Return to Video

איך הורדנו את אלימות הנוער בבוסטון ב 79 אחוז

  • 0:01 - 0:05
    למדתי כמה משעורי החיים הכי חשובים שלי
  • 0:05 - 0:08
    מסוחרי סמים
  • 0:08 - 0:10
    וחברי כנופיות
  • 0:10 - 0:13
    ופרוצות,
  • 0:13 - 0:18
    והיו לי כמה מהשיחות התאולוגיות הכי עמוקות
  • 0:18 - 0:22
    לא בחללים של הכנסיה
  • 0:22 - 0:24
    אלא בפינות הרחובות
  • 0:24 - 0:27
    ביום שישי בלילה, בשעה אחת.
  • 0:28 - 0:34
    זה מעט לא שגרתי, מאחר ואני כומר בפטיסטי,
    שהוכשר בסמינר,
  • 0:34 - 0:38
    והייתי כומר של כנסיה יותר מ 20 שנה,
  • 0:38 - 0:39
    אבל זה נכון.
  • 0:41 - 0:43
    זה הפך לחלק מההשתתפות שלי
  • 0:43 - 0:47
    באסטרטגיית בטיחות הציבור והפחתת הפשע
  • 0:47 - 0:51
    שראתה ירידה של 79 אחוז בפשעים אלימים
  • 0:51 - 0:55
    במהלך תקופה של שמונה שנים בעיר מרכזית.
  • 0:55 - 0:57
    אבל לא התחלתי בלרצות להיות
  • 0:57 - 1:01
    חלק מאסטרטגיית הפחתת הפשע של מישהו.
  • 1:01 - 1:04
    הייתי בן 25, הייתה לי הכנסיה הראשונה שלי.
  • 1:04 - 1:07
    אם הייתם שואלים אותי מה השאיפות שלי,
  • 1:07 - 1:11
    הייתי אומר לכם,
    רציתי ליהות כומר של מגה כנסיה.
  • 1:11 - 1:15
    רציתי כנסיה של 15 עד 20,000 אנשים.
  • 1:15 - 1:18
    רציתי כנסיית טלוויזיה משלי.
  • 1:18 - 1:20
    רציתי קו בגדים משלי.
  • 1:20 - 1:22
    (צחוק)
  • 1:22 - 1:24
    רציתי להיות נושא למרחקים ארוכים.
  • 1:24 - 1:26
    אתם יודעים, כל הדברים.
  • 1:26 - 1:28
    (צחוק)
  • 1:28 - 1:31
    אחרי בערך שנה של כמורה,
  • 1:31 - 1:35
    הקהילה שלי גדלה בערך ב 20 חברים.
  • 1:35 - 1:39
    אז מגה כנסיה היתה הרחק במורד הדרך.
  • 1:39 - 1:42
    אבל ברצינות, אם הייתם אומרים,
    "מה השאיפה שלכם?"
  • 1:42 - 1:44
    הייתי אומר פשוט להיות כומר טוב,
  • 1:44 - 1:48
    להיות מסוגל להיות עם אנשים
    דרך כל האתגרים בחיים,
  • 1:48 - 1:52
    כדי להטיף מסרים שיהיו להם
    משמעות יום יומית לאנשים,
  • 1:52 - 1:55
    ובמסורת האפרו אמריקאית,
  • 1:55 - 1:59
    להיות מסוגל לייצג את הקהילה שאני משרת.
  • 1:59 - 2:04
    אבל היה משהו נוסף שהתרחש בעיר שלי
  • 2:04 - 2:06
    ובכל האזור העירוני,
  • 2:06 - 2:10
    וברוב האזורים העירוניים בארצות הברית,
  • 2:10 - 2:16
    וזה היה שיעור הרציחות
    שהתחיל לעלות באיטיות.
  • 2:16 - 2:18
    והיו אנשים צעירים שהרגו אחד את השני
  • 2:18 - 2:21
    מסיבות שחשבתי שהיו טריוויאליות,
  • 2:21 - 2:26
    כמו להיתקל במישהו במסדרון של התיכון,
  • 2:26 - 2:29
    ואז אחרי בית הספר, יורים באדם הזה.
  • 2:29 - 2:32
    מישהו עם חולצה בצבע לא נכון,
  • 2:32 - 2:37
    בפינת הרחוב הלא נכונה בזמן הלא נכון.
  • 2:37 - 2:40
    ומשהו היה צריך להעשות בנושא.
  • 2:41 - 2:45
    זה הגיע לנקודה בה זה שינה
    את האופי של העיר.
  • 2:45 - 2:47
    הייתם יכולים ללכת לכל פרוייקט דיור,
  • 2:47 - 2:50
    לדוגמה, כמו זה שהיה
    במורד הרחוב מהכנסיה שלי,
  • 2:50 - 2:53
    והייתם נכנסים, וזה היה כמו עיר רפאים,
  • 2:53 - 2:57
    מפני שההורים לא היו מאפשרים
    לילדים לצאת ולשחק,
  • 2:57 - 3:00
    אפילו בקיץ, בגלל האלימות.
  • 3:00 - 3:03
    הייתם מקשיבים בשכונות בכל לילה נתון,
  • 3:03 - 3:06
    ולאוזן הלא מיומנת, זה נשמע כמו זיקוקים,
  • 3:06 - 3:07
    אבל זה היה יריות.
  • 3:07 - 3:11
    היתם שומעים את זה כמעט כל לילה,
    כשהייתם מבשלים ארוחת ערב,
  • 3:11 - 3:15
    הייתם מספרים לילד סיפור לפני השינה,
    או סתם רואים טלוויזיה.
  • 3:16 - 3:21
    והייתם יכולים ללכת
    לכל חדר מיון בכל בית החולים,
  • 3:21 - 3:24
    והייתם רואים שוכבים על אלונקות
  • 3:24 - 3:28
    צעירים ממוצא שחור ולטיני שנורו או מתו.
  • 3:29 - 3:31
    והייתי עושה את ההלוויות,
  • 3:31 - 3:35
    אבל לא של המטריארכיות המוערכים
    והפטריארכים שחיו חיים ארוכים
  • 3:35 - 3:38
    ויש הרבה להגיד.
  • 3:38 - 3:41
    עשיתי הלוויות של בני 18,
  • 3:41 - 3:43
    בני 17,
  • 3:43 - 3:45
    ובני 16,
  • 3:45 - 3:49
    ועמדתי בכנסיה או בית לוויות
  • 3:49 - 3:51
    נאבקתי להגיד משהו
  • 3:51 - 3:54
    שתהיה לו השפעה משמעותית.
  • 3:55 - 4:01
    וכך בזמן שהקולגות שלי בנו
    את הקתדרלות האלו גדולות וגבוהות
  • 4:01 - 4:05
    וקנו נכסים מחוץ לעיר
  • 4:05 - 4:07
    והעבירו את הקהילות שלהם החוצה
  • 4:07 - 4:12
    כך שהם יוכלו ליצור או ליצור מחדש
    את ערי האלוהים שלהם,
  • 4:12 - 4:15
    המבנה החברתי בערים הפנימיות
  • 4:15 - 4:19
    קרסו תחת המשקל של האלימות הזו.
  • 4:19 - 4:22
    וכך נשארתי, מפני שמישהו
    היה צריך לעשות משהו,
  • 4:22 - 4:26
    והבטתי במה שהיה לי המשכתי עם זה.
  • 4:26 - 4:30
    התחלתי להטיף להפסיק את האלימות בקהילה.
  • 4:30 - 4:33
    והתחלתי להביט בתוכניה של הכנסיה שלי,
  • 4:33 - 4:37
    והתחלתי לבנות תוכנית
    שתתפוש את הנוער בסיכון,
  • 4:37 - 4:40
    אלא שהיו על הגדר לאלימות.
  • 4:40 - 4:42
    אפילו ניסיתי להיות חדשני בהטפות שלי.
  • 4:42 - 4:44
    כולכם שמעתם על מוזיקת ראפ, נכון?
  • 4:44 - 4:46
    מוזיקת ראפ?
  • 4:46 - 4:48
    אפילו ניסיתי לעשות דרשה בראפ פעם.
  • 4:48 - 4:52
    זה לא עבד, אבל לפחות ניסיתי את זה.
  • 4:52 - 4:56
    אני לעולם לא אשכח
    את האדם הצעיר שבא אלי אחרי הדרשה ההיא.
  • 4:56 - 4:58
    הוא חיכה עד שכולם ילכו,
  • 4:58 - 5:02
    ואמר, "כומר, דרשת ראפ, הא?"
    ואני הייתי כאילו, "כן, מה אתה חושב?"
  • 5:02 - 5:05
    והוא אמר, "אל תעשה את זה שוב, כומר."
  • 5:05 - 5:07
    (צחוק)
  • 5:08 - 5:10
    אבל הטפתי ובניתי את התוכניות האלו,
  • 5:10 - 5:13
    וחשבתי אולי אם העמיתים שלי עשו אותו הדבר
  • 5:13 - 5:15
    שזה ישנה.
  • 5:15 - 5:19
    אבל האלימות פשוט יצאה משליטה,
  • 5:19 - 5:24
    ואנשים שלא היו מעורבים
    באלימות נורו או נהרגו:
  • 5:24 - 5:30
    מישהו שהלך לקנות
    חפיסת סיגריות בחנות נוחות,
  • 5:30 - 5:34
    או מישהו שישב בתחנת אוטובוס
    פשוט חיכה לאוטובוס,
  • 5:34 - 5:36
    או ילדים ששיחקו בפארק,
  • 5:36 - 5:39
    לא מודעים לאלימות בצד השני של הפארק,
  • 5:39 - 5:42
    אבל זה מגיע ומבקר אותם.
  • 5:42 - 5:44
    דברים יצאו משליטה,
  • 5:44 - 5:47
    ולא ידעתי מה לעשות,
  • 5:47 - 5:51
    ואז משהו קרה ששינה הכל בשבילי.
  • 5:52 - 5:55
    זה היה ילד בשם ג'סי מק'קי,
  • 5:55 - 5:58
    שהלך מביתו לחבר ריגוברטו קריון
  • 5:58 - 6:01
    בפרוייקט הדיור במורד הרחוב מהכנסיה שלי.
  • 6:01 - 6:06
    הם נפגשו עם קבוצה של צעירים
    שהיו מכנופיה בדורצ'סטר,
  • 6:06 - 6:08
    והם נהרגו.
  • 6:08 - 6:11
    אבל כשג'סי רץ מהמקום פצוע אנושות,
  • 6:11 - 6:13
    הוא רץ לכיוון הכנסיה שלי,
  • 6:13 - 6:16
    והוא מת במרחק של בערך 100, 150 מטר.
  • 6:17 - 6:20
    אם הוא היה מגיע לכנסיה, זה לא היה משנה,
  • 6:20 - 6:23
    מפני שהאורות היו כבויים;
    לא היה אף אחד בבית.
  • 6:23 - 6:26
    ולקחתי את זה בתור סימן.
  • 6:26 - 6:29
    כשהם תפסו כמה מהצעירים שעשו את זה,
  • 6:29 - 6:33
    להפתעתי, הם היו בגילי,
  • 6:33 - 6:37
    אבל התהום שהיתה ביינינו היתה רחבה.
  • 6:37 - 6:41
    זה היה כאילו שהיינו בשני עולמות שונים.
  • 6:41 - 6:44
    אז כשחשבתי על כל זה
  • 6:44 - 6:46
    והבטתי במה שהתרחש,
  • 6:46 - 6:52
    פתאום הבנתי שהיה פרדוקס שעלה בתוכי,
  • 6:52 - 6:55
    והפרדוקס היה זה: בכל הדרשות האלו
  • 6:55 - 6:57
    בהן הטפתי להפסקת האלימות,
  • 6:57 - 7:01
    דיברתי גם על בניית קהילה,
  • 7:01 - 7:03
    אבל פתאום הבנתי
  • 7:03 - 7:06
    שהיה חלק מסויים של האוכלוסיה
  • 7:06 - 7:10
    שלא כללתי בהגדרה שלי לקהילה.
  • 7:11 - 7:12
    וכך הפרדוקס היה זה:
  • 7:12 - 7:16
    אם רציתי באמת את הקהילה שהטפתי לה,
  • 7:16 - 7:18
    הייתי צריך לפנות
  • 7:18 - 7:22
    ולחבק את הקבוצה שהוצאתי מההגדרה שלי.
  • 7:23 - 7:26
    מה שאמר לא לבנות את התוכנית שלי
  • 7:26 - 7:29
    לתפוס את אלה על הגדר לאלימות,
  • 7:29 - 7:34
    אלא כדי להגיע ולהכיל
    את אלה שהתחייבו למעשים של אלימות,
  • 7:34 - 7:37
    חברי הכנופיות, סוחרי הסמים.
  • 7:37 - 7:41
    ברגע שהגעתי להבנה הזו,
    שאלה מהירה עלתה בראשי.
  • 7:41 - 7:43
    למה אני?
  • 7:43 - 7:45
    אני מתכוון, זה לא עניין של אכיפת חוק?
  • 7:45 - 7:47
    בשביל זה יש לנו משטרה, נכון?
  • 7:48 - 7:53
    ברגע שהשאלה, "למה אני?" הגיע,
    התשובה הגיעה באותה מהירות:
  • 7:53 - 7:58
    למה אני? בגלל שאני זה שלא יכול
    לישון בלילה במחשבות על זה.
  • 7:59 - 8:03
    מפני שאני זה שמביט מסביב
    ואומר שמישהו צריך לעשות משהו בנוגע לזה,
  • 8:03 - 8:06
    ואני מתחיל להבין שהמישהו הזה הוא אני.
  • 8:06 - 8:09
    אני מתכוון, לא כך תנועות מתחילות בכל אופן?
  • 8:09 - 8:13
    הן לא מתחילות עם מוסכמה כוללנית
    ואנשים שמתאחדים
  • 8:13 - 8:16
    ואז הולכים יחד עם הצהרה.
  • 8:17 - 8:22
    אבל זה מתחיל בכמה, אולי רק אחד.
  • 8:22 - 8:24
    זה התחיל איתי באותה דרך,
  • 8:24 - 8:28
    וכך החלטתי להבין את התרבות של האלימות
  • 8:28 - 8:31
    בה הצעירים האלה שביצעו אותה חיו,
  • 8:31 - 8:33
    והתחלתי להתנדב בתיכון.
  • 8:33 - 8:36
    אחרי בערך שבועיים של התנדבות בתיכון,
  • 8:36 - 8:39
    הבנתי שהנוער שניסיתי להגיע אליו,
  • 8:39 - 8:41
    הם לא הלכו לתיכון.
  • 8:41 - 8:44
    התחלתי ללכת בקהילה,
  • 8:44 - 8:47
    וזה לא דרש מדע טילים להבין שהם לא היו בחוץ
  • 8:47 - 8:50
    במהלך היום.
  • 8:50 - 8:54
    אז התחלתי ללכת ברחובות בלילה, מאוחר בלילה,
  • 8:54 - 8:57
    הלכתי לתוך הפארקים בהם הם היו,
  • 8:57 - 9:00
    בניתי את היחסים שנדרשו.
  • 9:00 - 9:05
    טרגדיה שהתרחשה בבוסטון
    שאיחדה מספר אנשי כמורה,
  • 9:05 - 9:09
    והיה כאדר קטן שלנו שהגיע להבנה
  • 9:09 - 9:12
    שאנחנו צריכים לצאת מארבעת הקירות של המקלט
  • 9:12 - 9:14
    ולפגוש את הנוער במקום בו היו,
  • 9:14 - 9:17
    ולא לנסות להבין איך להביא אותם אלינו.
  • 9:18 - 9:20
    וכך החלטנו ללכת יחד,
  • 9:20 - 9:22
    ונפגשנו
  • 9:22 - 9:25
    באחת השכונות הכי מסוכנות בעיר
  • 9:25 - 9:28
    ביום שישי ושבת בלילה
  • 9:28 - 9:30
    ב 10 בערב,
  • 9:30 - 9:32
    והלכנו עד 2 או 3 בבוקר.
  • 9:32 - 9:36
    אני מדמיין שהיינו די חריגים
    כשהתחלנו ללכת לראשונה.
  • 9:36 - 9:38
    אני מתכוון, לא היינו סוחרי סמים.
  • 9:38 - 9:40
    לא היינו לקוחות סמים.
  • 9:40 - 9:43
    לא היינו המשטרה.
    לכמה מאיתנו היו קולרים.
  • 9:43 - 9:45
    זה היה כנראה דבר די מוזר.
  • 9:45 - 9:48
    אבל הם התחילו לדבר איתנו אחרי זמן מה,
  • 9:48 - 9:50
    ומה שגילינו היה
  • 9:50 - 9:54
    שבעודנו הולכים, הם צפו בנו,
  • 9:54 - 9:56
    והם רצו לוודא כמה דברים:
  • 9:56 - 10:02
    ראשית, שנהייה עיקביים בהתנהגות שלנו,
  • 10:02 - 10:03
    שנמשיך לצאת לשם;
  • 10:03 - 10:06
    ושנית, הם רצו לוודא
  • 10:06 - 10:08
    שלא היינו שם כדי לנצל אותם.
  • 10:08 - 10:10
    מפני שתמיד היה שם מישהו שיגיד,
  • 10:10 - 10:12
    "אנחנו הולכים לקחת חזרה את הרחובות,"
  • 10:12 - 10:15
    אבל הם תמיד נראו כאילו
    יש להם מצלמת טלוויזיה איתם,
  • 10:15 - 10:17
    או כתב,
  • 10:17 - 10:20
    והם היו מגדילים את המוניטין שלהם
  • 10:20 - 10:22
    לרעת אלה שברחובות.
  • 10:22 - 10:25
    אז כשהם ראו שאין לנו שום דבר מזה,
  • 10:25 - 10:27
    הם החליטו לדבר איתנו.
  • 10:27 - 10:31
    ואז עשינו משהו מדהים למטיפים.
  • 10:31 - 10:35
    החלטנו להקשיב ולא להטיף.
  • 10:35 - 10:37
    קדימה, תנו לי את זה.
  • 10:37 - 10:41
    (צחוק)(מחיאות כפיים)
  • 10:41 - 10:45
    בסדר, קדימה,
    אתם נכנסים לזמן שלי עכשיו, אוקיי? (צחוק)
  • 10:45 - 10:47
    אבל זה היה מדהים.
  • 10:47 - 10:53
    אמרנו להם, "אנחנו לא מכירים
    את הקהילות שלנו אחרי 9 בערב,
  • 10:53 - 10:56
    בין 9 בערב ל 5 בבוקר,
  • 10:56 - 10:57
    אבל אתם כן.
  • 10:57 - 11:03
    אתם המומחים לנושא, אם תרצו,
    של תקופת הזמן הזו.
  • 11:03 - 11:05
    אז דברו איתנו. למדו אותנו.
  • 11:05 - 11:07
    עזרו לנו לראות מה שאנחנו לא רואים.
  • 11:07 - 11:11
    עזרו לנו להבין מה אנחנו לא מבינים."
  • 11:11 - 11:14
    והם היו יותר משמחים לעשות את זה,
  • 11:14 - 11:18
    וקיבלנו מושג של איך החיים ברחובות,
  • 11:18 - 11:22
    שונה מאוד ממה שאתם רואים בחדשות השעה 11,
  • 11:22 - 11:28
    מאוד שונה ממה שמתואר על ידי
    המדיה הפופולרית ואפילו המדיה החברתית.
  • 11:28 - 11:31
    ובזמן שדיברנו איתם,
  • 11:31 - 11:35
    מספר מיתוסים הופרכו בנוגע אליהם איתנו.
  • 11:35 - 11:42
    ואחד המיתוסים הגדולים ביותר
    היה שהילדים האלה היו קרים וחסרי לב
  • 11:42 - 11:45
    ונועזים בצורה יוצאת דופן באלימות שלהם.
  • 11:45 - 11:49
    מה שגילינו היה ההפך המוחלט.
  • 11:49 - 11:51
    רוב האנשים הצעירים שהיו שם ברחובות
  • 11:51 - 11:55
    פשוט מנסים לשרוד ברחובות.
  • 11:55 - 11:56
    וגם גילינו
  • 11:56 - 12:00
    שכמה מהבחורים הכי יצירתיים וחכמים
  • 12:00 - 12:07
    ומדהימים ונבונים
  • 12:07 - 12:09
    שאי פעם פגשתי
  • 12:09 - 12:14
    היה ברחובות מעורבים במאבק.
  • 12:14 - 12:18
    ואני יודע שכמה מהם קוראים להם שורדים,
    אבל אני קורא להם מתגברים,
  • 12:18 - 12:21
    מפני שכשאתם במצבים שהם נמצאים בהם,
  • 12:21 - 12:27
    להיות מסוגלים לחיות כל יום
    זה השג של התגברות.
  • 12:28 - 12:30
    וכתוצאה מזה, אמרנו להם,
  • 12:30 - 12:33
    "איך אתם רואים את הכנסיה הזו,
    איך אתם רואים את המוסד
  • 12:33 - 12:36
    עוזר לכם במצב הזה?"
  • 12:36 - 12:40
    ופיתחנו תוכנית בשיח עם הצעירים האלה.
  • 12:41 - 12:45
    הפסקנו להביט בהם כבעיה לפיתרון,
  • 12:45 - 12:50
    והתחלנו להביט בהם כשותפים, כנכסים,
  • 12:50 - 12:56
    כשותפים במאבק להפחית את האלימות בקהילה.
  • 12:56 - 12:58
    דמיינו פיתוח תוכנית,
  • 12:58 - 13:03
    יש לכם כומר אחד בשולחן אחד
    וסוחר הרואין בשולחן האחר,
  • 13:03 - 13:08
    להעלות דרכים בהם
    הכנסיה יכולה לעזור לכל הקהילה.
  • 13:10 - 13:14
    הנס מבוסטון נגע ללחבר אנשים.
  • 13:14 - 13:16
    היו לנו שותפים נוספים.
  • 13:16 - 13:17
    היו לנו שותפים מכוחות הביטחון.
  • 13:17 - 13:20
    היו לנו קציני משטרה.
  • 13:20 - 13:22
    זה לא היה כל הכוח,
  • 13:22 - 13:27
    מפני שעדיין היו כמה
    עם מנטליות של לכלוא אותם,
  • 13:27 - 13:29
    אבל היו שוטרים אחרים
  • 13:29 - 13:34
    שראו כבוד בלחבור לקהילה,
  • 13:34 - 13:37
    שראו את האחריות מעצמם
  • 13:37 - 13:44
    להיות מסוגלים לעבוד כשותפים
    עם מובילי קהילות ומובילי אמונה
  • 13:44 - 13:46
    כדי להפחית את האלימות בקהילה.
  • 13:46 - 13:49
    אותו הדבר עם קציני מבחן,
  • 13:49 - 13:51
    אותו הדבר עם שופטים,
  • 13:51 - 13:55
    אותו הדבר עם אנשים שהיו
    במעלה שרשרת אכיפת החוק הזו,
  • 13:55 - 13:57
    מפני שהם הבינו, כמונו,
  • 13:57 - 14:00
    שלעולם לא נעצור את עצמנו מהמצב הזה,
  • 14:00 - 14:06
    שלא יהיו מספיק הרשעות,
  • 14:06 - 14:12
    ואתם לא יכולים למלא את בתי הכלא האלה מספיק
  • 14:12 - 14:15
    כדי להעלים את הבעיה.
  • 14:16 - 14:20
    עזרתי להתחיל ארגון
  • 14:20 - 14:24
    לפני 20 שנה, ארגון מבוסס אמונה,
    כדי להתמודד עם הנושא הזה.
  • 14:24 - 14:28
    עזבתי אותו לפני בערך ארבע שנים
  • 14:28 - 14:31
    והתחלתי לעבוד בערים ברחבי ארצות הברית,
  • 14:31 - 14:33
    19 בסך הכל,
  • 14:33 - 14:36
    ומה שגיליתי היה שבאותם ערים,
  • 14:36 - 14:40
    תמיד היה את המרכיב הזה של מובילי קהילה
  • 14:40 - 14:45
    שהורידו את הראש ונכנסו לעבודה,
  • 14:45 - 14:48
    שהשאירו את האגו שלהם בדלת
  • 14:48 - 14:51
    וראו את השלם גדול מסכום החלקים,
  • 14:51 - 14:57
    והתחברו ומצאו דרכים לעבוד
    עם צעירים בחוץ ברחובות,
  • 14:57 - 15:01
    שהפיתרון הוא לא יותר שוטרים,
  • 15:01 - 15:07
    אבל הפיתרון הוא שימוש בנכסים ששם בקהילה,
  • 15:07 - 15:10
    כדי שיהיה לנו רכיב של קהילה חזקה
  • 15:10 - 15:15
    בשיתוף הפעולה סביב הפחתת האלימות.
  • 15:15 - 15:20
    עכשיו, יש תנועה בארצות הברית
  • 15:20 - 15:26
    של אנשים צעירים שאני מאוד גאה בה
    שמתמודדים עם הבעיות המבניות
  • 15:26 - 15:31
    שצריכות להשתנות אם אנחנו הולכים
    להיות חברה טובה יותר.
  • 15:31 - 15:36
    אבל יש את התחבולה הפוליטית הזו
    להפנות את האלימות המשטרתית
  • 15:36 - 15:41
    והתנהגות משטרתית לא נאותה
    נגד אלימות של שחורים על שחורים.
  • 15:41 - 15:43
    אבל זו בדיה.
  • 15:43 - 15:45
    זה הכל מחובר.
  • 15:45 - 15:49
    כשאתם חושבים על עשורים
    של מדיניות דיור כושלת
  • 15:49 - 15:53
    ומבני חינוך עלובים,
  • 15:53 - 15:56
    כשאתם חשובים על אבטלה מתמשכת
  • 15:56 - 15:59
    ותת תעסוקה בקהילה,
  • 15:59 - 16:02
    כשאתם חושבים על רפואה גרועה,
  • 16:02 - 16:05
    ואז אתם זורקים סמים לתערובת
  • 16:05 - 16:07
    ותיקים מלאים ברובים,
  • 16:07 - 16:13
    אין פלא שהייתם רואים
    את התרבות של האלימות עולה.
  • 16:13 - 16:17
    ואז התגובה שהגיעה מהמדינה היא יותר שוטרים
  • 16:17 - 16:20
    ויותר דיכוי של הנקודות החמות.
  • 16:20 - 16:23
    זה הכל מחובר,
  • 16:23 - 16:26
    ואחד הדברים הנפלאים שהיינו מסוגלים לעשות
  • 16:26 - 16:31
    זה להיות מסוגלים להראות
    את הערך של חבירה --
  • 16:31 - 16:37
    קהילה, אכיפת חוק, המגזר הפרטי, העיר --
  • 16:37 - 16:38
    כדי להפחית את האלימות.
  • 16:38 - 16:42
    אתם צריכים להעריך את הרכיב הקהילתי.
  • 16:43 - 16:49
    אני מאמין שאנחנו יכולים לסיים
    את דור האלימות בערים שלנו.
  • 16:49 - 16:54
    אני מאמין שזה אפשרי ושאנשים
    עושים את זה אפילו עכשיו.
  • 16:55 - 16:56
    אבל אני צריך עזרה.
  • 16:58 - 17:02
    זה יכול פשוט להגיע מאנשים ששורפים את עצמם
  • 17:02 - 17:04
    בקהילה.
  • 17:04 - 17:07
    הם צריכים תמיכה. הם צריכים עזרה.
  • 17:07 - 17:09
    חזרו לעיר שלכם.
  • 17:09 - 17:10
    מצאו את האנשים האלה.
  • 17:10 - 17:13
    "אתם צריכים קצת עזרה? אני אעזור לכם."
  • 17:13 - 17:16
    מצאו את האנשים האלה, הם שם.
  • 17:16 - 17:22
    חברו אותם עם אוכפי החוק,
    המגזר הפרטי, והעיר,
  • 17:22 - 17:24
    עם מטרה אחת של הפחתת האלימות,
  • 17:24 - 17:28
    אבל וודאו שרכיב הקהילה חזק.
  • 17:28 - 17:32
    מפני שהפתגם העתיק שמגיע מבורונדי נכון:
  • 17:32 - 17:39
    מה שתעשו בשבילי, בלעדי, אתם תעשו לי.
  • 17:39 - 17:42
    שאלוהים יברך אתכם. תודה לכם.
  • 17:42 - 17:46
    (מחיאות כפיים)
Title:
איך הורדנו את אלימות הנוער בבוסטון ב 79 אחוז
Speaker:
הכומר ג'פרי בראון
Description:

הארכיטקט של ה"נס של בוסטון," הכומר ג'פרי בראון התחיל ככומר צעיר שצפה בשכונות בוסטון שלו מתפוררות סביבו, כשסמים ואלימות כנופיות השתלטו של הילדים ברחובות. הצעד הראשון: להאזין לאותם ילדים, לא רק להטיף להם, ולעזור להם להפחית את האלימות בשכונה שלהם. זו הרצאה עוצמתית על להאזין כדי ליצור שינוי.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
18:03

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.