
-
11:25 - 11:2875 ק"מ לפני המצבור הראשון שלנו
-
11:28 - 11:30מצבור שהטמנו בדרך הלוך.
-
11:30 - 11:32הטמנו 10 מצבורי מזון,
-
11:32 - 11:34קברנו אוכל ודלק למסע שלנו חזרה --
-
11:34 - 11:38הדלק היה עבור התנור שלנו בכדי להפוך
שלג למים -- -
11:38 - 11:43ונאלצתי לקבל החלטה לקרוא לטיסת אספקה,
-
11:43 - 11:48מטוס שנושא מזון ל 8 ימים
ולעזור לנו להתגבר על המרווח. -
11:48 - 11:51זה לקח להם 12 שעות להגיע עלינו
מהצד השני של אנטארקטיקה. -
11:51 - 11:55קריאה למטוס הייתה אחת ההחלטות הקשות בחיי.
-
11:55 - 11:58ואני נשמע קצת כמו נוכל עומד פה עם
סוג של כרס. -
11:58 - 12:01העלתי 13 ק"ג בשלושה השבועות האחרונים.
-
12:01 - 12:04להיות כל כך רעב הותיר אותי עם צלקת נפשית,
-
12:04 - 12:09ולכן אני שואב את המזנון בכל
מלון אליו אני מגיע. -
12:09 - 12:11(צחוק)
-
12:11 - 12:16היינו ממש רעבים בצורה ממש רעה.
-
12:16 - 12:19אני לא מתרחט שקראתי למטוס
-
12:19 - 12:21בגלל שאני עדיין עומד פה בחיים,
-
12:21 - 12:23עם כל האצבעות מחוברות, מספר את הסיפור הזה.
-
12:23 - 12:28אבל לקבל עזרה חיצונית, מעולם לא הייתה חלק
מהתוכנית, -
12:28 - 12:31וזה משהו שהאגו שלי עדיין נאבק איתו.
-
12:31 - 12:34זה היה החלום הגדול ביותר שלי,
-
12:34 - 12:36והוא היה כמעט מושלם.
-
12:37 - 12:39בדרך חזרה לחוף,
-
12:39 - 12:41נעלי הקרח שלנו -- הדוקרנים על הנעלים שלנו
-
12:41 - 12:44שיש לנו בכדי לחצות שטח של קרח כחול--
-
12:44 - 12:45נשברו בחלק העליון של בירדמור.
-
12:45 - 12:47עדיין היו לנו 160 ק"מ בירידה
-
12:47 - 12:49על קרח כחול חלקלק וקשה כאבן.
-
12:49 - 12:52הם דרשו תיקון כמעט כל שעה.
-
12:52 - 12:54בכדי לתת לכם תחושה של הגודל,
-
12:54 - 12:57זהו הנוף לכיוון הפתח של קרחון בירדמור.
-
12:57 - 13:00ניתן להכניס את כל מנהטן לרווח שרואים באופק
-
13:00 - 13:0330 הק"מ בין הר הופ להר קאפין.
-
13:03 - 13:10מעולם לא הרגשתי קטן כמו שהרגשתי
באנטארקטיקה. -
13:10 - 13:12כשהגענו לפתח של הקרחון,
-
13:12 - 13:16מצאנו שלג טרי שכסה את עשרות החריצים שבקרח.
-
13:16 - 13:19אחד מאנשי שאקלטון תאר את חציית
תוואי שטח זה -
13:19 - 13:24כמו הליכה על תקרת זכוכית מעל תחנת רכבת.
-
13:24 - 13:27נפלנו יותר פעמים משאני מסוגל לזכור,
-
13:27 - 13:31בדרך כלל רק מחליקה הרגל דרך השלג.
-
13:31 - 13:33לפעמים שקענו כל הדרך עד הכתפיים,
-
13:33 - 13:37אבל למזלנו לא שקענו עמוק יותר.
-
13:37 - 13:41ולפני פחות מ 5 שבועות אחרי 105 ימים,
-
13:41 - 13:45חצינו את קו הסיום המוזר הזה,
-
13:45 - 13:48החוף של האי רוס בצד הניו זילנדי של
אנטארקטיקה. -
13:48 - 13:50אתם יכולים לראות את הקרח ברקע
-
13:50 - 13:53ואת הסלע התפורר מאחורי זה.
-
13:53 - 13:56מאחרינו נשארו 2900 ק"מ של סימני המגלשים
-
13:56 - 13:59עשינו את המסע הארוך ביותר לקוטב
שנעשה ברגל, -
13:59 - 14:03משהו שחלמתי עליו יותר מעשור.
-
14:03 - 14:05ובמבט לאחור,
-
14:05 - 14:08אני עדיין עומד על כל הדברים
-
14:08 - 14:09שאמרתי לאורך השנים
-
14:09 - 14:11על החשיבות של מטרות
-
14:11 - 14:15על נחישות וביטחון עצמי,
-
14:15 - 14:20אבל אני מודה שלא הקדשתי מספיק מחשבה
על מה יקרה -
14:20 - 14:23כאשר אגיע למטרה שהצבתי לעצמי
-
14:23 - 14:27המטרה שהקדשת לה את רוב חייך הבוגרים,
-
14:27 - 14:30ולמעשה אני עדיין מנסה להבין את זה.
-
14:30 - 14:34כפי שאמרתי, יש מעט מאד סימנים חיצונים
שעשיתי את זה. -
14:34 - 14:35העלתי 13 ק"ג.
-
14:35 - 14:39קבלתי כמה צלקות ממש קטנות שבטח מכוסות עכשיו
במייקאפ. -
14:39 - 14:42יש לי אחת על האף ואחת על כל לחי
מהמקום של משקפי המגן, -
14:42 - 14:47אבל בפנים אני אדם אחר לחלוטין.
-
14:47 - 14:50אם להיות כנה,
-
14:50 - 14:55אנטארקטיקה אתגרה אותי והפכה אותי
לצנוע יותר -
14:55 - 14:59ואני לא בטוח שאוכל אי פעם
לתאר את זה במילים. -
14:59 - 15:03אני עדיין נאבק בכדי לחבר
יחד את המחשבות שלי. -
15:03 - 15:06זה שאני עומד פה ומספר את הסיפור הזה
-
15:06 - 15:11זה הוכחה שכולנו יכולים להשיג דברים גדולים,
-
15:11 - 15:13באמצעות אמביציה, באמצעות תשוקה,
-
15:13 - 15:15באמצעות עקשנות טהורה,
-
15:15 - 15:17ע"י סירוב לפרוש,
-
15:17 - 15:20אם אתה חולם על משהו מספיק חזק,
כמו שאומר סטינג, -
15:20 - 15:23זה באמת קורה.
-
15:23 - 15:26אבל אני גם עומד פה ואומר שאתם בטח מכירים
את האמרה -
15:26 - 15:32שהמסע יותר חשוב מהיעד?
-
15:32 - 15:36יש בזה משהו.
-
15:36 - 15:38ככל שהתקרבתי לקו הסיום שלי,
-
15:38 - 15:42קו החוף הסלעי של האי רוס,
-
15:42 - 15:45התחלתי להבין שהשיעור הגדול
-
15:45 - 15:49שההליכה הארוכה והקשה הזו מנסה ללמד אותי
-
15:49 - 15:53זה ששמחה זה לא קו סיום,
-
15:53 - 15:55שעבורנו בני האדם,
-
15:55 - 15:58השלמות שרובנו חולמים עליה
-
15:58 - 16:02היא דבר שאולי לעולם לא נוכל להשיג,
-
16:02 - 16:11ואם אנחנו לא מרגישים את המשמעות כאן ועכשיו
במסע שלנו -
16:11 - 16:15בתוך הבלגן שבו כולנו חיים,
-
16:15 - 16:18הדברים הלא גמורים, הרשימות החצי גמורות,
-
16:18 - 16:21הדברים שאפשר לעשות יותר טוב בפעם הבאה
-
16:21 - 16:24אז אולי לעולם לא נרגיש את זה.
-
16:24 - 16:28הרבה אנשים שאלו אותי , מה הדבר הבא?
-
16:28 - 16:35נכון לעכשיו אני ממש שמח להחלים ולעמוד מול
מזנונים של בתי מלון. -
16:35 - 16:39אבל כמו שבוב הופ אמר,
-
16:39 - 16:41אני מרגיש מאד צנוע,
-
16:41 - 16:45אבל אני חושב שיש לי את הכוחות הנפשיים
להלחם בזה. (צחוק) -
16:45 - 16:47תודה.
-
16:47 - 16:51(מחיאות כפיים)
- Title:
- לקוטב הדרומי ובחזרה -- 105 הימים הקשיים בחיי
- Speaker:
- בן סאנדארס
- Description:
-
more » « less
השנה, החוקר בן סאנדרארס יצא לטרק השאפתני ביותר שלו. הוא יצא בכדי לסיים את המסע שבו נכשל קפטן רוברט פאלקון סקוט במשלחת לקוטב ב 1912-- מסע של 4 חודשים, 3000 ק"מ של מסלול מעגלי מהקצה של אנארקטיקה לקוטב הדרומי ובחזרה. בהרצאה הראשונה שהוא נותן לאחר ההרפתקה שלו, רק חמישה שבועות אחרי שחזר, סאנדארס מציע מבט כנה ואמיתי על המשימה המאתגרת שהביאה אותו להחלטה הקשה בחייו.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 17:04
|
Ido Dekkers approved Hebrew subtitles for To the South Pole and back — the hardest 105 days of my life | |
|
|
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for To the South Pole and back — the hardest 105 days of my life | |
|
|
Ido Dekkers accepted Hebrew subtitles for To the South Pole and back — the hardest 105 days of my life | |
|
|
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for To the South Pole and back — the hardest 105 days of my life | |
|
|
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for To the South Pole and back — the hardest 105 days of my life | |
|
eviatar edlerman edited Hebrew subtitles for To the South Pole and back — the hardest 105 days of my life | |
|
|
eviatar edlerman edited Hebrew subtitles for To the South Pole and back — the hardest 105 days of my life | |
|
|
eviatar edlerman edited Hebrew subtitles for To the South Pole and back — the hardest 105 days of my life |