1
00:00:07,765 --> 00:00:25,568
[מוסיקה]

2
00:02:22,825 --> 00:02:25,924
[מחיאות כפיים]

3
00:02:25,924 --> 00:02:31,284
תודה רבה לכם.
[מחיאות כפיים]

4
00:02:31,284 --> 00:02:34,957
תודה. זו זכות מיוחדת
להיות כאן.

5
00:02:34,957 --> 00:02:36,881
לפני כמה שבועות
צפיתי בסרטון ב"יו-טיוב"

6
00:02:36,881 --> 00:02:39,161
על חברת הקונגרס
גבריאל גיפורדס

7
00:02:39,161 --> 00:02:41,320
בשלבים הראשונים של החלמתה

8
00:02:41,320 --> 00:02:43,505
מאחד מאותם קליעים איומים.

9
00:02:43,505 --> 00:02:45,626
הקליע הזה חדר
למחצית המוח השמאלית שלה,

10
00:02:45,626 --> 00:02:49,142
ושיתק אצלה את "אזור ברוקה",
מרכז הדיבור במוח שלה.

11
00:02:49,142 --> 00:02:53,048
ובמפגש הזה, גבי עובדת
עם קלינאית תקשורת

12
00:02:53,048 --> 00:02:54,837
ונאבקת לבטא

13
00:02:54,837 --> 00:02:57,949
כמה מהמלים הפשוטות ביותר,
ורואים כיצד

14
00:02:57,949 --> 00:03:01,128
היא נעשית יותר ויותר מיואשת,
עד שלבסוף

15
00:03:01,128 --> 00:03:04,004
היא פורצת בבכי,
והיא מתחילה להתייפח

16
00:03:04,004 --> 00:03:07,980
ללא מלים בזרועות הקלינאית שלה.

17
00:03:07,980 --> 00:03:10,297
ואחרי רגעים אחדים,
הקלינאית מנסה טקטיקה חדשה,

18
00:03:10,297 --> 00:03:11,932
והן מתחילות לשיר ביחד,

19
00:03:11,932 --> 00:03:14,073
וגבי מתחילה לשיר
דרך דמעותיה,

20
00:03:14,073 --> 00:03:16,736
ושומעים שהיא מצליחה
לבטא בבירור

21
00:03:16,736 --> 00:03:19,197
את מילותיו של השיר
שמתאר כיצד היא מרגישה,

22
00:03:19,197 --> 00:03:22,117
והיא שרה, בסולם יורד אחד,
היא שרה,

23
00:03:22,117 --> 00:03:25,726
"שיזהר, שיזהר, שיזהר."

24
00:03:25,726 --> 00:03:28,707
וזוהי תזכורת רבת-עוצמה
וחדה ביותר לכך

25
00:03:28,707 --> 00:03:32,271
שיופיה של המוסיקה
יכול לדבר

26
00:03:32,271 --> 00:03:37,047
כשהמלים נאלמות, ובמקרה זה
לדבר פשוטו כמשמעו.

27
00:03:37,047 --> 00:03:38,800
הסרטון הזה
של גבי גיפורדס הזכיר לי

28
00:03:38,800 --> 00:03:41,601
את עבודתו
של ד"ר גוטפריד שלאוג,

29
00:03:41,601 --> 00:03:45,352
אחד מחוקרי מערכת-העצבים הבולטים
שחוקר בהרווארד את המוסיקה והמוח.

30
00:03:45,352 --> 00:03:47,771
שלאוג תומך בטיפול הקרוי

31
00:03:47,771 --> 00:03:52,784
"טיפול בהטעמה מלודית,"
שנעשה מאד פופולרי כטיפול במוסיקה.

32
00:03:52,784 --> 00:03:57,107
שלאוג גילה שקורבנות השבץ שלו,
שלקו בשכחת-לשון,

33
00:03:57,107 --> 00:04:01,757
לא יכלו ליצור משפטים
בני 3 או 4 מלים,

34
00:04:01,757 --> 00:04:05,060
ובכל זאת הצליחו
לשיר את מילותיו של שיר,

35
00:04:05,060 --> 00:04:07,009
בין אם זה היה
"יום הולדת שמח",

36
00:04:07,009 --> 00:04:09,647
או את השיר האהוב עליהם,
של "הנשרים" או "האבנים המתגלגלות".

37
00:04:09,647 --> 00:04:12,586
ואחרי 70 שעות
של שיעורי שירה אינטנסיביים,

38
00:04:12,586 --> 00:04:16,588
הוא גילה שהמוסיקה יכולה ממש
לחווט מחדש

39
00:04:16,588 --> 00:04:19,040
את מוחות חוליו וליצור
מרכז-דיבור

40
00:04:19,040 --> 00:04:20,932
שווה-ערך,
במחצית המוח הימנית שלהם

41
00:04:20,932 --> 00:04:24,431
כפיצוי על הנזק שנגרם
למחצית השמאלית.

42
00:04:24,431 --> 00:04:27,816
כשהייתי בן 17, ביקרתי במעבדה
של ד"ר שלאוג, וערב אחד

43
00:04:27,816 --> 00:04:30,332
הוא הסביר לי חלק
מהמחקר העיקרי

44
00:04:30,332 --> 00:04:34,167
בנושא המוסיקה והמוח-- איך למוסיקאים

45
00:04:34,167 --> 00:04:37,231
יש מבנה מוח שונה באופן יסודי
מזה של לא-מוסיקאים,

46
00:04:37,231 --> 00:04:38,741
איך המוסיקה, וההאזנה למוסיקה,

47
00:04:38,741 --> 00:04:40,995
מסוגלות להאיר את כל המוח

48
00:04:40,995 --> 00:04:44,469
מקליפת המוח הקדמית
ועד המוח הקטן,

49
00:04:44,469 --> 00:04:47,296
איך המוסיקה נעשית מקובלת
בנוירו-פסיכיאטריה

50
00:04:47,296 --> 00:04:50,919
כדי לעזור לילדים עם אוטיזם,
ולאנשים שנאבקים

51
00:04:50,919 --> 00:04:53,704
עם מתח, חרדה ודכאון,

52
00:04:53,704 --> 00:04:57,119
עד כמה חולי פרקינסון מגלים
שהרעד שלהם

53
00:04:57,119 --> 00:05:00,500
וצורת הליכתם מתייצבים
כשהם מאזינים למוסיקה,

54
00:05:00,500 --> 00:05:03,909
וכיצד חולי אלצהיימר בשלב מתקדם,
שהשיטיון שלהם

55
00:05:03,909 --> 00:05:06,805
היה כה חמור
עד שלא יכלו כבר לזהות

56
00:05:06,805 --> 00:05:09,591
את בני משפחתם,
עדיין יכלו לנגן לחן של שופן

57
00:05:09,591 --> 00:05:13,253
בפסתנר, לחן שלמדו בילדותם.

58
00:05:13,253 --> 00:05:16,300
אבל היה מניע נסתר
לביקורי אצל ד"ר שלאוג,

59
00:05:16,300 --> 00:05:19,518
וזה היה הדבר:
עמדתי בצומת דרכים בחיי,

60
00:05:19,518 --> 00:05:22,303
וניסיתי לבחור בין מוסיקה לרפואה.

61
00:05:22,303 --> 00:05:25,264
בדיוק סיימתי את התואר שלי ועבדתי

62
00:05:25,264 --> 00:05:28,137
כעוזר מחקר
במעבדתו של דניס זלקו,

63
00:05:28,137 --> 00:05:31,600
שחוקר בהרווארד את הפרקינסון,
והתאהבתי

64
00:05:31,600 --> 00:05:34,467
במדעי המוח.
רציתי להיות מנתח.

65
00:05:34,467 --> 00:05:38,245
רציתי להיות רופא
כמו פול פרמר או ריק הודס,

66
00:05:38,245 --> 00:05:42,362
האנשים האלה, העשויים ללא-חת,
שהולכים למקומות כמו האיטי או אתיופיה

67
00:05:42,362 --> 00:05:45,193
ועובדים עם חולי איידס
שסובלים משחפת עמידה

68
00:05:45,193 --> 00:05:48,982
לקוקטיילים של תרופות,
או עם ילדים עם סוגי סרטן משחיתי-צורה.

69
00:05:48,982 --> 00:05:51,906
רציתי להפוך
למין רופא צלב-אדום כזה,

70
00:05:51,906 --> 00:05:53,910
רופא ללא גבולות.

71
00:05:53,910 --> 00:05:57,453
מצד שני,
כל חיי ניגנתי בכינור.

72
00:05:57,453 --> 00:06:01,195
המוסיקה עבורי היא יותר מתשוקה.
זאת אובססיה.

73
00:06:01,195 --> 00:06:04,358
זה כמו חמצן.
התמזל מזלי ולמדתי

74
00:06:04,358 --> 00:06:07,437
בביה"ס ג'וליארד במנהטן, וניגנתי

75
00:06:07,437 --> 00:06:11,792
את קונצרט הבכורה שלי עם זובין מהטה
והפילהרמונית הישראלית בתל-אביב,

76
00:06:11,792 --> 00:06:13,830
והתברר שגוטפריד שלאוג

77
00:06:13,830 --> 00:06:17,054
למד לנגן בעוגב
בקונסרבטוריון של וינה,

78
00:06:17,054 --> 00:06:19,437
אבל ויתר על אהבתו למוסיקה
למען קריירה

79
00:06:19,437 --> 00:06:23,118
ברפואה. ובאותו ערב
הייתי מוכרח לשאול אותו,

80
00:06:23,118 --> 00:06:25,654
"איך זה היה עבורך לקבל
את ההחלטה הזו?"

81
00:06:25,654 --> 00:06:27,683
והוא ענה שמידי פעם
הוא עדיין מתגעגע

82
00:06:27,683 --> 00:06:30,455
לחזור ולנגן בעוגב כמו פעם,

83
00:06:30,455 --> 00:06:33,672
ומבחינתי, ביה"ס לרפואה יכול לחכות,

84
00:06:33,672 --> 00:06:36,447
אבל הכינור הזה - ממש לא.

85
00:06:36,447 --> 00:06:39,007
ואחרי שנתיים נוספות
של לימודי מוסיקה, החלטתי

86
00:06:39,007 --> 00:06:41,816
לנסות את הבלתי-אפשרי לפני שאגש
למבחני הכניסה לביה"ס לרפואה

87
00:06:41,816 --> 00:06:44,392
ואירשם לבי"ס לרפואה
כמו בן טוב למשפחה הודית,

88
00:06:44,392 --> 00:06:47,250
כדי להיות לד"ר גופטה הבא.
[צחוק]

89
00:06:47,250 --> 00:06:49,882
החלטתי לנסות את הבלתי-אפשרי

90
00:06:49,882 --> 00:06:52,825
וניגשתי למבחני קבלה לתזמורת
הפילהרמונית המכובדת של לוס-אנג'לס.

91
00:06:52,825 --> 00:06:55,827
זה היה המבחן הראשון שלי,
ואחרי שלושה ימי נגינה

92
00:06:55,827 --> 00:06:58,853
מאחורי מסך בשבוע הנסיון,
הוצעה לי משרה.

93
00:06:58,853 --> 00:07:02,771
וזה היה חלום.
זה היה חלום פרוע,

94
00:07:02,771 --> 00:07:06,271
להופיע בתזמורת, להופיע
באולם "וולט דיסני" המפורסם

95
00:07:06,271 --> 00:07:09,855
בתזמורת שהמנצח שלה היום
הוא גוסטבו דודמל הידוע,

96
00:07:09,855 --> 00:07:12,841
אבל הרבה יותר חשוב עבורי
היה להיות מוקף

97
00:07:12,841 --> 00:07:16,731
במוסיקאים ובמורים רוחניים
שהפכו למשפחתי החדשה,

98
00:07:16,731 --> 00:07:19,925
לביתי המוסיקלי החדש.

99
00:07:19,925 --> 00:07:23,635
אבל כעבור שנה
פגשתי מוסיקאי נוסף שגם הוא

100
00:07:23,635 --> 00:07:26,724
למד בהרווארד,
אדם שעזר לי מאד

101
00:07:26,724 --> 00:07:31,082
למצוא את קולי
ולעצב את זהותי כמוסיקאי.

102
00:07:31,082 --> 00:07:34,363
נתניאל איירס היה
נגן קונטרבס בהרווארד, אבל

103
00:07:34,363 --> 00:07:38,102
הוא סבל מסדרת אירועים פסיכוטיים
בתחילת שנות ה-20 שלו,

104
00:07:38,102 --> 00:07:40,448
הוא טופל בתוראזין ב"בלוויו",

105
00:07:40,448 --> 00:07:43,924
והפך לחסר-בית במשכנות העוני

106
00:07:43,924 --> 00:07:46,370
של מרכז לוס-אנג'לס
30 שנה אחר-כך.

107
00:07:46,370 --> 00:07:49,815
סיפורו של נתניאל הפך
לאות-אזהרה לחיים כחסר-בית

108
00:07:49,815 --> 00:07:52,673
וציון-דרך למען בריאות הנפש
בכל ארצות הברית,

109
00:07:52,673 --> 00:07:54,818
כפי שמסופר בספר ובסרט "הסולן",

110
00:07:54,818 --> 00:07:57,964
אך אני נעשיתי לידידו,
הפכתי למורה שלו לכינור,

111
00:07:57,964 --> 00:08:00,474
ואמרתי לו שתמיד
כשהכינור שלו יהיה איתו,

112
00:08:00,474 --> 00:08:03,445
ותמיד כשהכינור שלי יהיה איתי,
אנגן עימו שיעור.

113
00:08:03,445 --> 00:08:06,124
ובפעמים הרבות בהן ראיתי
את נתניאל במשכנות העוני,

114
00:08:06,124 --> 00:08:08,933
ראיתי באיזו מידה
המוסיקה הצליחה להחזיר אותו

115
00:08:08,933 --> 00:08:11,900
מהרגעים הכי אפלים שלו,
ממה שנראה לי,

116
00:08:11,900 --> 00:08:13,860
בעיני הבלתי-מיומנות,

117
00:08:13,860 --> 00:08:17,660
כתחילתו של אירוע פסיכוטי.

118
00:08:17,660 --> 00:08:20,914
כשניגנתי עם נתניאל,
המוסיקה קיבלה משמעות עמוקה יותר,

119
00:08:20,914 --> 00:08:23,472
כי כעת זו היתה תקשורת,

120
00:08:23,472 --> 00:08:26,382
תקשורת שבה המלים הכזיבו,

121
00:08:26,382 --> 00:08:29,540
תקשורת שמעבירה מסר
עמוק ממלים, שהותירה את רישומה

122
00:08:29,540 --> 00:08:33,029
במישור בסיסי וראשוני
בנפשו של נתניאל,

123
00:08:33,029 --> 00:08:37,576
אבל ממני היא הגיעה
כמנחה מוסיקלית אמיתית.

124
00:08:37,576 --> 00:08:41,553
מצאתי שאני מתרתח מהמחשבה

125
00:08:41,553 --> 00:08:45,462
שאדם כנתניאל יכול בכלל
להיות חסר-בית בשכונת עוני

126
00:08:45,462 --> 00:08:48,801
בגלל מחלת הנפש שלו,
ועם זאת, כמה עשרות אלפים

127
00:08:48,801 --> 00:08:51,906
נוספים נמצאים שם, בשכונת העוני

128
00:08:51,906 --> 00:08:56,662
עם סיפורים טרגיים כמו שלו,
אך לעולם לא יהיו ספר או סרט

129
00:08:56,662 --> 00:08:58,924
שיספרו איך נחלצו מהרחובות?

130
00:08:58,924 --> 00:09:02,937
ובאמצע המשבר הזה שלי,
הרגשתי איכשהו

131
00:09:02,937 --> 00:09:07,032
שחיי המוסיקה בחרו בי, שאיכשהו

132
00:09:07,032 --> 00:09:10,001
אולי במובן נאיבי,
חשתי שמה ששכונת העוני

133
00:09:10,001 --> 00:09:13,012
באמת זקוקה לו,
הוא מישהו כמו פול פרמר

134
00:09:13,012 --> 00:09:17,153
ולא עוד איזה מוסיקאי קלסי
שמנגן בשכונת בונקר היל.

135
00:09:17,153 --> 00:09:19,203
אך בסופו של דבר,
נתניאל היה זה שהראה לי

136
00:09:19,203 --> 00:09:21,930
שאם באמת חשוב לי
לחולל שינוי,

137
00:09:21,930 --> 00:09:26,253
אם אני רוצה לעשות מעשה,
כבר יש הכלי המושלם לכך,

138
00:09:26,253 --> 00:09:31,022
והמוסיקה היא הגשר שמחבר
בין עולמי לעולמו.

139
00:09:31,022 --> 00:09:32,694
יש ציטטה יפהפיה

140
00:09:32,694 --> 00:09:35,158
מאת המלחין הגרמני הרומנטי
רוברט שומאן,

141
00:09:35,158 --> 00:09:40,367
שאמר, "לשלוח אור
לתוך אפלת ליבות בני האדם

142
00:09:40,367 --> 00:09:42,792
זו חובתו של האמן."

143
00:09:42,792 --> 00:09:45,228
וזו ציטטה חריפה במיוחד

144
00:09:45,228 --> 00:09:47,967
כי שומאן עצמו סבל מסכיזופרניה

145
00:09:47,967 --> 00:09:50,075
ומת בבית חולים לחולי-נפש.

146
00:09:50,075 --> 00:09:52,537
ובהשראת מה שלמדתי מנתניאל,

147
00:09:52,537 --> 00:09:54,901
ייסדתי ארגון מוסיקאים
בשכונות העוני

148
00:09:54,901 --> 00:09:58,094
בשם "סימפוניית הרחוב",
כדי להביא את אור המוסיקה

149
00:09:58,094 --> 00:10:00,738
למקומות האפלים ביותר, להופיע

150
00:10:00,738 --> 00:10:03,325
עבור חסרי הבית וחולי הנפש
במחסות ובמרפאות

151
00:10:03,325 --> 00:10:07,355
של שכונות העוני,
להופיע לפני יוצאי קרבות

152
00:10:07,355 --> 00:10:10,765
שסובלים בהלם קרב,
ולפני אסירים

153
00:10:10,765 --> 00:10:14,569
וכאלה שמתוייגים כפושעים חולי-נפש.

154
00:10:14,569 --> 00:10:16,962
בתום אחד האירועים שלנו
בביה"ח "פאטון",

155
00:10:16,962 --> 00:10:19,483
שבסן ברנרדינו, אישה אחת
ניגשה אלינו

156
00:10:19,483 --> 00:10:21,800
ודמעות זלגו על פניה,

157
00:10:21,800 --> 00:10:24,266
היא סבלה משיתוק, היא רעדה,

158
00:10:24,266 --> 00:10:27,288
והיא חייכה חיוך נפלא, ואמרה

159
00:10:27,288 --> 00:10:29,270
שמעולם עד אז
לא שמעה מוסיקה קלסית,

160
00:10:29,270 --> 00:10:31,696
היא לא חשבה שזה ימצא חן בעיניה,
היא מעולם לא שמעה

161
00:10:31,696 --> 00:10:35,798
כינור לפני כן, אבל כששמעה את המוסיקה
זה היה כמו לשמוע את זריחת השמש,

162
00:10:35,798 --> 00:10:39,167
ואיש בכלל לא בא לבקר אותם,
ושלראשונה מזה שש שנים,

163
00:10:39,167 --> 00:10:43,970
כששמעה אותנו מנגנים,
הפסיקה לרעוד מבלי שלקחה תרופות.

164
00:10:43,970 --> 00:10:46,928
מה שגילינו פתאום
בקונצרטים האלה,

165
00:10:46,928 --> 00:10:49,970
הרחק מהבמות ומאור הזרקורים,

166
00:10:49,970 --> 00:10:53,591
החרק מחליפות הטוקסידו,
שהמוסיקאים הופכים להיות הערוץ

167
00:10:53,591 --> 00:10:56,713
להובלת התועלת הריפויית העצומה

168
00:10:56,713 --> 00:10:59,806
שהמוסיקה מעניקה למוח,
אל קהל שלעולם

169
00:10:59,806 --> 00:11:01,608
לא יגיע לאולם הזה,

170
00:11:01,608 --> 00:11:07,440
לעולם לא היה מגיע
לסוג המוסיקה שאנו יוצרים.

171
00:11:07,440 --> 00:11:10,871
בדיוק כשם שהרפואה
משמשת כדי לרפא

172
00:11:10,871 --> 00:11:14,169
יותר מאשר רק את
אבני הבניין של הגוף,

173
00:11:14,169 --> 00:11:17,936
כוחה ויופיה של המוסיקה
מתעלים מעל ל-E

174
00:11:17,936 --> 00:11:20,671
שבראשי-התיבות האהובים שלנו.

175
00:11:20,671 --> 00:11:24,309
המוסיקה היא יותר
מיופי אסתטי כשלעצמו.

176
00:11:24,309 --> 00:11:27,319
תיאום הרגשות שאנו חווים

177
00:11:27,319 --> 00:11:30,576
כשאנו שומעים אופרה מאת וגנר,
או סימפוניה של ברהמס,

178
00:11:30,576 --> 00:11:34,222
או מוסיקה קאמרית מאת בטהובן,
כופים עלינו להיזכר

179
00:11:34,222 --> 00:11:38,130
באנושיות המשותפת של כולנו,
במודעות הקיבוצית העמוקה

180
00:11:38,130 --> 00:11:41,545
שמקשרת בינינו, המודעות האמפטית

181
00:11:41,545 --> 00:11:45,118
שהנוירו-פסיכיאטר איאן מק'גילכרייסט
אומר שצרובה עומק

182
00:11:45,118 --> 00:11:48,194
במחצית המוח הימנית שלנו.

183
00:11:48,194 --> 00:11:51,590
ועבור מי שחיים
בתנאים הכי לא-אנושיים

184
00:11:51,590 --> 00:11:53,751
של מחלות נפש, חוסר בית

185
00:11:53,751 --> 00:11:56,534
וכליאה, המוסיקה ויופיה של המוסיקה

186
00:11:56,534 --> 00:12:01,166
מציעים להם הזדמנות להתעלות
מעל לעולם הסובב אותם,

187
00:12:01,166 --> 00:12:04,548
להיזכר שעדיין יש להם
היכולת לחוות

188
00:12:04,548 --> 00:12:08,500
משהו יפה,
ושהאנושות לא שכחה אותם.

189
00:12:08,500 --> 00:12:11,361
וניצוץ היופי הזה,
ניצוץ האנושיות הזה

190
00:12:11,361 --> 00:12:14,161
הופך לתקווה,

191
00:12:14,161 --> 00:12:17,121
ואנו יודעים, בין אם אנו בוחרים
ללכת בנתיב המוסיקה,

192
00:12:17,121 --> 00:12:20,330
או בנתיב הרפואה,
שזה הדבר הראשון שעלינו להחדיר

193
00:12:20,330 --> 00:12:22,269
לקהילות שלנו, לקהל שלנו,

194
00:12:22,269 --> 00:12:26,200
אם ברצוננו לעורר
את כוח הריפוי הפנימי.

195
00:12:26,200 --> 00:12:28,876
ברצוני לסיים בציטטה
מאת ג'ון קיטס,

196
00:12:28,876 --> 00:12:30,921
המשורר האנגלי הרומנטי,

197
00:12:30,921 --> 00:12:33,859
ציטטה ידוע מאד
שאני בטוח שכולם מכירים.

198
00:12:33,859 --> 00:12:36,878
קיטס עצמו ויתר גם הוא
על קריירה ברפואה

199
00:12:36,878 --> 00:12:40,199
כדי לעסוק בשירה, אך הוא מת
כשהיה גדול ממני בשנה.

200
00:12:40,199 --> 00:12:45,272
אמר קיטס: "יופי הוא אמת,
ואמת היא יופי.

201
00:12:45,272 --> 00:12:51,770
זה כל מה שתדעו בעולם,
וזה כל מה שעליכם לדעת."

202
00:12:54,527 --> 00:15:38,650
[מוסיקה]

203
00:15:38,650 --> 00:16:07,126
[מחיאות כפיים]