Return to Video

סיפורים: מורשת של מי שאנחנו - אוולי מקבה

  • 0:00 - 0:13
    (מוסיקה)
  • 0:13 - 0:19
    אני אוולה. ביתה של אליס, נכדתה של רות,
  • 0:19 - 0:24
    נינה של ביג מאמה אליס ו- מדיר קורין,
  • 0:24 - 0:30
    ובת נינה של אנה ו- זיטי בניון.
  • 0:30 - 0:32
    זאת תקוותי
  • 0:32 - 0:37
    למצוא את העצמי הטוב ביותר האפשרי בפעילות למען אחרים.
  • 0:37 - 0:41
    אבא שלי? נהג לספר לי סיפורים.
  • 0:41 - 0:43
    אבא שלי נהג לומר
  • 0:43 - 0:46
    "אני רוצה שתדעי מי את ומהיכן את באה.
  • 0:46 - 0:51
    זה מה שינחה אותך בגילוי של מי את צריכה להיות.
  • 0:51 - 0:53
    אז תקשיבי לסיפור הזה, בסדר, ילדתי?
  • 0:53 - 0:55
    זה לא הולך להופיע בשום ספר.
  • 0:55 - 0:57
    המורים שלך לא הולכים לספר אותו,
  • 0:57 - 1:00
    אבל את צריכה להבין מי את."
  • 1:00 - 1:02
    זה הפך לקו מנחה
  • 1:02 - 1:05
    בסיפורים שאני רוצה לספר.
  • 1:05 - 1:09
    סיפורים על המורשת של מי אנחנו.
  • 1:09 - 1:13
    שמעתי כל הזמן שהילדים הם העתיד,
  • 1:13 - 1:15
    אך מה הקלישאה הזאת בעצם אומרת
  • 1:15 - 1:17
    ואיך אנחנו מכינים אותם לכך?
  • 1:17 - 1:20
    אז חיפשתי מעשיות על אנשים צעירים
  • 1:20 - 1:21
    והמורשת שהם מביאים
  • 1:21 - 1:23
    כגורמים לשינוי.
  • 1:23 - 1:26
    הכוח שיש בידיכם כעת.
  • 1:26 - 1:30
    היום, 2 במרץ 1955,
  • 1:30 - 1:33
    הסיפור שאי רוצה לשתף אתכם בו
  • 1:33 - 1:36
    מתחיל ב- 1955, ב- 2 למרץ.
  • 1:36 - 1:39
    הוא על ילדה אמיצה בת 16,
  • 1:39 - 1:42
    קלודט קולווין.
  • 1:42 - 1:43
    זוהי סגירת מעגל היום
  • 1:43 - 1:46
    בגלל שלפני שבוע, בסאן פרנסיסקו,
  • 1:46 - 1:47
    תלמידי חטיבת הביניים שלי
  • 1:47 - 1:49
    הציגו הצגה שכתבתי
  • 1:49 - 1:52
    "גורמים לשינוי"
  • 1:52 - 1:55
    שמתחילה עם שחזור של פלסי נגד פרגוסון
  • 1:55 - 1:57
    מ- 1982 עד 1986,
  • 1:57 - 2:00
    משם ל- בראון נגד בורד ושביתת הסטודנטים המונהגת
  • 2:00 - 2:02
    על ידי ברברה רוז ג'ונס,
  • 2:02 - 2:06
    קפיצה ל- קלודט קולווין וחרם האוטובוסים במונטגומרי
  • 2:06 - 2:09
    ומסתיימת בתנועת שביתת השבת ב- 1960,
  • 2:09 - 2:13
    תנועה לא-אלימה מונהגת על ידי סטודנטים.
  • 2:13 - 2:16
    אשתף אתכם בסיפור
  • 2:16 - 2:19
    וגם ברצוני לשתף אכתם בעבודה שאני עושה סביבו,
  • 2:19 - 2:22
    שישמש כדוגמה.
  • 2:22 - 2:28
    שילמתי את העשרה סנט שלי בקדמת האוטובוס ורצתי לעבר הדלת האחורית
  • 2:28 - 2:31
    יחד עם שאר הילדים השחורים כדי שהנהג לא יתחיל לנוסע
  • 2:31 - 2:32
    לפני שנספיק כולנו לעלות.
  • 2:32 - 2:37
    בנוסף, הלבנים לא ממש אוהבים שאנחנו הולכים במעבר לידם.
  • 2:37 - 2:40
    כשהגעתי אל אחורי האוטובוס, איזור"הצבע" היה מלא,
  • 2:40 - 2:43
    אז התיישבתי באמצע.
  • 2:43 - 2:44
    התיישבתי בכסא האחרון בצד שמאל,
  • 2:44 - 2:46
    ממש ליד החלון,
  • 2:46 - 2:49
    ולא חשבתי על שום דבר ספציפי.
  • 2:49 - 2:52
    "היי"
  • 2:52 - 2:55
    לא הכרתי את הילדה שלידי, הילדה הגדולה יותר.
  • 2:55 - 2:57
    אז המשכתי להסתכל דרך החלון.
  • 2:57 - 3:00
    הנהג המשיך עוד כמה תחנות,אנשים נוספים המשיכו לעלות,
  • 3:00 - 3:01
    שחורים ולבנים.
  • 3:01 - 3:04
    די מהר כבר לא היו מקומות פנויים.
  • 3:04 - 3:07
    "תפנו לי את המקומות שלכם", צעק הנהג.
  • 3:07 - 3:08
    אנשים שחורים התחילו לקום.
  • 3:08 - 3:11
    אנשים לבנים התיישבו במקומם. אבל אני המשכתי לשבת.
  • 3:11 - 3:15
    גם הילדה שלידי והשתיים שלידנו המשיכו לשבת.
  • 3:15 - 3:17
    ידעתי שזה לא האיזור המוגבל.
  • 3:17 - 3:21
    "קדימה, על הרגליים!"
  • 3:21 - 3:22
    הילדה שלידי קמה מיד.
  • 3:22 - 3:24
    היא עמדה במעבר, ולאחר מכן גם שתי הילדות האחרות.
  • 3:24 - 3:27
    אך אני אמרתי לעצמי שזהו לא האיזור המוגבל.
  • 3:27 - 3:29
    הנהג הסתכל למעלה,
  • 3:29 - 3:33
    הסתכל בחלון, במראה.
  • 3:33 - 3:37
    הוא עצר בצד. אישה בהריון, גב' המילטון, עלתה לאוטובוס.
  • 3:37 - 3:39
    היא רצה אל אחורי האוטובוס ועלתה,
  • 3:39 - 3:42
    בלי לדעת שהוא מנסה לגרום לי לוותר על הכסא שלי.
  • 3:42 - 3:44
    והיא התיישבה ממש לידי.
  • 3:44 - 3:47
    "שתיכן צריכות לקום כדי שאוכל להמשיך לנסוע".
  • 3:47 - 3:51
    "אדוני, שילמתי את העשרה סנט, שילמתי את דמי הנסיעה.
  • 3:51 - 3:53
    זוהי הזכות שלי, אתה יודע, הנובעת מהחוקה ..."
  • 3:53 - 3:57
    "חוקה? חה, חה. תני לי לקרוא למשטרה".
  • 3:57 - 3:59
    הוא ירד וסימן לשני אופנוענים
  • 3:59 - 4:00
    והם באו.
  • 4:00 - 4:04
    ושני האונוענים האלה עלו לאוטובוס.
  • 4:04 - 4:06
    הסתכלו על גב' המילטון,
  • 4:06 - 4:09
    "אתן שתיכן תצטרכו לקום כדי שהנהג יוכל להמשיך בנסיעה".
  • 4:09 - 4:12
    "אדוני, שילמתי את העשרה סנט שלי. אני בהריון.
  • 4:12 - 4:15
    אם אזוז עכשיו, ארגיש מאוד לא טוב, אדוני."
  • 4:15 - 4:18
    "אדוני, אני שילמתי את העשרה סנט שלי גם, אתה יודע, זאת הזכות שלי,
  • 4:18 - 4:20
    הזכות החוקתית שלי.
  • 4:20 - 4:21
    אני אזרחית של ארצות הברית של אמריקה
  • 4:21 - 4:23
    רק תקראו את התיקונים ה-13 וה- 14
  • 4:23 - 4:25
    אתם תראו את זה שם.
  • 4:25 - 4:27
    אני מכירה את החוק. המורה שלי לימדה אותי בבית הספר"
  • 4:27 - 4:30
    אתם מבינים, המורה שלי לימדה אותנו את החוקה,
  • 4:30 - 4:32
    את מגילת הזכויות, את הכרזת העצמאות,
  • 4:32 - 4:35
    נאומו של פטריק הנרי. אפילו למדתי אותו בעל פה.
  • 4:35 - 4:38
    המורה שלנו הייתה חוקרת אותנו כל הזמן
  • 4:38 - 4:40
    ומנסה להבין מה אנחנו חושבים על זה.
  • 4:40 - 4:43
    היא הייתה אומרת "מי את? הא?
  • 4:43 - 4:46
    למה את יושבת כאן ברגע זה?
  • 4:46 - 4:48
    האדם שהאנשים חושבים שהם רואים
  • 4:48 - 4:49
    מהצד החיצוני שלך?
  • 4:49 - 4:51
    מי את בפנים? איך את חושבת?
  • 4:51 - 4:53
    איך את מרגישה? במה את מאמינה?
  • 4:53 - 4:56
    האם תהיי מוכנה לעמוד על שלך, על מה שאת מאמינה בו
  • 4:56 - 4:58
    אפילו אם מישהו ירצה למנוע את זה ממך
  • 4:58 - 5:00
    בגלל שאת שונה?
  • 5:00 - 5:04
    האם אתם אוהבים את העור החום היפה שלכם, ילדים?
  • 5:04 - 5:07
    האם אתה אמריקאיים?
  • 5:07 - 5:09
    מה המשמעות של להיות אמריקאיים? הא?
  • 5:09 - 5:13
    שיעורי בית להיום, תכתבו חיבור: מה המשמעות של להיות אמריקאי?
  • 5:13 - 5:15
    אתם צריכים לדעת מי אתם, ילדים!"
  • 5:15 - 5:18
    המורה שלי הייתה מלמדת אותנו היסטוריה ואירועים נוכחיים.
  • 5:18 - 5:21
    היא אמרה שזאת הדרך בה אנחנו יכולים להבין כל מה שקורה סביבנו
  • 5:21 - 5:24
    ואנחנו יכולים לשנות את זה.
  • 5:24 - 5:27
    אדוני, כל מה שאני יודעת הוא שאני שונא את ג'ים קראו.
  • 5:27 - 5:29
    אני גם יודעת שאם אין לך משהו ששוה לחיות עבורו,
  • 5:29 - 5:31
    אין שום דבר ששווה למות עבורו.
  • 5:31 - 5:32
    אז תן לי את זה חופש שלי או תהרוג אותי!
  • 5:32 - 5:35
    אאוץ'! לא איכפת לי! תקח אותי לכלא!"
  • 5:35 - 5:38
    הם משכו אותה מהאוטובוס.
  • 5:38 - 5:41
    לאחר מכן קלודט קלווין הייתה במושב הרכב,
  • 5:41 - 5:43
    בספסל האחורי של רכב משטרה,
  • 5:43 - 5:48
    עם אזיקים דרך החלון.
  • 5:48 - 5:53
    בשנה שלאחר מכן, ב- 11 למאי 1956,
  • 5:53 - 5:57
    קלודט קולווין הייתה העדה המרכזית במשפט פדרלי
  • 5:57 - 5:59
    בראודר נגד גייל.
  • 5:59 - 6:02
    היא, צעירה בת 18,
  • 6:02 - 6:08
    ושתי נשים אחרות, גב' בראודר.
  • 6:08 - 6:13
    המשפט שלהם, בראודר נגד גייל, הגיע לבית המשפט העליון.
  • 6:13 - 6:17
    לאור בראון נגד מנהל החינוך, התיקון הארבע עשרה לחוקה
  • 6:17 - 6:24
    והעדות החזקה שלה באותו יום, כל השאר היסטוריה.
  • 6:24 - 6:27
    למה אנחנו לא מכירים את הסיפור הזה?
  • 6:27 - 6:28
    חרם האוטובוסים במונטגומרי --
  • 6:28 - 6:30
    שמענו על רוזה פארקס, מרטין לותר קינג,
  • 6:30 - 6:33
    הם לעולם יהיו בכותרות.
  • 6:33 - 6:36
    אך תפקיד הנשים שלקחו חלק בתנועה הזאת,
  • 6:36 - 6:40
    תפקידה של קלודט, כמי שעמדה על שלה,
  • 6:40 - 6:44
    מלמד אותנו לקחים חשובים, שמאתגרים אותנו כיום.
  • 6:44 - 6:48
    מה זה אומר לקחת חלק?
  • 6:48 - 6:52
    להיות אזרח בעל אחריות בדמוקרטיה?
  • 6:52 - 6:56
    והשיעורים על אומץ, ואמונה?
  • 6:56 - 6:59
    מצאתי היסטוריה של תנועות חופש אשר לקחו בהן חלק אנשים צעירים
  • 6:59 - 7:02
    כך שהם יכולים לחקור את הרעיונות הגדולים הלאה
  • 7:02 - 7:05
    של זהות, של הזהות הנבחרת שלכם
  • 7:05 - 7:07
    והזהות הנכפית עליכם.
  • 7:07 - 7:09
    מה המשמעות של להיות חלק מקהילה?
  • 7:09 - 7:13
    מי לוקח חלק? איך אנחנו משפרים את זה?
  • 7:13 - 7:17
    גזע ואלימות באמריקה
  • 7:17 - 7:20
    באותה מידה של אזרחות השתתפותית פעילה.
  • 7:20 - 7:24
    סיפורים אלה מאפשרים לי לנהל דו-שיח,
  • 7:24 - 7:29
    לומר את הבלתי ניתן לאמירה, שאחרים מפחדים לומר.
  • 7:29 - 7:34
    פעם אחת, ב- יוג'ין, אורגון, ילד בגיל חטיבת הביניים, בלונדיני עם עיניים כחולות
  • 7:34 - 7:36
    בסופה של ההצגה אמר
  • 7:36 - 7:39
    "אבל, גב' אוווילי, הגזענות הסתיימה, נכון?"
  • 7:39 - 7:41
    ומאחר ולא רציתי לענות במקומו, אמרתי
  • 7:41 - 7:43
    "תסתובב לעבר האדם שיושב לידך.
  • 7:43 - 7:45
    תגיד לי אם אתה מצליח למצוא לכך הוכחה."
  • 7:45 - 7:47
    ונתתי להם ארבע דקות לדבר על כך.
  • 7:47 - 7:54
    במהרה התחילו לספר סיפורים, עדויות לגזענות בקהילות שלהם.
  • 7:54 - 7:57
    ילדה כתבה לי, ילדת תיכון בסאן פרנסיסקו:
  • 7:57 - 8:02
    "התכוונתי לא לבוא היום לבית הספר, אבל אז שמעתי שיש לנו מפגש, אז באתי.
  • 8:02 - 8:06
    אחרי ששמעתי את הסטודנטים מדברים וראיתי את ההצגה שלך,
  • 8:06 - 8:08
    חשבתי לארגן את החברים שלי
  • 8:08 - 8:11
    שנלך למפגש הנהלה
  • 8:11 - 8:13
    ולהגיד להם שאנחנו רוצים שיעורים מתקדמים
  • 8:13 - 8:17
    לכל הקורסים הדרושים לכניסה לאוניברסיטה.
  • 8:17 - 8:21
    וכך, אני מספרת לכם את הסיפור הזה היום
  • 8:21 - 8:24
    כאות כבוד למורשת של אנשים צעירים שצעדו קדימה
  • 8:24 - 8:27
    כדי שיהוו תמרורים,
  • 8:27 - 8:31
    כדי להיות השינוי שהם רוצים לראות בעולם הזה,
  • 8:31 - 8:33
    כמו שקלודט קולווין הייתה.
  • 8:33 - 8:37
    בגלל שהיא ביטלה את החוקיות של מושבים נפרדים
  • 8:37 - 8:40
    במונגומרי, אלבמה.
  • 8:40 - 8:42
    תודה רבה לכם.
  • 8:42 - 8:45
    (מחיאות כפיים)
  • 8:47 - 8:49
    תודה רבה.
Title:
סיפורים: מורשת של מי שאנחנו - אוולי מקבה
Description:

מספרת הסיפורים והמחנכת אוולי מקבה משלבת אומנות במה והיסטוריה כדי לספר פרק עוצמתי ממאבק הזכויות האזרחיות של ארצות הברית.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TED-Ed
Duration:
09:02

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.