Return to Video

שפת השגעון | שאידה קפאי | TEDxהאוניברסיטה-הפוליטכנית-של-פומונה-שבקליפורניה

  • 0:05 - 0:08
    קודם כל, ברצוני לומר
    שאני רוצה להקדיש הרצאה זו
  • 0:08 - 0:14
    לכל מי שנמשכים אל הלא-נודע
    ובכל זאת חולקים את סיפוריהם.
  • 0:14 - 0:17
    אני רוצה להקדיש הרצאה זו
    לאשתי, איימי.
  • 0:17 - 0:21
    (מחיאות כפיים)
  • 0:24 - 0:29
    תחילה אני רוצה לשתף את כולכם
    במשהו מחיי,
  • 0:29 - 0:31
    משהו שאינני מרבה לדבר עליו.
  • 0:32 - 0:36
    כשהייתי בת 17, אובחנתי כבעלת
    הפרעה דו-קוטבית, מאניה-דפרסיה.
  • 0:36 - 0:38
    ואני לא רוצה להוסיף על כך
  • 0:38 - 0:43
    כי בעצם השמעת שתי המלים
    הקטנות האלה, "מאניה-דפרסיה",
  • 0:43 - 0:48
    יצרתי אדוות שליליות מאד באולם.
  • 0:50 - 0:53
    אולי כעת אתם רואים את גופי
    בעיניים אחרות
  • 0:53 - 0:54
    מאשר כששמעתם
    את דברי הפתיחה שלי.
  • 0:54 - 0:59
    אולי כעת אתם מייחסים לגופי
    סטריאוטיפים שאינם שלי.
  • 0:59 - 1:03
    לדעתי, חשוב שכולכם תדעו
    שעכשיו ברצוני לומר:
  • 1:03 - 1:06
    "תודה על הקשבתכם",
    ולרדת מהבמה,
  • 1:06 - 1:08
    אבל בכל זאת אשאר.
  • 1:08 - 1:11
    (מחיאות כפיים)
  • 1:12 - 1:14
    כל-כך הרבה מחיאות כפיים!
  • 1:14 - 1:16
    (צחוק)
  • 1:17 - 1:21
    כולנו מכירים את המונחים
    "דפרסיה" או "דכאון",
  • 1:21 - 1:23
    אנו מכירים את המונח "מאניה"
    או "טירוף".
  • 1:23 - 1:27
    אולי השתמשתם במלים אלה
    בשיחה היומיומית.
  • 1:27 - 1:31
    "אני מרגישה נורא מדוכאת היום."
    "הוא פועל כאחוז-טירוף."
  • 1:31 - 1:34
    מבחינתי, המאניה והדפרסיה
  • 1:34 - 1:38
    הורגשו בצורות פולשניות
    ובאורחות היומיום הרגילות.
  • 1:39 - 1:41
    הן ממש פלשו לחיי
    מידי יום ביומו.
  • 1:41 - 1:44
    ולמרות שזאת רק
    החוויה האישית שלי,
  • 1:44 - 1:46
    אני חושבת שחשוב גם לדעת
  • 1:46 - 1:49
    שהחוויה של כל אחת ואחד
    שונה באורח קיצוני.
  • 1:50 - 1:52
    הייתי בת 17, סיימתי את התיכון,
  • 1:52 - 1:56
    התחלתי את דרכי, במכללה המקומית,
  • 1:56 - 2:01
    ומבחינתי, הדכאון הורגש כנטל מוחץ.
  • 2:01 - 2:04
    הרגשתי כמו בחדר
    ללא ידית בדלת.
  • 2:04 - 2:06
    לצאת מהמיטה ולהתחיל את היום
  • 2:06 - 2:09
    היוו הצלחה בפני עצמה.
  • 2:09 - 2:12
    הייתי כה אובדנית,
    שלא יכולתי לנהוג,
  • 2:12 - 2:15
    ולכן אמי היתה מסיעה אותי למכללה,
  • 2:15 - 2:19
    מחכה 3 שעות במגרש החניה,
    אוספת אותי ומחזירה אותי הביתה.
  • 2:20 - 2:23
    למרות שהיא היתה פחות תדירה
    ופחות מתמשכת,
  • 2:23 - 2:28
    המאניה היתה תחושה כובשת
    של מיקוד ומרץ,
  • 2:28 - 2:30
    וחשתי ממש בלתי-מנוצחת.
  • 2:31 - 2:35
    עד שסיימתי את הדוקטורט שלי,
  • 2:35 - 2:37
    אושפזתי ארבע פעמים.
  • 2:38 - 2:43
    אבל לא כך חשבתי לפתוח
    את הרצאת TED שלי.
  • 2:43 - 2:44
    ממש לא.
  • 2:44 - 2:47
    רציתי לדבר איתכם
  • 2:47 - 2:50
    על הסטטיסטיקה של השגעון.
  • 2:50 - 2:52
    רציתי לדבר איתכם
    על דרכי ניסוח.
  • 2:52 - 2:55
    רציתי לספר לכם
    על ההיסטוריה של השגעון,
  • 2:55 - 2:58
    איך אנו תופסים אותו
    ומקבעים את הדימוי שלו,
  • 2:58 - 3:02
    ורק בטיוטה הרביעית של הרצאתי תפשתי
  • 3:02 - 3:06
    שאני מוציאה את עצמי כליל
    מהשיח הזה,
  • 3:06 - 3:09
    ונאלצתי לעצור ולתהות מדוע.
  • 3:09 - 3:13
    מדוע, בהרצאה שבה בדעתי
    להתעמק באדוות השליליות
  • 3:13 - 3:17
    שיוצרות הדרכים בהן אנו
    תופשים את השגעון,
  • 3:17 - 3:20
    אני מוציאה עצמי מהסיפור?
  • 3:20 - 3:23
    סיפור שמשתלב כה טוב
    בשיח הזה.
  • 3:23 - 3:25
    והתשובה פשוטה,
  • 3:25 - 3:29
    ולדעתי, בעייתית מאד בפשטותה.
  • 3:29 - 3:31
    במילה אחת,
  • 3:31 - 3:35
    מדובר בבושה ובסטיגמה.
  • 3:35 - 3:38
    אפילו בעומדי כאן לפני כולכם,
  • 3:38 - 3:43
    אני מודאגת מאד מהשאלה
    איך קוראים אותי,
  • 3:43 - 3:45
    איך קוראים את גופי,
  • 3:45 - 3:49
    הסטודנטים הקודמים, הנוכחיים והעתידיים שלי.
  • 3:50 - 3:54
    איך קוראים את גופי ואת זהותי
    העמיתים שלי.
  • 3:54 - 4:01
    האם אני נתפשת כנחותה,
    כבלתי-כשירה, כלא-מהימנה?
  • 4:02 - 4:07
    אחדים מכם ודאי אפילו
    יושבים וחושבים בליבכם:
  • 4:07 - 4:10
    "אבל היא לא נראית משוגעת."
  • 4:10 - 4:15
    ובעניין זה, עלי לשאול אתכם,
    איך באמת נראה השגעון?
  • 4:15 - 4:19
    אך בעצם כבר למדנו
    איך נראה השגעון, נכון?
  • 4:19 - 4:23
    מוסדות רבים בחברה שלנו
    לימדו אותנו
  • 4:23 - 4:29
    ועזרו לנו לטפח הבנה
    צרה ונוקשה מאד של השגעון.
  • 4:29 - 4:31
    ורק כדי להמחיש לכם
    כמה מהר זה קורה,
  • 4:31 - 4:34
    וקרה לכולנו,
    מאז היינו צעירים מאד,
  • 4:34 - 4:38
    אני מבקשת שתעצרו יחד איתי ותחשבו.
  • 4:38 - 4:41
    על מה אתם חושבים?
    מהם הדימויים, מהן הקונוטציות,
  • 4:41 - 4:45
    מה עולה בדעתכם
    לשמע הביטוי "לא-שפוי"?
  • 4:45 - 4:49
    מה עולה בדעתכם
    לשמע המילה "משוגע"?
  • 4:49 - 4:54
    אילו קונוטציות ודימויים עולים בדעתכם
    לשמע הביטוי "מחלת נפש"?
  • 4:56 - 4:58
    אולי המחשבות והדימויים שלכם
  • 4:58 - 5:04
    מושפעים מדרכן של החדשות
    למסגר נכויות,
  • 5:04 - 5:07
    נכויות פסיכיאטריות ושגעון.
  • 5:07 - 5:10
    אולי מחשבותיכם ניזונות מן הספרות,
  • 5:10 - 5:13
    מסיפורים מצוירים, מן הסרטים.
  • 5:13 - 5:15
    אני הולכת לסרטים.
  • 5:16 - 5:19
    אולי חשבתם על "נערה בהפרעה",
  • 5:21 - 5:23
    "קן הקוקיה",
  • 5:24 - 5:25
    "פסיכו",
  • 5:26 - 5:28
    "אמא היקרה",
  • 5:29 - 5:30
    או "נפלאות התבונה".
  • 5:32 - 5:36
    יהיה אשר יהיה המקור לדימויים שלכם,
  • 5:36 - 5:39
    או מניין קיבלתם אותם,
  • 5:39 - 5:44
    לדעתי, נוצרת כך רשימה
    נוקשה למדי של סטריאוטיפים.
  • 5:44 - 5:48
    ולמרות שכולנו כנראה שותפים לכך
    ועודנו מוסיפים לרשימה זאת,
  • 5:48 - 5:51
    הרשימה הקצרצרה שמתהווה
    היא כלהלן.
  • 5:51 - 5:57
    אנשים בעלי נכויות פסיכיאטריות
    נחשבים לעתים קרובות למסוכנים,
  • 5:57 - 6:01
    לא-צפויים, לא-כשירים,
  • 6:01 - 6:06
    לא-יציבים, אי-רציונאליים
    ובלתי-אחראיים.
  • 6:08 - 6:10
    הדימויים או הקונוטציות
  • 6:10 - 6:13
    שעולים במהירות בדעתכם
  • 6:13 - 6:16
    כשאני מבקשת מכם להשתהות
    ופשוט להגות במלים
  • 6:16 - 6:20

    "לא-שפוי", "משוגע" ו"מחלת נפש",
  • 6:20 - 6:23
    הדימויים שהעליתי, שמוחי פנה אליהם,
  • 6:23 - 6:26
    ורשימת הסטריאוטיפים הזאת,
  • 6:26 - 6:31
    הם הסיבה שנדרשו לי ארבע טיוטות
    עד שהכנסתי את עצמי להרצאה זו.
  • 6:31 - 6:37
    עצם האוניברסליות של ביטויים
    ודימויים אלה וכובדם
  • 6:37 - 6:40
    מכתיבה את חייהם של אנשים
    בעלי נכויות פסיכיאטריות,
  • 6:40 - 6:42
    מכתיבה את חיי.
  • 6:43 - 6:48
    לדעתי, חשוב מאד לדעת,
    שלא כמו מחלות נפש אחרות,
  • 6:48 - 6:53
    לנכויות פסיכיאטריות מתלווה
    משהו מובהק וייחודי מאד.
  • 6:53 - 6:56
    מתלווה אליהן שיפוט מוסרי
    של אותו אדם.
  • 6:58 - 7:02
    אז מה עושים עם כל זה?
  • 7:02 - 7:04
    בטרם אומר לכם זאת,
    ברצוני ליידע אתכם
  • 7:04 - 7:06
    מה איננה מטרת ההרצאה הזאת.
  • 7:06 - 7:09
    אני חושבת שבד"כ,
    כשאנשים בעלי נכויות שונות
  • 7:09 - 7:11
    משתפים את סיפוריהם
    או משמיעים את קולם,
  • 7:11 - 7:15
    הם לעתים קרובות נחשבים
    למקור השראה.
  • 7:15 - 7:19
    סיפורם נועד להישמע
    והוא נועד לתת לכם השראה
  • 7:19 - 7:21
    לשפר את חייכם
    כאנשים לא-נכים,
  • 7:21 - 7:23
    או אפילו כבעלי נכויות אחרות.
  • 7:24 - 7:28
    באתי לומר לכם
    שאינני מקור ההשראה שלכם.
  • 7:28 - 7:30
    לא זאת מטרתי.
  • 7:30 - 7:33
    מטרת ההרצאה הזאת היא לבקש
  • 7:33 - 7:37
    שכולנו יחד נטפח קהילה ומרחב
  • 7:37 - 7:40
    לערעור ומחיקת הסטריאוטיפים והסטיגמות
  • 7:40 - 7:43
    שאנו מייחסים לנכויות הפסיכיאטריות.
  • 7:44 - 7:46
    אני רוצה שנחיה במקום שבו,
  • 7:46 - 7:49
    כשמישהו חושף את המאניה-דפרסיה שלו,
  • 7:49 - 7:54
    זה יתקבל בחמלה כמו
    "יש לי סוכרת".
  • 7:55 - 7:58
    אני רוצה שנחיה במקום
    שבו השיפוטים המוסריים
  • 7:58 - 8:03
    שנתקלים בהם בעלי נכויות פסיכיאטריות
    יתבטלו.
  • 8:04 - 8:09
    אני רוצה שנחיה במקום
    שבו אוכל להתייצב לפני קבוצת אנשים,
  • 8:10 - 8:11
    או אדם אחד,
  • 8:12 - 8:13
    ככה,
  • 8:13 - 8:16
    לקום ולומר:
    "שמי שאידה קפאי,
  • 8:16 - 8:19
    "אני פרופסור במחלקה לחקר
    האתניות והנשים
  • 8:19 - 8:21
    "באוניברסיטה הפוליטכנית בפומונה.
  • 8:21 - 8:23
    "יש לי מאניה-דפרסיה."
  • 8:23 - 8:25
    תודה לכם.
  • 8:25 - 8:30
    (מחיאות כפיים)
Title:
שפת השגעון | שאידה קפאי | TEDxהאוניברסיטה-הפוליטכנית-של-פומונה-שבקליפורניה
Description:

מדוע אנו אומרים מלים שאינן תואמות את כוונותינו? בני האדם שינו את הגדרותיהן של מלים בתרבות הפופולרית. השפה שנוצרה גורמת לאנשים להיפגע או לחשוש להיפתח בפני זולתם.

ד"ר שאדיה קפאי היא פרופסור באוניברסיטה הפוליטכנית של פומונה שבקליפורניה במחלקה לחקר האתניות והנשים. היא זכתה בתואר הדוקטור שלה במחקר תרבותי באוניברסיטת קלרמונט. עבודת המחקר שלה, "Re-inscribing Disability: The Performance Activism of Sins Invalid", בוחנת את עבודת הצדקה הנעשית בסינס אינווליד, מיזם הופעות באזור מפרץ סן-פרנציסקו המקדם אנשים עם נכויות. כקווירית ואישה לא-לבנה ונכה, היא מחוייבת לבחינת הדרכים הרבות בהן אנו תובעים בחזרה את החזקה על גופנו ממערכות דיכוי משולבות. שאדיה מתגוררת בלוס-אנג'לס עם אשתה, איימי.

הרצאה זו ניתנה באירוע TEDx מקומי שהופק בפורמט TED באופן עצמאי ע"י קהילה מקומית. למידע נוסף: http://ted.com/tedx
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDxTalks
Duration:
08:31

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.