Return to Video

היופי של מה שלעולם לא נדע

  • 0:01 - 0:05
    בבוקר חם אחד באוקטובר,
  • 0:05 - 0:07
    ירדתי מרכבת הלילה
  • 0:07 - 0:09
    במנדליי
  • 0:09 - 0:12
    בירתה המלכותית הישנה של בורמה,
  • 0:12 - 0:13
    כיום מיאנמר.
  • 0:14 - 0:18
    ונתקלתי ברחוב בקבוצה של גברים קשוחים
  • 0:18 - 0:22
    עומדים לצד ריקשות האופניים שלהם.
  • 0:22 - 0:23
    ואחד מהם ניגש
  • 0:23 - 0:25
    והציע להראות לי את הסביבה.
  • 0:27 - 0:29
    המחיר שהוא נקב היה שערורייתי.
  • 0:30 - 0:34
    זה היה פחות ממה שעלתה לי
    חפיסת שוקולד בבית.
  • 0:34 - 0:37
    אז טיפסתי לריקשה שלו,
  • 0:37 - 0:43
    והוא התחיל לדווש לאט בין ארמונות ופגודות.
  • 0:44 - 0:49
    וגם סיפר לי כיצד הוא הגיע לעיר מהכפר שלו.
  • 0:49 - 0:52
    הוא קיבל תואר במתמטיקה.
  • 0:52 - 0:54
    חלומו היה להיות מורה.
  • 0:54 - 0:59
    אבל, החיים קשים תחת דיקטטורה צבאית,
  • 0:59 - 1:03
    ולכן, זו הייתה הדרך היחידה
    שהוא יכול היה להתפרנס.
  • 1:05 - 1:09
    הוא סיפר לי, שבלילות רבים, הוא ישן
    בריקשה שלו
  • 1:09 - 1:13
    כדי שיוכל לתפוס את המבקרים הראשונים
    שירדו מרכבת הלילה.
  • 1:16 - 1:19
    ועד מהרה, מצאנו שבמובנים מסוימים,
  • 1:19 - 1:21
    היה לנו כל כך הרבה במשותף --
  • 1:21 - 1:23
    שנינו היינו בשנות ה -20 שלנו,
  • 1:23 - 1:26
    שנינו היינו מוקסמים מתרבויות זרות -
  • 1:27 - 1:29
    כך שהוא הזמין אותי הביתה.
  • 1:30 - 1:34
    עזבנו את הרחובות הרחבים והצפופים
  • 1:34 - 1:38
    והתחלנו מיטלטלים מטה,
    דרך סמטאות פרועות ומחוספסות.
  • 1:38 - 1:40
    היו צריפים שבורים מסביב.
  • 1:40 - 1:43
    ממש אבדה לי התחושה היכן אני נמצא,
  • 1:44 - 1:48
    והבנתי שהכל יכול לקרות לי כעת.
  • 1:48 - 1:50
    יכלו לשדוד או לסמם אותי
  • 1:50 - 1:52
    או משהו גרוע יותר.
  • 1:52 - 1:53
    אף אחד לא יידע.
  • 1:54 - 1:58
    לבסוף הוא עצר והוביל אותי לתוך צריף,
  • 1:58 - 2:01
    שכלל רק חדרון אחד קטנטן.
  • 2:02 - 2:04
    ואז הוא התכופף,
  • 2:04 - 2:06
    תחת מיטתו.
  • 2:08 - 2:10
    ומשהו בי קפא.
  • 2:12 - 2:15
    חיכיתי לראות מה הוא ישלוף החוצה.
  • 2:15 - 2:18
    ולבסוף הוא חילץ קופסה.
  • 2:19 - 2:24
    בתוכה היו כל המכתבים שהוא אי פעם קיבל
  • 2:24 - 2:26
    ממבקרים מחו"ל.
  • 2:27 - 2:29
    ועל חלקם הוא הדביק
  • 2:29 - 2:33
    תמונות קטנות בלויות בשחור לבן
  • 2:33 - 2:35
    של חבריו התיירים הזרים.
  • 2:36 - 2:40
    לכן, כאשר נפרדנו באותו לילה,
  • 2:40 - 2:43
    הבנתי גם שהוא הראה לי
  • 2:43 - 2:45
    את הסיבה הסודית לנסיעה,
  • 2:45 - 2:47
    שהיא לצלול פנימה,
  • 2:47 - 2:50
    להיכנס פנימה כמו גם לצאת החוצה
  • 2:50 - 2:52
    למקומות שאחרת לא תגיע אליהם לעולם,
  • 2:53 - 2:55
    להעז ולקחת סיכון,
  • 2:56 - 2:57
    לחוות דו-משמעיות
  • 2:57 - 2:59
    ואפילו פחד.
  • 3:00 - 3:03
    בבית זה מסוכן כל כך
  • 3:03 - 3:05
    להניח שאנחנו שולטים בענינים.
  • 3:06 - 3:10
    בחוץ, בעולם מזכירים לכם בכל רגע שזה לא כך,
  • 3:10 - 3:13
    ואינכם יכולים אפילו לרדת לעומק הדברים
  • 3:14 - 3:17
    בכל מקום אנשים רוצים להרגיש יציבים
  • 3:17 - 3:19
    ראלף וולדו אמרסון הזכיר לנו,
  • 3:19 - 3:22
    "אבל רק עד כמה שאיננו בטוחים
  • 3:22 - 3:24
    שישנה תקווה כלשהי בשבילנו."
  • 3:25 - 3:27
    בכנס הזה היינו ברי מזל דיינו
  • 3:27 - 3:31
    לשמוע רעיונות ותגליות חדשים ומלהיבים,
  • 3:31 - 3:33
    ועל כל הדרכים
  • 3:33 - 3:36
    בהן ידע נדחף באופן מרגש קדימה.
  • 3:37 - 3:40
    אבל בשלב מסוים, ידע נמסר,
  • 3:41 - 3:42
    וזה הרגע
  • 3:42 - 3:45
    בו חייכם משתנים:
  • 3:46 - 3:48
    אתם מתאהבים,
  • 3:48 - 3:50
    מאבדים חבר;
  • 3:51 - 3:52
    האורות כבים.
  • 3:53 - 3:58
    וכשאתם אבודים, חסרי מנוחה או מחוץ לעצמכם,
  • 3:58 - 4:00
    אתם מגלים מי אתם.
  • 4:02 - 4:06
    איני מאמין שבורות היא אושר
  • 4:06 - 4:09
    המדע ללא ספק הפך את חיינו
  • 4:09 - 4:12
    בהירים, ארוכים ובריאים יותר.
  • 4:13 - 4:18
    ואהיה לנצח אסיר תודה למורים
    שלימדוני את חוקי הפיזיקה
  • 4:18 - 4:21
    והצביעו על כך ש 3 כפול 3 זה 9.
  • 4:22 - 4:25
    אני יכול לספור זאת על אצבעותי
  • 4:25 - 4:27
    בכל שעה משעות הלילה או היום.
  • 4:29 - 4:30
    אבל כשמתמטיקאי אומר לי
  • 4:30 - 4:34
    יש מינוס 3 כפול מינוס 3 הוא 9,
  • 4:34 - 4:39
    זה סוג של לוגיקה שמרגישה כמעט כמ אמון.
  • 4:41 - 4:44
    ההפך מידע. במילים אחרות, אינו תמיד בורות.
  • 4:45 - 4:46
    זה יכול להיות פלא.
  • 4:46 - 4:48
    או מסתורין.
  • 4:48 - 4:49
    אפשרות.
  • 4:50 - 4:54
    ובחיי מצאתי שדווקא הדברים שאינני יודע
  • 4:54 - 4:56
    רוממו אותי ודחפו אותי קדימה
  • 4:56 - 4:59
    הרבה יותר מהדברים שאני יודע.
  • 5:00 - 5:02
    אלה גם הדברים שאיני יודע
  • 5:02 - 5:05
    שלעתים קרובות קירבו אותי לסובבים אותי.
  • 5:07 - 5:09
    8 פעמים רצופות מדי שנה בנובמבר,
  • 5:09 - 5:13
    נסעתי בכל שנה ברחבי יפן עם הדלאי לאמה.
  • 5:14 - 5:17
    והדבר היחידי שהוא אמר בכל יום
  • 5:17 - 5:21
    שנראה כמעניק עידוד וביטחון לאנשים
  • 5:21 - 5:23
    היה "אני לא יודע."
  • 5:24 - 5:26
    "מה עומד לקרות לטיבט?"
  • 5:27 - 5:30
    "מתי אי פעם נזכה בשלום עולמי?"
  • 5:31 - 5:33
    "מהי הדרך הטובה ביותר לגדל ילדים?"
  • 5:34 - 5:37
    "למען האמת", אומר האיש המאוד חכם,
  • 5:37 - 5:38
    "אני לא יודע."
  • 5:40 - 5:44
    זוכה פרס נובל הכלכלן דניאל כהנמן
  • 5:44 - 5:48
    עסק יותר מ -60 שנים בחקר ההתנהגות האנושית,
  • 5:48 - 5:50
    והמסקנה שלו היא
  • 5:50 - 5:55
    שאנחנו תמיד הרבה יותר בטוחים
    במה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים
  • 5:55 - 5:57
    ממה שאנחנו צריכים להיות.
  • 5:57 - 5:59
    יש לנו, כפי שהוא מגדיר באופן בלתי נשכח,
  • 5:59 - 6:04
    "יכולת בלתי מוגבלת להתעלם מהבורות שלנו."
  • 6:05 - 6:10
    אנחנו יודעים - ציטוט, סוף ציטוט --
    הצוות שלנו הולך לנצח בסוף השבוע,
  • 6:10 - 6:12
    ואנחנו רק זוכרים ידיעה זו
  • 6:12 - 6:15
    בהזדמנויות הנדירות שאנו צודקים.
  • 6:16 - 6:18
    רוב הזמן אנחנו בחשיכה.
  • 6:19 - 6:23
    וזה המקום בו האינטימיות האמתית מצויה.
  • 6:25 - 6:28
    האם מישהו יודע מה המאהב שלו
    הולך לעשות מחר?
  • 6:29 - 6:30
    האם אתם רוצים לדעת?
  • 6:32 - 6:34
    ההורים של כולנו, כמו שאנשים אחדים
    קוראים להם,
  • 6:34 - 6:36
    אדם וחווה,
  • 6:36 - 6:40
    יכלו לחיות לנצח, כל עוד הם אכלו מעץ החיים.
  • 6:41 - 6:43
    אבל ברגע שהם החלו טועמים
  • 6:43 - 6:45
    מעץ הדעת טוב ורע,
  • 6:45 - 6:47
    הם נפלו מתמימותם.
  • 6:48 - 6:51
    הם הפכו נבוכים ומודאגים,
  • 6:51 - 6:52
    מודעים לעצמם.
  • 6:53 - 6:55
    והם למדו, קצת מאוחר מדי, אולי,
  • 6:55 - 6:58
    שיש בהחלט כמה דברים
    שעלינו לדעת,
  • 6:58 - 7:02
    אבל יש הרבה, הרבה יותר שמוטב
    לא לחקור אותם
  • 7:04 - 7:06
    עכשיו, כשהייתי ילד,
  • 7:06 - 7:09
    ידעתי הכל, כמובן.
  • 7:09 - 7:14
    ביליתי 20 שנה באיסוף מידע בכיתות לימוד,
  • 7:14 - 7:16
    והייתי למעשה בעסקי המידע,
  • 7:16 - 7:18
    וכתבתי מאמרים עבור מגזין טיים.
  • 7:19 - 7:24
    ונסעתי ליפן לראשונה למשך שבועיים וחצי,
  • 7:24 - 7:28
    ושבתי עם מאמר בן 40 עמודים
  • 7:28 - 7:31
    שעוסק בפירוט במקדשים של יפן,
  • 7:31 - 7:34
    העיצובים שלהם, משחקי הבייסבול,
  • 7:34 - 7:36
    נשמתם.
  • 7:37 - 7:40
    אבל מתחת לכל זה,
  • 7:40 - 7:43
    משהו שלא הצלחתי להבין
  • 7:43 - 7:47
    כל כך ריגש אותי מסיבות
    שעדיין לא יכולתי להסביר
  • 7:48 - 7:51
    שהחלטתי לעבור לגור ביפן.
  • 7:52 - 7:55
    וכשאני שם כבר במשך 28 שנים,
  • 7:55 - 7:58
    לא הייתי יכול לומר לכם הרבה

  • 7:58 - 7:59

    על ביתי המאומץ
  • 8:00 - 8:02
    שזה נפלא,
  • 8:02 - 8:04
    כי בכל יום אני מגלה דבר חדש.
  • 8:04 - 8:06
    ותוך כדי כך,
  • 8:06 - 8:10
    רואה מאות אלפי דברים
  • 8:10 - 8:11
    שלעולם לא אדע.
  • 8:13 - 8:15
    ידע הוא מתנה שלא תסולא בפז.
  • 8:16 - 8:21
    אבל אשלייה של ידע עלולה להיות מסוכנת
    יותר מבורות.
  • 8:22 - 8:25
    לחשוב שאתה מכיר את אוהבך,
  • 8:25 - 8:26
    או את אויבך
  • 8:27 - 8:28
    יכול להיות יותר בוגדני
  • 8:28 - 8:31
    מאשר להודות בכך שלעולם לא
    תכיר אותם.
  • 8:32 - 8:36
    בכל בוקר ביפן, כשהשמש מציפה את
    דירתנו הקטנה,
  • 8:36 - 8:41
    אני משתדל מאוד לא להיוועץ בתחזית
    מזג האוויר,
  • 8:41 - 8:42
    כי אם אני עושה זאת,
  • 8:42 - 8:46
    דעתי תהיה מעורפלת, מוסחת,
  • 8:46 - 8:48
    אפילו כשהיום בהיר.
  • 8:50 - 8:54
    אני סופר במשרה מלאה מזה 34 שנים,
  • 8:55 - 8:58
    והדבר היחיד שלמדתי
  • 8:58 - 9:01
    הוא ששינוי מגיע כשאני לא עומד על המשמר,
  • 9:01 - 9:03
    כשאינני יודע מה עומד לקרות,
  • 9:03 - 9:08
    ולא חושב שאני גדול יותר מכל מה שסביבי.
  • 9:09 - 9:11
    ואותו דבר נכון גם באהבה
  • 9:12 - 9:14
    או ברגעי משבר.
  • 9:15 - 9:18
    לפתע, אנחנו שוב בריקשה
  • 9:18 - 9:22
    ואנחנו מיטלטלים אל מחוץ לרחובות
    הרחבים והמוארים
  • 9:22 - 9:26
    ונזכרים, באמת, בחוק מס. 1 של נסיעות
  • 9:26 - 9:28
    ולפיכך, של החיים:
  • 9:29 - 9:34
    אתה חזק רק כמו הנכונות שלך להיכנע.
  • 9:36 - 9:38
    בסופו של דבר, אולי,
  • 9:38 - 9:39
    להיות אנושי
  • 9:39 - 9:41
    זה הרבה יותר חשוב
  • 9:41 - 9:44
    מאשר להיות מודע לגמרי.
  • 9:45 - 9:46
    תודה רבה.
  • 9:46 - 9:53
    (תשואות)
Title:
היופי של מה שלעולם לא נדע
Speaker:
פיקו אייר
Description:

לפני 30 שנה כמעט, פיקו אייר נסע ליפן, התאהב במדינה ועבר לחיות שם. אייר, כצופה נלהב של רוח האדם, מצהיר שהוא מרגיש עתה שהוא יודע הרבה פחות על יפן --או, למעשה על כל דבר שהוא -- ממה שהוא חשב שהוא יודע, לפני 3 עשורים. במדיטציה לירית זו על חוכמה, אייר מרחיב על תובנה מסקרנת זו, על ידע שנרכש הם הגיל: שככל שאנו יודעים יותר, יותר אנו מבינים עד כמה מעט אנחנו יודעים.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
10:05

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.