הקסם של האמזון: נהר בלתי נראה שזורם סביבנו

נהר האמזונס הוא כמו לב, שואב מים מהימים דרכו, וחזרה לאטמוספירה דרך 600 מיליארד עצים, שמשמשים כמו ריאות. עננים נוצרים, גשם יורד והיער משגשג. בהרצאה לירית, אנטוניו דונטו נוברה מגלה את כוח החיים של האזור, ואיך הוא מספק שרותים סביבתיים לעולם. משל לסמפוניה יוצאת הדופן שהיא הטבע.

מה אתם חושבים?

לאלה שצפו בהרצאת TED
הבלתי נשכחת של סר קן רובינסון,

אני דוגמה טיפוסית של מה שהוא מתאר

כ "הילד כצורה של תעבורה לראש,"

פרופסור באוניברסיטה.

אתם אולי חושבים שזה לא היה הוגן

שהתבקשתי להרצות אחרי
שתי ההרצאות הראשונות האלו

כדי לדבר על מדע.

אני לא יכול להזיז את הגוף שלי לפי הקצב,

ואחרי שהמדען הפך לפילוסוף,

אני חייב לדבר על מדע קשיח.

זה יכול להיות נושא מאוד יבש.

ועדיין, אני מרגיש כבוד.

מעולם בקריירה שלי,

וזו היתה קריירה ארוכה,

לא היתה לי ההזדמנות להתחיל הרצאה

כשיש לי השראה, כמו זו.

בדרך כלל, לדבר על מדע

זה כמו אימון במקום יבש.

עם זאת, היתה לי הזכות

להיות מוזמן לבוא לפה כדי לדבר על מים.

המילה "מים" ו "יבש" לא מתאימות נכון?

זה אפילו טוב יותר לדבר על מים באמזונס,

שזו העריסה הנפלאה של החיים, חיים חדשים.

אז זה מה שנתן לי השראה.

לכן אני פה, למרות שאני נושא

את ראשי לפה.

אני מנסה, או אנסה להעביר את ההשראה הזו.

אני מקווה שהסיפור הזה יתן לכם
השראה ושתפיצו את הרעיון.

אנחנו יודעים שיש מחלוקת,

האמזונס הוא ה"ריאה של העולם,"

בגלל הכוח העצום שיש בו חלופת גזים חיונית

בין יער והאטמוספירה.

אנחנו גם שומעים
על המחסן של הגיוון הביולוגי.

בעוד הרבה מאמינים בזה,

מעטים יודעים את זה.

אם אתם יוצאים לשם, בביצה הזו,

אתם תופתעו --

אתם בקושי יכולים לראות את החיות.

האינדיאנים אמרו,
"ליער יש יותר עיניים מעלים."

וזה נכון, ואני אנסה להראות לכם משהו.

אבל היום, אני עומד להשתמש בגישה שונה,

אחת שקיבלה השראה משתי יוזמות פה,

אחת הרמונית ואחת פילוסופית.

אני אנסה להשתמש בגישה מעט חומרנית,

אבל היא גם מנסה להעביר שבטבע, יש

פילוסופיה יוצאת דופן והרמוניה.

לא תהיה מוזיקה במצגת שלי,

אבל אני מקווה שתשימו לב למוזיקה
של המציאות שאני עומד להראות לכם.

אני עומד לדבר על פיזיולוגיה
-- לא על ריאות,

אלא אנלוגיות אחרות עם הפיזיולוגיה האנושית,

בעיקר הלב.

נתחיל

בחשיבה על מים כדם.

המחזור בגוף שלנו מחלק דם טרי,

שמזין, מטפח ותומך בנו,

ומביא את הדם המשומש חזרה להתחדשות.

באמזונס, דברים מתרחשים בצורה דומה.

נתחיל בלדבר על הכוח של כל התהליכים האלה.

זו תמונה

של גשם בתנועה.

מה שאתם רואים שם אלו שנים חולפות בשניות.

גשמים בכל רחבי העולם. מה אתם רואים?

האזור המשווני, באופן כללי,

והאמזון באופן ספציפי,

הוא ממש חשוב למזג האויר העולמי.

זה מנוע חזק.

יש התאדות תזזיתית שמתרחשת פה.

אם נביט בתמונה האחרת,

שמראה את זרימת אדי המים,

יש לכם אזורים יבשים בשחור,
אזורים לחים באפור,

ועננים בלבן.

מה שאתם רואים שם זה
עליה יוצאת דופן באמזון.

איזו תופעה -- אם זה לא מדבר,

איזו תופעה גורמת למים
להתרומם מהאדמה לאטמוספירה

עם כזה כוח שהיא יכולה להראות מהחלל?

איזו תופעה זו?

זה יכול להיות גייזר.

גייזר הוא מים תת קרקעיים
שמחוממים על ידי מאגמה,

שמתפוצץ לאטנוספירה

ומעביר את המים האלה לאטמוספירה.

אין גייזרים באמזון, אלא אם אני טועה.

אני לא מכיר כאלה.

אבל יש לנו משהו שמשחק את אותו תפקיד,

אבל עם הרבה יותר אלגנטיות:

העצים, החברים הישנים והטובים שלנו

שכמו גייזרים,

יכולים להעביר כמויות עצומות
של מים מהאדמה לאטמוספירה,

יש 600 מיליארד עצים ביער האמזונס,
600 מליון גייזרים.

זה נעשה עם תחכום יוצא דופן.

הם לא צריכים את חום המאגמה.

הם משתמשים באור השמש
כדי לבצע את התהליך הזה.

אז, ביום שמשי טיפוסי באמזונס,

עץ גדול מצליח להעביר 1,000 ליטר של מים

דרך הדיות שלו --

1,000 ליטר.

אם ניקח את כל האמזונס,

שזה אזור מאוד גדול,

ונחבר את כל המים שמשוחררים בדיות,

שזו הזיעה של היער,

נקבל מספר מדהים:

20 מיליארד מטרים מעוקבים של מים.

ביום אחד.

אמם יודעים כמה זה?

נהר האמזון, הנהר הכי גדול בכדור הארץ,

חמישית מכל המים המתוקים

שעוזבים את היבשות של העולם
ומגיעים לאוקיינוסים,

שופך 17 מיליארד טונות
של מים לאוקיינוס האטלנטי.

נהר האדים הזה

שמגיעים מהיער ונכנסים לאטמוספירה

הוא גדול יותר מנהר האמזונס.

רק כדי לתת לכם מושג.

אם תוכלו לקחת קומקום ענק,

אחד שתוכלו לחבר לשקע החשמל, חשמלי,

ותשימו את 20 מיליארד
הטונות האלו של מים בתוכו,

כמה כוח תצטרכו כדי לאדות את המים האלו?

יש לכם רעיון? קומקום ממש גדול.

קומקום עצום, נכון?

50 אלף איטייפוס.

איטיפוס הוא עדיין מפעל החשמל
ההידרו אלקטרי הגדול בעולם.

וברזיל מאוד גאים בו

מפני שהוא מספק יותר מ 30 אחוז מהחשמל

שנצרך בברזיל.

והאמזון הוא פה, עושה את זה בחינם.

זה מפעל ססגוני וחזק במיוחד,
שמספק שרותים סביבתיים.

ובהקשר לנושא,

אנחנו עומדים לדבר על מה
שאני קורא לו פרדוקס ההזדמנות,

שהוא מעניין.

אם תביטו במפת העולם --

זה קל לראות את זה --

אתם תראו שיש יערות באזור המשווני,

ומדבריות מאורגנים בקו 30 מעלות צפון,

30 מעלות דרום, מיושרים.

תביטו פה, בחצי הכדור הדרומי, האטקמה;

נמיביה וקלהרי באפריקה; המדבר האוסטרלי.

בחצי הכדור הצפוני, הסהרה, סונורה, וכו'.

יש יוצא דופן, והוא מעניין:

זה המרובע שמתפרש מקולבה לבואנוס איירס,

ומסן פאולו לאנדים.

המרובע הזה היה אמור להיות מדבר.

הוא על קו המדבריות.

למה הוא לא? לכן אני קורה לו פרדוקס הסיכוי.

מה יש לכם בדרום אמריקה ששונה?

אם נוכל להשתמש באנלוגיה אחת

של מחזור הדם בגוף שלנו,

כמו המים שזורמים בנוף,

אנחנו רואים שנהרות הם ורידים,

הם מנקזים את הסביבה,
הם מנקזים את רקמת הטבע.

היכן העורקים?

יש לכם רעיונות?

מה לוקח --

איך המים מגיעים להשקות את הרקמה של הטבע

ומביאים איתם הכל חזרה דרך הנהרות?

יש סוג חדש של נהר,

שמקורו בים הכחול,

שזורם דרך האוקיינוס הירוק --

הוא לא רק זורם, אלא הוא גם נשאב
על ידי האוקיינוס הירוק --

ואז הוא נופל על האדמה שלנו.

כל הכלכלה שלנו, המרובע

70 אחוז מהתל"ג של דרום אמריקה
מגיע מהאזור הזה.

הוא תלוי בנהר הזה.

הנהר הזה זורם באופן בלתי נראה מעלינו.

אנחנו צפים פה על המלון הצף הזה,

על אחד הנהרות הגדולים
על פני כדור הארץ, נהר הנגרו.

הוא מעט יבש ומחוספס, אבל אנחנו צפים פה,

ויש את הנהר הבלתי נראה הזה שזורם מעלינו.

לנהר הזה יש דופק.

הנה הוא, פועם.

זו הסיבה שכולנו מדברים על הלב.

אתם יכולים לראות את העונות השונות שם.

זו העונה הגשומה. באמזונס,
היו לנו שתי עונות,

העונה הלחה והעונה היותר לחה.

עכשיו יש לנו עונה יבשה.

אתם יכולים לראות פה את הנהר מכסה את האזור

שאחרת, היה כולו מדבר. והוא לא.

אנחנו, המדענים -- אתם רואים
שאנחנו נאבקים פה

כדי להזיז את הראש שלי מצד אחד לשני.

מדענים חוקרים איך זה עובד, למה, וכו'.

והמחקרים האלה יוצרים סדרה של תגליות,

שהן מקסימות לגמרי,

כדי לעורר את המודעות שלנו לעושר,

למורכבות, ולפלא שיש לנו,

הסימפוניה שיש לנו בתהליך הזה.

אחד מהם הוא איך גשם נוצר?

מעל האמזון, יש אויר נקי,

כמו שיש אויר נקי מעל האוקיינוס.

מעל הים הכחול יש אויר נקי
ונוצרים עננים די מעטים;

אין כמעט גשם שם.

מעל האוקיינוס הירוק יש
את אותו אויר נקי, אבל נוצר הרבה גשם.

מה קורה פה ששונה?

היער מפיץ ריחות,

והריחות האלו הם גרעיני התעבות,

שיוצרים טיפות באטמוספירה.

אז, עננים נוצרים ויש גשם סוחף.

הממטרות של גן עדן.

היחס בין דבר חי, שהוא היער,

ודבר לא חי, שהוא האטמוספירה,

הוא יחודי לאמזונס.

מפני שהיער מספק מים וזרעים,

והאטמוספירה יוצר את הגשם ומחזירה מים,

ובכך מבטיחה את ההשרדות של היער.

יש גם גורמים אחרים.

דיברנו מעט על הלב,

ובואו נדבר עכשיו על פעולה אחרת: הכבד!

כשאויר לח, לחות גבוהה וקרינה משולבים

עם התרכובות האורגניות האלו,

שאני אקרא להם ויטמין C אקסוגני,
ויטמין C בצורת גז,

הצמחים משחררים אנטיאוקסידנטים

שמגיבים עם המזהמים.

אתם יכולים להיות בטוחים

שאתם נושמים את האויר הכי טהור
על כדור הארץ, פה באמזון,

מפני שהצמחים מטפלים גם בתכונה הזו.

זה מועיל לדרך עצמה בה הצמחים עובדים,

שזה עוד מחזור גאוני.

ואם מדברים על פרקטלים,

והיחס שלהם לדרך בה אנחנו עובדים,

אנחנו יכולים לבסס השוואות אחרות.

כמו במעברי האויר העליונים של הריאות,

האויר באמזון מתנקה מעודף האבק.

האבק באויר שאנחנו נושמים
מתנקה על ידי דרכי הנשימה שלנו.

זה שומר על עודף האבק מלהשפיע על הגשם.

כשיש שריפות באמזונס,

העשן עוצר את הגשם, מפסיק לרדת גשם.

היער מתייבש ונדלק.

יש סוג נוסף של אנלוגיה פרקטלית.

כמו הורידים והעורקים,

מי הגשם הם משוב.

הם חוזרים לאטמוספירה.

כמו בלוטות אנדוקריניות והורמונים,

אלה הגזים שדיברתי עליהם לפני כן,

שנוצרים ומשוחררים לאטמוספירה,
כמו הורמונים,

שעוזרים ביצירה של גשם.

כמו הכבד והכליות,
כמו שאמרתי, מנקים את האויר.

ולבסוף, כמו הלב:

שואב מים מבחוץ, מהים.

לתוך היער.

אנחנו קוראים לזה משאבת הלחות הביוטית,

תאוריה חדשה שמוסברת בדרך מאוד פשוטה.

אם יש מדבר ביבשת

עם ים קרוב,

האידוי חזק יותר על הים,

והוא שואב את האויר מעל המדבר.

המדבר לכוד במצב הזה. הוא תמיד יהיה יבש.

אם יש לכם את המצב ההפוך, יער,

האידוי, כמו שהראנו,
הרבה יותר חזק, בגלל העצים,

והיחס הזה הפוך.

האויר מעל הים נשאב לתוך היבשת

והלחות משתפרת.

תמונת הלווין הזו נלקחה לפני חודש --

זה מנאוס למטה שם, אנחנו פה למטה --

והיא מראה את התהליך הזה.

זה לא נהר נפוץ קטן שזורם לתוך תעלה.

זה הנהר האדיר שמשקה את דרום אמריקה,

בין יתר הדברים.

התמונה הזו מראה את הנתיבים האלה,

כל ההוריקנים שאי פעם תועדו.

אתם ככולים לראות, שבריבוע האדום,
אין כמעט הוריקנים.

זה לא במקרה.

המשאבה הזו שואבת את הלחות לתוך היבשת

וגם מאיצה את האויר מעל הים,

וזה מונע הווצרות של הוריקנים.

כדי לסיים את החלק הזה ולסכם,

הייתי רוצה לדבר על משהו מעט שונה.

יש לי כמה עמיתים

שעבדו בפיתוח של התאוריות האלו.

הם חושבים, וגם אני,

שאנחנו יכולים להציל את כדור הארץ.

אני לא מדבר רק על האמזון.

האמזון מלמד אותנו לקח

על איך הטבע הטהור עובד.

לא הבנו את התהליכים האלה לפני כן

מפני ששאר העולם דפוק.

נוכל להבין את זה פה, עם זאת.

העמיתים שלי מציעים שכן, אנחנו יכולים

להציל אזורים אחרים,

כולל המדבריות.

אם נוכל להקים יערות באזורים האחרים האלה,

נוכל להפוך את שינוי האקלים,

כולל ההתחממות הגלובלית.

יש לי עמיתה יקרה בהודו,

ששמה סופרבה סשן, ויש לה מוטו.

המוטו שלה הוא, "לגנן בחזרה את הביוספירה."

"ריג'רדינדו אה ביוספירה" בפורטוגזית.

היא עושה עבודה נפלאה בבניית סביבות המחיה.

אנחנו צריכים לעשות את זה.

כשסגרנו את ההקדמה המהירה הזו,

אנחנו רואים את המציאות שיש לנו פה,

שהיא בצורת, שינוי האקלים הזה,

דברים שאנחנו כבר יודעים.

הייתי רוצה לספר לכם סיפור קצר.

פעם, לפני בערך ארבע שנים,

השתתפתי בנאום, של דאבי קופנאווה,

נציג חכם של אנשי הינוממי,

וזה התרחש בערך כך:

"האם האדם הלבן לא יודע

שאם הוא ישמיד את היער, לא יהיה יותר גשם?

וזה, אם לא יהיה יותר גשם,

לא יהיה מה לשתות, או לאכול?"

שמעתי את זה, ועיניי התלחלחו

ואמרתי, "וואו!

למדתי את זה במשך 20 שנה, עם מחשב על,

עשרות, אלפי מדענים,

ואנחנו מתחילים להגיע למסקנה הזו,
שהוא כבר יודע!?

נקודה חשובה היא שהינוממי
מעולם לא כרתו יערות.

איך הם יכולים לדעת שהגשם יפסיק?

זה הציק לי והייתי מבולבל.

איך הוא היה יכול לדעת את זה?

אחרי כמה חודשים, פגשתי אותו
בארוע אחר ואמרתי,

"דאבי, איך ידעת שאם היער יושמד,
לא יהיה יותר גשם?"

והוא ענה: "רוח היער אמרה לנו."

בשבילי, זה היה משנה משחק,

שינוי רדיקלי.

ואמרתי, "באמת!

למה אני עושה את כל המדע הזה

כדי להגיע לתוצאה שהוא כבר יודע?"

ואז, משהו לגמרי קריטי פגע בי,

שהוא,

לראות זה להאמין.

רחוק מהעין רחוק מהלב.

זה צורך שהדובר הקודם דיבר עליו:

אנחנו צריכים לראות דברים --

אני מתכוון, אנו, החברה המערבית,

שהופכת לגלובלית, מתורבתת --

אנחנו צריכים לראות.

אם לא נראה, לא נקלוט את המידע.

אנחנו חיים בבורות.

אז, אני מציע את זה --

כמובן, האסטרונומים לא יאהבו
את הרעיון הזה --

אבל בואו נהפוך את טלסקופ
החלל האבל לכיוון השני.

ובואו נביט למטה,

במקום להביט לקצוות הרחוקים של היקום.

היקום נפלא,

אבל יש לנו מציאות פרקטית.

שהיא שאנחנו חיים בקוסמוס לא ידוע,

ואנחנו בורים לגביו.

אנחנו דורסים את הקוסמוס הנפלא הזה

שמגן עלינו ועל בתינו.

דברו עם כל אסטרופיזיקאי.

כדור הארץ הוא חוסר התכנות סטטיסטית.

היציבות והנוחות שאנחנו נהנים ממנה,
למרות הבצורות של נהר הנגרו,

וכל החום והקור והטייפונים, וכו',

אין כמוהו ביקום, שאנחנו יודעים עליו.

אז, בואו נסובב את האבל לכיוונינו,

ובואו נביט בכדור הארץ.

בואו נתחיל עם האמזונס!

בואו נצלול,

בואו ניגש למציאות בה אנחנו חיים כל יום,

ונביט בה בזהירות,
מאחר שזה מה שאנחנו צריכים.

דאבי קופנאווה לא צריך את זה.

יש לו משהו כבר שאני חושב שפיספסתי.

חונכתי על די הטלוויזיה.

אני חושב שפספסתי את זה,

תעוד דורות,

הערכה של מה שאני לא יודע, מה שלא ראיתי.

הוא לא מפקפק בתומאס.

הוא מאמין, עם כבוד והערכה,

במה שהאבות שלו והרוחות למדו אותו.

אנחנו לא יכולים לעשות את זה,
אז בואו נביט לתוך היער.

אפילו עם האבל שם למעלה --

זה ממבט הציפור, נכון?

אפילו כשזה מתרחש,

אנחנו גם רואים משהו שאנחנו לא יודעים.

הספרדים קראו לזה הגהנום הירוק.

אם אתם יוצאים לשם לתוך היער ונאבדים,

ובואו נגיד, אם אתם נעים מזרחה,

זה 900 קילומטר לקולומביה,

ועוד 1,000 קילומטר לכל מקום אחר.

אז, אתם יכולים להבין
למה הם קראו לו הגהנום הירוק.

אבל לכו ותביטו במה יש שם.

זה שטיח חי.

כל צבע שאתם רואים הוא מין של עץ.

בכל עץ, בכל צמרת,

יש עד 10,000 מינים של חרקים,

חוץ ממליוני מינים של פטריות,
בקטריות, ועוד.

כולם בלתי נראים.

כל זה הוא קוסמוס שאפילו יותר מוזר לנו

ממיליארדי הגלקסיות במרחק
שנות אור מכדור הארץ,

שטלסקופ החלל האבל
מביא לעיתונים שלנו כל יום.

אני עומד לסיים את ההרצאה שלי פה --

נותרו לי עוד כמה שנייות --

בלהראות לכם את היצור המופלא הזה.

כשאנחנו רואים את פרפר המורפו ביער,

אנחנו מרגישים כאילו מישהו השאיר
את הדלת לגן עדן פתוחה,

והיצור הזה בורח מפה, מפני שהוא כל כך יפה.

עם זאת, אני לא יכול לסיים

בלי להראות לכם את הצד הטכנולוגי.

אנחנו יהירים טכנולוגית.

אנחנו מונעים מהטבע את הטכנולוגיה שלו.

יד רובוטית היא טכנולוגית,

שלי היא ביולוגית,

ואנחנו לא חושבים עליה יותר.

בואו נביט בפרפר המורפו,

דוגמה של יכולת טכנולוגיה
בלתי נראית של החיים,

שזה בלב האפשרות שלנו לשרוד על הפלנטה הזו,

ובואו נתמקד בזה. שוב, האבל שם.

בואו נכנס לתוך כנפי הפרפר.

מלומדים ניסו להסביר: למה הוא כחול?

בואו נעשה זום עליו.

מה שאתם רואים זה שהארכיטקטורה
של הבלתי נראה משפילה

את הארכיטקטים הטובים ביותר בעולם.

כל זה בקנה מידה זעיר.

חוץ מהיופי והפונקציונליות יש פן נוסף לזה.

בטבע,

לכל מה שמאורגן במבנה יוצא דופן יש מטרה.

הפונקציה הזו של פרפר המורפו -- זה לא כחול:

אין לו פיגמנטים כחולים.

יש לו גביש פוטוני על פני השטח,
לפי האנשים שחקרו אותו,

שהם גבישים מאוד מתוחכמים.

לטכנולוגיה שלנו לא היה
שום דבר כזה באותו הזמן.

היטאצ'י יצרו עכשיו מסך

שמשתמש בטכנולוגיה הזו.

והוא משמש בסיבים אופטיים כדי לשדר --

ג'נין ביינוס, שהיתה פה כמה פעמים,
דיברה על זה: ביומטריקה.

הזמן שלי נגמר.

אז, אני אסיים עם הבסיס של הרעיון הזה,

של היכולת לגיוון ביולוגי,

ייצור כל השרותים המדהימים האלה:

התא החי.

זה מבנה עם כמה מיקרונים שהוא פלא פנימי.

יש הרצאות TED עליו. אני לא אדבר עוד הרבה,

אבל לכל אדם בחדר הזה כולל אותי,

יש 100 מליון מהמיקרו מכונות
האלה בגוף שלנו,

כך שנוכל להנות מבריאות.

דמיינו מה יש שם בחוץ ביער האמזונס:

100 טריליון. זה גדול יותר
ממספר הכוכבים בשמיים.

אנחנו לא מודעים לזה.

תודה רבה לכם כל כך. (מחיאות כפיים)