אני שרדתי מתקפת טרור. הנה מה שלמדתי
-
0:01 - 0:04אני בחיים לא הייתי מנחשת
-
0:04 - 0:07שמחבל מתאבד בן 19
-
0:08 - 0:11באמת ילמד אותי לקח חשוב.
-
0:13 - 0:14אבל הוא לימד.
-
0:15 - 0:19הוא לימד אותי אף פעם לא להניח שום דבר
-
0:19 - 0:22לגבי אף אחד שאני לא מכירה.
-
0:24 - 0:29ביום חמישי בבוקר ביולי 2005,
-
0:29 - 0:32המחבל ואני, ללא ידיעה,
-
0:32 - 0:36עלינו על אותו קרון רכבת
באותו זמן, -
0:36 - 0:41עומדים, מתברר, מטרים בודדים אחד מהשני.
-
0:42 - 0:43לא ראיתי אותו.
-
0:44 - 0:46למעשה, לא ראיתי אף אחד.
-
0:46 - 0:49ידוע שלא להסתכל על אף אחד ברכבת התחתית,
-
0:49 - 0:52אבל אני מניחה שהוא ראה אותי.
-
0:53 - 0:56אני מניחה שהוא הסתכל על כולנו,
-
0:57 - 1:01כשידיו ריחפו מעל מתג ההפעלה.
-
1:02 - 1:07אני לעיתים קרובות תהיתי:
מה הוא חשב? -
1:07 - 1:10במיוחד בשניות האחרונות האלו.
-
1:13 - 1:14אני יודעת שזה לא היה אישי.
-
1:15 - 1:19הוא לא תיכנון להרוג
או להטיל מום בי, ג'יל היקס. -
1:19 - 1:21אני מתכוונת -- הוא לא הכיר אותי.
-
1:22 - 1:23לא.
-
1:24 - 1:27במקום זאת, הוא נתן לי
-
1:27 - 1:31תוית של לא מוצדקת ולא רצויה.
-
1:32 - 1:36אני הפכתי לאויב.
-
1:37 - 1:41בשבילו, אני הייתי "האחרת",
-
1:41 - 1:44ה"הם", בניגוד ל"אנחנו".
-
1:46 - 1:51התווית "אויב" איפשרה לו
להפוך אותנו ללא-אנושיים. -
1:52 - 1:54זה איפשר לו ללחוץ על הכפתור.
-
1:55 - 1:58והוא לא היה בררן.
-
1:59 - 2:04עשרים ושישה חיים יקרים נלקחו
בקרון שלי בלבד, -
2:05 - 2:07ואני כמעט הייתי אחת מהם.
-
2:09 - 2:12בזמן שלוקח לקחת נשימה,
-
2:12 - 2:15אנחנו צללנו לתוך חשיכה כל כך חזקה
-
2:15 - 2:18שהיא כמעט היתה מוחשית;
-
2:18 - 2:22מה שאני מדמיינת שלפלס דרך בתוך זפת יהיה.
-
2:23 - 2:25אנחנו לא ידענו שאנחנו האויב.
-
2:26 - 2:30אנחנו פשוט היינו כמה נוסעים
שכמה דקות קודם לכן -
2:30 - 2:33עקבו אחר כללי הנימוס ברכבת התחתית:
-
2:33 - 2:35בלי קשר עין ישיר,
-
2:35 - 2:36בלי דיבורים
-
2:37 - 2:40ובלי שיחה לחלוטין.
-
2:42 - 2:45אבל בעלות החשיכה,
-
2:46 - 2:47אנחנו הושטנו יד.
-
2:48 - 2:50אנחנו עזרנו אחד לשני.
-
2:51 - 2:53קראנו בשמות שלנו,
-
2:53 - 2:55קצת כמו מסדר,
-
2:56 - 2:59מחכים לתגובה.
-
3:01 - 3:03"אני ג'יל, אני כאן.
-
3:05 - 3:06אני חיה.
-
3:08 - 3:09בסדר."
-
3:12 - 3:13"אני גיל,
-
3:14 - 3:15כאן.
-
3:16 - 3:18חיה.
-
3:19 - 3:21בסדר."
-
3:23 - 3:26אני לא הכרתי את אליסון.
-
3:26 - 3:31אבל הקשבתי לאמירות שלה
בכל כמה דקות. -
3:31 - 3:33אני לא הכרתי את ריצ'ארד.
-
3:34 - 3:37אבל זה היה חשוב לי שהוא שרד.
-
3:39 - 3:41כל מה ששיתפתי איתם
-
3:41 - 3:42היה השם הפרטי שלי.
-
3:43 - 3:48הם לא ידעו
שאני הייתי ראש מחלקה בוועדת העיצוב. -
3:49 - 3:53והנה המזוודה האהובה שלי,
-
3:53 - 3:55גם ניצלה באותו בוקר.
-
3:56 - 4:00הם לא ידעו שאני פירסמתי
יומני אדריכלות ועיצוב, -
4:00 - 4:04שאני הייתי עמיתה
בחברה המלכותית של האמנויות, -
4:04 - 4:05שאני לבשתי שחור --
-
4:07 - 4:08עדיין --
-
4:09 - 4:11שעישנתי סיגרלות.
-
4:12 - 4:14אני כבר לא מעשנת סיגרלות.
-
4:14 - 4:18אני שתיתי ג'ין ואני צפיתי בשיחות ב-TED,
-
4:18 - 4:25כמובן, אף פעם לא חלמתי
שיום אחד אני אעמוד כאן, -
4:26 - 4:28שומרת על שיווי משקל
על רגליים תותבות, -
4:29 - 4:30נותנת הרצאה.
-
4:31 - 4:36אני הייתי אישה אוסטרלית צעירה
שעושה דברים יוצאי דופן בלונדון. -
4:36 - 4:39ולא הייתי מוכנה שכל זה ייגמר.
-
4:41 - 4:44אני הייתי כל כך נחושה לשרוד
-
4:44 - 4:49שהשתמשתי בצעיף שלי כדי לקשור חוסם עורקים
מסביב לחלק העליון של הרגליים שלי, -
4:49 - 4:55ואני פשוט חסמתי את הכל ואת כולם בחוץ,
-
4:55 - 4:59להתרכז, להקשיב לעצמי,
-
4:59 - 5:02להיות מודרכת על ידי האינסטינקט לבדו.
-
5:03 - 5:05הנמכתי את קצב הנשימה שלי.
-
5:06 - 5:08הרמתי את הירכיים שלי.
-
5:08 - 5:09החזקתי את עצמי זקופה
-
5:09 - 5:13ונלחמתי בדחף לעצום את העיניים שלי.
-
5:15 - 5:18אני החזקתי כמעט שעה,
-
5:19 - 5:23שעה להרהר בכל החיים שלי
-
5:23 - 5:25עד לנקודה הזו.
-
5:27 - 5:30אולי הייתי צריכה לעשות יותר.
-
5:31 - 5:34אולי הייתי יכולה לחיות יותר, לראות יותר.
-
5:34 - 5:39אולי הייתי צריכה לצאת לרוץ,
לרקוד, לעשות יוגה. -
5:40 - 5:45אבל העדיפות שלי והמיקוד שלי
תמיד היה העבודה שלי. -
5:45 - 5:47אני חייתי כדי לעבוד.
-
5:48 - 5:51מי אני הייתי על כרטיס הביקור שלי
-
5:51 - 5:52היה חשוב לי.
-
5:54 - 5:57אבל זה לא היה חשוב
שם במנהרה הזו. -
5:59 - 6:04עד שהרגשתי את המגע הראשון
-
6:04 - 6:06של אחד מהמצילים שלי,
-
6:06 - 6:09אני לא הייתי מסוגלת לדבר,
-
6:09 - 6:14לא מסוגלת להגיד אפילו מילה קטנה,
כמו "ג'יל". -
6:15 - 6:18הכנעתי להם את הגוף שלי.
-
6:18 - 6:21עשיתי כל מה שיכולתי לעשות,
-
6:21 - 6:25ועכשיו אני הייתי בידיים שלהם.
-
6:27 - 6:28אני הבנתי
-
6:29 - 6:35בדיוק מי ומה האנושות היא בדיוק,
-
6:36 - 6:39כשראיתי לראשונה את כרטיס הזיהוי
-
6:39 - 6:42שניתן לי כשאושפזתי בבית החולים.
-
6:42 - 6:44והיה כתוב עליו:
-
6:44 - 6:49"אישה, לפי הערכה, אחת לא ידועה."
-
6:51 - 6:55אישה, לפי הערכה, אחת לא ידועה.
-
6:57 - 7:00ארבעת המילים האלו היו המתנה שלי.
-
7:01 - 7:04מה שהם אמרו לי בצורה מאוד ברור
-
7:04 - 7:07זה שהחיים שלי ניצלו,
-
7:07 - 7:10אך ורק כי הייתי בן אדם.
-
7:11 - 7:15הבדל מכל סוג שהוא
לא היה משנה -
7:15 - 7:19למאמצים הבלתי נדלים שצוות ההצלה
היה מוכן לעשות -
7:20 - 7:22כדי להציל את החיים שלי.
-
7:22 - 7:25להציל כמה לא ידועים שהם יכלו,
-
7:25 - 7:28ולסכן את החיים שלהם עצמם.
-
7:28 - 7:33בשבילם, זה לא שינה
אם הייתי עשירה או ענייה, -
7:33 - 7:35צבע העור שלי,
-
7:35 - 7:37אם הייתי גבר או אישה,
-
7:37 - 7:39הזהות המינית שלי,
-
7:40 - 7:41למי הצבעתי,
-
7:41 - 7:43האם הייתי משכילה,
-
7:43 - 7:46אם הייתה לי אמונה או ללא אמונה בכלל.
-
7:47 - 7:49שום דבר לא שינה
-
7:49 - 7:54חוץ מזה שהייתי חיים אנושיים יקרים.
-
7:56 - 7:59אני רואה עצמי כעובדה חיה.
-
8:00 - 8:02אני ההוכחה
-
8:02 - 8:09שאהבה ללא תנאי וכבוד
יכולים לא רק להציל, -
8:09 - 8:12אלא גם לשנות חיים.
-
8:13 - 8:18הנה תמונה נפלאה
של אחד מהמושיעים שלי, אנדי, ואני -
8:18 - 8:20שנלקחה בשנה שעברה.
-
8:20 - 8:23עשר שנים אחר האירוע הזה,
-
8:23 - 8:25והנה אנחנו, יד ביד.
-
8:28 - 8:30בתוך כל הכאוס,
-
8:30 - 8:33יד שלי הוחזקה חזק.
-
8:33 - 8:36הפנים שלי לוטפו בעדינות.
-
8:37 - 8:39מה אני הרגשתי?
-
8:40 - 8:41אני הרגשתי נאהבת.
-
8:42 - 8:47מה שהגן עליי משנאה ומרצון לתגמול,
-
8:47 - 8:50מה שנתן לי את האומץ להגיד:
-
8:50 - 8:52"זה מסתיים אצלי"
-
8:54 - 8:55זו אהבה.
-
8:57 - 8:59אני הייתי נאהבת.
-
9:01 - 9:07אני מאמינה שהפוטנציאל לשינוי חיובי נרחב
-
9:08 - 9:09הוא לגמרי ענק
-
9:09 - 9:12כי אני יודעת למה אנחנו מסוגלים.
-
9:12 - 9:15אני מכירה את הזוהר של האנושות.
-
9:16 - 9:20אז זה משאיר אותי
עם דברים די גדולים להרהר עליהם -
9:20 - 9:23וכמה שאלות שאנחנו צריכים לשקול:
-
9:25 - 9:30האם מה שמאחד אותנו הוא לא גדול הרבה יותר
ממה שיכול אי פעם להפריד? -
9:32 - 9:35האם צריכה לקרות טרגדיה או אסון
-
9:35 - 9:40כדי שאנחנו נרגיש מחוברים עמוקות כמין אחד,
-
9:41 - 9:43כבני אדם?
-
9:44 - 9:49ומתי אנחנו נחבק את התבונה של העידן שלנו
-
9:50 - 9:53כדי להתעלות מעל לרק סובלנות
-
9:54 - 9:57ולעבור לקבלה
-
9:57 - 10:02לאלו שהם רק תווית עד שאנחנו מכירים אותם?
-
10:04 - 10:05תודה רבה.
-
10:05 - 10:12(מחיאות כפיים)
- Title:
- אני שרדתי מתקפת טרור. הנה מה שלמדתי
- Speaker:
- גיל היקס
- Description:
-
more » « less
הסיפור של גיל היקס הוא סיפור של חמלה ואנושיות, המופיע מהאפר של כאוס ושנאה.
ניצולה מהתקפות הטרור בלונדון ב-7 ליולי, 2005, היא משתפת איתנו את סיפורי האירועים של אותו יום -- והשיעורים העמוקים שהגיעו כשהיא למדה איך להמשיך לחיות. - Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 10:37
|
Ido Dekkers approved Hebrew subtitles for I survived a terrorist attack. Here's what I learned | |
|
Zeeva Livshitz accepted Hebrew subtitles for I survived a terrorist attack. Here's what I learned | |
|
|
Zeeva Livshitz edited Hebrew subtitles for I survived a terrorist attack. Here's what I learned | |
|
|
Zeeva Livshitz edited Hebrew subtitles for I survived a terrorist attack. Here's what I learned | |
|
|
Zeeva Livshitz edited Hebrew subtitles for I survived a terrorist attack. Here's what I learned | |
|
hila scherba edited Hebrew subtitles for I survived a terrorist attack. Here's what I learned | |
|
|
hila scherba edited Hebrew subtitles for I survived a terrorist attack. Here's what I learned | |
|
|
hila scherba edited Hebrew subtitles for I survived a terrorist attack. Here's what I learned |