קאקניה נטאייה: נערה שדרשה ללמוד
-
0:00 - 0:05יש בקניה קבוצת אנשים.
-
0:05 - 0:09אנשים באים מעבר לים
כדי לראות אותם. -
0:09 - 0:11אלה אנשים גבוהים.
-
0:11 - 0:16הם קופצים גבוה.
הם לובשים אדום. -
0:16 - 0:18והם הורגים אריות.
-
0:18 - 0:21אולי אתם תוהים,
מי האנשים הללו? -
0:21 - 0:23אלו הם בני המסאי.
-
0:23 - 0:29ואתם יודעים מה מגניב?
אני אחת מהם. -
0:29 - 0:34אצל המסאי, מגדלים את הנערים
כדי להיות לוחמים. -
0:34 - 0:37את הנערות מגדלים
כדי להיות אמהות. -
0:37 - 0:39כשהייתי בת חמש,
-
0:39 - 0:42גיליתי שאני מאורסת
-
0:42 - 0:45ושאינשא ברגע שאגיע לבגרות מינית.
-
0:45 - 0:48אמי, סבתי, דודותי,
-
0:48 - 0:50הזכירו לי ללא הרף,
-
0:50 - 0:53"כרגע עבר פה הבעל שלך."
-
0:53 - 0:58[צחוק]
נחמד, נכון? -
0:58 - 1:01וכל מה שהיה עלי לעשות
מאותו רגע ואילך -
1:01 - 1:06היה להכין את עצמי
להיות אישה מושלמת בגיל 12. -
1:06 - 1:09היום שלי היה מתחיל ב-5 בבוקר,
-
1:09 - 1:11חלבתי את הפרות,
טיאטאתי את הבית, -
1:11 - 1:16בישלתי עבור אחי ואחיותי,
אספתי מים, עצי בעירה. -
1:16 - 1:19עשיתי כל מה שהייתי צריכה לעשות
-
1:19 - 1:23כדי להפוך לרעיה מושלמת.
-
1:23 - 1:26הלכתי לבית הספר לא בגלל
-
1:26 - 1:29שנשות ובנות המסאי הלכו לביה"ס,
-
1:29 - 1:32אלא משום שאימי לא זכתה להשכלה
-
1:32 - 1:35והיא תמיד הזכירה לי וליתר הילדים
-
1:35 - 1:39שהיא לא רוצה שיהיו לנו
חיים כמו שלה. -
1:39 - 1:42מדוע היא אמרה זאת?
-
1:42 - 1:45אבי עבד כשוטר, בעיר.
-
1:45 - 1:47הוא הגיע הביתה פעם בשנה.
-
1:47 - 1:50לפעמים לא ראינו אותו
במשך שנתיים אפילו. -
1:50 - 1:54ובכל פעם שהוא הגיע הביתה,
זה היה סיפור שונה. -
1:54 - 1:56אימי עבדה קשה במשק
-
1:56 - 1:58כדי לגדל אוכל עבורנו.
-
1:58 - 2:00היא גידלה את הפרות ואת העזים
-
2:00 - 2:02כדי שתוכל לדאוג לנו.
-
2:02 - 2:05אך כשאבי היה מגיע,
הוא היה מוכר את הפרות, -
2:05 - 2:07הוא היה מוכר את התוצרת
שהיתה לנו, -
2:07 - 2:11והולך להשתכר עם חבריו בבארים.
-
2:11 - 2:13משום שאימי היתה אשה,
-
2:13 - 2:16היא לא היתה רשאית
להיות בעלת רכוש כלשהו, -
2:16 - 2:18ומכאן שכל מה שהיה לנו במשפחה
-
2:18 - 2:21היה שייך לאבי,
כך שזו היתה זכותו. -
2:21 - 2:23ואם קרה שאימי פקפקה במעשיו,
-
2:23 - 2:30הוא היה מכה אותה,
משפיל אותה, וזה היה ממש קשה. -
2:30 - 2:33כשהלכתי לביה"ס, היה לי חלום.
-
2:33 - 2:35רציתי להיות מורה.
-
2:35 - 2:37מורות נראות נחמד.
-
2:37 - 2:39הן לובשות שמלות נאות,
נעלי עקב גבוהות. -
2:39 - 2:42אחר כך גיליתי שהן לא נוחות,
אבל אז הערצתי את זה. -
2:42 - 2:46[צחוק]
-
2:46 - 2:49אך יותר מכל,
המורה רק כותבת על הלוח-- -
2:49 - 2:52לא עבודה קשה, כך חשבתי,
-
2:52 - 2:55בהשוואה למה שעשיתי במשק.
-
2:55 - 2:57אז רציתי להיות מורה.
-
2:57 - 3:01השתדלתי מאד בביה"ס,
אך כשהייתי בכיתה ח', -
3:01 - 3:03הופיע גורם מכריע.
-
3:03 - 3:06במסורת שלנו יש טקס
-
3:06 - 3:09שנערות צריכות לעבור
כדי להיות לנשים. -
3:09 - 3:11זהו טקס חניכה לקראת הנשיות.
-
3:11 - 3:15ואז בדיוק סיימתי את כיתה ח',
-
3:15 - 3:18וזו היתה עבורי תקופת מעבר
לביה"ס התיכון. -
3:18 - 3:19זו היתה צומת דרכים.
-
3:19 - 3:25ברגע שאעבור את הטקס הזה,
אהיה לאשת-איש. -
3:25 - 3:29אבל חלומי, להיות מורה,
לא יתגשם. -
3:29 - 3:31אז שוחחתי--
היה עלי להגות תכנית -
3:31 - 3:34כדי לארגן את הדברים האלה.
-
3:34 - 3:38שוחחתי עם אבי. עשיתי משהו
שרוב הנערות מעולם לא עשו. -
3:38 - 3:41אמרתי לאבי,
"אני מוכנה לעבור את הטקס -
3:41 - 3:44רק אם תניח לי
לחזור לבית הספר." -
3:44 - 3:46הסיבה היא, שאילו ברחתי,
-
3:46 - 3:50אבי היה זוכה לאות קלון,
אנשים היו מכנים אותו -
3:50 - 3:53"האבא של הנערה שלא עברה את הטקס".
-
3:53 - 3:57זה היה דבר מביש
שהוא היה נושא כל שארית חייו. -
3:57 - 4:00אז הוא חשב על זה.
"טוב," אמר. "בסדר, -
4:00 - 4:03תלכי לבית הספר אחרי הטקס."
-
4:03 - 4:06וכך עשיתי. הטקס נערך.
-
4:06 - 4:09זה היה שבוע שלם של התרגשות.
-
4:09 - 4:12זהו טקס. אנשים נהנים בו.
-
4:12 - 4:14וביום שלפני הטקס עצמו,
-
4:14 - 4:17רקדנו, נהנינו,
-
4:17 - 4:21ולא ישנו כל הלילה.
-
4:21 - 4:24הגיע היום הגדול, יצאנו מהבית
-
4:24 - 4:26שבו רקדנו.
כן. רקדנו ורקדנו. -
4:26 - 4:30יצאנו אל החצר, ושם חיכתה
קבוצת אנשים. -
4:30 - 4:33כולם עמדו במעגל.
-
4:33 - 4:35וכשהמשכנו לרקוד עוד ועוד,
-
4:35 - 4:37ככל שהתקרבנו למעגל הנשים הזה,
-
4:37 - 4:41גברים, נשים, ילדים,
כולם היו שם. -
4:41 - 4:43במרכז ישבה אשה,
-
4:43 - 4:48והאשה הזו חיכתה שם
כדי להחזיק בנו. -
4:48 - 4:51הייתי הראשונה. היו שם אחיותי
ועוד כמה נערות, -
4:51 - 4:54ואני התקרבתי אליה,
-
4:54 - 4:57היא הביטה בי, ואני התיישבתי.
-
4:57 - 5:01התיישבתי, ופישקתי את רגלי.
-
5:01 - 5:04כשפישקתי את רגלי, באה אשה נוספת,
-
5:04 - 5:07והאשה הזו אחזה סכין.
-
5:07 - 5:11וכשהיא אוחזת בסכין
היא הלכה לכיווני -
5:11 - 5:15והיא תפסה את הדגדגן וכרתה אותו.
-
5:15 - 5:21כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם,
דיממתי. דיממתי. -
5:21 - 5:26אחרי שדיממתי במשך זמן-מה, התעלפתי.
-
5:26 - 5:28זה משהו שנערות כה רבות--
-
5:28 - 5:32יש לי מזל. לא מתתי--
אך רבות מתות. -
5:32 - 5:38עושים את זה בלי הרדמה.
זו סכין ישנה וחלודה, -
5:38 - 5:41וזה היה קשה.
-
5:41 - 5:44היה לי מזל כי א',
גם אמי עשתה משהו -
5:44 - 5:47שרוב הנשים לא עושות.
-
5:47 - 5:50אחרי 3 ימים,
אחרי שכולם עזבו את ביתנו, -
5:50 - 5:51אמי יצאה, והביאה אחות.
-
5:51 - 5:53קיבלנו טיפול.
-
5:53 - 5:58כעבור 3 שבועות החלמתי,
וחזרתי לתיכון. -
5:58 - 6:01עכשיו הייתי כה נחושה להיות מורה
-
6:01 - 6:05כדי שאוכל לשנות משהו במשפחתי.
-
6:05 - 6:09כשהייתי בתיכון, קרה משהו.
-
6:09 - 6:12פגשתי אדון צעיר מהכפר שלנו
-
6:12 - 6:14שלמד באוניברסיטת אורגון.
-
6:14 - 6:20הגבר הזה לבש חולצת טי לבנה,
ג'ינס, היתה לו מצלמה, -
6:20 - 6:23נעלי ספורט לבנות--
ממש נעלי ספורט לבנות. -
6:23 - 6:27יש משהו בבגדים, לדעתי, ובנעלים.
-
6:27 - 6:30אלה היו נעלי ספורט, וזה בכפר
-
6:30 - 6:34שאין בו אפילו דרכים סלולות.
זה היה מאד מושך. -
6:34 - 6:39אמרתי לו, "אני רוצה ללכת
למקום שבו אתה נמצא," -
6:39 - 6:44כי האיש הזה נראה מאד מאושר,
ואני הערצתי את זה. -
6:44 - 6:46והוא אמר לי, "רגע,
-
6:46 - 6:47מה כוונתך, 'אני רוצה ללכת'?
-
6:47 - 6:49אין לך בעל שמחכה לך?"
-
6:49 - 6:52אמרתי לו, "אל תדאג בקשר לזה
-
6:52 - 6:55רק תגיד לי איך להגיע לשם."
-
6:55 - 6:58האדון הזה עזר לי.
-
6:58 - 7:01כמו כן, כשהייתי בתיכון,
אבי חלה. -
7:01 - 7:04הוא חטף שבץ, וחלה מאד.
-
7:04 - 7:07אז הוא לא ממש יכול היה
להגיד לי מה לעשות. -
7:07 - 7:11אך הבעיה היא שאבי איננו
האבא היחיד שלי. -
7:11 - 7:15כל הזכרים בקהילה, בני גילו של אבי,
-
7:15 - 7:16הם אבות שלי כברירת מחדל--
-
7:16 - 7:20כל הדודים שלי--
והם מכתיבים לי מה יהיה עתידי. -
7:20 - 7:23אז הבשורה נפוצה, שנרשמתי ללימודים,
-
7:23 - 7:28והתקבלתי לקולג' הנשים "רנדולף-מקון"
בלינצ'בורג שבווירג'יניה, -
7:28 - 7:32ולא יכולתי לבוא בלי תמיכת הכפר,
-
7:32 - 7:34כי היה עלי לגייס כסף
כדי לקנות את כרטיס הטיסה. -
7:34 - 7:37קיבלתי מילגה, אבל הייתי צריכה
להגיע הנה בכוחות עצמי. -
7:37 - 7:40נזקקתי לתמיכת הכפר,
-
7:40 - 7:44ושוב, כשהגברים שמעו,
-
7:44 - 7:48והאנשים שמעו שאשה אחת
זכתה בהזדמנות ללכת ללמוד, -
7:48 - 7:50הם אמרו, "איזו החמצה.
-
7:50 - 7:54היה צריך לתת את זה לאיזה נער.
אנו לא מסכימים לכך." -
7:54 - 7:58אז חזרתי,
ונאלצתי לשוב אל המסורת. -
7:58 - 8:00יש אמונה בעם שלנו
-
8:00 - 8:04שהבוקר מביא בשורות טובות.
-
8:04 - 8:07אז היה עלי להמציא משהו
שקשור בבוקר. -
8:07 - 8:09כי בבוקר יש בשורות טובות.
-
8:09 - 8:13כמו כן, בכפר ישנו צ'יף אחד,
מזקני הכפר, -
8:13 - 8:17שאם הוא יאמר "כן",
כולם יסכימו. -
8:17 - 8:21אז הלכתי אליו השכם בבוקר,
עם זריחת השמש. -
8:21 - 8:24הדבר הראשון שהוא ראה
כשפקח את עיניו, הייתי אני. -
8:24 - 8:27"ילדתי, מה את עושה כאן?"
-
8:27 - 8:31"ובכן, אבא, אני זקוקה לעזרה.
תוכל לעזור לי להגיע לאמריקה?" -
8:31 - 8:33הבטחתי לו שאהיה
הילדה הכי טובה בעולם, -
8:33 - 8:37שאחרי זה אחזור,
ושכל מה שהם רוצים -
8:37 - 8:39אעשה למענם.
-
8:39 - 8:41הוא אמר, "אבל אני לא יכול
לעשות זאת לבדי." -
8:41 - 8:44הוא נתן לי רשימה של
15 גברים נוספים שהלכתי-- -
8:44 - 8:4716 גברים נוספים--
בכל בוקר ובוקר -
8:47 - 8:49הלכתי לבקר אותם.
-
8:49 - 8:50כולם התאחדו.
-
8:50 - 8:53הכפר, הנשים, הגברים,
כולם התאחדו -
8:53 - 8:57כדי לתמוך בי,
שאוכל לבוא לכאן לקבל השכלה. -
8:57 - 9:01הגעתי לאמריקה. וכפי שאתם יכולים
לתאר לעצמכם, מה גיליתי? -
9:01 - 9:05גיליתי שלג!
-
9:05 - 9:08גיליתי את "וול מארט",
שואבי אבק, -
9:08 - 9:11המון אוכל במזנון.
-
9:11 - 9:14הגעתי לארץ השפע.
-
9:14 - 9:19נהניתי מהחיים.
אבל בזמן שהייתי כאן, -
9:19 - 9:22גילית המון דברים.
-
9:22 - 9:25למדתי שאותו טקס שעברתי
-
9:25 - 9:30כשהייתי בת 13, נקרא
הטלת מום באברי המין הנקביים. -
9:30 - 9:34למדתי שהוא לא חוקי בקניה.
-
9:34 - 9:38למדתי שלא הייתי חייבת
למכור חלק מגופי -
9:38 - 9:42בתמורה להשכלה. שזו זכותי.
-
9:42 - 9:45ובעוד אנו מדברים כאן,
שלוש מיליון נערות -
9:45 - 9:51באפריקה נמצאות בסכנה
לעבור את ההשחתה הגופנית הזו. -
9:51 - 9:54למדתי שלאמי יש זכות
להיות בעלת רכוש משלה. -
9:54 - 9:57למדתי שהיא לא היתה חייבת
לעבור השפלות -
9:57 - 9:59בגלל היותה אשה.
-
9:59 - 10:02הדברים האלה הרגיזו אותי.
-
10:02 - 10:04רציתי לעשות משהו.
-
10:04 - 10:07כשחזרתי הבית, בכל פעם שחזרתי,
-
10:07 - 10:10גיליתי שבנות השכנים חותנו,
-
10:10 - 10:12שגופן הושחת, וכאן,
-
10:12 - 10:15אחרי שסיימתי את לימודי,
עבדתי באו"ם, -
10:15 - 10:18חזרתי ללימודים
כדי להשלים את התואר שלי, -
10:18 - 10:22והזעקה המתמדת של הבנות האלה
עמדה לנגד עיני. -
10:22 - 10:25הייתי חייבת לעשות משהו.
-
10:25 - 10:28כשחזרתי, התחלתי לדבר עם הגברים,
-
10:28 - 10:29עם הכפר, עם האמהות, ואמרתי,
-
10:29 - 10:31"אני רוצה לגמול לכם
כפי שהבטחתי אז, -
10:31 - 10:34שאחזור ואעזור לכם.
מה אתם צריכים?" -
10:34 - 10:36כשדיברתי עם הנשים, הן אמרו לי,
-
10:36 - 10:38"את יודעת מה אנו צריכות?
אנו ממש זקוקות לבי"ס לבנות." -
10:38 - 10:41כי לא היה שום בי"ס לבנות.
-
10:41 - 10:43והסיבה שהן רצו בי"ס לבנות
-
10:43 - 10:46היא שכאשר נערה נאנסת
בדרך לביה"ס, -
10:46 - 10:48מאשימים בכך את אימה.
-
10:48 - 10:52אם היא נכנסת להריון
לפני שהתחתנה, -
10:52 - 10:54מאשימים בכך את האם,
ומענישים אותה. -
10:54 - 10:56מכים אותה.
-
10:56 - 11:00הן אמרו, "אנו רוצות להכניס את בנותינו
למקום בטוח." -
11:00 - 11:02וכשעברתי לדבר עם האבות,
-
11:02 - 11:05האבות, כמובן, אתם יכולים לתאר לעצמכם
מה הם אמרו: -
11:05 - 11:07"אנו רוצים בי"ס לבנים."
-
11:07 - 11:10ואני אמרתי, "יש כמה גברים
מהכפר שלי -
11:10 - 11:13שיצאו ורכשו השכלה.
-
11:13 - 11:15למה שהם לא יקימו בי"ס לבנים,
-
11:15 - 11:17ואילו אני אקים בי"ס לבנות?"
-
11:17 - 11:21זה נשמע הגיוני, והם הסכימו.
-
11:21 - 11:25ואמרתי להם שאני רוצה מהם
סימן של מחוייבות. -
11:25 - 11:30והם הסכימו. הם תרמו קרקע
שעליה הקמנו את ביה"ס לבנות. -
11:30 - 11:32ועשינו זאת.
-
11:32 - 11:35אני רוצה שתכירו את אחת הבנות
מביה"ס הזה. -
11:35 - 11:37אנג'לין באה להירשם לביה"ס,
-
11:37 - 11:41והיא לא עמדה באף אחד
מהקריטריונים שלנו. -
11:41 - 11:44היא יתומה. נכון, יכולנו לקבל אותה
בגלל זה. -
11:44 - 11:46אבל היא היתה מבוגרת מדי.
היא היתה בת 12, -
11:46 - 11:50ואנו קיבלנו בנות מכיתה ד'.
-
11:50 - 11:51אנג'לין עברה ממקום אחד--
-
11:51 - 11:54בגלל שהיתה יתומה, לא היו לה
לא אם ולא אב-- -
11:54 - 11:56היא עברה מבית סבתא אחת
לבית סבתא אחרת, -
11:56 - 12:00מדודה לדודה,
לא היתה שום יציבות בחייה -
12:00 - 12:02וכשהבטתי בה, נזכרתי באותו יום,
-
12:02 - 12:07וראיתי משהו מעבר
למה שראיתי באנג'לין. -
12:07 - 12:10נכון, היא היתה מבוגרת
מכדי להיות בכיתה ד'. -
12:10 - 12:13נתנו לה הזדמנות לבוא לכיתה.
-
12:13 - 12:16ואחרי 5 חודשים, זאת היא אנג'לין.
-
12:16 - 12:19החל שינוי בחייה.
-
12:19 - 12:21אנג'לין רוצה להיות טייסת
כדי שתוכל לטוס סביב העולם -
12:21 - 12:23ולחולל שינויים.
-
12:23 - 12:25היא לא היתה תלמידה טובה
כשקיבלנו אותה. -
12:25 - 12:27היום היא התלמידה המצטיינת,
לא רק בביה"ס שלנו, -
12:27 - 12:31אלא בכל החטיבה
שאנו משתייכים אליה. -
12:31 - 12:35זאת שרון.
זה אחרי 5 שנים. -
12:35 - 12:42זאת אבלין. כעבור 5 חודשים,
זהו ההבדל שאנו מחוללים. -
12:42 - 12:45כשעולה שחר חדש על ביה"ס שלי,
-
12:45 - 12:48יש התחלה חדשה.
-
12:48 - 12:53בעוד אנו משוחחים כאן,
125 בנות לא יושחתו לעולם. -
12:53 - 12:58מאה עשרים וחמש בנות
לא יחותנו כשהן רק בנות 12. -
12:58 - 13:04מאה עשרים וחמש בנות
יוצרות ומגשימות את חלומותיהן. -
13:04 - 13:06זה מה שאנו עושים.
-
13:06 - 13:09מעניקים להם הזדמנויות לפרוח.
-
13:09 - 13:13בעוד אנו מדברים כאן,
כבר לא מכים נשים -
13:13 - 13:16הודות למהפכה שבה התחלנו
בקהילה שלנו. -
13:16 - 13:24[מחיאות כפיים]
-
13:24 - 13:27היום אני רוצה להציב לכם אתגר.
-
13:27 - 13:30אתם מקשיבים לי
משום שאתם נמצאים כאן, -
13:30 - 13:32ואתם מאד אופטימיים.
-
13:32 - 13:36אתם אנשים חדורי להט.
-
13:36 - 13:40אתם אנשים שרוצים לראות
עולם טוב יותר. -
13:40 - 13:44אתם אנשים שרוצים לראות
סוף למלחמות ולעוני. -
13:44 - 13:47אתם אנשים שרוצים לחולל שינוי.
-
13:47 - 13:50אתם אנשים שרוצים ליצור
מחר טוב יותר עבורנו. -
13:50 - 13:54אני קוראת לכם היום
להיות הראשונים, -
13:54 - 13:57כי אנשים יבואו בעקבותיכם.
-
13:57 - 13:59תהיו הראשונים.
אנשים יבואו בעקבותיכם -
13:59 - 14:04גלו אומץ. התייצבו. בלי פחד. בבטחון.
-
14:04 - 14:08צאו לדרך, כי כשתשנו את העולם,
-
14:08 - 14:10כשתשנו את קהילתכם,
-
14:10 - 14:15כי אנו מאמינים שאנו משפיעים
על נערה אחת, משפחה אחת, -
14:15 - 14:18כפר אחד, ארץ אחת בכל פעם.
-
14:18 - 14:21אנו יוצרים שינוי,
ואם אתם משנים את העולם, -
14:21 - 14:23אתם תשנו את הקהילה שלכם,
-
14:23 - 14:25תשנו את הארץ שלכם,
-
14:25 - 14:28וחישבו על כך. אם אתם תעשו זאת
וגם אני אעשה זאת, -
14:28 - 14:31האם לא ניצור עתיד טוב יותר
עבור ילדינו, -
14:31 - 14:34עבור ילדיכם, עבור נכדינו?
-
14:34 - 14:38ואנו נחיה בעולם של שלום.
תודה רבה לכם. -
14:38 - 14:55[מחיאות כפיים]
- Title:
- קאקניה נטאייה: נערה שדרשה ללמוד
- Speaker:
- Kakenya Ntaiya
- Description:
-
more » « less
קאקניה נטאייה עשתה עיסקה עם אביה: היא תסכים לעבור את טקס החניכה המסורתי של שבט המסאי, שכוללל מילה נקבית, אם הוא יאפשר לה ללכת לבית הספר התיכון. נטאייה מגוללת את סיפורה חסר הפחד אודות המשך לימודיה בקולג' ועבודתה עם זקני כפרה כדי להקים בית-ספר לבנות בקהילתה. זהו מסע הלימודים של אשה ששינתה את גורלן של 125 נשים צעירות. (הוסרט ב-TEDxMidAtlantic).
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 15:16
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for A girl who demanded school | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for A girl who demanded school | |
|
|
Shlomo Adam approved Hebrew subtitles for A girl who demanded school | |
|
|
Shlomo Adam commented on Hebrew subtitles for A girl who demanded school | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for A girl who demanded school | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for A girl who demanded school | |
|
Mark Freehoff accepted Hebrew subtitles for A girl who demanded school | |
|
|
Mark Freehoff edited Hebrew subtitles for A girl who demanded school |