מדע בשירות טובת הציבור

אנחנו מעניקים למדענים ולמהנדסים הכשרה טכנית מעולה, אבל בבניית אופי או לימוד קבלת החלטות מוסריות איננו כל כך טובים. קחו לדוגמא את המשבר הסביבתי שקרה לאחרונה בפלינט, מישיגן - ואת בעלי המקצוע שם שלא עשו דבר כדי לפתור אותו. סידהרתה רוי עזר להוכיח שהמים בפלינט היו מזוהמים, והוא מספר סיפור על מדע בשירות רווחת הציבור וקורא לדור הבא של מדענים ומהנדסים להקדיש את עבודתם להגנה על הציבור ועל כדוה"א.

כשסיימתי את לימודי,

התחלתי לעבוד בחברה שעוסקת בייעוץ.

במהלך ההיכרות, המנהל נתן לנו כמה עצות.

ביניהן היתה אחת שלעולם לא אשכח

הוא אמר לנו: "היו קלים לניהול."

הייתי עובד חדש ותמים

ולכן אימצתי את עצתו.

אמרתי לעצמי,

"כן, אני אהיה איש צוות נהדר,

אעשה כל שיוטל עלי.

אני אהיה קל לניהול."

עד שלא התחלתי את התואר השני

וראיתי במו עיני את הפעולות הפושעות
המבוצעות על ידי מדענים ומהנדסים

במשבר המים בפלינט, מישיגן

לא הבנתי עד כמה מסוכנת ונפוצה

צורת החשיבה הזו.

אל תטעו:

משבר המים בפלינט
הוא אחת העוולות הסביבתיות

המבישות ביותר בתקופתנו.

במשך שנה וחצי,

100,000 תושבים, כולל אלפי ילדים

נחשפו למי שתיה מזוהמים,
בעלי ריכוז עופרת גבוה.

עופרת היא רעלן עצבי רב-עצמה

הגורם לנכויות קוגניטיביות והתפתחותיות

ומסוכן בעיקר לעוברים ולילדים קטנים.

סכנות אלו מוכרות עוד מימי האימפריה הרומית.

בנוסף לבעיות בריאות רבות,

12 איש מתו לאחר שנדבקו במחלת הלגיונרים.

מערכת המים בפלינט -

רשת מורכבת של צינורות

העוברים מתחת לפני האדמה - ניזוקה קשות.

ובעוד איכות המים משתפרת בהדרגה

והצינורות מוחלפים כעת,

לאחר יותר משנתיים,

המים עדיין אינם בטוחים לשתייה.

כך שאנשים עדיין בהלם,

הם שואלים את עצמם,

"איך זה יכול היה לקרות?"

התשובה הקצרה היא: המשבר החל כשמנהל זמני,

שמונה על ידי מושל מישיגן,

החליט להחליף את מקור המים שלהם לנהר סמוך
כדי לחסוך בכסף.

אך זה נמשך זמן כה רב

בגלל שמדענים ומהנדסים בסוכנויות הממשלתיות,

במישיגן ובממשל הפדרלי,

לא עקבו אחרי התקנות הפדרליות לטיפול במים.

יותר מזה,

הם עברו על החוק במודע וכיסו על עקבותיהם.

הם הטעו תושבים שפנו אליהם לעזרה,

כשהתעקשו בפומבי שהמים החומים והמסריחים

היוצאים מהברז בטוחים לשתייה.

המערכת המקומית, המחוזית והארצית

נכשלה בהגנה על החלשים ביותר

ואוכלוסייה שלמה נותרה לבדה במערכה.

בתוך העוולה הזאת, אנשי העיר החלו להתאגד.

וביניהם כמה נשים מדהימות,

אימהות שדאגו לילדיהן,

שהתאחדו ויצרו קבוצות פעילים מקומיות

שהחלו למחות ולדרוש שינוי.

הפעילים אף יצרו קשר עם מדענים בבקשה לעזרה

ואחדים נענו.

בין המדענים היה בחור ששמו מיגל דל טורל,

מומחה למים בסוכנות להגנת הסביבה בארה"ב,

שכתב את המזכר המדעי שאתם רואים

ושלח אותו למדינת מישיגן ולשלטון הפדרלי

על מנת להסב את תשומת ליבם לבעיה.

הוא סווג כ"עובד שסרח"

והושתק.

ביחד עם תושבי פלינט,

צוות המחקר שלנו כאן ב-VirginiaTech

סטודנטים ומדענים בהובלת פרופ' מרק אדוארדס,

ביצע בדיקות בכל רחבי העיר

כדי להוכיח שהמים בפלינט אכן מזוהמים

ואפילו רעילים בבתים מסויימים.

הוכחנו את מה שאנשי פלינט צעקו במשך חודשים,

ופרסמנו את זה באינטרנט כך שכל העולם יראה.

כשהתחלתי להיות מעורב,

כשאמרתי כן לדבר הזה,

לא היה לי מושג למה אני נכנס.

אבל כל שנייה מהמסע הזה היתה שווה.

זה היה מדע בשירות הציבור.

בשביל זה התחלתי ללמוד לתואר שני,

וכך אני רוצה לבלות את שארית חיי.

וכך אותה קבוצה, אותה התאחדות

של אזרחים, אנשי דת, עיתונאים ומדענים,

הצליחה לחשוף את האמת, בעזרת המדע
והנחישות לפעול להגנה על תושבי המקום.

רופא ילדים מקומי

גילה ששיעור הרעלות העופרת
בקרב ילדים בפלינט

הוכפל במהלך משבר המים,

ומדינת מישיגן היתה חייבת להכיר בבעיה

ולפעול למציאת פתרון.

אותה קבוצה ורבות אחרות, הגנו על ילדי העיר.

מספר חודשים לאחר מכן,

הנשיא אובמה הגיע והכריז על מצב חירום לאומי

וכעת העיר מקבלת תקציב
של יותר מ-600 מיליון דולר

עבור בריאות, תזונה, חינוך

ושיקום מערכת המים.

עם זאת, היהירות
והזלזול הבוטה בבריאות הציבור

שהפגינו המדענים והמהנדסים
באותן סוכנויות ממשלתיות,

לא יאומנו.

צומחת בקרבם תרבות עבודה בעייתית,

המתמקדת בעמידה ביעדים ובהשלמת משימות

במקום בהגנה על בריאות הציבור,

וזה פשוט מזעזע.

חשבו על הדוא"ל הבא

שנכתב על ידי עובדת בסוכנות להגנת הסביבה:

"איני בטוחה שאנו רוצים לצאת מגדרנו
עבור הקהילה בפלינט."

ההשחרה של קהילה שלמה זועקת לשמיים.

כעת, נסו ליישב את זה
עם העקרון הראשון של מקצוע ההנדסה

שבעיני צריך להיות החוק הראשון של האנושיות:

"להעמיד בראש מעיינינו את בריאות,
בטיחות ורווחת הציבור."

מעל כל דבר אחר.

זוהי שבועת היפוקרטס, בה כמעט איננו מכירים

וודאי שאיננו מאמצים אותה.

וכך כאשר מדענים ומהנדסים בדיוק כמו רופאים

טועים,

אנשים יכולים להיפגע,

ואפילו למות.

אם המומחים והסטודנטים שלנו לא מבינים זאת

החברה משלמת מחיר כבד.

יש דמות היסטורית לא מוכרת שאני מעריץ,

מהנדס בשם פיטר פלצ'ינסקי.

הוא חי בברית המועצות.

פלצ'ינסקי הסתבך בצרות שוב ושוב בגלל כנותו

ובגלל נכונותו להצביע
על הפגמים הגדולים במרדף הסובייטי

אחר תיעוש מהיר.

כולם היו אמורים לבצע את הפקודות שניתנו להם

שאילת שאלות והעברת ביקורת לא התקבלו בברכה.

הסובייטים יצרו את צבא המהנדסים הגדול בעולם

אך רובם היו רק ברגים במכונה המתקדמת לאבדון.

אבל פלצ'ינסקי עודד מהנדסים לשים לב להשלכות

הפוליטיות, הכלכליות והחברתיות של מעשיהם.

במילים אחרות, להתמקד בציבור.

הדברים ההגיוניים
וחסרי הפחד שלו נתפסו כאיום

על הממשל הפוליטי,

וסטלין הורה על הוצאתו להורג ב-1929.

תפיסתו של פלצ'ינסקי את המומחים מטעם הממשלה

שונה מהתפיסה הרווחת כיום --

של חוקר חסר להט העובד במעבדתו במגדל השן

או מהנדס חנון העובד בתאו,

מבריק ללא ספק,

אך מנותק מהעולם החיצון,

בקושי מביע רגשות,

קצת כמו ספוק מ"מסע בין כוכבים".

אתם יודעים, הבחור הזה.

(צחוק)

בואו ננסה להצדיע כמו ספוק.

לא נראה לי שאצליח...

רואים, אני לא כמו ספוק.

תודה לאל שאיני כמוהו.

(צחוק)

נזכרתי בהבחנה הזאת כי לא מזמן התפרסמה כתבה

בירחון מדעי מכובד,

שתיארה את עבודתנו בפלינט
כ"מונעת על ידי אידיאליזם צעיר"

ו"כישורים דרמטיים הוליוודיים".

הכותבים מבקשים מהמדענים להגן על המוסדות
בהם הם עובדים ועל המימון שלהם

בכל מחיר, לא משנה עד כמה המאבק צודק.

ואם הם חושבים שעליהם להתערב,

אפילו אם זה מקרה חירום,

עליהם למצוא עמותה או ארגון לא-ממשלתי

ולגייס את תמיכת הקהילה המדעית,

מה שזה לא אומר,

לפני שיתחילו לפעול בנושא.

הם לא מזכירים כלל
את מחויבותנו המקצועית והמוסרית

למנוע פגיעה בציבור,

או שיש בידינו המומחיות, המשאבים

ולחלקנו אף קביעות אקדמית,

שיכולים לסייע בידינו להשיג את המטרה.

איני אומר שכל מדען צריך להיות פעיל פוליטי.

ישנן השלכות, לפעמים כואבות, לנקיטת עמדה.

אבל להוקיע את הרעיון, את האפשרות, לחלוטין,

על מנת להגן על המימון למחקר,

זו פעולה פחדנית ואנוכית.

ואלו אינם האידיאלים
שנרצה להנחיל לסטודנטים שלנו.

אתם אולי חושבים,
"בסדר, זה נשמע טוב,

אבל לעולם לא תצליח לשנות לחלוטין
את התרבות הארגונית,

או להטמיע בקרב הסטודנטים ובעלי המקצוע

תפיסה של עבודתם כשירות לציבור -

מדע בשירות החברה."

יכול להיות שאתם צודקים.

אבל יכול להיות שהסיבה המרכזית לכך

היא שאיננו מכשירים את הסטודנטים נכון?

כי אם תסתכלו טוב,

מערכת החינוך שלנו כיום מרוכזת יותר ביצירת

מה שפרופסור לשעבר באוניברסיטת ייל,
ביל דרשוויץ, כינה 'כבשה מצטיינת' -

אנשים צעירים, חכמים ושאפתנים,

ובה בעת נמנעים מסיכונים, ביישנים,
חסרי כיוון

ולפעמים גאוותנים.

עכשיו, ילדים...

אתם יודעים, התאהבנו במדע כשהיינו ילדים,

אבל איכשהו אנחנו מבלים את רוב זמננו
בתיכון ובאוניברסיטה

בקפיצה דרך חישוקים

ובעשיית דברים שישדרגו את קורות החיים שלנו

במקום לשבת ולחשוב

על מה אנו רוצים לעשות ומי אנו רוצים להיות.

וכך

היכולות האמפתיות של בוגרי אוניברסיטאות

צנחו בשני העשורים האחרונים,

בעוד הנרקיסיזם עלה.

יש גם תרבות הולכת וגדלה של ניתוק

בין סטודנטים להנדסה לבין הציבור.

מלמדים אותנו לבנות גשרים
ולפתור בעיות מורכבות

אך לא איך לחשוב, או לחיות,
או איך להיות אזרח העולם.

השנים בהן למדתי לתואר ראשון,
היו הכנה לעבודה,

ואיני יכול לתאר לכם כמה כואב ומחניק
זה יכול להיות.

וכך,

יש אנשים שחושבים שהדרך
ליצור מהנדסים טובים או מדענים טובים

היא לתגבר את ההכשרה הטכנית.

יתכן שזה נכון,

אבל היכן הדיונים על קבלת החלטות מוסריות,

או בניית אופי,

או הבחנה בין טוב לרע?

קחו לדוגמא את הפרויקט הבא,
שאני אוהב ומעריץ.

הוא נקרא "פרויקט הדמיון ההרואי".

המצאה מפרי עטו של ד"ר פיל זימברדו,

שנודע בזכות ניסוי הכלא בסטנפורד.

מטרת הפרויקט היא ללמד ילדים
בגיל בית ספר ברחבי העולם

לחשוב על עצמם כגיבורים בהמתנה,

או גיבורים מתלמדים.

המוחות הצעירים הללו מפתחים עם הזמן
כישורים ומידות טובות

כך שבבוא העת, כשמופיעה הזדמנות,

לא משנה איזו הזדמנות,

הם יעשו את הדבר הנכון.

במילים אחרות,

כל אחד יכול להיות גיבור.

חשבו על הרעיון הזה לרגע.

למה שלא נלמד מדע והנדסה באותו האופן -

כך שגבורה ושירות ציבורי
נחשבים ערכים מרכזיים

מכיוון שלרוב, הגבורה היא התרופה

לאדישות הציבור,

וגם לעוולות מערכתיות, כפי שקרה בפלינט.

חלמו איתי

איך יראה מדען / מהנדס של המאה ה-21:

איש בעל מוטיבציה להבין את המדעים

על מנת לשרת את החברה,

ובה בעת מודע

לכוח העצום שיש לידע שלו ולהחלטותיו;

אנשים שמפתחים את הגבורה המוסרית
שלהם כל הזמן,

ושמבינים שהעימות והמחלוקת

אינם בהכרח רעים

אם נאמנותנו נתונה לציבור ולכדוה"א.

אלו האנשים שיתגייסו לעזרה
כפי שעשינו בפלינט -

לא בשביל שהתקשורת תהלל אותם
כגיבורים או מושיעים,

אלא כפעילים אלטרואיסטים, טובים בליבם,
שכולנו נוכל לסמוך עליהם.

דמיינו הטמעה של חשיבה ממוקדת-ציבור שכזו

בכיתות, בטיולים ובפעילויות

באוניברסיטה או אפילו בתיכון,

כך שאותם מוחות צעירים יאמצו
את האידיאלים האלה

ויפעלו לפיהם כשיצאו אל העולם האמיתי,

בין אם בייעוץ, באקדמיה, בקביעת מדיניות

או אפילו בריצה לנשיאות.

אחד מהאתגרים הגדולים ביותר
שידע המין האנושי עומד בפנינו;

מי שתייה מזוהמים הם רק דוגמה אחת.

אנו בהחלט מסוגלים להיעזר -

לא, אנחנו חייבים - יותר אנשים בעלי חמלה,
שמוכנים לעשות מעשה

ומדענים ומהנדסים ששמים את הציבור במרכז,

שישאפו לעשות את המעשה הנכון,

ולא יהיו קלים לניהול.

תודה.

(מחיאות כפיים)