רוברט גופטה: בין המוסיקה לרפואה
-
0:08 - 0:26[מוסיקה]
-
2:23 - 2:26[מחיאות כפיים]
-
2:26 - 2:31תודה רבה לכם.
[מחיאות כפיים] -
2:31 - 2:35תודה. זו זכות מיוחדת
להיות כאן. -
2:35 - 2:37לפני כמה שבועות
צפיתי בסרטון ב"יו-טיוב" -
2:37 - 2:39על חברת הקונגרס
גבריאל גיפורדס -
2:39 - 2:41בשלבים הראשונים של החלמתה
-
2:41 - 2:44מאחד מאותם קליעים איומים.
-
2:44 - 2:46הקליע הזה חדר
למחצית המוח השמאלית שלה, -
2:46 - 2:49ושיתק אצלה את "אזור ברוקה",
מרכז הדיבור במוח שלה. -
2:49 - 2:53ובמפגש הזה, גבי עובדת
עם קלינאית תקשורת -
2:53 - 2:55ונאבקת לבטא
-
2:55 - 2:58כמה מהמלים הפשוטות ביותר,
ורואים כיצד -
2:58 - 3:01היא נעשית יותר ויותר מיואשת,
עד שלבסוף -
3:01 - 3:04היא פורצת בבכי,
והיא מתחילה להתייפח -
3:04 - 3:08ללא מלים בזרועות הקלינאית שלה.
-
3:08 - 3:10ואחרי רגעים אחדים,
הקלינאית מנסה טקטיקה חדשה, -
3:10 - 3:12והן מתחילות לשיר ביחד,
-
3:12 - 3:14וגבי מתחילה לשיר
דרך דמעותיה, -
3:14 - 3:17ושומעים שהיא מצליחה
לבטא בבירור -
3:17 - 3:19את מילותיו של השיר
שמתאר כיצד היא מרגישה, -
3:19 - 3:22והיא שרה, בסולם יורד אחד,
היא שרה, -
3:22 - 3:26"שיזהר, שיזהר, שיזהר."
-
3:26 - 3:29וזוהי תזכורת רבת-עוצמה
וחדה ביותר לכך -
3:29 - 3:32שיופיה של המוסיקה
יכול לדבר -
3:32 - 3:37כשהמלים נאלמות, ובמקרה זה
לדבר פשוטו כמשמעו. -
3:37 - 3:39הסרטון הזה
של גבי גיפורדס הזכיר לי -
3:39 - 3:42את עבודתו
של ד"ר גוטפריד שלאוג, -
3:42 - 3:45אחד מחוקרי מערכת-העצבים הבולטים
שחוקר בהרווארד את המוסיקה והמוח. -
3:45 - 3:48שלאוג תומך בטיפול הקרוי
-
3:48 - 3:53"טיפול בהטעמה מלודית,"
שנעשה מאד פופולרי כטיפול במוסיקה. -
3:53 - 3:57שלאוג גילה שקורבנות השבץ שלו,
שלקו בשכחת-לשון, -
3:57 - 4:02לא יכלו ליצור משפטים
בני 3 או 4 מלים, -
4:02 - 4:05ובכל זאת הצליחו
לשיר את מילותיו של שיר, -
4:05 - 4:07בין אם זה היה
"יום הולדת שמח", -
4:07 - 4:10או את השיר האהוב עליהם,
של "הנשרים" או "האבנים המתגלגלות". -
4:10 - 4:13ואחרי 70 שעות
של שיעורי שירה אינטנסיביים, -
4:13 - 4:17הוא גילה שהמוסיקה יכולה ממש
לחווט מחדש -
4:17 - 4:19את מוחות חוליו וליצור
מרכז-דיבור -
4:19 - 4:21שווה-ערך,
במחצית המוח הימנית שלהם -
4:21 - 4:24כפיצוי על הנזק שנגרם
למחצית השמאלית. -
4:24 - 4:28כשהייתי בן 17, ביקרתי במעבדה
של ד"ר שלאוג, וערב אחד -
4:28 - 4:30הוא הסביר לי חלק
מהמחקר העיקרי -
4:30 - 4:34בנושא המוסיקה והמוח-- איך למוסיקאים
-
4:34 - 4:37יש מבנה מוח שונה באופן יסודי
מזה של לא-מוסיקאים, -
4:37 - 4:39איך המוסיקה, וההאזנה למוסיקה,
-
4:39 - 4:41מסוגלות להאיר את כל המוח
-
4:41 - 4:44מקליפת המוח הקדמית
ועד המוח הקטן, -
4:44 - 4:47איך המוסיקה נעשית מקובלת
בנוירו-פסיכיאטריה -
4:47 - 4:51כדי לעזור לילדים עם אוטיזם,
ולאנשים שנאבקים -
4:51 - 4:54עם מתח, חרדה ודכאון,
-
4:54 - 4:57עד כמה חולי פרקינסון מגלים
שהרעד שלהם -
4:57 - 5:00וצורת הליכתם מתייצבים
כשהם מאזינים למוסיקה, -
5:00 - 5:04וכיצד חולי אלצהיימר בשלב מתקדם,
שהשיטיון שלהם -
5:04 - 5:07היה כה חמור
עד שלא יכלו כבר לזהות -
5:07 - 5:10את בני משפחתם,
עדיין יכלו לנגן לחן של שופן -
5:10 - 5:13בפסתנר, לחן שלמדו בילדותם.
-
5:13 - 5:16אבל היה מניע נסתר
לביקורי אצל ד"ר שלאוג, -
5:16 - 5:20וזה היה הדבר:
עמדתי בצומת דרכים בחיי, -
5:20 - 5:22וניסיתי לבחור בין מוסיקה לרפואה.
-
5:22 - 5:25בדיוק סיימתי את התואר שלי ועבדתי
-
5:25 - 5:28כעוזר מחקר
במעבדתו של דניס זלקו, -
5:28 - 5:32שחוקר בהרווארד את הפרקינסון,
והתאהבתי -
5:32 - 5:34במדעי המוח.
רציתי להיות מנתח. -
5:34 - 5:38רציתי להיות רופא
כמו פול פרמר או ריק הודס, -
5:38 - 5:42האנשים האלה, העשויים ללא-חת,
שהולכים למקומות כמו האיטי או אתיופיה -
5:42 - 5:45ועובדים עם חולי איידס
שסובלים משחפת עמידה -
5:45 - 5:49לקוקטיילים של תרופות,
או עם ילדים עם סוגי סרטן משחיתי-צורה. -
5:49 - 5:52רציתי להפוך
למין רופא צלב-אדום כזה, -
5:52 - 5:54רופא ללא גבולות.
-
5:54 - 5:57מצד שני,
כל חיי ניגנתי בכינור. -
5:57 - 6:01המוסיקה עבורי היא יותר מתשוקה.
זאת אובססיה. -
6:01 - 6:04זה כמו חמצן.
התמזל מזלי ולמדתי -
6:04 - 6:07בביה"ס ג'וליארד במנהטן, וניגנתי
-
6:07 - 6:12את קונצרט הבכורה שלי עם זובין מהטה
והפילהרמונית הישראלית בתל-אביב, -
6:12 - 6:14והתברר שגוטפריד שלאוג
-
6:14 - 6:17למד לנגן בעוגב
בקונסרבטוריון של וינה, -
6:17 - 6:19אבל ויתר על אהבתו למוסיקה
למען קריירה -
6:19 - 6:23ברפואה. ובאותו ערב
הייתי מוכרח לשאול אותו, -
6:23 - 6:26"איך זה היה עבורך לקבל
את ההחלטה הזו?" -
6:26 - 6:28והוא ענה שמידי פעם
הוא עדיין מתגעגע -
6:28 - 6:30לחזור ולנגן בעוגב כמו פעם,
-
6:30 - 6:34ומבחינתי, ביה"ס לרפואה יכול לחכות,
-
6:34 - 6:36אבל הכינור הזה - ממש לא.
-
6:36 - 6:39ואחרי שנתיים נוספות
של לימודי מוסיקה, החלטתי -
6:39 - 6:42לנסות את הבלתי-אפשרי לפני שאגש
למבחני הכניסה לביה"ס לרפואה -
6:42 - 6:44ואירשם לבי"ס לרפואה
כמו בן טוב למשפחה הודית, -
6:44 - 6:47כדי להיות לד"ר גופטה הבא.
[צחוק] -
6:47 - 6:50החלטתי לנסות את הבלתי-אפשרי
-
6:50 - 6:53וניגשתי למבחני קבלה לתזמורת
הפילהרמונית המכובדת של לוס-אנג'לס. -
6:53 - 6:56זה היה המבחן הראשון שלי,
ואחרי שלושה ימי נגינה -
6:56 - 6:59מאחורי מסך בשבוע הנסיון,
הוצעה לי משרה. -
6:59 - 7:03וזה היה חלום.
זה היה חלום פרוע, -
7:03 - 7:06להופיע בתזמורת, להופיע
באולם "וולט דיסני" המפורסם -
7:06 - 7:10בתזמורת שהמנצח שלה היום
הוא גוסטבו דודמל הידוע, -
7:10 - 7:13אבל הרבה יותר חשוב עבורי
היה להיות מוקף -
7:13 - 7:17במוסיקאים ובמורים רוחניים
שהפכו למשפחתי החדשה, -
7:17 - 7:20לביתי המוסיקלי החדש.
-
7:20 - 7:24אבל כעבור שנה
פגשתי מוסיקאי נוסף שגם הוא -
7:24 - 7:27למד בהרווארד,
אדם שעזר לי מאד -
7:27 - 7:31למצוא את קולי
ולעצב את זהותי כמוסיקאי. -
7:31 - 7:34נתניאל איירס היה
נגן קונטרבס בהרווארד, אבל -
7:34 - 7:38הוא סבל מסדרת אירועים פסיכוטיים
בתחילת שנות ה-20 שלו, -
7:38 - 7:40הוא טופל בתוראזין ב"בלוויו",
-
7:40 - 7:44והפך לחסר-בית במשכנות העוני
-
7:44 - 7:46של מרכז לוס-אנג'לס
30 שנה אחר-כך. -
7:46 - 7:50סיפורו של נתניאל הפך
לאות-אזהרה לחיים כחסר-בית -
7:50 - 7:53וציון-דרך למען בריאות הנפש
בכל ארצות הברית, -
7:53 - 7:55כפי שמסופר בספר ובסרט "הסולן",
-
7:55 - 7:58אך אני נעשיתי לידידו,
הפכתי למורה שלו לכינור, -
7:58 - 8:00ואמרתי לו שתמיד
כשהכינור שלו יהיה איתו, -
8:00 - 8:03ותמיד כשהכינור שלי יהיה איתי,
אנגן עימו שיעור. -
8:03 - 8:06ובפעמים הרבות בהן ראיתי
את נתניאל במשכנות העוני, -
8:06 - 8:09ראיתי באיזו מידה
המוסיקה הצליחה להחזיר אותו -
8:09 - 8:12מהרגעים הכי אפלים שלו,
ממה שנראה לי, -
8:12 - 8:14בעיני הבלתי-מיומנות,
-
8:14 - 8:18כתחילתו של אירוע פסיכוטי.
-
8:18 - 8:21כשניגנתי עם נתניאל,
המוסיקה קיבלה משמעות עמוקה יותר, -
8:21 - 8:23כי כעת זו היתה תקשורת,
-
8:23 - 8:26תקשורת שבה המלים הכזיבו,
-
8:26 - 8:30תקשורת שמעבירה מסר
עמוק ממלים, שהותירה את רישומה -
8:30 - 8:33במישור בסיסי וראשוני
בנפשו של נתניאל, -
8:33 - 8:38אבל ממני היא הגיעה
כמנחה מוסיקלית אמיתית. -
8:38 - 8:42מצאתי שאני מתרתח מהמחשבה
-
8:42 - 8:45שאדם כנתניאל יכול בכלל
להיות חסר-בית בשכונת עוני -
8:45 - 8:49בגלל מחלת הנפש שלו,
ועם זאת, כמה עשרות אלפים -
8:49 - 8:52נוספים נמצאים שם, בשכונת העוני
-
8:52 - 8:57עם סיפורים טרגיים כמו שלו,
אך לעולם לא יהיו ספר או סרט -
8:57 - 8:59שיספרו איך נחלצו מהרחובות?
-
8:59 - 9:03ובאמצע המשבר הזה שלי,
הרגשתי איכשהו -
9:03 - 9:07שחיי המוסיקה בחרו בי, שאיכשהו
-
9:07 - 9:10אולי במובן נאיבי,
חשתי שמה ששכונת העוני -
9:10 - 9:13באמת זקוקה לו,
הוא מישהו כמו פול פרמר -
9:13 - 9:17ולא עוד איזה מוסיקאי קלסי
שמנגן בשכונת בונקר היל. -
9:17 - 9:19אך בסופו של דבר,
נתניאל היה זה שהראה לי -
9:19 - 9:22שאם באמת חשוב לי
לחולל שינוי, -
9:22 - 9:26אם אני רוצה לעשות מעשה,
כבר יש הכלי המושלם לכך, -
9:26 - 9:31והמוסיקה היא הגשר שמחבר
בין עולמי לעולמו. -
9:31 - 9:33יש ציטטה יפהפיה
-
9:33 - 9:35מאת המלחין הגרמני הרומנטי
רוברט שומאן, -
9:35 - 9:40שאמר, "לשלוח אור
לתוך אפלת ליבות בני האדם -
9:40 - 9:43זו חובתו של האמן."
-
9:43 - 9:45וזו ציטטה חריפה במיוחד
-
9:45 - 9:48כי שומאן עצמו סבל מסכיזופרניה
-
9:48 - 9:50ומת בבית חולים לחולי-נפש.
-
9:50 - 9:53ובהשראת מה שלמדתי מנתניאל,
-
9:53 - 9:55ייסדתי ארגון מוסיקאים
בשכונות העוני -
9:55 - 9:58בשם "סימפוניית הרחוב",
כדי להביא את אור המוסיקה -
9:58 - 10:01למקומות האפלים ביותר, להופיע
-
10:01 - 10:03עבור חסרי הבית וחולי הנפש
במחסות ובמרפאות -
10:03 - 10:07של שכונות העוני,
להופיע לפני יוצאי קרבות -
10:07 - 10:11שסובלים בהלם קרב,
ולפני אסירים -
10:11 - 10:15וכאלה שמתוייגים כפושעים חולי-נפש.
-
10:15 - 10:17בתום אחד האירועים שלנו
בביה"ח "פאטון", -
10:17 - 10:19שבסן ברנרדינו, אישה אחת
ניגשה אלינו -
10:19 - 10:22ודמעות זלגו על פניה,
-
10:22 - 10:24היא סבלה משיתוק, היא רעדה,
-
10:24 - 10:27והיא חייכה חיוך נפלא, ואמרה
-
10:27 - 10:29שמעולם עד אז
לא שמעה מוסיקה קלסית, -
10:29 - 10:32היא לא חשבה שזה ימצא חן בעיניה,
היא מעולם לא שמעה -
10:32 - 10:36כינור לפני כן, אבל כששמעה את המוסיקה
זה היה כמו לשמוע את זריחת השמש, -
10:36 - 10:39ואיש בכלל לא בא לבקר אותם,
ושלראשונה מזה שש שנים, -
10:39 - 10:44כששמעה אותנו מנגנים,
הפסיקה לרעוד מבלי שלקחה תרופות. -
10:44 - 10:47מה שגילינו פתאום
בקונצרטים האלה, -
10:47 - 10:50הרחק מהבמות ומאור הזרקורים,
-
10:50 - 10:54החרק מחליפות הטוקסידו,
שהמוסיקאים הופכים להיות הערוץ -
10:54 - 10:57להובלת התועלת הריפויית העצומה
-
10:57 - 11:00שהמוסיקה מעניקה למוח,
אל קהל שלעולם -
11:00 - 11:02לא יגיע לאולם הזה,
-
11:02 - 11:07לעולם לא היה מגיע
לסוג המוסיקה שאנו יוצרים. -
11:07 - 11:11בדיוק כשם שהרפואה
משמשת כדי לרפא -
11:11 - 11:14יותר מאשר רק את
אבני הבניין של הגוף, -
11:14 - 11:18כוחה ויופיה של המוסיקה
מתעלים מעל ל-E -
11:18 - 11:21שבראשי-התיבות האהובים שלנו.
-
11:21 - 11:24המוסיקה היא יותר
מיופי אסתטי כשלעצמו. -
11:24 - 11:27תיאום הרגשות שאנו חווים
-
11:27 - 11:31כשאנו שומעים אופרה מאת וגנר,
או סימפוניה של ברהמס, -
11:31 - 11:34או מוסיקה קאמרית מאת בטהובן,
כופים עלינו להיזכר -
11:34 - 11:38באנושיות המשותפת של כולנו,
במודעות הקיבוצית העמוקה -
11:38 - 11:42שמקשרת בינינו, המודעות האמפטית
-
11:42 - 11:45שהנוירו-פסיכיאטר איאן מק'גילכרייסט
אומר שצרובה עומק -
11:45 - 11:48במחצית המוח הימנית שלנו.
-
11:48 - 11:52ועבור מי שחיים
בתנאים הכי לא-אנושיים -
11:52 - 11:54של מחלות נפש, חוסר בית
-
11:54 - 11:57וכליאה, המוסיקה ויופיה של המוסיקה
-
11:57 - 12:01מציעים להם הזדמנות להתעלות
מעל לעולם הסובב אותם, -
12:01 - 12:05להיזכר שעדיין יש להם
היכולת לחוות -
12:05 - 12:08משהו יפה,
ושהאנושות לא שכחה אותם. -
12:08 - 12:11וניצוץ היופי הזה,
ניצוץ האנושיות הזה -
12:11 - 12:14הופך לתקווה,
-
12:14 - 12:17ואנו יודעים, בין אם אנו בוחרים
ללכת בנתיב המוסיקה, -
12:17 - 12:20או בנתיב הרפואה,
שזה הדבר הראשון שעלינו להחדיר -
12:20 - 12:22לקהילות שלנו, לקהל שלנו,
-
12:22 - 12:26אם ברצוננו לעורר
את כוח הריפוי הפנימי. -
12:26 - 12:29ברצוני לסיים בציטטה
מאת ג'ון קיטס, -
12:29 - 12:31המשורר האנגלי הרומנטי,
-
12:31 - 12:34ציטטה ידוע מאד
שאני בטוח שכולם מכירים. -
12:34 - 12:37קיטס עצמו ויתר גם הוא
על קריירה ברפואה -
12:37 - 12:40כדי לעסוק בשירה, אך הוא מת
כשהיה גדול ממני בשנה. -
12:40 - 12:45אמר קיטס: "יופי הוא אמת,
ואמת היא יופי. -
12:45 - 12:52זה כל מה שתדעו בעולם,
וזה כל מה שעליכם לדעת." -
12:55 - 15:39[מוסיקה]
-
15:39 - 16:07[מחיאות כפיים]
- Title:
- רוברט גופטה: בין המוסיקה לרפואה
- Speaker:
- Robert Gupta
- Description:
-
more » « less
כשרוברט גופטה התלבט בין קריירה כרופא או קריירה של כנר, הוא הבין שמקומו בין שתיהן, כשבידו קשת הכינור ובליבו תחושת הצדק החברתי. הוא מגולל סיפור מרגש על בני האדם שנדחקו לשולי החברה ועל כוחה המרפא של המוסיקה, שהצליח היכן שהכזיבה הרפואה הקונבנציונלית.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 16:27
|
Ido Dekkers approved Hebrew subtitles for Between music and medicine | |
|
|
Ido Dekkers accepted Hebrew subtitles for Between music and medicine | |
|
|
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for Between music and medicine | |
|
|
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for Between music and medicine | |
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Between music and medicine | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Between music and medicine | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Between music and medicine | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Between music and medicine |