Return to Video

משמעות בעבודה: דן אריאלי ב-TEDxאמסטרדם

  • 0:11 - 0:17
    לאחר הרצאות הבוקר חשבתי,
    מה אוכל לעשות כדי להתעלות עליהן?
  • 0:17 - 0:20
    פול פשט את החולצה,
    אני לא יכול לעשות זאת...
  • 0:20 - 0:23
    אז חשבתי אולי לפשוט את ה... לא...
  • 0:24 - 0:28
    ברצוני לדבר קצת
    על עבודה ומוטיבציה.
  • 0:29 - 0:34
    כשאנו חושבים על אנשים
    כעל כוח-עבודה,
  • 0:34 - 0:37
    אנו מרבים לראות בהם
    עכברים במבוך.
  • 0:37 - 0:39
    אנו חושבים שאנשים שונאים לעבוד,
  • 0:39 - 0:42
    שאנשים רק רוצים
    לשבת בחוף הים ולשתות "מוחיטו",
  • 0:42 - 0:45
    ושהם עובדים רק משום
    שאנו משלמים להם,
  • 0:45 - 0:48
    כדי שיוכלו לשבת בחוף
    ולשתות "מוחיטו".
  • 0:48 - 0:49
    אך האם זה אכן כך?
  • 0:49 - 0:52
    ישנם דברים כמו טיפוס הרים.
  • 0:52 - 0:54
    טיפוס הרים הוא מאתגר מאד.
  • 0:54 - 0:57
    כשקוראים ספרים על אנשים
    שמטפסים על הרים
  • 0:57 - 1:01
    מצפים שספרים אלה יהיו מלאים
    ברגעי התעלות וחדווה --
  • 1:01 - 1:06
    אך לא! הם מלאים ברגעי סבל
    וכאב ובכוויות קור --
  • 1:07 - 1:11
    אז הייתם מצפים שאחרי שאנשים
    חוו את כל זה וירדו מההר,
  • 1:11 - 1:13
    הם יגידו, "אלוהים אדירים!
    זאת היתה טעות איומה.
  • 1:13 - 1:15
    "לעולם לא אעשה זאת שוב!"
  • 1:15 - 1:20
    אך לא! הם שבים לטפס!
    הם מבריאים, מחלימים ושבים לטפס!
  • 1:20 - 1:24
    וזה, לדעתי, מאתגר ברצינות
    את השקפתנו על שמחת היצירה
  • 1:24 - 1:26
    ואת השקפתנו על המוטיבציה
  • 1:26 - 1:29
    ועל מה שבאמת
    מעורר באנשים איכפתיות.
  • 1:29 - 1:34
    התחלתי להתעניין
    במשמעות ומוטיבציה במקום העבודה,
  • 1:34 - 1:37
    כשאחד מתלמידי-לשעבר
    בא לבקר אותי.
  • 1:37 - 1:40
    שמו היה דייוויד -- שמו עדיין דייוויד --
    הוא בא לבקר אותי,
  • 1:40 - 1:42
    והוא סיפר לי את הסיפור הבא:
  • 1:43 - 1:45
    הוא סיפר שהוא עובד
    בבנק להשקעות,
  • 1:45 - 1:49
    והוא הכין מצגת "פאוורפוינט"
    לצורך מיזוג ורכישה.
  • 1:49 - 1:52
    הוא עבד על המצגת במשך שבועות.
    הוא עבד קשה מאד
  • 1:52 - 1:54
    עד מאוחר בלילה --
  • 1:54 - 1:57
    וביום לפני שהמיזוג והרכישה
    עמדו לצאת לפועל,
  • 1:57 - 2:00
    הוא שלח בדוא"ל את המצגת
    לבוס שלו
  • 2:00 - 2:02
    והבוס שלו מיהר לענות:
  • 2:02 - 2:07
    "עבודה טובה! העסקה בוטלה."
  • 2:07 - 2:10
    לכל אורך התהליך
    הוא התלהב מאד.
  • 2:10 - 2:14
    הוא עבד, הוא שמח,
    הבוס שלו הביע את הערכתו,
  • 2:14 - 2:16
    אך העובדה שאיש
    לא יראה את המצגת
  • 2:16 - 2:18
    הוציאה לו את הרוח מהמפרשים.
  • 2:18 - 2:20
    למעשה, כשהוא חשב
    על המשימות הבאות שלו,
  • 2:20 - 2:23
    הוא לא חש אותה מידה
    של מוטיבציה.
  • 2:23 - 2:24
    ואם חושבים על זה, זה מעניין,
  • 2:24 - 2:27
    כי על פניו, הכל היה כשורה.
  • 2:27 - 2:30
    הבוס שלו העריך את עבודתו,
    הוא כנראה יקבל העלאה במשכורת,
  • 2:30 - 2:31
    הכל היה בסדר גמור,
  • 2:31 - 2:33
    אבל משהו היה חסר
  • 2:33 - 2:36
    חסרה לעבודתו איזו משמעות
    רחבה יותר.
  • 2:36 - 2:40
    אז חשבתי איך אפשר לתמצת
    את הנושא בכמה ניסויים פשוטים?
  • 2:40 - 2:42
    והחלטתי להשתמש ב"לגו".
  • 2:42 - 2:46
    שילמנו לאנשים כדי שיבנו
    בערכות 'ביוניקל' של "לגו",
  • 2:46 - 2:48
    כמו אלה שאתם רואים.
  • 2:48 - 2:51
    שילמנו לאנשים בתעריף הולך ויורד.
  • 2:51 - 2:52
    וזה מה שקרה:
  • 2:52 - 2:55
    אדם נכנס ושאלנו אותו:
    "מה דעתך לבנות 'ביוניקל' אחד?
  • 2:55 - 2:57
    "נשלם לך תמורתו 3 דולרים."
  • 2:57 - 3:01
    אם אמר: "כן", היה בונה אותו,
    וכשסיים, לקחנו אותו ושאלנו:
  • 3:01 - 3:04
    "האם תרצה לבנות עוד אחד?
    תמורת 2.70?"
  • 3:04 - 3:08
    ואם הוא סיים ורצה לבנות עוד אחד
    התעריף ירד ל-2.40, וכן הלאה --
  • 3:08 - 3:12
    השאלה היתה,
    מתי האנשים יפסיקו.
  • 3:12 - 3:15
    אמרנו לאנשים שניקח את ה'ביוניקלים',
    נשים אותם מתחת לשולחן,
  • 3:15 - 3:19
    ונפרק אותם, עבור המשתתף הבא.
  • 3:19 - 3:23
    [צחוק]
  • 3:23 - 3:25
    זה היה התנאי הראשון.
  • 3:25 - 3:29
    אנשים בנו עוד אחד
    ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד.
  • 3:29 - 3:32
    לתנאי השני קראנו "התנאי הסיזיפי."
  • 3:32 - 3:34
    מי שזוכר
    את סיפורו של סיזיפוס --
  • 3:34 - 3:37
    סיזיפוס נשפט ע"י האלים
  • 3:37 - 3:41
    לדחוף סלע במעלה הר גבוה
    וברגע שהגיע לפסגה,
  • 3:41 - 3:44
    הסלע היה מתגלגל בחזרה למטה
    והיה עליו להתחיל מחדש.
  • 3:44 - 3:46
    אתם יכולים לתאר לעצמכם
    כמה זה מרפה-ידיים,
  • 3:46 - 3:49
    וכמה היה טוב יותר אם לפחות
    היה עליו להעלות את הסלע
  • 3:49 - 3:51
    בכל פעם להר אחר.
  • 3:51 - 3:54
    אך לאותו ההר, שוב ושוב ושוב -
    זה מרפה-ידיים.
  • 3:54 - 3:57
    וזה מה שניסינו לעשות
    ב"תנאי הסיזיפי."
  • 3:57 - 3:58
    נתנו לאנשים ערכת 'ביוניקל',
  • 3:58 - 4:02
    וכשהם סיימו להרכיב, שאלנו:
    "תרצו לבנות עוד אחד?"
  • 4:02 - 4:03
    אם ענו בחיוב,
    נתנו להם 'ביוניקל' שני,
  • 4:03 - 4:08
    אך בעוד הם עובדים על השני,
    פירקנו את הראשון
  • 4:08 - 4:10
    לנגד עיניהם.
  • 4:10 - 4:12
    ואז, אם רצו לבנות
    'ביוניקל' שלישי,
  • 4:12 - 4:14
    נתנו להם שוב את הראשון.
  • 4:14 - 4:17
    [צחוק]
  • 4:17 - 4:22
    יצרנו מעגל אינסופי של
    פירוק והרכבה, הרכבה ופירוק.
  • 4:22 - 4:24
    אז מה קרה?
    הדבר הראשון שקרה הוא
  • 4:24 - 4:26
    שאנשים בנו הרבה יותר 'ביוניקלים'
  • 4:26 - 4:30
    בתנאי המשמעות
    בהשוואה לתנאי הסיזיפי.
  • 4:30 - 4:33
    ועלי לציין כאן
    שהמשמעות בתנאי המשמעות
  • 4:33 - 4:36
    לא היתה משמעות חשובה במיוחד.
    זאת היתה משמעות קטנה.
  • 4:36 - 4:41
    כלומר, העובדה שהיתה משמעות לפירוק
    ה'ביוניקל' לנגד עיניהם כמה דקות קודם,
  • 4:41 - 4:43
    היא חשובה למדי.
  • 4:43 - 4:46
    הדבר השני הוא שביקשנו
    מקבוצה נוספת של אנשים
  • 4:46 - 4:49
    לחזות את גודל ההשפעה.
  • 4:49 - 4:51
    שאלנו: "אם הייתם משתתפים בניסוי הזה,
    כמה 'ביוניקלים', לדעתכם,
  • 4:51 - 4:55
    "אנשים יבנו במקרה הזה,
    וכמה הם יבנו במקרה השני?"
  • 4:55 - 4:57
    אנשים הבינו שתנאי המשמעות ייצור
  • 4:57 - 5:02
    מוטיבציה גבוהה יותר,
    אך לא תפשו את גודל ההשפעה שלו.
  • 5:02 - 5:06
    אנשים חשבו שההפרש יהיה 'ביוניקל' אחד.
    למעשה ההפרש היה גדול בהרבה.
  • 5:06 - 5:11
    ולבסוף, בדקנו את המיתאם
    בין האהבה של אנשים ל'ביוניקלים'
  • 5:11 - 5:13
    לכמות ה'ביוניקלים' שהם בנו.
  • 5:13 - 5:16
    הייתם מצפים, באופן טבעי,
    שאנשים שיותר אוהבים 'ביוניקלים'
  • 5:16 - 5:19
    יבנו יותר 'ביוניקלים',
    ואפילו תמורת פחות כסף.
  • 5:19 - 5:20
    וזה אכן מה שראינו.
  • 5:20 - 5:23
    בתנאי המשמעות היה מיתאם יפה.
  • 5:23 - 5:25
    אנשים שאוהבים 'ביוניקלים'
    בונים יותר,
  • 5:25 - 5:28
    ואנשים שאוהבים 'ביוניקלים' פחות,
    בונים פחות.
  • 5:28 - 5:30
    מה קרה בתנאי הסיזיפי?
  • 5:30 - 5:33
    בתנאי הסיזיפי
    לא היה כל מיתאם.
  • 5:33 - 5:37
    למעשה יכולנו, בכך שהרסנו
    את פרי עמלם לנגד עיניהם,
  • 5:37 - 5:40
    לסחוט ולהוציא את החדווה מן התהליך.
  • 5:40 - 5:43
    [צחוק]
  • 5:46 - 5:50
    אחרי המחקר, הלכתי להרצות
    בחברת תוכנה גדולה אחת בסיאטל.
  • 5:50 - 5:54
    [צחוק]
  • 5:54 - 5:57
    זה היה באולם גדול
    ובו 200 מהנדסים,
  • 5:57 - 6:00
    והמהנדסים האלה עבדו בשנתיים האחרונות
  • 6:00 - 6:03
    על מיזם שהניחו שיהיה
    הפיתוח הבא
  • 6:03 - 6:05
    של אותה חברת תוכנה.
  • 6:05 - 6:09
    ושבוע לפני בואי,
    המנכ"ל ביטל את המיזם.
  • 6:09 - 6:13
    מעולם לא ישבתי מול חבורת אנשים
    יותר מדוכאים --
  • 6:13 - 6:18
    שאלתי אותם: "כמה מכם
    מאחרים יותר לעבודה בימים אלה?"
  • 6:18 - 6:19
    כולם הרימו יד.
  • 6:19 - 6:22
    שאלתי: "כמה מכם
    מקדימים ללכת הביתה?"
  • 6:22 - 6:24
    וכולם הרימו יד.
  • 6:24 - 6:28
    שאלתי: "כמה מכם רושמים
    דברים נוספים בחשבון ההוצאות?"
  • 6:28 - 6:29
    איש לא הרים את ידו,
  • 6:29 - 6:32
    אבל הם הזמינו אותי לארוחה
    באותו ערב...
  • 6:32 - 6:34
    [צחוק]
  • 6:34 - 6:36
    ...הם הראו לי בכך מה הם
    יכולים לעשות באופן יצירתי --
  • 6:38 - 6:42
    והם אמרו שהם מרגישים
    בדיוק כמו בניסוי ה"לגו".
  • 6:42 - 6:45
    עקרונית, הם חשו שמישהו
    ביטל משהו לנגד עיניהם,
  • 6:45 - 6:46
    משך אותו מתחת לרגליהם,
  • 6:46 - 6:50
    מבלי לאפשר להם להפיק
    שום משמעות ממעשה ידיהם.
  • 6:50 - 6:53
    וזה העניין: לדעתי,
    המנכ"ל של אותה חברה
  • 6:53 - 6:55
    לא הבין מהי המשמעות
    של עבודה.
  • 6:55 - 6:58
    הוא פשוט אמר: "טוב. עד כה
    כיוונו אתכם לכיוון הזה,
  • 6:58 - 7:01
    "וכעת אכוון אתכם לכיוון אחר,
    ואתם - עשו פשוט כרצוני."
  • 7:01 - 7:04
    אנשים לא פועלים ככה.
  • 7:04 - 7:06
    שאלתי אותם: "מה היה המנכ"ל
    יכול לעשות?
  • 7:06 - 7:08
    "בהנחה שהיה עליו
    לבטל את המיזם.
  • 7:08 - 7:11
    "מה היה יכול לעשות כדי לשמר
    משהו מהמוטיבציה שלכם?"
  • 7:11 - 7:13
    ולכל אחד מהם
    היה איזה רעיון:
  • 7:13 - 7:17
    למשל, שהיה מאפשר להם
    להעלות מצגת לפני כל החברה,
  • 7:17 - 7:20
    או לבנות עוד כמה אבטיפוסים,
  • 7:20 - 7:23
    או לנסות לחשוב איזה היבט
    של הטכנולוגיה שפיתחו
  • 7:23 - 7:26
    עשוי להתאים למיזמים אחרים.
  • 7:26 - 7:29
    והעניין הוא שכל אחד מאותם היבטים
    כל אחת מאותן גישות
  • 7:29 - 7:32
    היתה תובעת מידה מסוימת
    של מאמץ, תשומת-לב וזמן,
  • 7:32 - 7:34
    ומי שלא חושב
    שהמשמעות חשובה לאנשים,
  • 7:34 - 7:36
    לא היה מבזבז את זמנם.
  • 7:36 - 7:38
    אבל מי שמבין כמה המשמעות
    חשובה לאנשים,
  • 7:38 - 7:40
    היה אולי הולך על זה.
  • 7:40 - 7:43
    בניסוי הבא
    הלכנו שלב אחד הלאה.
  • 7:43 - 7:46
    ביקשנו מאנשים למצוא
    אותיות מסוימות בדף נייר,
  • 7:46 - 7:50
    ושוב, הם קיבלו יותר כסף
    על הדף הראשון, פחות על השני,
  • 7:50 - 7:52
    פחות על השלישי
    וכן הלאה.
  • 7:52 - 7:55
    עם כמה מהאנשים היה לנו
    "תנאי המשמעות".
  • 7:55 - 7:57
    ביקשנו מהם לרשום את שמם
    על כל דף,
  • 7:57 - 7:59
    וכשהם מסרו אותו לנסיין,
  • 7:59 - 8:01
    הוא היה סוקר אותו
    מלמעלה למטה,
  • 8:01 - 8:04
    אומר: "אהה."
    ומניחו בצד.
  • 8:04 - 8:07
    בניסוי השני
    הנסיין לא הביט בדף.
  • 8:07 - 8:08
    לא היה צריך
    לרשום את השם,
  • 8:08 - 8:13
    הנסיין פשוט לקח אותו מהמשתתף
    והניחו על השולחן.
  • 8:13 - 8:16
    בניסוי השלישי,
    הנסיין פשוט לקח את הדף
  • 8:16 - 8:21
    ומיד העביר אותו במגרסה.
    [צחוק]
  • 8:24 - 8:26
    עלי לציין שבתנאי השלישי,
  • 8:26 - 8:30
    כשהדף נכנס ישירות למגרסה,
    לא מסתכלים עליו.
  • 8:30 - 8:32
    אפשר לרמות, נכון?
  • 8:32 - 8:36
    אפשר לרמות, לסיים יותר דפים
    תמורת פחות כסף ולהתאמץ פחות.
  • 8:36 - 8:37
    מה היו התוצאות?
  • 8:37 - 8:40
    ב"תנאי היידוע", כשהנסיין הביט בדף,
  • 8:40 - 8:44
    אנשים המשיכו לעבוד עד רמת
    15 הסנטים. עבדו ממש הרבה.
  • 8:44 - 8:49
    ב"תנאי המגרסה"
    אנשים הפסיקו הרבה יותר מהר.
  • 8:49 - 8:53
    כלומר היה להם איכפת --
    הם נהנו יותר לעבוד בתנאי היידוע.
  • 8:53 - 8:57
    מה עם "תנאי ההתעלמות"?
    איפה הוא נכנס?
  • 8:57 - 9:01
    האם הוא קרוב ליידוע, למגרסה
    או במקום כלשהו באמצע?
  • 9:01 - 9:03
    ובכן, קרוב מאד מאד
    לתנאי המגרסה.
  • 9:03 - 9:09
    אז כנראה שהבשורות הטובות הן
    שאם רוצים להניע אנשים,
  • 9:09 - 9:12
    עצם ההסתכלות במה שעשו
    ואמירת היידוע:
  • 9:12 - 9:16
    "ראיתי שעשית משהו",
    כנראה מספיקה.
  • 9:16 - 9:19
    אפילו בלי שום מילה טובה;
    עצם היידוע.
  • 9:19 - 9:22
    מאידך, מתברר שאם ממש רוצים
    לרפות את ידיהם של אנשים,
  • 9:22 - 9:25
    זה קל להפליא!
  • 9:25 - 9:28
    גריסה היא כמובן הדרך הכי קלה
    לרפות ידיים,
  • 9:28 - 9:30
    אם זה מה שרוצים,
  • 9:30 - 9:34
    אבל עצם ההתעלמות מפרי עמלם
    נותנת כמעט את אותה תוצאה.
  • 9:35 - 9:38
    כל זה עסק בביטול המוטיבציה.
  • 9:38 - 9:41
    יש המון דרכים לבטל מוטיבציה,
    ועלינו להימנע מהן.
  • 9:41 - 9:43
    מה עם יצירת מוטיבציה?
  • 9:43 - 9:45
    מה עם הצד השני
    של המשוואה?
  • 9:45 - 9:51
    ועבורי, התובנה בנוגע לצד הזה
    של הסיפור באה מ"איקאה".
  • 9:51 - 9:54
    לא יודע מה איתכם,
    אבל יש לי רהיט של "איקאה" --
  • 9:54 - 9:58
    וכשאני נזכר באותה חוויה, מתברר
  • 9:58 - 10:05
    שנדרש לי המון זמן
    להרכיב אותו לפי ההוראות.
  • 10:05 - 10:08
    ההוראות לא היו ברורות,
    הייתי מחבר דברים במקום לא נכון,
  • 10:08 - 10:11
    הייתי צריך לפרק את זה --
    אך, בנוסף, שמתי לב
  • 10:11 - 10:16
    שאני מביט בחיבה
    על אותו רהיט של "איקאה".
  • 10:16 - 10:22
    יש לנו משהו במשותף,
    מעבר לסתם קניה בחנות.
  • 10:22 - 10:25
    ועולה השאלה, מה קורה
    כשמשקיעים אהבה, מאמץ,
  • 10:25 - 10:29
    תשומת-לב, אפילו תסכול,
    במשהו?
  • 10:29 - 10:30
    מתחילים לאהוב אותו יותר.
  • 10:30 - 10:33
    יש סיפור ישן,
    סיפור די נחמד,
  • 10:33 - 10:35
    אודות תערובות לעוגות.
  • 10:35 - 10:37
    כשהחלו למכור בארה"ב תערובות עוגה,
  • 10:37 - 10:41
    התברר שעקרות הבית של אז
    לא התפתו להן.
  • 10:41 - 10:45
    הן קנו תערובות לכל מיני דברים:
    לחמניות מתוקות, לחם,
  • 10:45 - 10:48
    אבל לא לעוגות.
    ועלתה השאלה מדוע.
  • 10:48 - 10:50
    הרי לא היתה בעיה
    מבחינת הטעם.
  • 10:50 - 10:54
    הם גילו שהיתה חסרה
    תחושת עמל הכפיים.
  • 10:54 - 10:58
    אם רק מוסיפים לתערובת מים,
    מערבבים ומכניסים לתנור,
  • 10:58 - 10:59
    והעוגות מוכנות --
  • 10:59 - 11:02
    הן לא יכלו לומר
    שהן אפו אותן!
  • 11:02 - 11:03
    [צחוק]
  • 11:03 - 11:07
    מישהו בא ואומר: "עוגה טובה.
    תודה." אבל לא עשית כלום!
  • 11:07 - 11:09
    אז מה הם עשו?
  • 11:09 - 11:12
    הם הוציאו מהתערובת
    את הביצים והחלב.
  • 11:12 - 11:15
    [צחוק]
  • 11:15 - 11:18
    אז צריך לשפוך את התערובת,
    לשבור ביצים, להוסיף חלב --
  • 11:18 - 11:21
    וכעת זו העוגה שלך!
    [צחוק]
  • 11:21 - 11:26
    [מחיאות כפיים]
  • 11:26 - 11:28
    אז איך בוחנים
    את הרעיון הזה?
  • 11:28 - 11:31
    התחלנו בכך שביקשנו מאנשים
    ליצור באוריגמי.
  • 11:31 - 11:34
    נתנו להם הוראות
    איך ליצור קיפולי נייר,
  • 11:34 - 11:37
    והם לא היו אנשים שידעו
    ליצור באוריגמי,
  • 11:37 - 11:40
    אז יצאו להם יצירות אוריגמי
    מכוערות למדי, אבל זה בסדר.
  • 11:40 - 11:44
    ואז אמרנו להם שלמעשה,
    קיפולי הנייר הם שלנו,
  • 11:44 - 11:47
    ושאלנו אותם: "כמה אתה מוכן
    לשלם כדי שזה יישאר ברשותך?"
  • 11:47 - 11:51
    רצינו למדוד עד כמה
    האוריגמי יקר בעיניהם.
  • 11:51 - 11:54
    והאנשים אהבו
    את יצירות האוריגמי שיצרו.
  • 11:54 - 11:59
    [צחוק]
  • 11:59 - 12:01
    אחר ביקשנו מאנשים אחרים,
  • 12:01 - 12:03
    שלא יצרו את יצירות האוריגמי האלה,
  • 12:03 - 12:05
    מה הם חושבים עליהן --
  • 12:05 - 12:07
    [צחוק]
  • 12:07 - 12:09
    הם לא אהבו אותן
    באותה המידה.
  • 12:09 - 12:12
    כלומר, בעיני היוצרים האוריגמי
    היה נפלא,
  • 12:12 - 12:15
    ובעיני המעריכים - לא כל-כך.
  • 12:15 - 12:17
    אז השאלה היא,
    האם לדעת היוצרים
  • 12:17 - 12:21
    הם היחידים שאוהבים
    את קיפולי הנייר האלה?
  • 12:21 - 12:25
    האם אני מביט ביצירת האוריגמי
    ואומר: "זה שלי. בעיני זה נפלא!
  • 12:25 - 12:27
    "ברור לי שזה לא ימצא חן
    בעיני איש,
  • 12:27 - 12:29
    "אבל בעיני זה נפלא!"
  • 12:29 - 12:32
    לא. לדעתם כולם
    יאהבו את זה כמוהם.
  • 12:32 - 12:34
    [צחוק]
  • 12:34 - 12:36
    השלב הבא היה "אפקט איקאה" --
  • 12:36 - 12:40
    מה עם ההוראות?
    מה אם הן קשות ומורכבות?
  • 12:40 - 12:43
    נתנו את ההוראות הקלות
    לכמה אנשים,
  • 12:43 - 12:46
    ועבור אחרים,
    הסתרנו את העמוד הראשון,
  • 12:46 - 12:49
    שהוא המדריך שמסביר
    מהו קיפול, וכן הלאה.
  • 12:49 - 12:52
    אז ההוראות הקשות היו
    ממש מבלבלות.
  • 12:52 - 12:54
    מה קרה עכשיו?
  • 12:54 - 12:56
    קודם כל,
    קיבלנו את התוצאה הבסיסית:
  • 12:56 - 12:59
    היוצרים אהבו את האוריגמי שלהם
    יותר מן המעריכים --
  • 12:59 - 13:03
    מה קרה כשההוראות קשות יותר?
  • 13:03 - 13:06
    כעת היוצרים אהבו את היצירות
    עוד יותר,
  • 13:06 - 13:10
    והמעריכים שנאו אותן עוד יותר.
  • 13:10 - 13:13
    מדוע? כי אובייקטיבית,
    הן היו גרועות יותר!
  • 13:13 - 13:15
    כלומר, המעריכים זיהו
    את האיכות האובייקטיבית
  • 13:15 - 13:19
    של גושי הנייר המקומטים האלה
    ואהבו אותן עוד פחות;
  • 13:19 - 13:22
    ואילו בעיני היוצרים הן היו
    עוד יותר נפלאות!
  • 13:22 - 13:25
    אז לא זו בלבד
    שעבודה מניבה חיבה לתוצרת,
  • 13:25 - 13:29
    אלא שעוד עבודה, מאמץ והשקעה
    מניבים יותר חיבה.
  • 13:29 - 13:34
    לדעתי אפשר לחשוב כך
    גם על ילדים.
  • 13:34 - 13:36
    נניח שיש לכם ילדים
    ואני שואל אתכם:
  • 13:36 - 13:38
    "תמורת כמה כסף
    תמכרו את ילדיכם?"
  • 13:38 - 13:40
    [צחוק]
  • 13:40 - 13:43
    --הזכרונות, תשומת הלב,
    החוויות שלכם איתם --
  • 13:43 - 13:46
    וביום טוב רוב האנשים יענו:
    "הרבה מאד כסף!"
  • 13:46 - 13:50
    [צחוק]
  • 13:50 - 13:52
    אך נניח שאין לכם ילדים,
  • 13:52 - 13:55
    ואתם הולכים לפארק ופוגשים ילדים
    דומים מאד לשלכם,
  • 13:55 - 13:59
    אתם משחקים איתם כמה שעות,
    וממש לפני שאתם נפרדים,
  • 13:59 - 14:02
    ההורים שלהם אומרים:
    "אגב, הם למכירה.
  • 14:02 - 14:05
    [צחוק]
  • 14:06 - 14:09
    "כמה תהיה מוכן לשלם תמורתם?"
  • 14:09 - 14:11
    רוב האנשים יחליטו:
    "לא הרבה מאד."
  • 14:11 - 14:13
    [צחוק]
  • 14:13 - 14:18
    ולדעתי זה משום שהילדים הם
    הדוגמה המיטבית לאפקט איקאה.
  • 14:18 - 14:21
    [צחוק]
  • 14:21 - 14:28
    [מחיאות כפיים]
  • 14:28 - 14:32
    הם מורכבים, הם קשים,
    מדריך ההפעלה איננו הכי טוב --
  • 14:32 - 14:34
    [צחוק]
  • 14:34 - 14:36
    אנו משקיעים בהם המון מאמץ
  • 14:36 - 14:40
    ואהבתנו העצומה להם נובעת ברובה
    מההשקעה שלנו
  • 14:40 - 14:42
    ופחות בגלל מי שהם.
  • 14:42 - 14:45
    אגב, אלה הילדים שלי.
    הם נפלאים!
  • 14:45 - 14:48
    ולא רק שהילדים שלנו נפלאים,
  • 14:48 - 14:53
    איננו מבינים איך אחרים
    לא רואים את ילדינו כמונו.
  • 14:54 - 14:57
    אז מה יש לנו לומר
    על כל זה?
  • 14:57 - 15:00
    יש שתי תיאוריות מתחרות
    בנוגע לעבודה:
  • 15:00 - 15:02
    של אדם סמית
    ושל קרל מרקס.
  • 15:02 - 15:07
    אדם סמית נתן לנו דוגמה נהדרת
    ליעילות בשוק העבודה:
  • 15:07 - 15:09
    הוא הראה לנו שבמפעל לסיכות,
  • 15:09 - 15:14
    אם אדם אחד מבצע
    את כל 12 השלבים של ייצור סיכה,
  • 15:14 - 15:16
    זה מאד לא יעיל,
  • 15:16 - 15:18
    ואם מחלקים את המטלה
    ל-12 שלבים,
  • 15:18 - 15:21
    וכל אדם יבצע את השלב שלו,
  • 15:21 - 15:27
    היעילות של כל התהליך
    עולה להפליא. עליה דרמטית.
  • 15:27 - 15:30
    וזה מה שבעצם נתנה לנו
    המהפכה התעשייתית
  • 15:30 - 15:32
    מבחינת הגברת הפריון.
  • 15:32 - 15:36
    קרל מרקס, לעומתו, אמר לנו
    שזו הזרה של העבודה:
  • 15:36 - 15:38
    שמדובר בקשר שאדם חש לעבודתו.
  • 15:38 - 15:42
    והרעיונות האלה אכן מנוגדים
    זה לזה.
  • 15:42 - 15:47
    מה יותר חשוב?
    היעילות או הקשר לעבודה?
  • 15:47 - 15:50
    כששוקלים לפרק עבודה גדולה לגורמים,
  • 15:50 - 15:53
    היא אולי תתבצע באופן יעיל יותר,
    אך כשמפרקים אותה לגורמים,
  • 15:53 - 15:55
    האנשים שמבצעים את השלבים הנפרדים
  • 15:55 - 15:59
    אינם חשים אותה מידה
    של קשר למעשה ידיהם.
  • 15:59 - 16:00
    אז מה חשוב יותר?
  • 16:00 - 16:05
    לדעתי, בתקופת הכלכלה התעשייתית,
    סמית צדק יותר מאשר מרקס.
  • 16:05 - 16:08
    היו הישגים עצומים ביעילות.
  • 16:08 - 16:10
    אבל מה קורה היום,
    בכלכלת המידע?
  • 16:10 - 16:15
    מה קורה כשלאנשים יש
    יותר שליטה על מעשי ידיהם?
  • 16:15 - 16:18
    כשאנו מעוניינים שהם יחשבו על העבודה
    במקלחת ובשיחות עם חברים,
  • 16:18 - 16:21
    וכשאנו רוצים מהם מעורבות מלאה,
  • 16:21 - 16:23
    ומסירות אמיתית למה שהם עושים?
  • 16:23 - 16:26
    לדעתי, היום המצב השתנה.
    בכלכלת המידע,
  • 16:26 - 16:29
    נראה לי שיש יותר חשיבות
    לגישתו של מרקס.
  • 16:29 - 16:33
    ולעתים כדאי להקריב
    מידה מסוימת של יעילות
  • 16:33 - 16:36
    כדי למצוא יותר משמעות בעבודה.
  • 16:37 - 16:40
    מודל העבודה שלנו הוא
    מודל פשוט מאד:
  • 16:40 - 16:42
    אנשים עובדים בשביל כסף.
  • 16:42 - 16:46
    ולעתים קרובות אנו מתגמלים אנשים
    בדיוק בהתאם לגישה הזו.
  • 16:46 - 16:48
    אך לדעתי יש לקחת בחשבון
    שני דברים:
  • 16:48 - 16:52
    הראשון הוא, שחשובים לנו
    הרבה יותר דברים, מעבר לכסף.
  • 16:52 - 16:53
    חשובה לנו המשמעות,
  • 16:53 - 16:58
    חשובים לנו היצירה, האתגר, הבעלות,
    הזהות, הגאווה וכן הלאה,
  • 16:58 - 17:02
    והבשורות הטובות כאן הן
    שאם אכן נצליח ליצור מקומות עבודה
  • 17:02 - 17:05
    שיעניקו לאנשים את כל אלה,
  • 17:05 - 17:06
    כולם ייצאו נשכרים;
  • 17:06 - 17:09
    מקום העבודה ייצא נשכר,
    האדם הבודד ייצא נשכר,
  • 17:09 - 17:13
    דבר נפלא בטבע האנושי
    הוא שאנו יכולים לקבל מוטיבציה
  • 17:13 - 17:15
    מקשת רחבה של היבטים.
  • 17:15 - 17:19
    השאלה היא איך ננצל
    את מקום העבודה ואת החברה בכלל
  • 17:19 - 17:21
    כדי להתחבר לכל
    מקורות המוטיבציה האלה?
  • 17:21 - 17:23
    תודה רבה לכם.
  • 17:23 - 17:26
    [מחיאות כפיים]
Title:
משמעות בעבודה: דן אריאלי ב-TEDxאמסטרדם
Description:

חרף כל כוונותינו הטובות, מדוע אנו ממעטים כל-כך לפעול למען האינטרסים שלנו? מדוע אנחנו ממעיטים בערכם של הדברים שיצרנו בעמל כה רב? מהם הכוחות שמשפיעים על התנהגותנו? דן אריאלי, מרצה לפסיכולוגיה ולכלכלה התנהגותית באוניברסיטת דיוק, מתמסר לחיפוש תשובות לשאלות אלה, כדי לסייע לאנשים לחיות חיים יותר הגיוניים - גם אם לא רציונליים.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDxTalks
Duration:
17:31

Hebrew subtitles

Revisions Compare revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.