Crossroads: Labor Pains of a New Worldview | FULL MOVIE

Crossroads on FB: http://www.facebook.com/xroadsfilm
[Like] *Crossroads* on FB to Get Updates about *Crossroads* incl. Video Clips, Extras, Discussions on Crossroads' Topics & More... » http://www.facebook.com/xroadsfilm

CROSSROADS SYNOPSIS:
*Crossroads: Labor Pains of a New Worldview* is a documentary exploring the depths of the current human condition and the emergence of a worldview that is recreating our world from the inside out.

Weaving together insights and findings from biology, psychology, network science, systems science, business, culture and media, the film reveals the inner workings of the human experience in the 21st century, urging viewers to step out of the box and challenge their own assumptions about who we really are, and why we do what we do.

*Crossroads* places evolutionary context to today's escalating social unrest, natural disasters, and economic failures. It illuminates the footsteps of an integrated worldview, penetrating its way through the power of social networks to the forefront of our personal and collective awareness.

A refreshing reality check for all viewers and a clarion call for those who carry the seeds of the emerging worldview.

Scientists and thinkers featured in *Crossroads* include: Amit Goswami, Neale Donald Walsch, Elisabet Sahtouris, Bruce Lipton, Peter Joseph, Caroline A. Miller, Nicholas Christakis, James Fowler, Michael Laitman, Ervin Laszlo, Dean Radin, Dave Sherman, Annie Leonard, Jairon G. Cuesta, and John St. Augustine.

ABOUT CROSSROADS' FILMMAKER:
Joseph Ohayon is a filmmaker, writer and speaker based in Israel and New York.

Known for his relentless quest to put pieces together and look at the big picture, Joseph directs, writes, and hosts documentaries and talk shows on Israeli television. Joseph also lectures for the ARI Institute to help raise awareness of today's global challenges and the need to adapt to an increasingly interdependent world.

Crossroads Official Site: http://www.crossroadsfilm.com

CROSSROADS TOPICS, THEMES & MEMES:
(in order of appearance)

Who Are You?
Kony 2012
Albert Einstein Problems Quote
Interdependence
World Economic Forum Global Risks Report 2012
Greece Riots 2011
Chile Protests 2011
Spain Protests 2011
Israel Protests 2011
India Protests 2011
Occupy Wall St.
G20
Egolution
Survival
Egoistic Competition
Separation Cosmology
Separation Sociology
Black Wolf vs. White Wolf
The Asch Experiment
Bruce Lipton Stem Cell Experiment
Genetic Determinism Vs. Environmental Influence
Social Contagion
Framingham Heart Study
Happiness
Philip Zimbardo Stanford Prison Experiment
Matter Vs. Meaning
Darwin Theory of Evolution
Isaac Newton
Newtonian Physics
Materialism
Love
Beauty
Harmony
Energy
Quantum Physics
Johannes Vermeer Christ and the Disciples at Emmaus
Van Meegeren Forgery
McDonalds
John Cage 4'33"
iTunes
Value of Gold
Values
Social Influence
Story of Stuff
Consumption
Advertising
Media
Mr. Rogers TV/Viewer Space Is Sacred Quote
Money
Work Watch Spend Treadmill
Obama vs. Romney
Change
Bill Clinton
Barack Obama
It's the Economy Stupid
Worldview
Consciousness
What Is the Meaning of Life?
Identity
Group vs. Individuals
Stratafication
Unity
Caterpillar, Butterfly
Crisis as Transition
Imaginal Cells
Conscious Evolution
Mutual Respect
Giving
Health Care Crisis
Politics Crisis
Education Crisis
Selfishness
Exploitation
Negative Emotions
Greed
Jealousy
Anger
Positive Emotions
Human Superorganism
Connectedness
Solidarity
Family
Social Networks
Togetherness
Joy
Science
Why Are We Here?
Nature
Homeostasis
Balance
Critical Mass
Humanity
Awareness
Awakening

המ

ה

המא

המאה

המאה ה

-המאה ה

המאה ה-2

המאה ה-21 חושפ

המאה ה-21

המאה ה-21 ח

המאה ה-21 חו

המאה ה-21 חוש

המאה ה-21 חושפת

המאה ה-21 חושפת ע

המאה ה-21 חושפת עו

המאה ה-21 חושפת עול

המאה ה-21 חושפת עולם

המאה ה-21 חושפת עולם על פרש

המאה ה-21 חושפת עולם ע

המאה ה-21 חושפת עולם על

המאה ה-21 חושפת עולם על פ

המאה ה-21 חושפת עולם על פר

המאה ה-21 חושפת עולם על פרשת

המאה ה-21 חושפת עולם על פרשת ד

המאה ה-21 חושפת עולם על פרשת דר

המאה ה-21 חושפת עולם על פרשת דרכ

המאה ה-21 חושפת עולם על פרשת דרכי

המאה ה-21 חושפת עולם על פרשת דרכים

המאה ה-21 חושפת עולם על פרשת דרכים

אני מאמין שהאנושות הגיעה לפרשת דרכים.

לא הייתי רוצה להגזים,
ואני לא רוצה להישמע סנסציוני,

אבל אני חושב שזו האמת.

אני חושב שהמין שלנו, המין האנושי,
מגיע לנקודה שבה אנחנו מחליטים לגבינו.

אנחנו לוקחים החלטה ענקית לגבי מי אנחנו?
מה אנחנו באמת בוחרים להיות?

נדמה לנו שהעניין הוא עניין פוליטי.

ואז אנחנו אומרים,
"אה, זו חייבת להיות בעיה כלכלית."

הבעיה אינה פוליטית וגם אינה כלכלית.
וגם ברור שהיא לא בעיה צבאית.

הנסיבות לא קובעות מי אתה,
הן מגלות מי אתה

ובעולם שבו אנו חיים היום,
הנסיבות משתנות כל כך מהר, שהכל מתגלה.

אין כזה דבר "בעיה."
בעיה היא למעשה תהליך של שינוי.

לכן אני רואה את המשברים היום
כנקודת מפנה עבור האנושות.

תסתכל למטה
על הדרמה האנושית,

ותבחן בצורה ביקורתית מה קורה פה.

בלי לשפוט את זה.

רק תבחן מה משמעות הדרמה
האנושית שמתרחשת עכשיו?

ומה התפקיד הטוב ביותר
שאני יכול לשחק בה?

פרשת דרכים

פרשת דרכים
צירי לידה של תפיסת עולם חדשה

סרטו של אסף אוחיון

"לא נוכל לפתור את הבעיות שלנו
באמצעות אותה צורת חשיבה שיצרה אותן"

אלברט איינשטיין

תלות הדדית

ד"ר דייב שרמן
מומחה לקיימות ואסטרטגיה עסקית
-
דו"ח הסיכונים הגלובליים האחרון
של הפורום הכלכלי העולמי,

ד"ר דייב שרמן
מומחה לקיימות ואסטרטגיה עסקית
-
מציג מפה מדהימה של הקשרים
ההדדיים בין הסיכונים השונים.

היא מראה בבירור כיצד כל הסיכונים הגלובליים,
קשורים אחד בשני ותלויים אחד בשני.

כך שסיכונים כלכליים, סביבתיים,
גיאופוליטיים, חברתיים וטכנולוגיים,

תלויים מאד אחד בשני.

משבר בתחום אחד יוביל מהר
מאד למשבר בתחומים אחרים.

הקשר ההדדי והמורכבות
של המפה הזאת

ביחס להפתעתינו בנוגע לעוצמה
ולמהירות של המשבר הכלכלי האחרון,

מדגים את הדיסוננס שקיים בין כל המערכות שבנינו
ומראה עד כמה הפכנו מנותקים אחד מהשני.

הנסיונות שלנו לנהל את המערכות
הללו הם חלקיים ופשטניים

ולא תואמים לאתגרים
הניצבים בפנינו היום.

הדרך בה אנו משתמשים במשאבי הטבע
מבוססת על המערכת הכלכלית שלנו

שהיא מתואמת בקירוב
לערכים החברתיים שלנו.

שמשפיעה ישירות על המערכות
הפסיכולוגיות והרגשיות שלנו

ועל כל הפעולות שלנו.

מה שאנו רואים בעולם הוא
השתקפות של מי שאנחנו,

חיירון ג.קואסטה
אנטרופולוג חברתי ופסיכותראפיסט
-
אי אפשר להפריד
בין מה שקורה בעולם

חיירון ג.קואסטה
אנטרופולוג חברתי ופסיכותראפיסט
-
לבין מה שקורה
בתוך האנשים.

אנחנו לא רק במשבר
בפוליטיקה או בכלכלה,

בני אדם כעת במשבר
עם עצמם.

ד"ר מיכאל לייטמן
ביוקיברנטיקה, אונתולוגיה
-
כשלמדתי ביוקיברנטיקה התפלאתי,
לראות שככל שחוקרים את הטבע

ד"ר מיכאל לייטמן
ביוקיברנטיקה, אונתולוגיה
-
עולם החי, הצומח,
מערכות אקולוגיות

רואים שהכל מקושר דרך פעולות הדדיות.
את חלקן אנו מבינים, את חלקן עוד לא.

אבל עכשיו, החברה האנושית,
גם היא הופכת כל כך מקושרת

שהיא כמו מערכת אחת סגורה
שמקיפה את כדור הארץ

המשבר שניצב בפנינו כעת
הוא למעשה מאוד מיוחד

אנחנו כולנו סגורים יחד
באותה המערכת

ואנחנו כבר לא יכולים לעשות
כל מה שאנחנו רוצים בתוכה.

מנהיגי העולם, נשיאים, איבדו
את היכולת לארגן את העם

זה כאילו העולם התחיל
לנוע ללא מושכות בכלל.

אלא בהתאם לחוק חדש
של תלות הדדית, של חיבור.

החוק שמאפיין מערכות אינטגרליות

כאן אנחנו רואים שמנהיגי העולם,
קודם כל, כבר לא יכולים לבצע החלטות

אם זה בג'י-8 או ג'י-20.

ואפילו אם הם מגיעים למשהו,
הם לא יכולים להוציא אותו לפועל.

אגו-לוציה

במדע, התחלנו כמדענים ניוטוניים.

ד"ר אמית גוסוואמי
פיסיקה קוונטית
-
והתחלנו להעמיד פנים שאנחנו מכונות.

זו הייתה השקפת העולם לזמן מה.
זה השתנה עם כניסתה של הביולוגיה.

לביולוגיה יש השקפה שונה לגמרי
על האדם. הביולוגיה אומרת,

שאנחנו מכונות, אבל מכונות בתחרות,
ששואפות להישרדות.

ואנו נלחמים ומתחרים עבור הקיום שלנו.

לכן, הערכים הגבוהים יותר שלנו,
חשובים רק אם הם חשובים להישרדות.

מלבד הישרדות,
אין מניע אחר לקיום האנושי

ובגלל הרעיון הזה, החברה
שלנו הפכה לתחרותית ביותר.

אם למישהו יש משהו,
אני חייב להשיג אותו

אם יש משהו שאין עדיין לאחר,
אני חייב להשיג אותו לפני האחר.

והרעיון הזה מביא להרס החברה שלנו.

הרבה מהתקדמות הציביליזציה האנושית
היה מונע על ידי תחרות אגואיסטית.

אנשים מנסים להיות טובים יותר מחבריהם,
וזה יוצר טכנולוגיה טובה יותר, מדע טוב יותר וכו.'

אבל היום, אנחנו בנקודה שבה
הדחף האגואיסטי הפך כה קיצוני

שדבר לא עוצר בעדו
בדרכו להיות מעל האחרים.

וכך, תאגידים הורסים את
המערכת האקולוגית

בנקאים יוצרים משברים כלכליים,

אנשים בונים את עצמם
על החורבן של אחרים.

אספקת המזון שלנו בסיכון הולך וגובר,
משאבי מים הולכים ומידלדלים,

והמערכות הכלכליות שלנו ממשיכות להיות
מאד מסוכנות ובלתי יציבות.

במקביל, אנחנו גם מגלים איך כל המערכות
שלנו מקושרות ותלויות אחת בשניה

אין ספק שלהמשיך עסקים.
כרגיל זו דרך ללא מוצא.

בזמנים עברו, היינו עסוקים
בעיקר בתהליך ההישרדות האישי.

ניל וולש
סופר
-
איך אני עובר את היום,
את השבוע, את החודש.

ניל וולש
סופר
-
במאה ה-21 אנחנו לומדים
עכשיו שאין לנו יותר אפשרות

להתרכז באסטרטגיות
הישרדות אישיות

ושאם לא נתחיל לשלב
את האסטרטגיות וללמוד

איך לשרוד יחד, אף אחד
לא ישרוד בטווח הארוך.

אני לא רוצה להיות נביא זעם,

אבל אני מבין שאנחנו עומדים
בפני זמן מאד קריטי עכשיו.

ההפרדה התיאולוגית שנוסדה באנושות,
יצרה עם השנים הפרדה קוסמולוגית,

כלומר, השקפה קוסמולוגית
להסתכל על הדברים.

שלפיה כל הדברים
נפרדים אחד מהשני.

וההפרדה הקוסמולוגית הזאת,
הולידה הפרדה סוציולוגית

שהיא דרך להתרועע
זה עם זה, שאומרת

אני פה ואתה שם ואין לנו אותם אינטרסים,
אלא אם הם ייפגשו.

אם כן, ננסה לשתף פעולה.
אך אם האינטרסים שלנו לא יפגשו,

אם יש לנו אינטרסים שונים,
אני אולי אצטרך לפגוע בך

אולי אני אפילו אצטרך להרוג אותך.

זאב שחור, זאב לבן

יש סיפור ישן, על סבא שמדבר
עם הנכד שלו בבקתה.

הנכד מספר, "אמש היה לי חלום,
בחלום נלחמו שני זאבים.

"אחד היה זאב שחור,
ואחד היה זאב לבן

"הזאב השחור הפחיד אותי, סבא.
והזאב הלבן נתן לי תקווה."

"מי מהם ישרוד?"
והסבא אמר, "מי שתאכיל הכי הרבה."

ג'ון אוגוסטן
איש רדיו וסופר
-
ובשבילי זה טבע האנושות, טבע האדם.
יש בנו את שניהם.

ג'ון אוגוסטן
איש רדיו וסופר
-
את מי נאכיל יותר?
זה ייקבע את מה שנראה בעולם.

הניסוי של אש

הניסוי של אש הוא אחד המחקרים
הראשונים והמוכרים ביותר בפסיכולוגיה.

נאמר למתנדב שהוא לוקח חלק
במבחן של תפיסה ויזואלית.

מה שהוא לא יודע, זה ששאר,
המשתתפים הם שחקנים

ושהוא היחיד שלוקח
חלק במבחן האמיתי

שלמעשה בוחן התאמה לקבוצה.

הניסוי שתשתתפו בו היום
כולל תפיסת אורך של קווים

המשימה שלכם היא להסתכל,
על הקו כאן משמאל

ולומר איזה מבין שלושת הקווים
מימין שווה לו באורכו.

נאמר לשחקנים להתאים
את הקווים הלא נכונים.

המתנדב ייבחן כדי לראות
אם ייתן תשובה נכונה,

או שיילך יחד עם דעת הקבוצה,
וייתן תשובה שגויה.

במבחן הראשון
התשובה הנכונה היא 2.

"הממ, 1."

"1"

"1"

"2"

"1"

שוב, התשובה הנכונה היא 2.

"3"

"3"

"3"

"3"

"3"

ניסוי הקונפורמיות של
אש נוסה הרבה פעמים.

המסקנות מראות שתחילה
העיוות קורה ברמת הפעולה.

המשתתף מאמין שהאחרים טועים,
אבל הולך איתם בכל זאת.

ואז זה קורה ברמת שיקול הדעת.
המשתתף מתחיל לחשוב,

"אולי הם רואים משהו שאני לא רואה."

ואז זה קורה ברמת התפיסה.
כלומר, מה שהמשתתף תופס כנכון או לא נכון,

מתעוות על ידי הרוב.

כשמחברים את המסקנות האלו
למה שקורה היום בעולם,

השאלה המתבקשת היא,
באיזו צורה השתמשנו

בהשפעת הסביבה, שהיא כנראה הכוח
החזק ביותר בפסיכולוגיה האנושית?

השפעת סביבה ביולוגית
ניסוי בתאי גזע.

לפני יותר מ-40 שנה,
שכפלתי תאי גזע.

אחד הניסויים הראשונים,
כל כך הדהים אותי

ד"ר ברוס ליפטון
ביולוגיה תאית
-
שזה שינה את כל מסלול ההשכלה והחיים שלי.
שמתי תא גזע אחד לבדו בצלחת פטרי,

והתא גזע הזה התחלק כל 10-12 שעות.
אחרי שבוע עד עשרה ימים,

היו לי אלפי תאים בצלחת הפטרי,

אבל מה שחשוב הוא שכל התאים האלה
זהים מבחינה גנטית אחד לשני.

והניסוי שעשיתי אז הוא
שהפרדתי את התאים הזהים

לשלוש צלחות נפרדות
שבהן שיניתי את הסביבה

אבל הסביבה של התאים היא כמו העולם שבו
אנו חיים. יש שם אוויר, מים, מזון וכן הלאה.

אז היו לי שלוש סביבות שונות,
עם תאים זהים גנטית בכל צלחת.

התוצאות הראו שבסביבה א'
התאים הפכו לתאי שריר,

בסביבה ב, התאים הפכו לתאי עצם,
ובסביבה ג, התאים הפכו לתאי שומן.

מה שכל כך חשוב כאן הוא שאם תשאלו,
מה אחראי על גורלם של התאים?

מה שהניסוי הראה בבירור הוא
שכל התאים היו זהים גנטית,

השוני היחיד שהיה
בין הצלחות הוא הסביבה.

אז באותו הזמן, לימדתי סטודנטים בביה"ס לרפואה
את הסיפור השגרתי של ספר הלימוד.

את הרעיון של דטרמיניזם גנטי,
שהגנים אחראים על גורל חיינו.

הניסויים שלי חשפו סיפור אחר לגמרי,

והוא שהסביבה היא הגורם המשפיע ביותר
על עיצוב ההתנהגות והגנים.

ניתוח רשתות חברתיות
ממצאים אחרונים

יש מחקר חדש מביה"ס לרפואה של הרווארד
בנוגע להתפשטות חברתית.

קרולין א. מילר
פסיכולוגיה חיובית
-
אני חושבת שזה די ברור ואינטואיטיבי
שאנו תופסים מצבי רוח מאלו שסביבנו.

אבל היום מגלים שאנשים
מעלים במשקל כקבוצות,

מרגישים מאושרים כקבוצות,
ומפסיקים לעשן בקבוצות.

ניקולס כריסטקיס ואני היינו
ברי מזל לגלות מאגר מידע

ממחקר בריאות הלב
בפרמינגהם שלא חלמנו למצוא.

הם שאלו אנשים במשך 32 שנה,
מי חברי המשפחה שלכם?

איפה אתם עובדים?
איפה אתם גרים?

והכי חשוב, מי החברים שלכם?

ד"ר ג'יימס פאולר
מדעי החברה
-
בפעם הראשונה, כשיש לנו
מידע כזה, אנחנו יכולים

ד"ר ג'יימס פאולר
מדעי החברה
-
לראות כמו ממעוף הציפור את
הרשתות שבהם כולנו חיים.

ד"ר ניקולאס כריסטיקס
רפואה, מדעי החברה
-
היו לנו מדדים של רגשות
שונים, כמו אושר,

ד"ר ניקולאס כריסטיקס
רפואה, מדעי החברה
-
ומה שאנחנו יכולים להראות
הוא שהאושר שלי

תלוי לא רק בפעולות,
המחשבות וההתנהגויות שלי,

אלא גם בפעולות,
המחשבות וההתנהגויות

של אלו שקשורים אליי ישירות:
החברים, בני הבית, שכנים, עמיתים לעבודה וכו.'

והאנשים שקשורים אליהם.
ואפילו האנשים שקשורים לאנשים ההם.

הממצא הזה מראה לנו הוא שלא רק
התנהגויות מתפשטות ברשתות,

אלא גם מצבים רגשיים
מתפשטים ברשתות.

אז אנחנו סוברים שמה שמתפשט
היא הנטייה לשדר רעיונות,

נורמות של התנהגות.

אתה למעשה אורגניזם חברתי,
אתה מעוצב ע"י הסביבה שלך.

אין אתה ואין אני.

פיטר ג'וזף
יוצר סרטים, אקטיביסט
-
ברגע שאתה מתחיל לחשוב
על כך שכל מה שאתה עושה

פיטר ג'וזף
יוצר סרטים, אקטיביסט
-
הוא מה שלימדו אותך,
בצורה כזו או אחרת.

ודאי שאתה מחבר דברים
יחד ומקבל החלטות.

אבל ההחלטות שלך מוגבלות
לפי המידע שקיבלת ולמדת.

לכן, אני תערובת מהלכת של משהו
שאפשר לקרוא לו "הנדסה חברתית."

אם אני רואה את עצמי כמשהו נפרד מכל השאר,
זה, הייתי אומר, פשוט לא נכון.

לדוגמה, כולם יודעים
שהם חייבים לנשום.

עם הזמן, אנשים יבינו שהיושר שלהם
הוא כיושר של כל מה שסביבם.

אז מה שקורה במדע
הוא באמת די מגוחך,

ומה שקורה בחברה כולה
מגוחך באותה מידה.

בגלל שמה שקורה הוא שכשאנחנו מדמים
שאנחנו משהו, זה נהיה מי שאנחנו.

כשאנחנו מדמים שאנחנו משהו,
זה נהיה מי שאנחנו.

ניסוי הכלא של סטנפורד

התחלתי להרגיש שאני
מאבד את הזהות שלי.

את האדם שקראתי לו "קליי,"
האדם ששם אותי פה.

האדם שהתנדב להיכנס
לבית הכלא הזה.

כי בשבילי זה אכן היה
כלא. זה עדיין כלא.

אני לא רואה את זה
כניסוי או סימולציה.

זה פשוט כלא שנוהל על ידי
פסיכולוגים במקום המדינה.

ב-1971, אחד הפסיכולוגים הידועים
ביותר היום, פיליפ זימברדו,

החליט לבדוק מה קורה כשלוקחים סטודנטים
צעירים יציבים ובריאים לחלוטין,

ויוצרים סביבה שמדמה בית כלא,
בתוך אוניברסיטת סטנפורד, ואומרים להם,

בשבועיים הקרובים, חלקכם ישחקו אסירים,
וחלקכם ישחקו סוהרים.

לאחר יום אחד בתוך הניסוי, פרצה מהומה.
הסוהרים החלו להשפיל את האסירים,

הם השתמשו בעונשים פיזיים,
חלקם הפכו לגמרי סדיסטים.

האסירים החלו להתמוטט נפשית,
חלקם היו חייבים להישלף מוקדם מהניסוי.

ואחרי שישה ימים בלבד,
הניסוי הופסק לחלוטין.

"סוהר"
חודשיים אחרי

אני הייתי משוכנע שאני
לא מסוגל להתנהג כך.

אני הופתעתי. או יותר נכון,
הזדעזעתי, לגלות שאני יכול...

שאני יכול להתנהג בצורה
שלחלוטין לא מתאימה

לשום דבר שהייתי
אפילו מדמיין לעשות.

ובזמן שעשיתי זאת, לא הרגשתי שום חרטה,
לא הרגשתי שום אשמה.

רק אחר כך, כשהתחלתי לחשוב על מה שקרה,
פתאום התחלתי להרגיש, להבין,

שזה היה משהו בתוכי
שמעולם לא הבחנתי בו קודם.

כשאנחנו מדמים שאנחנו משהו,
זה נהיה מי שאנחנו.

וכשאנחנו מדמים שאנחנו
חומר ללא משמעות,

כלומר, אם אנחנו קיימים
כחומר וזהו,

אנחנו מתעלמים מהרמה
העדינה יותר של קיומנו,

אנחנו מבטלים את הרמות העדינות
יותר של חיינו. וזה עסק רציני מאד.

חומריות מול משמעות

אם ניקח את התיאוריה של דרווין
שאומרת שאנחנו בתחרות,

ועלינו להשוות בין אחד לשני
כדי לראות איפה מקומנו,

ונשלב את זה עם ההשקפה הניוטונית
שהיקום מבוסס על מבנה החומר,

אז משלבים אותם יחד ושואלים,
איך אתה יודע מה מקומך בעולם של דרווין?

התשובה היא, כמה חומר שייך לך.
וכך, התפתחות האנושות מאז זמני ניוטון,

הייתה להוציא את החומרים
מכדור הארץ בכדי שהיה לנו רכוש.

והרכוש שלנו מסמל את
מקומנו בהיררכיה.

אם מקומך מאד נמוך בהיררכיה
האנושית, אין לך כלום.

אם מקומך מאד גבוה
בהיררכיה האנושית,

יש לך כסף ורכוש, בתים וצעצועים.
והשאלה היא, מי סובל מכל זה?

ויש סבל אדיר בכל הרמות.
גם ברמת הטבע וגם בחברה האנושית.

כי בשביל שאני כאדם
אוכיח את העליונות שלי,

אני חייב להוציא את
החומרים מכדור הארץ.

אז מה אני עושה? אני בוזז ואונס
את כדור הארץ מכל מה שיש בו.

בכדי שאוכל להחזיק ביד
איזה חתיכת זהב ולומר,

"תראה כמה יש לי,
איפה הזהב שלך?"

תיאורית האבולוציה הייתה
מבוססת על היחיד ולא על הכלל.

הפיזיקה הניוטונית אמרה
שרק החומר הוא רלוונטי.

אבל בעולם של פיזיקה קוונטית,
שמבוססת על אנרגיה,

חלק מהדברים שאנו מבינים
כאנרגיה הם רגשות ותחושות.

כמו אהבה, יופי, אלו ביטויים של אנרגיה.
ובעולם של פיזיקה קוונטית ודאי שנדגיש יותר

תכונות כמו אהבה, רגשות,
אנרגיות של יופי והרמוניה.

למעלה מהכסף והביטויים
החומריים שאנו מחשיבים היום.

ולמה זה חשוב? כי כשאתה
מסתכל על העולם, אתה שואל,

אני רוצה גוש זהב? או שאני
רוצה לחוש אהבה לחיים שלי"?

ד"ר פול בלום
פסיכולוגיה קוגנטיבית והתפתחותית
-
זה ציור שנקרא "ארוחת
הערב אצל אמאוס."

וב-1940, כשחשבו שהוא
צוייר ע"י יוהן ורמיר,

הוא היה שווה מיליוני דולרים.
הוא היה למעשה יקר לאין ערוך.

הוא היה בהולנד כאחד
הציורים הידועים באירופה,

אנשים נסעו מכל אירופה
כדי לראות אותו.

עד יום אחד נורא כשהתגלה
שהוא לא צוייר על ידי ורמיר,

אלא על ידי הזייף
הנודע ואן-מיגרן.

במילים אחרות, התגלה שזה לא היה
הציור הזה, אלא הציור הזה.

ופתאום, הערך שלו ירד לאפס.

הצורה בה אתה טועם משהו מושפעת מאד
ממה אתה מאמין שאתה אוכל.

ורואים את זה בדרכים רבות.
יש מחקר מעניין שעוסק בילדים.

איך תגרמו לילדים לא רק
לאכול גזר ולשתות חלב,

אלא אחרי שאכלו גזר ושתו חלב
לדווח שהיה להם טעם נפלא,

טוב יותר מגזר רגיל.
טוב יותר מכוס חלב רגילה.

האמת שנורא פשוט לעשות זאת.
זה מחקר מלפני מספר שנים.

מוציאים אותם משקית של מקדונלדס.

שמים אנשים בתוך סורק מוח.
תוך כדי שהם שוכבים יש צינור שנכנס להם לפה,

ונותנים להם לשתות יין דרך
הצינור תוך כדי סריקת מוחם.

מעליהם יש מסך שמציג
מידע על היין שהם שותים.

כולם שותים את אותו היין.
אם הם חושבים שהם שותים יין זול,

הם אומרים, "אה, לא משהו."
והסורק מראה פעילות נוירולוגית נמוכה.

אם הם חושבים שהם שותים מבקבוק של
מאתיים דולר, הם אומרים שהם מתים על זה,

וחיישני התענוג במוחם
מאירים כמו עץ בחג המולד.

זו יצירה של הפסנתרן ג'ון קייג'
יש לה שמות שונים אך בדרך כלל נקראת

"ארבע דקות, שלושים ושלוש שניות."

זו יצירה מפורסמת שבה
נאמר לפסנתרן לשבת

ליד הפסנתר ולא לעשות כלום
במשך 4 דקות ו-33 שניות.

כמו שאתה מבינים, זה בהחלט שנוי במחלוקת.
בין אם זה גאוני או פשוט מגוחך.

אבל העובדה שחביבה עליי בנושא היא
I Tunes שאם תלכו לחנות של...

תוכלו לקנות לרכוש ב1.99 דולר,
את כל ה4 דקות ו33 שניות של שקט מוחלט.

וקראתי תגובות של אנשים שנרגשים
לשבת מול השקט 4 דקות ו33 שניות...

אבל, מבחינה פסיכולוגית, זה לא סתם שקט.
זה השקט ההוא מההופעה.

זה מדהים בעיניי שאנו לא קולטים
שאנו ממציאים את הכל.

המצאנו את הכל.

למה לזהב יש ערך של זהב?
בגלל שמישהו אמר כך. זה הכל.

למה דלק עולה מה שהוא עולה?
כי מישהו קבע כך.

מישהו עושה ספקולציה,
מישהו מחליט,

יש אמונה בכך, מספיקים אנשים מצטרפים,
וכך נקבע ערך של משהו.

כולנו קבענו את זה. לכן, אם אנו
מתעוררים ומתעייפים מהלופ הזה,

אולי נשנה משהו הפעם?

אנשים מחפשים וקולטים

משמעויות וערכים

עלינו להיות קשובים לזה.

זו פשוט החברה, ובעיקר המדיה,
ששמה אנשים רגילים

במרדף חסר תועלת
אחרי צעצועים חומריים.

אנשים אף פעם לא חיו כך,
אפילו עד לפני 50-60 שנה.

זו תופעה שאופיינית
רק לזמן האחרון.

שאם יש לך במקום סלולרי
אחד, שני סלולריים,

בשני הכיסים, אז איכשהו
יהיה לך טוב יותר.

אני מלך המותרות

אני סולטן המבצעים

אני הבוס בהתמקחויות

כרטיסי האשראי שלי אף פעם לא מאכזבים

יש לי 700 ומשהו נקודות בדירוג האשראי

מה שאומר שאני לא חייב כלום,
ואני יכול לקנות אפילו עוד!

אני הבחור החביב
שאוכל בבופה וקורא צהובונים

אני הטוב ביותר
והכסף שלי כבר לא קונה

אלו חיים נפלאים!

עם האישה הג'ינג'ית שלי

אלו חיים נפלאים!

אנני לאונרד
מומחית לבריאות סביבתית
-
האמריקאי הממוצע צורך פי 2 ממה שצרך
לפני 50 שנה. שאלו את סבתא שלכם,

בימים שלה, כלכלת-בית, תושייה וחסכנות,
היו הערכים המובילים.

אז איך זה קרה?
מיד אחרי מלחמת העולם ה-2,

החבר'ה האלה חשבו איך להקפיץ את הכלכלה.

האנליסט, ויקטור לבאו, ביטא את הפתרון
שהפך לפרדיגמה של כל המערכת.

הוא אמר, "הכלכלה היצרנית להפליא שלנו
דורשת שנהפוך את הצריכה לדרך חיינו,

שנהפוך את הקנייה והשימוש במוצרים לפולחן,
שנחפש את המילוי הנפשי שלנו,

את מילוי האגו שלנו, בצרכנות.
עלינו לצרוך, לשרוף,

להחליף ולזרוק דברים
בקצב הולך וגובר."

הפרסום והמדיה משחקים
תפקיד עצום בכך.

כל אדם בארה"ב מופגז
ביותר מ3000 פרסומות ביום.

אנו רואים יותר פרסומות בשנה ממה שאנשים
לפני 50 שנה ראו במשך כל חייהם.

ואם חושבים על זה,
מה המטרה של פרסומת

מלבד לעשות אותנו לא
מאושרים ממה שיש לנו?

אז 3000 פעם ביום אומרים לנו,
השיער שלנו לא טוב,

העור שלנו לא טוב,
הבגדים לא טובים,

הרהיטים לא טובים, המכונית לא טובה,
ואנחנו בעצמנו לא טובים.

אבל הכל יהיה טוב
אם פשוט נלך לקניות.

מר רוג'רס, שהיה "מר טלוויזיה"
בארה"ב נהג לומר,

"המרחק בין הצופה לטלוויזיה
צריך להיות קדוש."

הכל מסתכם בכסף.
אם הם יכולים למכור את זה...

האם זה עוזר לאנושות?
אני לא מאמין שההחלטה של היצרן

עבור כל מה שנעשה בתקשורת
ברובו, 99%, קשור להשפעה על הצרכן.

כל העניין הוא,
האם אנחנו יכולים למכור את זה?

ואם הם יכולים למכור משהו
והוא טוב לך, הם ימכרו.

ואם הוא לא טוב לך,
הם ימכרו אותו בכל מקרה.

בהשקפה שלי, יש חשיבות
אדירה להשפעה על הצרכן,

כי זה משנה את החיים
שלו מקצה לקצה.

חלק מהבעיה היא שאנשים יותר מדי
מרוכזים בעולם הקטן שלהם,

בחיים הקטנים שלהם.
במה שהם רוצים להשיג בעצמם.

כשלמעשה, שום דבר שנשיג לבד מביא
אושר כמו שאם נעשה זאת יחד עם אחרים.

היה יותר מדי פוקוס על יזמות
וחמדנות של "אני, אני, אני"

בכמה עשורים האחרונים.
ואני אכן חושבת שאנשים הפכו מודעים

לכך שאנו מאבדים את האושר,
לא רק בארה"ב, אלא בכל העולם,

אחוזי הדיכאון עולים יותר ויותר מהר.

לא נראה לי שאנשים ממש מודעים לזה,
עד ששואלים אותם שאלות מהותיות.

מה הדבר הטוב ביותר
שקרה לך בחודש האחרון?

מה באמת מביא לך אושר?

מה נותן לך משמעות בחיים?

המחקר מאד מעניין בנושא הזה.
אם תשאל סטודנטים למה הם שואפים,

הם מדברים על כסף.

אבל אם תשאל, מה הדבר הטוב ביותר
שקרה לך בחודש האחרון?

הם מזכירים חוויות עם אנשים אחרים.
הם אף פעם לא מזכירים רכוש.

לכן, ברמה אינטואיטיבית,
אנשים כן מבינים מה נותן להם אושר.

אבל לפעמים הם חייבים
לגלות את זה בדרך הקשה.

אז אנחנו במצב מגוחך בו אנו הולכים
לעבוד, אולי אפילו שתי משרות

וחוזרים מותשים, אז אנו נופלים
לספה ורואים טלויזיה,

והפרסומות אומרות לנו,
"אתם דפוקים". אז אנחנו הולכים לקניון

לקנות משהו כדי
להרגיש טוב יותר,

ואז צריכים לעבוד עוד,
לשלם עבור מה שקנינו.

באים הביתה, יותר עייפים,
צופים יותר בטלוויזיה,

ואז מוצאים את עצמנו שוב בקניון.
ואנחנו בלופ משוגע של תעבוד-תצפה-תקנה,

ואנחנו יכולים פשוט להפסיק את זה.

כל חמש שניות ילד מת מרעב.

סך ההוצאות הצבאיות בעולם עולה כל שנה,
כרגע למעלה מ-2 טריליון דולר.

כ-75% מאזורי הדיג כמעט ורוקנו.
כ-40% מהאדמות הראויות לעיבוד ניזוקו.

"כי העולם השתנה"

כ-66% יותר אסונות טבע
כל שנה מאז שנת 2000.

"ואנחנו צריכים להשתנות"

שינוי?

בזמנו, כתבתי מכתב
פתוח לנשיא אובמה.

להחזיר את הסלוגן... אתה יודע,
בזמן הקמפיין לנשיאות של קלינטון

היה להם סלוגן,
"זו הכלכלה, טיפש"

לדעתי, הסלוגן צריך להיות,
"זו השקפת העולם, טיפש"

אלא אם השקפת העולם תשתנה,
והשקפת העולם תכיר הקשבה לערכים,

הקשבה למשמעות החיים של היחיד
ומשמעות החיים של החברה כולה,

אם לא נעשה את זה,
שינוי אמיתי לא יכול לקרות.

לכן, כתבתי לנשיא אובמה,
דיברת על שינוי אמיתי,

שינוי שאנו יכולים להאמין בו.

אם אתה באמת רוצה שינוי
שאפשר להאמין בו,

בבקשה תעזור לנו
לשנות את השקפת העולם.

ד"ר ארווין לאסלו
מדע המערכות
-
שינוי האדם הוא המפתח
לשנות כל דבר אחר בעולם.

ד"ר ארווין לאסלו
מדע המערכות
-
ובלעדיו, שום דבר
משמעותי לא ישתנה.

מה שאנחנו צריכים זה לא רק פלסטרים,
לא רק פתרונות לבעיות שקיימות כרגע.

מה שאנו צריכים זה שינוי של ממש,
שפירושו, שינוי ערכים, שינוי צורת חשיבה,

שינוי תודעתי. שינוי בצורה
שבה האדם חושב ופועל.

השקפות עולם משפיעות
על המנוע של הציבליזציה.

ד"ר דין ריידין
פיסיקה, פסיכולוגיה
-
זה משפיע על איך שכל אחד חושב,
מי שאנחנו, איך שאנו מתנהגים,

החוש המוסרי שלנו,
עסקים, זה משפיע על הכל.

שני פסיכולוגים חברתיים עשו ניסוי.

הם לקחו קבוצת סטודנטים, ונתנו להם
לבחור קטע אחד לקרוא מתוך שניים.

אחד הקטעים היה תיאור של
מי אנחנו חושבים שאנחנו.

ומשפט המפתח בקטע הזה היה:

"אתה לא יותר מאוסף של נוירונים"

כלומר, שאנחנו לא יותר מחלקיקי
חומר. וכל מה שאתה חושב שאתה,

המחשבות, הרגשות,
וכל החיים הפנימיים שלך,

הם לא יותר מאוסף של נוירונים.

ואז הם נתנו לסטודנטים מספר תרגילים
שבהם הם יכלו לרמות אם הם רצו.

מה שהם גילו הוא שאלה
שקראו את הקטע,

"אתה לא יותר מאוסף של
נוירונים", רימו הרבה יותר.

אם השקפת העולם שלך אומרת
שאין משמעות לכלום,

והיקום כולו הוא אובייקט חסר משמעות,
וכאשר אתה נפטר ומת,

זה לא משנה כלום, זה משנה את
איך אתה חושב לחיות את החיים עכשיו.

אם כך, כדאי לי לקחת כל מה שאני יכול
ומיד, ולרמות במקרה צורך.

לעומת זאת, אם היה
לנו מודל אחר שאומר,

אולי אתה חלק
ממערכת חיה אחת,

שיש לה משמעות פנימית משל עצמה,
יהיו לזה השלכות לא רק על עצמך,

אלא גם לקרובים שלך,
ולכל שאר האנשים.

כל הבעיות שניצבות בפנינו היום,
הן אינן בעיות. הן, בעצם, שאלות.

מי אנחנו? מי אנחנו
באמת רוצים להיות?

איך אנו בוחרים
להתייחס לחיים עצמם?

איך אנו בוחרים להתייחס
לכל האלמנטים בחיים?

לטבע? לכדור הארץ?
ובוודאי לאנשים מסביבנו?

למה אנחנו פה?
ולאן אנו הולכים?

מה הטעם בחיים?

אנחנו בשלב מעבר שבו
התשובות הישנות כבר לא עובדות.

ולכן אנו נמצאים
במשבר שניצב בפנינו.

לכן אנשים נמצאים במצב
לא יציב, שאומרים:

"הישן כבר לא עובד, ואנחנו
מוכנים לתשובות חדשות"

תשובות שייצרו ציביליזציה חדשה
וברת קיימא. הנקודה פשוטה,

הציביליזציה הישנה
כבר לא מחזיקה מעמד.

התשובות שגויות.
יש תשובות חדשות.

ואנחנו בדיוק ברגע של
לקחת את התשובות החדשות,

ולרקום תרבות חדשה
שתתמוך בתשובות הללו ובנו.

בנקודת הזמן הקריטית הזאת,
עלינו להגדיר מחדש מה זה נקרא להיות אדם.

עלינו לבחור זהות חדשה,
ממש לבחור זהות חדשה.

וליצור את עצמנו כאנושות
חדשה. ליצור את עצמנו מחדש

כמעין אורגניזם אחד,
וליצור אותו כאגודה, כקבוצה,

ולא כיחידים מפוזרים.
עלינו לשנות את המחשבה

שלנו לגבי מי אנחנו
אחד כלפי השני.

חיינו בחברה תחרותית יותר מדי זמן,
והעולם שאנו רואים הוא התוצאה.

האגו התחרותי. מה שעלינו ללמוד הוא
איך לשתף פעולה, לוותר על האגו,

ולהבין, אם יש אנשים במדינה
אחת שהם עניים מאוד

ליד אלו שעשירים מאד, העשירים
בסוף יצטרכו צבא גדול וחומות גבוהות.

כדי לשמור ששאר
האנשים יישארו בחוץ.

זה פשוט לא יעבוד עם הפילוג החברתי שיש לנו היום.

האדם צריך לעבור שינוי מתוך הבנה
שיש לחיות למען האיחוד של האנושות

ושכולנו איש אחד בלב אחד.

ואנו חולקים את הרצון הזה,
חולקים את המחשבה הזו.

אנחנו בקשרים הדדיים
עושים ויתורים הדדיים.

בחיבור, כמו תאים בגוף אחד.

זחל, פרפר

זה כל כך פשוט, אבל אנחנו
הופכים את זה לכל כך קשה.

ודווקא המאורעות הקשים, הבעיות,
הדברים הנוראים שאנו רואים,

הם כדי לעורר אותנו
להשתנות לטובה.

ולדעתי, עד שנראה את זה,
הבעיות ימשיכו בכל הרמות.

אנו מסתכלים על המשבר הכלכלי,
מסתכלים על המשבר האקולוגי,

מסתכלים על המשבר
הנפשי שלנו, ואנו אומרים,

אני לא מאושר, החברה אינה מאושרת.
מה הבעיה שלנו? וזה הטריגר.

אנחנו חייבים בעיות כדי לייצר פתרונות.
בעיות יוצרות יצירתיות.

אין כזה דבר "בעיה."
בעיה היא למעשה תהליך של שינוי.

לכן, אני רואה את המשברים היום
כנקודת מפנה עבור האנושות.

אני רואה בהם ולאו דווקא
כמשהו בלתי רגיל.

שוב ושוב בטבע, החל
מהבקטריות הראשונות ביותר,

ועד למינים חדשים יותר.

הם עוברים תהליך התבגרות של תחרות עוינת,
שבה הם מבססים את עצמם.

ד"ר אליזבת סאטוריס
ביולוגיה התפתחותית, עתידנות
-
ואז הם מגלים כלכלה.
של שיתוף פעולה

וכשהם רואים שזול יותר,
יעיל יותר, ועדיף לכולם,

להאכיל את האויב שלך
במקום להילחם בו,

אז אנחנו בדרכנו לציביליזציה
החדשה שכולנו מצפים לה.

הדבר הנפלא בכך שהטבע הוא פרקטלי,
הוא שאפשר להשתמש בתבניות מהטבע,

כדי להבין תבניות אחרות.
מכיוון שהתבניות חוזרות על עצמן.

אז אם אנו רוצים להסתכל על תבנית
שתבהיר לנו מה קורה איתנו,

תסתכלו מה קורה בתוך זחל שגדל.
הזחל מייצג, נאמר, 7 מיליארד תאים,

שחיים יחד תחת אותו עור.
כל תא הוא אזרח. ונחשו מה,

הם בדיוק כמו אנשים.
הם עובדים בכל יום.

תאים במערכת העיכול לוקחים את המזון,
מכינים ממנו מוצרים.

חלק הם תאי תנועה.
אלו התאים שמזיזים את הזחל.

על מבנים כמו כבישים,
או משאיות,

כלי תחבורה שמובילים
חומרים לכל מקום, משהו כזה.

תאים במערכת החיסון
עובדים כדי להגן על המערכת.

תאי הנשימה מוודאים
שהחמצן מסופק.

אז לכל התאים יש עבודות, הזחל גדל.
אם היית שם ככתב, היית אומר,

הכלכלה צומחת להפליא,
כל יום יש צמיחה.

כולם עובדים, תעסוקה מלאה,
זה מה שאנו אוהבים לראות.

כמה שאנחנו צומחים כל יום.
המספרים עולים כל יום.

ואז, הזחל מגיע
לשלב מסוים בגדילה,

שבו הוא פשוט מפסיק לאכול,
הוא מגיע לגודל מקסימלי.

אז אם אתה תא בתוך החברה
הזאת, תאר לעצמך מה קורה.

אתה עובד, ופתאום
פחות מזון מגיע.

נאמר שאתה תא במערכת
העיכול, אתה אומר,

"יש פחות עבודה,
המפעל עובד לאט יותר"

ופתאום זה מגיע לרמה כזאת
שהרבה תאים מפוטרים.

הרבה תאים מובטלים
כי אין מספיק מזון לעבוד עליו.

וכשהמזון מפסיק, העבודות
האחרות גם כן מושפעות,

כי אם אין מזון, אין אנרגיה.
ויש גלי פיטורים בכל המערכות.

ומהר מאד, יש בלאגן
עצום בתוך הזחל.

למה? המערכות מפסיקות
לגדול, לתאים אין עבודה,

כלום לא מתפתח, והכל מתפורר.
אם היית תא בתוך הזחל באותו הזמן,

היית חושב, "אלוהים אדירים,
העולם שלנו מגיע לקיצו."

ויחד עם זאת, בין כל מיליארדי התאים,
יש תאים שזהים לכל השאר מבחינה גנטית,

אבל הם חושבים אחרת.
הם מגיבים אחרת לסימנים.

לתאים האלה יש שם מעניין:
"תאים בעלי דמיון."

והתאים האלה מייצרים חזון חדש.

וכך, בתוך כל הבלאגן, כשכל התאים מתרוצצים
וחושבים שהגיע סוף העולם,

התאים החדשים בעלי הדמיון
מניחים רעיונות חדשים,

חזון חדש, תכנית חדשה,
דרך חיים חדשה.

וסביב הרעיונות הללו, התאים
מתקבצים ומתחילים לבנות

מבנים חדשים כדי ליצור משהו
הרבה יותר נפלא מהמערכת הקודמת.

מערכת הרבה יותר יציבה,
מערכת בדרגת אבולוציה גבוהה יותר.

והמערכת שהם בונים
נקראת "הפרפר."

אז יש מעבר מעולם ישן של
זחל, עם תפיסת עולם ישנה,

ודרך חיים ישנה
שכבר לא מחזיקה מעמד.

ולכן, יש לכם שתי אפשרויות
בעולם שלנו היום.

אתם יכולים להחזיק
במצב הזחל, ולחשוב,

"אוי ואבוי, הכל מתפורר."
ולהיות בפחד.

או, שאתם יכולים לומר,
הזחל מפנה את מקומו,

אני רוצה לבנות את הפרפר.

למה? כי אם אני פעיל וחיובי
בתהליך בניית הפרפר,

אני מעורב, אני לוקח
חלק בליצור את העתיד.

אם אני יושב ומקונן
על אובדן הזחל,

אז אני עושה את עצמי
חולה ואת כל מי שמסביבי.

למה? כי אני לא
תורם לאבולוציה שלנו.

אז איפה אנחנו? אנו בשלב
פטירת הזחל של הציבליזציה,

ותחייתו של הפרפר.

עלינו להכיר בכך שכל
המשבר הזה גם הוא

אינו מחוץ למודעות שלנו,
אלא בתוך המודעות שלנו.

יש תכנית לכל השיגעון הזה.
אם נסתכל על ביולוגיה אבולוציונית,

כל התפתחות משמעותית
מתחילה בקטסטרופה.

לכן, זו האבולוציה של
האדם שמתרחשת עכשיו,

מלהיות שקוע ברגשות השליליים
והמוח הרציונאלי שלו,

להקשבה לערכים של אהבה, יופי, צדק,
אמת, טוב. עלינו לשמוע את זה.

אבל איך נשמע
ללא מכות וייסורים?

התפתחות מודעת

אני מאמין שהעניין הוא, איך נוכל
לגרום לכמה שיותר אנשים

להבין שבאמת כולנו אחד,
להבין את האיחוד בינינו?

הסביבה חייבת להשתנות
כך שהיא תתמוך בכבוד הדדי,

בעוד שמערכת הערכים
שלנו חייבת להבין,

שלא נוכל לשרוד יותר,
לפי היגיון פשוט,

עם אותה מנטליות תחרותית
שהונצחה משך כל כך הרבה דורות.

אם הסביבה תמשיך
לתגבר את האנוכיות,

יהיה באותה מידה
קשה לצאת מזה.

לכן, אם ניצור סביבה שעוזרת לנו,
שיהיה לנו את האומץ לתת,

והיא תתגמל ותתגבר נתינה,
אז נעבור הרבה יותר מהר למנטליות של נתינה.

מה שאנו מתחילים לראות
עכשיו זו הקריסה של כל

המוסדות הבסיסיים, כלכלה,
פוליטיקה, חינוך, בריאות.

זה קורה בכל רמה של מוסדות בעולם.
לכן חייב לקרות שינוי בכל הרמות.

וזה מתחיל בחינוך ומודעות. למה?
כי מה שאנו יודעים לגבי מי אנו ולמה אנו פה,

מתגלה בתפיסות ארכאיות
שלא תומכות בקיום שלנו.

עלינו לעבור מהתפיסות
הישנות והמגבילות

שהביאו אותנו למצב
הנוכחי של העולם,

לכתוב מחדש את התפיסות האלו,
כך שהצעד הבא שניקח

יהיה עם מודעות חדשה,
כוח חדש, והבנה חדשה

לגבי לאן אנו רוצים להגיע.
לכן חייבים לשנות את החינוך.

דמיין לעצמך, מה היה קורה אם היינו
משנים לחלוטין את הסביבה שלנו?

אם היינו כל הזמן שומעים
בחדשות, דרך אמנות,

בידור, פרסום,
שכולנו תלויים אחד בשני?

שכולנו קשורים אחד לשני
כמערכת אינטגרלית אחת?

איך העולם שלנו היה נראה?

איך היית מתייחס לכל
האחרים במערכת הזאת?

פתאום תתחיל להרגיש
שאתה מתייחס לאחרים

כקרובים שלך. פחות חושב
איך לנצל אותם ולתמרן אותם.

תתחיל לראות שהאחר
איכשהו קשור אליך.

תרגיש קירבה לאחרים,
כאילו הם חלק ממך.

תתחיל לקחת אותם בחשבון.

בדיוק כמו שאתה חושב
על הילד או המשפחה שלך,

אתה לוקח אותם בחשבון
כשאתה רוצה לעשות משהו בחיים.

אתה חושב איך
זה ישפיע עליהם.

אז כזה שינוי אנחנו
צריכים שיקרה לנו.

וזה יכול לקרות לנו על ידי הסביבה
הנכונה, שאותה ניצור לעצמנו.

למרות שיש לנו מעגלי מוח
של רגשות שליליים

כמו תחרותיות, חמדנות,
קנאה, כעס וכן הלאה.

למרות זאת, אנחנו יכולים
ליצור את המציאות שלנו כך

שנייצר רגשות חיוביים
בינינו, ביחסים בינינו,

ונוכל ליצור מעגלי מוח
של רגשות חיוביים.

מעגלי מוח שניצור בעצמנו
על ידי פעולות רצוניות שמבטאות אהבה.

במכוון, על ידי תרגול.

ואז, זה ישכך את
המעגלים השליליים,

וכך אנו יכולים להתגבר
על הרצונות השליליים.

התחלנו לחשוב על רגשות
כמשהו עם זהות קולקטיבית.

זה כאילו שקיימים גלי רגש
משותפים בין בני אדם.

כמו איזה סערה שקטה שתמיד
נמצאת מתחת לפני השטח.

מכיוון שכשמיפינו את הרשת,

מצאנו אשכולות של אנשים
מאושרים ואנשים לא מאושרים,

וגם יכולנו להראות שהמאושרים
יכולים להשפיע על האחרים להיות מאושרים

ושאושר יכול להתפשט
מאדם לאדם לאדם לאדם.

זו התמונה הזאת של הסופר-אורגניזם האנושי,
שממש שינתה את איך שאנו חושבים

על עצמנו כבני אדם.
אנחנו מחוברים.

אנחנו מחוברים בינינו כמו מינים חברתיים אחרים.
כמו להקות דגים, ולהקות ציפורים.

זה קיים בחיות. זה קיים באלו
שאנו מכנים "אנשים פרימיטיביים."

נראה שאיבדנו את זה, בגלל האוריינטציה
האגואיסטית האינטנסיבית שלנו.

אם נשחזר את הקשר הזה,
נתנהג ביתר סולדריות אחד לשני.

נרחיב את אותה סולידריות שקיימת
בקרב משפחה, למרחבים גדולים יותר.

בסופו של דבר, לכל המשפחה
האנושית. ולטבע שסביבנו.

אנחנו יכולים לדרבן אנשים מכל
זרמי החיים, מכל מיני ארגונים,

להתקדם לעבר הרעיון
של משפחה גלובלית אמיתית.

וליצור את העולם שכולנו
מייחלים אליו באמת.

מה שנמצא שוב ושוב, הוא
שלאנשים המאושרים ביותר

יש קשרים חברתיים
מלאי חיים.

הם עובדים על טיפוח הקשרים
שלהם עם אחרים.

זה ה"ביחד" הזה שנותן
לאנשים הכי הרבה אושר.

טבע של קשרים

במובנים מסוימים, המדע תמיד הכיר בכך
שהכל מקושר הדדית.

אבל הכל גם תלוי הדדית.
ואי אפשר לחקור את הכל ביחד.

לכן המדע, כביכול, הצטיין
בלחתוך את העולם

להמון חתיכות, ולחקור לעומק
כל חתיכה שהופכת לתחום.

מאד קל לשכוח שהחתיכה הזאת
עדיין מחוברת לכל השאר.

נוח לנו לשכוח את זה.

וזה יוצר מערכת שהיא בעצם שלמה,
אבל נראית כשבורה.

אולי רק אחוז קטן מהמדענים
נמשכים בטבעיות לשאלה,

איך מה שאני חוקר
קשור לקונטקסט רחב יותר?

אז למדענים שחושבים על זה,
הם בסוף מגיעים לרעיון,

אם הם מתעמקים מספיק,
שהיקום הוא דבר אחד שלם.

אם נשאל את השאלה,
למה אנחנו פה כבני אדם?

התשובה נשארת משהו פשוט ונוראי.
שאין סיבה מיוחדת לקיום שלנו,

אנחנו פשוט צירוף מקרים גנטי.
ולכן, אפשר לעשות מה שרוצים,

מכיוון שגם ככה לא
היינו אמורים להיות פה.

לכן יש לנו זלזול די גדול ליחסים בינינו,
לעולם שסביבנו, ולטבע בו אנו חיים.

מכיוון שנראה לנו שהאורגניזמים
פשוט הופיעו במקרה.

כשמסתכלים על כדור הארץ,
מגלים שאנו חיים

בתחום מאד צר שיכול
לתמוך בקיום החיים.

שילוב מושלם של גזים בסביבה,
טמפרטורה מושלמת וכו.'

וזה נשאר קבוע.
שזה דבר לא פשוט.

איך הכוכב יכול לשמור על קביעות
כשהכל דינמי מסביבו?

התשובה היא, מכיוון שהטבע יצר
אורגניזם אחרי אורגניזם,

במטרה לשמור על הכל באיזון,

ולפצות על טווחי הפעילות
הדינמית שסביבנו.

כך שיישמר מה
שנקרא "הומאוסטזיס."

הנה דוגמה מאד פשוטה.

כשכדור הארץ היה ברובו צמחים,
בהתחלה הסביבה

הייתה בעיקר פחמן
דו-חמצני וקצת חמצן.

אחר כך, הסביבה התרוקנה
מפחמן דו-חמצני והחמצן עלה.

כי הצמחים השתמשו ללא הרף
בפחמן דו חמצני ושחררו חמצן כל הזמן,

והאיזון השתנה.

והיה כל כך הרבה חמצן
על הכדור שהוא היה דליק.

ואז כשהיו מגיעים ברקים,
הם היו שורפים את כל הכדור,

ולא יכלו להתקיים חיים על הכדור.

אז הטבע יצר איזון,
והאיזון הזה נקרא "בעלי החיים."

החיות נושמות חמצן
ומשחררות פחמן דו-חמצני,

שזה בדיוק ההיפך
ממה שעשו הצמחים.

למה זה רלוונטי? כי כשאתה שם
חיות וצמחים באותה סביבה,

הצמחים לוקחים פחמן
דו חמצני ומשחררים חמצן,

החיות לוקחות חמצן
ומשחררות פחמן דו חמצני.

זה יוצר מחזוריות,
איזון והרמוניה.

לכן, הופעת החיות היא
לא איזה אירוע מקרי.

זה היה נדרש בכדי
לשמור על איזון.

תסתכלו על החיים כעל
נדנדה שעולה ויורדת.

כשאני שם אורגניזם אחד בצד אחד,
הנדנדה יוצאת מאיזון.

אז הטבע שם עוד אורגניזם בצד
השני כדי להחזיר את האיזון.

אז איפה האדם בנדנדה הזאת?

ולמה זה חשוב? כי לאדם
יש כל כך הרבה כוח.

שאם לא ברור לנו מה אנו עושים,
אנו יכולים להעביר את המשקל לצד אחד,

ולשנות את כל האיזון בטבע.
ואז אנו חייבים ללמוד להחזיר שוב את האיזון.

אבל בלי לא להיות
מודעים למקומנו בטבע,

הפסקנו להתייחס לעובדה שכל
האורגניזמים האחרים

מעורבים בלשמור על הסביבה יציבה.
לא היינו אמורים לתמרן את הטבע.

אבל עם האיזון עכשיו יופר
לחלוטין בגלל האנושות,

אז הטבע לא ימשיך לתמוך
בקיום האדם על כדור הארץ.

אנחנו אלה שהוציא את הסביבה מאיזון
ואנחנו נהיה הגורם של ההכחדות של עצמינו

אז הכתובת כבר על הקיר,
נצטרך לעבוד יחד כדי ליצור

הרמוניה חזרה בטבע.

כשנהפוך מודעים לכך,
נוכל לפעול לשם כך,

וזה יהיה הכיוון העיקרי
של הציביליזציה האנושית.

מסה קריטית

האם נוכל, כשבט גלובלי,
לקחת את עצמנו בידיים במהרה,

בכדי לשנות את ההתנהגות
הקולקטיבית שלנו במהירות הנדרשת?

יש פוטנציאל גדול. מכיוון שלא
כולם חייבים להשתנות בבת אחת.

אנחנו מדברים על מסה קריטית.
לא ידוע כמה אנשים צריכים

להשתנות כדי שזה יתפשט.

אבל העובדה היא שכשאנשים
מתחילים לחשוב אחרת,

לפעול אחרת, זה משפיע
על אחרים, זה מתפשט.

גילו שמספיק 10% RPI מדענים ממכון
מהאוכלוסיה מסורים לרעיון מסוים,

הרעיון שלהם תמיד יאומץ ע"י רוב החברה.

מה שמעניין הוא שהמודל
המתמטי שלהם מראה

שזה כמו קפיצה ספונטנית.

%כלומר, מתחת ל-10,
לא נראית שום התקדמות.

אבל מעל 10%, הרעיון
מתפשט כאש בשדה קוצים.

אני לא חושב שזה יתחיל,
בכללות, מהמנהיגים.

לא המנהיגים הפוליטיים
ולא מנהיגי הכלכלה.

אני חושב שתמיד
יש יוצאי דופן.

יש מנהיגים מודעים גם
בפוליטיקה וגם בכלכלה.

אבל, בכללות, לאנשים האלה יש יותר
מדי שמוטל על הכף במערכת הנוכחית.

והם מפחדים משינוי.

מכיוון שבסיס הכוח והעושר שלהם
טמון בשמירה על המערכת הקיימת.

אז השינוי חייב להגיע ממקום אחר.

אני לא חושב שזה יכול לבוא מהעניים ביותר.
הם, אולי כ-2 מילארד איש בעולם,

מנסים לשרוד איכשהו.
הם חייבים להשיג מזון, בית,

עבודה, בריאות, וחינוך
כמינימום הכרחי לחיים.

אי אפשר לצפות לזה מאותם
כ-200-300 מיליון איש

העשירים ביותר במעמדות הגבוהים.

זה חייב לבוא מאלה
שנמצאים באמצע.

שיש להם בחירה.

שנעשים יותר ויותר מודאגים.

אלו שיודעים שמשהו חייב להשתנות.

והתקווה היא שהם יתעוררו.

אם יש אנשים שמודעים לכך
שהעולם חייב להיות אינטגרלי,

השאלה היא, האם הם
יכולים להתחבר יחד?

האם הם מסוגלים לעשות
את הצעד הראשון לקראת זה?

נראה לי שהבעיה עם משבר גלובלי
היא שמנקודת מבטו של כל יחיד,

נראה קשה להבין,
מה אני עושה עם זה?

כשאני מדבר על שינוי
האגואיזם שלי, זו אשליה.

איך אני יכול לשנות את האגו שלי,

כשאני תלוי בכל כך הרבה
אגואיסטיים אחרים?

אז בגלל מאמצים של מעט אנשים,
השינויים יתחילו לקרות.

איך? כי הלחץ האבולוציוני פועל על כולם.
פשוט אין לאנשים את הקונטקסט הנכון.

כל מה שהם צריכים זה הטריגר.
הטריגר יגיע מהשכבה העליונה יותר,

של האנשים שעובדים יחד
כדי לפתח קשרים חיוביים.

כך שהם משפיעים על
הרבה יותר אנשים,

מאשר אלו שקיימים באותה
קהילה שמתחילה את התהליך.

אז שינוי אחד קטן
בקהילה אחת קטנה,

יכול להשפיע על קהילה
אנושית גדולה הרבה יותר.

והקשר ההדדי שיש
לנו דרך האינטרנט,

אותו הקשר האגואיסטי, פתאום,
בלי לדעת אפילו שכך קורה,

אותו הקשר ישתנה ויבסס את עצמו.
ולכן השינויים יכולים לקרות מהר מאד.

הרעיון הבסיסי הוא שיש
מארג אדיר של כל האנושות,

שמתפרש אל המרחב ללא גבול.

אני מחובר אליך, ואתה
לאחרים, וכך ללא סוף.

הפעולות שלך יכולות להשפיע
על הפעולות והרגשות של האחרים סביבך,

שמשם יכולים להתפשט
לאנשים אחרים, וכך הלאה.

אם תגיד למישהו שהוא לא משפיע על
אף אחד, הוא לא יעשה שום דבר.

אבל אם תספר לו שהוא משפיע על
אלף אנשים, הוא ישנה את חייו.

ולכן אני חושב שכל כך
קריטי בשבילנו להבין,

לפני הכל, איך
ולמה אנחנו מחוברים.

אנשים חושבים, יכולים לראות
את ההזדמנויות כאן.

לכן, אנו חייבים
לעשות את זה יחד.

בתחילה ע"י הידברות בין שני אנשים,
משם לקשר בין שני אנשים,

ומשם לקחת את זה למשפחה שלמה,
לקהילה שלמה, לקהילות גדולות יותר,

למדינות, ולעולם כולו.

לשנות את החברה כדי להכיר בכך
שאנו לא יכולים לעשות זאת לבד,

אנחנו לא יכולים לעשות זאת כיחידים.

האמת היא שמה שאנו
צריכים לעשות הוא מאד פשוט.

זה פשוט לגרום לאנשים להזדהות,
ולראות את הרווח בהצעה הזאת.

ההצעה לעבוד ביחד. וכמה שהחיים יהיו
טובים יותר. מבחינה חומרית וגם נפשית.

חוסר הקשר בין בני אדם גורם לכל
העצב בעולם. אין שום ספק בכך.

אנחנו על פרשת דרכים.

וזה לא יוחלט על ידי הגורל.

זה לא גורל.

אנחנו בנקודה שבה עתיד האנושות ייקבע
לפי איך שאנשים חושבים היום.

ואיך שהם מתנהגים.

מודעות. התעוררות.
אלו מילות המפתח.

יש לנו הזדמנות להשתנות.

עלינו להכיר בכך שהשינוי
זה לא שאלה של כן או לא.

השינוי בדרך לקרות.

השאלה היחידה היא האם
הוא יגיע באופן בלתי צפוי

וינחת עלינו במפתיע,
ולא נוכל לעשות הרבה.

נהפוך לקורבנות של השינוי.

או שנצפה אותו מראש, וניצור את השינויים
המהותיים שיבטיחו עתיד טוב יותר.

וזו המשימה חסרת התקדים של דורנו.

פרשת דרכים
צירי לידה של תפיסת עולם חדשה