1
00:00:05,316 --> 00:00:08,422
קודם כל, ברצוני לומר
שאני רוצה להקדיש הרצאה זו

2
00:00:08,422 --> 00:00:14,382
לכל מי שנמשכים אל הלא-נודע
ובכל זאת חולקים את סיפוריהם.

3
00:00:14,382 --> 00:00:17,319
אני רוצה להקדיש הרצאה זו
לאשתי, איימי.

4
00:00:17,319 --> 00:00:20,659
(מחיאות כפיים)

5
00:00:23,719 --> 00:00:28,839
תחילה אני רוצה לשתף את כולכם
במשהו מחיי,

6
00:00:28,839 --> 00:00:31,314
משהו שאינני מרבה לדבר עליו.

7
00:00:32,407 --> 00:00:36,425
כשהייתי בת 17, אובחנתי כבעלת
הפרעה דו-קוטבית, מאניה-דפרסיה.

8
00:00:36,425 --> 00:00:37,684
ואני לא רוצה להוסיף על כך

9
00:00:37,684 --> 00:00:42,984
כי בעצם השמעת שתי המלים
הקטנות האלה, "מאניה-דפרסיה",

10
00:00:42,986 --> 00:00:48,206
יצרתי אדוות שליליות מאד באולם.

11
00:00:49,858 --> 00:00:52,650
אולי כעת אתם רואים את גופי
בעיניים אחרות

12
00:00:52,650 --> 00:00:54,326
מאשר כששמעתם
את דברי הפתיחה שלי.

13
00:00:54,326 --> 00:00:58,736
אולי כעת אתם מייחסים לגופי
סטריאוטיפים שאינם שלי.

14
00:00:59,228 --> 00:01:02,793
לדעתי, חשוב שכולכם תדעו
שעכשיו ברצוני לומר:

15
00:01:02,793 --> 00:01:05,678
"תודה על הקשבתכם",
ולרדת מהבמה,

16
00:01:05,678 --> 00:01:07,538
אבל בכל זאת אשאר.

17
00:01:07,538 --> 00:01:10,798
(מחיאות כפיים)

18
00:01:12,128 --> 00:01:13,560
כל-כך הרבה מחיאות כפיים!

19
00:01:13,560 --> 00:01:15,570
(צחוק)

20
00:01:17,017 --> 00:01:20,560
כולנו מכירים את המונחים
"דפרסיה" או "דכאון",

21
00:01:20,560 --> 00:01:23,377
אנו מכירים את המונח "מאניה"
או "טירוף".

22
00:01:23,377 --> 00:01:26,575
אולי השתמשתם במלים אלה
בשיחה היומיומית.

23
00:01:26,575 --> 00:01:30,785
"אני מרגישה נורא מדוכאת היום."
"הוא פועל כאחוז-טירוף."

24
00:01:31,458 --> 00:01:33,841
מבחינתי, המאניה והדפרסיה

25
00:01:33,841 --> 00:01:38,141
הורגשו בצורות פולשניות
ובאורחות היומיום הרגילות.

26
00:01:38,720 --> 00:01:41,213
הן ממש פלשו לחיי
מידי יום ביומו.

27
00:01:41,213 --> 00:01:44,010
ולמרות שזאת רק
החוויה האישית שלי,

28
00:01:44,010 --> 00:01:45,953
אני חושבת שחשוב גם לדעת

29
00:01:45,953 --> 00:01:48,833
שהחוויה של כל אחת ואחד
שונה באורח קיצוני.

30
00:01:49,540 --> 00:01:52,196
הייתי בת 17, סיימתי את התיכון,

31
00:01:52,196 --> 00:01:56,496
התחלתי את דרכי, במכללה המקומית,

32
00:01:56,496 --> 00:02:01,175
ומבחינתי, הדכאון הורגש כנטל מוחץ.

33
00:02:01,175 --> 00:02:03,975
הרגשתי כמו בחדר
ללא ידית בדלת.

34
00:02:03,975 --> 00:02:06,071
לצאת מהמיטה ולהתחיל את היום

35
00:02:06,071 --> 00:02:08,631
היוו הצלחה בפני עצמה.

36
00:02:09,336 --> 00:02:11,536
הייתי כה אובדנית,
שלא יכולתי לנהוג,

37
00:02:11,536 --> 00:02:15,191
ולכן אמי היתה מסיעה אותי למכללה,

38
00:02:15,191 --> 00:02:19,101
מחכה 3 שעות במגרש החניה,
אוספת אותי ומחזירה אותי הביתה.

39
00:02:19,750 --> 00:02:23,158
למרות שהיא היתה פחות תדירה
ופחות מתמשכת,

40
00:02:23,158 --> 00:02:27,798
המאניה היתה תחושה כובשת
של מיקוד ומרץ,

41
00:02:27,798 --> 00:02:30,303
וחשתי ממש בלתי-מנוצחת.

42
00:02:31,366 --> 00:02:34,720
עד שסיימתי את הדוקטורט שלי,

43
00:02:34,720 --> 00:02:37,040
אושפזתי ארבע פעמים.

44
00:02:37,976 --> 00:02:42,936
אבל לא כך חשבתי לפתוח
את הרצאת TED שלי.

45
00:02:42,936 --> 00:02:44,252
ממש לא.

46
00:02:44,252 --> 00:02:47,290
רציתי לדבר איתכם

47
00:02:47,290 --> 00:02:49,797
על הסטטיסטיקה של השגעון.

48
00:02:49,797 --> 00:02:52,159
רציתי לדבר איתכם
על דרכי ניסוח.

49
00:02:52,159 --> 00:02:54,597
רציתי לספר לכם
על ההיסטוריה של השגעון,

50
00:02:54,597 --> 00:02:58,166
איך אנו תופסים אותו
ומקבעים את הדימוי שלו,

51
00:02:58,166 --> 00:03:01,757
ורק בטיוטה הרביעית של הרצאתי תפשתי

52
00:03:01,757 --> 00:03:05,592
שאני מוציאה את עצמי כליל
מהשיח הזה,

53
00:03:05,592 --> 00:03:08,975
ונאלצתי לעצור ולתהות מדוע.

54
00:03:08,975 --> 00:03:13,285
מדוע, בהרצאה שבה בדעתי
להתעמק באדוות השליליות

55
00:03:13,285 --> 00:03:16,895
שיוצרות הדרכים בהן אנו
תופשים את השגעון,

56
00:03:16,895 --> 00:03:19,576
אני מוציאה עצמי מהסיפור?

57
00:03:19,576 --> 00:03:22,767
סיפור שמשתלב כה טוב
בשיח הזה.

58
00:03:22,767 --> 00:03:25,329
והתשובה פשוטה,

59
00:03:25,329 --> 00:03:28,604
ולדעתי, בעייתית מאד בפשטותה.

60
00:03:28,604 --> 00:03:31,429
במילה אחת,

61
00:03:31,429 --> 00:03:35,017
מדובר בבושה ובסטיגמה.

62
00:03:35,017 --> 00:03:38,211
אפילו בעומדי כאן לפני כולכם,

63
00:03:38,211 --> 00:03:43,181
אני מודאגת מאד מהשאלה
איך קוראים אותי,

64
00:03:43,181 --> 00:03:44,970
איך קוראים את גופי,

65
00:03:44,970 --> 00:03:49,230
הסטודנטים הקודמים, הנוכחיים והעתידיים שלי.

66
00:03:49,687 --> 00:03:54,197
איך קוראים את גופי ואת זהותי
העמיתים שלי.

67
00:03:54,197 --> 00:04:00,793
האם אני נתפשת כנחותה,
כבלתי-כשירה, כלא-מהימנה?

68
00:04:01,754 --> 00:04:06,884
אחדים מכם ודאי אפילו
יושבים וחושבים בליבכם:

69
00:04:06,884 --> 00:04:09,638
"אבל היא לא נראית משוגעת."

70
00:04:09,638 --> 00:04:15,438
ובעניין זה, עלי לשאול אתכם,
איך באמת נראה השגעון?

71
00:04:15,438 --> 00:04:18,919
אך בעצם כבר למדנו
איך נראה השגעון, נכון?

72
00:04:18,919 --> 00:04:22,951
מוסדות רבים בחברה שלנו
לימדו אותנו

73
00:04:22,951 --> 00:04:28,521
ועזרו לנו לטפח הבנה
צרה ונוקשה מאד של השגעון.


74
00:04:28,521 --> 00:04:31,401
ורק כדי להמחיש לכם
כמה מהר זה קורה,

75
00:04:31,401 --> 00:04:34,274
וקרה לכולנו,
מאז היינו צעירים מאד,

76
00:04:34,274 --> 00:04:37,504
אני מבקשת שתעצרו יחד איתי ותחשבו.

77
00:04:37,504 --> 00:04:41,394
על מה אתם חושבים?
מהם הדימויים, מהן הקונוטציות,

78
00:04:41,394 --> 00:04:45,065
מה עולה בדעתכם
לשמע הביטוי "לא-שפוי"?

79
00:04:45,065 --> 00:04:48,692
מה עולה בדעתכם
לשמע המילה "משוגע"?

80
00:04:48,692 --> 00:04:54,352
אילו קונוטציות ודימויים עולים בדעתכם
לשמע הביטוי "מחלת נפש"?

81
00:04:55,837 --> 00:04:58,439
אולי המחשבות והדימויים שלכם

82
00:04:58,439 --> 00:05:03,559
מושפעים מדרכן של החדשות
למסגר נכויות,

83
00:05:03,559 --> 00:05:06,509
נכויות פסיכיאטריות ושגעון.

84
00:05:06,509 --> 00:05:10,314
אולי מחשבותיכם ניזונות מן הספרות,

85
00:05:10,314 --> 00:05:12,864
מסיפורים מצוירים, מן הסרטים.

86
00:05:12,864 --> 00:05:14,814
אני הולכת לסרטים.

87
00:05:16,393 --> 00:05:19,343
אולי חשבתם על "נערה בהפרעה",

88
00:05:20,670 --> 00:05:23,000
"קן הקוקיה",

89
00:05:24,188 --> 00:05:25,368
"פסיכו",

90
00:05:26,403 --> 00:05:27,823
"אמא היקרה",

91
00:05:28,938 --> 00:05:30,458
או "נפלאות התבונה".

92
00:05:31,816 --> 00:05:36,466
יהיה אשר יהיה המקור לדימויים שלכם,

93
00:05:36,466 --> 00:05:39,007
או מניין קיבלתם אותם,

94
00:05:39,007 --> 00:05:43,977
לדעתי, נוצרת כך רשימה
נוקשה למדי של סטריאוטיפים.

95
00:05:43,977 --> 00:05:48,293
ולמרות שכולנו כנראה שותפים לכך
ועודנו מוסיפים לרשימה זאת,

96
00:05:48,293 --> 00:05:51,108
הרשימה הקצרצרה שמתהווה
היא כלהלן.

97
00:05:51,108 --> 00:05:57,314
אנשים בעלי נכויות פסיכיאטריות
נחשבים לעתים קרובות למסוכנים,

98
00:05:57,314 --> 00:06:00,913
לא-צפויים, לא-כשירים,

99
00:06:00,913 --> 00:06:05,593
לא-יציבים, אי-רציונאליים
ובלתי-אחראיים.

100
00:06:07,506 --> 00:06:10,128
הדימויים או הקונוטציות

101
00:06:10,128 --> 00:06:12,768
שעולים במהירות בדעתכם

102
00:06:12,768 --> 00:06:15,819
כשאני מבקשת מכם להשתהות
ופשוט להגות במלים

103
00:06:15,819 --> 00:06:19,781

"לא-שפוי", "משוגע" ו"מחלת נפש",

104
00:06:19,781 --> 00:06:23,360
הדימויים שהעליתי, שמוחי פנה אליהם,

105
00:06:23,360 --> 00:06:25,961
ורשימת הסטריאוטיפים הזאת,

106
00:06:25,961 --> 00:06:31,402
הם הסיבה שנדרשו לי ארבע טיוטות
עד שהכנסתי את עצמי להרצאה זו.

107
00:06:31,402 --> 00:06:36,922
עצם האוניברסליות של ביטויים
ודימויים אלה וכובדם

108
00:06:36,922 --> 00:06:40,004
מכתיבה את חייהם של אנשים
בעלי נכויות פסיכיאטריות,

109
00:06:40,004 --> 00:06:42,014
מכתיבה את חיי.

110
00:06:42,809 --> 00:06:47,739
לדעתי, חשוב מאד לדעת,
שלא כמו מחלות נפש אחרות,

111
00:06:47,739 --> 00:06:52,607
לנכויות פסיכיאטריות מתלווה
משהו מובהק וייחודי מאד.

112
00:06:52,607 --> 00:06:55,937
מתלווה אליהן שיפוט מוסרי
של אותו אדם.

113
00:06:57,829 --> 00:07:01,521
אז מה עושים עם כל זה?

114
00:07:01,797 --> 00:07:03,931
בטרם אומר לכם זאת,
ברצוני ליידע אתכם

115
00:07:03,931 --> 00:07:05,923
מה איננה מטרת ההרצאה הזאת.

116
00:07:05,923 --> 00:07:08,750
אני חושבת שבד"כ,
כשאנשים בעלי נכויות שונות

117
00:07:08,750 --> 00:07:11,317
משתפים את סיפוריהם
או משמיעים את קולם,

118
00:07:11,317 --> 00:07:14,671
הם לעתים קרובות נחשבים
למקור השראה.

119
00:07:14,671 --> 00:07:18,572
סיפורם נועד להישמע
והוא נועד לתת לכם השראה

120
00:07:18,572 --> 00:07:20,977
לשפר את חייכם
כאנשים לא-נכים,

121
00:07:20,977 --> 00:07:23,467
או אפילו כבעלי נכויות אחרות.

122
00:07:24,045 --> 00:07:28,004
באתי לומר לכם
שאינני מקור ההשראה שלכם.

123
00:07:28,242 --> 00:07:29,776
לא זאת מטרתי.

124
00:07:30,075 --> 00:07:32,596
מטרת ההרצאה הזאת היא לבקש

125
00:07:32,596 --> 00:07:36,871
שכולנו יחד נטפח קהילה ומרחב

126
00:07:36,871 --> 00:07:40,191
לערעור ומחיקת הסטריאוטיפים והסטיגמות

127
00:07:40,252 --> 00:07:43,318
שאנו מייחסים לנכויות הפסיכיאטריות.

128
00:07:43,768 --> 00:07:46,334
אני רוצה שנחיה במקום שבו,

129
00:07:46,334 --> 00:07:48,990
כשמישהו חושף את המאניה-דפרסיה שלו,

130
00:07:48,990 --> 00:07:54,238
זה יתקבל בחמלה כמו
"יש לי סוכרת".

131
00:07:55,328 --> 00:07:58,358
אני רוצה שנחיה במקום
שבו השיפוטים המוסריים

132
00:07:58,496 --> 00:08:02,868
שנתקלים בהם בעלי נכויות פסיכיאטריות
יתבטלו.

133
00:08:04,098 --> 00:08:09,497
אני רוצה שנחיה במקום
שבו אוכל להתייצב לפני קבוצת אנשים,

134
00:08:09,587 --> 00:08:10,937
או אדם אחד,

135
00:08:11,747 --> 00:08:12,787
ככה,

136
00:08:12,787 --> 00:08:15,953
לקום ולומר:
"שמי שאידה קפאי,

137
00:08:16,177 --> 00:08:19,393
"אני פרופסור במחלקה לחקר
האתניות והנשים

138
00:08:19,393 --> 00:08:21,196
"באוניברסיטה הפוליטכנית בפומונה.

139
00:08:21,196 --> 00:08:23,426
"יש לי מאניה-דפרסיה."

140
00:08:23,486 --> 00:08:24,526
תודה לכם.

141
00:08:24,526 --> 00:08:29,515
(מחיאות כפיים)