Return to Video

שום דבר חדש | סשה מילן | TEDXפרת'

  • 0:13 - 0:16
    לפני 5 שנים,
    עברתי לכפר נידח
  • 0:16 - 0:18
    שנמצא בדרום מערב ג'אבה שבאינדונזיה.
  • 0:19 - 0:23
    תדמיינו, כפר דייגים שקט
  • 0:23 - 0:28
    מוקף בים של שדות אורז
    וחופים עם חול שחור.
  • 0:28 - 0:32
    תדמיינו מקום שמריח כמו מלח
    והטעם שלו כמו סוכר,
  • 0:33 - 0:35
    מקום שבו הזמן מאט
  • 0:35 - 0:40
    והימים עוברים בעצלתיים
    אחד לתוך השני.
  • 0:41 - 0:43
    החשמל היה לא צפוי,
  • 0:43 - 0:46
    היינו בלי טלויזיה,
    בלי מיזוג אוויר,
  • 0:46 - 0:49
    בלי מים חמים, בלי תנור,
    בלי מכונת כביסה,
  • 0:49 - 0:52
    הייתי הולכת על הדרך הארוכה והבוצית לבאר,
  • 0:52 - 0:55
    איפה שהנשים המקומיות לימדו אותי
    איך לכבס את בגדיי,
  • 0:56 - 0:59
    אותם נשים לימדו אותי
    איך לקצור אורז,
  • 0:59 - 1:04
    עמדנו אחת לצד השניה,
    הרגלים שלנו טבעו בבוץ השחור הסמיך,
  • 1:04 - 1:05
    עם מגל ביד.
  • 1:07 - 1:12
    עבדתי לצד אנשי הכפר,
    יצרתי חברויות נפלאות,
  • 1:12 - 1:15
    אומצתי על ידי משפחה מקומית,
  • 1:15 - 1:17
    אני חייתי למשך תקופה ארוכה
    עם ממש קצת,
  • 1:17 - 1:20
    אבל לא הרגשתי שחסר לי דבר.
  • 1:21 - 1:24
    בפעם הראשונה בחי,
  • 1:25 - 1:28
    הרגשתי שהייתה לי קהילה.
  • 1:29 - 1:31
    התאהבתי בגבר מקומי והתחתנתי,
  • 1:32 - 1:33
    נולדה לנו תינוקת,
  • 1:33 - 1:37
    ולזמן מה,
    חיינו את חיי הכפר הפשוטים.
  • 1:39 - 1:41
    אבל דברים השתנו.
  • 1:42 - 1:45
    בשנה האחרונה שהיתי שם
    דברים הפכו להיות מאוד קשים,
  • 1:46 - 1:49
    החברה הכי טובה שלי
    מתה בנסיבות טרגיות,
  • 1:49 - 1:51
    והנישואין שלי נכשלו.
  • 1:52 - 1:54
    חזרתי הביתה לאוסטרליה.
  • 1:55 - 1:58
    זה היה לפני שנתיים,
    וכשחזרתי הביתה
  • 1:58 - 2:02
    רציתי לגור בפרת',
    העיר שבה גדלתי,
  • 2:02 - 2:04
    אבל לא יכולתי להרשות לעצמי,
  • 2:04 - 2:07
    אז עברתי לישוב מרוחק באיזור.
  • 2:08 - 2:14
    באינדונזיה, חיי היומיום שלי
    היו מוצפים במערכות יחסים רבות עוצמה.
  • 2:14 - 2:17
    אני חייתי עם מעט,
    אבל לא היה חסר לי דבר.
  • 2:17 - 2:21
    עכשיו, הייתי אם חד הורית מבודדת
    במקום חדש,
  • 2:21 - 2:24
    והייתה לי גישה להכל,
  • 2:25 - 2:27
    אבל היה חסר לי את מה שהייתי צריכה
    יותר מהכל:
  • 2:28 - 2:34
    קשר, להרגיש שייכת, קהילה.
  • 2:34 - 2:37
    אז הלכתי לחפש אנשים,
  • 2:37 - 2:39
    הייתי בגנים ובבתי קפה,
  • 2:39 - 2:41
    אבל יותר מהכל,
  • 2:42 - 2:43
    הלכתי לקניונים,
  • 2:43 - 2:46
    כי באוסטרליה,
    שם נמצאים האנשים,
  • 2:48 - 2:51
    לא הייתי שם כי רציתי לעשות קניות,
  • 2:51 - 2:55
    הייתי שם כי לא רציתי להיות לבד!
  • 2:56 - 2:58
    וזה קרה בערב חג המולד,
  • 2:58 - 3:03
    עשיתי קניות בחנות כלבו גדולה
    שהייתה מלאה באנשים,
  • 3:03 - 3:07
    היה זרם קבוע של שירים על שמחה ואושר,
  • 3:07 - 3:12
    אבל איכשהו, בכל מקום שהסתכלתי עליו
    כולם נראו אומללים.
  • 3:13 - 3:16
    אנשים דחפו עגלות עם ערמות
    של זבל מפלסטיק,
  • 3:16 - 3:18
    ראיתי שני אנשים דוחפים אחד את השני
  • 3:18 - 3:21
    כדי לתפוס את החבילה האחרונה
    של נפצים לחג המולד.
  • 3:23 - 3:25
    אני נחרדתי.
  • 3:26 - 3:30
    הסתכלתי על עצמי, הסתכלתי על התינוקת שלי,
    הסתכלתי על העגלה שלי
  • 3:30 - 3:34
    והבנתי שאיכשהו הפכתי להיות חלק מזה.
  • 3:36 - 3:38
    נגעלתי מעצמי.
  • 3:39 - 3:41
    אז יצאתי מהתור
  • 3:41 - 3:43
    וחזרתי את כל הדרך
    במבוך של מעברים בין השורות,
  • 3:43 - 3:48
    והחזרתי כל פריט שלקחתי למקומו.
  • 3:50 - 3:54
    זה היה ברגע הזה
    שהפרוייקט "שום דבר חדש" נולד.
  • 3:54 - 3:56
    החלטתי שאני אחזיר את זה
    במה שאני אקנה,
  • 3:56 - 4:01
    למעשה, אני החלטתי שאני לא אקנה
    שום דבר חדש למשך 12 חודשים,
  • 4:01 - 4:02
    פרט למוצרים ההכרחיים.
  • 4:03 - 4:07
    האם זה יכול להתבצע?
    לא הייתי בטוחה.
  • 4:07 - 4:09
    התחלתי על ידי שיתוף הפרוייקט שלי באינטרנט,
  • 4:09 - 4:12
    לכל אחד היה מה להגיד על זה בהתחלה.
  • 4:12 - 4:14
    חלק מהאנשים היו מאוד נלהבים,
  • 4:14 - 4:18
    למרות שהם באופן קבוע אמרו לי
    שהם לא היו יכולים לעשות את זה.
  • 4:18 - 4:22
    אנשים אחרים היו סקרנים,
    הרבה היו ספקנים.
  • 4:22 - 4:28
    אתם יודעים, מספר גדול של אנשים
    לקחו את הפרוייקט שלי כהתקפה אישית,
  • 4:28 - 4:32
    ומיד הגנו על ההוצאות שלהם.
  • 4:33 - 4:35
    כולם חשבו שזה יהיה קשה,
  • 4:35 - 4:37
    גם אני!
  • 4:38 - 4:39
    אבל זה לא היה.
  • 4:40 - 4:44
    בהתחלה הייתי צריכה להתגבר
    על העובדה שלבגדים שלי יהיו כמה חורים,
  • 4:44 - 4:47
    והסוליות של הסנדלים שלי
    יהיו מודבקות עם דבק חזק,
  • 4:47 - 4:52
    אבל אחרי זה,
    הבנתי שהערך שלי כאדם
  • 4:52 - 4:56
    לא היה קשור כלל למה שאני רוכשת
    או מה שאני לובשת.
  • 4:57 - 5:00
    הבנתי שעל ידי לחיות
    עם פחות ממה שאנחנו לא צריכים,
  • 5:00 - 5:04
    אנחנו מפנים את כל המקום הזה
    לדברים שאנחנו כן.
  • 5:05 - 5:08
    אבל מה אנחנו כן צריכים?
  • 5:08 - 5:11
    עכשיו, כולנו יודעים
    שאנחנו יכולים לחיות באושר
  • 5:11 - 5:13
    בלי בגדי מעצבים ושדרוגים תדירים,
  • 5:13 - 5:14
    אנחנו יודעים את זה.
  • 5:15 - 5:20
    אבל מה שאנחנו לא יכולים לחיות בלי
    זה אחד עם השני.
  • 5:21 - 5:26
    בתחילת הפרוייקט הזה,
    הייתי אם חד הורית מבודדת
  • 5:26 - 5:28
    במקום חדש עם מעט מאוד חברים,
  • 5:28 - 5:30
    ועכשיו?
  • 5:30 - 5:32
    עכשיו יש לי קהילה.
  • 5:32 - 5:35
    על ידי לקיחת היכולת שלי לקנות,
  • 5:35 - 5:38
    הייתי צריכה לצאת מאיזור הנוחות שלי,
  • 5:38 - 5:42
    הייתי צריכה לקחת בהשאלה,
    וכששאלתי, הייתי צריכה גם להשאיל.
  • 5:42 - 5:48
    התחלתי להחליף את הכישורים שלי
    ולסחור במה שיש לי בשביל מה שהייתי צריכה.
  • 5:49 - 5:53
    לקחתי את כל מה שבבית שלי
    שלא השתמשתי בו יותר
  • 5:53 - 5:56
    ונתתי את זה למישהו שישתמש בזה.
  • 5:56 - 6:00
    החלפת את הכישורים שלי כצלמת
    בשביל תוצרת אורגנית טרייה.
  • 6:01 - 6:05
    דברים פשוטים כמו לארגן
    מכירת חצר של "שלם כמה שאתה רוצה"
  • 6:05 - 6:09
    הפכו להיות הזדמנויות מדהימות
    להתחבר עם אנשים.
  • 6:09 - 6:13
    אנשים שבקושי הכרתי באו והביאו קפה,
  • 6:13 - 6:16
    ילדים הגיעו ושיחקו,
    כולם נשארו יותר ממה שהם היו צריכים.
  • 6:17 - 6:20
    ראיתי זרים יושבים בחצר הקדמית שלי
  • 6:20 - 6:22
    ופשוט מדברים אחד עם השני על כוס תה.
  • 6:25 - 6:28
    כשעברו בערך 6 חודשים לפרוייקט,
  • 6:28 - 6:31
    החלטתי לאתגר את עצמי יותר.
  • 6:32 - 6:34
    הבת שלי ואני עברנו מהבית השכור שלנו,
  • 6:34 - 6:37
    והתחלנו להתנסות במגורים ארעיים,
  • 6:37 - 6:39
    כמו שמירה על בתים או woof.
  • 6:40 - 6:43
    הלכנו וגרנו למשך זמן מה
    בחווה אורגנית נפלאה,
  • 6:44 - 6:46
    עזרנו בקטיף המנדרינות,
  • 6:46 - 6:49
    צבענו, קילחנו, האכלנו תרנגולות,
  • 6:49 - 6:52
    ודרך העסקה המאוד פשוטה הזו,
  • 6:52 - 6:55
    התחברנו עם חלק מהאנשים היפים ביותר
  • 6:55 - 6:58
    שהייתה לי את ההזדמנות לפגוש.
  • 7:00 - 7:03
    בהתחלה, חשבתי שפרוייקט
    "שום דבר חדש"
  • 7:03 - 7:05
    הוא סוג של אקטיביזם אישי,
  • 7:05 - 7:09
    עמדה נגד תרבות הצריכה והבזבוז,
  • 7:10 - 7:16
    אבל כמו שהתברר, הפרוייקט הזה,
    היה על משהו גדול הרבה יותר,
  • 7:21 - 7:25
    הוא היה באמת על משהו הרבה יותר גדול.
  • 7:25 - 7:30
    אני יודעת שהפרוייקט הזה,
    סגנון החיים הזה,
  • 7:30 - 7:32
    הוא לא עבור כל אחד.
  • 7:32 - 7:35
    אבל מה שלמדתי הוא משהו בעל ערך לכולנו,
  • 7:35 - 7:38
    בלי להתחשב בדרך שבה אנחנו חיים את חיינו.
  • 7:39 - 7:42
    למדתי את הערך של חיבור אנושי.
  • 7:43 - 7:45
    למדתי שההזדמנות שיש לנו בכל יום
  • 7:45 - 7:48
    ליצור מערכות יחסים אנושיות
  • 7:48 - 7:52
    היא בעלת ערך הרבה יותר גבוה
    מכל דבר שאנחנו יכולים לקנות.
  • 7:54 - 7:59
    באינדונזיה, החיים שלי היו מוצפים
    במערכות יחסים:
  • 7:59 - 8:01
    היה אפשר למצוא קהילה בשוק
  • 8:01 - 8:06
    איפה שכל עסקה הייתה הזדמנות לשיחה.
  • 8:07 - 8:11
    פה באוסטרליה, השווקים שלנו הם
    קניונים גדולים וסטריליים,
  • 8:11 - 8:13
    שם יש הרבה מאוד עסקאות,
  • 8:14 - 8:16
    אבל אין קהילה.
  • 8:17 - 8:22
    דרך הפרוייקט הזה, למדתי שבכל יום,
    יש לנו בחירה:
  • 8:22 - 8:26
    אנחנו יכולים לבחור את סוג העולם שנחיה בו,
  • 8:26 - 8:30
    אנחנו יכולים לבחור לתת עדיפות
    למוצר או לאנשים.
  • 8:30 - 8:33
    אם נמשיך להעדיף מוצרים,
  • 8:33 - 8:37
    בוודאות נהרוס את המרקם החברתי
    של הקהילות שלנו.
  • 8:38 - 8:42
    כולנו יודעים שהדרך שבה
    אנחנו חיים כרגע היא לא ברת קיימא.
  • 8:42 - 8:45
    כולנו יודעים שאנחנו צריכים חלופה.
  • 8:46 - 8:48
    החלופה שאני מציעה,
    אני קוראת לה -
  • 8:48 - 8:51
    "הכלכלה של החיבור האנושי",
  • 8:51 - 8:54
    איפה שאנשים באים קודם,
  • 8:54 - 8:57
    איפה שקהילות באות לפני רווח הון,
  • 8:57 - 9:00
    איפה שהצורך האנושי שלנו לצרוך
  • 9:00 - 9:05
    משרת את הצורך הגדול יותר שלנו
    לקהילה ולחיבור.
  • 9:06 - 9:08
    אבל איפה אפשר להתחיל?
  • 9:09 - 9:11
    מתחילים איפה שפשוט.
  • 9:11 - 9:13
    אפשר להתחיל בלהכיר את השכנים שלכם,
  • 9:13 - 9:15
    בלהסיע מישהו לעבודה,
  • 9:15 - 9:19
    אפשר להתחיל בלתת חלק מהזמן שלכם
    לפרוייקט קהילתי,
  • 9:19 - 9:22
    או בית ספר מקומי,
    או בבית אבות,
  • 9:22 - 9:24
    תארגנו מסיבת רחוב,
  • 9:25 - 9:26
    תבשלו למישהו ארוחה,
  • 9:27 - 9:29
    תסמכו אחד על השני,
  • 9:29 - 9:33
    כשסומכים על הטוב באנשים
    באופן חד משמעי,
  • 9:33 - 9:38
    אתם מאירים אור על הטוב שכבר נמצא בתוכם.
  • 9:39 - 9:42
    תקנו תוצרת מקומית מתי שמתאפשר,
  • 9:42 - 9:46
    קחו חמש דקות נוספות כדי לדבר
    עם האנשים שמגדלים את מה שאתם אוכלים,
  • 9:46 - 9:48
    או מייצרים את מה שאתם קונים,
  • 9:48 - 9:53
    הפכו כל עסקה להזדמנות ליצור חיבור.
  • 9:56 - 9:59
    כשאנחנו מושיטים יד,
  • 9:59 - 10:02
    כשאנחנו פועלים לטובת אחד של השני,
  • 10:02 - 10:04
    כשאנחנו משתפים את מה שיש לנו,
  • 10:04 - 10:07
    אנחנו יוצרים קהילות.
  • 10:09 - 10:14
    ביחד יש לנו את הכח ליצור
    שינוי ניכר ומתמשך בחברה.
  • 10:14 - 10:20
    ביחד יש לנו את הכח לדרוש
    כלכלה יותר מרוכזת באדם
  • 10:20 - 10:24
    שמונעת על ידי אנשים
    בשביל אנשים,
  • 10:24 - 10:28
    הכלכלה של החיבור האנושי.
  • 10:29 - 10:30
    תודה.
  • 10:30 - 10:34
    (מחיאות כפיים)
Title:
שום דבר חדש | סשה מילן | TEDXפרת'
Description:

הרצאה זו ניתנה במסגרת ארוע TEDx מקומי שהופק ללא תלות בועידות TED.

סשה מילן העבירה 12 חודשים בלי לקנות שום דבר חדש.
בשיחה שלה, היא דנה באיך לא לקנות שום דבר חדש למשך 12 חודשים בנה קהילה מדהימה של מסחר ומערכות יחסים סביבה וסביב הבת שלה.

more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDxTalks
Duration:
10:49

Hebrew subtitles

Revisions