Return to Video

מסע נואש עם מבריח אדם

  • 0:00 - 0:03
    אני בן חזרה,
  • 0:03 - 0:07
    וארץ הולדת אנשי היא אפגניסטן.
  • 0:07 - 0:10
    כמו מאות אלפי ילדי חזרה אחרים,
  • 0:10 - 0:13
    נולדתי בגלות.
  • 0:13 - 0:17
    הרדיפה המתמשכת והפעולות נגד החזרה
  • 0:17 - 0:22
    הכריחו את הורי לעזוב את אפגניסטן.
  • 0:22 - 0:26
    לרדיפה הזו יש הסטוריה ארוכה
    שחוזרת לשלהי המאה ה 19,
  • 0:26 - 0:29
    והמלך השליט עבדול ראחמן.
  • 0:29 - 0:35
    הוא הרג 63 אחוז מאוכלוסית החזרה.
  • 0:35 - 0:38
    הוא בנה מסגדים עם ראשיהם.
  • 0:38 - 0:40
    הרבה מבני החזרה נמכרו לעבדות,
  • 0:40 - 0:46
    והרבה אחרים ברחו מהמדינה
    לאירן ופקיסטן השכנות.
  • 0:46 - 0:49
    הורי גם ברחו לפקיסטן,
  • 0:49 - 0:52
    והתיישבו בקואטה, שם נולדתי.
  • 0:52 - 0:55
    אחרי התקפות ה 11 בספטמבר על התאומים,
  • 0:55 - 0:57
    קיבלתי הזדמנות לנסוע לאפגניסטן
  • 0:57 - 0:59
    בפעם הראשונה, עם עיתונאים זרים.
  • 0:59 - 1:03
    הייתי רק בן 18, וקיבלתי עבודה כמתרגם.
  • 1:03 - 1:05
    אחרי ארבע שנים,
  • 1:05 - 1:10
    הרגשתי בטוח מספיק
    לעבור לאפגניסטן באופן קבוע,
  • 1:10 - 1:15
    ועבדתי שם כצלם תיעודי,
  • 1:15 - 1:19
    ועבדתי על הרבה סיפורים.
  • 1:19 - 1:21
    אחד הסיפורים הכי חשובים שעשיתי
  • 1:21 - 1:26
    היה הילדים הרוקדים של אפגניסטן.
  • 1:26 - 1:31
    זה סיפור טראגי על מסורת דוחה.
  • 1:31 - 1:34
    הוא כולל ילדים צעירים
    שרוקדים עבור אדוני מלחמה
  • 1:34 - 1:36
    ואנשים חזקים בחברה.
  • 1:36 - 1:40
    הילדים האלה הרבה פעמים
    נחטפים או נקנים מהורייהם העניים,
  • 1:40 - 1:43
    והם מושמים לעבודה כעבדי מין.
  • 1:43 - 1:46
    זה שוקהור.
  • 1:46 - 1:49
    הוא נחטף על ידי אדון מלחמה בקאבול.
  • 1:49 - 1:51
    הוא נלקח למחוז אחר,
  • 1:51 - 1:56
    שם הוא אולץ להיות עבד מין
    לאדון המלחמה וחבריו.
  • 1:56 - 1:59
    כשהסיפור הזה פורסם בוושינגטון פוסט,
  • 1:59 - 2:01
    התחלתי לקבל איומי מוות,
  • 2:01 - 2:05
    ואולצתי לעזוב את אפגניסטן,
  • 2:05 - 2:08
    כמו הורי.
  • 2:08 - 2:11
    יחד עם משפחתי חזרתי לקואטה.
  • 2:11 - 2:16
    המצב בקואטה השתנה דרמטית מאז עזבתי ב 2005.
  • 2:16 - 2:18
    פעם מקום מקלט שקט לחזרה,
  • 2:18 - 2:24
    היא הפכה עכשיו לעיר הכי מסוכנת בפקיסטן.
  • 2:24 - 2:27
    החזרה היו תחומים בשני אזורים קטנים,
  • 2:27 - 2:32
    והם נדחקו חברתית, חינוכית והוענשו.
  • 2:32 - 2:33
    זה נדיר.
  • 2:33 - 2:35
    הכרתי אותו מאז הילדות שלי.
  • 2:35 - 2:40
    הוא נפגע כשהוואן שלו עבר
    במארב של טרוריסטים בקואטה.
  • 2:40 - 2:43
    הוא מת מאוחר יותר מפצעיו.
  • 2:43 - 2:47
    בערך 1,600 חברי חזרה
  • 2:47 - 2:51
    נהרגו בהתקפות שונות,
  • 2:51 - 2:56
    ובערך 3,000 מהם נפצעו,
  • 2:56 - 2:59
    והרבה מהם היו נכים לצמיתות.
  • 2:59 - 3:02
    ההתקפות על קהילת החזרה רק יחמירו,
  • 3:02 - 3:05
    אז זו לא היתה הפתעה שהרבה רצו לברוח.
  • 3:05 - 3:10
    אחרי אפגניסטן, אירן, פקיסטן,
  • 3:10 - 3:16
    אוסטרליה היא הבית הרביעי הכי גדול
    של אוכלוסיית החזרה בעולם.
  • 3:16 - 3:19
    כשהגיע הזמן לעזוב את פקיסטן,
  • 3:19 - 3:21
    אוסטרליה נראתה הבחירה הברורה.
  • 3:21 - 3:23
    פיננסית, רק אחד מאיתנו היה יכול לעזוב,
  • 3:23 - 3:25
    והוחלט שאני אלך,
  • 3:25 - 3:28
    בתקווה שאם אני אגיע ליעד שלי בבטחה,
  • 3:28 - 3:33
    אני אוכל לעבוד כדי להביא
    את שאר משפחתי להצטרף אלי מאוחר יותר.
  • 3:33 - 3:35
    כולנו ידענו את הסיכונים,
  • 3:35 - 3:38
    וכמה מפחיד המסע,
  • 3:38 - 3:42
    ופגשתי הרבה אנשים שאיבדו אהובים בים.
  • 3:42 - 3:47
    זו היתה החלטה נואשת לקחת, לעזוב הכל מאחור,
  • 3:47 - 3:50
    ואף אחד לא עושה את ההחלטה הזו בקלות.
  • 3:50 - 3:52
    אם הייתי מסוגל פשוט לטוס באוסטרליה,
  • 3:52 - 3:54
    זה היה לוקח לי פחות מ 24 שעות.
  • 3:54 - 3:59
    אבל לקבל ויזה היה בלתי אפשרי.
  • 3:59 - 4:01
    המסע שלי היה הרבה יותר ארוך,
  • 4:01 - 4:03
    הרבה יותר מסובך,
  • 4:03 - 4:06
    ובהחלט הרבה יותר מסוכן,
  • 4:06 - 4:09
    מלטוס לתאילנד באויר,
  • 4:09 - 4:13
    ואז ברכב או סירה למלזיה ולתוך אינדונזיה,
  • 4:13 - 4:16
    שילמנו לאנשים ולמבריחים כל הדרך
  • 4:16 - 4:19
    ובילינו הרבה זמן בלהתחבא
  • 4:19 - 4:22
    והרבה זמן בפחד מלהתפס.
  • 4:22 - 4:27
    באינדונזיה, הצטרפתי לקבוצה
    של שבעה מבקשי מקלט.
  • 4:27 - 4:29
    כולנו חלקנו חדר שינה
  • 4:29 - 4:33
    בעיר מחוץ לג'אקרטה שנקראת בוגור.
  • 4:33 - 4:35
    אחרי שבילינו שבוע בבוגור,
  • 4:35 - 4:39
    שלושה משותפי לחדר עזבו למסע המסוכן,
  • 4:39 - 4:43
    וקיבלנו את החדשות לאחר יומיים
  • 4:43 - 4:48
    שהספינה הפגועה שקעה בים בדרך לאי חג המולד.
  • 4:48 - 4:51
    גילינו ששלושת שותפינו לחדר --
    נאוורוז, ג'אפר ושאביר --
  • 4:51 - 4:53
    גם היו בינהם.
  • 4:53 - 4:56
    רק ג'אפר ניצל.
  • 4:56 - 4:59
    שאביר ונאוורוז מעולם לא נראו שוב.
  • 4:59 - 5:01
    זה גרם לי לחשוב,
  • 5:01 - 5:04
    האם אני עושה את המעשה הנכון?
  • 5:04 - 5:08
    הגעתי למסקנה שבאמת
    לא היתה לי ברירה אחרת אלא להמשיך.
  • 5:08 - 5:11
    כמה שבועות מאוחר יותר,
    קיבלנו שיחת טלפון ממבריח האנשים
  • 5:11 - 5:16
    שהתריע שהסירה מוכנה בשבילנו
    להתחיל את המסע הימי.
  • 5:16 - 5:19
    נלקחנו בלילה לכיון כלי השייט העיקרי
  • 5:19 - 5:21
    על סירת מנוע,
  • 5:21 - 5:26
    עלינו על ספינת דייג ישנה שהיתה כבר עמוסה.
  • 5:26 - 5:28
    היו 93 מאיתנו,
  • 5:28 - 5:30
    והיינו מתחחת לסיפון.
  • 5:30 - 5:32
    אף אחד לא הורשה לעלות למעלה.
  • 5:32 - 5:35
    שילמנו 6,000 דולר כל אחד
  • 5:35 - 5:37
    לחלק הזה של המסע.
  • 5:37 - 5:39
    הלילה והיום הראשונים עברו באופן חלק,
  • 5:39 - 5:43
    אבל בלילה השני מזג האויר התהפך.
  • 5:43 - 5:48
    גלים הכו בסירה, והעצים גנחו.
  • 5:48 - 5:52
    אנשים מתחת לסיפון בכו,
    התפללו, נזכרו באהוביהם.
  • 5:52 - 5:54
    הם צרחו.
  • 5:54 - 5:56
    זה היה רגע נוראי.
  • 5:56 - 6:00
    זה היה כמו סצנה מיום הדין,
  • 6:00 - 6:05
    או אולי כמו אחת מהסצנות האלו
    מהסרטים ההוליוודיים
  • 6:05 - 6:08
    שמראים שהכל נשבר לחלקים
  • 6:08 - 6:10
    והעולם פשוט נגמר.
  • 6:10 - 6:13
    זה קרה לנו במציאות.
  • 6:13 - 6:17
    לא היתה לנו תקווה.
  • 6:17 - 6:21
    הספינה שלנו צפה כמו קופסת גפרורים על המים
  • 6:21 - 6:23
    בלי שליטה.
  • 6:23 - 6:27
    הגלים היו גבוהים בהרבה מהספינה,
  • 6:27 - 6:33
    והמים נשפכו פנימה מהר יותר
    משמנוע המשאבה יכל להוציא אותם.
  • 6:33 - 6:36
    כולנו איבדנו תקווה.
  • 6:36 - 6:38
    חשבנו, זה הסוף.
  • 6:38 - 6:40
    צפינו במותנו,
  • 6:40 - 6:42
    ואני תעדתי אותו.
  • 6:42 - 6:44
    הקפטן אמר לנו
  • 6:44 - 6:47
    שאנחנו לא נצליח לצאת מזה,
  • 6:47 - 6:50
    אנחנו חייבים לסובב את הסירה.
  • 6:50 - 6:52
    עלינו לסיפון
  • 6:52 - 6:54
    והדלקנו וכיבינו את הפנסים שלנו
  • 6:54 - 6:59
    כדי למשוך תשומת לב של כל ספינה עוברת.
  • 6:59 - 7:07
    המשכנו לנסות למשוך את תשומת הלב שלהם
    על ידי נפנוף חליפות הצלה ושריקה.
  • 7:07 - 7:10
    לבסוף, הגענו לאי קטן.
  • 7:10 - 7:13
    הספינה שלנו התרסקה על הסלעים,
  • 7:13 - 7:15
    החלקתי למים
  • 7:15 - 7:19
    והשמדתי את המצלמה שלי, כל מה שתעדתי.
  • 7:19 - 7:25
    אבל למרבה המזל, כרטיס הזיכרון שרד.
  • 7:25 - 7:27
    זה היה יער עבות.
  • 7:27 - 7:33
    כולנו התפצלנו להרבה קבוצות
    כשהתווכחנו מה לעשות עכשיו.
  • 7:33 - 7:35
    כולנו פחדנו והיינו מבולבלים.
  • 7:35 - 7:39
    אז, אחרי שבילינו את הלילה על החוף,
  • 7:39 - 7:41
    מצאנו מזח ואגוזי קוקוס.
  • 7:41 - 7:44
    קראנו לספינה מאתר תיירות קרוב,
  • 7:44 - 7:48
    ואז הועברנו במהרה למשטרת המים האינדונזית.
  • 7:48 - 7:52
    במרכז המעצר סרנג,
  • 7:52 - 7:57
    קצין הגירה הגיע וחיפש עלינו בעירום בגנבה.
  • 7:57 - 8:01
    הוא לקח את הנייד שלנו, 300$ שלי במזומן,
  • 8:01 - 8:04
    את הנעליים כך שלא נוכל לברוח,
  • 8:04 - 8:10
    אבל המשכנו להביט בשומרים
    לבדוק את התנועות שלהם,
  • 8:10 - 8:14
    ובסביבות 4 בבוקר בערך
    כשהם התיישבו מסביב למדורה,
  • 8:14 - 8:17
    הסרנו שתי שכבות זכוכית מחלון הפונה החוצה
  • 8:17 - 8:19
    וברחנו דרכו.
  • 8:19 - 8:24
    טיפסנו על עץ ליד קיר חיצוני
    שהיה מכוסה מלמעלה בשברי זכוכית.
  • 8:24 - 8:26
    שמנו את הכרית על זה
  • 8:26 - 8:30
    ועטפנו את זרועותינו עם סדינים
  • 8:30 - 8:32
    וטיפסנו על הקיר,
  • 8:32 - 8:35
    וברחנו ברגלים יחפות.
  • 8:35 - 8:37
    הייתי חופשי,
  • 8:37 - 8:40
    עם עתיד לא בטוח,
  • 8:40 - 8:42
    בלי כסף.
  • 8:42 - 8:49
    הדבר היחיד שהיה לי היה כרטיס הזיכרון
    שלי עם התמונות והסרטונים.
  • 8:49 - 8:52
    כשהסרט הדוקומנטרי שלי
    שודר ב SBS דייטליין,
  • 8:52 - 8:55
    הרבה מחברי למדו על המצב שלי,
  • 8:55 - 8:57
    והם ניסו לעזור לי.
  • 8:57 - 9:00
    הם לא אפשרו לי לקחת
    עוד ספינה ולסכן את חיי.
  • 9:00 - 9:05
    החלטתי גם להשאר באינדונזיה
    כדי לעבד את המקרה שלי דרך UNHCR,
  • 9:05 - 9:09
    אבל באמת פחדתי שאני אשאר באינזונזיה
  • 9:09 - 9:12
    הרבה שנים בלעשות כלום ולא מסוגל לעבוד,
  • 9:12 - 9:16
    כמו כל מחפש מקלט אחר.
  • 9:16 - 9:19
    אבל זה קרה מעט שונה בשבילי.
  • 9:19 - 9:24
    הייתי בר מזל.
  • 9:24 - 9:28
    הקשרים שלי עבדו כדי לזרז
    את המקרה שלי ב UNHCR,
  • 9:28 - 9:33
    ויושבתי באוסטרליה במאי 2013.
  • 9:33 - 9:37
    לא כל מחפש מקלט בר מזל כמוני.
  • 9:37 - 9:45
    זה באמת קשה לחיות חיים
    עם גורל לא ידוע, בלימבו.
  • 9:45 - 9:48
    הנושא של מחפשי מקלט באוסטרליה
  • 9:48 - 9:51
    הפך לכל כך פולטי
  • 9:51 - 9:54
    שהוא איבד פני אנוש.
  • 9:54 - 10:00
    מחפשי המקלט עברו דמוניזציה
    ואז הוצגו לאנשים.
  • 10:00 - 10:05
    אני מקווה שהסיפור שלי
    והסיפור של חזרים אחרים
  • 10:05 - 10:08
    יוכלו להאיר על המצב ולהראות לאנשים
  • 10:08 - 10:12
    איך האנשים האלה סובלים במדינות המקור שלהם,
  • 10:12 - 10:16
    ואיך הם סובלים.
  • 10:16 - 10:21
    למה הם מסכנים את החיים שלהם כדי לחפש מקלט.
  • 10:21 - 10:22
    תודה לכם.
  • 10:22 - 10:24
    (מחיאות כפיים)
Title:
מסע נואש עם מבריח אדם
Speaker:
בראט אל באטור
Description:

העיתונאי הצלם בראט אל באטור חי באפגניסטן --עד שהעבודה המסוכנת שלו הכריחה אותו לעזוב את המדינה. אבל עבור באטור, חבר בקבוצה אתנית שהועתקה הנקראת האזארה, המעבר הביתה לפקיסטן היה גם מסוכן, ולמצוא מקום בטוח יותר לא היה פשוט כמו קניית כרטיס טיסה, במקום, הוא נאלץ לשלם למבריח אדם, ולהצטרף לגל קטלני של מהגרים שמחפשים מקלט בסירה. הוא מתעד את המסע מורט העצבים באוקיינוס עם תמונות חזקות.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
10:37

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.