Return to Video

למה עיצוב צריך לכלול את כולם

  • 0:01 - 0:03
    אני רוצה לתת לכם פרספקטיבה חדשה.
  • 0:04 - 0:07
    זה נשמע גרנדיוזי. וזה כך.
  • 0:08 - 0:09
    יצאתי מאירלנד אתמול בבוקר.
  • 0:10 - 0:12
    נסעתי מדבלין לניו יורק
  • 0:12 - 0:14
    בעצמי.
  • 0:14 - 0:16
    אך העיצוב של שדה התעופה
  • 0:16 - 0:19
    המטוס,הטרמינל
  • 0:19 - 0:22
    מאפשר מעט מאוד תפקוד עצמאי
    כשאת בגובה 105.5 ס"מ.
  • 0:23 - 0:26
    לאמריקנים, זה 3 רגל ו 5 אינצ'.
  • 0:28 - 0:31
    אני הוסעתי בכסא גלגלים במהירות
    דרך הטרמינל ע"י דייל,
  • 0:32 - 0:35
    אני לא נוהגת להשתמש בכסא גלגלים,
  • 0:36 - 0:38
    אך בגלל העיצוב של שדה התעופה
  • 0:38 - 0:40
    וחוסר הנגישות שלו,
  • 0:40 - 0:42
    זו הדרך יחידה בה אני יכולה להתנייד,
  • 0:43 - 0:46
    עם התיק בין הרגליים שלי,
  • 0:46 - 0:49
    הסיעו אותי דרך האבטחה, הבדיקה הבטחונית
  • 0:49 - 0:52
    והגעתי לשער העליה למטוס.
  • 0:53 - 0:56
    השתמשתי בשירותי הנגישות של שדה התעופה
  • 0:56 - 0:59
    בגלל שרוב רובו של הטרמינל
    לא עוצב במחשבה עלי.
  • 1:00 - 1:02
    למשל עמדת האבטחה.
  • 1:02 - 1:05
    אני לא חזקה מספיק כדי להרים את התיק שלי
  • 1:05 - 1:07
    מהקרקע למסוע.
  • 1:08 - 1:10
    המסוע נמצא בגובה העיניים שלי
  • 1:11 - 1:15
    ואנשי הבטחון שם, מסיבות בטחוניות
    לא יכולים לעזור לי
  • 1:16 - 1:17
    ולהרים את התיק בשבילי.
  • 1:18 - 1:22
    עיצוב פוגע ביכולת שלי לתפקד
    בצורה עצמאית ואוטונומית.
  • 1:23 - 1:26
    אבל זה לא תמיד רע, לטוס במידות האלו,
  • 1:27 - 1:30
    המרחב לרגליים במחלקת תיירים
    הוא כמו של מחלקת עסקים.
  • 1:30 - 1:32
    [צחוק]
  • 1:33 - 1:35
    לעיתים קרובות אני שוכחת שאני קטנת קומה.
  • 1:35 - 1:39
    זו הסביבה הפיזית והחברה שמזכירים לי.
  • 1:40 - 1:44
    להשתמש בשירותים ציבוריים זו חוויה מתסכלת
  • 1:45 - 1:47
    אני נכנסת לתא
  • 1:47 - 1:49
    אבל אני לא מגיעה למנעול.
  • 1:50 - 1:52
    אני יצירתית ומלאת תושיה.
  • 1:53 - 1:56
    אני מסתכלת סביבי לראות אם
    יש משהו שאני יכולה לעמוד עליו.
  • 1:57 - 1:59
    זה בטוח?
  • 1:59 - 2:00
    לא ממש.
  • 2:01 - 2:03
    זה נקי והגייני?
  • 2:03 - 2:05
    בטח שלא.
  • 2:06 - 2:07
    אבל האלטרנטיבה גרועה הרבה יותר.
  • 2:08 - 2:10
    אם זה לא עובד, אני משתמשת בסלולרי שלי.
  • 2:11 - 2:14
    זה נותן לי עוד כמה ס"מ
  • 2:14 - 2:17
    אז אני מנסה לנעול את המנעול
    בעזרת האי-פון שלי.
  • 2:18 - 2:22
    טוב, אני מניחה שזה לא בדיוק מה
    שג'וני אייב חשב עליו כשעיצב את האי-פון.
  • 2:22 - 2:23
    אבל זה עובד.
  • 2:25 - 2:27
    האפשרות השניה היא, שאגש לאנשים זרים
  • 2:28 - 2:31
    אני נורא מתנצלת
  • 2:31 - 2:34
    ומבקשת מהם לעמוד ולשמור לי על הדלת.
  • 2:35 - 2:37
    הם שומרים
  • 2:37 - 2:39
    ואני יוצאת משם אסירת תודה
  • 2:39 - 2:41
    אבל לגמרי מושפלת,
  • 2:42 - 2:44
    ומקווה שהם לא ישימו לב
  • 2:44 - 2:46
    שיצאתי מהשירותים בלי לרחוץ ידיים.
  • 2:47 - 2:50
    אני לוקחת איתי תמיד חומר מחטא לידיים
  • 2:51 - 2:57
    כי הכיור, הסבון, מייבש הידיים והמראה
  • 2:57 - 2:58
    כולם גבוהים מידי בשבילי.
  • 2:59 - 3:02
    עכשיו, שירותים נגישים הם אפשרות.
  • 3:02 - 3:04
    בשירותים נגישים אני יכולה להגיע
    למנעול של הדלת,
  • 3:05 - 3:09
    לכיור, לסבון, למייבש הידיים ולמראה.
  • 3:10 - 3:13
    אבל אני לא יכולה להשתמש באסלה.
  • 3:15 - 3:17
    היא מעוצבת בכוונה להיות גבוהה
  • 3:17 - 3:20
    כך שאנשים המשתמשים בכסאות גלגלים
    יוכלו לעבור אליה בקלות.
  • 3:21 - 3:25
    זו המצאה נפלאה והכרחית,
  • 3:25 - 3:30
    אך בעולם העיצוב כשאנחנו מתארים
    פרויקט חדש או רעיון כ'נגיש',
  • 3:31 - 3:32
    מה זה אומר?
  • 3:33 - 3:35
    למי זה נגיש?
  • 3:36 - 3:39
    והצרכים של מי לא קיבלו תשובה?
  • 3:40 - 3:41
    עכשיו השירותים הם דוגמה
  • 3:42 - 3:44
    למקום בו העיצוב, פוגע בכבוד העצמי שלי.
  • 3:45 - 3:48
    אך הסביבה הפיזית משפיעה עלי
    גם בדרכים הרבה יותר יומיומיות,
  • 3:49 - 3:51
    משהו פשוט כמו להזמין ספל קפה.
  • 3:52 - 3:54
    טוב, אני חייבת להודות
  • 3:54 - 3:56
    אני שותה הרבה יותר מידי קפה.
  • 3:56 - 3:59
    אני מזמינה קפה לטה וניל דל שומן,
  • 3:59 - 4:02
    אבל אני מנסה לגמול את עצמי מהסירופ.
  • 4:03 - 4:06
    אבל בית הקפה, לא מעוצב טוב,
  • 4:06 - 4:07
    לפחות לא בשבילי.
  • 4:08 - 4:10
    אני עומדת בתור ליד דלפק העוגות
  • 4:10 - 4:12
    המוכר קורא להזמנה הבאה.
  • 4:13 - 4:15
    "הבא בבקשה!" הם צועקים.
  • 4:16 - 4:18
    הם לא יכולים לראות אותי.
  • 4:19 - 4:21
    האדם שמאחורי בתור מצביע עלי
  • 4:21 - 4:24
    וכולם נבוכים.
  • 4:24 - 4:28
    אני מזמינה כמה שיותר מהר
    והולכת לקבל את הקפה שלי.
  • 4:28 - 4:31
    עכשיו, תזכרו לרגע,
  • 4:32 - 4:33
    איפה שמים את ספל הקפה שלי?
  • 4:34 - 4:36
    על הדלפק הגבוה מעלי ובלי מכסה.
  • 4:36 - 4:39
    לקחת את הקפה ששילמתי עליו
  • 4:39 - 4:42
    זו פעולה מאוד מסוכנת.
  • 4:43 - 4:46
    עיצוב משפיע גם על הבגדים
    שאני רוצה ללבוש.
  • 4:46 - 4:49
    אני רוצה להתלבש בצורה
    המשקפת את האישיות שלי.
  • 4:49 - 4:52
    קשה למצוא בגדים כאלה במחלקת הילדים.
  • 4:53 - 4:56
    ולבגדי נשים צריך לעשות יותר מידי שינויים
  • 4:57 - 5:01
    אני רוצה לנעול נעליים שישקפו את גילי,
    התחכום והמקצועיות שלי.
  • 5:02 - 5:06
    במקומן, מציעים לי נעלי ספורט עם וולקרו
    או עם אורות בסוליות.
  • 5:07 - 5:11
    זה לא שאני נגד אורות מהבהבים בסוליות.
  • 5:11 - 5:12
    [צחוק]
  • 5:13 - 5:16
    עיצוב משפיע אפילו על דברים פשוטים כאלה.
  • 5:17 - 5:18
    כמו לשבת על כיסא.
  • 5:19 - 5:22
    אני לא יכולה לעבור בקלות מעמידה לישיבה.
  • 5:23 - 5:27
    בגלל הסטנדרטים של עיצוב גובה הכסאות.
  • 5:27 - 5:29
    עלי לזחול על הידיים והברכיים
  • 5:29 - 5:31
    רק כדי לטפס על הכסא,
  • 5:31 - 5:35
    ולשים לב שהוא יכול להתהפך תוך כדי.
  • 5:36 - 5:38
    אבל בעוד ההשפעה של עיצוב עלי
  • 5:38 - 5:43
    אם זה כסא, שירותים, בית קפה
    או בגדים,
  • 5:43 - 5:46
    אני סומכת ונעזרת
  • 5:46 - 5:48
    בטוב ליבם של זרים.
  • 5:50 - 5:51
    אבל לא כולם כל כך נחמדים.
  • 5:52 - 5:55
    אני נזכרת בזה שאני אישה קטנת קומה
  • 5:55 - 5:56
    כשזר מצביע,
  • 5:58 - 5:59
    בוהה,
  • 5:59 - 6:01
    צוחק,
  • 6:01 - 6:03
    קורא לי בשמות,
  • 6:03 - 6:05
    או מצלם אותי.
  • 6:06 - 6:07
    זה קורה כמעט כל יום.
  • 6:09 - 6:12
    עם עליתן של הרשתות החברתיות,
    קיבלתי הזדמנות
  • 6:12 - 6:16
    ובמה מתאימה, להשמיע את קולי, כבלוגרית
    וכאקטיביסטית,
  • 6:16 - 6:19
    אבל זה גם הלחיץ אותי
  • 6:19 - 6:21
    שאני עוד עלולה להפוך למימ
  • 6:21 - 6:22
    או תופעה וויראלית,
  • 6:23 - 6:25
    בלי הסכמתי,
  • 6:26 - 6:29
    אז בואו, נקח רגע, עכשיו,
  • 6:29 - 6:31
    ונבהיר משהו,
  • 6:32 - 6:34
    המילה "גמד" היא השמצה.
  • 6:35 - 6:39
    היא נכנסה לשימוש בתקופות בהן
    הופענו בקרקסים.
  • 6:41 - 6:42
    החברה התבגרה מאז.
  • 6:43 - 6:45
    גם אוצר המילים שלנו צריך להתבגר.
  • 6:46 - 6:48
    שפה היא כלי בעל עוצמה.
  • 6:48 - 6:50
    המילים הן לא רק שמות, בחברה שלנו,
  • 6:51 - 6:52
    הן מעצבות אותה.
  • 6:53 - 6:56
    אני גאה מאוד להיות קטנת קומה
  • 6:56 - 7:00
    ושירשתי את תסמונת האקונדרפליה
  • 7:00 - 7:02
    אבל יותר מהכל אני גאה להיות שינייד.
  • 7:03 - 7:06
    אקונדרפלסיה היא התסמונת הנפוצה ביותר
    מאלו שגורמות לקטנות קומה
  • 7:06 - 7:10
    הפירוש של המילה הוא "ללא הווצרות של סחוס"
  • 7:11 - 7:14
    יש לי איברים קצרים ותווי פנים המשותפים
    ללוקים בתסמונת הזו,
  • 7:15 - 7:17
    המצח שלי והאף.
  • 7:18 - 7:20
    הזרועות שלי לא יכולות להתיישר לגמרי,
  • 7:20 - 7:22
    אבל אני מסוגלת ללקק את המרפק שלי.
  • 7:23 - 7:24
    אני לא מראה לכם את זה.
  • 7:25 - 7:30
    אקונדרופלסיה מתרחשת בממוצע
    אחת לכל 20,000 לידות.
  • 7:31 - 7:34
    80% מהאנשים קטני הקומה נולדים
    לשני הורים בעלי גובה ממוצע.
  • 7:35 - 7:39
    המשמעות היא שלכל מי שבחדר הזה
    יכול להוולד לו ילד עם אקונדרופלסיה
  • 7:40 - 7:43
    אני דווקא ירשתי את המצב הזה מאבא שלי.
  • 7:44 - 7:46
    אני רוצה להראות לכם תמונה של המשפחה שלי
  • 7:47 - 7:49
    אמא שלי בגובה ממצע,
  • 7:49 - 7:52
    אבא שלי הוא קטן קומה
  • 7:52 - 7:54
    אני הבכורה מבין חמישה ילדים.
  • 7:54 - 7:57
    יש לי שלוש אחיות ואח אחד.
  • 7:58 - 7:59
    כולם בגובה ממוצע.
  • 8:00 - 8:04
    אני מאוד בת מזל להוולד למשפחה
  • 8:04 - 8:07
    שטיפחה את הסקרנות והעקשנות שלי,
  • 8:08 - 8:13
    שהגנה עלי מרוע ובורות של זרים
  • 8:13 - 8:17
    שציידה אותי בכושר התאוששות
    יצירתיות, ובטחון עצמי.
  • 8:17 - 8:22
    שלהם הייתי זקוקה כדי לשרוד ולשנות
    את הסביבה הפיזית, ואת החברה.
  • 8:23 - 8:27
    אם הייתי צריכה להצביע על
    סיבה אחת בזכותה הצלחתי,
  • 8:27 - 8:31
    זה בזכות העובדה שהייתי
    ואני עדיין ילדה אהובה,
  • 8:32 - 8:35
    טוב, ילדה אהובה עם הרבה חוצפה וציניות,
  • 8:35 - 8:37
    אבל אהובה, בכל מקרה.
  • 8:38 - 8:41
    בכך שאני נותנת לכם לראות מי אני היום
  • 8:42 - 8:44
    אני רוצה להציע לכם פרספקטיבה חדשה.
  • 8:45 - 8:47
    אני רוצה לאתגר את התפיסה
  • 8:47 - 8:50
    שעיצוב הוא רק כלי ליצירת תפקוד ויופי,
  • 8:51 - 8:54
    עיצוב משפיע מאוד על חייהם של אנשים.
  • 8:55 - 8:57
    על הכל.
  • 8:57 - 9:01
    עיצוב הוא דבר שיכול לגרום לנו להרגיש
    חלק מהסביבה.
  • 9:01 - 9:05
    בעזרתו אפשר גם לתמוך בכבודם
    הבסיסי של אנשים
  • 9:05 - 9:07
    ובזכויות האדם שלהם.
  • 9:08 - 9:10
    עיצוב יכול גם ליצור חולשות
  • 9:10 - 9:13
    בקבוצות שצרכיהן לא נלקחים בחשבון.
  • 9:14 - 9:18
    אז היום, אני רוצה לאתגר את התפישות שלכם:
  • 9:19 - 9:21
    למען מי אנחנו לא מעצבים?
  • 9:21 - 9:24
    איך אנחנו יכולים להגביר את הקול שלהם?
  • 9:24 - 9:25
    ואת ההתנסות שלהם?
  • 9:26 - 9:27
    מהו הצעד הבא?
  • 9:28 - 9:31
    עיצוב הוא פריבילגיה עצומה,
  • 9:31 - 9:33
    אבל הוא אחריות גדולה יותר.
  • 9:34 - 9:36
    אני רוצה שתפתחו את עינייכם.
  • 9:37 - 9:38
    תודה רבה.
  • 9:38 - 9:42
    [מחיאות כפיים]
Title:
למה עיצוב צריך לכלול את כולם
Speaker:
שינייד בורק
Description:

שינייד בורק שמה לב לפרטים שרובנו לא רואים. מגובה של 105 ס"מ, העיצוב של המרחב, מגובה המנעול ועד למידות של נעליים, לעיתים קרובות מונע ממנה לעשות דברים בעצמה. כאן היא מספרת לנו איך זה לנוע בעולם כקטנת קומה ושואלת: "בשביל מי אנחנו לא מעצבים"?
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
09:57

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.