Return to Video

מדוע אני ממשיך לדבר, גם כשלועגים למבטא שלי

  • 0:01 - 0:03
    פעם היה לי חלום חוזר
  • 0:03 - 0:05
    ובו אני נכנס לחדר מלא באנשים,
  • 0:06 - 0:09
    ומנסה לא ליצור קשר עין
    עם אף אחד.
  • 0:10 - 0:12
    עד שמישהו מבחין בי
  • 0:12 - 0:13
    ואני פשוט נכנס לפאניקה.
  • 0:14 - 0:16
    והבן אדם מתקרב אליי
  • 0:16 - 0:19
    ואומר: "היי, קוראים לי ככה וככה.
  • 0:19 - 0:20
    ואיך קוראים לך?"
  • 0:20 - 0:23
    ואני פשוט שותק, לא מסוגל להגיב.
  • 0:25 - 0:28
    אחרי כמה רגעים של שתיקה מביכה,
    הוא ממשיך:
  • 0:28 - 0:29
    "שכחת איך קוראים לך?"
  • 0:30 - 0:31
    ואני ממשיך לשתוק.
  • 0:32 - 0:37
    ואז, לאט לאט, כל האנשים
    שנמצאים בחדר מסתובבים אליי
  • 0:37 - 0:39
    ושואלים, כמעט בקול אחד:
  • 0:40 - 0:45
    (קולות ברקע)
    "שכחת איך קוראים לך?"
  • 0:45 - 0:48
    ככל שהקולות הולכים ומתגברים,
    אני רוצה להגיב, אבל אני שותק.
  • 0:50 - 0:52
    אני אמן חזותי.
  • 0:53 - 0:55
    [ספק עצמי משתק]
    חלק מהעבודות שלי בעל אופי הומוריסטי,
  • 0:55 - 0:59
    חלק אחר קצת מצחיק, אבל,
    במידה מסוימת גם עצוב.
  • 1:00 - 1:05
    [בענידת סיכת הדגל אני מפקפק באהבתך למולדת]
    ודבר אחד שאני מאוד נהנה לעשות
  • 1:05 - 1:07
    זה סרטי אנימציה קצרים
  • 1:07 - 1:11
    שאני מדובב בהם כל מיני דמויות.
  • 1:11 - 1:12
    הייתי דוב.
  • 1:12 - 1:14
    (וידאו) דוב (קול של ספואת סלים):
    - היי.
  • 1:14 - 1:16
    (צחוק)
  • 1:16 - 1:18
    ספואת סלים: הייתי לויתן.
  • 1:18 - 1:20
    (וידאו) לויתן (קול של ס.ס):
    - היי.
  • 1:20 - 1:21
    (צחוק)
  • 1:21 - 1:22
    ס.ס: הייתי כרטיס ברכה.
  • 1:22 - 1:24
    (וידאו) כרטיס ברכה (קול של ס.ס):
    - היי.
  • 1:24 - 1:25
    (צחוק)
  • 1:25 - 1:28
    ס.ס: והדמות החביבה עליי ביותר -
    המפלצת של פרנקנשטיין.
  • 1:29 - 1:31
    (וידאו) המפלצת של פרנקנשטיין
    (קול של ס.ס) : (נהמה)
  • 1:31 - 1:32
    (צחוק)
  • 1:32 - 1:34
    ס.ס: הייתי צריך לנהום הרבה
    בשביל הדמות הזאת.
  • 1:34 - 1:37
    לפני כמה שנים
    הכנתי סרטון חינוכי
  • 1:37 - 1:40
    על היסטוריה של משחקי הוידאו.
  • 1:40 - 1:44
    ובסרטון הזה עשיתי את הקול
    של פולש מהחלל.
  • 1:44 - 1:46
    (וידאו) פולש מהחלל
    (קול של ס.ס): - היי.
  • 1:46 - 1:47
    ס.ס: חלום שהתגשם, באמת.
  • 1:47 - 1:48
    (צחוק)
  • 1:48 - 1:50
    וכשהסרטון הזה פורסם באינטרנט,
  • 1:50 - 1:53
    פשוט ישבתי ליד המחשב
    ולחצתי על כפתור "רענן",
  • 1:53 - 1:55
    בציפייה לראות את התגובות.
  • 1:55 - 1:57
    נכנסת תגובה ראשונה.
  • 1:57 - 1:58
    (וידאו) תגובה:
    עבודה מצוינת.
  • 1:58 - 1:59
    ס.ס: יש!
  • 2:00 - 2:01
    לוחץ על "רענן".
  • 2:01 - 2:04
    (וידאו) תגובה: סרטון מעולה.
    מחכה בקוצר רוח לסרטון הבא.
  • 2:04 - 2:07
    ס.ס: זה היה החלק הראשון
    מתוך שני חלקים.
  • 2:07 - 2:09
    התכוונתי להתחיל לעבוד על
    החלק השני אחר כך.
  • 2:09 - 2:10
    לוחץ על "רענן".
  • 2:10 - 2:14
    (וידאו) תגובה: איפה החלק השני? איפהההה?
    אני צריך אותו עכשיוווווו! :P
  • 2:14 - 2:15
    (צחוק)
  • 2:15 - 2:18
    ס.ס: יש מישהו, חוץ מאימא שלי,
    שנותן לי מחמאות,
  • 2:18 - 2:19
    באינטרנט!
  • 2:19 - 2:22
    הרגשתי שסוף סוף
    הגעתי לרגע הזה.
  • 2:22 - 2:23
    לוחץ על "רענן".
  • 2:23 - 2:26
    (וידאו) תגובה: הקול שלו מעצבן.
    בלי להעליב.
  • 2:26 - 2:29
    ס.ס: אוקי, לא נעלבתי. "רענן".
  • 2:29 - 2:32
    (וידאו) תגובה: אתה יכול לצלם את זה שוב
    בלי שהפה שלך מלא בחמאת בוטנים?
  • 2:32 - 2:37
    ס.ס: אוקי, לפחות זה היה משוב בונה
    במידה מסוימת. "רענן".
  • 2:37 - 2:39
    (וידאו) תגובה: בבקשה אל תשתמשו
    בקריין הזה שוב,
  • 2:39 - 2:41
    בקושי אפשר להבין אותו.
  • 2:41 - 2:42
    ס.ס: "רענן".
  • 2:42 - 2:45
    (וידאו) תגובה: לא הצלחתי לעקוב
    בגלל המבטא ההודי.
  • 2:45 - 2:46
    ס.ס: אוקי, אוקי,
    שני דברים.
  • 2:46 - 2:48
    אחד, אין לי מבטא הודי,
  • 2:48 - 2:50
    יש לי מבטא פקיסטני, אוקי?
  • 2:50 - 2:53
    ושניים, הרי זה מובן מאליו
    שיש לי מבטא פקיסטני.
  • 2:53 - 2:56
    (צחוק)
  • 2:56 - 2:58
    אבל תגובות מהסוג הזה
    המשיכו להגיע,
  • 2:58 - 3:01
    לכן החלטתי שכדאי לי
    להתעלם מהן
  • 3:01 - 3:04
    ולהתחיל לעבוד
    על החלק השני של הסרטון.
  • 3:04 - 3:06
    הקלטתי את האודיו,
  • 3:06 - 3:09
    אבל בכל פעם שהתיישבתי לערוך,
  • 3:09 - 3:10
    פשוט לא הצלחתי להמשיך.
  • 3:12 - 3:15
    בכל פעם מחדש, זה החזיר אותי
    לתקופת הילדות,
  • 3:15 - 3:18
    כשהיה לי הרבה יותר קשה לדבר.
  • 3:18 - 3:21
    גמגמתי מאז שאני זוכר את עצמי.
  • 3:22 - 3:24
    הייתי הילד בכיתה
  • 3:24 - 3:26
    שמעולם לא הצביע
    כשהייתה לו שאלה -
  • 3:26 - 3:27
    או כשידע את התשובה.
  • 3:27 - 3:29
    בכל פעם שהטלפון צלצל,
  • 3:29 - 3:32
    הייתי רץ לשירותים כדי
    שלא אצטרך לענות.
  • 3:33 - 3:36
    אם התקשרו אליי, הורים שלי
    היו אומרים שאני לא נמצא.
  • 3:36 - 3:38
    ביליתי הרבה זמן בשירותים.
  • 3:40 - 3:42
    וגם שנאתי להציג את עצמי,
  • 3:42 - 3:44
    במיוחד בקבוצות.
  • 3:44 - 3:47
    תמיד גמגמתי כשהתבקשתי לומר את שמי,
    ותמיד היה מישהו שאמר:
  • 3:47 - 3:49
    "שכחת איך קוראים לך?"
  • 3:49 - 3:50
    ואז כולם היו צוחקים.
  • 3:51 - 3:53
    הבדיחה הזאת אף פעם לא מתיישנת.
  • 3:55 - 3:57
    [מטומטמים] (צחוק)
  • 3:58 - 4:01
    ביליתי את ילדותי בתחושה
    שאם אדבר,
  • 4:01 - 4:07
    כולם יגלו שמשהו לא בסדר איתי,
  • 4:07 - 4:08
    שאני לא ילד נורמלי.
  • 4:09 - 4:11
    לכן רוב הזמן שתקתי.
  • 4:12 - 4:16
    אז אתם מבינים, שבסופו של דבר,
    אפילו להשתמש בקול שלי בעבודה
  • 4:16 - 4:18
    היה צעד ענק בשבילי.
  • 4:18 - 4:20
    בכל פעם שאני מקליט אודיו,
  • 4:20 - 4:23
    אני נאלץ לבטא כל משפט
    כמה וכמה פעמים,
  • 4:23 - 4:25
    ואחר כך אני חוזר להקלטה
  • 4:25 - 4:28
    ובוחר את המשפטים שבהם, לדעתי,
    אני נשמע הכי פחות גרוע.
  • 4:31 - 4:34
    (קול ברקע) ס.ס: עריכת אודיו זה כמו
    פוטושופ לקול שלך.
  • 4:34 - 4:38
    אני יכול להאט אותו, להאיץ אותו, לעשות אותו
    עמוק יותר, להוסיף הד.
  • 4:38 - 4:42
    ואם אני מגמגם בדרך,
    ואם אני מגמגם בדרך,
  • 4:42 - 4:43
    אני פשוט חוזר ומתקן את זה.
  • 4:43 - 4:45
    זה קסם.
  • 4:45 - 4:48
    ס.ס: שימוש בקול הערוך שלי בעבודה
  • 4:48 - 4:51
    גרם לי לחשוב שאני נשמע נורמלי.
  • 4:52 - 4:54
    אבל אחרי התגובות לסרטון שעשיתי,
  • 4:55 - 4:57
    כבר לא הרגשתי נורמלי.
  • 4:58 - 5:00
    לכן, הפסקתי להשתמש בקול שלי
    בעבודה שלי.
  • 5:02 - 5:06
    מאז, חשבתי הרבה על
    משמעות המושג "נורמלי".
  • 5:07 - 5:09
    והגעתי למסקנה
  • 5:09 - 5:13
    שיש לו הרבה קשר לציפיות.
  • 5:13 - 5:15
    אני אתן לכם דוגמה.
  • 5:15 - 5:16
    נתקלתי בסיפור
  • 5:16 - 5:18
    על משורר יווני קדום - הומרוס.
  • 5:19 - 5:22
    ביצירות שלו הומרוס מזכיר
    מעט מאוד צבעים.
  • 5:23 - 5:24
    וגם כשעושה זאת,
  • 5:24 - 5:26
    נוצר רושם שהוא קצת מתבלבל.
  • 5:27 - 5:30
    למשל, הים מתואר אצלו
    בצבע אדום כיין,
  • 5:30 - 5:34
    פניהם של בני אדם - לפעמים בצבע ירוק
    וכבשים בצבע סגול.
  • 5:35 - 5:36
    ולא מדובר בהומרוס בלבד.
  • 5:36 - 5:39
    אם תעיינו בספרות העתיקה בכלל -
  • 5:39 - 5:41
    סין העתיקה, איסלנד, יוון, הודו
  • 5:41 - 5:43
    ואפילו התנ"ך -
  • 5:43 - 5:46
    כולן כאחת מזכירות מעט מאוד צבעים.
  • 5:47 - 5:50
    התיאוריה הנפוצה ביותר
    שמסבירה את הסיבה לכך,
  • 5:50 - 5:53
    טוענת, שתרבויות החלו
    לזהות צבע
  • 5:53 - 5:56
    ברגע שלמדו להפיק
    את אותו הצבע.
  • 5:56 - 5:58
    למעשה, אם אתה יודע להפיק צבע,
  • 5:58 - 5:59
    רק אז תצליח לזהות אותו.
  • 6:00 - 6:03
    צבע כמו אדום, שעבור הרבה תרבויות
    היה קל להפיק -
  • 6:03 - 6:06
    התחילו לזהות את הצבע הזה
    בשלב מוקדם יחסית.
  • 6:06 - 6:09
    אבל צבע כמו כחול,
    שהיה הרבה יותר קשה להפיק -
  • 6:09 - 6:12
    הרבה תרבויות למדו להפיק אותו
  • 6:12 - 6:13
    בשלב הרבה יותר מאוחר.
  • 6:13 - 6:16
    לפיכך, הם למדו לזהות אותו
    בשלב מאוחר יותר גם כן.
  • 6:16 - 6:19
    עד אז, אפילו אם היו מוקפים
    בצבע מסוים,
  • 6:19 - 6:22
    לא הייתה להם היכולת
    לזהות אותו.
  • 6:22 - 6:23
    הוא היה בלתי נראה.
  • 6:23 - 6:25
    הוא לא היה חלק מהנורמה שלהם.
  • 6:27 - 6:29
    הסיפור הזה עזר לי להכניס
    את הסיפור האישי שלי לתוך הקשר.
  • 6:30 - 6:33
    כשהתחלתי לקרוא
    את התגובות לסרטון,
  • 6:33 - 6:36
    הדחף הראשוני שלי היה
    לקחת הכול אישית.
  • 6:37 - 6:38
    אבל אנשים שכתבו את התגובות
    לא ידעו
  • 6:38 - 6:41
    על הרגישות שיש לי
    כלפי הקול שלי.
  • 6:42 - 6:45
    הם בעיקר הגיבו על המבטא שלי,
  • 6:45 - 6:48
    ועל העובדה שזה חורג מהנורמה
    להשתמש בקריין עם מבטא.
  • 6:49 - 6:51
    מה היא נורמה, בעצם?
  • 6:51 - 6:55
    ידוע שמבקרים נוטים למצוא
    יותר שגיאות כתיב
  • 6:55 - 6:56
    אצל כותב, שלדעתם הוא "שחור".
  • 6:57 - 7:01
    ידוע שמרצים נוטים לעזור פחות לסטודנטיות
    ממין נקבה או לסטודנטים מקבוצות מיעוט.
  • 7:02 - 7:05
    ידוע שקורות חיים של מישהו עם שם
    ששייך, כביכול, לאדם לבן
  • 7:05 - 7:08
    יקבלו יותר פניות מקו"ח של מישהו
    בעל שם של אדם "שחור" לכאורה
  • 7:09 - 7:10
    למה זה ככה?
  • 7:11 - 7:13
    בעקבות מה שאנחנו מצפים
    מהמושג "נורמה".
  • 7:14 - 7:16
    לדעתנו זה נורמלי
  • 7:16 - 7:18
    שסטודנט שחור יעשה שגיאות כתיב.
  • 7:18 - 7:20
    לדעתנו זה נורמלי
  • 7:20 - 7:23
    שאישה או סטודנט השייך לקבוצת מיעוט
    לא יצליחו.
  • 7:24 - 7:26
    ולדעתנו זה גם נורמלי
  • 7:26 - 7:29
    שמעביד יעדיף להעסיק עובד "לבן"
    על פני עובד "שחור".
  • 7:29 - 7:32
    אך מחקרים גם מראים
    שאפליה מהסוג הזה,
  • 7:32 - 7:34
    ברוב המקרים, היא פשוט פייבוריטיזם,
  • 7:34 - 7:38
    והיא תוצאה של רצון לעזור לאנשים
    שאנחנו מרגישים שייכות אליהם
  • 7:38 - 7:42
    ולא של רצון לפגוע באנשים
    שאנחנו לא מרגישים שייכות אליהם.
  • 7:43 - 7:46
    תחושת חוסר שייכות
    מתחילה בגיל מאוד צעיר.
  • 7:46 - 7:48
    אתן לכם דוגמה.
  • 7:48 - 7:51
    ספרייה שניהלה רישום של דמויות
  • 7:52 - 7:55
    מקולקציית ספרי ילדים מדי שנה,
  • 7:55 - 8:00
    מצאה שב-2014, רק ב-11 אחוזים
    מכלל הספרים
  • 8:00 - 8:02
    הופיעה דמות בעלת עור כהה.
  • 8:02 - 8:06
    שנה לפני כן, השיעור עמד על
    שמונה אחוזים בלבד,
  • 8:06 - 8:10
    אף על פי שמחצית מהילדים באמריקה היום
    שייכים לקבוצת מיעוט.
  • 8:10 - 8:11
    מחצית.
  • 8:11 - 8:13
    יש כאן שתי סוגיות בולטות.
  • 8:13 - 8:16
    אחת - אנחנו אומרים לילדים
    שהם יכולים להיות כל מה שירצו,
  • 8:16 - 8:17
    לעשות כל דבר שירצו,
  • 8:17 - 8:19
    ועדיין, רוב הסיפורים
    שילדים כהי עור קוראים
  • 8:19 - 8:21
    הם על אנשים שלא נראים כמוהם.
  • 8:21 - 8:24
    שתיים, מרבית האוכלוסיה מחמיצה הזדמנות
  • 8:24 - 8:27
    לראות את הדמיון הרב
    שקיים בין הרוב למיעוט:
  • 8:27 - 8:30
    חיי היום יום שלנו, התקוות שלנו,
  • 8:30 - 8:32
    החלומות שלנו, הפחדים שלנו
  • 8:32 - 8:34
    והאהבה המשותפת לחומוס.
  • 8:34 - 8:35
    זה טעים!
  • 8:35 - 8:37
    (צחוק)
  • 8:38 - 8:41
    בדיוק כמו הצבע הכחול
    ביוון העתיקה,
  • 8:41 - 8:44
    קבוצות מיעוט הן לא
    חלק מהנורמה שלנו,
  • 8:45 - 8:50
    כי נורמה היא שילוב של
    כל הדברים שנחשפנו אליהם,
  • 8:50 - 8:52
    של מה שמצליחים לראות מסביב.
  • 8:54 - 8:56
    כאן נוצר קונפליקט מסוים.
  • 8:57 - 9:01
    אני יכול לקבל את מושג הנורמה
    שקיים בתודעתינו - שנורמה זה טוב,
  • 9:01 - 9:05
    וכל מה שנמצא מחוץ להגדרה
    הצרה הזאת - זה רע.
  • 9:06 - 9:10
    או אני יכול לאתגר
    את התודעה שלנו
  • 9:10 - 9:12
    עם העבודה שלי,
  • 9:12 - 9:13
    ועם הקול שלי,
  • 9:14 - 9:16
    ועם המבטא שלי,
  • 9:17 - 9:18
    ועם ההופעה שלי כאן לפניכם,
  • 9:18 - 9:21
    למרות שאני מת מפחד
    והייתי מעדיף להתחבא בשירותים.
  • 9:22 - 9:23
    (צחוק)
  • 9:23 - 9:26
    (מחיאות כפיים)
  • 9:33 - 9:36
    (וידאו) כבשה (קול של ס.ס):
    לאט לאט אני חוזר להשתמש בקול שלי
  • 9:36 - 9:38
    בעבודה שלי.
  • 9:38 - 9:39
    ואני מרוצה.
  • 9:39 - 9:41
    זה לא אומר שלא אהיה
    על סף התמוטטות עצבים
  • 9:41 - 9:43
    פעם הבאה שכמה עשרות אנשים
    יגידו שאני מדבר
  • 9:43 - 9:46
    (ממלמל) כאילו הפה שלי
    מלא בחמאת בוטנים.
  • 9:46 - 9:47
    (צחוק)
  • 9:47 - 9:49
    ס.ס: זה אומר שעכשיו אני מבין יותר טוב
  • 9:49 - 9:51
    מה מונח על כף המאזניים,
  • 9:51 - 9:54
    ולוותר זאת לא אופציה בשבילי.
  • 9:57 - 9:59
    תושבי יוון העתיקה
    לא התעוררו יום אחד והחליטו
  • 9:59 - 10:01
    שהשמיים כחולים.
  • 10:01 - 10:05
    זה לקח כמה מאות שנים לבני אדם
    רק להבין ממה התעלמו
  • 10:05 - 10:06
    זמן כה רב.
  • 10:07 - 10:11
    לפיכך, עלינו לאתגר שוב ושוב
    את תפיסת הנורמה שלנו,
  • 10:11 - 10:15
    כדי לאפשר לנו כחברה
  • 10:15 - 10:18
    לראות את השמיים
    בזכות מה שהם.
  • 10:20 - 10:26
    (וידאו) דמויות: תודה. תודה. תודה.
    תודה. תודה.
  • 10:26 - 10:28
    המפלצת של פרנקנשטיין: (נהמה)
  • 10:28 - 10:29
    (צחוק)
  • 10:29 - 10:30
    ס.ס: תודה.
  • 10:30 - 10:34
    (מחיאות כפיים)
Title:
מדוע אני ממשיך לדבר, גם כשלועגים למבטא שלי
Speaker:
ספואת סלים
Description:

זוכה המענק של TED, האמן ספואת סלים, גמגם מגיל צעיר. בתור אנימטור עצמאי, הוא החליט לדובב את הדמויות שהוא יצר בעצמו. תגובות הצופים ב- You Tube, שלעגו למבטא הפקיסטני שלו, פגעו בו קשה וקולו החל להיעלם מעבודותיו. צפו כיצד הוא השיב את קולו ואת בטחונו העצמי בהרצאתו שובת הלב ומלאת המחשבה.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
10:48

Hebrew subtitles

Revisions Compare revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.