1
00:00:00,833 --> 00:00:06,567
אז כאן בנווה המדבר של האינטליגנציה 
שהוא טד.

2
00:00:06,567 --> 00:00:09,285
אני עומד כאן לפניכם הערב

3
00:00:09,285 --> 00:00:15,159
כמומחה בגרירה של חפצים כבדים במקומות קרים

4
00:00:15,159 --> 00:00:18,145
אני מוביל משלחות לקוטב במהלך רוב 
חיי הבוגרים

5
00:00:18,145 --> 00:00:21,827
ובחודש שעבר אני ושותפי טרקה לארפנייר

6
00:00:21,847 --> 00:00:27,025
סיימנו את המשלחת השאפתנית ביותר שבה לקחתי 
חלק.

7
00:00:27,025 --> 00:00:30,014
למעשה, זה מרגיש כאילו הגעתי לפה ישר

8
00:00:30,014 --> 00:00:32,666
מארבעה חודשים באמצע שום מקום

9
00:00:32,666 --> 00:00:37,754
שבמהלכם בעיקר נהמתי וקללתי הישר
לבמה של טד.

10
00:00:37,754 --> 00:00:41,935
אז אתם יכולים לדמיין לעצמכם שהמעבר 
הזה לא היה חלק לגמרי

11
00:00:41,935 --> 00:00:43,815
אחת מתופעות הלוואי המעניינות

12
00:00:43,815 --> 00:00:46,403
היא שנראה שהזיכרון לטווח קצר נעלם לחלוטין.

13
00:00:46,403 --> 00:00:48,665
ולכן כתבתי לעצמי כמה הערות

14
00:00:48,665 --> 00:00:53,363
בכדי למנוע נהמות וקללות במהלך
17 הדקות הבאות

15
00:00:53,363 --> 00:00:56,211
זאת הפעם הראשונה שאני מדבר על המשלחת הזו,

16
00:00:56,211 --> 00:01:01,683
ולמרות שאנחנו לא מפצחים את 
רצף הגנום או בונים טלסקופים חלליים

17
00:01:01,690 --> 00:01:06,474
זהו סיפור על להשקיע את כל כולך
בכדי להשיג משהו

18
00:01:06,474 --> 00:01:08,310
שלא נעשה מעולם.

19
00:01:08,310 --> 00:01:12,455
אני מקווה שתמצאו בזה קצת חומר למחשבה.

20
00:01:12,455 --> 00:01:16,066
זה היה מסע, משלחת לאנטרטיקה,

21
00:01:16,066 --> 00:01:20,743
זוהי היבשת הקרה ביותר, עם הרוחות החזקות 
ביותר, היבשה ביותר והגבוהה ביותר.

22
00:01:20,757 --> 00:01:22,804
זה מקום מרתק.
זה מקום ענק.

23
00:01:22,804 --> 00:01:25,119
היא גדולה פי 2 מאוסטרליה,

24
00:01:25,119 --> 00:01:30,211
זוהי יבשת שגודלה כמו הודו וסין יחד.

25
00:01:30,220 --> 00:01:32,088
במאמר מוסגר, חוויתי

26
00:01:32,088 --> 00:01:34,312
תופעה מעניינת במהלך הימים האחרונים,

27
00:01:34,312 --> 00:01:38,087
דבר שהייתי מצפה שיקרה לכריס הדפילד 
בעוד כמה שנים בטד

28
00:01:38,089 --> 00:01:40,144
שיחות שנשמעות בערך כך:

29
00:01:40,144 --> 00:01:41,767
"או אנטארקטיקה. מגניב.

30
00:01:41,767 --> 00:01:47,604
אני ובעלי היינו באנטארקטיקה עם 
לינדבלאד ליום הנישואין שלנו."

31
00:01:47,604 --> 00:01:50,951
או," מגניב, נסעת לשם בכדי לעשות מרתון?"

32
00:01:50,951 --> 00:01:53,060
(צחוק)

33
00:01:54,445 --> 00:01:58,482
המסע שלנו היה למעשה 69 מרתונים אחד
אחרי השני

34
00:01:58,485 --> 00:02:04,476
105 ימים, מסע מעגלי של 3000 ק"מ ברגל מהחוף
של אנטארקטיקה

35
00:02:04,476 --> 00:02:07,247
לקוטב הדרומי ובחזרה.

36
00:02:07,247 --> 00:02:09,491
בדרך, שברנו את השיא

37
00:02:09,491 --> 00:02:15,084
של המסע הרגלי הארוך ביותר ביותר מ 640 ק"מ.

38
00:02:15,087 --> 00:02:19,498
(מחיאות כפיים)

39
00:02:19,498 --> 00:02:21,913
אלו מכם שמגיעים מאזור המפרץ,

40
00:02:21,913 --> 00:02:26,030
זה היה כמו ללכת מפה לסן פרנסיסקו,

41
00:02:26,030 --> 00:02:28,908
ואז להסתובב ולחזור חזרה.

42
00:02:28,908 --> 00:02:33,827
אז כמו טיולי מחנאות אחרים,
זה היה טיול ארוך,

43
00:02:33,827 --> 00:02:36,994
זה היה טיול שסוכם בתמצתיות

44
00:02:36,994 --> 00:02:40,720
בדפים המקודשים של ביזנס אינסיידר מלזיה.

45
00:02:40,720 --> 00:02:46,246
["שני מטיילים סיימו משלחת לקוטב, משלחת
שכל מי שהשתתף בה בעבר נהרג"]

46
00:02:46,247 --> 00:02:48,917
כריס הדפילד דבר כל כך ברהיטות

47
00:02:48,917 --> 00:02:54,139
על הפחד , על הסיכויים להצלחה 
ועל הסיכוי להישרדות.

48
00:02:54,139 --> 00:02:58,014
מתוך תשעה אנשים שניסו לעשות את המסע הזה
בעבר,

49
00:02:58,019 --> 00:03:00,712
אף אחד לא הגיע לקוטב ובחזרה,

50
00:03:00,712 --> 00:03:04,590
וחמישה מתו בתהליך.

51
00:03:04,590 --> 00:03:07,237
זהו קפטן רוברט פאלקון סקוט.

52
00:03:07,237 --> 00:03:10,000
הוא הוביל את הקבוצה האחרונה שניסתה את
המסע הזה

53
00:03:10,000 --> 00:03:12,438
סקוט והיריב שלו סר ארנסט שאקלטון,

54
00:03:12,438 --> 00:03:15,154
במהלך עשור,

55
00:03:15,154 --> 00:03:19,414
הובילו משלחות תוך נסיון להיות הראשונים
שיגיעו לקוטב הדרומי,

56
00:03:19,427 --> 00:03:22,446
בכדי לשרטט מפה של החלק הפנימי של
אנטארקטיקה,

57
00:03:22,446 --> 00:03:24,581
מקום שידענו עליו פחות, באותה תקופה,

58
00:03:24,581 --> 00:03:26,485
מאשר פני השטח של הירח,

59
00:03:26,485 --> 00:03:28,830
מכיוון שאנחנו יכולים לראות את הירח
דרך טלסקופים.

60
00:03:28,830 --> 00:03:32,964
אנטארקטיקה היתה, במהלך רוב המאה הקודמת, 
לא ממופה.

61
00:03:32,964 --> 00:03:34,475
חלק מכם בטח מכירים את הסיפור.

62
00:03:34,475 --> 00:03:37,288
המשלחת האחרונה של סקוט, המשלחת "טרה נובה"
ב 1910,

63
00:03:37,288 --> 00:03:39,802
התחילה כמשלחת ענקית בסגנון מצור.

64
00:03:39,802 --> 00:03:42,031
היה לו צוות גדול שהשתמש בסוסי פוני,

65
00:03:42,031 --> 00:03:44,778
כלבים, טרקטורים ממונעים,

66
00:03:44,778 --> 00:03:48,175
הטמנת מספר רב של מצבורי מזון ודלק במקומות
מוגדרים מראש

67
00:03:48,175 --> 00:03:51,883
הכל בכדי להוביל צוות של חמישה בפיקודו של
סקוט לקוטב,

68
00:03:51,883 --> 00:03:55,187
לאחר ההגעה לקוטב הם יסתובבו ויתחילו מסע
חזרה ברגל לחוף.

69
00:03:55,187 --> 00:03:57,599
סקוט והצוות שלו

70
00:03:57,599 --> 00:04:01,284
הגיעו לקוטב הדרומי בינואר 1912

71
00:04:01,284 --> 00:04:06,274
רק בכדי לגלות שהם נוצחו ע"י צוות נורווגי 
בהובלת רואלד אמונדסן,

72
00:04:06,274 --> 00:04:07,908
שהצוות שלו רכב על מזחלות כלבים.

73
00:04:07,908 --> 00:04:09,997
הצוות של סקוט הלך ברגל.

74
00:04:09,997 --> 00:04:14,595
ובמשך יותר ממאה שנים 
המסע הזה נשאר לא גמור.

75
00:04:14,595 --> 00:04:17,520
כל חמשת חברי הצוות של סקוט מתו במסע חזרה.

76
00:04:17,520 --> 00:04:19,633
ובמהלך העשור האחרון,

77
00:04:19,633 --> 00:04:22,954
אני שואל את עצמי למה זה.

78
00:04:22,954 --> 00:04:26,246
איך אתגר זה נשאר לא פתור?

79
00:04:26,246 --> 00:04:28,596
הצוות של סקוט עבר 2500 ק"מ ברגל.

80
00:04:28,596 --> 00:04:30,497
אף אחד אפילו לא הגיע קרוב למרחק הזה מאז.

81
00:04:30,497 --> 00:04:33,318
לכן אתגר זה הוא סימן דרך
ביכולת העמידות של האנושות,

82
00:04:33,318 --> 00:04:35,839
בעוצמת המאמץ, בהישג האתלטי

83
00:04:35,839 --> 00:04:38,510
באקלים שהוא ללא ספק הקשה ביותר בכדור הארץ.

84
00:04:38,510 --> 00:04:41,018
זה היה כמו ששיא בריצת מרתון

85
00:04:41,018 --> 00:04:44,037
לא ישבר מאז שנת 1912.

86
00:04:44,037 --> 00:04:49,141
וכמובן שילוב מוזר של סקרנות,

87
00:04:49,145 --> 00:04:51,095
עקשנות וגם יהירות

88
00:04:51,095 --> 00:04:55,165
הובילו אותי למחשבה שאולי אני יכול להיות
האדם שיסיים את העבודה.

89
00:04:55,182 --> 00:04:58,873
שלא כמו במשלחת של סקוט אנחנו היינו רק שניים

90
00:04:58,873 --> 00:05:01,996
ויצאנו מהחוף של אנטארקטיקה באוקטובר
שנה שעברה,

91
00:05:01,996 --> 00:05:04,214
סוחבים את הכל בעצמנו,

92
00:05:04,214 --> 00:05:06,814
תהליך שסקוט קרא לו "גרירה באמצעות אדם".

93
00:05:06,814 --> 00:05:09,837
כשאני אומר שזה היה כמו הליכה 
מפה לסן פרנסיסקו ובחזרה,

94
00:05:09,837 --> 00:05:13,214
אני למעשה מתכוון שזה היה כמו לגרור משהו
ששוקל יותר

95
00:05:13,214 --> 00:05:15,638
משחקן הפוטבול הכבד ביותר.

96
00:05:15,638 --> 00:05:17,681
המזחלות שלנו שקלו 200 קילוגרם,

97
00:05:17,681 --> 00:05:20,746
או 440 פאונד כל אחת בתחילת המסע,

98
00:05:20,746 --> 00:05:25,020
משקל זהה למשקל שסחבו הסוסים החלשים ביותר
של סקוט.

99
00:05:25,020 --> 00:05:28,200
בהתחלה, הגענו לממוצע של 1 קמ"ש.

100
00:05:28,200 --> 00:05:31,887
אולי הסיבה שאף אחד לא ניסה את המסע הזה עד
עכשיו,

101
00:05:31,887 --> 00:05:33,145
במשך יותר ממאה שנים,

102
00:05:33,145 --> 00:05:38,418
זה בגלל שאף אחד לא היה
מספיק טיפש בכדי לנסות את זה.

103
00:05:38,418 --> 00:05:40,437
ולמרות שאני לא יכול לטעון שהיינו חוקרים

104
00:05:40,437 --> 00:05:43,454
במובן האדוארדי של המילה --

105
00:05:43,454 --> 00:05:47,192
לא נתנו שמות להרים ולא 
מפינו עמקים לא ידועים --

106
00:05:47,192 --> 00:05:51,573
אני חושב שצעדנו לתוך אזור לא ממופה
בהוויה האנושית.

107
00:05:51,573 --> 00:05:54,962
למיוחד, אם בעתיד יגלו שיש אזור במוח האדם

108
00:05:54,962 --> 00:05:58,779
שנדלק כאשר אדם מקלל את עצמו,

109
00:05:58,779 --> 00:06:01,945
אני לא אהיה מופתע.

110
00:06:01,945 --> 00:06:05,997
שמעתם שהאמריקאי הממוצע מבלה 90% מזמנו
במקומות סגורים.

111
00:06:05,997 --> 00:06:09,253
אנחנו לא היינו במקום סגור
במשך קרוב לארבעה חודשים,

112
00:06:09,253 --> 00:06:11,495
גם לא ראינו שקיעה.

113
00:06:11,495 --> 00:06:13,151
זה היה 24 שעות של אור יום.

114
00:06:13,151 --> 00:06:15,306
תנאי החיים היו די ספרטניים.

115
00:06:15,306 --> 00:06:20,148
החלפתי תחתונים 3 פעמים במהלך 105 הימים

116
00:06:20,148 --> 00:06:24,072
טרקה ואני חלקנו 3 מטרים רבועים של אוהל.

117
00:06:24,072 --> 00:06:28,813
היתה לנו טכנולוגיה שסקוט
לא היה יכול אפילו לדמיין.

118
00:06:28,813 --> 00:06:32,180
כתבנו בכל ערב בבלוג מהאוהל דרך המחשב הנייד

119
00:06:32,180 --> 00:06:34,225
והיה לנו משדר לווני מיוחד,

120
00:06:34,225 --> 00:06:36,085
הכל הופעל באמצעות השמש.

121
00:06:36,085 --> 00:06:38,482
היה לנו פאנל סולארי על האוהל.

122
00:06:38,482 --> 00:06:41,940
והכתיבה היתה חשובה לי.

123
00:06:41,940 --> 00:06:48,493
כילד קבלתי השראה מספרות
העוסקת בהרפתקאות ומסעות,

124
00:06:48,493 --> 00:06:51,014
ואני חושב שכולנו ראינו פה השבוע

125
00:06:51,021 --> 00:06:55,265
את החשיבות והכוח של סיפור סיפורים.

126
00:06:55,265 --> 00:06:57,081
אז היה לנו קצת ציוד מודרני,

127
00:06:57,081 --> 00:06:59,868
אבל האתגרים שסקוט התמודד איתם

128
00:06:59,868 --> 00:07:01,865
היו אותם אתגרים שאיתם התמודדנו:

129
00:07:01,865 --> 00:07:05,602
מזג האוויר ואתגר שאותו כינה סקוט גלישה,

130
00:07:05,603 --> 00:07:08,951
כמות החיכוך בין המזחלת והשלג.

131
00:07:08,951 --> 00:07:12,799
הרוח הקרה ביותר שחווינו היתה
סביב המינוס 70 מעלות,

132
00:07:12,801 --> 00:07:15,378
והייתה לנו ראות אפסית, מה שנקרא וויטאוט,

133
00:07:15,378 --> 00:07:18,391
במהלך מרבית המסע שלנו.

134
00:07:18,391 --> 00:07:20,742
הלכנו לאורכו ולרוחבו של אחד הקרחונים

135
00:07:20,742 --> 00:07:23,955
הגדולים והמסוכנים ביותר בעולם,
קרחון בירדמור.

136
00:07:23,955 --> 00:07:27,381
אורכו 180 ק"מ, ומרבית פני השטח הם מה שנקרא
קרח כחול.

137
00:07:27,381 --> 00:07:30,979
אתם יכולים לראות את פני השטח היפים 
מנצנצים בצבע כחול פלדה

138
00:07:30,979 --> 00:07:34,817
מכוסים באלפי סדקים בקרח,

139
00:07:34,817 --> 00:07:38,798
חריצים עמוקים אלו בקרח יכולים להגיע
לעומק של 60 מטרים.

140
00:07:38,798 --> 00:07:40,315
מטוסים לא יכולים לנחות פה,

141
00:07:40,315 --> 00:07:43,775
כך שהיינו בסיכון הגבוה ביותר,

142
00:07:43,775 --> 00:07:48,219
בנקודה שבה הסיכוי הקטן ביותר לקבל חילוץ.

143
00:07:48,219 --> 00:07:52,115
הגענו לקוטב הצפוני לאחר 61 ימים של
הליכה ברגל,

144
00:07:52,115 --> 00:07:54,694
עם יום אחד של הפסקה בגלל מזג אוויר גרוע,

145
00:07:54,694 --> 00:07:57,261
ואני מצטער לומר שזה היה סוג של אכזבה.

146
00:07:57,261 --> 00:07:59,726
יש בסיס אמריקאי קבוע,

147
00:07:59,726 --> 00:08:03,044
התחנה על שם אמונדסן וסקוט 
הנמצאת בקוטב הדרומי.

148
00:08:03,044 --> 00:08:04,995
יש להם מנחת, יש להם מכולת,

149
00:08:04,995 --> 00:08:06,448
יש להם מקלחות חמות,

150
00:08:06,448 --> 00:08:08,353
יש להם משרד דואר, חנות תיירים,

151
00:08:08,353 --> 00:08:12,091
מגרש כדורסל שמתפקד גם כאולם קולנוע.

152
00:08:12,091 --> 00:08:14,066
אז זה קצת שונה בימים אלה,

153
00:08:14,066 --> 00:08:15,862
ויש להם גם דונמים של זבל.

154
00:08:15,862 --> 00:08:17,292
אני חושב שזה דבר מופלא

155
00:08:17,292 --> 00:08:22,576
שבני אדם יכולים להתקיים במשך 365 ימים בשנה

156
00:08:22,586 --> 00:08:26,131
עם המבורגרים, מקלחות חמות ואולמות קולנוע,

157
00:08:26,131 --> 00:08:28,887
אבל זה נראה שהם מייצרים המון קופסאות
קרטון ריקות.

158
00:08:28,887 --> 00:08:30,949
אתם יכולים לראות בצד שמאל של התמונה,

159
00:08:30,949 --> 00:08:32,384
כמה דונמים של זבל

160
00:08:32,384 --> 00:08:34,897
מחכה להיות מוטס החוצה מהקוטב הדרומי.

161
00:08:34,897 --> 00:08:38,929
אבל יש גם עמוד בקוטב הדרומי,

162
00:08:38,929 --> 00:08:42,325
ואנחנו הגענו לשם ברגל, ללא עזרה,

163
00:08:42,325 --> 00:08:43,971
ללא תמיכה, במסלול הקשה ביותר,

164
00:08:43,971 --> 00:08:46,316
270 ק"מ בזמן שיא,

165
00:08:46,316 --> 00:08:48,364
גוררים יותר ציוד מכל אחד אחר בהיסטוריה.

166
00:08:48,364 --> 00:08:50,333
ואם היינו עוצרים שם וטסים הביתה,

167
00:08:50,333 --> 00:08:53,467
מה שללא ספק היה הדבר ההגיוני לעשות,

168
00:08:53,467 --> 00:08:55,348
אז ההרצאה שלי הייתה מסתיימת פה

169
00:08:55,348 --> 00:08:58,938
והיא הייתה מסתיימת באופן כזה.

170
00:08:58,938 --> 00:09:03,743
אם יש לך את הצוות הנכון,
הכלים הנכונים, הטכנולוגיה הנכונה,

171
00:09:03,743 --> 00:09:07,481
אם אתה מאמין בעצמך ונחוש מספיק,

172
00:09:07,481 --> 00:09:10,926
כל דבר אפשרי.

173
00:09:12,656 --> 00:09:15,289
אבל אז התחלנו את המסע חזרה,

174
00:09:15,289 --> 00:09:18,048
ואז הדברים נהיו מעניינים.

175
00:09:18,048 --> 00:09:20,842
גבוה על המישור הארקטי,

176
00:09:20,842 --> 00:09:24,841
בגובה של 3 ק"מ, הרוח הייתה חזקה, קר מאד,
יבש מאד ואנחנו היינו מותשים.

177
00:09:24,841 --> 00:09:26,711
עברנו 35 מרתונים,

178
00:09:26,711 --> 00:09:28,297
היינו רק בחצי הדרך,

179
00:09:28,297 --> 00:09:30,328
כמובן שהיית לנו רשת ביטחון

180
00:09:30,328 --> 00:09:32,452
של מטוסים וטלפונים לוויניים

181
00:09:32,452 --> 00:09:36,505
ומשואות עיקוב הדולקות במהלך כל היום,
שלא היו למשלחת של סקוט,

182
00:09:36,515 --> 00:09:38,257
אבל במבט לאחור,

183
00:09:38,257 --> 00:09:40,323
במקום לעשות את החיים שלנו לקלים יותר,

184
00:09:40,323 --> 00:09:42,482
רשת הביטחון דווקא גרמה לנו

185
00:09:42,482 --> 00:09:46,337
להשאיר מעט מאד מרווח ביטחון,

186
00:09:46,337 --> 00:09:50,104
להפליג קרוב מאד לקצה המוחלט שלנו כבני אדם.

187
00:09:50,104 --> 00:09:53,577
זוהי צורה מעודנת מאד של עינוי

188
00:09:53,577 --> 00:09:56,414
להתיש את עצמך עד לשלב של רעב יום אחר יום

189
00:09:56,414 --> 00:10:00,676
בזמן שאתה גורר מזחלת מלאה באוכל.

190
00:10:00,686 --> 00:10:04,613
במשך שנים, אני כותב שורות חלקלקות
בבקשות לחסות

191
00:10:04,613 --> 00:10:07,724
על דחיפת הגבול של הסיבולת האנושית,

192
00:10:07,724 --> 00:10:12,136
אבל למעשה זה היה מקום מאד מפחיד

193
00:10:12,136 --> 00:10:14,045
לפני שהגענו לקוטב היו

194
00:10:14,045 --> 00:10:17,509
שבועיים של רוח נגדית כמעט קבועה, רוח
שהאטה אותנו.

195
00:10:17,509 --> 00:10:20,159
כתוצאה מכך היו כמה ימים שאכלנו חצי מנה.

196
00:10:20,159 --> 00:10:22,878
היתה לנו כמות סופית של מזון במזחלות לכל
המסע,

197
00:10:22,878 --> 00:10:24,880
אז ניסינו לפתור את זה ע"י

198
00:10:24,880 --> 00:10:28,793
הפחתה של כמות הקלוריות הדרושה לנו בחצי.

199
00:10:28,793 --> 00:10:32,412
כתוצאה מכך כמות הסוכר בדם שלנו הלכה ופחתה

200
00:10:32,412 --> 00:10:35,236
כמות הסוכר בדם פחתה מיום ליום

201
00:10:35,236 --> 00:10:39,994
ונהיינו רגישים יותר לקור הקיצוני.

202
00:10:39,994 --> 00:10:42,097
טרקה צלם אותי בערב אחד

203
00:10:42,097 --> 00:10:44,227
לאחר שכמעט אבדתי הכרה בעקבות היפותרמיה.

204
00:10:44,227 --> 00:10:49,035
לשנינו היו התקפים חוזרים של היפותרמיה,
משהו שלא חוויתי מעולם,

205
00:10:49,035 --> 00:10:50,746
וזה אכן גרם לענווה עמוקה.

206
00:10:50,746 --> 00:10:54,414
למרות שהיית רוצה לחשוב, כמו שאני חושב

207
00:10:54,414 --> 00:10:56,670
שאתה מהסוג של האנשים שלא מוותר,

208
00:10:56,670 --> 00:10:58,664
שתתמודד עם הקושי בגבורה,

209
00:10:58,664 --> 00:11:00,916
היפותרמיה לא נותן לך הרבה ברירה.

210
00:11:00,916 --> 00:11:03,726
אתה נהפך למעשה לנכה.

211
00:11:03,726 --> 00:11:06,907
זה כמו להיות תינוק שיכור.

212
00:11:06,907 --> 00:11:08,880
אתה נהייה פתטי.

213
00:11:08,880 --> 00:11:12,999
אני זוכר שכל מה שרציתי היה לשכב ולפרוש.

214
00:11:12,999 --> 00:11:15,173
זו הייתה הרגשה מוזרה, מוזרה,

215
00:11:15,173 --> 00:11:20,412
וזה היתה הפתעה בשבילי להיות חלש במידה כזו.

216
00:11:20,412 --> 00:11:24,894
ואז אזל לנו המזון באופן מוחלט,

217
00:11:24,894 --> 00:11:28,352
75 ק"מ לפני המצבור הראשון שלנו

218
00:11:28,352 --> 00:11:30,217
מצבור שהטמנו בדרך הלוך.

219
00:11:30,217 --> 00:11:31,560
הטמנו 10 מצבורי מזון,

220
00:11:31,560 --> 00:11:34,277
קברנו אוכל ודלק למסע שלנו חזרה --

221
00:11:34,277 --> 00:11:37,554
הדלק היה עבור התנור שלנו בכדי להפוך
שלג למים --

222
00:11:37,554 --> 00:11:43,361
ונאלצתי לקבל החלטה לקרוא לטיסת אספקה,

223
00:11:43,361 --> 00:11:47,930
מטוס שנושא מזון ל 8 ימים
ולעזור לנו להתגבר על המרווח.

224
00:11:47,930 --> 00:11:51,289
זה לקח להם 12 שעות להגיע עלינו
מהצד השני של אנטארקטיקה.

225
00:11:51,289 --> 00:11:54,998
קריאה למטוס הייתה אחת ההחלטות הקשות בחיי.

226
00:11:54,998 --> 00:11:58,474
ואני נשמע קצת כמו נוכל עומד פה עם 
סוג של כרס.

227
00:11:58,474 --> 00:12:01,314
העלתי 13 ק"ג בשלושה השבועות האחרונים.

228
00:12:01,314 --> 00:12:04,389
להיות כל כך רעב הותיר אותי עם צלקת נפשית,

229
00:12:04,389 --> 00:12:08,996
ולכן אני שואב את המזנון בכל 
מלון אליו אני מגיע.

230
00:12:08,996 --> 00:12:10,774
(צחוק)

231
00:12:10,774 --> 00:12:16,468
היינו ממש רעבים בצורה ממש רעה.

232
00:12:16,468 --> 00:12:18,909
אני לא מתרחט שקראתי למטוס

233
00:12:18,909 --> 00:12:20,911
בגלל שאני עדיין עומד פה בחיים,

234
00:12:20,911 --> 00:12:22,971
עם כל האצבעות מחוברות, מספר את הסיפור הזה.

235
00:12:22,971 --> 00:12:27,709
אבל לקבל עזרה חיצונית, מעולם לא הייתה חלק
מהתוכנית,

236
00:12:27,709 --> 00:12:30,913
וזה משהו שהאגו שלי עדיין נאבק איתו.

237
00:12:30,913 --> 00:12:33,955
זה היה החלום הגדול ביותר שלי,

238
00:12:33,955 --> 00:12:36,047
והוא היה כמעט מושלם.

239
00:12:36,967 --> 00:12:38,648
בדרך חזרה לחוף,

240
00:12:38,648 --> 00:12:40,839
נעלי הקרח שלנו -- הדוקרנים על הנעלים שלנו

241
00:12:40,839 --> 00:12:43,765
שיש לנו בכדי לחצות שטח של קרח כחול--

242
00:12:43,765 --> 00:12:45,420
נשברו בחלק העליון של בירדמור.

243
00:12:45,420 --> 00:12:47,185
עדיין היו לנו 160 ק"מ בירידה

244
00:12:47,185 --> 00:12:49,419
על קרח כחול חלקלק וקשה כאבן.

245
00:12:49,419 --> 00:12:51,810
הם דרשו תיקון כמעט כל שעה.

246
00:12:51,810 --> 00:12:53,761
בכדי לתת לכם תחושה של הגודל,

247
00:12:53,761 --> 00:12:56,758
זהו הנוף לכיוון הפתח של קרחון בירדמור.

248
00:12:56,758 --> 00:13:00,233
ניתן להכניס את כל מנהטן לרווח שרואים באופק

249
00:13:00,233 --> 00:13:03,447
30 הק"מ בין הר הופ להר קאפין.

250
00:13:03,447 --> 00:13:09,680
מעולם לא הרגשתי קטן כמו שהרגשתי 
באנטארקטיקה.

251
00:13:09,680 --> 00:13:11,785
כשהגענו לפתח של הקרחון,

252
00:13:11,785 --> 00:13:16,431
מצאנו שלג טרי שכסה את עשרות החריצים שבקרח.

253
00:13:16,431 --> 00:13:19,381
אחד מאנשי שאקלטון תאר את חציית 
תוואי שטח זה

254
00:13:19,381 --> 00:13:24,375
כמו הליכה על תקרת זכוכית מעל תחנת רכבת.

255
00:13:24,375 --> 00:13:27,289
נפלנו יותר פעמים משאני מסוגל לזכור,

256
00:13:27,289 --> 00:13:30,721
בדרך כלל רק מחליקה הרגל דרך השלג.

257
00:13:30,721 --> 00:13:33,324
לפעמים שקענו כל הדרך עד הכתפיים,

258
00:13:33,324 --> 00:13:36,767
אבל למזלנו לא שקענו עמוק יותר.

259
00:13:36,767 --> 00:13:40,947
ולפני פחות מ 5 שבועות אחרי 105 ימים,

260
00:13:40,947 --> 00:13:44,522
חצינו את קו הסיום המוזר הזה,

261
00:13:44,522 --> 00:13:47,544
החוף של האי רוס בצד הניו זילנדי של 
אנטארקטיקה.

262
00:13:47,544 --> 00:13:49,694
אתם יכולים לראות את הקרח ברקע

263
00:13:49,694 --> 00:13:52,556
ואת הסלע התפורר מאחורי זה.

264
00:13:52,556 --> 00:13:56,358
מאחרינו נשארו 2900 ק"מ של סימני המגלשים

265
00:13:56,358 --> 00:13:58,866
עשינו את המסע הארוך ביותר לקוטב 
שנעשה ברגל,

266
00:13:58,866 --> 00:14:03,256
משהו שחלמתי עליו יותר מעשור.

267
00:14:03,256 --> 00:14:05,271
ובמבט לאחור,

268
00:14:05,271 --> 00:14:07,666
אני עדיין עומד על כל הדברים

269
00:14:07,666 --> 00:14:09,248
שאמרתי לאורך השנים

270
00:14:09,248 --> 00:14:11,367
על החשיבות של מטרות

271
00:14:11,367 --> 00:14:14,809
על נחישות וביטחון עצמי,

272
00:14:14,809 --> 00:14:19,520
אבל אני מודה שלא הקדשתי מספיק מחשבה
על מה יקרה

273
00:14:19,520 --> 00:14:23,432
כאשר אגיע למטרה שהצבתי לעצמי

274
00:14:23,432 --> 00:14:26,750
המטרה שהקדשת לה את רוב חייך הבוגרים,

275
00:14:26,750 --> 00:14:30,330
ולמעשה אני עדיין מנסה להבין את זה.

276
00:14:30,330 --> 00:14:33,931
כפי שאמרתי, יש מעט מאד סימנים חיצונים
שעשיתי את זה.

277
00:14:33,931 --> 00:14:35,382
העלתי 13 ק"ג.

278
00:14:35,382 --> 00:14:38,910
קבלתי כמה צלקות ממש קטנות שבטח מכוסות עכשיו
במייקאפ.

279
00:14:38,910 --> 00:14:42,383
יש לי אחת על האף ואחת על כל לחי
מהמקום של משקפי המגן,

280
00:14:42,383 --> 00:14:47,128
אבל בפנים אני אדם אחר לחלוטין.

281
00:14:47,128 --> 00:14:49,625
אם להיות כנה,

282
00:14:49,625 --> 00:14:54,800
אנטארקטיקה אתגרה אותי והפכה אותי 
לצנוע יותר

283
00:14:54,800 --> 00:14:58,503
ואני לא בטוח שאוכל אי פעם 
לתאר את זה במילים.

284
00:14:58,503 --> 00:15:02,603
אני עדיין נאבק בכדי לחבר
יחד את המחשבות שלי.

285
00:15:02,603 --> 00:15:06,248
זה שאני עומד פה ומספר את הסיפור הזה

286
00:15:06,248 --> 00:15:11,026
זה הוכחה שכולנו יכולים להשיג דברים גדולים,

287
00:15:11,026 --> 00:15:13,180
באמצעות אמביציה, באמצעות תשוקה,

288
00:15:13,180 --> 00:15:15,342
באמצעות עקשנות טהורה,

289
00:15:15,342 --> 00:15:16,857
ע"י סירוב לפרוש,

290
00:15:16,857 --> 00:15:19,813
אם אתה חולם על משהו מספיק חזק, 
כמו שאומר סטינג,

291
00:15:19,813 --> 00:15:22,884
זה באמת קורה.

292
00:15:22,884 --> 00:15:26,230
אבל אני גם עומד פה ואומר שאתם בטח מכירים
את האמרה

293
00:15:26,230 --> 00:15:32,211
שהמסע יותר חשוב מהיעד?

294
00:15:32,211 --> 00:15:35,532
יש בזה משהו.

295
00:15:35,532 --> 00:15:37,901
ככל שהתקרבתי לקו הסיום שלי,

296
00:15:37,901 --> 00:15:41,657
קו החוף הסלעי של האי רוס,

297
00:15:41,657 --> 00:15:44,851
התחלתי להבין שהשיעור הגדול

298
00:15:44,851 --> 00:15:49,431
שההליכה הארוכה והקשה הזו מנסה ללמד אותי

299
00:15:49,431 --> 00:15:53,124
זה ששמחה זה לא קו סיום,

300
00:15:53,124 --> 00:15:54,694
שעבורנו בני האדם,

301
00:15:54,694 --> 00:15:58,170
השלמות שרובנו חולמים עליה

302
00:15:58,170 --> 00:16:02,250
היא דבר שאולי לעולם לא נוכל להשיג,

303
00:16:02,250 --> 00:16:10,716
ואם אנחנו לא מרגישים את המשמעות כאן ועכשיו
במסע שלנו

304
00:16:10,716 --> 00:16:15,184
בתוך הבלגן שבו כולנו חיים,

305
00:16:15,184 --> 00:16:17,904
הדברים הלא גמורים, הרשימות החצי גמורות,

306
00:16:17,904 --> 00:16:20,756
הדברים שאפשר לעשות יותר טוב בפעם הבאה

307
00:16:20,756 --> 00:16:24,055
אז אולי לעולם לא נרגיש את זה.

308
00:16:24,055 --> 00:16:27,631
הרבה אנשים שאלו אותי , מה הדבר הבא?

309
00:16:27,631 --> 00:16:34,629
נכון לעכשיו אני ממש שמח להחלים ולעמוד מול
מזנונים של בתי מלון.

310
00:16:34,629 --> 00:16:38,982
אבל כמו שבוב הופ אמר,

311
00:16:38,982 --> 00:16:41,278
אני מרגיש מאד צנוע,

312
00:16:41,278 --> 00:16:45,347
אבל אני חושב שיש לי את הכוחות הנפשיים
להלחם בזה. (צחוק)

313
00:16:45,347 --> 00:16:47,297
תודה.

314
00:16:47,297 --> 00:16:50,975
(מחיאות כפיים)