-
מבוא לתקשורת מקרבת (שאיננה אלימה) עם מרשל ב. רוזנברג, PhD
-
המצגת הבאה לקוחה מתוך סדנת מבוא באורך יום אחד אשר התקיימה בסן פרנסיסקו, קליפורניה באפריל, 2000
-
חלק 1: מטרתה של תקשורת מקרבת והבעת הבחנות ורגשות
-
אך ראשית הרשו לי
-
להבהיר את המטרה של
-
תקשורת שאיננה אלימה.
-
מטרתה היא לעזור לכם לעשות
-
את מה שאתם או אתן כבר יודעות לעשות.
-
ובכן, למה אנחנו צריכים ללמד אתכם לעשות היום
-
משהו שאתם כבר יודעים לעשות?
-
מפני ש… לעיתים אנו שוכחים לעשות זאת.
-
אנו שוכחים כי חונכנו לשכוח.
-
בכן, מהו הדבר הזה שאני מדבר עליו
-
שאנו כבר יודעים כיצד לעשות אותו?
-
מטרת התהליך הזה היא לעזור לנו
-
להתחבר באופן שמאפשר
-
נתינה טבעית.
-
מאפשר נתינה טבעית.
-
למה אני מתכוון כשאני אומר "נתינה טבעית"?
-
הרשו לי לבצע עבורכם שיר שיבהיר
-
מה הכוונה מאחורי "נתינה טבעית".
-
# לעולם איני מרגיש
-
יותר שניתן לי
-
מאשר מתי שאת לוקחת ממני
-
כשאת מבינה את האושר שאני מרגיש
-
לדאוג לך.
-
ואת יודעת שהנתינה שלי לא נעשתה
-
כדי שתישארי חייבת,
-
אלא בגלל שאני רוצה לחיות
-
את האהבה
-
שאני מרגיש עבורך
-
לקבל עם חן
-
היא אולי הנתינה הגדולה ביותר.
-
אין דרך בה אוכל
-
להפריד ביניהם.
-
כשאת נותנת לי, אני נותן לך את קבלתי
-
וכשאת לוקחת ממני
-
אני מרגיש כל כך שניתן לי #
-
כולכם מכירים את הנתינה הזו.
-
כולכם יודעים כיצד לעשות אותה.
-
ובזה אני מעוניין,
-
לזכור להישאר באותה איכות של נתינה
-
מרגע לרגע בכל חיבור.
-
אך אנחנו גם יודעים שקל לאבד אותה.
-
קל לאבד את אותו חיבור,
-
כך שבמקום
-
להנות מאותה איכות של נתינה,
-
שהיא אפשרית בכל רגע,
-
בכל חיבור שיש לנו.
-
למרות שאיכות הנתינה הזו היא מתנה נהדרת, אנו שוכחים.
-
ובמקום לשחק את המשחק שעליו מדבר אותו שיר
-
שאני מכנה "לעשות את החיים נהדרים".
-
המשחק המהנה ביותר שאני שמעתי עליו.
-
במקום זה, אנו מבלים הרבה זמן
-
בלשחק משחק אחר
-
אשר נקרא "מי צודק?"
-
האם שיחקתם אי פעם במשחק הזה?
-
[צחוק]
-
זה משחק שבו כולם מפסידים,
-
האין זה מדהים,
-
שכולנו מכירים את איכות הנתינה
-
שעליה מדבר השיר הזה?
-
היא אפשרית בכל רגע נתון,
-
אנו... אנו... אנו רואים
-
שזה הדבר המעשיר ביותר שאנו יכולים לעשות,
-
ובחלק משמעותי בחיינו אנחנו מבלים בלשחק "מי צודק?"
-
עכשיו המשחק של "מי צודק"
-
מערב שניים מבין הדברים
-
הנוראיים ביותר שנקרו על דרכם של בני האנוש.
-
הראשון - ענישה.
-
כי אם את\ה טועה
-
במשחק של "מי צודק?"
-
מגיע לך "לסבול".
-
האם אתם יכולים לדמיין לעצמכם רעיון יותר שטני
-
כשיטה לחנך אנשים?
-
אז... אם לא נמנעתם מענישה עד עתה,
-
אני בטוח שעד סוף היום הזה,
-
זה כבר לא יהיה חלק מהמודעות שלכם.
-
אין יותר ענישה.
-
לא תענישו במשפחות שלכם,
-
ניפטר מענישה עבור פושעים, זה רק מגביר את האלימות,
-
אנו נמצא דרכים אחרות להתמודד עם מדינות אחרות
-
מלבד ענישה.
-
אין יותר ענישה.
-
אין יותר תגמול.
-
זה אותו המשחק.
-
זה חלק מאותו משחק של "מי צודק".
-
אם אתה צודק תקבל תגמול.
-
אם אתה טועה יענישו אותך.
-
לא עוד. לא עוד.
-
זה יצר כבר מספיק אלימות על כדור הארץ.
-
לא נטמיע עוד אשמה.
-
לא עוד בושה.
-
לא עוד רעיונות של חובה ומחויבות.
-
פשוט מה שהשיר מדבר עליו, נתינה טבעית.
-
ובכן, איך פספסנו את המטרה?
-
פספסנו את המטרה על פי
-
וולטר ווינק, תיאולוג,
-
שכותב בסיפרו "The Powers That Be", (הכוחות השולטים)
-
בערך לפני חמשת אלפים שנה.
-
אנחנו... אנחנו איבדנו...
-
פספסנו את המטרה כי
-
התחלנו בחשיבה פרועה.
-
חשיבה פרועה
-
שבני אדם הם רשעים מטבעם.
-
וכאשר אתה מאמין שבני אדם הם רשעים מטבעם
-
ודברים לא מסתדרים כפי שרצינו,
-
מהו תהליך התיקון?
-
תהליך התיקון הוא "פדיון". רואים?
-
כשאנשים רשעים אתה חושב שהדרך ליצור שינוי
-
כשאנשים מתנהגים בדרך שאיננה מוצאת חן בעינייך
-
היא לגרום לאנשים לשנוא את עצמם
-
בגלל מה שהם עושים.
-
וכך בשל סיבות פוליטיות
-
ותאולוגיות אלו,
-
התחלנו לפתח שפה,
-
שאני מכנה אותה "שפת תן". זו...
-
שפה שמנתקת אותנו מהחיים
-
ו... אה...
-
עושה את זה קל מאוד להיות אלימים.
-
קל מאוד להיות אלימים. למעשה,
-
באותו ספר שהזכרתי,
-
ווינק אומר שבתרבויות שליטה...
-
אחד הרעיונות עליהם אתה צריך לחנך אנשים
-
הוא שאלימות היא דבר מהנה. רואים?
-
ועשינו עבודה טובה בתחום הזה. הפכנו את האלימות למהנה בתרבות שלנו.
-
במהלך שתי שעות בערב, משבע עד תשע, כש...
-
ילדים צופים הכי הרבה בטלוויזיה,
-
בשבעים וחמש אחוז מהתוכניות בהן הם צופים,
-
הגיבור הורג מישהו
-
או מרביץ למישהו. אתם רואים? אז אנחנו...
-
ומתי זה קורה? בשיא התכנית.
-
חונכנו זה זמן רב
-
להפוך את האלימות לדבר מהנה,
-
כך שלמרות שלדעתי מה שהשיר מדבר עליו
-
הוא מה שקרוב יותר לטבע האמיתי שלנו,
-
אותה נתינה טבעית,
-
חונכנו להפוך את האלימות למהנה,
-
וחונכנו באופן שאנחנו יכולים
-
אפילו להיות אלימים כלפי הילדים שלנו.
-
אז מה מאפיין את "שפת התן"?
-
ובכן, שפת תן, כפי שהזכרתי, היא שפת
-
שיפוטים מוסריים.
-
אתם חושבים במונחים של מי צודק, מי טועה,
-
מי טוב, מי רע,
-
וכשאתם מזכירים שינוי,
-
כן, אנחנו רוצים שינוי לפעמים,
-
אז איך משיגים שינוי במערכת התנית?
-
צפו בהורה שמנסה להביא שינוי בילד.
-
זהו הורה שמלמד ילד צעיר,
-
לומר את אחת המילים החשובות ביותר בשפת תן.
-
תגיד שאתה מצטער.
-
אני מצטער.
-
אתה לא באמת מצטער. אני יכול לראות את זה. אתה לא באמת מצטער.
-
[בוכה]
-
אני מצטער.
-
בסדר, אני סולח לך.
-
האם אתם יכולים לדמיין לעצמכם משחק שכזה?
-
האם אתם יכולים לדמיין לעצמכם הורה שמגיב כך לילד?
-
ואם הורה הולך לעשות את זה לילד במשפחה שלו,
-
מה הם יעשו
-
לאנשים מתרבויות אחרות שמתנהגים
-
באופן שהם לא מעריכים?
-
אז כמובן שתהיה אלימות בכל מקום שתהיה חשיבה מסוג זה.
-
בתרבויות שאין להן חשיבה כזו,
-
אתם לא רואים אלימות, אתם מבינים?
-
וכך... פספסנו את המטרה.
-
למרות שיכולנו לשחק את המשחק
-
"לעשות את החיים נהדרים" בכל רגע,
-
חונכנו במשך זמן רב למדי
-
לשחק משחק אחר בשם "מי צודק?"
-
אז מה הם החלקים של המשחק הזה "מי צודק?"
-
בדיוק הזכרתי אחד מהם.
-
חלק אחד הוא שיפוטים מוסריים...
-
ללמוד איך לעלות אל הראש שלנו
-
ולחשוב במונחים של צודק וטועה,
-
טוב ורע,
-
נורמלי \ לא נורמלי.
-
למדתי את המשחק הזה היטב.
-
אני מדבר תריסר ניבים של תנית.
-
[צחוק]
-
כשגדלתי למדתי לדבר... אני גדלתי בדיטרויט.
-
דיברנו ניב די גס של תנית.
-
אפשר לקרוא לה תנית דיטרויט.
-
למשל, אם אני יוצא לנהוג
-
ומישהו נוהג באופן שאינו מוצא חן בעיני,
-
ושוב, אני רוצה להביא שינוי, אתם רואים?
-
אני מגלגל את החלון למטה... "אידיוט!"
-
[צחוק]
-
עכשיו, בתאוריה, האדם אמור לבקש מחילה.
-
אתם רואים? [צחוק]
-
"אני מתוודה ששגיתי, אדוני
-
אני אשנה את השגיאה שבדרכי."
-
זו תאוריה מעולה. היא לא עבדה.
-
ניסיתי אותה יותר מפעם אחת. היא לא עובדת.
-
אז חשבתי שאולי הבעיה נעוצה
-
באותו ניב מסוים של תנית.
-
אז החלטתי ללמוד ניב מתורבת יותר של תנית,
-
ולכן הלכתי לאוניברסיטה והשגתי תואר דוקטור
-
בתנית מקצועית.
-
[צחוק]
-
כעת, כשמישהו נוהג באופן שאינו מוצא חן בעיני,
-
אני מגלגל את החלון למטה... "פסיכופט!"
-
[צחוק]
-
עדיין לא עובד!
-
אתם רואים?
-
זהו עוד חלק של אותה שפה תנית.
-
"אמטשפרעכה"
-
אמטשפרעכה. זה מאוד חשוב. אתם רואים?
-
זוהי שפה שמתכחשת לבחירה,
-
מתכחשת לאחריות עבור מעשינו.
-
אני משתמש במילה "אמטשפרעכה" עבור החלק הזה,
-
היות וקראתי ראיון עם פושע המלחמה הנאצי
-
אדולף אייכמן
-
בעת המשפט שלו עבור פשעי מלחמה בירושליים.
-
אייכמן נשאל: "האם זה היה קשה לשלוח עשרות
-
אלפי אנשים למות?"
-
ואייכמן ענה בכנות.
-
הוא אמר: "אם לומר את האמת, זה היה קל.
-
השפה שלנו הפכה את זה לדבר קל."
-
הראיון הזה הפתיע,
-
התשובה הפתיעה את המראיין,
-
והמראיין שאל אותו "איזו שפה?"
-
אייכמן אמר "למעשה, אני וחברי הקצינים הנאציים,
-
היה לנו שם עבור השפה שלנו.
-
קראנו לה אמטשפרעכה"
-
אמט בגרמנית משמעותה "משרד" ושפרעכה "שפה"
-
הייתי קורא לזה שפה בירוקרטית.
-
הוא נשאל לתת כמה דוגמאות.
-
אייכמן אמר: "זו שפה
-
שבה אתה מתכחש לאחריות עבור... עבור המעשים שלך.
-
כך שאם מישהו שואל אותך למה עשית את זה, אתה אומר "הייתי חייב".
-
אז אתה לא מרגיש כל כך רע. אם אתה חייב לעשות את זה,
-
אתה רואה, אתה לא אחראי.
-
"אבל למה אתה היית חייב, תן?"
-
"הוראות הממונים עלי"
-
"מדיניות החברה"
-
"הם אילצו אותי לעשות זאת"
-
"לא יכולתי לעשות אחרת"
-
שפה מאוד מסוכנת, אמטשפרעכה.
-
מאוד מסוכנת.
-
יש לנו בתי ספר לג'ירפות.
-
אני משתמש במילה "ג'ירפה" אתם מבינים, בתור
-
סמל של חוסר אלימות.
-
אנחנו נראה היום ש...
-
...השפה שאנחנו נלמד היא שפת הלב.
-
וכך אני משתמש בשפת ג'ירפה בשביל זה,
-
כי לג'ירפות יש את הלב הגדול ביותר
-
לעומת כל חיה יבשתית, אז...
-
הג'ירפה דורשת...
-
תמיד להיות מודעים לבחירה. אתם מבינים?
-
אנחנו לעולם לא עושים משהו שאנחנו לא בוחרים לעשות.
-
אבל אני לימדתי ג'ירפה לקבוצת הורים
-
ומורים בקהילה אחת,
-
ויש לנו בתי ספר לג'ירפות בכל העולם.
-
יש לנו חמישה בישראל, ארבעה בפלסטין,
-
כמה בסרביה וכן הלאה.
-
ובבתי ספר לג'ירפות, כמובן, אנחנו רוצים
-
להיות בטוחים שמורים והורים
-
לעולם לא משתמשים באמטשפרעכה.
-
אחת השפות המסוכנות ביותר בעולם.
-
ללמד ילד שהוא חייב לעשות משהו.
-
אז אמרתי בהזדמנות אחת בסיינט לואיס, מיזורי,
-
לקבוצת הורים ומורים,
-
ואם מסוימת כעסה. היא אמרה
-
"אבל יש דברים שאנחנו חייבים לעשות, בין אם זה מוצא חן בעינינו או לא.
-
זה התפקיד שלנו בתור הורים ללמד את הילדים שלנו מה הם חייבים לעשות.
-
זאת אומרת, יש דברים שאני עושה כל יום שאני שונאת לעשות,
-
אבל עדיין יש דברים שאנחנו פשוט חייבים לעשות".
-
"ובכן" אמרתי "האם את יכולה לתת לי דוגמא?"
-
היא אמרה "נו, בקלות, יש כל כך הרבה. תן לי לחשוב.
-
אוקי. למשל כאשר אני אלך מפה הערב.
-
אני חייבת להגיע הבייתה ולבשל.
-
אני שונאת לבשל.
-
אני שונאת את זה בדם, אבל עשיתי את זה כל יום במשך 20 שנים,
-
אפילו כשהייתי חולה".
-
[צחוק]
-
ובכן, אני אמרתי "אני אשמח מאוד היום
-
להראות לך צורת חשיבה אחרת,
-
שפה אחרת, שאני מקווה שתפתח אפשרויות שמחות יותר עבורך"
-
ובכן, אני שמח לדווח שהיא למדה שפת ג'ירפות במהרה.
-
היא הלכה הבייתה באותו ערב
-
והכריזה בפני משפחתה שהיא לא רצתה לבשל יותר.
-
[צחוק]
-
קיבלתי משוב מהמשפחה שלה.
-
[צחוק]
-
המשוב הגיע לאחר שבועיים, כשיצא לי
-
לעבור באותה העיר שוב
-
ועשיתי סדנת ערב,
-
ומי מופיע שם אם לא שני בניה הבוגרים. היו לה ארבעה בנים.
-
הם באו אלי בהתחלה כדי להציג את עצמם, ו...
-
...אני אמרתי "היי, אני שמח שהגעתם לכאן.
-
אני הייתי מאוד סקרן מה קורה במשפחה שלכם.
-
אמא שלכם מתקשרת אלי בקביעות
-
ומספרת לי על כל השינויים שהיא ביצעה בחייה
-
מאז ההכשרה.
-
למשל "מה קרה באותו ערב הראשון שהיא הגיעה הבייתה
-
והכריזה שהיא כבר לא רוצה לבשל?"
-
הבן הבכור אמר לי,
-
"מארשל, אני אמרתי לעצמי, תודה לאל"
-
[צחוק]
-
אני אמרתי "תעזור לי להבין את זה."
-
הוא אמר "אני אמרתי לעצמי,
-
אולי עכשיו היא כבר לא תתלונן בכל ארוחה" אתם מבינים?
-
אתם רואים, נתינה טבעית, שהתחלתי לדבר עליה עם אותו שיר,
-
כל דבר שאנחנו עושים בחיים שלא בא מתוך אותה האנרגיה,
-
אנו משלמים עבורה וכל היתר משלמים עבורה.
-
כל דבר שאנחנו עושים מתוך פחד לענישה אם לא נעשה אותו,
-
כולם משלמים עבורו.
-
כל דבר שאנחנו עושים למען תגמול, כולם משלמים עבורו.
-
כל דבר שאנחנו עושים כדי שנמצא חן בעיני אנשים,
-
כולם משלמים עבורו.
-
כל דבר שאנחנו עושים מתוך אשמה, בושה,
-
חובה, מחויבות, כולם משלמים עבורו.
-
לא לזה עוצבנו.
-
עוצבנו להנות מנתינה,
-
לתת מתוך הלב.
-
אממ... מארשל?
-
כן? >> אני כאן.
-
הבן שלי הביא אותי לאחד הסמינרים שלך,
-
ואני פגשתי אותך לפני בערך עשר שנים, >> כן.
-
באוקלנד. >> כן.
-
עכשיו, אני מנסה להביא את הבן שלי שוב לכאן.
-
אני כאן, והוא
-
אמר אתמול בלילה כשאמרתי לו שאני מגיע לכאן,
-
הוא אמר "טוב, אז למה שלא תלך? יש לי כמה פגישות.
-
אולי אתה תוכל ללמד אותי משהו".
-
אז חשבתי שאני אבוא כדי ללמוד משהו.
-
אולי אני יכול ללמד אותו.
-
אני אשמח ללמד אותו, אבל אני לא יודע איך לעשות את זה.
-
הייתי רוצה ללמד אותו
-
לפחות לתת לי קצת זמן
-
כדי לתקשר איתו. הוא לא עושה זאת, מרצונו.
-
וכשאני מנסה לדרוש את זה,
-
זה נהיה יותר גרוע. >> כן.
-
אז איך אני עושה את זה?
-
ובכן, זו סיטואציה מעולה לעבוד עליה היום,
-
מפני שאני הולך לבקש מכולם
-
לחשוב כעת על סיטואציה שבה
-
מישהו מתנהג באופן שאינו מוצא חן בעיניכם.
-
אז כאן מדובר בבן שלך ומתי
-
שאתה מבקש ממנו לתקשר, הוא מסרב.
-
הדבר הראשון שאני אציע הוא שאתה לא יכול ללמד אף אחד שום דבר.
-
זה נכון.
-
ובכך שזו תהיה המטרה שלך אתה מראש תיצור בעיות.
-
אז, בוא נשנה את המטרה.
-
ננסה לעולם לא ללמד אף אחד משהו או לשנות אותו.
-
אם זו המטרה שלך,
-
אתה תיצור התנגדות.
-
אז זו ההצעה הראשונה שלי היום.
-
לעולם אל תנסה ללמד מישהו משהו או לשנות אותו.
-
זה ברור? >> כן.
-
אוקי.
-
אז מה אתה עושה? מוותר? >> הו, לא, לא, לא,
-
אתה רואה, זוהי... זוהי החשיבה שעוצבה בנו על ידי תנים, אתה מבין?
-
המשחק של "מי צודק?", מנצח-מפסיד.
-
ולכן, אם אנחנו לא יכולים לשנות
-
ולנצח, אז האופציה שאנחנו חושבים עליה
-
היא להיות פראייר ולהפסיד. אתה רואה?
-
אנחנו חונכנו לחשוב בשתי הדרכים האלה, נצחון-הפסד,
-
צודק-טועה.
-
לא, אני אראה לך דרך.
-
עוד אפשרות.
-
אוקי, בואו ניכנס לזה. בואו ניתן לכם הזדמנות להתאמן על זה.
-
חלק מכם כבר חשבתם על סיטואציות,
-
למשל מישהו שאתם מאוד רוצים לתקשר איתו, אומר לא.
-
אז, תחשבו על מישהו כרגע אשר מתנהג
-
באופן שלא עושה את החיים נהדרים עבורך,
-
ושאתם רוצים להגיע למקום עליו מדבר השיר,
-
בו כל הצרכים של כולם יכולים להתמלא,
-
ואנשים נותנים אחד לשני מהלב, מרצונם.
-
לא מתוך כפייה. אתם מבינים?
-
בואו נראה אם אנחנו יכולים ללמד אתכם תהליך להגיע לשם בסיטואציה הזו,
-
למלא את הצרכים של כולם,
-
ושאנשים יתנו מרצונם, לא מתוך כפייה.
-
אז, אולי אתם חיים בבית,
-
אולי תבחרו לעבוד על ילד שאתם גרים איתו בבית
-
שאומר דברים איומים בשפת תן, כגון
-
"לא."
-
[צחוק]
-
הו, אתם צוחקים! נסו לגור עם אחד כזה זמן מה.
-
"בבקשה צחצח את השיניים שלך" "לא"
-
אולי אתם גרים בבית עם פרטנר דובר שפת תן,
-
שאומר דברי תן נוראיים, כגון
-
"זה מכאיב לי כשאתה אומר את זה."
-
אנחנו נראה היום שזהו מעשה אלים
-
להגיד שאחרים גורמים לך להרגיש כפי שאתה מרגיש. אתם רואים?
-
לרמוז שאחרים יכולים לגרום לך להרגיש כאב או כעס.
-
אולי מישהו בעבודה מתנהג בצורה שאתה לא אוהב. הם מאחרים.
-
הם לא מגיעים להספק שהיית רוצה לראות.
-
אולי השכן שלידכם מטריד ילדים מינית.
-
כל מי שתבחרו, מישהו מתנהג באופן שאתם לא אוהבים,
-
ואתם רוצים לראות כיצד אנחנו
-
נוכל להגיע למטרה של יצירת איכות חיבור
-
שתמלא את הצרכים של כולם
-
דרך נתינה טבעית. זו המטרה שלנו.
-
אוקי? עכשיו, תפתחו את החומרים שלכם...
-
בעמוד האחרון.
-
בעמוד לפני האחרון. בתחילת העמוד, רשום
-
"ביטוי שלומנו ומה שאנחנו רוצים"
-
ותחת סעיף א' רשום לחשוב על מישהו
-
שעושה משהו שעושה את החיים פחות מנהדרים עבורך"
-
אז האדם הזה שאני מבקש מכם לחשוב עליו
-
אשר כעת מתנהג באופן שאתם לא משוגעים עליו,
-
ומה שאני רוצה שתעשו זה לענות לשאלה הזו.
-
תכתבו כאן דבר אחד שהאדם הזה עושה שאתם לא אוהבים.
-
אנחנו הולכים לעבוד על פעולה אחת מסוימת
-
שהאדם עושה שאתם לא אוהבים.
-
כדי שתכירו את התהליך היום.
-
אולי האדם עושה מספר דברים, אבל אנחנו הולכים להראות כיצד התהליך עובד
-
על ידי להראות לכם כיצד לתקשר עם האדם על דבר אחד מסוים שהם עושים.
-
אז תכתבו תחת סעיף א' דבר אחד שהאדם הזה עושה שאתם לא אוהבים.
-
עכשיו, כשאני הייתי כאן בסן פרנסיסקו
-
עבדתי עם מערכת בתי הספר בשנות השבעים,
-
מנהל בתי הספר ביקש ממני ללכת לבית ספר יסודי.
-
הוא אמר שההורים מתלוננים על איכות מערכת היחסים בין המורים
-
לבין מנהל בית הספר. הם אמרו שהמתח בבית ספר
-
הוא כה גדול שההורים רוצים להוציא את הילדים שלהם מבית הספר.
-
אז הוא ביקש אם אני יכול ללכת לשם, לראות אם אני יכול לפתוח תקשורת טובה יותר בין הסגל
-
לבין המנהל.
-
התכנית הייתה, שאפגוש קודם את המורים
-
ואז אאסוף את המורים ואת המנהל ביחד.
-
אז בפגישה שלי עם המורים, התחלתי עם השאלה
-
שאני בדיוק שאלתי אתכם. אמרתי למורים
-
"תגידו לי דבר אחד שהמנהל עושה
-
שעושה את זה קשה עבורכם לעבוד איתו?"
-
ביקשתי לקבל הבחנה.
-
התנהגות מוחשית.
-
מה הוא דבר אחד שהוא עושה?
-
המורה הראשון שהגיב אלי אמר את זה
-
"יש לו פה גדול"
-
עכשיו, אתם רואים את ההבדל בין השאלה שאני שאלתי והתשובה שאני קיבלתי?
-
אני לא שאלתי "איזה גודל פה יש למנהל?"
-
[צחוק]
-
אז המורה הזה נתן לי הערכה,
-
ניתוח אשר רומז חוסר נכונות. אתם רואים?
-
אנו הוכשרנו לחשוב באופן הזה
-
כך שלפעמים אנו לא מסוגלים להפריד בין עובדה לדעה.
-
כל מה שאנחנו רואים היא דמות האויב שלנו.
-
בין אם זה איש\ה או אומה,
-
אימנו אותנו לחשוב
-
בתמונות אויב של חוסר נכונות.
-
זה מערפל את המציאות. אנחנו לא רואים את ההתנהגות.
-
אנחנו רק רואים את דמות האויב.
-
בספרו "Out of Weakness" (מתוך חולשה)
-
אנדרו שמוקלר אומר שכאשר תרבויות לומדות לחשוב באופן זה,
-
לא רק לראות את האדם,
-
אלא דמות, שיפוט שהם עשו,
-
הפצצות לא רחוקות מלהגיע. אתם רואים?
-
אז אני הערתי לתשומת ליבו של אותו אדון
-
שהוא לא ענה לשאלתי,
-
אני רציתי לדעת דבר אחד שהמנהל עשה.
-
האיש הזה היה תקוע. הוא פשוט לא הבין.
-
אישה אשר ישבה לידו ניסתה לעזור. היא אמרה
-
"ובכן, אני יודעת אל מה הוא מתייחס"
-
אני אמרתי, "אוקי, תעזרי לו.
-
מה הוא דבר אחד שהמנהל עושה?"
-
"הוא מדבר יותר מדי."
-
לא, יותר מדי זהו שיפוט.
-
ביקשתי הבחנה, לא שיפוט.
-
אתם רואים, זה איך שאנשים דוברי שפת תן חושבים.
-
הם באמת חונכו לחשוב שיש דבר כזה,
-
כמות שהיא בדיוק נכונה לכל דבר.
-
ויותר מדי ומעט מדי,
-
ושהם יודעים מהו. אתם רואים?
-
אז הם חושבים ככה.
-
זה לא מקל על פתרון חילוקי דעות ביניהם, כאשר
-
לאנשים יש רעיון שיש כמות נכונה
-
וכמות גדולה מדי וקטנה מדי ושהם יודעים מה היא.
-
ובמיוחד כשהם מערבבים את זה עם הבחנה.
-
אני פשוט שאלתי "מה הבן-אדם עושה?"
-
ושוב, בפעם השנייה, האדם הזה לא הצליח לראות את ההתנהגות
-
בנפרד מהשיפוט.
-
אדם שלישי ניסה לעזור.
-
"ובכן, אני יודע על מה הם מדברים" "אוקי, מה?"
-
"הוא חושב שהוא היחיד שיש לו משהו ששווה לומר"
-
לא. להגיד לי מה שאתה חושב שהוא חושב
-
זו הערכה שאתה עושה עבור מה שאתה חושב שעובר לו בראש.
-
אני שאלתי "מה הוא עושה?"
-
אישה רביעית אמרה,
-
"הוא רוצה להיות תמיד במרכז תשומת הלב."
-
אני אמרתי, "עכשיו נתת לי שיפוט או ניתוח של מניעיו.
-
אפילו אם היא מדויקת, זהו ניתוח של מניעיו. זו לא התנהגות בת הבחנה.
-
השאלה שלי הייתה מה הוא עושה?"
-
עכשיו, כל הפקולטה ישבה שם בשקט.
-
אף אחד לא יכול לענות לי על השאלה.
-
ואחת מהנשים אמרו, "תשמע, מארשל, זה ממש קשה לעשות."
-
כן. למעשה, הפילוסוף קרישנמורטי אומר ש...
-
"להבחין ללא ההערכה היא הסוג הנעלה ביותר של תבונה אנושית"
-
כך שאלה מאיתנו אשר חונכו לחשוב בדמויות אויב אלו
-
מיד לחשוב במונחים של צודק-טועה, טוב-רע, נורמלי-לא נורמלי, נכון-לא נכון,
-
יותר מדי מדבר כזה או אחר...
-
אנחנו לא יכולים לראות את המציאות. כל מה שאנחנו רואים הן דמויות אויב.
-
ובכן, עם הרבה עזרה... ומאמץ מצידי,
-
סוף סוף גרמתי להם להיפטר מהדמויות
-
ולענות על השאלה הפשוטה, "מה הוא עושה?"
-
אלו היו מספר דברים, אבל הדבר שהם רצו במיוחד
-
להתחיל לעבוד איתו עליו היה זה,
-
שבעת פגישות הפקולטה שלהם אשר מתרחשות פעם בשבוע,
-
ללא קשר אל מה שהיה באג'נדה,
-
הוא היה מקשר אותה למשהו שקרה לו במלחמה או בילדות,
-
והפגישה הממוצעת ארכה עשרים דקות יותר ממה שנקבע מראש.
-
אוקי. זה ענה לשאלה שלי מה הוא עשה.
-
הוא דיבר על התנסויות מלחמה וילדות
-
במקום לדבוק באג'נדה.
-
אמרתי, "האם הערתם זאת לתשומת ליבו?"
-
הם אמרו, "ובכן, אנחנו רואים כעת שמתי שניסינו לדבר איתו על זה,
-
כל השיפוטים האלה התערבבו, והוא נהיה מגננתי."
-
אז הם חשבו שזה יהיה רעיון טוב לדבר איתו על זה,
-
אבל הם ביקשו שאני אהיה בפגישה למקרה שמשהו ישתבש.
-
אז הגעתי לישיבת הצוות שלהם,
-
וראיתי די במהרה על מה הם דיברו,
-
כי כמעט ברגע שנושא עלה, המנהל היה אומר,
-
"הו, זה מזכיר לי מתי ש..."
-
והוא היה מתחיל לספר סיפור.
-
ואני חיכיתי שמישהו יתעמת איתו לגבי זה, בשפת ג'ירפה,
-
אבל במקום זה, היו הרבה התבטאויות חסרות מלל בשפת תן.
-
אנשים היו עושים ככה, מגלגלים את העיניים,
-
נוגעים במי שלידם,
-
מפהקים,
-
מסתכלים על השעונים שלהם,
-
מחזיקים את השעונים קרוב לאוזניים.
-
[צחוק]
-
ואני הסתכלתי במשך זמן מה כיצד התרחיש הזה מתגלגל, ואמרתי, "אהם. סלחו לי, אבל...
-
האם מישהו עומד לומר משהו?"
-
כעת הייתה שתיקה, ואותו האיש
-
אשר דיבר בפגישה הראשונה שלנו, יכולתי לראות אותו אוזר את האומץ שלו,
-
והוא מסתכל על המנהל ואומר, "אד,
-
יש לך פה גדול."
-
[צחוק]
-
אז בוא נראה אם מה שרשמתם עונה לשאלה ששאלתי.
-
האם זו התנהגות ברת הבחנה? או שערבבתם איתה הערכה,
-
ושני החברים שלי כאן יעזרו לנו לעשות את ההערכה הזו.
-
החיה הזו הוכשרה
-
בדומה לכלב משטרה שמריח סמים,
-
אם יש שפת תן מעורבבת, היא תיילל,
-
אם עניתם לשאלה, החיה הזו תרקוד.
-
אז אדוני, מה רשמת?
-
אבא שלי מאשים את אישתי...
-
[יללה]
-
עבור הבחירות שלי.
-
הוא עושה מה?
-
אבא שלי מאשים את אישתי עבור הבחירות שלי.
-
כן. מאשים זהו שיפוט. אתה רואה?
-
אתה כבר מכניס הערכה לתוך זה.
-
אבא, האם אתה רואה את עצמך כמאשים אותה?
-
"לא. אני רואה את עצמי כמעיר תשומת לב אל העובדות."
-
אז, אתה רואה? אבא לא רואה את זה כהאשמה.
-
"לא, אני מחנך." תודה, אבא. כן. אוקי.
-
אז, איך אנחנו אומרים את זה? אנחנו צריכים ציטוט ישיר.
-
אנחנו צריכים לתת... כדי להפוך את זה להתנהגות ברת הבחנה, אנחנו צריכים לומר
-
"אבא שלי אומר..." מה?
-
"כל הבעיות שלו..."
-
"את אחראית עבור כל הבעיות שלו."
-
הוא אומר את זה לאישה, "את אחראית עבור כל הבעיות שלו."
-
זה זה. >> כן. אוקי. זהו ציטוט ישיר. זה מה שהוא אומר.
-
זו שפת ג'ירפה. אנחנו עושים ציטוט ישיר. אוקי?
-
רואים? ברגע שאתם רואים... להכניס את המילה "אשמה" אל תוך המודעות שלכם,
-
זה ישנה את כל האנרגיה
-
שבה אתם ניגשים לאותו אדם, כי למעשה
-
אתם מבצעים הערכה שהם מאשימים,
-
שכולם יודעים שזה לא בסדר, אתם רואים?
-
כן? >> יש לי את המקרופון...
-
לאחרונה, הבן שלי לא עושה את שיעורי הבית שלו.
-
אה-הא. אוקי.
-
אבא שלי מבצע... שיפוטים נוראיים ומעיר הערות מעליבות.
-
אוי, אלוהים. הרגת את התן המסכן שלי.
-
[צחוק]
-
הוא עוד היה יכול להתמודד עם "נוראיות", זה היה שיפוט אחד, אבל
-
"מעליבות", נוראיות ומעליבות...
-
את יודעת, תראי, אלה הם שני שיפוטים.
-
למעשה, הוא כן משתמש במילים מעליבות.
-
לא, אין דבר כזה. אחרי היום, למעשה,
-
ברצינות, עד ארבע וחצי אחר הצהריים,
-
אתם לעולם לא תשמעו עוד עלבון. הוא לא יהיה קיים. עלבונות לא יהיו קיימים.
-
אני הולך להראות לך כיצד להשתמש בטכנולוגיה מתקדמת היום
-
שמוציאה עלבונות וביקורת מחוץ לגלים... גלי האוויר.
-
[צחוק]
-
כך שלא משנה מה אבא שלך אומר,
-
את לא תוכלי לשמוע עוד הצהרה נוראית,
-
או עוד עלבון, כי אנחנו הולכים להראות לכם היום כיצד להשתמש בטכנולוגיה זו.
-
[צחוק]
-
ובעזרת טכנולוגיה זו,
-
זה יהיה בלתי אפשרי עבורכם לשמוע ביקורת,
-
הערות מעליבות, קללות...
-
עם האוזניים האלה,
-
כל מה שאתם יכולים לשמוע הוא הדבר היחיד שבני אדם אי פעם אומרים,
-
"בבקשה" ו"תודה",
-
זה הכל... אנחנו הולכים להראות לכם היום
-
שכל מה שנשמע בעבר כמו ביקורת, שיפוט, האשמה,
-
הם פשוט ביטויים טראגיים, אובדניים של "בבקשה".
-
אח שלי צועק עלי להכנס לאוטו כדי להגיע אל בית הספר,
-
ואז הוא גורם לי לאחר לבית הספר.
-
מי צועק?
-
הבחור הזה.
-
אבל, אתה רואה? צועק... צועק זה... אה... קצת סוג של הערכה.
-
הוא מדבר בטון קול.
-
כן. >> אוקי. זה טון הקול.
-
נשאלתי בבית ספר תיכון לינקולן... האם זה תיכון לינקולן בסן פרנסיסקו?
-
לפני שנים רבות, נתבקשתי לעבוד עם צוות הפקולטה שם. היו להם שם הרבה
-
מתחים בין חברי הפקולטה על רקע אתני וגזעי.
-
היו הרבה מתחים, והמנהל ביקש ממני לעבוד שם, ו...
-
...התחלתי את היום שלי שם בכך ששאלתי,
-
"תגידו לי משהו שמישהו אחר בפקולטה עושה שאתם לא אוהבים."
-
איש פונה אל האישה לידו ואומר,
-
"אני לא אוהב את זה כשאת צועקת בפגישות הפקולטה שלנו."
-
היא שאלה, "מי צועק?"
-
[צחוק]
-
עכשיו, היא הייתה מתרבות שונה מאשר האיש הזה.
-
מה שהיה צעקות בתרבות שלה היה שונה למדי.
-
ואחרי עשר דקות כשהיא התחילה לצעוק עליו לפי ההגדרה שלה,
-
ראיתי את ההבדל, אתם יודעים?
-
אז, מרים את קולו, כשהוא מבקש ממך להתכונן לצאת לבית ספר. כן.
-
או פשוט נהיה כועס עלי...
-
נהיה כועס... זה אולי מדויק, אבל זהו ניתוח.
-
אנחנו לא יודעים אם הוא כועס. אולי הוא מפחד, אתה יודע, שלא תגיע בזמן לבית ספר.
-
זה אולי נשמע לך כועס. אולי זה כועס. אולי זה לא. אבל
-
"מרים את קולו,"
-
"עשן יוצא לו מהאוזניים..."
-
את זה אתה יכול לראות. אתה רואה? זה בר הבחנה.
-
כן?
-
תלמיד שלי בכיתה ה' מסרב לעשות את שיעורי הכיתה שלו.
-
[יללה!] מסרב זהו ניתוח.
-
אולי ניתוח מדויק, אבל זה לא אומר לי מה הוא עושה.
-
הוא אומר, "לא, אני לא רוצה לעשות את זה." >> אומר "לא, אני לא רוצה לעשות את זה."
-
זו ההתנהגות.
-
בעלי לא אומר לי דברים שישפיעו עלי עמוקות.
-
אוקי. זה הבעל התן הראשון ששמעתי עליו.
-
[צחוק]
-
זו התנסות חדשה עבורי היום.
-
תלמיד בכיתה שלי מדבר בקול רם ללא הפסק
-
ולא מוכן להישאר במושבו ולא שומר את ידיו לעצמו.
-
אני שומע בערך שלושה שיפוטים שמה.
-
אה... בוא נעבר על זה לאט, כי אני שומע שלושה ניתוחים.
-
תאמר את זה שוב כך שנשמע את שלושת הניתוחים.
-
מדבר בקול רם ללא הפסק...
-
בקול רם זו פרשנות שלך. יותר בקול רם ממה שהיית רוצה.
-
אם אתה רוצה לומר את זה, נסח את זה ככה. "יותר בקול רם משהייתי רוצה"
-
לא מוכן להישאר במושבו
-
לא מוכן זהו ניתוח. "הוא לא נשאר במושב שלו אחרי שאמרתי לו להישאר שם",
-
הוא אולי יעשה זאת בעתיד. אנחנו לא יודעים אם הוא יעשה זאת או לא, זהו ניתוח.
-
לא עושה זאת כרגע. לא עושה זאת כשאני מבקש ממנו להישאר במושבו.
-
ולא שומר את ידיו לעצמו.
-
"ולא שומר את ידיו לעצמו." [אממ-הממ]
-
אוקי. מאז שבאתי למצגת המבוא בליל יום שלישי,
-
אני נהייתי מאוד מודעת לשמיעת הערכות,
-
כן. >> בעצמי, וביחוד באנשים אחרים.
-
וכך התחלתי לתהות, אתה יודע, האם כל אלה מקרים של תקשורת אלימה?
-
או שיש דרך בה חלק מאלה הם,
-
לפי המודל הזה, אינם אלימים?
-
הייתי אומר שכל
-
הערכה של אחרים אשר רומזת חוסר נכונות
-
היא ביטוי טראגי של צורך שלא מתמלא.
-
טראגי במובן ש... משתי סיבות, הראשונה,
-
היא מפחיתה את הסבירות שנקבל את מה שאנחנו רוצים.
-
אפילו אם אנחנו לא אומרים את זה בקול רם, אפילו אם אנחנו חושבים את זה,
-
אפילו אם אנחנו חושבים שמה שמישהו אחר עושה הוא שגוי,
-
זה מוריד את הסבירות שאנחנו נקבל את מה שאנחנו רוצים.
-
ושנית, זה מגביר את הסבירות שתתרחש אלימות.
-
אז, מה יכול להיות יותר טראגי מזה?
-
מאשר לבטא את עצמך באופן שעומד בפני לקבל את מה שאנחנו רוצים,
-
ומגביר אלימות?
-
כל דבר שאנחנו רוצים להגיד
-
שרומז חוסר נכונות אצל האדם האחר, אני מציע שהוא
-
ביטוי טראגי, התאבדותי של צורך שאינו ממומש.
-
בטאו את הצורך.
-
לימדו מודעות צרכים, שזה מה שאנחנו נעשה עכשיו.
-
זה איך שאנחנו מעריכים בתקשורת מקרבת. (תקשורת לא אלימה)
-
אנחנו מעריכים מתוך הלב.
-
אנחנו מבצעים שיפוטים, אבל אנחנו מבצעים שיפוטים משרתי צרכים.
-
אנחנו שופטים אם מה שאנשים עושים ממלא צרכים או לא.
-
אנחנו לא שופטים מוסרית בן אדם על מה שהוא עשה.
-
אנחנו שופטים אם זה משרת את החיים או לא,
-
כי צרכים הם החיבור הישיר שלנו אל החיים.
-
יש חיים a...
-
צרכים הם החיים אשר מחפשים ביטוי בתוכנו.
-
אז אנחנו מעריכים בהקשר לזה,
-
וזה דורש שני סוגים של יכולת הבנה וביטוי,
-
רגשות וצרכים.
-
אז הבה נהיה בטוחים שכולנו מדברים באותה השפה כאשר אני משתמש במונח
-
רגשות וצרכים.
-
אז מתחת לסעיף ב' רשום,
-
"דמיינו שאתם מדברים ישירות אל האדם,
-
ובטאו כיצד אתם מרגישים כאשר האדם מתנהג באופן שתואר לעיל,
-
והשתמשו בצורה הזו." שוב, אנחנו מדברים אל האדם האחר.
-
אנחנו אומרים להם מה הם עשו, ואנחנו אומרים, "כשאתה עושה את זה,
-
אני מרגיש\ה..." איך? איך את\ה מרגיש\ה
-
כאשר האדם עושה את מה שרשמתם תחת סעיף א'?
-
תכתבו את זה.
-
כאשר אתה עושה את זה, אני מרגיש כועס.
-
אוקי. כעס הוא הרגשה
-
אשר נולדה מחשיבה שאיננה טבעית. אנחנו נגיע לזה בהמשך.
-
[צחוק]
-
כאשר אתה לא מוכן לעזוב בזמן שסיכמנו עליו, אני מרגיש עצבני וחסר סבלנות.
-
כאשר אתה מדבר בקול הרם הזה, אני מרגישה מאוימת.
-
[יללה]
-
מאוימת זהו ניתוח. היזהרי ממילים שהן
-
יותר תיאורים של אנשים אחרים... מה את חושבת שהם עושים לך, כגון לאיים עלייך.
-
אז, תכתבו את המילים הבאות כמילים שאינן רגשות.
-
אל תבלבלו בין המילים האלה לבין רגשות.
-
אני מרגיש\ה לא מובנ\ת. אני מרגיש\ה מנוצל\ת.
-
אני מרגיש\ה מתומרנ\ת. אני מרגיש\ה נשפט\ת.
-
אני מרגיש\ה מבוקר\ת. אני מרגיש\ה שמתעלמים\ות ממני.
-
לדוגמא, האם אין זמנים בהם אתה חושב שמתעלמים ממך?
-
האם את\ה לא מרגיש הקלה?
-
[צחוק]
-
ובזמנים אחרים האם את\ה לא מרגיש\ה כועס\ת? אתם רואים?
-
אז מילים כאלה אומרות מעט מאוד על מה שחי בתוכך.
-
הן אומרות הרבה יותר על איך שאת מפרשת
-
את ההתנהגות של האדם האחר,
-
ומעל לכל, לעולם אל תבלבלו בין המילה "דחוי\ה" לבין הרגשה.
-
אני מרגיש\ה דחוי\ה. לא.
-
זו לא הרגשה. זו פרשנות התאבדותית.
-
אוקי, למי יש את המקרופון? הנה המקרופון.
-
כואב, מאוכזב, לב נופל.
-
כן.
-
מרגיש כועס ונבגד.
-
כועס, כן. יללה... עבור נבגד.
-
נבגד זו אחת המילים האלה כמו מאויים, שמתעלמים ממני, מובן לא נכון,
-
מנוצל, מתומרן.
-
זהו יותר ניתוח של האדם האחר מאשר הרגשה.
-
מה בדבר מכווץ?
-
מכווץ?
-
אם אתה מתכוון לחוץ וכדומה. אוקי. אם זה מה שזה.
-
כשאתה מתקשר אלי, ובעודך מדבר אלי בקול רם, אומר שתפסיק את המימון,
-
אני מרגישה כועסת ופוחדת.
-
אממ-הממ.
-
כשאתה משאיר את הכלים בכיור, אני מרגיש
-
חסר כוח כלפי הסביבה והזמן שלי, וזה מרגיש מתסכל ומפחיד.
-
כשאתה מתחיל לדבר בקול רם באמצע המשפט שלי,
-
אני מרגיש פגוע כי אני חושב שאתה לא מקשיב לי.
-
כן, ההרגשה נהדרת, אבל
-
אתה הולך לאבד את זה כשאתה מתחיל עם המילה "מרגיש" ואחרי זה אומר "כי אני חושב ש"
-
בכל פעם בה אתה חושב, הסיכוי שתקבל את מה שאתה צריך קטן בהרבה.
-
[צחוק]
-
במיוחד כאשר אתה מוסיף אחרי המילה "חושב" את המילה "שאתה",
-
אז אני חושב שלא רק שלא יקשיבו לך, אני צופה תגובה מגננתית-תוקפת.
-
אז, זה הולך להיות קשה עבור אנשים לדאוג עבור ההרגשות שלך
-
כאשר אתה ממשיך עם ניתוח שרומז חוסר נכונות.
-
אבל אנחנו נגיע לזה בהמשך, כי אנחנו הולכים לראות בקרוב שאנחנו... אנחנו...
-
אחרי הרגשות, יש שני מקומות שאנחנו לא הולכים אליהם.
-
ואחד מהם הוא למעלה אל הראש שלנו.
-
רואים? אנחנו נשארים עם הרגשות. אנחנו לא עולים למעלה אל הראש.
-
אנחנו נשארים בלב ומתחברים אל צרכים.
-
אבל, אנחנו נגיע לזה.
-
אם אנחנו רוצים להשתמש בתקשורת שאיננה אלימה,
-
אנחנו רוצים להיות בטוחים שאנחנו לא משתמשים בהרגשה
-
באופן שהוא אלים.
-
כי רגשות יכולות לחבר אותנו בלב
-
או שהן יכולות לתרום
-
לעוד חלוקה ואלימות.
-
אז אנחנו בהחלט לא רוצים לבטא את הרגשות שלנו באופן זה,
-
"אני מרגיש כפי שאני מרגיש כי אתה..."
-
אוקי? אנחנו לעולם לא רוצים לבטא את הרגשות שלנו ככה.
-
"את\ה גורמ\ת לי להרגיש..."
-
עכשיו, זה יהיה הרגל שיהיה קשה מאוד לשבור, כי
-
בתרבות שהיא תנית,
-
רגשות הם כלי חיוני להשתמש ברגשות אשמה כדרך לתמרן אנשים.
-
הדרך לתמרן אנשים היא אם אתה יכול לשכנע אותם
-
שהם גורמים לך להרגיש כפי שאתה מרגיש, אז הם צריכים להרגיש אשמים ולהשתנות.
-
אתם רואים? זו עוד צורה של המשחק האלים הזה.
-
אז, לדוגמא, אם אתה הורה ואתה רוצה להשתמש ברגשות באופן אלים
-
במקום באופן מקרב, אתה יכול לבטא אותם בצורה כזו.
-
"זה ממש מכאיב לי כשאתה לא מנקה את החדר שלך."
-
[צחוק]
-
אוקי?
-
או, "אתה גורם לי לכעוס כשאתה אומר את זה."
-
אני דיברתי בעת ההפסקה על אחד מהימים המאושרים שלי בתור הורה
-
כאשר בני הבכור הלך לבית ספר של תנים בפעם הראשונה.
-
הוא היה שש שנים בבית ספר לג'ירפות שאני עזרתי ליצור,
-
ו, אה... אבל אז, אני רציתי שהוא ילמד כיצד להנות גם מתנים, אז,
-
אה... ובבתי ספר לג'ירפות, אנחנו רוצים גם להיות מודעים
-
שהילדים לא תמיד יהיו בסביבה הזו,
-
אז אנחנו רוצים ללמד אותם כיצד להישאר עם הערכים שלהם
-
בלי קשר למבנה בו הם נמצאים. אתם רואים?
-
אז הוא חוזר מהיום הראשון שלו בבית ספר, והוא נראה פחות ממאושר, ואני אמרתי,
-
"איך היה הבית ספר החדש, ריק?"
-
והוא אמר, "זה בסדר, אבא, אבל... אוף! חלק מהמורים האלה, אבא..."
-
אני אמרתי, "מה קרה?"
-
הוא אמר, "אבא, אני אפילו לא הגעתי לכניסה הראשית, באמת.
-
הייתי באמצע הדרך אל הדלת הקדמית,
-
ואיזשהו מורה מגיע אלי בריצה ואומר,
-
"תראו, תראו את הילדה הקטנה."
-
אתם יכולים לנחש אל מה המורה הגיב?
-
כן, לבני היה שיער ארוך עד הכתפיים.
-
אתם רואים, בבית ספר לתנים, כפי שכולנו יודעים, הסמכות יודעת מה נכון.
-
אתם רואים? יש דרך נכונה בה ילד צעיר לובש את שערו ויש דרך לא נכונה.
-
דרך נכונה לעשות את הכל. ומי יודע? המורה.
-
ומה אתה עושה אם מישהו לא עושה את זה? אתה משתמש בבושה, אשמה, וכן הלאה.
-
אתה משתמש במילה "ילדה" כאילו זו קללה. ברוכים הבאים לארץ התנים.
-
אז אני מתחמם, מוכן לעשות קצת "תרפיית אלות" עם המורה,
-
[צחוק]
-
שוכח את כל מה שאני מלמד,
-
ואני אמרתי לבני, "איך התמודדת עם זה?"
-
והוא אמר, "אני זכרתי, אבא, מה שאמרת, שמתי שאתה
-
בסביבה שכזו, אף פעם אל תתן להם את הכוח לגרום לך להיכנע או למרוד."
-
אחד הדברים שאנחנו רוצים ללמד ילדים מאוד מוקדם,
-
זה שלא משנה בתוך איזה מבנה אתה נמצא,
-
אף פעם אל תאבד את המודעות לכך שאתה חופשי לבחור מה לעשות.
-
אל תאפשר למוסדות לקבוע מה שאתה עושה.
-
אני אמרתי, "היי, אם אתה זכרת את זה, זו מתנה גדולה.
-
אני ממש אוהב שיכולת לזכור את זה תחת אותם תנאים.
-
אז מה עשית?"
-
"אני שמתי את אוזני הג'ירפה שלי, אבא, ניסיתי להקשיב מה הוא הרגיש ומה הצרכים שלו"
-
אני אמרתי, "אתה זכרת לעשות את זה? מה אתה שמעת?"
-
"די ברור, אבא. הוא נראה מעוצבן ורצה שאחתוך את השיער שלי."
-
"היי, וואו, אני ממש שמח שיכולת לזכור את זה. איך הרגשת עם זה?"
-
הוא אמר, "אבא, הרגשתי עצוב עבורו. הוא היה קירח ועשה רושם שיש לו בעיה עם שיער."
-
[צחוק]
-
אז אנחנו רוצים ללמד ילדים את אותו דבר שאנחנו רוצים ללמד מבוגרים.
-
מוסדות לא יכולים לגרום לך לעשות שום דבר. אה...
-
אנשים אחרים לא יכולים לגרום לך לעשות שום דבר.
-
אף אדם לעולם לא עשה דבר שהוא\היא לא בחר\ה לעשות.
-
פלסטיני בכפר חברון חלק בדעתי בהזדמנות אחת.
-
הוא אמר, "אני לא מסכים איתך, מארשל, שאנחנו רק בוחרים לעשות
-
איפה הייתה הבחירה שלי לפני יומיים?
-
חייל מצמיד אקדח לראשי ואומר, תוריד את הבגדים שלך או שאני יורה בך.
-
איפה הייתה הבחירה שלי?"
-
אני אמרתי, "נראה לי די ברור.
-
הייתה לך בחירה אם להוריד את הבגדים שלך או לא."
-
הוא צחק. הוא אמר, "אוקי, הבנתי את הנקודה שלך.
-
אני בחרתי לא להוריד את הבגדים שלי.
-
אני בחרתי... החייל הזה ידע שאין לי רובה. הוא עשה את זה כדי לפגוע בכבודי.
-
אני בחרתי לסכן את חיי כדי להגן על כבודי." אוקי, אז...
-
אני לא תמיד אומר שאנחנו אוהבים את הבחירות שלנו, אבל
-
אף אחד לא גורם לנו לעשות משהו שלא בחרנו לעשות.
-
אז אני אמרתי, "על פי הנראה החייל גם בחר לא לירות בך.
-
אחרת הוא היה צלף מאוד גרוע."
-
[צחוק]
-
הילדים שלי לימדו אותי את זה שאף אחד לא עושה משהו שהוא לא בוחר לעשות.
-
בערך מהזמן שהם היו בני שנתיים, הם חינכו אותי
-
שאני לא יכולתי לגרום להם לעשות שום דבר.
-
כל מה שאני יכולתי לעשות זה לגרום להם לאחל שהם היו עושים את זה.
-
[צחוק]
-
ואז הם לימדו אותי עוד שיעור. שבכל פעם שאני עושה את זה,
-
הם יגרמו לי לאחל שאני לא הייתי גורם להם לאחל שהם היו עושים את זה.
-
הם לימדו אותי שאלימות יוצרת אלימות. אתם רואים?
