איך הורדנו את אלימות הנוער בבוסטון ב 79 אחוז
-
0:01 - 0:05למדתי כמה משעורי החיים הכי חשובים שלי
-
0:05 - 0:08מסוחרי סמים
-
0:08 - 0:10וחברי כנופיות
-
0:10 - 0:13ופרוצות,
-
0:13 - 0:18והיו לי כמה מהשיחות התאולוגיות הכי עמוקות
-
0:18 - 0:22לא בחללים של הכנסיה
-
0:22 - 0:24אלא בפינות הרחובות
-
0:24 - 0:27ביום שישי בלילה, בשעה אחת.
-
0:28 - 0:34זה מעט לא שגרתי, מאחר ואני כומר בפטיסטי,
שהוכשר בסמינר, -
0:34 - 0:38והייתי כומר של כנסיה יותר מ 20 שנה,
-
0:38 - 0:39אבל זה נכון.
-
0:41 - 0:43זה הפך לחלק מההשתתפות שלי
-
0:43 - 0:47באסטרטגיית בטיחות הציבור והפחתת הפשע
-
0:47 - 0:51שראתה ירידה של 79 אחוז בפשעים אלימים
-
0:51 - 0:55במהלך תקופה של שמונה שנים בעיר מרכזית.
-
0:55 - 0:57אבל לא התחלתי בלרצות להיות
-
0:57 - 1:01חלק מאסטרטגיית הפחתת הפשע של מישהו.
-
1:01 - 1:04הייתי בן 25, הייתה לי הכנסיה הראשונה שלי.
-
1:04 - 1:07אם הייתם שואלים אותי מה השאיפות שלי,
-
1:07 - 1:11הייתי אומר לכם,
רציתי ליהות כומר של מגה כנסיה. -
1:11 - 1:15רציתי כנסיה של 15 עד 20,000 אנשים.
-
1:15 - 1:18רציתי כנסיית טלוויזיה משלי.
-
1:18 - 1:20רציתי קו בגדים משלי.
-
1:20 - 1:22(צחוק)
-
1:22 - 1:24רציתי להיות נושא למרחקים ארוכים.
-
1:24 - 1:26אתם יודעים, כל הדברים.
-
1:26 - 1:28(צחוק)
-
1:28 - 1:31אחרי בערך שנה של כמורה,
-
1:31 - 1:35הקהילה שלי גדלה בערך ב 20 חברים.
-
1:35 - 1:39אז מגה כנסיה היתה הרחק במורד הדרך.
-
1:39 - 1:42אבל ברצינות, אם הייתם אומרים,
"מה השאיפה שלכם?" -
1:42 - 1:44הייתי אומר פשוט להיות כומר טוב,
-
1:44 - 1:48להיות מסוגל להיות עם אנשים
דרך כל האתגרים בחיים, -
1:48 - 1:52כדי להטיף מסרים שיהיו להם
משמעות יום יומית לאנשים, -
1:52 - 1:55ובמסורת האפרו אמריקאית,
-
1:55 - 1:59להיות מסוגל לייצג את הקהילה שאני משרת.
-
1:59 - 2:04אבל היה משהו נוסף שהתרחש בעיר שלי
-
2:04 - 2:06ובכל האזור העירוני,
-
2:06 - 2:10וברוב האזורים העירוניים בארצות הברית,
-
2:10 - 2:16וזה היה שיעור הרציחות
שהתחיל לעלות באיטיות. -
2:16 - 2:18והיו אנשים צעירים שהרגו אחד את השני
-
2:18 - 2:21מסיבות שחשבתי שהיו טריוויאליות,
-
2:21 - 2:26כמו להיתקל במישהו במסדרון של התיכון,
-
2:26 - 2:29ואז אחרי בית הספר, יורים באדם הזה.
-
2:29 - 2:32מישהו עם חולצה בצבע לא נכון,
-
2:32 - 2:37בפינת הרחוב הלא נכונה בזמן הלא נכון.
-
2:37 - 2:40ומשהו היה צריך להעשות בנושא.
-
2:41 - 2:45זה הגיע לנקודה בה זה שינה
את האופי של העיר. -
2:45 - 2:47הייתם יכולים ללכת לכל פרוייקט דיור,
-
2:47 - 2:50לדוגמה, כמו זה שהיה
במורד הרחוב מהכנסיה שלי, -
2:50 - 2:53והייתם נכנסים, וזה היה כמו עיר רפאים,
-
2:53 - 2:57מפני שההורים לא היו מאפשרים
לילדים לצאת ולשחק, -
2:57 - 3:00אפילו בקיץ, בגלל האלימות.
-
3:00 - 3:03הייתם מקשיבים בשכונות בכל לילה נתון,
-
3:03 - 3:06ולאוזן הלא מיומנת, זה נשמע כמו זיקוקים,
-
3:06 - 3:07אבל זה היה יריות.
-
3:07 - 3:11היתם שומעים את זה כמעט כל לילה,
כשהייתם מבשלים ארוחת ערב, -
3:11 - 3:15הייתם מספרים לילד סיפור לפני השינה,
או סתם רואים טלוויזיה. -
3:16 - 3:21והייתם יכולים ללכת
לכל חדר מיון בכל בית החולים, -
3:21 - 3:24והייתם רואים שוכבים על אלונקות
-
3:24 - 3:28צעירים ממוצא שחור ולטיני שנורו או מתו.
-
3:29 - 3:31והייתי עושה את ההלוויות,
-
3:31 - 3:35אבל לא של המטריארכיות המוערכים
והפטריארכים שחיו חיים ארוכים -
3:35 - 3:38ויש הרבה להגיד.
-
3:38 - 3:41עשיתי הלוויות של בני 18,
-
3:41 - 3:43בני 17,
-
3:43 - 3:45ובני 16,
-
3:45 - 3:49ועמדתי בכנסיה או בית לוויות
-
3:49 - 3:51נאבקתי להגיד משהו
-
3:51 - 3:54שתהיה לו השפעה משמעותית.
-
3:55 - 4:01וכך בזמן שהקולגות שלי בנו
את הקתדרלות האלו גדולות וגבוהות -
4:01 - 4:05וקנו נכסים מחוץ לעיר
-
4:05 - 4:07והעבירו את הקהילות שלהם החוצה
-
4:07 - 4:12כך שהם יוכלו ליצור או ליצור מחדש
את ערי האלוהים שלהם, -
4:12 - 4:15המבנה החברתי בערים הפנימיות
-
4:15 - 4:19קרסו תחת המשקל של האלימות הזו.
-
4:19 - 4:22וכך נשארתי, מפני שמישהו
היה צריך לעשות משהו, -
4:22 - 4:26והבטתי במה שהיה לי המשכתי עם זה.
-
4:26 - 4:30התחלתי להטיף להפסיק את האלימות בקהילה.
-
4:30 - 4:33והתחלתי להביט בתוכניה של הכנסיה שלי,
-
4:33 - 4:37והתחלתי לבנות תוכנית
שתתפוש את הנוער בסיכון, -
4:37 - 4:40אלא שהיו על הגדר לאלימות.
-
4:40 - 4:42אפילו ניסיתי להיות חדשני בהטפות שלי.
-
4:42 - 4:44כולכם שמעתם על מוזיקת ראפ, נכון?
-
4:44 - 4:46מוזיקת ראפ?
-
4:46 - 4:48אפילו ניסיתי לעשות דרשה בראפ פעם.
-
4:48 - 4:52זה לא עבד, אבל לפחות ניסיתי את זה.
-
4:52 - 4:56אני לעולם לא אשכח
את האדם הצעיר שבא אלי אחרי הדרשה ההיא. -
4:56 - 4:58הוא חיכה עד שכולם ילכו,
-
4:58 - 5:02ואמר, "כומר, דרשת ראפ, הא?"
ואני הייתי כאילו, "כן, מה אתה חושב?" -
5:02 - 5:05והוא אמר, "אל תעשה את זה שוב, כומר."
-
5:05 - 5:07(צחוק)
-
5:08 - 5:10אבל הטפתי ובניתי את התוכניות האלו,
-
5:10 - 5:13וחשבתי אולי אם העמיתים שלי עשו אותו הדבר
-
5:13 - 5:15שזה ישנה.
-
5:15 - 5:19אבל האלימות פשוט יצאה משליטה,
-
5:19 - 5:24ואנשים שלא היו מעורבים
באלימות נורו או נהרגו: -
5:24 - 5:30מישהו שהלך לקנות
חפיסת סיגריות בחנות נוחות, -
5:30 - 5:34או מישהו שישב בתחנת אוטובוס
פשוט חיכה לאוטובוס, -
5:34 - 5:36או ילדים ששיחקו בפארק,
-
5:36 - 5:39לא מודעים לאלימות בצד השני של הפארק,
-
5:39 - 5:42אבל זה מגיע ומבקר אותם.
-
5:42 - 5:44דברים יצאו משליטה,
-
5:44 - 5:47ולא ידעתי מה לעשות,
-
5:47 - 5:51ואז משהו קרה ששינה הכל בשבילי.
-
5:52 - 5:55זה היה ילד בשם ג'סי מק'קי,
-
5:55 - 5:58שהלך מביתו לחבר ריגוברטו קריון
-
5:58 - 6:01בפרוייקט הדיור במורד הרחוב מהכנסיה שלי.
-
6:01 - 6:06הם נפגשו עם קבוצה של צעירים
שהיו מכנופיה בדורצ'סטר, -
6:06 - 6:08והם נהרגו.
-
6:08 - 6:11אבל כשג'סי רץ מהמקום פצוע אנושות,
-
6:11 - 6:13הוא רץ לכיוון הכנסיה שלי,
-
6:13 - 6:16והוא מת במרחק של בערך 100, 150 מטר.
-
6:17 - 6:20אם הוא היה מגיע לכנסיה, זה לא היה משנה,
-
6:20 - 6:23מפני שהאורות היו כבויים;
לא היה אף אחד בבית. -
6:23 - 6:26ולקחתי את זה בתור סימן.
-
6:26 - 6:29כשהם תפסו כמה מהצעירים שעשו את זה,
-
6:29 - 6:33להפתעתי, הם היו בגילי,
-
6:33 - 6:37אבל התהום שהיתה ביינינו היתה רחבה.
-
6:37 - 6:41זה היה כאילו שהיינו בשני עולמות שונים.
-
6:41 - 6:44אז כשחשבתי על כל זה
-
6:44 - 6:46והבטתי במה שהתרחש,
-
6:46 - 6:52פתאום הבנתי שהיה פרדוקס שעלה בתוכי,
-
6:52 - 6:55והפרדוקס היה זה: בכל הדרשות האלו
-
6:55 - 6:57בהן הטפתי להפסקת האלימות,
-
6:57 - 7:01דיברתי גם על בניית קהילה,
-
7:01 - 7:03אבל פתאום הבנתי
-
7:03 - 7:06שהיה חלק מסויים של האוכלוסיה
-
7:06 - 7:10שלא כללתי בהגדרה שלי לקהילה.
-
7:11 - 7:12וכך הפרדוקס היה זה:
-
7:12 - 7:16אם רציתי באמת את הקהילה שהטפתי לה,
-
7:16 - 7:18הייתי צריך לפנות
-
7:18 - 7:22ולחבק את הקבוצה שהוצאתי מההגדרה שלי.
-
7:23 - 7:26מה שאמר לא לבנות את התוכנית שלי
-
7:26 - 7:29לתפוס את אלה על הגדר לאלימות,
-
7:29 - 7:34אלא כדי להגיע ולהכיל
את אלה שהתחייבו למעשים של אלימות, -
7:34 - 7:37חברי הכנופיות, סוחרי הסמים.
-
7:37 - 7:41ברגע שהגעתי להבנה הזו,
שאלה מהירה עלתה בראשי. -
7:41 - 7:43למה אני?
-
7:43 - 7:45אני מתכוון, זה לא עניין של אכיפת חוק?
-
7:45 - 7:47בשביל זה יש לנו משטרה, נכון?
-
7:48 - 7:53ברגע שהשאלה, "למה אני?" הגיע,
התשובה הגיעה באותה מהירות: -
7:53 - 7:58למה אני? בגלל שאני זה שלא יכול
לישון בלילה במחשבות על זה. -
7:59 - 8:03מפני שאני זה שמביט מסביב
ואומר שמישהו צריך לעשות משהו בנוגע לזה, -
8:03 - 8:06ואני מתחיל להבין שהמישהו הזה הוא אני.
-
8:06 - 8:09אני מתכוון, לא כך תנועות מתחילות בכל אופן?
-
8:09 - 8:13הן לא מתחילות עם מוסכמה כוללנית
ואנשים שמתאחדים -
8:13 - 8:16ואז הולכים יחד עם הצהרה.
-
8:17 - 8:22אבל זה מתחיל בכמה, אולי רק אחד.
-
8:22 - 8:24זה התחיל איתי באותה דרך,
-
8:24 - 8:28וכך החלטתי להבין את התרבות של האלימות
-
8:28 - 8:31בה הצעירים האלה שביצעו אותה חיו,
-
8:31 - 8:33והתחלתי להתנדב בתיכון.
-
8:33 - 8:36אחרי בערך שבועיים של התנדבות בתיכון,
-
8:36 - 8:39הבנתי שהנוער שניסיתי להגיע אליו,
-
8:39 - 8:41הם לא הלכו לתיכון.
-
8:41 - 8:44התחלתי ללכת בקהילה,
-
8:44 - 8:47וזה לא דרש מדע טילים להבין שהם לא היו בחוץ
-
8:47 - 8:50במהלך היום.
-
8:50 - 8:54אז התחלתי ללכת ברחובות בלילה, מאוחר בלילה,
-
8:54 - 8:57הלכתי לתוך הפארקים בהם הם היו,
-
8:57 - 9:00בניתי את היחסים שנדרשו.
-
9:00 - 9:05טרגדיה שהתרחשה בבוסטון
שאיחדה מספר אנשי כמורה, -
9:05 - 9:09והיה כאדר קטן שלנו שהגיע להבנה
-
9:09 - 9:12שאנחנו צריכים לצאת מארבעת הקירות של המקלט
-
9:12 - 9:14ולפגוש את הנוער במקום בו היו,
-
9:14 - 9:17ולא לנסות להבין איך להביא אותם אלינו.
-
9:18 - 9:20וכך החלטנו ללכת יחד,
-
9:20 - 9:22ונפגשנו
-
9:22 - 9:25באחת השכונות הכי מסוכנות בעיר
-
9:25 - 9:28ביום שישי ושבת בלילה
-
9:28 - 9:30ב 10 בערב,
-
9:30 - 9:32והלכנו עד 2 או 3 בבוקר.
-
9:32 - 9:36אני מדמיין שהיינו די חריגים
כשהתחלנו ללכת לראשונה. -
9:36 - 9:38אני מתכוון, לא היינו סוחרי סמים.
-
9:38 - 9:40לא היינו לקוחות סמים.
-
9:40 - 9:43לא היינו המשטרה.
לכמה מאיתנו היו קולרים. -
9:43 - 9:45זה היה כנראה דבר די מוזר.
-
9:45 - 9:48אבל הם התחילו לדבר איתנו אחרי זמן מה,
-
9:48 - 9:50ומה שגילינו היה
-
9:50 - 9:54שבעודנו הולכים, הם צפו בנו,
-
9:54 - 9:56והם רצו לוודא כמה דברים:
-
9:56 - 10:02ראשית, שנהייה עיקביים בהתנהגות שלנו,
-
10:02 - 10:03שנמשיך לצאת לשם;
-
10:03 - 10:06ושנית, הם רצו לוודא
-
10:06 - 10:08שלא היינו שם כדי לנצל אותם.
-
10:08 - 10:10מפני שתמיד היה שם מישהו שיגיד,
-
10:10 - 10:12"אנחנו הולכים לקחת חזרה את הרחובות,"
-
10:12 - 10:15אבל הם תמיד נראו כאילו
יש להם מצלמת טלוויזיה איתם, -
10:15 - 10:17או כתב,
-
10:17 - 10:20והם היו מגדילים את המוניטין שלהם
-
10:20 - 10:22לרעת אלה שברחובות.
-
10:22 - 10:25אז כשהם ראו שאין לנו שום דבר מזה,
-
10:25 - 10:27הם החליטו לדבר איתנו.
-
10:27 - 10:31ואז עשינו משהו מדהים למטיפים.
-
10:31 - 10:35החלטנו להקשיב ולא להטיף.
-
10:35 - 10:37קדימה, תנו לי את זה.
-
10:37 - 10:41(צחוק)(מחיאות כפיים)
-
10:41 - 10:45בסדר, קדימה,
אתם נכנסים לזמן שלי עכשיו, אוקיי? (צחוק) -
10:45 - 10:47אבל זה היה מדהים.
-
10:47 - 10:53אמרנו להם, "אנחנו לא מכירים
את הקהילות שלנו אחרי 9 בערב, -
10:53 - 10:56בין 9 בערב ל 5 בבוקר,
-
10:56 - 10:57אבל אתם כן.
-
10:57 - 11:03אתם המומחים לנושא, אם תרצו,
של תקופת הזמן הזו. -
11:03 - 11:05אז דברו איתנו. למדו אותנו.
-
11:05 - 11:07עזרו לנו לראות מה שאנחנו לא רואים.
-
11:07 - 11:11עזרו לנו להבין מה אנחנו לא מבינים."
-
11:11 - 11:14והם היו יותר משמחים לעשות את זה,
-
11:14 - 11:18וקיבלנו מושג של איך החיים ברחובות,
-
11:18 - 11:22שונה מאוד ממה שאתם רואים בחדשות השעה 11,
-
11:22 - 11:28מאוד שונה ממה שמתואר על ידי
המדיה הפופולרית ואפילו המדיה החברתית. -
11:28 - 11:31ובזמן שדיברנו איתם,
-
11:31 - 11:35מספר מיתוסים הופרכו בנוגע אליהם איתנו.
-
11:35 - 11:42ואחד המיתוסים הגדולים ביותר
היה שהילדים האלה היו קרים וחסרי לב -
11:42 - 11:45ונועזים בצורה יוצאת דופן באלימות שלהם.
-
11:45 - 11:49מה שגילינו היה ההפך המוחלט.
-
11:49 - 11:51רוב האנשים הצעירים שהיו שם ברחובות
-
11:51 - 11:55פשוט מנסים לשרוד ברחובות.
-
11:55 - 11:56וגם גילינו
-
11:56 - 12:00שכמה מהבחורים הכי יצירתיים וחכמים
-
12:00 - 12:07ומדהימים ונבונים
-
12:07 - 12:09שאי פעם פגשתי
-
12:09 - 12:14היה ברחובות מעורבים במאבק.
-
12:14 - 12:18ואני יודע שכמה מהם קוראים להם שורדים,
אבל אני קורא להם מתגברים, -
12:18 - 12:21מפני שכשאתם במצבים שהם נמצאים בהם,
-
12:21 - 12:27להיות מסוגלים לחיות כל יום
זה השג של התגברות. -
12:28 - 12:30וכתוצאה מזה, אמרנו להם,
-
12:30 - 12:33"איך אתם רואים את הכנסיה הזו,
איך אתם רואים את המוסד -
12:33 - 12:36עוזר לכם במצב הזה?"
-
12:36 - 12:40ופיתחנו תוכנית בשיח עם הצעירים האלה.
-
12:41 - 12:45הפסקנו להביט בהם כבעיה לפיתרון,
-
12:45 - 12:50והתחלנו להביט בהם כשותפים, כנכסים,
-
12:50 - 12:56כשותפים במאבק להפחית את האלימות בקהילה.
-
12:56 - 12:58דמיינו פיתוח תוכנית,
-
12:58 - 13:03יש לכם כומר אחד בשולחן אחד
וסוחר הרואין בשולחן האחר, -
13:03 - 13:08להעלות דרכים בהם
הכנסיה יכולה לעזור לכל הקהילה. -
13:10 - 13:14הנס מבוסטון נגע ללחבר אנשים.
-
13:14 - 13:16היו לנו שותפים נוספים.
-
13:16 - 13:17היו לנו שותפים מכוחות הביטחון.
-
13:17 - 13:20היו לנו קציני משטרה.
-
13:20 - 13:22זה לא היה כל הכוח,
-
13:22 - 13:27מפני שעדיין היו כמה
עם מנטליות של לכלוא אותם, -
13:27 - 13:29אבל היו שוטרים אחרים
-
13:29 - 13:34שראו כבוד בלחבור לקהילה,
-
13:34 - 13:37שראו את האחריות מעצמם
-
13:37 - 13:44להיות מסוגלים לעבוד כשותפים
עם מובילי קהילות ומובילי אמונה -
13:44 - 13:46כדי להפחית את האלימות בקהילה.
-
13:46 - 13:49אותו הדבר עם קציני מבחן,
-
13:49 - 13:51אותו הדבר עם שופטים,
-
13:51 - 13:55אותו הדבר עם אנשים שהיו
במעלה שרשרת אכיפת החוק הזו, -
13:55 - 13:57מפני שהם הבינו, כמונו,
-
13:57 - 14:00שלעולם לא נעצור את עצמנו מהמצב הזה,
-
14:00 - 14:06שלא יהיו מספיק הרשעות,
-
14:06 - 14:12ואתם לא יכולים למלא את בתי הכלא האלה מספיק
-
14:12 - 14:15כדי להעלים את הבעיה.
-
14:16 - 14:20עזרתי להתחיל ארגון
-
14:20 - 14:24לפני 20 שנה, ארגון מבוסס אמונה,
כדי להתמודד עם הנושא הזה. -
14:24 - 14:28עזבתי אותו לפני בערך ארבע שנים
-
14:28 - 14:31והתחלתי לעבוד בערים ברחבי ארצות הברית,
-
14:31 - 14:3319 בסך הכל,
-
14:33 - 14:36ומה שגיליתי היה שבאותם ערים,
-
14:36 - 14:40תמיד היה את המרכיב הזה של מובילי קהילה
-
14:40 - 14:45שהורידו את הראש ונכנסו לעבודה,
-
14:45 - 14:48שהשאירו את האגו שלהם בדלת
-
14:48 - 14:51וראו את השלם גדול מסכום החלקים,
-
14:51 - 14:57והתחברו ומצאו דרכים לעבוד
עם צעירים בחוץ ברחובות, -
14:57 - 15:01שהפיתרון הוא לא יותר שוטרים,
-
15:01 - 15:07אבל הפיתרון הוא שימוש בנכסים ששם בקהילה,
-
15:07 - 15:10כדי שיהיה לנו רכיב של קהילה חזקה
-
15:10 - 15:15בשיתוף הפעולה סביב הפחתת האלימות.
-
15:15 - 15:20עכשיו, יש תנועה בארצות הברית
-
15:20 - 15:26של אנשים צעירים שאני מאוד גאה בה
שמתמודדים עם הבעיות המבניות -
15:26 - 15:31שצריכות להשתנות אם אנחנו הולכים
להיות חברה טובה יותר. -
15:31 - 15:36אבל יש את התחבולה הפוליטית הזו
להפנות את האלימות המשטרתית -
15:36 - 15:41והתנהגות משטרתית לא נאותה
נגד אלימות של שחורים על שחורים. -
15:41 - 15:43אבל זו בדיה.
-
15:43 - 15:45זה הכל מחובר.
-
15:45 - 15:49כשאתם חושבים על עשורים
של מדיניות דיור כושלת -
15:49 - 15:53ומבני חינוך עלובים,
-
15:53 - 15:56כשאתם חשובים על אבטלה מתמשכת
-
15:56 - 15:59ותת תעסוקה בקהילה,
-
15:59 - 16:02כשאתם חושבים על רפואה גרועה,
-
16:02 - 16:05ואז אתם זורקים סמים לתערובת
-
16:05 - 16:07ותיקים מלאים ברובים,
-
16:07 - 16:13אין פלא שהייתם רואים
את התרבות של האלימות עולה. -
16:13 - 16:17ואז התגובה שהגיעה מהמדינה היא יותר שוטרים
-
16:17 - 16:20ויותר דיכוי של הנקודות החמות.
-
16:20 - 16:23זה הכל מחובר,
-
16:23 - 16:26ואחד הדברים הנפלאים שהיינו מסוגלים לעשות
-
16:26 - 16:31זה להיות מסוגלים להראות
את הערך של חבירה -- -
16:31 - 16:37קהילה, אכיפת חוק, המגזר הפרטי, העיר --
-
16:37 - 16:38כדי להפחית את האלימות.
-
16:38 - 16:42אתם צריכים להעריך את הרכיב הקהילתי.
-
16:43 - 16:49אני מאמין שאנחנו יכולים לסיים
את דור האלימות בערים שלנו. -
16:49 - 16:54אני מאמין שזה אפשרי ושאנשים
עושים את זה אפילו עכשיו. -
16:55 - 16:56אבל אני צריך עזרה.
-
16:58 - 17:02זה יכול פשוט להגיע מאנשים ששורפים את עצמם
-
17:02 - 17:04בקהילה.
-
17:04 - 17:07הם צריכים תמיכה. הם צריכים עזרה.
-
17:07 - 17:09חזרו לעיר שלכם.
-
17:09 - 17:10מצאו את האנשים האלה.
-
17:10 - 17:13"אתם צריכים קצת עזרה? אני אעזור לכם."
-
17:13 - 17:16מצאו את האנשים האלה, הם שם.
-
17:16 - 17:22חברו אותם עם אוכפי החוק,
המגזר הפרטי, והעיר, -
17:22 - 17:24עם מטרה אחת של הפחתת האלימות,
-
17:24 - 17:28אבל וודאו שרכיב הקהילה חזק.
-
17:28 - 17:32מפני שהפתגם העתיק שמגיע מבורונדי נכון:
-
17:32 - 17:39מה שתעשו בשבילי, בלעדי, אתם תעשו לי.
-
17:39 - 17:42שאלוהים יברך אתכם. תודה לכם.
-
17:42 - 17:46(מחיאות כפיים)
- Title:
- איך הורדנו את אלימות הנוער בבוסטון ב 79 אחוז
- Speaker:
- הכומר ג'פרי בראון
- Description:
-
הארכיטקט של ה"נס של בוסטון," הכומר ג'פרי בראון התחיל ככומר צעיר שצפה בשכונות בוסטון שלו מתפוררות סביבו, כשסמים ואלימות כנופיות השתלטו של הילדים ברחובות. הצעד הראשון: להאזין לאותם ילדים, לא רק להטיף להם, ולעזור להם להפחית את האלימות בשכונה שלהם. זו הרצאה עוצמתית על להאזין כדי ליצור שינוי.
- Video Language:
- English
- Team:
- closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 18:03
Ido Dekkers approved Hebrew subtitles for How we cut youth violence in Boston by 79 percent | ||
Orr Schlesinger edited Hebrew subtitles for How we cut youth violence in Boston by 79 percent | ||
Orr Schlesinger accepted Hebrew subtitles for How we cut youth violence in Boston by 79 percent | ||
Orr Schlesinger edited Hebrew subtitles for How we cut youth violence in Boston by 79 percent | ||
Orr Schlesinger edited Hebrew subtitles for How we cut youth violence in Boston by 79 percent | ||
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for How we cut youth violence in Boston by 79 percent | ||
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for How we cut youth violence in Boston by 79 percent | ||
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for How we cut youth violence in Boston by 79 percent |