WEBVTT

00:00:14.043 --> 00:00:15.649
שלום כולם.

00:00:15.649 --> 00:00:20.038
השם שלי הוא זאין אשר, ואני
מגישת חדשות ב-CNN בינלאומי.

00:00:20.038 --> 00:00:23.191
אני מאוד גאה להגיד שיש לי 
את עבודת החלומות שלי.

00:00:23.191 --> 00:00:27.370
אני מתעוררת כל בוקר, 
ואני מתרגשת ללכת לעבודה.

00:00:27.370 --> 00:00:29.122
אבל החיים שלי לא תמיד היו כאלו.

00:00:29.122 --> 00:00:31.937
ואני רוצה לחלוק קצת על הרקע שלי

00:00:31.937 --> 00:00:34.949
כדי לעזור להשפיע ולתת השראה לחלק מכם.

00:00:34.949 --> 00:00:38.377
אז, אני מגישת חדשות ב-CNN בינלאומי כרגע,

00:00:38.377 --> 00:00:40.556
אבל לפני 4, 4 וחצי שנים,

00:00:40.556 --> 00:00:42.827
עבדתי בתור פקידת קבלה.

00:00:42.827 --> 00:00:45.921
והסיבה שאני חולקת את זה איתכם
היא בגלל שאני רוצה שתדעו

00:00:45.921 --> 00:00:48.184
שהצלחה היא לא באמת מסלול ישר.

00:00:48.184 --> 00:00:51.362
תמיד יש כמה מהמורות בדרך.

00:00:51.362 --> 00:00:52.938
אז כל חיי,

00:00:52.938 --> 00:00:55.848
תמיד האמנתי שעבודה קשה 
היא המפתח להצלחה.

00:00:55.848 --> 00:00:57.923
חשבתי, "את יודעת מה? אם תעבדי קשה,

00:00:57.923 --> 00:01:00.253
כמובן שתהיי מצליחה."

00:01:00.253 --> 00:01:03.303
אבל עכשיו אני מבינה שיש יותר לזה.

00:01:03.303 --> 00:01:05.497
יש הרבה אנשים שעובדים קשה,

00:01:05.497 --> 00:01:08.184
שלא בהכרח מצליחים בקריירה הנבחרת שלהם.

00:01:08.184 --> 00:01:11.780
יש לא מעט אנשים שהם 
מוכשרים בצורה יוצאת מגדר הרגיל,

00:01:11.780 --> 00:01:14.467
שמכירים את האנשים הנכונים, שחונכו טוב,

00:01:14.467 --> 00:01:16.070
שלא בהכרח מצליחים.

00:01:16.070 --> 00:01:19.147
אז אם זה לא עבודה קשה, אז מה מכריע

00:01:19.147 --> 00:01:21.318
אם אתה הולך להצליח?

00:01:21.318 --> 00:01:22.911
בזמן שאני הולכת לענות על זה,

00:01:22.911 --> 00:01:25.958
אני אשתף אותכם קצת על הרקע האישי שלי.

00:01:25.958 --> 00:01:28.574
נולדתי וגדלתי בלונדון.

00:01:28.574 --> 00:01:31.613
משפחתי ואני, במקור באנו מניגריה.

00:01:31.613 --> 00:01:34.271
היום הכי קשה וגרוע בחיי

00:01:34.271 --> 00:01:37.390
היה ב-3 בספטמבר, 1988.

00:01:37.390 --> 00:01:39.035
הייתי בערך בת חמש.

00:01:39.035 --> 00:01:42.050
ואמא שלי ואני היינו במטבח, 
בבית שלנו בלונדון.

00:01:42.050 --> 00:01:44.767
בדיוק חזרנו מחתונה בניגריה.

00:01:44.767 --> 00:01:48.087
ואבא שלי ואחי עדיין היו בניגריה

00:01:48.087 --> 00:01:50.365
כמה ימים אחרי החתונה בשביל לעשות מסע כביש.

00:01:50.365 --> 00:01:51.714
מסע כביש של אבא-ובן.

00:01:51.714 --> 00:01:55.204
והם היו אמורים לחזור הביתה 
ב-3 בספטמבר, 1988.

00:01:55.204 --> 00:01:57.551
היינו אמורים לאסוף אותם משדה התעופה.

00:01:57.551 --> 00:01:59.203
וחיכינו וחיכינו.

00:01:59.203 --> 00:02:01.355
אני מנחשת שחשבנו שהם פספסו את הטיסה.

00:02:01.355 --> 00:02:03.544
המשכנו לחכות. לא שמענו כלום.

00:02:03.544 --> 00:02:05.494
ואז, מאוחר יותר באותו היום,

00:02:05.494 --> 00:02:08.599
אמא שלי קיבלה שיחה מחבר משפחה בניגריה,

00:02:08.599 --> 00:02:12.439
והקול בצד השני אמר בפשטות, אתם יודעים,

00:02:12.439 --> 00:02:16.165
"בעלך ובנך היו מעורבים בתאונת דרכים.

00:02:16.165 --> 00:02:19.163
אחד מהם מת ואנחנו לא יודעים מי מהם."

00:02:19.163 --> 00:02:22.009
תאונת הדרכים קרתה בניגריה,

00:02:22.009 --> 00:02:24.418
והיו בערך חמישה אנשים במכונית.

00:02:24.418 --> 00:02:27.891
כולם במכונית מתו מיד 
חוץ ממישהו אחד במושב האחורי,

00:02:27.891 --> 00:02:30.227
איפה שאבא שלי ואחי ישבו.

00:02:30.227 --> 00:02:32.301
התברר שאבא שלי מת.

00:02:32.301 --> 00:02:34.012
אמא שלי הייתה בהיריון באותו זמן.

00:02:34.012 --> 00:02:36.283
כמובן שהיא הייתה הרוסה כי ההורים שלי

00:02:36.283 --> 00:02:38.716
באמת היו אהבת החיים אחת של השני.

00:02:38.716 --> 00:02:41.311
אז, גודלתי במשפחה חד הורית.

00:02:41.311 --> 00:02:45.164
אז לזמן מה, אמא שלי שלחה אותי 
לחיות בניגריה לבד, עם סבתא שלי.

00:02:45.164 --> 00:02:47.962
כשחזרתי, היא החליטה, אתם יודעים,

00:02:47.962 --> 00:02:51.802
בחיים, אם אתה רוצה להצליח, 
אתה צריך להבין אנשים

00:02:51.802 --> 00:02:53.365
מכל תחומי החיים.

00:02:53.365 --> 00:02:56.552
היא שלחה אותי בכוונה 
לסוגים שונים של בתי ספר.

00:02:56.552 --> 00:02:58.319
הלכתי לבית ספר בניגריה,

00:02:58.319 --> 00:03:01.401
הלכתי לבית ספר של המדינה 
בשכונה ענייה בדרום לונדון,

00:03:01.401 --> 00:03:04.451
הלכתי לבית ספר פרטי והלכתי לפנימייה.

00:03:04.451 --> 00:03:06.209
זה היה בכוונה, לחלוטין,

00:03:06.209 --> 00:03:09.664
בגלל שאמא שלי חשבה, 
שאם אתה רוצה להצליח בחיים,

00:03:09.664 --> 00:03:12.287
אתה צריך להבין את כולם.

00:03:12.287 --> 00:03:16.465
אז, כשהייתי בת שש עשרה
- הייתה לי אמא ניגרית מאוד קשוחה -

00:03:16.465 --> 00:03:20.998
אבל כשהייתי בת שש עשרה, היא החליטה 
שהיא רוצה שאני אלמד באוקספורד.

00:03:20.998 --> 00:03:23.731
והיא ישבה וחשבה, "אוקיי, איך אני אוודא

00:03:23.731 --> 00:03:27.384
שהילדה שלי תתקבל לאוקספורד? 
איך אני יכולה לגרום לזה לקרות?"

00:03:27.384 --> 00:03:30.921
אז היא חשבה על זה במשך כמה ימים,
והיא באה אלי עם הצעה,

00:03:30.921 --> 00:03:33.036
והיא אמרה שהיא הולכת לאסור עלי

00:03:33.036 --> 00:03:35.528
לצפות בטלוויזיה במשך 18 חודשים.

00:03:35.528 --> 00:03:37.155
(צחוק)

00:03:37.155 --> 00:03:41.576
אז, היה מותר לי לצפות רק 
ב-BBC וב-CNN בינלאומי.

00:03:41.576 --> 00:03:45.983
אם רציתי לראות משהו אחר,
הייתי צריכה הרשאה מיוחדת לזה.

00:03:45.983 --> 00:03:49.937
ואז, בלי טלוויזיה התפתח ללא לסלולרי, 
בלי כבלים, בלי מוזיקה.

00:03:49.937 --> 00:03:52.144
לא היה לי שום דבר לעשות חוץ מללמוד.

00:03:52.144 --> 00:03:55.084
ואמא שלי אמרה לי, "אם את חיה בבית שלי,

00:03:55.084 --> 00:03:58.249
הדרך היחידה שתוכלי לראות טלוויזיה אי פעם

00:03:58.249 --> 00:03:59.794
זה אם תתקבלי לאוקספורד."

00:03:59.794 --> 00:04:00.937
(צחוק)

00:04:00.937 --> 00:04:03.463
אני באמת צוחקת עכשיו, וזה היה מצחיק,

00:04:03.463 --> 00:04:06.389
אבל, אתם יודעים, התוכנית שלה עבדה.

00:04:06.389 --> 00:04:09.920
עבדתי מאוד קשה, קיבלתי ציונים טובים,
והתקבלתי לאוקספורד.

00:04:09.920 --> 00:04:13.269
אז בסה"כ, לא בהכרח הייתה לי 
את הילדות הכי קלה.

00:04:13.269 --> 00:04:16.400
גודלתי במשפחה חד הורית; 
לא היה לנו הרבה כסף;

00:04:16.400 --> 00:04:17.790
החלפתי בתי ספר שוב ושוב,

00:04:17.790 --> 00:04:20.239
ולכן, היה לי קשה לרכוש חברים.

00:04:20.239 --> 00:04:23.421
לא הייתה לי ילדות קלה במיוחד, 
אבל אהבתי כל רגע בה

00:04:23.421 --> 00:04:26.220
כי היא הכינה אותי לחיים האמיתיים.

00:04:26.220 --> 00:04:29.174
כמו שהזכרתי, 
במיוחד אחרי שנסעתי לאוקספורד -

00:04:29.174 --> 00:04:31.853
ואני גם הלכתי לתיכון בניו יורק, קולומביה -

00:04:31.853 --> 00:04:33.652
ואני באמת האמנתי עד הנקודה הזאת

00:04:33.652 --> 00:04:35.877
שעבודה קשה היא המפתח להצלחה.

00:04:35.877 --> 00:04:38.025
עכשיו אני מבינה שיש עוד הרבה לסיפור.

00:04:38.025 --> 00:04:41.466
אני הולכת לחלוק אתכם את 
מה שאני חושבת שהוא יותר חשוב.

00:04:41.466 --> 00:04:45.052
הדבר הראשון שאני מאמינה בו הוא,
תאמין במאבק שלך.

00:04:45.052 --> 00:04:48.124
זה משהו ששמעתי הרבה,
"תאמין במאבק שלך."

00:04:48.124 --> 00:04:50.116
וזה אומר שלא משנה כמה קשיים

00:04:50.116 --> 00:04:52.751
אתה עובר בחיים,

00:04:52.751 --> 00:04:56.525
תאמין שבסופו של דבר זה לטובה.

00:04:56.525 --> 00:04:58.765
אני הזכרתי שלפני ארבע, ארבע וחצי שנים,

00:04:58.765 --> 00:05:01.054
עבדתי כפקידת קבלה,

00:05:01.054 --> 00:05:03.792
והייתי בחברת ייצור בקליפורניה.

00:05:03.792 --> 00:05:06.785
והייתי פקידת קבלה, ובאמת רציתי להתקדם

00:05:06.785 --> 00:05:08.059
בתוך החברה.

00:05:08.059 --> 00:05:11.436
ולא משנה כמה קשה עבדתי, לא קיבלתי קידום.

00:05:11.436 --> 00:05:15.383
לא משנה כמה פעמים נשארתי 
עד מאוחר או באתי בסופי שבוע

00:05:15.383 --> 00:05:18.372
בתקווה שהבוס שלי ישים לב ויקדם אותי,

00:05:18.372 --> 00:05:19.826
זה לא קרה.

00:05:19.826 --> 00:05:22.818
ולמעשה, לתפקיד שאני רציתי,

00:05:22.818 --> 00:05:25.272
הם התחילו לחפש מועמדים מבחוץ.

00:05:25.272 --> 00:05:28.250
אני בטוחה שכל אחד שעבר את זה יודע איך זה.

00:05:28.250 --> 00:05:32.308
ובגלל שאני הייתי פקידת קבלה,
זה היה תפקידי להגיש מים

00:05:32.308 --> 00:05:35.796
לאנשים שבאו לריאיון לעבודה שאני רציתי.

00:05:35.796 --> 00:05:38.317
(צחוק)
אני יודעת. זה לא היה קל.

00:05:38.317 --> 00:05:41.659
לא הרגשתי טוב עם עצמי בגלל זה.

00:05:41.659 --> 00:05:43.888
עשיתי קצת חשיבה ושאלתי את עצמי,

00:05:43.888 --> 00:05:45.763
"מה את באמת רוצה לעשות בחיים?

00:05:45.763 --> 00:05:48.964
זה ברור שזה לא נועד לך. מה את רוצה לעשות?"

00:05:48.964 --> 00:05:51.808
תמיד אהבתי עיתונאות משודרת.

00:05:51.808 --> 00:05:54.915
אז התקשרתי לתחנת טלוויזיה בניו יורק,

00:05:54.915 --> 00:05:56.442
תחנת חדשות מקומית,

00:05:56.442 --> 00:06:00.604
ושאלתי אותם, "מה אני צריכה 
לעשות כדי לקבל עבודה אצלכם?"

00:06:00.604 --> 00:06:03.583
אז, לרוע המזל, לא היה לי ניסיון.

00:06:03.583 --> 00:06:07.112
הם היו צריכים שנתיים 
שלוש של ניסיון קודם ככתב,

00:06:07.112 --> 00:06:08.882
והניסיון היחיד שהיה לי

00:06:08.882 --> 00:06:11.610
היה לענות לטלפונים ולשלוח פקסים.

00:06:11.610 --> 00:06:13.456
זה כל מה שידעתי מה לעשות.

00:06:13.456 --> 00:06:15.412
וכך,הם דחו אותי באופן חוזר ונשנה.

00:06:15.412 --> 00:06:18.176
ובנוסף על זה, היה לי מבטא בריטי,

00:06:18.176 --> 00:06:21.479
ובארה"ב, אם אתה רוצה 
להתקבל לעסקי החדשות המקומיים,

00:06:21.479 --> 00:06:24.177
זה מאוד קשה אם יש לך מבטא זר.

00:06:24.177 --> 00:06:25.877
זה הרבה יותר קל בחדשות לאומיות,

00:06:25.877 --> 00:06:28.579
אבל בחדשות המקומיות זה 
בהחלט הרבה יותר קשה.

00:06:29.609 --> 00:06:31.054
אז הם אמרו לא,

00:06:31.054 --> 00:06:34.023
ואני החלטתי שאני לא לוקחת לא כתשובה.

00:06:34.023 --> 00:06:37.285
אז הודעתי בעבודה שאני חולה,

00:06:37.285 --> 00:06:42.548
ושילמתי לשותף דירה, לשותף בית שלי,
כמה מאות דולרים, לא יודעת,

00:06:42.548 --> 00:06:48.306
והם עזרו לצלם אותי ברחבי לוס אנג'לס,

00:06:48.306 --> 00:06:51.556
משחקת תפקיד של כתבת.
למדתי על כתבים בצורה מלאה.

00:06:51.556 --> 00:06:54.059
למדתי את כל מה שהם עשו, בצורה מלאה,

00:06:54.059 --> 00:06:56.856
והרכבתי כמה חבילות,

00:06:56.856 --> 00:07:00.258
שהיו סוג של חתיכות ממה שהבנתי

00:07:00.258 --> 00:07:02.313
מללמוד כמה כתבים.

00:07:02.313 --> 00:07:06.335
ושלחתי אותן לתחנת החדשות הזו, 
בתקווה שהם יתנו לי הזדמנות.

00:07:06.335 --> 00:07:08.423
לצערי, הרבה מתחנות החדשות האלו

00:07:08.423 --> 00:07:11.238
מקבלים אלפי בקשות עבודה, אלפי הקלטות.

00:07:11.238 --> 00:07:14.154
אז לקח להם כמה חודשים כדי לחזור אלי.

00:07:14.154 --> 00:07:17.349
ובזמן הזה, המיתון הגיע ואיבדתי את העבודה.

00:07:17.349 --> 00:07:20.390
אז ככה הייתי, בלי כסף, בלי עבודה.

00:07:20.390 --> 00:07:23.208
אז החלטתי בכל אופן שאני עוברת לניו יורק

00:07:23.208 --> 00:07:27.381
ומקווה שהתחנה הזאת תחזור אלי.

00:07:27.381 --> 00:07:29.983
בסופו של דבר, אחרי הרבה 
אימיילים והצקה בלתי פוסקת,

00:07:29.983 --> 00:07:31.500
הם בסופו של דבר חזרו אלי.

00:07:31.500 --> 00:07:33.240
הם הביאו אותי לריאיון,

00:07:33.240 --> 00:07:36.380
והם כ"כ התרשמו 
שלמרות שלא היה לי שום ניסיון,

00:07:36.380 --> 00:07:40.477
הצלחתי להרכיב את ההקלטה הזאת 
בעצמי, והראתי מה יכולתי לעשות,

00:07:40.477 --> 00:07:42.551
שהם שכרו אותי על המקום.

00:07:42.551 --> 00:07:44.203
(מחיאות כפיים)
תודה לכם.

00:07:44.203 --> 00:07:48.232
אז לכן אני אומרת,
"תאמינו במאבק שלכם."

00:07:48.232 --> 00:07:51.579
הדבר השני שאני מאמינה בו -
וזה די בא משום מקום -

00:07:51.579 --> 00:07:54.864
הוא שאני לא מאמינה בתחרות.

00:07:54.864 --> 00:07:58.198
העולם התאגידי יאמר לכם 
שאם אתם רוצים להתקדם בחיים,

00:07:58.198 --> 00:08:01.754
אתם צריכים להיות תחרותיים, 
צריך להיות לכם רצון עז להצליח

00:08:01.754 --> 00:08:04.053
ולהתחרות אחד בשני.

00:08:04.053 --> 00:08:07.087
אבל אני לא מאמינה בתחרות למה שאני רוצה.

00:08:07.087 --> 00:08:09.857
אני מאמינה ביצירת מה שאני רוצה.

00:08:09.857 --> 00:08:13.762
אברהם לינקולן אמר פעם שהדרך 
הכי טובה לחזות את העתיד

00:08:13.762 --> 00:08:15.292
היא ליצור אותו.

00:08:15.292 --> 00:08:16.912
כדי שאני אצליח,

00:08:16.912 --> 00:08:20.071
אני לא מאמינה שצריך לקחת משהו ממישהו אחר.

00:08:20.071 --> 00:08:22.952
עכשיו, כמובן, אתם יודעים, יש כמה יתרונות

00:08:22.952 --> 00:08:27.036
לחיפוש אצל העמיתים שלך להשראה, כמובן.

00:08:27.036 --> 00:08:29.293
אבל אני חושבת שרוח תחרותית,

00:08:29.293 --> 00:08:31.041
הרצון הזה להיות מעל כולם

00:08:31.041 --> 00:08:33.676
ולהשוות את עצמך לאנשים אחרים שוב ושוב

00:08:33.676 --> 00:08:35.827
יכול להוציא את הפחדים וחוסר הביטחון שלך

00:08:35.827 --> 00:08:37.994
ולהגביל את עצמך בסופו של דבר.

00:08:37.994 --> 00:08:43.288
אז כשראיינו אותי לתפקיד אחר ב-CNN,

00:08:43.288 --> 00:08:45.359
תפקיד של מגישת חדשות,

00:08:45.359 --> 00:08:49.598
ישבתי ליד מישהי אחרת 
שהתחריתי איתה על אותה עבודה,

00:08:49.598 --> 00:08:53.232
ובמקום לא לאחל לה מזל טוב,

00:08:53.232 --> 00:08:56.027
ישבתי איתה שעות, ועזרתי לה,

00:08:56.027 --> 00:08:58.016
והראיתי לה איך היא יכולה להשתפר,

00:08:58.016 --> 00:09:01.434
עד שהיה לה אותו סיכוי 
לקבל את העבודה כמו שהיה לי.

00:09:01.434 --> 00:09:03.792
ונכנסתי למבחן המסך ראשונה, יצאתי,

00:09:03.792 --> 00:09:07.552
וסיפרתי לה את כל מה שהם שאלו אותי 
ואיך היא צריכה להתכונן.

00:09:07.552 --> 00:09:10.720
אני לא מאמינה בתחרות.
אני מאמינה ביצירת מה שאני רוצה.

00:09:10.720 --> 00:09:14.678
אני לא מאמינה בלהתחרות על מה שכבר נוצר.

00:09:14.678 --> 00:09:18.441
הדבר השלישי שאני מאמינה בו הוא לתת,

00:09:18.441 --> 00:09:22.480
כי זה נהיה ברור לי לחלוטין שבחיים

00:09:22.480 --> 00:09:26.061
ככול שתיתן יותר, כך תקבל יותר.

00:09:26.061 --> 00:09:29.213
למדתי את הלקח הזה מאישה בשם קאט קול,

00:09:29.213 --> 00:09:31.086
שריאיינתי לסיפור ל-CNN.

00:09:31.086 --> 00:09:33.630
היא מנהלת חברה,

00:09:33.630 --> 00:09:36.814
והיא התחילה את הקריירה שלה במלצרית בהוטרס.

00:09:36.814 --> 00:09:38.220
עכשיו, אני לא יודעת -

00:09:38.220 --> 00:09:41.665
(צחוק) אתם צוחקים, אבל אני לא 
בטוחה שאתם יודעים מה זה הוטרס -

00:09:41.665 --> 00:09:43.722
אני לא יודעת אם יש לכם הוטרס באנגליה,

00:09:43.722 --> 00:09:45.582
אבל זו רשת מסעדות בארה"ב,

00:09:45.582 --> 00:09:48.453
שהמלצריות לבושות בצמצום.

00:09:48.453 --> 00:09:50.066
זה איך שהיא התחילה.

00:09:50.066 --> 00:09:51.985
והייתי סקרנית לגבי השינוי

00:09:51.985 --> 00:09:55.871
לעבור מסביבה כזאת - במיוחד 
כי היא גדלה ענייה,

00:09:55.871 --> 00:09:59.252
ואמא שלה שמרה 10 דולר לשבוע בשביל האוכל -

00:09:59.252 --> 00:10:01.273
ללהיות מנכל"ית של חברה.

00:10:01.273 --> 00:10:04.676
ובמיוחד באופן הכלכלי 
רציתי לדעת איך זה היה בשבילה.

00:10:04.676 --> 00:10:07.839
היא אמרה שהיא לא באמת ידעה 
איך זה מרגיש שיש לך כסף.

00:10:07.839 --> 00:10:09.795
למרות ששילמו לה טוב,

00:10:09.795 --> 00:10:13.042
בגלל שהיא עדיין תורמת 
את רוב הכסף, עד היום הזה,

00:10:13.042 --> 00:10:16.991
בגלל שזה היה לה ברור שככול 
שתיתן יותר בחיים, כך תקבל יותר.

00:10:16.991 --> 00:10:18.923
אז, זה מאוד השפיע עלי,

00:10:18.923 --> 00:10:21.123
כי ראיינתי הרבה מאוד מנכל"ים בשביל ה-CNN,

00:10:21.123 --> 00:10:24.472
וראיינתי המון מייסדי סטארטאפים הייטק,

00:10:24.472 --> 00:10:27.851
שחלקם עשו מיליונים 
אם לא מאות מיליוני דולר.

00:10:27.851 --> 00:10:29.156
לרוב, מה שהם אמרו הוא,

00:10:29.156 --> 00:10:32.210
"אם אתה רוצה להצליח, 
אתה צריך רשת חברים, מותג,

00:10:32.210 --> 00:10:33.626
ללמוד את התחרות שלך."

00:10:33.626 --> 00:10:35.934
והייתה לה גם עצה טובה,

00:10:35.934 --> 00:10:37.760
אבל פתאום, הלקח של הסיפור שלה

00:10:37.760 --> 00:10:40.067
היה ככול שתיתן יותר, תקבל יותר.

00:10:40.067 --> 00:10:42.895
ואני יכולה להגיד לכם 
שניסיתי את זה, בחנתי את זה

00:10:42.895 --> 00:10:46.774
ואני לא בהכרח מאמינה בלתת כדי לקבל,

00:10:46.774 --> 00:10:51.623
אבל היא צודקת: ככול שתיתן יותר, תקבל יותר.

00:10:51.623 --> 00:10:53.388
הדבר האחרון שאני אגיד

00:10:53.388 --> 00:10:56.000
הוא קשור באופן רופף לעבודה קשה.

00:10:56.000 --> 00:10:59.154
וששמעתי את הפסקה הזה בפעם הראשונה,
חשבתי שזו כזאת קלישאה,

00:10:59.154 --> 00:11:01.410
שמעתי אותה כל כך הרבה פעמים כשגדלתי,

00:11:01.410 --> 00:11:04.781
והיא הייתה, "הצלחה באה 
כשהזדמנות נתקלת בהכנה."

00:11:04.781 --> 00:11:08.102
ואני שמעתי את זה כל כך 
הרבה פעמים שחשבתי שזו קלישאה,

00:11:08.102 --> 00:11:09.914
ואף פעם לא באמת שמתי לב אליה.

00:11:09.914 --> 00:11:14.326
רק עכשיו אני מבינה כמה זה נכון. 
אני אתן לכם דוגמה.

00:11:14.326 --> 00:11:17.103
אז, שהייתי בחדשות המקומיות בניו יורק,

00:11:17.103 --> 00:11:20.237
רציתי לעבוד את דרכי 
למעלה לחדשות הבינלאומיות.

00:11:20.237 --> 00:11:23.288
תמיד רציתי לעבוד בשביל 
ה-CNN מאז שהייתי נערה.

00:11:23.288 --> 00:11:27.413
והבנתי, אחרי שלמדתי את ההבדלים 
בין הכתבים ואיך הם הצליחו,

00:11:27.413 --> 00:11:30.299
אני הבנתי שזה היה חשוב בשבילי 
שתהיה לי מיוחדות כלשהי,

00:11:30.299 --> 00:11:31.493
מומחיות מסוג כלשהו,

00:11:31.493 --> 00:11:36.108
משהו שאני יכולה לעשות 
יותר טוב מאחרים, אני חושבת.

00:11:36.108 --> 00:11:39.015
וכך, זה יכול להיות הכל, מלהיות כתבת ספורט,

00:11:39.015 --> 00:11:41.893
להיות כתבת פוליטיקה, או להיות כתבת כלכלית.

00:11:41.893 --> 00:11:44.597
ומאוד התלהבתי מחדשות הכלכלה.

00:11:44.597 --> 00:11:47.080
אז, בזמן שעבדתי בחדשות המקומיות,

00:11:47.080 --> 00:11:50.605
החלטתי ללמוד וללמד את עצמי חדשות כלכליות,

00:11:50.605 --> 00:11:54.159
לא בהכרח בגלל שהייתה הזדמנות בדרכי,

00:11:54.159 --> 00:11:56.717
או בגלל שהיה ריאיון שהתכוננתי אליו,

00:11:56.717 --> 00:11:59.879
אבל בגלל שהאמנתי, שיום אחד, ההזדמנות תבוא

00:11:59.879 --> 00:12:01.682
ואני צריכה להיות מוכנה.

00:12:01.682 --> 00:12:03.877
אז, כל סוף שבוע, הלכתי לספריה:

00:12:03.877 --> 00:12:06.360
סוף שבוע אחד למדתי על מניות;

00:12:06.360 --> 00:12:09.463
הבא אחריו, למדתי על אגרות חוב;
הבא אחריו , נגזרים;

00:12:09.463 --> 00:12:12.251
הבא אחריו, מיזוגים 
ורכישות, לימדתי את עצמי.

00:12:12.251 --> 00:12:16.016
ולמעשה, הספרנים בשדרה 
ה-33 עם מדיסון, בניו יורק,

00:12:16.016 --> 00:12:18.500
הכירו אותי מאוד טוב, כי לעיתים קרובות,

00:12:18.500 --> 00:12:20.601
הייתי האדם האחרון שעזב.

00:12:20.601 --> 00:12:22.702
אז, אחרי שעשיתי את זה במשך כמה שנים,

00:12:22.702 --> 00:12:27.094
בסופו של דבר, במזל טהור, 
פגשתי מנהל של CNN,

00:12:27.094 --> 00:12:29.542
ושאלתי אותו באיזה מחלקה הוא עובד.

00:12:29.542 --> 00:12:33.759
והוא אמר שהוא מנהל את יחידת 
חדשות הכלכלה והוא מחפש כתב.

00:12:33.759 --> 00:12:36.931
אז, כשפגשתי אותו, הוא נתן לי בערך שבועיים

00:12:36.931 --> 00:12:42.606
לבוא למבחן מסך ולמבחן חדשות כלכלה בנוסף.

00:12:42.606 --> 00:12:44.530
אז, במחשבות שלו, הוא הרגיש אשם

00:12:44.530 --> 00:12:47.246
כי הוא נתן לי רק שבועיים להתכונן,

00:12:47.246 --> 00:12:52.611
אבל במחשבות שלי, אני ידעתי בלב
שהתכוננתי לזה במשך שנים.

00:12:52.611 --> 00:12:56.653
אז גם זה לקח שלמדתי מאחי הגדול.

00:12:56.653 --> 00:12:58.950
חלק ממכם כבר שאלו עליו,

00:12:58.950 --> 00:13:01.161
אבל אחי הגדול הוא שחקן,

00:13:01.161 --> 00:13:04.173
הוא התחיל בסרט שיצא לפני כשנה,

00:13:04.173 --> 00:13:05.864
שנקרא "12 שנים כעבד."

00:13:05.864 --> 00:13:07.965
הוא היה מועמד לאוסקר על השחקן הטוב ביותר,

00:13:07.965 --> 00:13:09.970
ואני למדתי את הלקח הזה ממנו.

00:13:09.970 --> 00:13:12.376
הוא המאסטר של התכוננות.

00:13:12.376 --> 00:13:16.281
כשהוא היה בן 13, הוא נעל את עצמו בחדר שלו

00:13:16.281 --> 00:13:18.269
וכתב שייקספיר על הקירות,

00:13:18.269 --> 00:13:21.840
הוא למד וזכר בעל פה כמה מחזות,

00:13:21.840 --> 00:13:26.131
מ"מידה כנגד מידה", 
"הלילה השניים עשר", "ריצ'רד השלישי",

00:13:26.131 --> 00:13:28.551
לא בגלל שהיה לו אודישן,

00:13:28.551 --> 00:13:32.544
אלא לכל מקרה, אם בעוד 
כמה שנים, תבוא הזמנה לאודישן,

00:13:32.544 --> 00:13:34.322
הוא רצה להיות מוכן.

00:13:34.322 --> 00:13:37.257
זה לא שינה כמה פעמים 
הוא היה צריך לעשות את זה;

00:13:37.257 --> 00:13:41.666
הוא עשה את זה שוב, ושוב, 
ושוב, עד שזה יצא נכון.

00:13:41.666 --> 00:13:45.710
רוב האנשים מחכים עד שהם 
מקבלים את השיחה לריאיון עבודה,

00:13:45.710 --> 00:13:47.555
לפני שהם מתחילים להתכונן;

00:13:47.555 --> 00:13:50.507
או שהם מחכים עד שהם מקבלים הזמנה לאודישן,

00:13:50.507 --> 00:13:52.820
לפני שהם מתחילים להתאמן.

00:13:52.820 --> 00:13:57.284
אבל אחי לימד אותי להתכונן 
לפני שמקבלים את השיחה.

00:13:57.284 --> 00:14:01.764
אז, כדי לסכם, אני באמת מאמינה 
שצריך להאמין במאבק שלך,

00:14:01.764 --> 00:14:04.755
ולדעת שהקשיים שאתם עוברים

00:14:04.755 --> 00:14:08.327
יום אחד יעבדו לטובתכם.

00:14:08.327 --> 00:14:12.857
ואני גם מאמינה בלהפנות את הגב לתחרות,

00:14:12.857 --> 00:14:17.748
אני מאמינה בלתת, ואני מאמינה באמון וידיעה

00:14:17.748 --> 00:14:20.361
שההזדמנות, יום אחד, תגיע.

00:14:20.361 --> 00:14:21.952
אתם פשוט צריכים להיות מוכנים.

00:14:21.952 --> 00:14:23.291
תודה לכם.

00:14:23.291 --> 00:14:24.953
(מחיאות כפיים)