Return to Video

מה חושבים ומרגישים בעלי החיים?

  • 0:01 - 0:05
    האם אי פעם תהיתם
    מה בע"ח חושבים ומרגישים?
  • 0:05 - 0:07
    בואו נתחיל בשאלה:
  • 0:08 - 0:12
    האם הכלבה שלי באמת אוהבת אותי,
    או שהיא רק רוצה לאכול?
  • 0:13 - 0:18
    טוב, קל לראות
    שהכלבה שלנו באמת אוהבת אותנו,
  • 0:18 - 0:20
    קל לראות, נכון,
  • 0:20 - 0:24
    מה קורה בתוך הראש הקטן והצמרירי הזה.
  • 0:25 - 0:26
    מה באמת קורה?
  • 0:27 - 0:29
    משהו קורה שם.
  • 0:30 - 0:34
    אבל למה אנחנו תמיד שואלים
    אם הם אוהבים אותנו?
  • 0:34 - 0:36
    למה אנחנו תמיד עסוקים בעצמנו?
  • 0:36 - 0:39
    למה אנחנו כאלה נרקסיסטים?
  • 0:41 - 0:44
    מצאתי שאלה אחרת
    לשאול את בעלי החיים.
  • 0:46 - 0:47
    מי אתם?
  • 0:50 - 0:53
    למוח האנושי ישנן יכולות
  • 0:53 - 0:58
    שאנחנו נוטים לחשוב שהן
    ייחודיות לבני האדם.
  • 0:58 - 1:00
    אבל האם זה נכון?
  • 1:00 - 1:04
    מה עושים בע"ח אחרים
    עם המוח שלהם?
  • 1:05 - 1:07
    מה הם מרגישים או חושבים?
  • 1:08 - 1:09
    האם יש דרך לדעת?
  • 1:09 - 1:11
    לדעתי יש דרך להסתכל פנימה.
  • 1:11 - 1:13
    ישנן כמה דרכים.
  • 1:13 - 1:17
    אפשר להסתכל על האבולוציה,
    אפשר להסתכל על המוחות שלהם
  • 1:17 - 1:20
    ואפשר לבחון את התנהגותם.
  • 1:21 - 1:25
    הדבר הראשון שצריך לזכור הוא:
    ירשנו את המוח שלנו.
  • 1:26 - 1:30
    תאי העצב הראשונים הגיעו ממדוזות.
  • 1:30 - 1:33
    מהמדוזות הגיעו המיתרניים הראשונים.
  • 1:33 - 1:37
    מהמיתרניים הגיעו
    בעלי החוליות הראשונים.
  • 1:37 - 1:40
    בעלי החוליות יצאו מהים,
  • 1:40 - 1:41
    וכך הגענו לכאן.
  • 1:43 - 1:48
    אבל תא עצב, נוירון,
    עדיין נראה אותו הדבר
  • 1:48 - 1:52
    בסרטן נהרות, בציפור או בכם.
  • 1:52 - 1:56
    מה זה אומר על
    הנפש של סרטני הנהרות?
  • 1:57 - 1:58
    האם אנחנו יכולים
    לומר משהו עליו?
  • 1:58 - 2:02
    ובכן, מסתבר
    שאם תתנו לסרטן הנהרות
  • 2:03 - 2:05
    הרבה שוקים חשמליים זעירים,
  • 2:05 - 2:07
    בכל פעם כשהוא
    מנסה לצאת ממחילתו,
  • 2:08 - 2:10
    הוא יפתח חרדה.
  • 2:11 - 2:15
    אם תתנו לסרטן הזה
    את אותה התרופה
  • 2:15 - 2:17
    המפחיתה חרדה בבני אדם,
  • 2:18 - 2:21
    הוא יירגע, יצא החוצה ויחקור.
  • 2:22 - 2:25
    איך אנחנו מראים
    את דאגתנו לחרדת הסרטנים?
  • 2:26 - 2:27
    בד"כ, אנחנו מרתיחים אותם.
  • 2:27 - 2:29
    (צחוק)
  • 2:30 - 2:36
    תמנונים משתמשים בכלים,
    כמו גם מרבית קופי האדם,
  • 2:36 - 2:38
    והם מזהים פנים אנושיים.
  • 2:39 - 2:44
    איך אנחנו חוגגים
    את חוכמתו המתקדמת של אותו חסר חוליות?
  • 2:44 - 2:45
    בד"כ בהרתחה.
  • 2:47 - 2:51
    אם דג דקר רודף אחר דג
    לתוך חריץ בשונית,
  • 2:51 - 2:56
    לפעמים הוא ילך למקום
    בו הוא יודע שנמצא צלופח מוריי,
  • 2:56 - 3:00
    והוא יסמן לצלופח:
    "עקוב אחרי,"
  • 3:00 - 3:02
    והצלופח יבין את הסימן הזה.
  • 3:03 - 3:06
    הצלופח אולי ייכנס לחריץ
    ויגיע לדג,
  • 3:06 - 3:08
    אבל הדג אולי יברח,
    ואז הדקר יתפוס אותו.
  • 3:09 - 3:15
    זוהי שותפות עתיקה
    שלמדנו עליה רק לאחרונה.
  • 3:15 - 3:18
    איך אנחנו חוגגים
    את השותפות העתיקה הזו?
  • 3:18 - 3:20
    בד"כ בטיגון.
  • 3:21 - 3:25
    מסתמן כאן דפוס
    שמספר עלינו
  • 3:25 - 3:27
    יותר מאשר עליהם.
  • 3:28 - 3:30
    לוטרות הים משתמשות בכלים,
  • 3:30 - 3:33
    והן מקדישות זמן
    על חשבון פעולות יומיומיות
  • 3:33 - 3:37
    כדי להראות לתינוקות שלהם מה לעשות,
    וזה נקרא לימוד.
  • 3:37 - 3:40
    שימפנזות לא מלמדות.
  • 3:41 - 3:45
    אורקות מלמדות,
    והן גם חולקות מזון.
  • 3:47 - 3:49
    כשהאבולוציה יוצרת משהו חדש,
  • 3:49 - 3:53
    היא משתמשת בחלקים
    שכבר יש לה במלאי, על המדף,
  • 3:53 - 3:56
    לפני שהיא מרכיבה
    אלמנט חדש.
  • 3:56 - 3:58
    והמוח שלנו הגיע אלינו
  • 3:58 - 4:02
    דרך זרם הזמן העצום.
  • 4:02 - 4:06
    אם תשוו את המוח האנושי
    לזה של שימפנזה,
  • 4:06 - 4:10
    תראו שמה שיש לנו
    הוא בעצם מוח שימפנזה מאוד גדול.
  • 4:10 - 4:14
    זה טוב שהמוח שלנו גדול יותר,
    כי אנחנו גם מאוד חסרי בטחון.
  • 4:14 - 4:16
    (צחוק)
  • 4:16 - 4:19
    אבל, אופס, יש גם דולפין,
  • 4:19 - 4:22
    עם מוח גדול משלנו,
    ובעל יותר פיתולים.
  • 4:23 - 4:25
    אוקיי, אולי תגידו,
    טוב, רואים את המוח,
  • 4:26 - 4:28
    אבל מה זה אומר על הנפש?
  • 4:28 - 4:32
    ובכן, אפשר לראות את פעולת הנפש
  • 4:32 - 4:34
    דרך לוגיקה של התנהגויות.
  • 4:35 - 4:38
    למשל, הפילים האלה,
    אפשר לראות בבירור
  • 4:38 - 4:41
    שהם נחים.
  • 4:41 - 4:45
    הם מצאו קצת צל
    מתחת לעצי הדקל
  • 4:46 - 4:48
    ושם הם משכיבים את
    תינוקותיהם לישון,
  • 4:48 - 4:51
    בעודם מנמנמים
    תוך עמידה על המשמר.
  • 4:51 - 4:54
    אנחנו מבינים היטב את התמונה הזו,
  • 4:54 - 4:58
    כפי שהם מבינים היטב
    מה הם עושים,
  • 4:58 - 5:02
    כי מתחת לאותה השמש,
    באותם מישורים,
  • 5:02 - 5:05
    בהקשבה לאותן יללות
    של אותן סכנות,
  • 5:05 - 5:10
    הם הפכו למי שהם,
    ואנחנו למי שאנחנו.
  • 5:11 - 5:13
    אנחנו שכנים כבר זמן רב.
  • 5:13 - 5:16
    אף אחד לא יטעה
    ויחשוב שהפילים הללו רגועים.
  • 5:16 - 5:19
    הם בבירור
    מודאגים מאוד ממשהו.
  • 5:19 - 5:21
    ממה הם מודאגים?
  • 5:22 - 5:25
    מתברר שאם תקליטו
    קולות של תיירים,
  • 5:25 - 5:30
    ותשמיעו את ההקלטה
    מרמקול המוסתר בשיחים,
  • 5:30 - 5:34
    הפילים יתעלמו ממנה,
    כי התיירים אף פעם לא מציקים לפילים.
  • 5:34 - 5:39
    אבל אם תקליטו קולות של רועים
  • 5:39 - 5:44
    הנושאים חניתות, ולעיתים קרובות
    פוגעים בפילים בעימותים במקורות מים,
  • 5:44 - 5:49
    הפילים יתקבצו
    ויברחו מהרמקול החבוי.
  • 5:49 - 5:52
    מעבר לכך שהפילים
    מזהים בני אדם,
  • 5:52 - 5:55
    הם מבחינים בין
    סוגים שונים של בני אדם,
  • 5:55 - 5:58
    ויודעים שחלקם בסדר
    וחלקם מסוכנים.
  • 5:58 - 6:03
    הם צופים בנו זמן רב
    מזה שאנו צופים בהם.
  • 6:03 - 6:06
    הם מכירים אותנו
    טוב מכפי שאנו מכירים אותם.
  • 6:06 - 6:09
    אנו פועלים לפי אותם ציוויים:
  • 6:09 - 6:14
    השגיחו על התינוקות,
    מצאו מזון, השתדלו לשרוד.
  • 6:14 - 6:18
    בין אם אנחנו לבושים
    לצעדה בגבעות אפריקה,
  • 6:18 - 6:23
    או לצלילה בים,
    בבסיס אנחנו אותו הדבר.
  • 6:23 - 6:25
    מתחת לעור אנחנו בני משפחה.
  • 6:25 - 6:27
    לפיל יש את אותו השלד,
  • 6:27 - 6:30
    לאורקה יש את אותו השלד,
  • 6:30 - 6:31
    כמו שלנו.
  • 6:34 - 6:36
    אנחנו רואים היכן נדרשת עזרה.
  • 6:37 - 6:39
    אנחנו רואים סקרנות בקרב הצעירים.
  • 6:40 - 6:44
    אנחנו רואים קשרי משפחה.
  • 6:46 - 6:48
    אנחנו מזהים חיבה.
  • 6:49 - 6:51
    חיזור הוא חיזור.
  • 6:52 - 6:55
    ואז אנחנו שואלים:
    "יש להם מודעות?"
  • 6:55 - 6:58
    כשאתם תחת הרדמה מלאה,
    אתם חסרי הכרה ומודעות,
  • 6:58 - 7:01
    מה שאומר שאינכם
    חשים דבר.
  • 7:01 - 7:05
    מודעות היא פשוט
    הדבר שמרגיש כמו משהו.
  • 7:05 - 7:09
    אם אתם רואים, שומעים, מרגישים,
    אם אתם מודעים למשהו,
  • 7:09 - 7:13
    אז אתם מודעים.
    והם מודעים.
  • 7:15 - 7:16
    יש אנשים שאומרים
  • 7:16 - 7:19
    טוב, אבל יש דברים
    שהופכים אותנו לאנושיים,
  • 7:19 - 7:21
    ואחד הדברים האלה הוא אמפתיה.
  • 7:21 - 7:27
    אמפתיה היא היכולת של המוח
    להתאים את מצב הרוח שלכם לזה של חבריכם.
  • 7:27 - 7:29
    זה דבר שימושי מאוד.
  • 7:29 - 7:31
    אם חבריכם מתחילים לנוע מהר,
  • 7:31 - 7:33
    אתם גם צריכים לרצות למהר.
  • 7:33 - 7:35
    עכשיו כולנו ממהרים.
  • 7:35 - 7:39
    הצורה העתיקה ביותר של אמפתיה
    היא פחד מדבק.
  • 7:39 - 7:42
    אם חבריכם לפתע
    נרתעים ובורחים,
  • 7:42 - 7:44
    לא כדאי שתאמרו לעצמכם:
  • 7:44 - 7:47
    "מעניין למה כולם עזבו."
  • 7:47 - 7:48
    (צחוק)
  • 7:51 - 7:55
    אמפתיה היא עתיקה,
    אך כמו כל דבר אחר בחיים
  • 7:55 - 7:59
    היא נמצאת על רצף,
    ויש לה שכלולים.
  • 7:59 - 8:03
    אז ישנה אמפתיה בסיסית:
    אתה חש עצב וזה גורם לי להיות עצוב.
  • 8:03 - 8:05
    אני רואה אותך שמח
    וזה גורם לי להיות שמח.
  • 8:05 - 8:08
    ואז יש את מה שאני קורא לו סימפתיה,
  • 8:08 - 8:10
    מעט מרוחק יותר:
  • 8:10 - 8:14
    "הצטערתי לשמוע
    שסבתא שלך נפטרה."
  • 8:14 - 8:17
    אני לא חש את אותו הצער,
    אבל אני מבין אותו, אני יודע מה אתה חש
  • 8:18 - 8:19
    וזה מדאיג אותי.
  • 8:19 - 8:22
    ואז, אם הסימפתיה
    מניעה אותנו לפעולה,
  • 8:22 - 8:23
    לזה אני קורא חמלה.
  • 8:24 - 8:28
    האמפתיה האנושית
    אינה הדבר שמייחד אותנו,
  • 8:28 - 8:31
    יתרה מכך, היא רחוקה משלמות.
  • 8:31 - 8:36
    אנחנו אוספים יצורים אמפתיים,
    הורגים אותם ואוכלים אותם.
  • 8:36 - 8:39
    אולי תאמרו, טוב,
    אלה מינים אחרים.
  • 8:39 - 8:43
    זאת טריפה,
    בני האדם הם טורפים.
  • 8:43 - 8:48
    אבל אנחנו גם לא מתייחסים
    לבני המין שלנו היטב.
  • 8:49 - 8:52
    אנשים שנראה שהם יודעים
    רק דבר אחד על התנהגות בע"ח
  • 8:52 - 8:56
    יודעים שאסור בתכלית האיסור
    לייחס רגשות ומחשבות אנושיות
  • 8:56 - 8:58
    לבעלי חיים אחרים.
  • 8:59 - 9:01
    ובכן, אני חושב שזה טיפשי,
  • 9:01 - 9:05
    כי ייחוס רגשות ומחשבות
    אנושיות לבע"ח אחרים
  • 9:05 - 9:09
    זה הניחוש הראשוני הטוב ביותר
    למעשיהם ורגשותיהם,
  • 9:09 - 9:12
    כי המוחות שלהם
    הם בבסיסם כמו שלנו.
  • 9:12 - 9:14
    יש להם את אותם המבנים.
  • 9:14 - 9:19
    אותם ההורמונים הגורמים לנו
    למצבי רוח ומוטיבציות
  • 9:19 - 9:21
    נמצאים גם במוחות שלהם.
  • 9:23 - 9:28
    זה לא מדעי מצידנו לומר שהם
    רעבים כשהם צדים
  • 9:28 - 9:31
    ושהם עייפים
    כשלשונם משתלשלת,
  • 9:31 - 9:34
    ואז לומר שכשהם משחקים
    עם ילדיהם
  • 9:34 - 9:36
    ומתנהגים באושר ושמחה,
  • 9:36 - 9:41
    אין לנו מושג
    אם הם מסוגלים לחוות משהו.
  • 9:41 - 9:43
    זה לא מדעי.
  • 9:44 - 9:46
    אז, בסדר,
    כתב אחד אמר לי:
  • 9:46 - 9:51
    "אולי, אבל איך אתה באמת יודע
    שחיות אחרות חשות וחושבות?"
  • 9:51 - 9:54
    והתחלתי לנבור
    במאות המקורות המדעיים
  • 9:54 - 9:56
    שכללתי בספרי,
  • 9:56 - 10:00
    והבנתי שהתשובה
    היתה איתי כל הזמן בחדר.
  • 10:00 - 10:03
    כשהכלבה שלי יורדת מהשטיח
    ובאה לעברי --
  • 10:03 - 10:05
    לא לספה, לעברי --
  • 10:05 - 10:09
    והיא מתגלגלת על גבה
    וחושפת את בטנה,
  • 10:09 - 10:12
    עברה בה המחשבה,
    "אני רוצה שיגרדו לי בבטן.
  • 10:15 - 10:17
    אני יודעת שאם אלך לקארל,
  • 10:17 - 10:19
    הוא יבין מה אני מבקשת.
  • 10:20 - 10:23
    אני יודעת שאני יכולה לסמוך עליו
    כי אנחנו משפחה.
  • 10:23 - 10:26
    הוא יעשה את העבודה,
    וזה יהיה נעים."
  • 10:26 - 10:28
    (צחוק)
  • 10:28 - 10:31
    היא חשבה והיא הרגישה,
  • 10:31 - 10:34
    וזה באמת
    לא יותר מסובך מכך.
  • 10:34 - 10:39
    אבל אנחנו רואים בע"ח אחרים
    ואומרים: "תראו, קטלנים,
  • 10:39 - 10:41
    זאבים, פילים:
  • 10:41 - 10:43
    הם לא רואים זאת כך."
  • 10:44 - 10:48
    הזכר בעל הסנפיר הגבוה הוא L41.
  • 10:48 - 10:50
    הוא בן 38 שנים.
  • 10:50 - 10:54
    הנקבה לשמאלו היא L22.
  • 10:54 - 10:55
    היא בת 44.
  • 10:55 - 10:58
    הם מכירים זה את זה עשרות שנים.
  • 10:59 - 11:01
    הם מכירים זה את זה היטב.
  • 11:01 - 11:02
    הם יודעים מי החברים שלהם.
  • 11:02 - 11:04
    הם יודעים מי האויבים שלהם.
  • 11:04 - 11:06
    החיים שלהם נעים במסלול דמוי קריירה.
  • 11:07 - 11:09
    הם יודעים היכן הם נמצאים כל רגע.
  • 11:11 - 11:13
    זהו פיל בשם פיילו.
  • 11:14 - 11:15
    הוא היה זכר צעיר.
  • 11:16 - 11:17
    הנה הוא לאחר 4 ימים.
  • 11:19 - 11:24
    בני אדם לא רק חשים צער,
    אנחנו גם יוצרים אותו בשפע.
  • 11:27 - 11:29
    אנחנו רוצים לגלף את שיניהם.
  • 11:30 - 11:33
    למה אנחנו לא ממתינים עד שימותו?
  • 11:36 - 11:39
    בעבר פילים חיו ממישורי
    הים התיכון,
  • 11:39 - 11:42
    ועד לכף התקווה הטובה.
  • 11:42 - 11:45
    ב-1980 היו מעוזים נרחבים
    של פילים
  • 11:45 - 11:47
    במרכז ומזרח אפריקה.
  • 11:47 - 11:52
    וכיום תחום המחייה שלהם
    מרוסק לשבבים קטנים.
  • 11:52 - 11:56
    זוהי הגיאוגרפיה של חיה
    שאנו מביאים לידי הכחדה,
  • 11:56 - 12:00
    בריה אחות, היצור
    הנהדר ביותר ביבשה.
  • 12:01 - 12:05
    כמובן, אנחנו מטפלים טוב יותר
    בחיות הבר בארה"ב.
  • 12:06 - 12:10
    בפארק הלאומי ילוסטון,
    הרגנו כמעט את כל הזאבים.
  • 12:10 - 12:13
    בעצם, הרגנו כמעט את כל הזאבים
    מדרום לגבול הקנדי.
  • 12:13 - 12:18
    אבל בפארק, פקחי הפארק
    עשו זאת בעשור של 1920,
  • 12:18 - 12:20
    ולאחר 60 שנה
    הם היו צריכים להחזיר אותם,
  • 12:20 - 12:23
    כי מספר האיילים
    יצא משליטה.
  • 12:25 - 12:26
    ואז הגיעו האנשים.
  • 12:26 - 12:30
    הם הגיעו באלפים
    כדי לראות את הזאבים,
  • 12:30 - 12:33
    זה היה המקום בו הכי קל לצפות בהם,
    בעולם כולו.
  • 12:34 - 12:37
    ואני הלכתי לשם וצפיתי
    במשפחת הזאבים המדהימה הזו.
  • 12:37 - 12:38
    להקה היא משפחה.
  • 12:38 - 12:42
    יש בה כמה בוגרים מתרבים
    וצעירים ממספר דורות.
  • 12:43 - 12:48
    וצפיתי בלהקה הכי מפורסמת ויציבה
    בפארק הלאומי ילוסטון.
  • 12:48 - 12:52
    ואז, כשהם שוטטו
    מעט מחוץ לגבולות הפארק,
  • 12:52 - 12:54
    שניים מהבוגרים נהרגו,
  • 12:54 - 12:56
    כולל האם,
  • 12:57 - 12:59
    שלעיתים קראנו לה נקבת אלפא.
  • 13:00 - 13:04
    שאר המשפחה מיד
    שקעה בתחרות בין אחאים.
  • 13:05 - 13:07
    אחיות גירשו אחיות אחרות.
  • 13:08 - 13:11
    זאת משמאל ניסתה
    לחזור לחיק המשפחה במשך כמה ימים.
  • 13:11 - 13:14
    הם לא נתנו לה
    כי הם קינאו בה.
  • 13:14 - 13:17
    היא קיבלה יותר מדי תשומת לב
    משני זכרים חדשים,
  • 13:17 - 13:19
    והיא הקדימה להתפתח.
  • 13:19 - 13:20
    זה היה יותר מדי עבורם.
  • 13:20 - 13:23
    לבסוף היא שוטטה
    מחוץ לפארק ונורתה.
  • 13:24 - 13:28
    זכר האלפא נפלט
    ממשפחתו שלו.
  • 13:28 - 13:30
    כשהחורף הגיע,
  • 13:30 - 13:34
    הוא איבד את הטריטוריה שלו,
    את התמיכה בצייד,
  • 13:34 - 13:37
    את חברי משפחתו ואת זוגתו.
  • 13:39 - 13:43
    אנחנו גורמים להם כאב כה רב.
  • 13:44 - 13:49
    החידה היא, למה הם
    לא פוגעים בנו יותר?
  • 13:50 - 13:53
    האורקה הזו סיימה זה עתה
    לאכול נתח של לוייתן אפור
  • 13:53 - 13:56
    יחד עם חבריה
    שהרגו את הלוייתן.
  • 13:56 - 13:59
    לאנשים בסירה
    לא היתה סיבה לחשוש.
  • 14:00 - 14:02
    זהו אורקה T20.
  • 14:02 - 14:07
    הוא סיים זה עתה לשסע כלב ים
    לשלושה חלקים, בעזרת חבריו.
  • 14:07 - 14:10
    כלב הים שקל בערך
    כמו האנשים בסירה.
  • 14:10 - 14:11
    לא היתה להם סיבה לחשוש.
  • 14:12 - 14:14
    הם אוכלים כלבי ים.
  • 14:15 - 14:16
    למה הם לא אוכלים אותנו?
  • 14:19 - 14:23
    למה אנחנו יכולים לסמוך עליהם
    סביב ילדינו הרכים?
  • 14:24 - 14:30
    למה אורקות חוזרות
    למדענים שנאבדו בערפל כבד
  • 14:30 - 14:34
    ומובילות אותם קילומטרים
    למקום בו הערפל התפזר
  • 14:34 - 14:37
    ועל החוף התגלה
    ביתם של המדענים?
  • 14:37 - 14:39
    וזה קרה יותר מפעם אחת.
  • 14:41 - 14:44
    באיי הבאהמה ישנה אישה
    בשם דניס הרצינג,
  • 14:44 - 14:47
    והיא חוקרת דולפינים מסוג סטנלה,
    והם מכירים אותה.
  • 14:47 - 14:50
    היא מכירה אותם היטב.
    היא מזהה כל אחד מהם.
  • 14:50 - 14:52
    הם מכירים אותה.
    הם מזהים את סירת המחקר שלה.
  • 14:52 - 14:54
    כשהיא מופיעה
    ישנו מפגש איחוד שמח מאוד.
  • 14:54 - 14:58
    אבל פעם אחת היא הגיעה
    והם לא רצו להתקרב לסירה,
  • 14:58 - 15:00
    וזה היה מאוד מוזר.
  • 15:00 - 15:02
    והצוות לא הצליח להבין
    מה קרה
  • 15:02 - 15:03
    עד שמישהו הגיע לסיפון
  • 15:03 - 15:06
    וסיפר שאחד
    האנשים בסירה נפטר
  • 15:06 - 15:08
    במהלך שנתו במיטה.
  • 15:09 - 15:13
    איך יכלו הדולפינים לדעת
    שליבו של אחד האנשים
  • 15:13 - 15:14
    הרגע נעצר?
  • 15:15 - 15:17
    למה שזה יהיה להם אכפת?
  • 15:17 - 15:19
    ולמה זה יפחיד אותם?
  • 15:21 - 15:26
    דברים מיסתוריים כאלה רק רומזים
    לכל מה שקורה
  • 15:26 - 15:29
    בנפשות שחיות איתנו
    על פני כדור הארץ,
  • 15:29 - 15:33
    שבד"כ אנחנו כלל לא חושבים עליהן.
  • 15:34 - 15:36
    באקווריום בדרום אפריקה
  • 15:36 - 15:40
    היתה דולפינה קטנה מסוג סטנלה
    בשם דולי.
  • 15:40 - 15:46
    היא ינקה, ויום אחד
    המטפל יצא להפסקת סיגריה
  • 15:46 - 15:50
    והוא הסתכל דרך החלון
    לתוך הבריכה בעודו מעשן.
  • 15:50 - 15:53
    דולי התקרבה והתבוננה בו,
  • 15:53 - 15:57
    חזרה לאימה,
    ינקה עוד דקה או שתיים,
  • 15:57 - 15:59
    חזרה לחלון
  • 15:59 - 16:04
    ושיחררה ענן של חלב
    שאפף את ראשה כמו עשן.
  • 16:04 - 16:07
    איך שהוא, הדולפינה הקטנה הזו
  • 16:07 - 16:12
    הבינה שאפשר להשתמש בחלב
    כדי לייצג עשן.
  • 16:12 - 16:16
    כשבני האדם משתמשים בדבר אחד
    כדי לייצג דבר אחר,
  • 16:16 - 16:18
    אנחנו קוראים לכך אמנות.
  • 16:18 - 16:20
    (צחוק)
  • 16:20 - 16:21
    הדברים שהופכים אותנו לאנושיים
  • 16:21 - 16:24
    אינם הדברים שאנחנו חושבים
    שהופכים אותנו לאנושיים.
  • 16:25 - 16:27
    מה שהופך אותנו לאנושיים
  • 16:27 - 16:30
    הוא שמכל הדברים האלה
    הקיימים בנפשנו ובנפשם,
  • 16:30 - 16:33
    אנחנו הכי קיצוניים.
  • 16:34 - 16:37
    אנחנו בעלי החיים הכי חומלים,
  • 16:37 - 16:40
    הכי אלימים, הכי יצירתיים
  • 16:40 - 16:44
    והכי הרסניים
    שחיו אי פעם על פני כדה"א,
  • 16:44 - 16:48
    ואנחנו מכילים את כל הדברים
    האלה בערבוביה.
  • 16:49 - 16:54
    אבל אהבה אינה הדבר
    שהופך אותנו לאנושיים.
  • 16:54 - 16:57
    היא לא ייחודית לנו.
  • 16:58 - 17:02
    אנחנו לא היחידים
    שדואגים לבני זוגם.
  • 17:02 - 17:05
    אנחנו לא היחידים
    שדואגים לילדיהם.
  • 17:07 - 17:12
    האלבטרוסים עפים לעיתים
    10-15 אלף ק"מ,
  • 17:12 - 17:16
    במהלך מספר שבועות,
    על מנת להביא לגוזל הממתין להם
  • 17:16 - 17:18
    ארוחה אחת גדולה.
  • 17:19 - 17:23
    הם מקננים באיים הנידחים ביותר
    באוקיינוסים בעולם,
  • 17:23 - 17:26
    וכך זה נראה.
  • 17:27 - 17:32
    העברה של חיים מדור אחד לשני
    מהווה את שרשרת הקיום.
  • 17:32 - 17:35
    אם זה נעצר, הכל נעלם.
  • 17:35 - 17:40
    אם יש משהו קדוש - זהו זה.
    ולתוך הקשר הקדוש הזה
  • 17:40 - 17:42
    מגיעה אשפת הפלסטיק שלנו.
  • 17:43 - 17:45
    בכל הציפורים הללו
    יש היום פלסטיק.
  • 17:46 - 17:51
    זהו אלבטרוס בן 6 חודשים,
    המוכן לפרוח מהקן --
  • 17:51 - 17:55
    מת, מלא במציתי סיגריות אדומים.
  • 17:55 - 17:58
    זה לא הקשר
    שאמור להיות לנו
  • 17:58 - 18:00
    עם שאר העולם.
  • 18:00 - 18:03
    אבל אנחנו, שקראנו לעצמנו
    בשם המוח שלנו,
  • 18:04 - 18:08
    מעולם לא חושבים על ההשלכות.
  • 18:09 - 18:12
    כשאנחנו מקבלים בברכה
    חיים חדשים לעולם,
  • 18:12 - 18:17
    אנחנו מקבלים את התינוקות שלנו
    לחברתם של בע"ח אחרים.
  • 18:17 - 18:19
    אנחנו מציירים חיות על הקירות.
  • 18:19 - 18:21
    אנחנו לא מציירים טלפונים ניידים.
  • 18:21 - 18:23
    אנחנו לא מציירים תאי עבודה.
  • 18:23 - 18:27
    אנחנו מציירים חיות
    כדי להראות להם שאנחנו לא לבד.
  • 18:27 - 18:29
    יש לנו חברים.
  • 18:31 - 18:35
    וכל אחת מהחיות האלה
    בכל ציור של תיבת נוח,
  • 18:35 - 18:40
    הראויה להצלה,
    נמצאת כיום בסכנת חיים,
  • 18:40 - 18:42
    והמבול שלהם הוא אנחנו.
  • 18:44 - 18:46
    אז התחלנו בשאלה:
  • 18:46 - 18:48
    האם הם אוהבים אותנו?
  • 18:50 - 18:52
    נשאל שאלה אחרת.
  • 18:53 - 18:57
    האם אנחנו מסוגלים
    להשתמש במה שיש לנו
  • 18:58 - 19:02
    כדי לדאוג שהם פשוט
    ימשיכו להתקיים?
  • 19:05 - 19:06
    תודה רבה לכם.
  • 19:06 - 19:12
    (מחיאות כפיים)
Title:
מה חושבים ומרגישים בעלי החיים?
Speaker:
קארל ספינה
Description:

מה קורה במוחם של בעלי חיים? האם אפשר לדעת אם הם חושבים ומרגישים, ואם כן - מה? קארל ספינה חושב שאפשר. בעזרת תגליות ואנקדוטות מתחומי האקולוגיה, ביולוגיה ומדעי ההתנהגות, הוא אורג יחד סיפורים של אורקות, פילים ואלבטרוסים כדי לטעון שכפי שאנו חושבים, מרגישים, משתמשים בכלים ומביעים רגשות, כך גם שאר היצורים והנפשות החולקים איתנו את כדור הארץ.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
19:26

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.