מדוע אני מאמין שהיחס הגרוע לו זוכות הנשים הוא הפגיעה הראשונה במעלה בזכויות האדם

ג'ימי קרטר, נשיא ארה"ב לשעבר, צולל בהחלטיות המאפיינת אותו לתוך שלוש סיבות בלתי-צפויות לכך שהיחס הגרוע לנשים ולנערות ממשיך להתבטא בדרכים כה רבות ובאזורים כה רבים בעולם, מפותחים ומתפתחים כאחד. הסיבה העיקרית, לדבריו? - "הגברים פשוט לא שמים קצוץ."

למעשה,

ניסיתי לחשוב על הקריירה שלי
מאז עזבתי את הבית הלבן,

והדוגמה הטובה ביותר שיש לי
היא קריקטורה ב"ניו יורקר", מלפני שנתיים:

ילד קטן מביט באביו,

ואומר: "אבא, כשאגדל,
אני רוצה להיות נשיא-לשעבר."

(צחוק)

ובכן, אני בהחלט ראיתי ברכה
בתפקידי כנשיא-לשעבר,

כי נפלה בחלקי הזכות

שמעטים מאד בעולם
זכו לה אי-פעם

להכיר אנשים כה רבים
בכל היקום הזה.

לא זו בלבד שאני מכיר
את 50 המדינות של ארה"ב,

אלא שאשתי ואני כבר ביקרנו
ביותר מ-145 ארצות בעולם,

ו"מרכז קרטר" מנהל תכניות מלאות
ב-80 מדינות עלי-אדמות.

ופעמים רבות,
כשאנו מגיעים למדינה כלשהי,

אנו לא רק פוגשים
את המלך או הנשיא,

אלא גם את הכפריים
שחיים באזורים הכי נידחים באפריקה,

כך שהמחוייבות הכוללת שלנו,
ב"מרכז קרטר",

היא לקדם את זכויות האדם,

וכמי שמכיר היטב את העולם,
אני יכול לומר לכם חד-משמעית

שהפגיעה מס' אחת
בזכויות האדם בעולם,

שלמרבה המוזרות
לא מרבים להתייחס אליה,

היא הביזוי של נשים ונערות.

(מחיאות כפיים)

יש לכך כמה סיבות,
שאותן אציין תחילה.

ראשית כל, הפרשנות המוטעית
של ספרי דת, כתבי קודש,

בתנ"ך, בברית הישנה,
בברית החדשה, בקוראן וכו',

שאותם פירשו גברים
שתופסים היום עמדות בכירות

בבתי הכנסת, בכנסיות ובמסגדים.

והם פירשו חוקים אלה
כדי להבטיח שהנשים

תקבלנה דרך-שגרה עמדות משניות

בהשוואה לגברים בעיני האל.

זאת בעיה חמורה ביותר.
בד"כ לא מתייחסים אליה.

לפני מספר שנים, בשנת 2000,

הייתי בפטיסטי,
בפטיסטי דרומי מזה 70 שנה --

דעו לכם שאני עדיין מלמד
מידי יום א' בבי"ס נוצרי;

אני עומד ללמד שם
גם ביום א' הקרוב --

אך הוועידה הבפטיסטית הדרומית
של שנת 2000 החליטה

שנשים צריכות למלא תפקיד משני,

בכפוף לגברים.

והם פרסמו צו

שמונע מנשים להתמנות
לתפקידי כמורה בכנסיה

או בצבא,

ואם אישה מלמדת כיתה

בסמינר בפטיסטי דרומי,

אסור לה ללמד
אם בכיתה נוכח נער,

משום שאפשר למצוא בתנ"ך פסוקים,

יש בתנ"ך מעל 30,000 פסוקים

שקובעים שאסור לאישה ללמד גבר
וכדומה.

אבל המטרה העיקרית
לפרשנות השגויה של כתבי הקודש

היא כדי שהגברים ימשיכו להחזיק
בעמדותיהם הבכירות.

זאת בעיה שמחלחלת לכל מקום,

משום שהגברים יכולים להפעיל כוח זה

ואם בעל או מעביד מתעללים, למשל,
רוצים לפגוע בנשים,

הם יכולים לטעון שאם הנשים
אינן שוות בעיני האל,

מדוע עליהם להתייחס אליהן כשוות?

מדוע עלי לשלם להן שכר שוויוני
על אותה עבודה?

המגפה החמורה השניה

שגורמת לבעייה זו
היא הפנייה המופרזת לאלימות,

מה שהולך ומתגבר
במידה רבה מאד בעולם כולו.

בארצות הברית של אמריקה, למשל,

היתה לנו עליה עצומה
בהשפלת בני-אדם עניים,

בעיקר שחורים ובני-מיעוטים,
ע"י הכנסתם לכלא.

כשכיהנתי כמושל ג'ורג'יה,

אחד מכל 1,000 אמריקנים
היה בכלא.

כיום, 7.3 אנשים מכל 1,000
נמצאים בכלא.

זו עליה של פי 7.

ומאז עזבתי את הבית הלבן,

היתה עליה של 800%
במספר הנשים

שצבע עורן שחור,
שנמצאות בכלא.

אנו גם אחת הארצות היחידות
עלי-אדמות

שמנהיגות עונש מוות,
כמדינה מפותחת.

ואנו מדורגים לצד המדינות
שהכי מבזות אנשים

בכל היבטי זכויות האדם
בכך שאנו מעודדים את עונש המוות.

היום אנו בקליפורניה,
ולפני כמה ימים גיליתי

שקליפורניה הוציאה 4 מיליארד דולר

בכך שגזרה על 13 בני-אדם
עונש מוות.

אם עושים את החשבון,
לקליפורניה עולה 307 מיליון דולר

לשלוח אדם אחד ויחיד לגרדום.

השבוע חוקקה מדינת נברסקה חוק
שמבטל את עונש המוות,

משום שהוא יקר מדי.
(מחיאות כפיים)

כך שהפנייה לאלימות ולהשפלה
של אנשים עניים וחסרי-ישע

היא גורם נוסף בעלייה
בהתעללות בנשים.

הבה ואפרט מעט התעללויות בנשים
שהכי מדאיגות אותי,

אקצר מאד, כי זמני מוגבל,
כידוע לכם.

האחת היא השחתת אברי-מין.

השחתת אברי-מין היא דבר נורא
שאיננו מוכר לנשים האמריקניות,

אבל בארצות מסוימות,
בארצות רבות,

כשנולד ילד ממין נקבה,
בשלב מוקדם מאד בחייה,

אברי המין שלה נכרתים כליל
במעין מכשיר קיצוץ,

שיש בו סכין גילוח
ובשיטה לא-סטרילית.

כורתים את החלקים החיצוניים
של אברי המין הנשיים,

ולעתים, במקרים קיצוניים יותר
אבל לא נדירים במיוחד,

תופרים את הפתח כך שהנערה
יכולה רק להשתין או לקבל וסת,

ובהמשך חייה, כשהיא נישאת,
משתמשים באותו מכשיר קיצוץ

ופותחים את הפתח
כדי שתוכל לקיים יחסי-מין.

זה איננו נדיר, למרות שזו
עבירה על החוק ברוב הארצות.

במצרים, למשל,

91% מכל הנקבות
שחיות כיום במצרים

עברו השחתה כזו של אברי המין.

בארצות אחרות
מדובר ביותר מ-98%

של נשים שנפגעות כך
לפני הגיען לפירקן.

זהו סבל איום ונורא

של כל הנשים שחיות
בארצות הללו.

בעיה חמורה ביותר נוספת
היא רצח על חילול כבוד המשפחה,

כשמשפחות שמפרשות לא נכון, שוב,
את כתבי הקודש --

אין בקוראן דבר שמצווה זאת --

מוציאות להורג בת מבנותיהן

אם נפלה קורבן לאונס

או אם נישאה לגבר
בהמרותה את פי אביה,

ולפעמים, אפילו אם לבשה
בגדים לא-הולמים.

וזה נעשה בידי בני משפחתה,

כך שהם הופכים לרוצחים

כשהנערה "ממיטה קלון" על המשפחה.

לפני זמן לא רב נערך במצרים
סקר מטעם האו"ם

שהראה ש-75%
ממעשי רצח אלה של בנות

מבוצעים בידי אביהן, דודן
או הבן, אחיהן,

אבל 25% ממעשי הרצח הללו
מנוהלים ע"י נשים.

בעיה נוספת שיש לנו בעולם

שנוגעת במיוחד לנשים
היא העבדות,

או "סחר בבני-אדם",
כפי שמכנים זאת היום.

12.5 מיליון בני-אדם
נמכרו מאפריקה לעבדות

בעולם החדש,
במאות ה-18 וה-19.

30 מיליון בני-אדם
חיים כיום בתנאי עבדות.

משרד החוץ של ארה"ב
מוסמך כיום ע"י הקונגרס

לפרסם דו"ח שנתי,

ומשרד החוץ מדווח
ש-800,000 בני-אדם

נמכרים מידי שנה לעבדות
בגבולות בינלאומיים,

וש-80% מהם הן נשים,

שנמכרות כשפחות מין.

בארה"ב, בזה הרגע,

60,000 בני-אדם חיים בשעבוד,
כעבדים.

באטלנטה שבג'ורג'יה,
שבה ממוקם "מרכז קרטר",

ושבה אני מלמד, באוניברסיטת אמורי,

בין 200 ל-300 נשים
נמכרות לעבדות מידי חודש.

מה שמציב אותה
במקום מס' 1 במדינה בתחום זה.

באטלנטה פועל נמל התעופה
העמוס בעולם,

ועוברים בו המוני נוסעים
מחצי הכדור הדרומי.

אם בעלים של בית בושת

רוצה לקנות נערה
בעלת עור חום או שחור,

הוא יכול, תמורת 1,000 דולר.

נערה בעלת עור לבן
תכניס פי כמה יותר,

ובעל בית הבושת הממוצע
באטלנטה, וכעת גם בארה"ב,

יכול להרוויח כ-35,000 דולר לשפחה.

סחר המין באטלנטה שבג'ורג'יה
גדול מכל סחר הסמים

באטלנטה שבג'ורג'יה.

זוהי אם כן בעיה חמורה ביותר,
והבעיה הבסיסית היא הזנות.

כי אין בית זונות אחד באמריקה

שאיננו מוכר לפקידים המקומיים,

למשטרה המקומית, למפקד המשטרה,
לראש העיר וכן הלאה.

וזה מוביל לאחת הבעיות
החמורות ביותר,

דהיינו, שקונים יותר ויותר נשים
שמוכנסות לעבדות מין

בכל הארצות בעולם.

לשוודיה יש גישה טובה לנושא.

לפני כ-15-20 שנה,
שוודיה החליטה לשנות את החוק,

וכבר לא תובעים בה נשים

המשמשות כשפחות מין,

אלא את בעלי בתי הבושת, הסרסורים
ואת הלקוחות הזכרים,

ו-- (מחיאות כפיים)
הזנות הצטמצמה.

בארה"ב אנו נוקטים
בדיוק בעמדה ההפוכה.

על כל זכר שנעצר
בגין סחר-מין פלילי,

נעצרות 25 נשים
בארצות הברית של אמריקה.

קנדה, אירלנד,
את שוודיה כבר הזכרתי,

צרפת ומדינות נוספות עוברות כעת
ל"מודל השוודי".

זהו דבר נוסף שניתן לעשות.

יש לנו בארצנו שני מוסדות גדולים
שנערצים על כולנו:

הצבא שלנו ומערכת האוניברסיטאות
הנהדרת שלנו.

כיום בודקים בצבא
כמה תקיפות מיניות מתרחשות.

בדו"ח האחרון שקיבלתי
נרשמו 26,000 תקיפות מיניות

שהתרחשו בצבא --

26,000.

מתוכן, 3,000 בלבד, לא הרבה מ-1%
מגיעות לערכאות,

וזה משום שהמפקד העליון
של כל ארגון --

ספינה, כמו הצוללת שלי,
או גדוד בצבא,

או מחלקת נחתים --

למפקד העליון שמורה לפי החוק
הזכות להחליט

אם לתבוע אנס לדין, או לא,

וכמובן, הדבר האחרון שרצוי להם
הוא שמישהו יידע

שתחת פיקודם מתרחשות תקיפות מיניות,

ולכן הם לא עושים זאת.

יש לשנות את החוק.

כאחת מכל 4 נערות
שנכנסות לאוניברסיטאות האמריקניות

תותקף מינית לפני סיום לימודיה,

וכיום, זה זוכה לפרסום רב,

חלקית הודות לספרי,
אבל יש גורמים נוספים,

כך ש-89 אוניברסיטאות באמריקה
ספגו כיום גינויים

ממשרד החינוך, לפי סעיף 9,

משום שראשי האוניברסיטאות
אינם משגיחים על הנשים

ומגינים עליהן מפני תקיפות מיניות.

משרד המשפטים אומר
שמעל מחצית מעשי האונס

בקמפוס של קולג' כלשהו
מבוצעים בידי אנסים סדרתיים,

כי מחוץ למערכת האוניברסטאית,

אם הם יבצעו אונס,
הם ייתבעו לדין,

אבל בקמפוס של האוניברסיטה,
הם יכולים לאנוס מבלי להיענש.

הם אינם נתבעים לדין.

אלה הדברים שמתרחשים בחברה שלנו.

דבר נוסף וחמור ביותר
שנוגע להתעללות בנשים ובנערות

הוא העדר שכר שוויוני
תמורת עבודה זהה.

כפי שידוע לכם.
(מחיאות כפיים)

לעתים זה זוכה לפרשנות שגויה,
אך בכל האמור בתעסוקה מלאה,

אישה בארה"ב של ימינו
משתכרת 23% פחות מגבר.

כשהתמניתי לנשיא,
ההפרש היה 39%.

כך שעשינו כברת-דרך מסוימת,
חלקית, כי הייתי הנשיא

וכן הלאה --
(מחיאות כפיים וצחוק) --

אבל ב-15 השנים האחרונות
לא היתה כל התקדמות,

וההפרש נותר 23-24%

במשך 15 השנים האחרונות.

זה מה שקורה.

אם תקחו את רשימת חברות
"פורצ'ן 500",

ב-23 מהן יש מנכ"ליות,

23 מתוך 500,

ואותן מנכ"ליות,
כפי שידוע לכם היטב,

מרוויחות בממוצע פחות

משאר המנכ"לים.

זה מה שקורה בארץ שלנו.

בעיה נוספת עם ארצות הברית

היא היותנו האומה
הכי לוחמנית עלי-אדמות.

היינו מעורבים במלחמות
עם 25 מדינות נפרדות

מאז מלחמת העולם השניה.

היו לנו גייסות שלחמו על הקרקע,

או כוחות מוטסים

שהפילו פצצות על אנשים.

היו לנו גם מל"טים, כמובן,
שתקפו אנשים, וכדומה.

נלחמנו נגד 25 מדינות שונות

או יותר,
מאז מלחמת העולם השניה.

היו ארבע שנים,
לא אומר אילו,

שבהן לא --

(מחיאות כפיים)
-- לא הפלנו אף פצצה --

-- לא הפלנו אף פצצה,
לא שיגרנו אף טיל,

ולא ירינו ולו כדור אחד.

בכל אופן, הדברים האלה,
הפנייה לאלימות

והפרשנות השגויה של כתבי הקודש

הם שגורמים, הם הגורמים העיקריים
להשפלת נשים ונערות.

ישנו גורם בסיסי נוסף
שאינני צריך לציין,

והוא שבאופן כללי,
הגברים לא שמים קצוץ.

(מחיאות כפיים)
זה נכון.

הגבר הממוצע שעשוי לומר:
"אני מתנגד להשפלת נשים ונערות",

מקבל בשתיקה את מעמדו המיוחס.

וזה דומה מאד
למה שהכרתי כילד,

כשהתקיימה הפרדה שוויונית...

כשהתקיימה אפליה גזעית בחסות החוק
במשך 100 שנה,

מ-1865, תום מלחמת האזרחים,

ממש עד שנות ה-60
של המאה ה-20,

כשלינדון ג'ונסון העביר חוקים

למען שוויון זכויות.

אבל באותה תקופה
היו לבנים רבים

שלא ראו בעין יפה
את ההפרדה הגזעית,

ובכל זאת שתקו,

משום שנהנו מזכויות היתר
של משרות עדיפות,

גישה ייחודית להיבחרות
לחברי-מושבעים,

בתי-ספר טובים יותר, וכל היתר,

וכך בדיוק קורה היום.

כי לגבר הממוצע
לא ממש איכפת.

גם אם הוא אומר: "אני מתנגד
לאפליית נשים ונערות,"

הוא עדיין נהנה ממעמד מיוחס.

וקשה מאד להניע
את רוב הגברים

ששולטים במערכת האוניברסיטאות,

את רוב הגברים ששולטים
במערכת הצבאית,

את רוב הגברים ששולטים
בממשלות העולם,

ואת רוב הגברים ששולטים
בדתות הגדולות.

אז מהו הדבר הבסיסי
שעלינו לעשות היום?

הייתי אומר שהדבר הטוב ביותר
שנוכל לעשות כיום

הוא שהנשים במדינות החזקות,

כמו בארץ הזאת
ובמקומות מהם באתם,

אירופה וכד', שיש להן השפעה
וחופש דיבור ופעולה,

עליכן לקחת על עצמכן
את האחריות

לדרוש בתקיפות רבה יותר

לשים קץ לאפליה הגזעית
נגד נערות ונשים

בכל רחבי העולם.

האישה הממוצעת במצרים

לא מסוגלת לקבוע הרבה
אם בנותיה

תעבורנה השחתה של אברי המין שלהן
וכדומה.

אפילו לא נכנסתי לפרטים בנושא הזה.

אבל אני מקווה שמתוך הכנס הזה,

כל אישה ואישה כאן
תגרום לבעלה להבין

את ההתעללויות האלה
בקמפוס האוניברסיטאי, בצבא וכד'

ובשוק העבודה, בעתיד,

שעליו להגן על בנותיו
ועל נכדותיו.

יש לי 12 נכדים, 4 ילדים
ו-10 נינים,

ואני מרבה לחשוב עליהם

ועל הצרה שעתידה
לקדם את פניהם באמריקה,

לא רק אילו חיו
במצרים או בחו"ל,

מבחינת שוויון הזכויות שלהם,

ואני מקווה שכולכם תצטרפו אלי

במלחמה למען הנשים והנערות
בכל רחבי העולם

ובהגנה על זכויות האדם שלהן.

תודה רבה לכם.

(מחיאות כפיים)