Return to Video

על חיים של משמעות, מאת דמות מופת מעולם הבידור

  • 0:01 - 0:04
    אריק הירשברג: אני מניח
    שאת נורמן אין צורך להציג,
  • 0:04 - 0:06
    אבל הקהל של TED הוא גלובלי,
  • 0:06 - 0:07
    והוא מגוון,
  • 0:07 - 0:10
    לכן הוטל עלי לפתוח
    עם קורות חייו,
  • 0:10 - 0:13
    וזה כשלעצמו עלול לגזול
    את כל 18 הדקות.
  • 0:13 - 0:17
    לכן נעבור על 93 שנים
    ב-93 שניות ומטה.
  • 0:17 - 0:18
    (צחוק)
  • 0:18 - 0:20
    נולדת בניו-המפשייר...
  • 0:20 - 0:23
    נורמן ליר: ניו-הייבן, קונטיקט.
    א"ה: ניו-הייבן, קונטיקט.
  • 0:23 - 0:26
    (צחוק)
  • 0:26 - 0:27
    נ"ל: הלכו עוד 7 שניות.
  • 0:27 - 0:29
    א"ה: איזו פשלה.
  • 0:29 - 0:31
    (צחוק)
  • 0:31 - 0:33
    נולדת בניו-הייבן שבקונטיקט.
  • 0:33 - 0:35
    אביך היה נוכל --
    עכשיו צדקתי.
  • 0:35 - 0:38
    הוא נלקח לכלא כשהיית בן 9.
  • 0:38 - 0:41
    טסת ב-52 גיחות כטייס קרב
    במלחמת העולם השניה.
  • 0:42 - 0:43
    חזרת ל...
  • 0:43 - 0:44
    נ"ל: הייתי קשר.
  • 0:45 - 0:47
    הגעת ללוס-אנג'לס
    כדי להצליח בהוליווד,
  • 0:47 - 0:49
    תחילה בתחום הפרסום ואח"כ בטלוויזיה.
  • 0:49 - 0:51
    לא היתה לך השכלה רשמית בכתיבה,
  • 0:51 - 0:53
    אבל פילסת מהר את דרכך.
  • 0:53 - 0:54
    הפריצה, הבכורה שלך,
  • 0:54 - 0:56
    היתה בתכנית קטנה בשם
    "הכל נשאר במשפחה".
  • 0:56 - 0:58
    אחריה יצרת שורה של להיטים
  • 0:58 - 1:00
    שעד היום אין להם מתחרים בהוליווד:
  • 1:00 - 1:04
    "סנפורד ובנו", "מוד", החיים הטובים",
    "משפחת ג'פרסון", "יום יום",
  • 1:04 - 1:05
    "מרי הרטמן, מרי הרטמן",
  • 1:05 - 1:07
    אם לנקוב בשמות קומץ מהם.
  • 1:07 - 1:09
    לא רק שבמבחינה מסחרית כולם...
  • 1:09 - 1:14
    (מחיאות כפיים)
  • 1:14 - 1:16
    לא רק שכולם הצליחו
    מבחינה מסחרית,
  • 1:16 - 1:18
    אלא שרבים מהם
    קידמו את התרבות שלנו
  • 1:18 - 1:22
    בכך שהשמיעו לראשונה את קולם
    של חלקים אלמוניים רבים בחברה
  • 1:22 - 1:23
    בשעות צפיית השיא.
  • 1:23 - 1:27
    שבע מהתכניות שלך היו מתישהו
    בין 10 הצועדות בראש.
  • 1:27 - 1:32
    בשלב מסוים כינסת קהל
    של 120 מיליון איש בשבוע,
  • 1:32 - 1:33
    שצפו בתכנים שלך.
  • 1:33 - 1:35
    זה יותר מהקהל של ה"סופרבול 50",
  • 1:35 - 1:36
    שנערך אחת לשנה.
  • 1:36 - 1:38
    נ"ל: אוי ואבוי.
  • 1:38 - 1:39
    (צחוק)
  • 1:39 - 1:42
    (מחיאות כפיים)
  • 1:42 - 1:44
    א"ה: ובכלל לא הגענו
    לחלק של ה"אוי ואבוי".
  • 1:44 - 1:45
    (צחוק)
  • 1:45 - 1:48
    הצלחת להיכנס לרשימת האויבים
    של ריצ'רד ניקסון...
  • 1:48 - 1:49
    היתה לו רשימה כזאת.
  • 1:49 - 1:51
    גם על זה מגיעות לו
    מחיאות כפיים.
  • 1:52 - 1:53
    (מחיאות כפיים)
  • 1:53 - 1:57
    הוכנסת להיכל התהילה של הטלוויזיה
    כבר ביום בו נוסד.
  • 1:57 - 1:58
    אח"כ באו הסרטים.
  • 1:58 - 2:00
    "עגבניות ירוקות מטוגנות",
  • 2:00 - 2:02
    "הנסיכה הקסומה", "אני והחבר'ה",
  • 2:02 - 2:03
    "ספיינל טאפ".
  • 2:03 - 2:04
    (מחיאות כפיים)
  • 2:04 - 2:06
    שוב, קומץ בלבד.
  • 2:06 - 2:07
    (מחיאות כפיים)
  • 2:07 - 2:09
    ואז התחלת מחדש,
  • 2:09 - 2:13
    במערכה שלישית כפעיל פוליטי,
    בהגנה על התיקון הראשון לחוקה
  • 2:13 - 2:14
    ולמען ההפרדה בין הדת למדינה.
  • 2:14 - 2:16
    ייסדת את "העם למען הדרך האמריקנית",
  • 2:16 - 2:19
    קנית את הצהרת העצמאות
    והחזרת אותה לעם.
  • 2:19 - 2:22
    נותרת פעיל גם בבידור
    וגם בפוליטיקה
  • 2:22 - 2:23
    עד לגיל המכובד 93,
  • 2:23 - 2:27
    ואז כתבת ספר ויצרת
    סרט תיעודי על סיפור חייך.
  • 2:27 - 2:28
    ואחרי כל זה,
  • 2:28 - 2:31
    החליטו סוף-סוף שאתה מוכן
    להרצאת TED.
  • 2:31 - 2:33
    (צחוק)
  • 2:33 - 2:37
    (מחיאות כפיים)
  • 2:37 - 2:39
    נ"ל: כיף לי להיות כאן
  • 2:39 - 2:42
    ואני מת עליכם,
    על שהסכמתם לעשות את זה.
  • 2:42 - 2:44
    א"ה: תודה שביקשת. לכבוד לי.
  • 2:44 - 2:46
    אז הנה שאלתי הראשונה:
  • 2:46 - 2:48
    האם אימך התגאתה בך?
  • 2:48 - 2:50
    (צחוק)
  • 2:50 - 2:51
    נ"ל: אימי...
  • 2:51 - 2:53
    איזה מקום להתחיל בו.
  • 2:55 - 2:59
    אומר זאת כך:
    כשחזרתי מהמלחמה,
  • 2:59 - 3:04
    היא הראתה לי את המכתבים
    שכתבתי לה מחו"ל,
  • 3:04 - 3:07
    והם היו לגמרי מכתבי אהבה --
  • 3:10 - 3:11
    (צחוק)
  • 3:11 - 3:13
    זה בהחלט מתאר את אימי --
  • 3:14 - 3:15
    הם היו מכתבי אהבה,
  • 3:15 - 3:17
    כאילו כתבתי אותם ל...
  • 3:17 - 3:18
    הם היו מכתבי אהבה.
  • 3:21 - 3:26
    אחרי שנה ביקשתי אותם מאימי,
  • 3:26 - 3:30
    כי רציתי לנצור אותם
    למשך שארית חיי...
  • 3:30 - 3:32
    היא זרקה אותם.
  • 3:32 - 3:36
    (צחוק)
  • 3:37 - 3:38
    כזאת היא אימי.
  • 3:38 - 3:41
    (צחוק)
  • 3:41 - 3:46
    הכי טוב שאני יכול לסכם זאת
    בשנים האחרונות...
  • 3:47 - 3:49
    גם זה קרה בשנים האחרונות...
  • 3:49 - 3:51
    מלפני מספר שנים,
  • 3:51 - 3:55
    כשייסדו את היכל התהילה
    אותו הזכרת.
  • 3:55 - 3:56
    זה היה בבוקר יום א',
  • 3:56 - 4:02
    כשקיבלתי שיחה ממי שניהל
    את האקדמיה של הטלוויזיה לאמנויות ומדעים.
  • 4:02 - 4:05
    הוא התקשר אלי כדי לומר לי
    שכולם נפגשו יום לפני כן
  • 4:05 - 4:09
    והוא מספר לי בסוד
    שהם מייסדים היכל תהילה
  • 4:09 - 4:12
    והנה האישים.
  • 4:15 - 4:17
    התחלתי לומר "ריצ'רד ניקסון",
  • 4:17 - 4:19
    כי ריצ'רד ניקסון...
  • 4:19 - 4:21
    א"ה: לא נראה לי שהוא היה
    ברשימה שלהם.
  • 4:21 - 4:23
    נ"ל: וויליאם פיילי,
    שייסד את סי-בי-אס,
  • 4:23 - 4:27
    דייויד סארנוף,
    שייסד את אן-בי-סי,
  • 4:27 - 4:28
    אדוארד ר' מורו,
  • 4:28 - 4:31
    גדול כתבי החוץ,
  • 4:32 - 4:33
    פאדי שייאבסקי -
  • 4:33 - 4:36
    לדעתי, התסריטאי הכי טוב
    אי-פעם בטלוויזיה -
  • 4:36 - 4:38
    מילטון ברל, לוסיל בול
  • 4:38 - 4:39
    ואני.
  • 4:39 - 4:40
    א"ה: לא רע.
  • 4:40 - 4:43
    נ"ל: התקשרתי מיד לאימי,
    בהרטפורד שבקונטיקט.
  • 4:43 - 4:46
    "אמא, תשמעי מה קרה,
    מייסדים היכל תהילה."
  • 4:46 - 4:48
    אני משמיע לה
    את רשימת השמות, כולל אותי,
  • 4:48 - 4:49
    והיא אומרת:
  • 4:49 - 4:52
    "שמע, אם זה מה שבא להם לעשות,
    מי אני שאתערב?"
  • 4:52 - 4:55
    (צחוק)
  • 4:55 - 4:58
    (מחיאות כפיים)
  • 4:58 - 5:00
    זאת אמא שלי.
  • 5:00 - 5:02
    אני חושב שזה בהחלט מצחיק
  • 5:02 - 5:04
    כי לכל אחד יש
    חתיכת אימא כזאת.
  • 5:04 - 5:05
    (צחוק)
  • 5:05 - 5:08
    א"ה: וכך נולדה קומדיית המצבים
    על האמא היהודית.
  • 5:08 - 5:13
    וגם אביך מילא תפקיד חשוב בחייך,
  • 5:13 - 5:15
    בעיקר בהיעדרותו.
  • 5:15 - 5:16
    נ"ל: כן.
  • 5:16 - 5:19
    א"ה: ספר לנו מה קרה
    כשהיית בן 9.
  • 5:19 - 5:23
    נ"ל: הוא טס לאוקלהומה
  • 5:23 - 5:26
    עם שלושה בחורים,
    שאימי אמרה עליהם:
  • 5:26 - 5:28
    "אני לא רוצה שום קשר איתם.
  • 5:28 - 5:29
    "אני לא סומכת עליהם."
  • 5:30 - 5:31
    ואז שמעתי,
  • 5:31 - 5:33
    אולי לא בפעם הראשונה:
  • 5:33 - 5:37
    "תסתמי, ג'נט. אני הולך."
  • 5:37 - 5:38
    והוא הלך.
  • 5:38 - 5:43
    מסתבר שהוא השיג
    אגרות-חוב מזויפות,
  • 5:44 - 5:47
    וטס בכל רחבי הארץ
    כדי למכור אותן.
  • 5:48 - 5:51
    אבל עצם העובדה
    שהוא טס במטוס לאוקלהומה,
  • 5:51 - 5:55
    ושהוא יביא לי כובע בוקרים גדול,
  • 5:55 - 5:59
    כמו של קן מיינארד,
    הקאובוי האהוב עלי,
  • 6:02 - 6:07
    זה היה כמה שנים אחרי שלינדברג
    חצה את האוקיינוס האטלנטי.
  • 6:07 - 6:11
    זה היה אקזוטי,
    שאבי טס לשם.
  • 6:11 - 6:12
    אבל כשהוא חזר,
  • 6:12 - 6:14
    עצרו אותו ברגע שירד מהמטוס.
  • 6:15 - 6:19
    באותו ערב,
    הבית היה מלא בעיתונים,
  • 6:19 - 6:22
    שהראו את אבי
    כשכובעו מכסה את פניו,
  • 6:22 - 6:23
    והוא אזוק לבלש משטרה.
  • 6:24 - 6:27
    ואימי מכרה את הרהיטים
    כי עמדנו לעבור משם -
  • 6:27 - 6:31
    היא לא רצתה להישאר שם
    מרוב בושה,
  • 6:31 - 6:34
    בצ'לסי שבמסצ'וסטס.
  • 6:35 - 6:38
    וכשהיא מכרה את הרהיטים --
  • 6:38 - 6:40
    הבית היה מלא באנשים,
  • 6:41 - 6:43
    ובאמצע כל זה,
  • 6:43 - 6:49
    איזה פרצוף תחת לא-מוכר
    הניח את ידו על כתפי ואמר:
  • 6:49 - 6:51
    "נו, עכשיו אתה הגבר בבית."
  • 6:53 - 6:59
    אני בוכה והאידיוט הזה אומר:
    "עכשיו אתה הגבר בבית."
  • 6:59 - 7:02
    ואני חושב שבאותו רגע
  • 7:02 - 7:06
    התחלתי להבין את הטפשות
    שבמצב האנושי.
  • 7:08 - 7:09
    אז...
  • 7:11 - 7:15
    רק אחרי הרבה שנים הבטתי לאחור
    והרגשתי שהיה לזה צד חיובי.
  • 7:16 - 7:18
    אבל --
  • 7:18 - 7:20
    א"ה: מעניין שאתה רואה בזה
    משהו חיובי.
  • 7:20 - 7:22
    נ"ל: חיובי במובן זה,
    שזה היה עבורי קרש-קפיצה.
  • 7:22 - 7:25
    שיכולתי לחשוב
  • 7:26 - 7:29
    כמה מטופש לומר
    לילד הבוכה ההוא בן ה-9:
  • 7:29 - 7:31
    "עכשיו אתה הגבר בבית."
  • 7:31 - 7:35
    ואני ממשיך לבכות,
    ואז הוא אומר:
  • 7:35 - 7:37
    "הגבר בבית לא בוכה."
  • 7:38 - 7:39
    ואני...
  • 7:39 - 7:41
    (צחוק)
  • 7:41 - 7:42
    אז...
  • 7:44 - 7:46
    במבט לאחור, אני חושב
  • 7:46 - 7:50
    שאז למדתי לראות
    את הטפשות שבמצב האנושי,
  • 7:50 - 7:53
    וזאת היתה המתנה שבה השתמשתי.
  • 7:54 - 7:57
    א"ה: אז יש לך אבא נעדר,
  • 7:57 - 8:00
    יש לך אמא שכנראה
    שום דבר לא מספיק טוב בשבילה.
  • 8:00 - 8:05
    נראה לך שההתחלה שלך כילד,
    שאולי מעולם לא חש שמקשיבים לו
  • 8:05 - 8:07
    שיגרה אותך למסע
  • 8:07 - 8:08
    שבסופו הפכת לבוגר
  • 8:09 - 8:11
    שיש לו קהל שבועי
    של 120 מיליון איש?
  • 8:12 - 8:15
    נ"ל: מוצא חן בעיני
    איך שניסחת את השאלה,
  • 8:15 - 8:19
    כי נראה לי שכל חיי רציתי --
  • 8:19 - 8:21
    אם רציתי משהו,
    זה היה שיקשיבו לי.
  • 8:25 - 8:26
    אני חושב --
  • 8:29 - 8:30
    התשובה פשוטה, כן,
  • 8:30 - 8:32
    זה היה מה שהצית --
  • 8:34 - 8:36
    טוב, היו דברים נוספים.
  • 8:36 - 8:38
    כשאבי לא היה בבית,
  • 8:38 - 8:44
    שיחקתי עם ערכת רדיו גבישי
    שהרכבנו יחד,
  • 8:45 - 8:49
    וקלטתי שידור שהתברר שהוא
    של האב קוגלין.
  • 8:50 - 8:51
    (צחוק)
  • 8:53 - 8:54
    כן, מישהו צחק.
  • 8:54 - 8:56
    (צחוק)
  • 8:56 - 8:57
    אבל זה לא מצחיק,
  • 8:57 - 8:59
    כי זה היה אידיוט --
  • 8:59 - 9:00
    עוד אידיוט אחד --
  • 9:00 - 9:05
    שפתח את הפה בקשר ל"ניו דיל",
    לרוזוולט וליהודים.
  • 9:06 - 9:10
    בפעם הראשונה שבה קלטתי
  • 9:10 - 9:12
    שיש בעולם הזה
    אנשים ששונאים אותי
  • 9:12 - 9:14
    בגלל שנולדתי להורים יהודיים.
  • 9:15 - 9:19
    והיתה לכך השפעה עצומה על חיי.
  • 9:20 - 9:22
    א"ה: אז היתה לך ילדות
  • 9:22 - 9:25
    עם מעט מאד
    מודלים גבריים לחיקוי,
  • 9:25 - 9:27
    חוץ מסבא שלך.
  • 9:27 - 9:29
    ספר לנו עליו.
  • 9:29 - 9:30
    נ"ל: אה, סבא שלי.
  • 9:31 - 9:36
    ובכן, כך תמיד דיברתי
    על סבא שלי.
  • 9:38 - 9:39
    היו מצעדים,
  • 9:39 - 9:41
    כשהייתי ילד, נערכו הרבה מצעדים.
  • 9:41 - 9:43
    היה מצעד ביום החיילים המשוחררים --
  • 9:43 - 9:44
    לא קיימו את "יום הנשיא".
  • 9:44 - 9:46
    היה יום הולדתו
    של אברהם לינקולן,
  • 9:46 - 9:48
    יום הולדתו של ג'ורג' וושינגטון
  • 9:48 - 9:50
    ויום הדגל...
  • 9:52 - 9:54
    ועוד הרבה מצעדים קטנים.
  • 9:54 - 9:55
    סבי היה לוקח אותי לשם,
  • 9:55 - 9:58
    והיינו עומדים בפינת הרחוב,
    הוא היה מחזיק בידי,
  • 9:58 - 10:01
    וכשהרמתי את מבטי
    ראיתי בעינו דמעה.
  • 10:04 - 10:06
    והוא היה מאד חשוב לי.
  • 10:06 - 10:12
    הוא היה כותב
    לנשיאי ארצות הברית.
  • 10:12 - 10:13
    כל מכתב נפתח במלים:
  • 10:13 - 10:16
    "יקירי, אדון נשיא היקר,"
  • 10:16 - 10:21
    והוא היה אומר משהו נהדר
    על משהו שהנשיא עשה.
  • 10:21 - 10:24
    אבל גם כשלא הסכים עם הנשיא,
    גם אז כתב:
  • 10:24 - 10:26
    "יקירי, אדון נשיא היקר,
  • 10:26 - 10:28
    "האם לא אמרתי לך בשבוע שעבר...?"
  • 10:28 - 10:29
    (צחוק)
  • 10:30 - 10:35
    ואני הייתי יורד מידי פעם
    בריצה במדרגות
  • 10:35 - 10:36
    ואוסף את דברי הדואר.
  • 10:36 - 10:37
    גרנו בקומה השלישית,
  • 10:37 - 10:39
    ברחוב יורק 24,
    בניו-הייבן שבקונטיקט.
  • 10:41 - 10:48
    הרמתי פעם מעטפה קטנה ועליה:
    "שיאה ס' ביקרה בכתובת זאת."
  • 10:51 - 10:55
    וזה הסיפור שסיפרתי
    אודות סבי --
  • 10:55 - 10:57
    א"ה: החזירו לו תשובות
    על המעטפות --
  • 10:57 - 10:59
    נ"ל: כתבו לו בחזרה.
  • 11:01 - 11:05
    אבל אני מופיע באיזה סרט --
  • 11:05 - 11:10
    אם נחזור לפיל דונהיו
    ולאחרים לפניו,
  • 11:10 - 11:15
    היו עשרות ראיונות
    שבהם סיפרתי את זה.
  • 11:16 - 11:21
    זאת תהיה הפעם השניה
    בה אומר שהסיפור הוא שקר.
  • 11:24 - 11:28
    האמת היתה שסבי
    לקח אותי למצעדים,
  • 11:28 - 11:30
    היו המון מצעדים.
  • 11:30 - 11:32
    נכון שזלגה דמעה על לחיו.
  • 11:33 - 11:37
    האמת היא שהוא כתב
    מידי פעם מכתב,
  • 11:37 - 11:39
    ושאמנם אספתי את המעטפות הקטנות.
  • 11:41 - 11:46
    אבל "יקירי, אדון נשיא היקר"
    וכל השאר,
  • 11:46 - 11:51
    את כל זה השאלתי
    מחבר טוב
  • 11:51 - 11:57
    שסבו היה הסבא
    שכתב את אותם מכתבים.
  • 12:01 - 12:05
    כלומר, גנבתי את סבא של
    ארתור מרשל
  • 12:05 - 12:07
    והפכתי אותו לשלי.
  • 12:09 - 12:10
    תמיד.
  • 12:10 - 12:13
    כשהתחלתי לכתוב את זכרונותי --
  • 12:13 - 12:14
    אפילו את זה --
  • 12:14 - 12:15
    מה תגידו על זה?
  • 12:15 - 12:17
    אפילו את זה זכיתי לחוות.
  • 12:19 - 12:21
    כשהתחלתי לכתוב את זכרונותי
  • 12:21 - 12:22
    והתחלתי לחשוב על זה,
  • 12:22 - 12:23
    ואז אני --
  • 12:24 - 12:25
    אני --
  • 12:27 - 12:30
    בכיתי לא מעט
  • 12:30 - 12:34
    והבנתי עד כמה הייתיי זקוק לאבא.
  • 12:35 - 12:38
    עד כדי שניכסתי לעצמי
    את סבו של ארתור מרשל.
  • 12:40 - 12:42
    עד כדי כך המילה "אבא" --
  • 12:43 - 12:45
    יש לי 6 ילדים, אגב.
  • 12:45 - 12:47
    התפקיד הכי אהוב עלי בחיים,
  • 12:49 - 12:52
    וזה, ולהיות בעל לאשתי, לין.
  • 12:56 - 13:00
    אבל גנבתי את זהותו
    כי הייתי זקוק לאבא.
  • 13:01 - 13:04
    אכלתי המון חרא
  • 13:05 - 13:07
    ויצאתי מזה,
  • 13:07 - 13:09
    ואני סולח לאבי --
  • 13:09 - 13:10
    הדבר הכי טוב שאני --
  • 13:10 - 13:11
    הדבר הכי גרוע שאני --
  • 13:12 - 13:15
    המילה שבה אני חושב עליו
    ומתאר אותו היא --
  • 13:15 - 13:16
    הוא היה נבל.
  • 13:17 - 13:21
    העובדה שהיא שיקר, גנב ורימה
  • 13:22 - 13:23
    והלך לכלא...
  • 13:25 - 13:29
    אני מטביע את כל זה
    במילה "נבל".
  • 13:30 - 13:36
    א"ה: אומרים שחובבים שואלים,
    ומקצוענים גונבים.
  • 13:36 - 13:38
    נ"ל: אני מקצוען.
  • 13:38 - 13:39
    א"ה: אתה מקצוען.
  • 13:39 - 13:40
    (צחוק)
  • 13:40 - 13:43
    והאימרה הזו מיוחסת בד"כ
    לג'ון לנון,
  • 13:43 - 13:45
    אבל מסתבר שהוא גנב אותה
    מט"ס אליוט.
  • 13:45 - 13:47
    אז אתה בחברה טובה.
  • 13:47 - 13:48
    (צחוק)
  • 13:51 - 13:53
    א"ה: אני רוצה לדבר על עבודתך.
  • 13:53 - 13:56
    כבר כתבו כמובן על עבודתך
  • 13:56 - 13:57
    ואני בטוח שכל חייך
    שמעת על זה:
  • 13:57 - 13:59
    המשמעות שלה בשביל אנשים,
    בשביל התרבות שלנו,
  • 13:59 - 14:03
    שמעת את מחיאות הכפיים
    כשרק ציינתי את תכניות הטלוויזיה,
  • 14:03 - 14:07
    גידלת חצי מהקהל כאן
    באמצעות העבודה שלך.
  • 14:07 - 14:11
    אך האם היו אי-פעם
    סיפורים אודות השפעתה של עבודתך
  • 14:11 - 14:12
    שהפתיעו אותך?
  • 14:13 - 14:14
    נ"ל: אלוהים --
  • 14:14 - 14:19
    הפתיעו אותי ושמחו אותי
    מכף רגל עד ראש.
  • 14:21 - 14:26
    בשנה שעברה היה
    "ערב עם נורמן ליר"
  • 14:27 - 14:35
    שאורגן ע"י חבורת אמרגני היפ-הופ,
    אמני במה והאקדמיה.
  • 14:36 - 14:38
    המסר של "ערב עם..."
  • 14:38 - 14:42
    היה:
    מה ליהודי זקן בן 92 --
  • 14:42 - 14:43
    הייתי אז בן 92 --
  • 14:43 - 14:45
    ולעולם ההיפ-הופ?
  • 14:45 - 14:48
    ראסל סימונס היה אחד
    מהשבעה שהיו על הבמה.
  • 14:49 - 14:53
    וכשהוא דיבר על תכניות הטלוויזיה,
  • 14:53 - 14:58
    הוא לא דיבר על הוליווד,
  • 14:58 - 15:01
    על ג'ורג' ג'פרסון ב"משפחת ג'פרסון",
  • 15:01 - 15:04
    או על התכנית שהיתה אז
    במקום החמישי.
  • 15:05 - 15:10
    הוא דיבר על דבר פשוט שהשפיע --
  • 15:13 - 15:15
    א"ה: השפעה גדולה עליו?
  • 15:15 - 15:16
    נ"ל: השפיע עליו --
  • 15:16 - 15:19
    אני מהסס להשתמש במילה "שינתה".
  • 15:19 - 15:22
    קשה לי להעלות על הדעת
  • 15:22 - 15:24
    ששיניתי את חייו של מישהו,
  • 15:24 - 15:26
    אבל ככה הוא הציג זאת.
  • 15:26 - 15:31
    הוא ראה את ג'ורג' ג'פרסון
    רושם המחאה ב"משפחת ג'פרסון",
  • 15:32 - 15:35
    והוא מעולם לא ידע
    שאדם שחור מסוגל לרשום המחאה.
  • 15:38 - 15:42
    והוא אמר שזה כל-כך
    השפיע על חייו --
  • 15:42 - 15:43
    שזה שינה את חייו.
  • 15:43 - 15:47
    וכשאני שומע דברים כאלה --
  • 15:47 - 15:49
    דברים קטנים --
  • 15:49 - 15:52
    כי ברור לי שאין איש בקהל
  • 15:52 - 15:58
    שאיננו אחראי במידה מסוימת
    לאיזה דבר קטן שעשה למען מישהו,
  • 15:58 - 16:04
    גם אם זה משהו פעוט
    כמו חיוך או "שלום" לא-צפוי,
  • 16:04 - 16:06
    זה היה עד כדי כך דבר קטן.
  • 16:07 - 16:11
    אולי המלבישה באתר הצילומים
  • 16:11 - 16:13
    היא שהניחה את פנקס ההמחאות
    על השולחן,
  • 16:13 - 16:17
    ולג'ורג' לא היה מה לעשות כשדיבר,
    אז הוא רשם המחאה,
  • 16:17 - 16:18
    אין לי מושג.
  • 16:18 - 16:19
    אבל --
  • 16:20 - 16:22
    א"ה: אז בנוסף לרשימה הארוכה
    שציינתי בהתחלה,
  • 16:22 - 16:25
    הייתי גם צריך לציין
    שאתה המצאת את ההיפ-הופ.
  • 16:25 - 16:26
    (צחוק)
  • 16:26 - 16:28
    נ"ל: טוב...
  • 16:29 - 16:30
    א"ה: אני רוצה לדבר על...
  • 16:30 - 16:32
    נ"ל: אז תעשה את זה.
  • 16:32 - 16:36
    (צחוק)
  • 16:38 - 16:40
    א"ה: היו לך חיים מלאי הישגים,
  • 16:40 - 16:42
    אבל בנית גם חיים
    של משמעות.
  • 16:43 - 16:45
    וכולנו שואפים לשני אלה --
  • 16:45 - 16:47
    לא כולנו גם מצליחים.
  • 16:48 - 16:52
    אבל גם אלו מאיתנו
    שמצליחים לעשות את שני הדברים,
  • 16:52 - 16:54
    לעתים נדירות ביותר יודעים
    איך לעשות את שניהם ביחד.
  • 16:55 - 17:00
    אתה הצלחת לקדם את התרבות
    באמצעות האמנות שלך
  • 17:00 - 17:04
    וגם השגת שיא עולמי
    של הצלחה מסחרית.
  • 17:04 - 17:05
    איך עשית את שני הדברים?
  • 17:11 - 17:18
    נ"ל: זה מה שעולה בדעתי
    כשמדקלמים לי את כל הישגי.
  • 17:19 - 17:23
    כוכב הלכת הזה
    הוא אחד ממיליארד,
  • 17:23 - 17:25
    כך שמעתי,
  • 17:25 - 17:31
    ביקום שבו יש מיליארדים --
  • 17:31 - 17:32
    מילארדי יקומים,
  • 17:32 - 17:35
    מילארדי כוכבי-לכת...
  • 17:36 - 17:39
    שאנו מנסים להציל
    ושצריך להציל.
  • 17:42 - 17:43
    אבל...
  • 17:44 - 17:47
    כל מה שאולי השגתי הוא --
  • 17:48 - 17:52
    אחותי שאלה אותי פעם
    מה לעשות בקשר למשהו
  • 17:52 - 17:55
    שקרה בניואינגטון שבקונטיקט.
  • 17:55 - 17:58
    אמרתי: "תכתבי לנציג שלך בעיריה,
    לראש העיר או משהו כזה."
  • 17:58 - 18:01
    היא ענתה: "אבל אני לא נורמן ליר
    אלא קלייר ליר."
  • 18:02 - 18:06
    וזאת היתה הפעם הראשונה
    בה אמרתי את זה,
  • 18:06 - 18:11
    אמרתי: "קלייר, עם כל מה
    שאת חושבת על מה שאולי עשיתי
  • 18:11 - 18:12
    "וכל מה עשית את," --
  • 18:12 - 18:15
    היא מעולם לא יצאה מניואינגטון --
  • 18:15 - 18:16
    "האם את יכולה
    לקרב מספיק אצבע לאגודל
  • 18:16 - 18:20
    "כשאת לוקחת בחשבון
    את גודל כוכב הלכת וכו',
  • 18:20 - 18:24
    "כדי למדוד את כל מה שעשיתי
    וכל מה שעשית?"
  • 18:24 - 18:25
    אז...
  • 18:26 - 18:30
    אני משוכנע שכולנו אחראיים
  • 18:30 - 18:33
    להישגים כמו שלי.
  • 18:35 - 18:37
    ואני מבין שאתה אומר --
  • 18:37 - 18:39
    א"ה: דיפלומטי מאד מצידך --
  • 18:39 - 18:43
    נ"ל: אבל מוכרחים לחשוב
    על הגודל וההיקף
  • 18:43 - 18:45
    של המיזם הזה של הבורא.
  • 18:45 - 18:47
    א"ה: אבל כאן, על כוכב הלכת הזה
    היתה לך חשיבות אמיתית.
  • 18:47 - 18:51
    נ"ל: היה לי מזל לא נורמלי.
    (צחוק)
  • 18:51 - 18:54
    א"ה: אז יש עוד אליך
    שאלה אחרונה.
  • 18:54 - 18:56
    בן כמה אתה מרגיש?
  • 18:57 - 19:02
    נ"ל: אני בן-גילו של כל מי
    שאני משוחח איתו.
  • 19:03 - 19:04
    א"ה: אז אני מרגיש 93.
  • 19:04 - 19:09
    (מחיאות כפיים)
  • 19:11 - 19:12
    נ"ל: סיימנו?
  • 19:12 - 19:14
    א"ה: ובכן, אני מרגיש בן 93,
  • 19:14 - 19:18
    אבל אני מקווה שיום אחד
    ארגיש צעיר כמו האדון שאני יושב מולו.
  • 19:18 - 19:19
    גבירותי ורבותי,
  • 19:19 - 19:20
    נורמן ליר הגדול מכולם.
  • 19:20 - 19:26
    (מחיאות כפיים)
  • 19:26 - 19:27
    נ"ל: תודה רבה.
  • 19:27 - 19:32
    (מחיאות כפיים)
Title:
על חיים של משמעות, מאת דמות מופת מעולם הבידור
Speaker:
נורמן ליר
Description:

בשנות ה-70 של המאה ה-20 (ובעשורים שלאחר מכן) הצליח מפיק הטלוויזיה נורמן ליר לגעת בחייהם של מיליונים בקומדיות מצבים שהפכו לאבני-דרך תרבותיות, כמו "הכל נשאר במשפחה", "משפחת ג'פרסון" ו"החיים הטובים" כשמתח את גבולותיה של התקופה ומשמיע את קולם של האמריקנים שזוכים לייצוג מועט מדי. בשיחה אינטימית וחכמה עם אריק הירשברג הוא משתף אותנו בענווה ובהומור במערכת היחסים המוקדמת שלו עם "הטפשות שבמצב האנושי", יחסים שעיצבו את חייו ואת חזונו היצירתי.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
19:46

Hebrew subtitles

Revisions Compare revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.