Return to Video

כיצד לתקן בית ספר שבור? תנהיג ללא פחד, תאהב בעקשנות.

  • 0:01 - 0:05
    היה זה ה-1 בנובמבר, 2002,
  • 0:06 - 0:09
    היום הראשון שלי כמנהלת,
  • 0:10 - 0:14
    אך בקושי יומי הראשון במחוז
    בתי הספר של פילדלפיה.
  • 0:15 - 0:18
    סיימתי את לימודיי בבתי הספר
    הציבוריים של פילדלפיה,
  • 0:19 - 0:22
    ומשם עברתי ללמד חינוך מיוחד למשך 20 שנה
  • 0:23 - 0:26
    בבית ספר עם הכנסה נמוכה, ורמת השגיות נמוכה
  • 0:26 - 0:28
    בצפון פילדלפיה,
  • 0:28 - 0:30
    היכן שהפשע נפוץ
  • 0:30 - 0:34
    והעוני המחפיר הוא מהגבוהים בקרב האומה.
  • 0:35 - 0:39
    זמן קצר לאחר שצעדתי
    לתוך בית הספר החדש שלי,
  • 0:39 - 0:42
    מריבה גדולה פרצה בין הבנות.
  • 0:44 - 0:47
    לאחר שהדברים היו תחת שליטה,
  • 0:48 - 0:51
    קראתי לפגישה מיידית
  • 0:51 - 0:53
    באולם בית הספר
  • 0:53 - 0:57
    כדי להציג את את עצמי
    כמנהלת החדשה של בית הספר.
  • 0:57 - 1:00
    (מחיאות כפיים)
  • 1:00 - 1:02
    נכנסתי כעוסה,
  • 1:03 - 1:05
    קצת לחוצה --
  • 1:05 - 1:06
    (צחוק) --
  • 1:06 - 1:07
    אך הייתי נחושה
  • 1:08 - 1:10
    להציב את הטון עבור התלמידים החדשים שלי.
  • 1:11 - 1:15
    התחלתי להקריא בכמה שיותר תקיפות
  • 1:15 - 1:18
    את ציפיותיי להתנהגות שלהם
  • 1:18 - 1:22
    וציפיותיי למה שילמדו בבית הספר.
  • 1:23 - 1:24
    כאשר, לפתע פתאום,
  • 1:25 - 1:28
    ילדה שישבה בסוף האולם,
  • 1:29 - 1:30
    נעמדה
  • 1:31 - 1:33
    ואמרה, ״גברתי!
  • 1:34 - 1:35
    גברתי!״
  • 1:36 - 1:40
    כשעינינו ננעלו, היא אמרה,
  • 1:40 - 1:44
    ״למה את קוראת לזה בית ספר?
  • 1:45 - 1:47
    זה לא בית ספר.״
  • 1:49 - 1:50
    בהתפרצות אחת,
  • 1:51 - 1:55
    אשלי ביטאה את מה שהרגשתי אני
  • 1:55 - 1:58
    ולא תמיד הצלחתי להסביר
  • 1:58 - 2:03
    בקשר לחוויה שלי בהיותי תלמידה
    בבית ספר עם רמת השגיות נמוכה
  • 2:03 - 2:07
    באותה שכונה, הרבה, הרבה,
    הרבה שנים לפני כן.
  • 2:08 - 2:12
    בית הספר הזה בהחלט לא היה בית ספר.
  • 2:13 - 2:18
    עשור מאוחר יותר, בשנת 2012,
  • 2:19 - 2:24
    אני נכנסתי לבית הספר השלישי שלי, כמנהלת.
  • 2:25 - 2:30
    נועדתי להיות המנהלת הרביעית בארבע שנים של
    בית הספר Strawberry Mansion.
  • 2:31 - 2:35
    הוא תויג כ״בעל רמת השגיות נמוכה
    ומסוכן בעקביות״
  • 2:36 - 2:39
    הודות לרמת הציונים הנמוכה שלו
  • 2:39 - 2:41
    ומספר גבוה של כלי נשק,
  • 2:41 - 2:44
    סמים, תקיפות ומעצרים.
  • 2:46 - 2:50
    כשניגשתי לדלת בית הספר החדש שלי
  • 2:50 - 2:52
    וניסיתי להיכנס,
  • 2:52 - 2:55
    ומצאתי את הדלת נעולה בכבלים,
  • 2:55 - 2:59
    יכולתי לשמוע את קולה של אשלי באוזניי
  • 2:59 - 3:02
    ״גברתי! גברתי!
  • 3:03 - 3:05
    זה לא בית ספר.״
  • 3:06 - 3:09
    המסדרונות היו עמומים וחשוכים
    כתוצאה מתאורה עלובה.
  • 3:10 - 3:13
    היו טונות של ערימות ריהוט שבור
  • 3:13 - 3:15
    ושולחנות שבורים בכיתות,
  • 3:15 - 3:20
    והיו אלפי חומרים ומשאבים לא משומשים.
  • 3:21 - 3:23
    זה לא היה בית ספר.
  • 3:24 - 3:26
    ככל שהשנה התקדמה,
  • 3:27 - 3:31
    שמתי לב שהכיתות היו כמעט ריקות.
  • 3:32 - 3:34
    התלמידים פשוט פחדו:
  • 3:35 - 3:39
    פחדו לשבת בשורות מחשש שמשהו יקרה;
  • 3:40 - 3:44
    פחדו בגלל שהציקו להם בקפטריה
    משום שאכלו אוכל בחינם.
  • 3:45 - 3:49
    הם פחדו מכל המריבות ומכל ההצקות.
  • 3:50 - 3:53
    זה לא בית ספר.
  • 3:55 - 3:58
    ואז, היו גם המורים,
  • 3:58 - 4:02
    שחששו מאוד לבטיחות שלהם,
  • 4:03 - 4:08
    ולכן היו להם ציפיות נמוכות
    מתלמידיהם ומעצמם,
  • 4:08 - 4:12
    והם לגמרי לא היו מודעים לתפקידם
  • 4:12 - 4:14
    בהריסת תרבות בית הספר.
  • 4:14 - 4:18
    זה היה הבעייתי מכל.
  • 4:19 - 4:22
    אתם רואים, אשלי צדקה,
  • 4:23 - 4:25
    ולא רק בנוגע לבית הספר שלה.
  • 4:26 - 4:28
    עבור הרבה מידי בתי ספר,
  • 4:28 - 4:30
    עבור ילדים החיים בעוני,
  • 4:30 - 4:33
    בתי הספר שלהם, באמת אינם בתי ספר.
  • 4:34 - 4:35
    אך זה יכול להשתנות.
  • 4:36 - 4:41
    הרשו לי לספר לכם כיצד זה נעשה
    בבית הספר התיכון Strawberry Mansion.
  • 4:42 - 4:45
    כל מי שעבד איתי אי פעם יגיד לכם
  • 4:46 - 4:48
    שאני ידועה בססמאות שלי.
  • 4:49 - 4:50
    (צחוק)
  • 4:50 - 4:54
    אז היום, אני עומדת להשתמש בשלוש
  • 4:54 - 4:57
    שהיו חשובות ביותר במסע שלנו לשינוי.
  • 4:58 - 5:00
    הסיסמא הראשונה שלי היא:
  • 5:00 - 5:03
    אם אתה הולך להנהיג, תנהיג.
  • 5:04 - 5:06
    תמיד האמנתי
  • 5:06 - 5:10
    שמה שקורה בבית ספר ומה שלא קורה בבית ספר
  • 5:10 - 5:11
    תלוי במנהל.
  • 5:12 - 5:13
    אני המנהלת,
  • 5:14 - 5:17
    והחזקה בתואר הזה דרשה ממני להנהיג.
  • 5:18 - 5:21
    לא תכננתי להשאר במשרד שלי,
  • 5:21 - 5:24
    לא תכננתי לחלק את עבודתי לאחרים,
  • 5:24 - 5:27
    לא תכננתי לפחד מלהתייחס לשום דבר
  • 5:27 - 5:29
    שאינו טוב עבור ילדים,
  • 5:29 - 5:32
    בין אם זה יגרום שיאהבו אותי או לא.
  • 5:33 - 5:35
    אני מנהיגה,
  • 5:35 - 5:38
    אז אני יודעת שאיני יכולה לעשות כל דבר לבד.
  • 5:39 - 5:41
    לכן, כינסתי צוות מנהיגות מהטובים ביותר
  • 5:41 - 5:45
    אשר האמינו ביכולתם של כל הילדים,
  • 5:45 - 5:48
    וביחד, טיפלנו בדברים הקטנים,
  • 5:48 - 5:53
    כמו איפוס הקומבינציות בלוקרים בצורה ידנית
  • 5:53 - 5:56
    כך שלכל תלמיד יהיה לוקר בטוח.
  • 5:57 - 6:00
    קישטנו כל לוח בבנין הזה
  • 6:00 - 6:03
    במסרים חיוביים, וצבעוניים.
  • 6:03 - 6:07
    הורדנו את הכבלים מדלתות
    הכניסה של בית הספר.
  • 6:07 - 6:09
    החלפנו את נורות התאורה,
  • 6:09 - 6:12
    וניקינו כל כיתה עד היסוד,
  • 6:12 - 6:16
    מיחזרנו כל ספר לימוד שלא נצרך,
  • 6:16 - 6:20
    והשלכנו אלפי חומרים ישנים וריהוט.
  • 6:21 - 6:24
    השתמשנו בשני מיכלי אשפה ליום.
  • 6:25 - 6:27
    וגם, כמובן, כמובן,
  • 6:27 - 6:29
    טיפלנו בדברים הגדולים,
  • 6:30 - 6:34
    כמו הכנסת שינויים בכל תקציב בית הספר
  • 6:34 - 6:39
    כדי שנוכל להקצות מחדש כספים כדי
    שיהיו לנו מורים נוספים וצוות תמיכה.
  • 6:40 - 6:45
    בנינו מחדש את מערכת השעות היומית
  • 6:45 - 6:49
    כדי להוסיף גיוון של שעות התחלה וסוף,
  • 6:49 - 6:52
    הכנת תיקונים, קורסים למצטיינים,
  • 6:53 - 6:56
    פעילויות חוץ לימודיות, וייעוץ.
  • 6:56 - 6:58
    הכל במשך יום הלימודים.
  • 7:00 - 7:02
    הכל במשך יום הלימודים.
  • 7:04 - 7:07
    יסדנו תוכנית פריסה
  • 7:08 - 7:14
    המציינת היכן נמצא כל איש
    תמיכה או קצין שיטור
  • 7:14 - 7:16
    כל דקה ביום,
  • 7:16 - 7:19
    ופיקחנו כל דקה ביום,
  • 7:20 - 7:22
    וההמצאה הטובה ביותר שלנו אי פעם,
  • 7:22 - 7:26
    הגינו תוכנית משמעת סובבת בתי ספר
  • 7:26 - 7:28
    שכונתה "הבלתי סחירים.״
  • 7:28 - 7:30
    זו היתה מערכת התנהגות --
  • 7:32 - 7:37
    שעוצבה בכדי לקדם התנהגות חיובית בכל זמן.
  • 7:37 - 7:38
    התוצאות?
  • 7:39 - 7:43
    בית הספר Strawberry Mansion
    הוסר מרשימת בתי הספר המסוכנים
  • 7:43 - 7:46
    בשנה הראשונה אחרי שהיינו --
  • 7:46 - 7:49
    (מחיאות כפיים) --
  • 7:52 - 7:56
    אחרי שהיינו ברשימת המסוכנים
    במשך חמש שנים רצופות.
  • 7:57 - 8:01
    מנהיגים עושים את הבלתי אפשרי - אפשרי.
  • 8:02 - 8:04
    זה מביא אותי לסיסמא השנייה שלי:
  • 8:05 - 8:07
    אז מה? עכשיו מה?
  • 8:07 - 8:09
    (צחוק)
  • 8:09 - 8:13
    (מחיאות כפיים)
  • 8:13 - 8:15
    כשהסתכלנו על המידע,
  • 8:16 - 8:18
    ופגשנו את הצוות,
  • 8:18 - 8:20
    היו הרבה תירוצים
  • 8:20 - 8:24
    מדוע Strawberry Mansion
    היה מסוכן ועם רמת השגיות נמוכה.
  • 8:24 - 8:29
    הם אמרו שרק 68 אחוז מהילדים באים
    לבית הספר על בסיס רגיל,
  • 8:29 - 8:32
    100 אחוז מהם חיים בעוני,
  • 8:33 - 8:36
    רק אחוז אחד מההורים משתתפים,
  • 8:36 - 8:38
    הרבה מהילדים
  • 8:38 - 8:41
    באים ממאסר או מבתים חד הוריים,
  • 8:41 - 8:46
    39 אחוז מהתלמידים הם בעלי צרכים מיוחדים,
  • 8:46 - 8:48
    ונתוני המידע גילו
  • 8:49 - 8:53
    ששישה אחוזים מהתלמידים
    היו מיומנים באלגברה,
  • 8:53 - 8:56
    ו-10 אחוז היו מיומנים בספרות.
  • 8:59 - 9:03
    לאחר שסיימו לספר לנו סיפורים
  • 9:03 - 9:07
    על התלמידים והתנאים המחפירים,
  • 9:07 - 9:08
    הסתכלתי עליהם,
  • 9:09 - 9:13
    ואמרתי, ״אז מה. מה עכשיו?
  • 9:13 - 9:15
    מה אנחנו הולכים לעשות בנוגע לזה?״
  • 9:15 - 9:18
    (מחיאות כפיים)
  • 9:21 - 9:26
    השמדת תירוצים בכל פינה
    נהיתה אחריותי הראשונית.
  • 9:27 - 9:30
    התייחסנו לכל אחד מהתירוצים הללו
  • 9:30 - 9:32
    באמצעות פיתוח מקצועי מַנְדָּטוֹרִי,
  • 9:32 - 9:37
    שסלל את הדרך להתמקדות
    אינטנסיבית בלימוד ובלמידה.
  • 9:38 - 9:40
    לאחר הרבה תצפיות,
  • 9:40 - 9:45
    מה שהסקנו היה שמורים ידעו מה ללמד
  • 9:45 - 9:48
    אך לא ידעו כיצד ללמד
  • 9:48 - 9:51
    כל כך הרבה ילדים עם כל כך
    הרבה יכולות רחבות.
  • 9:52 - 9:57
    לכן, פיתחנו מודל שיעור להוראה
  • 9:57 - 10:01
    שהתמקד בהוראת קבוצה קטנה,
  • 10:01 - 10:05
    דבר שאיפשר לכל התלמידים
    לקבל את צרכיהם האינדיבידואליים
  • 10:05 - 10:07
    בכיתה.
  • 10:07 - 10:08
    התוצאות?
  • 10:09 - 10:14
    לאחר שנה אחת, הנתונים גילו
  • 10:14 - 10:18
    שהציונים שלנו גדלו ב-171 אחוז באלגברה
  • 10:18 - 10:21
    וב- 107 אחוז בספרות.
  • 10:21 - 10:24
    (מחיאות כפיים)
  • 10:25 - 10:28
    יש לנו עוד דרך ארוכה ללכת,
  • 10:28 - 10:30
    דרך ארוכה ללכת,
  • 10:31 - 10:37
    אך עכשיו אנו ניגשים לכל מכשול
    בגישת ״אז מה. מה עכשיו?״
  • 10:38 - 10:42
    וזה מביא אותי לסיסמא השלישית והאחרונה שלי.
  • 10:42 - 10:44
    (צחוק)
  • 10:44 - 10:48
    אם אף אחד לא אמר לכם שהוא אוהב אתכם היום
  • 10:49 - 10:52
    תזכרו שאני כן, ותמיד אאהב.
  • 10:53 - 10:55
    לתלמידים שלי יש בעיות:
  • 10:56 - 11:00
    בעיות חברתיות, רגשיות וכלכליות
  • 11:00 - 11:02
    שלעולם לא תדמיינו.
  • 11:03 - 11:05
    חלקם הם הורים בעצמם,
  • 11:05 - 11:08
    וחלקם לגמרי לבדם.
  • 11:09 - 11:13
    אם מישהו היה שואל מהו הסוד האמיתי שלי
  • 11:13 - 11:17
    לשמירה על התקדמותו של Strawberry Mansion,
  • 11:17 - 11:21
    הייתי מוכרחה לומר שאני אוהבת את תלמידיי
  • 11:21 - 11:23
    ואני מאמינה ביכולות שלהם
  • 11:23 - 11:25
    בצורה שאינה תלויה בדבר.
  • 11:26 - 11:28
    כשאני מביטה בהם,
  • 11:28 - 11:31
    אני יכולה רק לראות למה הם יהיו,
  • 11:32 - 11:36
    וזאת מכיון שאני אחת מהם.
  • 11:37 - 11:39
    גם אני גדלתי בעוני בצפון פילדלפיה.
  • 11:40 - 11:45
    אני יודעת מהי ההרגשה כשהולכים
    לבית ספר שאינו בית ספר.
  • 11:46 - 11:49
    אני יודעת את ההרגשה - לדמיין
  • 11:49 - 11:53
    אם אי פעם יהיה דרך לצאת ממעגל העוני.
  • 11:54 - 11:57
    אך הודות לאימא המופלאה שלי,
  • 11:58 - 12:02
    קיבלתי את היכולת לחלום
  • 12:02 - 12:04
    למרות העוני שסבב אותי.
  • 12:05 - 12:06
    אז --
  • 12:06 - 12:09
    (מחיאות כפיים) --
  • 12:09 - 12:14
    אם אני הולכת לדחוף את תלמידיי
  • 12:14 - 12:17
    לעבר החלום שלהם ומטרתם בחיים,
  • 12:17 - 12:19
    אני חייבת להכיר אותם.
  • 12:20 - 12:23
    אז אני חייבת להקדיש להם זמן,
  • 12:23 - 12:25
    ולכן אני מנהלת את חדר האוכל כל יום.
  • 12:25 - 12:27
    (צחוק)
  • 12:27 - 12:28
    ובזמן שאני שם,
  • 12:29 - 12:33
    אני מדברת איתם על דברים אישיים עמוקים,
  • 12:34 - 12:36
    וכשמגיע יום ההולדת שלהם,
  • 12:36 - 12:38
    אני שרה ״יום הולדת שמח״
  • 12:38 - 12:40
    למרות שאיני יכולה לשיר בכלל.
  • 12:40 - 12:42
    (צחוק)
  • 12:42 - 12:44
    אני לעתים שואלת אותם,
  • 12:44 - 12:48
    ״מדוע אתם רוצים שאשיר כשאני איני
    יכולה לשיר בכלל?״
  • 12:48 - 12:50
    (צחוק)
  • 12:50 - 12:52
    והם עונים,
  • 12:52 - 12:55
    ״כי אנחנו אוהבים להרגיש מיוחדים.״
  • 12:56 - 12:59
    אנחנו מקיימים פגישות חודשיות
  • 13:00 - 13:03
    כדי להקשיב לדאגותיהם,
  • 13:03 - 13:06
    לגלות מה שבמחשבותיהם.
  • 13:07 - 13:12
    הן שואלים אותנו שאלות כמו,
    ״למה אנחנו צריכים לציית להוראות?״
  • 13:12 - 13:15
    ״מדוע יש כל כך הרבה השלכות?״
  • 13:15 - 13:18
    ״למה אנחנו לא יכולים פשוט לעשות
    מה שאנחנו רוצים לעשות?״
  • 13:18 - 13:20
    (צחוק)
  • 13:20 - 13:24
    הם שואלים ואני עונה על כל שאלה בכנות,
  • 13:25 - 13:31
    והשיח הזה בהקשבה עוזר
    להפיג את כל האי הבנות.
  • 13:32 - 13:35
    כל רגע הוא רגע של לימוד.
  • 13:37 - 13:38
    השכר שלי,
  • 13:39 - 13:41
    השכר שלי
  • 13:43 - 13:47
    בהיותי בלתי גמישה בחוקים שלי ובהשלכות
  • 13:48 - 13:50
    הוא הכבוד שלהם כלפיי.
  • 13:51 - 13:52
    אני מתעקשת על זה,
  • 13:53 - 13:57
    והודות לכך, אנו יכולים להשיג דברים ביחד.
  • 13:58 - 14:02
    הם יודעים היטב על ציפיותיי בשבילם,
  • 14:02 - 14:07
    ואני חוזרת על אותם ציפיות כל יום
    במערכת הכריזה.
  • 14:08 - 14:09
    אני מזכירה להם --
  • 14:09 - 14:12
    (צחוק)
  • 14:12 - 14:15
    אני מזכירה להם את אותם עקרונות יסוד
  • 14:15 - 14:20
    של מיקוד, מסורת, מצוינות,
  • 14:20 - 14:23
    יושר והתמדה,
  • 14:23 - 14:26
    ואני מזכירה להם בכל יום
  • 14:26 - 14:29
    כיצד חינוך באמת יכול לשנות חיים.
  • 14:30 - 14:33
    ואני מסיימת כל הכרזה באותם מילים:
  • 14:33 - 14:37
    "אם אף אחד לא אומר לכם
    שהוא אוהב אתכם היום,
  • 14:37 - 14:39
    זכרו שאני כן,
  • 14:39 - 14:41
    ותמיד אוהב אתכם."
  • 14:42 - 14:44
    מילותיה של אשלי
  • 14:45 - 14:48
    "גברתי, גברתי,
  • 14:48 - 14:51
    זה לא בית ספר,"
  • 14:51 - 14:54
    לעולם חרוטים בזיכרוני.
  • 14:54 - 15:00
    אם אנו באמת רוצים להתקדם
  • 15:00 - 15:02
    בטיפול בעוני,
  • 15:02 - 15:04
    אז אנו חייבים לוודא
  • 15:04 - 15:09
    שכל בית ספר המשרת ילדים החיים בעוני
  • 15:09 - 15:11
    הוא בית ספר אמיתי,
  • 15:11 - 15:14
    בית ספר, בית ספר --
  • 15:14 - 15:17
    (מחיאות כפיים) --
  • 15:17 - 15:21
    בית ספר שמספק להם ידע
  • 15:21 - 15:25
    ותרגול מנטלי כדי לנווט את העולם הסובב אותם
  • 15:26 - 15:29
    איני יודעת את כל התשובות,
  • 15:29 - 15:35
    אך מה שאני כן יודעת הוא
    שלאלו בינינו שזכו
  • 15:36 - 15:41
    ויש להם את האחריות להנהיג
    בית ספר המשרת ילדים החיים בעוני,
  • 15:41 - 15:43
    אנו מוכרחים להנהיג באמת,
  • 15:43 - 15:47
    וכשאנו ניצבים מול אתגרים בלתי אפשריים,
  • 15:47 - 15:53
    אנו מוכרחים לעצור ולשאול את עצמנו,
    "אז מה. מה עכשיו?
  • 15:53 - 15:55
    מה אנחנו הולכים לעשות בנוגע לזה?"
  • 15:56 - 15:58
    וכשאנו מנהיגים,
  • 15:58 - 16:00
    איננו יכולים לשכוח
  • 16:01 - 16:04
    שכל אחד מהתלמידים שלנו
  • 16:04 - 16:06
    הוא רק ילד,
  • 16:06 - 16:11
    לעתים מפחד ממה שהעולם אומר להם להיות,
  • 16:12 - 16:18
    ולא משנה מה שאר העולם יאמר להם להיות,
  • 16:18 - 16:21
    אנחנו צריכים תמיד לספק להם תקווה,
  • 16:21 - 16:24
    תשומת הלב שלנו הבלתי מעורערת,
  • 16:25 - 16:28
    האמונה השלמה בפוטנציאל שלהם,
  • 16:28 - 16:30
    ציפיות תמידיות,
  • 16:30 - 16:33
    ואנו מוכרחים לומר להם לעתים קרובות,
  • 16:33 - 16:37
    אם אף אחד לא אמר להם שהוא אוהב אותם היום,
  • 16:37 - 16:40
    זכרו שאנחנו כן, ותמיד נאהב אתכם.
  • 16:40 - 16:41
    תודה לכם.
  • 16:41 - 16:44
    (מחיאות כפיים)
  • 16:52 - 16:53
    תודה לכם, ישו.
Title:
כיצד לתקן בית ספר שבור? תנהיג ללא פחד, תאהב בעקשנות.
Speaker:
לינדה קליאט-ווימן
Description:

ביומה הראשון של לינדה קליאט-ווימן כמנהלת בבית ספר כושל בצפון פילדלפיה, היא היתה נחושה להציב את החוק על השולחן. אך היא נוכחה לדעת במהרה שהעבודה היא הרבה יותר מורכבת משחשבה. עם תשוקה מדבקת, היא חולקת את שלושת העקרונות שעזרו לה להפוך שלושה בתי ספר שתוייגו כ״בעלי רמת השגיות נמוכה ומסוכנים תמידית.״ קביעתה ללא פחד להנהיג - ולאהוב את התלמידים, ולא משנה מה - משמשת כמודל עבור מנהיגים בכל התחומים.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
17:07

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.