Return to Video

תאמינו במאבק שלכם | זאין אשר | TEDxEuston

  • 0:14 - 0:16
    שלום כולם.
  • 0:16 - 0:20
    השם שלי הוא זאין אשר, ואני
    מגישת חדשות ב-CNN בינלאומי.
  • 0:20 - 0:23
    אני מאוד גאה להגיד שיש לי
    את עבודת החלומות שלי.
  • 0:23 - 0:27
    אני מתעוררת כל בוקר,
    ואני מתרגשת ללכת לעבודה.
  • 0:27 - 0:29
    אבל החיים שלי לא תמיד היו כאלו.
  • 0:29 - 0:32
    ואני רוצה לחלוק קצת על הרקע שלי
  • 0:32 - 0:35
    כדי לעזור להשפיע ולתת השראה לחלק מכם.
  • 0:35 - 0:38
    אז, אני מגישת חדשות ב-CNN בינלאומי כרגע,
  • 0:38 - 0:41
    אבל לפני 4, 4 וחצי שנים,
  • 0:41 - 0:43
    עבדתי בתור פקידת קבלה.
  • 0:43 - 0:46
    והסיבה שאני חולקת את זה איתכם
    היא בגלל שאני רוצה שתדעו
  • 0:46 - 0:48
    שהצלחה היא לא באמת מסלול ישר.
  • 0:48 - 0:51
    תמיד יש כמה מהמורות בדרך.
  • 0:51 - 0:53
    אז כל חיי,
  • 0:53 - 0:56
    תמיד האמנתי שעבודה קשה
    היא המפתח להצלחה.
  • 0:56 - 0:58
    חשבתי, "את יודעת מה? אם תעבדי קשה,
  • 0:58 - 1:00
    כמובן שתהיי מצליחה."
  • 1:00 - 1:03
    אבל עכשיו אני מבינה שיש יותר לזה.
  • 1:03 - 1:05
    יש הרבה אנשים שעובדים קשה,
  • 1:05 - 1:08
    שלא בהכרח מצליחים בקריירה הנבחרת שלהם.
  • 1:08 - 1:12
    יש לא מעט אנשים שהם
    מוכשרים בצורה יוצאת מגדר הרגיל,
  • 1:12 - 1:14
    שמכירים את האנשים הנכונים, שחונכו טוב,
  • 1:14 - 1:16
    שלא בהכרח מצליחים.
  • 1:16 - 1:19
    אז אם זה לא עבודה קשה, אז מה מכריע
  • 1:19 - 1:21
    אם אתה הולך להצליח?
  • 1:21 - 1:23
    בזמן שאני הולכת לענות על זה,
  • 1:23 - 1:26
    אני אשתף אותכם קצת על הרקע האישי שלי.
  • 1:26 - 1:29
    נולדתי וגדלתי בלונדון.
  • 1:29 - 1:32
    משפחתי ואני, במקור באנו מניגריה.
  • 1:32 - 1:34
    היום הכי קשה וגרוע בחיי
  • 1:34 - 1:37
    היה ב-3 בספטמבר, 1988.
  • 1:37 - 1:39
    הייתי בערך בת חמש.
  • 1:39 - 1:42
    ואמא שלי ואני היינו במטבח,
    בבית שלנו בלונדון.
  • 1:42 - 1:45
    בדיוק חזרנו מחתונה בניגריה.
  • 1:45 - 1:48
    ואבא שלי ואחי עדיין היו בניגריה
  • 1:48 - 1:50
    כמה ימים אחרי החתונה בשביל לעשות מסע כביש.
  • 1:50 - 1:52
    מסע כביש של אבא-ובן.
  • 1:52 - 1:55
    והם היו אמורים לחזור הביתה
    ב-3 בספטמבר, 1988.
  • 1:55 - 1:58
    היינו אמורים לאסוף אותם משדה התעופה.
  • 1:58 - 1:59
    וחיכינו וחיכינו.
  • 1:59 - 2:01
    אני מנחשת שחשבנו שהם פספסו את הטיסה.
  • 2:01 - 2:04
    המשכנו לחכות. לא שמענו כלום.
  • 2:04 - 2:05
    ואז, מאוחר יותר באותו היום,
  • 2:05 - 2:09
    אמא שלי קיבלה שיחה מחבר משפחה בניגריה,
  • 2:09 - 2:12
    והקול בצד השני אמר בפשטות, אתם יודעים,
  • 2:12 - 2:16
    "בעלך ובנך היו מעורבים בתאונת דרכים.
  • 2:16 - 2:19
    אחד מהם מת ואנחנו לא יודעים מי מהם."
  • 2:19 - 2:22
    תאונת הדרכים קרתה בניגריה,
  • 2:22 - 2:24
    והיו בערך חמישה אנשים במכונית.
  • 2:24 - 2:28
    כולם במכונית מתו מיד
    חוץ ממישהו אחד במושב האחורי,
  • 2:28 - 2:30
    איפה שאבא שלי ואחי ישבו.
  • 2:30 - 2:32
    התברר שאבא שלי מת.
  • 2:32 - 2:34
    אמא שלי הייתה בהיריון באותו זמן.
  • 2:34 - 2:36
    כמובן שהיא הייתה הרוסה כי ההורים שלי
  • 2:36 - 2:39
    באמת היו אהבת החיים אחת של השני.
  • 2:39 - 2:41
    אז, גודלתי במשפחה חד הורית.
  • 2:41 - 2:45
    אז לזמן מה, אמא שלי שלחה אותי
    לחיות בניגריה לבד, עם סבתא שלי.
  • 2:45 - 2:48
    כשחזרתי, היא החליטה, אתם יודעים,
  • 2:48 - 2:52
    בחיים, אם אתה רוצה להצליח,
    אתה צריך להבין אנשים
  • 2:52 - 2:53
    מכל תחומי החיים.
  • 2:53 - 2:57
    היא שלחה אותי בכוונה
    לסוגים שונים של בתי ספר.
  • 2:57 - 2:58
    הלכתי לבית ספר בניגריה,
  • 2:58 - 3:01
    הלכתי לבית ספר של המדינה
    בשכונה ענייה בדרום לונדון,
  • 3:01 - 3:04
    הלכתי לבית ספר פרטי והלכתי לפנימייה.
  • 3:04 - 3:06
    זה היה בכוונה, לחלוטין,
  • 3:06 - 3:10
    בגלל שאמא שלי חשבה,
    שאם אתה רוצה להצליח בחיים,
  • 3:10 - 3:12
    אתה צריך להבין את כולם.
  • 3:12 - 3:16
    אז, כשהייתי בת שש עשרה
    - הייתה לי אמא ניגרית מאוד קשוחה -
  • 3:16 - 3:21
    אבל כשהייתי בת שש עשרה, היא החליטה
    שהיא רוצה שאני אלמד באוקספורד.
  • 3:21 - 3:24
    והיא ישבה וחשבה, "אוקיי, איך אני אוודא
  • 3:24 - 3:27
    שהילדה שלי תתקבל לאוקספורד?
    איך אני יכולה לגרום לזה לקרות?"
  • 3:27 - 3:31
    אז היא חשבה על זה במשך כמה ימים,
    והיא באה אלי עם הצעה,
  • 3:31 - 3:33
    והיא אמרה שהיא הולכת לאסור עלי
  • 3:33 - 3:36
    לצפות בטלוויזיה במשך 18 חודשים.
  • 3:36 - 3:37
    (צחוק)
  • 3:37 - 3:42
    אז, היה מותר לי לצפות רק
    ב-BBC וב-CNN בינלאומי.
  • 3:42 - 3:46
    אם רציתי לראות משהו אחר,
    הייתי צריכה הרשאה מיוחדת לזה.
  • 3:46 - 3:50
    ואז, בלי טלוויזיה התפתח ללא לסלולרי,
    בלי כבלים, בלי מוזיקה.
  • 3:50 - 3:52
    לא היה לי שום דבר לעשות חוץ מללמוד.
  • 3:52 - 3:55
    ואמא שלי אמרה לי, "אם את חיה בבית שלי,
  • 3:55 - 3:58
    הדרך היחידה שתוכלי לראות טלוויזיה אי פעם
  • 3:58 - 4:00
    זה אם תתקבלי לאוקספורד."
  • 4:00 - 4:01
    (צחוק)
  • 4:01 - 4:03
    אני באמת צוחקת עכשיו, וזה היה מצחיק,
  • 4:03 - 4:06
    אבל, אתם יודעים, התוכנית שלה עבדה.
  • 4:06 - 4:10
    עבדתי מאוד קשה, קיבלתי ציונים טובים,
    והתקבלתי לאוקספורד.
  • 4:10 - 4:13
    אז בסה"כ, לא בהכרח הייתה לי
    את הילדות הכי קלה.
  • 4:13 - 4:16
    גודלתי במשפחה חד הורית;
    לא היה לנו הרבה כסף;
  • 4:16 - 4:18
    החלפתי בתי ספר שוב ושוב,
  • 4:18 - 4:20
    ולכן, היה לי קשה לרכוש חברים.
  • 4:20 - 4:23
    לא הייתה לי ילדות קלה במיוחד,
    אבל אהבתי כל רגע בה
  • 4:23 - 4:26
    כי היא הכינה אותי לחיים האמיתיים.
  • 4:26 - 4:29
    כמו שהזכרתי,
    במיוחד אחרי שנסעתי לאוקספורד -
  • 4:29 - 4:32
    ואני גם הלכתי לתיכון בניו יורק, קולומביה -
  • 4:32 - 4:34
    ואני באמת האמנתי עד הנקודה הזאת
  • 4:34 - 4:36
    שעבודה קשה היא המפתח להצלחה.
  • 4:36 - 4:38
    עכשיו אני מבינה שיש עוד הרבה לסיפור.
  • 4:38 - 4:41
    אני הולכת לחלוק אתכם את
    מה שאני חושבת שהוא יותר חשוב.
  • 4:41 - 4:45
    הדבר הראשון שאני מאמינה בו הוא,
    תאמין במאבק שלך.
  • 4:45 - 4:48
    זה משהו ששמעתי הרבה,
    "תאמין במאבק שלך."
  • 4:48 - 4:50
    וזה אומר שלא משנה כמה קשיים
  • 4:50 - 4:53
    אתה עובר בחיים,
  • 4:53 - 4:57
    תאמין שבסופו של דבר זה לטובה.
  • 4:57 - 4:59
    אני הזכרתי שלפני ארבע, ארבע וחצי שנים,
  • 4:59 - 5:01
    עבדתי כפקידת קבלה,
  • 5:01 - 5:04
    והייתי בחברת ייצור בקליפורניה.
  • 5:04 - 5:07
    והייתי פקידת קבלה, ובאמת רציתי להתקדם
  • 5:07 - 5:08
    בתוך החברה.
  • 5:08 - 5:11
    ולא משנה כמה קשה עבדתי, לא קיבלתי קידום.
  • 5:11 - 5:15
    לא משנה כמה פעמים נשארתי
    עד מאוחר או באתי בסופי שבוע
  • 5:15 - 5:18
    בתקווה שהבוס שלי ישים לב ויקדם אותי,
  • 5:18 - 5:20
    זה לא קרה.
  • 5:20 - 5:23
    ולמעשה, לתפקיד שאני רציתי,
  • 5:23 - 5:25
    הם התחילו לחפש מועמדים מבחוץ.
  • 5:25 - 5:28
    אני בטוחה שכל אחד שעבר את זה יודע איך זה.
  • 5:28 - 5:32
    ובגלל שאני הייתי פקידת קבלה,
    זה היה תפקידי להגיש מים
  • 5:32 - 5:36
    לאנשים שבאו לריאיון לעבודה שאני רציתי.
  • 5:36 - 5:38
    (צחוק)
    אני יודעת. זה לא היה קל.
  • 5:38 - 5:42
    לא הרגשתי טוב עם עצמי בגלל זה.
  • 5:42 - 5:44
    עשיתי קצת חשיבה ושאלתי את עצמי,
  • 5:44 - 5:46
    "מה את באמת רוצה לעשות בחיים?
  • 5:46 - 5:49
    זה ברור שזה לא נועד לך. מה את רוצה לעשות?"
  • 5:49 - 5:52
    תמיד אהבתי עיתונאות משודרת.
  • 5:52 - 5:55
    אז התקשרתי לתחנת טלוויזיה בניו יורק,
  • 5:55 - 5:56
    תחנת חדשות מקומית,
  • 5:56 - 6:01
    ושאלתי אותם, "מה אני צריכה
    לעשות כדי לקבל עבודה אצלכם?"
  • 6:01 - 6:04
    אז, לרוע המזל, לא היה לי ניסיון.
  • 6:04 - 6:07
    הם היו צריכים שנתיים
    שלוש של ניסיון קודם ככתב,
  • 6:07 - 6:09
    והניסיון היחיד שהיה לי
  • 6:09 - 6:12
    היה לענות לטלפונים ולשלוח פקסים.
  • 6:12 - 6:13
    זה כל מה שידעתי מה לעשות.
  • 6:13 - 6:15
    וכך,הם דחו אותי באופן חוזר ונשנה.
  • 6:15 - 6:18
    ובנוסף על זה, היה לי מבטא בריטי,
  • 6:18 - 6:21
    ובארה"ב, אם אתה רוצה
    להתקבל לעסקי החדשות המקומיים,
  • 6:21 - 6:24
    זה מאוד קשה אם יש לך מבטא זר.
  • 6:24 - 6:26
    זה הרבה יותר קל בחדשות לאומיות,
  • 6:26 - 6:29
    אבל בחדשות המקומיות זה
    בהחלט הרבה יותר קשה.
  • 6:30 - 6:31
    אז הם אמרו לא,
  • 6:31 - 6:34
    ואני החלטתי שאני לא לוקחת לא כתשובה.
  • 6:34 - 6:37
    אז הודעתי בעבודה שאני חולה,
  • 6:37 - 6:43
    ושילמתי לשותף דירה, לשותף בית שלי,
    כמה מאות דולרים, לא יודעת,
  • 6:43 - 6:48
    והם עזרו לצלם אותי ברחבי לוס אנג'לס,
  • 6:48 - 6:52
    משחקת תפקיד של כתבת.
    למדתי על כתבים בצורה מלאה.
  • 6:52 - 6:54
    למדתי את כל מה שהם עשו, בצורה מלאה,
  • 6:54 - 6:57
    והרכבתי כמה חבילות,
  • 6:57 - 7:00
    שהיו סוג של חתיכות ממה שהבנתי
  • 7:00 - 7:02
    מללמוד כמה כתבים.
  • 7:02 - 7:06
    ושלחתי אותן לתחנת החדשות הזו,
    בתקווה שהם יתנו לי הזדמנות.
  • 7:06 - 7:08
    לצערי, הרבה מתחנות החדשות האלו
  • 7:08 - 7:11
    מקבלים אלפי בקשות עבודה, אלפי הקלטות.
  • 7:11 - 7:14
    אז לקח להם כמה חודשים כדי לחזור אלי.
  • 7:14 - 7:17
    ובזמן הזה, המיתון הגיע ואיבדתי את העבודה.
  • 7:17 - 7:20
    אז ככה הייתי, בלי כסף, בלי עבודה.
  • 7:20 - 7:23
    אז החלטתי בכל אופן שאני עוברת לניו יורק
  • 7:23 - 7:27
    ומקווה שהתחנה הזאת תחזור אלי.
  • 7:27 - 7:30
    בסופו של דבר, אחרי הרבה
    אימיילים והצקה בלתי פוסקת,
  • 7:30 - 7:32
    הם בסופו של דבר חזרו אלי.
  • 7:32 - 7:33
    הם הביאו אותי לריאיון,
  • 7:33 - 7:36
    והם כ"כ התרשמו
    שלמרות שלא היה לי שום ניסיון,
  • 7:36 - 7:40
    הצלחתי להרכיב את ההקלטה הזאת
    בעצמי, והראתי מה יכולתי לעשות,
  • 7:40 - 7:43
    שהם שכרו אותי על המקום.
  • 7:43 - 7:44
    (מחיאות כפיים)
    תודה לכם.
  • 7:44 - 7:48
    אז לכן אני אומרת,
    "תאמינו במאבק שלכם."
  • 7:48 - 7:52
    הדבר השני שאני מאמינה בו -
    וזה די בא משום מקום -
  • 7:52 - 7:55
    הוא שאני לא מאמינה בתחרות.
  • 7:55 - 7:58
    העולם התאגידי יאמר לכם
    שאם אתם רוצים להתקדם בחיים,
  • 7:58 - 8:02
    אתם צריכים להיות תחרותיים,
    צריך להיות לכם רצון עז להצליח
  • 8:02 - 8:04
    ולהתחרות אחד בשני.
  • 8:04 - 8:07
    אבל אני לא מאמינה בתחרות למה שאני רוצה.
  • 8:07 - 8:10
    אני מאמינה ביצירת מה שאני רוצה.
  • 8:10 - 8:14
    אברהם לינקולן אמר פעם שהדרך
    הכי טובה לחזות את העתיד
  • 8:14 - 8:15
    היא ליצור אותו.
  • 8:15 - 8:17
    כדי שאני אצליח,
  • 8:17 - 8:20
    אני לא מאמינה שצריך לקחת משהו ממישהו אחר.
  • 8:20 - 8:23
    עכשיו, כמובן, אתם יודעים, יש כמה יתרונות
  • 8:23 - 8:27
    לחיפוש אצל העמיתים שלך להשראה, כמובן.
  • 8:27 - 8:29
    אבל אני חושבת שרוח תחרותית,
  • 8:29 - 8:31
    הרצון הזה להיות מעל כולם
  • 8:31 - 8:34
    ולהשוות את עצמך לאנשים אחרים שוב ושוב
  • 8:34 - 8:36
    יכול להוציא את הפחדים וחוסר הביטחון שלך
  • 8:36 - 8:38
    ולהגביל את עצמך בסופו של דבר.
  • 8:38 - 8:43
    אז כשראיינו אותי לתפקיד אחר ב-CNN,
  • 8:43 - 8:45
    תפקיד של מגישת חדשות,
  • 8:45 - 8:50
    ישבתי ליד מישהי אחרת
    שהתחריתי איתה על אותה עבודה,
  • 8:50 - 8:53
    ובמקום לא לאחל לה מזל טוב,
  • 8:53 - 8:56
    ישבתי איתה שעות, ועזרתי לה,
  • 8:56 - 8:58
    והראיתי לה איך היא יכולה להשתפר,
  • 8:58 - 9:01
    עד שהיה לה אותו סיכוי
    לקבל את העבודה כמו שהיה לי.
  • 9:01 - 9:04
    ונכנסתי למבחן המסך ראשונה, יצאתי,
  • 9:04 - 9:08
    וסיפרתי לה את כל מה שהם שאלו אותי
    ואיך היא צריכה להתכונן.
  • 9:08 - 9:11
    אני לא מאמינה בתחרות.
    אני מאמינה ביצירת מה שאני רוצה.
  • 9:11 - 9:15
    אני לא מאמינה בלהתחרות על מה שכבר נוצר.
  • 9:15 - 9:18
    הדבר השלישי שאני מאמינה בו הוא לתת,
  • 9:18 - 9:22
    כי זה נהיה ברור לי לחלוטין שבחיים
  • 9:22 - 9:26
    ככול שתיתן יותר, כך תקבל יותר.
  • 9:26 - 9:29
    למדתי את הלקח הזה מאישה בשם קאט קול,
  • 9:29 - 9:31
    שריאיינתי לסיפור ל-CNN.
  • 9:31 - 9:34
    היא מנהלת חברה,
  • 9:34 - 9:37
    והיא התחילה את הקריירה שלה במלצרית בהוטרס.
  • 9:37 - 9:38
    עכשיו, אני לא יודעת -
  • 9:38 - 9:42
    (צחוק) אתם צוחקים, אבל אני לא
    בטוחה שאתם יודעים מה זה הוטרס -
  • 9:42 - 9:44
    אני לא יודעת אם יש לכם הוטרס באנגליה,
  • 9:44 - 9:46
    אבל זו רשת מסעדות בארה"ב,
  • 9:46 - 9:48
    שהמלצריות לבושות בצמצום.
  • 9:48 - 9:50
    זה איך שהיא התחילה.
  • 9:50 - 9:52
    והייתי סקרנית לגבי השינוי
  • 9:52 - 9:56
    לעבור מסביבה כזאת - במיוחד
    כי היא גדלה ענייה,
  • 9:56 - 9:59
    ואמא שלה שמרה 10 דולר לשבוע בשביל האוכל -
  • 9:59 - 10:01
    ללהיות מנכל"ית של חברה.
  • 10:01 - 10:05
    ובמיוחד באופן הכלכלי
    רציתי לדעת איך זה היה בשבילה.
  • 10:05 - 10:08
    היא אמרה שהיא לא באמת ידעה
    איך זה מרגיש שיש לך כסף.
  • 10:08 - 10:10
    למרות ששילמו לה טוב,
  • 10:10 - 10:13
    בגלל שהיא עדיין תורמת
    את רוב הכסף, עד היום הזה,
  • 10:13 - 10:17
    בגלל שזה היה לה ברור שככול
    שתיתן יותר בחיים, כך תקבל יותר.
  • 10:17 - 10:19
    אז, זה מאוד השפיע עלי,
  • 10:19 - 10:21
    כי ראיינתי הרבה מאוד מנכל"ים בשביל ה-CNN,
  • 10:21 - 10:24
    וראיינתי המון מייסדי סטארטאפים הייטק,
  • 10:24 - 10:28
    שחלקם עשו מיליונים
    אם לא מאות מיליוני דולר.
  • 10:28 - 10:29
    לרוב, מה שהם אמרו הוא,
  • 10:29 - 10:32
    "אם אתה רוצה להצליח,
    אתה צריך רשת חברים, מותג,
  • 10:32 - 10:34
    ללמוד את התחרות שלך."
  • 10:34 - 10:36
    והייתה לה גם עצה טובה,
  • 10:36 - 10:38
    אבל פתאום, הלקח של הסיפור שלה
  • 10:38 - 10:40
    היה ככול שתיתן יותר, תקבל יותר.
  • 10:40 - 10:43
    ואני יכולה להגיד לכם
    שניסיתי את זה, בחנתי את זה
  • 10:43 - 10:47
    ואני לא בהכרח מאמינה בלתת כדי לקבל,
  • 10:47 - 10:52
    אבל היא צודקת: ככול שתיתן יותר, תקבל יותר.
  • 10:52 - 10:53
    הדבר האחרון שאני אגיד
  • 10:53 - 10:56
    הוא קשור באופן רופף לעבודה קשה.
  • 10:56 - 10:59
    וששמעתי את הפסקה הזה בפעם הראשונה,
    חשבתי שזו כזאת קלישאה,
  • 10:59 - 11:01
    שמעתי אותה כל כך הרבה פעמים כשגדלתי,
  • 11:01 - 11:05
    והיא הייתה, "הצלחה באה
    כשהזדמנות נתקלת בהכנה."
  • 11:05 - 11:08
    ואני שמעתי את זה כל כך
    הרבה פעמים שחשבתי שזו קלישאה,
  • 11:08 - 11:10
    ואף פעם לא באמת שמתי לב אליה.
  • 11:10 - 11:14
    רק עכשיו אני מבינה כמה זה נכון.
    אני אתן לכם דוגמה.
  • 11:14 - 11:17
    אז, שהייתי בחדשות המקומיות בניו יורק,
  • 11:17 - 11:20
    רציתי לעבוד את דרכי
    למעלה לחדשות הבינלאומיות.
  • 11:20 - 11:23
    תמיד רציתי לעבוד בשביל
    ה-CNN מאז שהייתי נערה.
  • 11:23 - 11:27
    והבנתי, אחרי שלמדתי את ההבדלים
    בין הכתבים ואיך הם הצליחו,
  • 11:27 - 11:30
    אני הבנתי שזה היה חשוב בשבילי
    שתהיה לי מיוחדות כלשהי,
  • 11:30 - 11:31
    מומחיות מסוג כלשהו,
  • 11:31 - 11:36
    משהו שאני יכולה לעשות
    יותר טוב מאחרים, אני חושבת.
  • 11:36 - 11:39
    וכך, זה יכול להיות הכל, מלהיות כתבת ספורט,
  • 11:39 - 11:42
    להיות כתבת פוליטיקה, או להיות כתבת כלכלית.
  • 11:42 - 11:45
    ומאוד התלהבתי מחדשות הכלכלה.
  • 11:45 - 11:47
    אז, בזמן שעבדתי בחדשות המקומיות,
  • 11:47 - 11:51
    החלטתי ללמוד וללמד את עצמי חדשות כלכליות,
  • 11:51 - 11:54
    לא בהכרח בגלל שהייתה הזדמנות בדרכי,
  • 11:54 - 11:57
    או בגלל שהיה ריאיון שהתכוננתי אליו,
  • 11:57 - 12:00
    אבל בגלל שהאמנתי, שיום אחד, ההזדמנות תבוא
  • 12:00 - 12:02
    ואני צריכה להיות מוכנה.
  • 12:02 - 12:04
    אז, כל סוף שבוע, הלכתי לספריה:
  • 12:04 - 12:06
    סוף שבוע אחד למדתי על מניות;
  • 12:06 - 12:09
    הבא אחריו, למדתי על אגרות חוב;
    הבא אחריו , נגזרים;
  • 12:09 - 12:12
    הבא אחריו, מיזוגים
    ורכישות, לימדתי את עצמי.
  • 12:12 - 12:16
    ולמעשה, הספרנים בשדרה
    ה-33 עם מדיסון, בניו יורק,
  • 12:16 - 12:18
    הכירו אותי מאוד טוב, כי לעיתים קרובות,
  • 12:18 - 12:21
    הייתי האדם האחרון שעזב.
  • 12:21 - 12:23
    אז, אחרי שעשיתי את זה במשך כמה שנים,
  • 12:23 - 12:27
    בסופו של דבר, במזל טהור,
    פגשתי מנהל של CNN,
  • 12:27 - 12:30
    ושאלתי אותו באיזה מחלקה הוא עובד.
  • 12:30 - 12:34
    והוא אמר שהוא מנהל את יחידת
    חדשות הכלכלה והוא מחפש כתב.
  • 12:34 - 12:37
    אז, כשפגשתי אותו, הוא נתן לי בערך שבועיים
  • 12:37 - 12:43
    לבוא למבחן מסך ולמבחן חדשות כלכלה בנוסף.
  • 12:43 - 12:45
    אז, במחשבות שלו, הוא הרגיש אשם
  • 12:45 - 12:47
    כי הוא נתן לי רק שבועיים להתכונן,
  • 12:47 - 12:53
    אבל במחשבות שלי, אני ידעתי בלב
    שהתכוננתי לזה במשך שנים.
  • 12:53 - 12:57
    אז גם זה לקח שלמדתי מאחי הגדול.
  • 12:57 - 12:59
    חלק ממכם כבר שאלו עליו,
  • 12:59 - 13:01
    אבל אחי הגדול הוא שחקן,
  • 13:01 - 13:04
    הוא התחיל בסרט שיצא לפני כשנה,
  • 13:04 - 13:06
    שנקרא "12 שנים כעבד."
  • 13:06 - 13:08
    הוא היה מועמד לאוסקר על השחקן הטוב ביותר,
  • 13:08 - 13:10
    ואני למדתי את הלקח הזה ממנו.
  • 13:10 - 13:12
    הוא המאסטר של התכוננות.
  • 13:12 - 13:16
    כשהוא היה בן 13, הוא נעל את עצמו בחדר שלו
  • 13:16 - 13:18
    וכתב שייקספיר על הקירות,
  • 13:18 - 13:22
    הוא למד וזכר בעל פה כמה מחזות,
  • 13:22 - 13:26
    מ"מידה כנגד מידה",
    "הלילה השניים עשר", "ריצ'רד השלישי",
  • 13:26 - 13:29
    לא בגלל שהיה לו אודישן,
  • 13:29 - 13:33
    אלא לכל מקרה, אם בעוד
    כמה שנים, תבוא הזמנה לאודישן,
  • 13:33 - 13:34
    הוא רצה להיות מוכן.
  • 13:34 - 13:37
    זה לא שינה כמה פעמים
    הוא היה צריך לעשות את זה;
  • 13:37 - 13:42
    הוא עשה את זה שוב, ושוב,
    ושוב, עד שזה יצא נכון.
  • 13:42 - 13:46
    רוב האנשים מחכים עד שהם
    מקבלים את השיחה לריאיון עבודה,
  • 13:46 - 13:48
    לפני שהם מתחילים להתכונן;
  • 13:48 - 13:51
    או שהם מחכים עד שהם מקבלים הזמנה לאודישן,
  • 13:51 - 13:53
    לפני שהם מתחילים להתאמן.
  • 13:53 - 13:57
    אבל אחי לימד אותי להתכונן
    לפני שמקבלים את השיחה.
  • 13:57 - 14:02
    אז, כדי לסכם, אני באמת מאמינה
    שצריך להאמין במאבק שלך,
  • 14:02 - 14:05
    ולדעת שהקשיים שאתם עוברים
  • 14:05 - 14:08
    יום אחד יעבדו לטובתכם.
  • 14:08 - 14:13
    ואני גם מאמינה בלהפנות את הגב לתחרות,
  • 14:13 - 14:18
    אני מאמינה בלתת, ואני מאמינה באמון וידיעה
  • 14:18 - 14:20
    שההזדמנות, יום אחד, תגיע.
  • 14:20 - 14:22
    אתם פשוט צריכים להיות מוכנים.
  • 14:22 - 14:23
    תודה לכם.
  • 14:23 - 14:25
    (מחיאות כפיים)
Title:
תאמינו במאבק שלכם | זאין אשר | TEDxEuston
Description:

הרצאה זאת ניתנה באירוע TEDx, הופקה בנפרד מועדת TED.

זאין אשר נולדה וגודלה בלונדון. היא בוגרת אוניברסיטת אוקספורד. אשר היא כתבת כלכלה אישית ועסקים לאומיים של ה-CNN, שבה היא מופיעה בכמה תוכניות מכסה את החדשות האחרונות על כסף וכלכלה. בהרצאה מעוררת ההשראה הזאת, היא מסבירה למה היא מאמינה שככול שאתה נותן יותר בחיים, כך תקבל יותר חזרה, ולמה היא מאמינה ביצירת הדברים שאתה רוצה, במקום להתחרות באחרים.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDxTalks
Duration:
14:39

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.