Return to Video

הסיפור המדהים של האדם שהמציא את הקלת הכאב המודרנית

  • 0:01 - 0:03
    לפני מספר שנים,
  • 0:03 - 0:06
    אימי פיתחה דלקת מפרקים שיגרונית.
  • 0:07 - 0:13
    הפרקים שלה, ברכיים ואגודלים
    התנפחו, מה שגרם לכאב כרוני משתק.
  • 0:14 - 0:16
    היא היתה צריכה לחתום על נכות.
  • 0:17 - 0:19
    היא הפסיקה להגיע למסגד המקומי שלנו.
  • 0:20 - 0:23
    בבקרים מסוימים הכאב היה כל כך חזק,
    שהיא התקשתה לצחצח שיניים.
  • 0:24 - 0:26
    רציתי לעזור.
  • 0:26 - 0:28
    אבל לא ידעתי איך.
  • 0:29 - 0:30
    אני לא רופא.
  • 0:31 - 0:35
    אז, מה שאני כן -
    זה היסטוריון של רפואה.
  • 0:36 - 0:39
    אז התחלתי לחקור
    את ההיסטוריה של הכאב הכרוני.
  • 0:40 - 0:44
    מתברר, שלאוניברסיטת קליפורניה יש
    אוסף היסטוריוני שלם על כאב,
  • 0:44 - 0:45
    בארכיון שלהם.
  • 0:47 - 0:50
    ומצאתי סיפור -
    סיפור מדהים -
  • 0:50 - 0:56
    אודות אדם שהציל
    מיליוני אנשים מכאב.
  • 0:56 - 0:57
    אנשים כמו אימי.
  • 0:59 - 1:00
    ועדיין, מעולם לא שמעתי עליו.
  • 1:00 - 1:04
    לא היו עליו שום ביוגרפיות,
    לא סרטים הוליוודיים.
  • 1:04 - 1:08
    השם שלו היה ג'ון ג'. בוניקה.
  • 1:09 - 1:11
    אבל כאשר הסיפור שלנו מתחיל,
  • 1:11 - 1:15
    הוא היה ידוע יותר בתור
    ג'וני "שור" ווקר.
  • 1:17 - 1:19
    זה היה יום קייצי בשנת 1941.
  • 1:20 - 1:25
    הקרקס בדיוק הגיע לעיר הקטנה
    ברוקפילד בניו יורק.
  • 1:25 - 1:29
    צופים נהרו כדי לצפות בהולכים על החוט
    ובליצנים.
  • 1:29 - 1:32
    אם הם היו ברי מזל, אז גם
    את "התותח האנושי".
  • 1:32 - 1:36
    הם גם באו כדי לראות את "איש הברזל",
    ג'וני "השור" ווקר.
  • 1:36 - 1:39
    בריון, מאלו שמנערים אותך בעבור דמי כיס.
  • 1:40 - 1:43
    אתם יודעים, ביום זה ממש,
    קול הושמע
  • 1:43 - 1:45
    במערכת הכריזה של הקרקס.
  • 1:45 - 1:49
    הם היו צריכים רופא בדחיפות,
    באוהל החיות.
  • 1:49 - 1:52
    משהו קרה
    למאלף החיות.
  • 1:52 - 1:55
    השיא של המופע שלו השתבש,
  • 1:55 - 1:59
    והראש שלו נתקע
    בתוך הפה של האריה.
  • 2:00 - 2:01
    נגמר לו האוויר.
  • 2:01 - 2:03
    הקהל צפה באימה
  • 2:04 - 2:06
    בשעה שהוא נאבק
    ואחר כך התעלף.
  • 2:07 - 2:10
    כאשר האריה שיחרר את לסתותיו,
  • 2:10 - 2:15
    המאלף רק צנח לקרקע,
    חסר תנועה.
  • 2:16 - 2:18
    כאשר המאלף התאושש מספר דקות לאחר מכן,
  • 2:18 - 2:20
    הוא ראה דמות מוכרת רכונה מעליו.
  • 2:21 - 2:23
    זה היה "השור" ווקר.
  • 2:24 - 2:29
    איש הברזל הנשים את המאלף,
    והציל את חייו.
  • 2:31 - 2:33
    כעת, איש הברזל לא אמר לאף אחד,
  • 2:33 - 2:36
    אבל הוא היה למעשה סטודנט
    בשנה השלישית ללימודיו.
  • 2:37 - 2:40
    הוא סייר עם הקרקס במהלך הקייצים
    כדי לשלם שכר לימוד,
  • 2:40 - 2:43
    אבל שמר זאת בסוד
    על מנת לשמור על תדמיתו.
  • 2:44 - 2:47
    הוא היה אמור להיות
    אלים, נבל
  • 2:47 - 2:49
    ולא חנון גומל חסדים.
  • 2:51 - 2:53
    גם עמיתיו לרפואה לא ידעו
    את סודו.
  • 2:53 - 2:57
    כמו שהוא אומר זאת: "אם היית אתלט
    אתה בעצם ציפור דודו טיפשה".
  • 2:58 - 3:00
    אז הוא לא אמר להם על הקרקס,
  • 3:00 - 3:06
    או על כך שהוא היה מתאבק מקצועי
    בערבים ובסופי שבוע.
  • 3:06 - 3:09
    הוא השתמש בשם בדוי כמו "שור" ווקר.
  • 3:09 - 3:11
    או לאחר מכן, "המופלא במסכה".
  • 3:12 - 3:15
    הוא אפילו שמר את זהותו בסודיות
    באותה שנה,
  • 3:15 - 3:19
    שבה הוא הוכתר לאלוף
    במשקל קל-כבד.
  • 3:19 - 3:20
    אלוף העולם.
  • 3:21 - 3:26
    במהלך השנים, ג'ון ג'. בוניקה
    חי את החיים הכפולים הללו.
  • 3:27 - 3:28
    הוא היה מתאבק,
  • 3:28 - 3:29
    הוא היה רופא.
  • 3:30 - 3:31
    הוא היה נבל,
  • 3:31 - 3:32
    הוא היה גיבור.
  • 3:33 - 3:35
    הוא גרם לכאב,
  • 3:35 - 3:36
    והוא טיפל בכאב.
  • 3:37 - 3:41
    והוא לא ידע באותו זמן,
    אבל במשך חמשת העשורים הבאים,
  • 3:41 - 3:44
    הוא השתמש בזהויות האלו
  • 3:44 - 3:47
    כדי להתוות דרך חדשה לחלוטין
    להסתכלות על כאב.
  • 3:48 - 3:52
    זה שינה את הרפואה המודרנית
    בצורה כזאת, שכמה עשורים אחר כך
  • 3:52 - 3:56
    מגזין "טיים" יקרא לו
    האבא המייסד של ההקלה בכאב.
  • 3:57 - 3:59
    אבל כל זאת קרה לאחר מכן.
  • 4:00 - 4:06
    בשנת 1942, בוניקה סיים
    את בית הספר לרפואה ונשא לאישה את אמה,
  • 4:06 - 4:09
    אהובתו, שאותה פגש באחד
    מהתחרויות שלו שנים קודם לכן.
  • 4:11 - 4:13
    הוא עדיין המשיך להיאבק בחשאי
    הוא היה חייב.
  • 4:14 - 4:18
    ההתמחות שביצע בבית החולים סיינט וינסנט
    בניו יורק לא שילמו לו דבר.
  • 4:19 - 4:23
    עם חגורת האליפות שלו,
    הוא התאבק במקומות מבוקשים,
  • 4:23 - 4:25
    כמו במדיסון סקוור גארדן,
  • 4:25 - 4:27
    מול מתחרים נחשבים.
  • 4:27 - 4:29
    כמו אוורט "המזוקן הבלונדיני" מרשל.
  • 4:29 - 4:33
    או מול אלוף העולם שלוש פעמים,
    אנג'לו סבולדי.
  • 4:34 - 4:37
    התחרויות גבו מחיר מגופו.
  • 4:37 - 4:40
    הוא קרע את מפרקי הירך, שבר צלעותיו.
  • 4:40 - 4:45
    לילה אחד, "טורק אגודל-גדול האיום"
    שרט צלקת במצחו כמו של קפונה.
  • 4:45 - 4:47
    במורד הפנים שלו.
  • 4:47 - 4:51
    בבוקר יום למחרת בעבודה, הוא הצטרך
    לשים מסכת מנתחים כדי להסתיר את זה.
  • 4:52 - 4:57
    בוניקה הופיע פעמיים בחדר הניתוח,
    עם עין כל כך חבולה,
  • 4:57 - 4:58
    כך שהוא לא יכל לראות
    באמצעותה.
  • 4:59 - 5:04
    אבל הגרוע מכל היו האוזניים
    המרוסקות שלו.
  • 5:04 - 5:08
    הוא אמר שזה הרגיש כאילו שני כדורי
    בייסבול נמצאים בצידי ראשו.
  • 5:09 - 5:12
    כאב המשיך להצטבר בחייו.
  • 5:13 - 5:17
    בהמשך, הוא היה עד לכך שאשתו
    נכנסה ללידה בבית החולים שלו.
  • 5:18 - 5:21
    היא נאנקה מכאבים.
  • 5:22 - 5:24
    המיילדת שלה הזעיקה את
    המתמחה שהיה במשמרת.
  • 5:24 - 5:27
    כדי לתת לה מעט טיפות של אתר
    להקל על הכאבים שלה.
  • 5:28 - 5:31
    אבל המתמחה היה בחור צעיר,
    רק שלושה שבועות בעבודה -
  • 5:31 - 5:34
    הוא רעד, וכאשר הזריק את האתר,
  • 5:34 - 5:36
    גרם לגירוי בגרון של אמה.
  • 5:36 - 5:40
    היא הקיאה והשתעלה,
    והתחילה להכחיל.
  • 5:41 - 5:46
    בוניקה, שצפה בכל זאת, דחף
    את המתמחה הצידה,
  • 5:46 - 5:48
    שיחרר את גרונה,
  • 5:48 - 5:51
    והציל את חיי אישתו ואת חיי
    בתו שעדיין לא נולדה.
  • 5:52 - 5:57
    ברגע זה, הוא החליט להקדיש
    את חייו לתורת ההרדמה.
  • 5:57 - 6:03
    בזמן מאוחר יותר, הוא אפילו הצטרף
    לפיתוח האפידורל, לילודה.
  • 6:03 - 6:05
    אבל לפני שיכל לעסוק במילדות,
  • 6:05 - 6:08
    היה על בוניקה להתיצב בטירונות.
  • 6:10 - 6:12
    בסביבות יום הפלישה לנורמנדי,
  • 6:12 - 6:15
    בוניקה התייצב למרכז
    הרפואי-צבאי במדיגן.
  • 6:15 - 6:16
    ליד טקומה.
  • 6:17 - 6:21
    עם 7,700 מיטות בבית החולים, זה היה אחד
    מבתי החולים הצבאיים הגדולים באמריקה.
  • 6:22 - 6:25
    בוניקה היה אחראי על
    השליטה בכאב שם.
  • 6:26 - 6:28
    הוא היה רק בן 27.
  • 6:28 - 6:32
    תוך כדי טיפול בכל כך הרבה חולים,
    בוניקה התחיל לזהות מקרים
  • 6:32 - 6:34
    שניגדו את כל מה שלמד
    בימי חייו.
  • 6:35 - 6:40
    כאב היה אמור להיות סוג של פעמון אזהרה
    בצורה טובה
  • 6:40 - 6:43
    זה הדרך של הגוף לאיתות על פציעה,
    כמו זרוע שבורה.
  • 6:45 - 6:46
    אבל במקרים מסויימים,
  • 6:46 - 6:50
    כמו אחרי שקטעו רגל למטופל.
  • 6:50 - 6:54
    החולה היה עלול עדיין להתלונן
    מכאב ברגל שלא קיימת.
  • 6:54 - 6:58
    אבל אם הפציעה טופלה, מדוע
    פעמון האזהרה המשיך לצלצל?
  • 6:59 - 7:03
    היו מקרים אחרים בהם לא היתה
    שום עדות על פציעה כלשהי,
  • 7:03 - 7:05
    ועדיין, המטופל חש בכאב.
  • 7:07 - 7:11
    בוניקה איתר את כל המומחים
    בבית החולים שלו: מנתחים,
  • 7:11 - 7:13
    נירולוגים, פסיכיאטריים, ואחרים.
  • 7:14 - 7:17
    והוא ניסה לקבל את חוות הדעת
    שלהם על החולים שלו.
  • 7:18 - 7:23
    זה לקח יותר מדי זמן, אז הוא התחיל לארגן
    פגישות קבוצתיות בארוחת הצהריים.
  • 7:23 - 7:28
    זה היה כמו קבוצת מומחים
    שנלחמים נגד כאב החולה.
  • 7:28 - 7:32
    אף אחד מעולם לא התייחס אל הכאב,
    בצורה כזאת.
  • 7:33 - 7:35
    אחר כך, הוא חרש על ספרים.
  • 7:36 - 7:39
    הוא קרא את כל ספרי הרפואה
    שהוא יכל להשיג,
  • 7:39 - 7:41
    תוך סימון כל אזכור של המילה
    "כאב".
  • 7:42 - 7:46
    מתוך 14,000 דפים שהוא קרא,
  • 7:46 - 7:50
    המילה "כאב" היתה
    על 17 וחצי מהם.
  • 7:51 - 7:53
    שבעה עשר וחצי.
  • 7:53 - 7:58
    עבור החלק הבסיסי, הכי נפוץ,
    הכי מתסכל של להיות חולה.
  • 7:59 - 8:01
    בוניקה היה המום - אני מצטט אותו,
  • 8:01 - 8:05
    הוא אמר: "לאיזו מסקנה לכל הרוחות
    ניתן להגיע מתוך זה?
  • 8:05 - 8:09
    על הדבר החשוב ביותר
    שמעסיק את החולה,
  • 8:09 - 8:10
    הם לא עוסקים."
  • 8:11 - 8:15
    אז במהלכן של שמונה השנים הבאות,
    בוניקה דיבר על כך.
  • 8:15 - 8:18
    הוא כתב על כך, הוא כתב
    את המילים החסרות הללו.
  • 8:18 - 8:22
    הוא כתב את מה שברבות הימים
    ייקרא: התנ"ך של הכאב.
  • 8:23 - 8:26
    בתוכו הוא הציע אסטרטגיות חדשות,
  • 8:26 - 8:30
    טיפולים חדשים המשתמשים בזריקות
    חוסמות אותות-עצביים.
  • 8:30 - 8:32
    הוא הציע מוסד חדש,
    מרפאת הכאב,
  • 8:32 - 8:34
    המבוססת על אותן פגישות הפסקת-צהרים.
  • 8:35 - 8:38
    אבל הדבר החשוב ביותר
    בספר שלו
  • 8:38 - 8:42
    שזה היה סוג של פעמון אזעקה רגשי
    לרפואה.
  • 8:42 - 8:48
    זעקה נואשת הקוראת לרופאים
    לקחת את הכאב בצורה רצינית
  • 8:48 - 8:50
    בחיי המטופלים.
  • 8:51 - 8:55
    הוא בנה מחדש את המטרה המדוייקת של הרפואה.
  • 8:55 - 9:00
    המטרה לא היתה שהמטופל יהיה בריא יותר.
  • 9:00 - 9:03
    המטרה היתה שהמטופל ירגיש טוב יותר.
  • 9:05 - 9:07
    הוא דחף את האג'נדה של
    הכאב שלו במשך עשורים,
  • 9:07 - 9:10
    עד שזה תפס
    באמצע שנות השבעים.
  • 9:11 - 9:14
    מאות קליניקות כאב נפוצו
    בכל העולם.
  • 9:16 - 9:19
    אך במהלך ההצלחה - הפתעה טרגדית.
  • 9:20 - 9:23
    שנות ההיאבקות של בוניקה
    תפסו אותו.
  • 9:25 - 9:27
    הוא היה מחוץ לזירה כבר
    יותר מ- 20 שנה.
  • 9:27 - 9:31
    אבל 1,500 קרבות מקצועיים
    השאירו חותם על גופו.
  • 9:32 - 9:36
    עוד כשהוא בשנות ה-50 לחייו, הוא סבל
    מדלקת מפרקים ניוונית חמורה.
  • 9:36 - 9:40
    במהלך 20 השנים הבאות
    הוא עבר 22 ניתוחים.
  • 9:40 - 9:43
    שכללו ארבעה ניתוחים בעמוד השדרה.
  • 9:43 - 9:46
    והחלפת ירך אחר החלפת ירך.
  • 9:46 - 9:49
    הוא בקושי יכל להרים את זרועו,
    להזיז את צווארו
  • 9:50 - 9:53
    הוא הזדקק לקביים כדי ללכת.
  • 9:54 - 9:58
    חבריו והסטודנטים שלו לשעבר
    הפכו להיות רופאיו.
  • 9:58 - 10:02
    אחד מהם העיר שקרוב לוודאי לקח יותר
    זריקות החוסמות-אותות-עצביים.
  • 10:02 - 10:05
    מאשר כל אדם אחר בעולם.
  • 10:06 - 10:09
    בעודו מכור לעבודה,
    הוא עבד אפילו יותר.
  • 10:10 - 10:11
    בין 15 ל-18 שעות ביממה.
  • 10:12 - 10:14
    ריפוי אחרים הפך להיות
    יותר מאשר רק עבודה,
  • 10:14 - 10:17
    זה היה מבחינתו הצורה היעילה
    ביותר להרגשת הקלה.
  • 10:19 - 10:22
    "אם לא הייתי עסוק, כמו שאני עכשיו,"
    הוא אמר לכתב באותו הזמן,
  • 10:22 - 10:26
    "אז הייתי אדם נכה לכל דבר."
  • 10:27 - 10:31
    בנסיעת עסקים לפלורידה
    בשנות ה-80 המוקדמות,
  • 10:31 - 10:36
    בוניקה תפס טרמפ עם סטודנט שלו
    לשעבר להייד פארק בטמפה.
  • 10:37 - 10:41
    במהלך נסיעתם הם חלפו על פני
    עצי דקל וחנו ליד אחוזה ישנה,
  • 10:42 - 10:46
    אחוזה המחזיקה תותח כסוף ענק
    שמוסתר בחנייה.
  • 10:47 - 10:50
    הבית היה שייך למשפחת זקיני,
  • 10:50 - 10:53
    שהם היו משהו כמו משפחת-על
    קרקסית אמריקאית.
  • 10:54 - 10:57
    עשורים קודם לכן, בוניקה צפה בהם,
  • 10:57 - 11:00
    לבושים סרבלים כסופים ומשקפי מגן,
  • 11:00 - 11:04
    מבצעים את המופע שהם היו חלוצים בו -
    "התותח האנושי".
  • 11:05 - 11:08
    אבל כעת הם היו כמוהו: בדימוס.
  • 11:09 - 11:13
    הדור ההוא כולו מת
    עכשיו, כולל בוניקה,
  • 11:13 - 11:16
    אז אין אפשרות לדעת בדיוק
    מה הם אמרו באותו היום.
  • 11:16 - 11:18
    אבל עדיין, אני אוהב לדמיין זאת.
  • 11:19 - 11:22
    "איש הברזל" ו- "התותח האנושי"
    - מתאחדים,
  • 11:23 - 11:25
    משוויצים בצלקות ישנות, ובחדשות.
  • 11:26 - 11:28
    ייתכן ובוניקה נתן להם עצה רפואית.
  • 11:28 - 11:33
    ייתכן ואמר להם את מה שלאחר מכן
    אמר בהיסטוריה שבעל פה,
  • 11:33 - 11:39
    שהזמן שהוא העביר בקרקס ובהיאבקות
    עיצבו באופן משמעותי את חייו.
  • 11:41 - 11:44
    בוניקה ראה את הכאב מקרוב.
  • 11:45 - 11:47
    הוא חש אותו. הוא חי אותו.
  • 11:48 - 11:52
    וזה גרם לכך שזה היה בלתי אפשרי
    מבחינתו להתעלם מאחרים.
  • 11:53 - 11:57
    מתוך האמפתיה הזאת, הוא יצר
    תחום חדש לחלוטין,
  • 11:57 - 12:00
    ושיחק תפקיד חשוב בכך
    שהרפואה תכיר בכאב
  • 12:00 - 12:01
    בפני עצמו.
  • 12:03 - 12:05
    באותה היסטוריה שבעל פה,
  • 12:05 - 12:07
    בוניקה טען שכאב
  • 12:07 - 12:11
    הוא החוויה האנושית המורכבת ביותר.
  • 12:12 - 12:16
    שהיא כוללת את חיי העבר, החיים
    הנוכחיים,
  • 12:16 - 12:18
    האינטראקציות שלך, המשפחה שלך.
  • 12:19 - 12:22
    זה היה נכון בוודאות עבור בוניקה.
  • 12:23 - 12:25
    אבל זה היה גם נכון עבור אימי.
  • 12:28 - 12:31
    זה נוח לרופאים לראות את אימי
  • 12:31 - 12:35
    כמו מטופלת מקצועית,
  • 12:35 - 12:38
    אישה שרק מעבירה את ימיה
    בחדרי המתנה.
  • 12:40 - 12:43
    לפעמים אני נתקע בהסתכלות
    כזאת בעצמי.
  • 12:45 - 12:47
    אבל כאשר ראיתי את כאבו של בוניקה -
  • 12:47 - 12:52
    עדות לחייו המלאים -
  • 12:52 - 12:56
    התחלתי להיזכר בכל הדברים
    שמאחורי הכאב של אימי.
  • 12:58 - 13:02
    לפני שהם התנפחו והתדלקו,
  • 13:02 - 13:05
    האצבעות של אימי תקתקו
  • 13:06 - 13:08
    במחלקת משאבי אנוש בבית החולים
    שבו היא עבדה.
  • 13:09 - 13:13
    הם קיפלו סמבסוקים לכל המסגד שלנו.
  • 13:15 - 13:18
    כשהייתי ילד, הם סיפרו את שערות ראשי.
  • 13:18 - 13:21
    קינחו לי את האף,
  • 13:21 - 13:23
    שרכו לי את שרוכי הנעליים.
  • 13:30 - 13:31
    תודה רבה.
  • 13:31 - 13:38
    (מחיאות כפיים)
Title:
הסיפור המדהים של האדם שהמציא את הקלת הכאב המודרנית
Speaker:
לטיף נאסר
Description:

במשך זמן רב, רופאים התעלמו מהחלק הבסיסי והמתסכל ביותר של להיות חולה - כאב. בשיחה לירית, אינפורמטיבית זאת, לטיף נאסר מספר את הסיפור היוצא דופן של המתאבק והרופא ג'ון ג'. בוניקה, ששכנע את הרפואה לקחת את הכאב ברצינות - ושינה את החיים של מליונים.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
13:51

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.