Return to Video

מדוע אני מסכנת את חיי כדי לספר את סיפוריה של עזה

  • 0:02 - 0:03
    שלום.
  • 0:04 - 0:07
    זאת הנסיעה הראשונה שלי,
  • 0:07 - 0:11
    לראשונה בחיי אני נמצאת
    מחוץ לחומות עזה.
  • 0:11 - 0:13
    אני כל-כך שמחה להיות כאן.
  • 0:13 - 0:19
    (מחיאות כפיים)
  • 0:19 - 0:25
    תמיד שאפתי להיות טייסת.
    להטיס מטוס,
  • 0:25 - 0:29
    להרגיש חופשיה לעוף בשמיים,
    לגעת בשמיים.
  • 0:30 - 0:32
    אבל זה לא קרה.
  • 0:32 - 0:36
    פשוט: אני חיה בעזה,
    ואין שם שדות תעופה.
  • 0:37 - 0:41
    כל הגבולות סגורים, מכל הצדדים.
  • 0:41 - 0:44
    אנו חיים באחד מבתי הכלא
    הגדולים בעולם.
  • 0:45 - 0:50
    הדבר היחיד שאני יכולה לעשות
    הוא להביט לשמיים.
  • 0:50 - 0:54
    בימים מסוימים יש לנו מזל
    אם יש לנו חשמל
  • 0:54 - 0:56
    במשך ארבע או חמש שעות.
  • 0:57 - 1:03
    כשקר, אנו מדליקים מדורה
    בחזית הבית או על הגג.
  • 1:03 - 1:05
    לפעמים אנו מכינים כך אוכל.
  • 1:06 - 1:11
    בעזה, עבודתי היא לארגן הכל
    עבור עיתונאים שמבקרים במולדתי
  • 1:11 - 1:16
    כדי לספר את הסיפורים
    על מה שקורה בעזה.
  • 1:16 - 1:19
    היו בקרים רבים שבהם נאלצתי
    ללכת לאזור הגבול
  • 1:19 - 1:21
    כדי לאסוף עיתונאים.
  • 1:21 - 1:24
    אם קורה משהו לעיתונאים,
  • 1:24 - 1:28
    או אם העיתונאים מחליטים
    לסקר סיפור
  • 1:28 - 1:31
    שהממשלה לא רוצה שנסקר,
  • 1:31 - 1:33
    עלולים לקרות דברים רעים.
  • 1:35 - 1:41
    הניווט בארצי והעזרה לעיתונאים,
    יוצרי סרטים, צוותי חדשות -
  • 1:41 - 1:43
    זאת העבודה שלי.
  • 1:44 - 1:48
    אני מאמינה שהצלחתי נובעת
    מיצירת מערכות יחסים
  • 1:48 - 1:51
    לא רק עם עיתונאים וצוותי חדשות,
  • 1:51 - 1:55
    אלא גם עם הקהילות השונות
    שחיות ברצועת עזה.
  • 1:55 - 1:59
    הקהילות האלה, שלא רוצות
    שסיפוריהן יסופרו,
  • 2:00 - 2:04
    לעולם איני רואה בהן
    סיפורים או מספרים;
  • 2:04 - 2:07
    הם בני-אדם כמוני.
  • 2:10 - 2:14
    במשך עשר שנים
    יצרתי הרבה מערכות יחסים.
  • 2:14 - 2:16
    ואתם יודעים מה?
  • 2:16 - 2:22
    זה מאפשר לי גישה לאנשים ולסיפורים
    שאין לאחרים.
  • 2:22 - 2:28
    במצבים מסוימים אני מרגישה
    שבתור אישה, יש לי יותר כוח.
  • 2:29 - 2:32
    הרבה עיתונאים גברים בחברה שלי
  • 2:32 - 2:36
    רוצים לסקר התמכרויות לסמים בארצי.
  • 2:37 - 2:41
    הבעיה החלה כשנבנתה מנהרת עזה.
  • 2:42 - 2:45
    בימי המצור על עזה,
  • 2:45 - 2:47
    המנהרות סיפקו לאנשים
    את כל הצרכים הבסיסיים
  • 2:47 - 2:51
    כמו מזון, חומרי בנין
    ודברים נחוצים נוספים.
  • 2:51 - 2:56
    אבל זה נגמר, כי הצד המצרי
    הציף את המנהרות במים
  • 2:56 - 2:58
    והן כבר לא פעילות.
  • 2:58 - 3:01
    הוברחו שם סמים
  • 3:01 - 3:04
    וצעירים רבים נעשו מכורים.
  • 3:05 - 3:08
    במסורת החברה הפלסטינית,
  • 3:08 - 3:12
    לגברים אסור להיכנס לבתי זרים,
  • 3:12 - 3:15
    אז שום עיתונאי לא יכול
    להשיג את הכתבה הזאת,
  • 3:15 - 3:17
    אבל אני יכולתי.
  • 3:19 - 3:22
    יש לי בעל נפלא,
  • 3:22 - 3:25
    בעל נפלא שתומך בי
  • 3:25 - 3:28
    למרות כל הביקורת
    שהוא סופג מצד החברה.
  • 3:29 - 3:32
    עכשיו הוא בבית,
    עם שני ילדינו,
  • 3:32 - 3:34
    ויש לי עוד אחד שגדל כאן, בפנים.
  • 3:35 - 3:38
    (מחיאות כפיים)
  • 3:41 - 3:44
    כשאני עובדת,
    אני מתקשרת אליו מידי שעתיים,
  • 3:44 - 3:48
    והוא יודע שאם לא שמע ממני,
  • 3:48 - 3:49
    עליו להתקשר לאיש הקשר שלי,
  • 3:49 - 3:52
    זה שמאפשר לי את הסיקור,
  • 3:52 - 3:56
    אדם שאני בוטחת בו.
  • 3:57 - 3:59
    באחת הפעמים, בעזה,
  • 3:59 - 4:04
    בימי חטיפתו של העיתונאי הבריטי,
    אלן ג'ונסטון,
  • 4:04 - 4:08
    התבקשתי ע"י כתב-עת אמריקני
  • 4:08 - 4:13
    לארגן פגישה בעזה עם החוטפים,
    והצלחתי לעשות זאת.
  • 4:14 - 4:17
    העיתונאי שסיקר את המקרה ואני
  • 4:17 - 4:20
    התבקשנו להיפגש מחוץ למלון שלו.
  • 4:22 - 4:27
    הם באו, אספו אותנו
    במטענית שחורה עם חלונות מושחרים,
  • 4:27 - 4:29
    הם לבשו מסכות
  • 4:31 - 4:37
    והם הסיעו אותנו משם הרחק,
    לאמצע שדה.
  • 4:37 - 4:39
    הם לקחו מאיתנו
    את הטלפונים הניידים
  • 4:39 - 4:44
    וערכנו את הראיון עם החוטף
    בחוץ, באותו שדה.
  • 4:46 - 4:47
    באותו יום הייתי כל-כך מבוהלת,
  • 4:47 - 4:50
    זה היה יום שלא אשכח.
  • 4:52 - 4:55
    אז, מדוע אני עוסקת בזה?
  • 4:55 - 4:58
    משום שאני מאמינה
    שאם לא אעשה זאת,
  • 4:58 - 5:03
    יחסר חלק עצום מסיפורה של עזה.
  • 5:04 - 5:08
    אני יכולה לספר לכם
    סיפורים נוספים על ארצי,
  • 5:08 - 5:10
    ולא כולם רעים.
  • 5:11 - 5:16
    אני אוהבת את ארצי,
    למרות מצבנו הנורא --
  • 5:16 - 5:20
    מצור, עוני, אבטלה --
  • 5:20 - 5:21
    אבל יש חיים.
  • 5:22 - 5:27
    יש חולמים,
    ויש אנשים מדהימים ומלאי מרץ.
  • 5:28 - 5:32
    יש לנו מוסיקה נהדרת
    ובי"ס נהדר למוסיקה.
  • 5:32 - 5:37
    יש לנו רקדני פארקור
    שרוקדים בהריסות בתיהם.
  • 5:38 - 5:41
    ועזה היא גם המקום היחיד
    בעולם הערבי
  • 5:41 - 5:45
    שבו מוסלמים ונוצרים חיים
    באחווה טובה.
  • 5:47 - 5:51
    (מחיאות כפיים)
  • 5:52 - 5:53
    בימי מלחמה,
  • 5:53 - 5:57
    הכי קשה לי
    לעזוב את ביתי מוקדם בבוקר,
  • 5:57 - 5:59
    לעזוב את ילדי.
  • 5:59 - 6:03
    אני מצלמת אותם בכל יום
  • 6:03 - 6:07
    כי אף פעם אינני יודעת
    אם אזכה לחזור אליהם.
  • 6:08 - 6:14
    קשה ומסוכן להיות
    מארגנת ועיתונאית בעזה.
  • 6:15 - 6:18
    אבל כשאני שומעת
    את ההפגזות וההפצצות,
  • 6:18 - 6:21
    אני פונה היישר לשם,
  • 6:21 - 6:25
    כי אני רוצה להיות שם ראשונה,
  • 6:25 - 6:29
    משום שאת הסיפורים האלה
    מוכרחים לספר.
  • 6:32 - 6:36
    כשילדי היו קטנים
    ושמענו את קולות המלחמה,
  • 6:36 - 6:40
    סיפרתי להם שאלה זיקוקים.
  • 6:40 - 6:43
    היום הם גדלו
    והם כבר מבינים.
  • 6:44 - 6:47
    יש לי סיוטים איומים
  • 6:48 - 6:52
    בגלל כל מה שהייתי עדה לו
    בזמני מלחמה,
  • 6:52 - 6:56
    במיוחד אותן גופות חסרות-חיים
    של ילדים קטנים.
  • 6:56 - 7:00
    אני עדיין זוכרת ילדה קטנה,
    שמה חאלה.
  • 7:01 - 7:03
    היא היחידה ששרדה ממשפחתה.
  • 7:04 - 7:07
    לנצח אזכור את תמונתה.
  • 7:07 - 7:09
    לעולם לא אשכח אותה.
  • 7:13 - 7:17
    אני גאה לעמוד כאן
    ולהיות היום איתכם.
  • 7:18 - 7:25
    אני גאה לספר את סיפורי,
    העצובים והשמחים,
  • 7:25 - 7:29
    סיפורים על פינתי הקטנה בעולם, עזה.
  • 7:29 - 7:34
    אני גאה להיות המארגנת הראשונה
    שפועלת בעזה.
  • 7:34 - 7:38
    והמצחיק הוא שבעזה מכנים אותי
    "אדון רמבו".
  • 7:38 - 7:41
    (צחוק)
  • 7:41 - 7:46
    אני מקווה שיום אחד יזדמן לי
    לספר את סיפורי כל יתר הנשים,
  • 7:46 - 7:49
    כל יתר הנשים המופלאות
    שאני מכירה בארצי.
  • 7:49 - 7:53
    אני מקווה שיום אחד
    אוכל לעזור לנשים נוספות בארצי
  • 7:53 - 7:55
    להיות מארגנות, כמוני.
  • 7:55 - 8:00
    ולפעמים, כמובן, אני מרגישה
    שכבר איני יכולה לעסוק בכך,
  • 8:00 - 8:02
    שזה יותר מדי בשבילי.
  • 8:02 - 8:05
    אבל אני זוכרת את המלים האלה:
  • 8:05 - 8:08
    "אל תגבילו את האתגרים שלכם;
    אתגרו את הגבולות שלכם.
  • 8:08 - 8:12
    "אל תניחו לאחרים לעמוד
    ביניכם לבין חלומותיכם."
  • 8:14 - 8:15
    תודה לכם.
  • 8:15 - 8:18
    (מחיאות כפיים)
Title:
מדוע אני מסכנת את חיי כדי לספר את סיפוריה של עזה
Speaker:
אמירה חארודה
Description:

כשאמירה חארודה שומעת הפצצות או הפגזות, היא פונה היישר לשם. "אני רוצה להיות שם כי מוכרחים לספר את הסיפורים האלה", אומרת מארגנת הסיקורים העיתונאיים (fixer) הראשונה בעזה, שתפקידה מאפשר לה להדריך עיתונאים בתרחישי המלחמה הכאוטיים של מולדתה, אותה היא אוהבת למרות המצב הנורא השורר בה. תנו לחארודה לספר לכם בהרצאתה הבלתי-נשכחת מה מניע אותה להשמיע את קולו של הסבל האנושי בעזה.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
08:38

Hebrew subtitles

Revisions Compare revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.