Return to Video

פרס למדע שיגרום לכם לצחוק ואז לחשוב

  • 0:05 - 0:08
    ג'ורג' ושארלוט בלונסקי היו
  • 0:08 - 0:12
    זוג נשוי שחי בברונקס בעיר ניו יורק,
  • 0:12 - 0:13
    המציאו משהו.
  • 0:13 - 0:17
    הם רשמו פטנט בשנת 1965 למה שהם קראו,
  • 0:17 - 0:23
    "מכשיר המסייע לנשים ללדת".
  • 0:23 - 0:26
    המכשיר הזה עשוי משולחן עגול וגדול
  • 0:26 - 0:28
    ומכונות נוספות.
  • 0:28 - 0:31
    כאשר האישה מוכנה ללדת ,
  • 0:31 - 0:33
    היא שוכבת על גבה,
  • 0:33 - 0:35
    קושרים אותה לשולחן,
  • 0:35 - 0:38
    והשולחן מסתובב במהירות גבוהה.
  • 0:38 - 0:42
    הילד עף החוצה
  • 0:42 - 0:49
    בעזרת הכח הצנטריפוגלי.
  • 0:50 - 0:54
    אם תסתכלו על הפטנט שלהם מקרוב,
  • 0:54 - 0:58
    במיוחד אם יש לכם איזשהו רקע או
    כישרון בהנדסה,
  • 0:58 - 1:00
    אולי תחליטו שאתם רואים
  • 1:00 - 1:06
    נקודה אחת או יותר שבהן העיצוב הוא
    לא מספיק טוב. (צחוק)
  • 1:06 - 1:09
    דוקטור איוון שוואב בקליפורניה
  • 1:09 - 1:11
    הוא אחד מהאנשים
    אחד מהאנשים המרכזיים,
  • 1:11 - 1:13
    שעזרו לענות על השאלה,
  • 1:13 - 1:18
    "למה נקרים לא סובלים מכאב ראש?"
  • 1:18 - 1:19
    ומסתבר שהתשובה
  • 1:19 - 1:22
    היא שבגלל שהמח שלהם
  • 1:22 - 1:23
    ארוז בתוך הגלגולת שלהם
  • 1:23 - 1:26
    בדרך שונה מזו
  • 1:26 - 1:28
    שהמוחות שלנו,
    כלומר אנחנו בני האדם,
  • 1:28 - 1:32
    באמת, שהמוחות שלנו ארוזים.
  • 1:32 - 1:35
    הם, הנקרים, בדרך כלל
  • 1:35 - 1:37
    ינקרו, הם ידפקו את ראשם
  • 1:37 - 1:42
    בחתיכת עץ אלפי פעמים ביום. כל יום!
  • 1:42 - 1:44
    ועד כמה שמישהו יודע,
  • 1:44 - 1:45
    זה לא מפריע להם בכלל.
  • 1:45 - 1:48
    איך זה קורה?
  • 1:48 - 1:51
    המוח שלהם לא משכשך כמו שלנו.
  • 1:51 - 1:53
    המוח שלהם ארוז בהדיקות רבה,
  • 1:53 - 1:56
    לפחות מספיק למכות שבאות ממש מקדימה.
  • 1:56 - 1:58
    מעט אנשים שמו לב
  • 1:58 - 2:01
    למחקר הזה עד השנים האחרונות
  • 2:01 - 2:04
    כאשר, במדינה זו במיוחד,
  • 2:04 - 2:05
    אנשים סקרנים לגבי
  • 2:05 - 2:07
    מה שקורה למוחות של שחקני פוטבול
  • 2:07 - 2:10
    החובטים את ראשם שוב ושוב.
  • 2:10 - 2:15
    והנקר אולי יכול להבין את זה.
  • 2:15 - 2:17
    היה מאמר שפורסם
  • 2:17 - 2:19
    במגזין הרפואה "הלאנסט"
  • 2:19 - 2:20
    באנגליה לפני כמה שנים שנקרא
  • 2:20 - 2:28
    "איש שנדקר באצבעו והסריח חמש שנים".
  • 2:28 - 2:30
    דר' קרוליין מילס וצוותה
  • 2:30 - 2:34
    קיבלו את המטופל הזה ולא בדיוק
    ידעו מה לעשות.
  • 2:34 - 2:36
    האיש חתך את אצבעו,
  • 2:36 - 2:39
    הוא עבד בשחיטת תרנגולים,
  • 2:39 - 2:42
    ואז הוא החל להסריח ממש.
  • 2:42 - 2:43
    כל כך רע שכשהוא
    נכנס לחדר
  • 2:43 - 2:44
    עם הרופאים והאחיות,
  • 2:44 - 2:47
    הם לא היו מסוגלים להיות איתו באותו החדר.
  • 2:47 - 2:49
    זה היה בלתי נסבל.
  • 2:49 - 2:50
    הם ניסו כל תרופה,
  • 2:50 - 2:52
    כל טיפול אחר שהם יכלו לחשוב עליו.
  • 2:52 - 2:54
    אחרי שנה, הוא עדיין הסריח.
  • 2:54 - 2:56
    אחרי שנתיים, עדיין הסריח.
  • 2:56 - 2:59
    שלוש שנים, ארבע שנים, עדיין הסריח.
  • 2:59 - 3:02
    אחרי חמש שנים, זה נעלם לבד.
  • 3:02 - 3:06
    תעלומה.
  • 3:06 - 3:08
    בניו זילנד, דר' ליאן פארקין
  • 3:08 - 3:14
    וצוותה בחנו מסורת ישנה בעיר שלה.
  • 3:14 - 3:17
    הם חיים בעיר שבה יש גבעות ענקיות,
  • 3:17 - 3:18
    כאלו כמו בסן-פרנסיסקו.
  • 3:18 - 3:20
    ובחורף שם מאוד קר
  • 3:20 - 3:22
    ומאוד קפוא.
  • 3:22 - 3:23
    ישנן המון פציעות.
  • 3:23 - 3:25
    המסורת שהם בחנו,
  • 3:25 - 3:27
    הם בדקו בכך שביקשו מאנשים
  • 3:27 - 3:29
    שהיו בדרכם לעבודה בבוקר,
  • 3:29 - 3:31
    לעצור ולנסות משהו.
  • 3:31 - 3:33
    שינסו אחד משני תנאים.
  • 3:33 - 3:36
    המסורת היא שבחורף,
  • 3:36 - 3:41
    בעיר הזו, לובשים את הגרביים מחוץ למגפיים.
  • 3:41 - 3:44
    ומה שהם גילו מהניסוי,
  • 3:44 - 3:46
    וזה היה די ברור כשהם ראו את זה,
  • 3:46 - 3:48
    הוא שזה נכון.
  • 3:48 - 3:51
    שאם תלבשו את הגרביים שלכם
    מחוץ מאשר בפנים,
  • 3:51 - 3:57
    כך הסיכוי גדול יותר לשרוד ולא
    להחליק וליפול.
  • 3:57 - 4:02
    ועכשיו אני מקווה שתסכימו איתי שהדברים הללו
  • 4:02 - 4:04
    שהרגע תיארתי בפניכם,
  • 4:04 - 4:10
    לכל אחד מהם, מגיע פרס כלשהו.
    (צחוק)
  • 4:10 - 4:12
    וזה מה שהם קיבלו,
  • 4:12 - 4:15
    כל אחד מהם קיבל את פרס ה'איג-נובל'.
  • 4:15 - 4:19
    בשנת 1991, אני, יחד עם חבורה של אנשים,
  • 4:19 - 4:22
    הקמנו את טקס חלוקת פרסי האיג-נובל.
  • 4:22 - 4:25
    בכל שנה אנחנו מחלקים 10 פרסים.
  • 4:25 - 4:32
    הפרסים מבוססים אך ורק על קריטריון אחד.
    זה מאוד פשוט.
  • 4:32 - 4:38
    והוא שעשית משהו שגורם לאנשים לצחוק
    ואז לחשוב.
  • 4:38 - 4:42
    מה שעשית גורם לאנשים
    לצחוק ואז לחשוב.
  • 4:42 - 4:44
    מה שזה לא יהיה, יש בזה משהו
  • 4:44 - 4:47
    שכאשר אנשים פוגשים אותו לראשונה,
  • 4:47 - 4:50
    התגובה האפשרית היחידה שלהם היא לצחוק.
  • 4:50 - 4:52
    ואז שבוע לאחר מכן,
  • 4:52 - 4:54
    זה עדיין מרשרש להם בראש
  • 4:54 - 4:56
    וכל מה שהם רוצים לעשות
    זה לספר לחברים שלהם על זה.
  • 4:56 - 4:58
    זוהי האיכות שאנו מחפשים.
  • 4:58 - 5:01
    כל שנה, אנחנו מקבלים בסביבות
  • 5:01 - 5:06
    9,000 מועמדויות חדשות לפרס האיג-נובל.
  • 5:06 - 5:09
    מביניהן, תמיד בין 10 אחוזים
  • 5:09 - 5:11
    ו20 אחוזים מאותן מועמדויות
  • 5:11 - 5:15
    מגיעות מאנשים שהעמידו את עצמם.
  • 5:15 - 5:19
    אלו שהעמידו את עצמם
    כמעט ואף פעם לא מנצחים.
  • 5:19 - 5:23
    זה מאוד קשה, מספרית,
    לזכות בפרס אם אתם רוצים.
  • 5:23 - 5:25
    אפילו אם אתם לא רוצים,
  • 5:25 - 5:28
    זה מאוד קשה מספרית.
  • 5:28 - 5:31
    כדאי לכם לדעת שכאשר אנחנו
    בוחרים במישהו
  • 5:31 - 5:33
    לקבלת הפרס איג-נובל,
  • 5:33 - 5:36
    אנחנו יוצרים קשר עם אותו אדם, בדיסקרטיות.
  • 5:36 - 5:39
    אנחנו מציעים לו את האפשרות לא לקבל
  • 5:39 - 5:42
    את הכבוד הגדול הזה אם הוא לא רוצה.
  • 5:42 - 5:46
    לשמחתינו הרבה, כמעט כל אלו
    שהוצע להם הפרס
  • 5:46 - 5:49
    מחליטים לקבלו.
  • 5:49 - 5:52
    מה מקבלים אם זוכים בפרס
    איג-נובל?
  • 5:52 - 5:54
    ובכן, מקבלים כמה דברים.
  • 5:54 - 5:57
    מקבלים את פרס האיג-נובל.
  • 5:57 - 5:59
    העיצוב משתנה כל שנה.
  • 5:59 - 6:04
    אלו תמיד נעשים בעבודת יד מחומרים
    זולים ביותר.
  • 6:04 - 6:06
    אם מסתכלים על תמונה
  • 6:06 - 6:10
    של הפרס אותו נתנו בשנה שעברה, 2013.
  • 6:10 - 6:12
    רוב הפרסים בעולם מקנים גם
  • 6:12 - 6:17
    למחזיקיהם קצת מזומן, קצת כסף.
  • 6:17 - 6:18
    אין לנו כסף,
  • 6:18 - 6:19
    אז אנחנו לא יכולים לתת להם.
  • 6:19 - 6:22
    האמת שהזוכים חייבים לממן לעצמם
  • 6:22 - 6:25
    את ההגעה לטקס פרסי האיג-נובל,
  • 6:25 - 6:27
    ורובם אכן עושים זאת.
  • 6:27 - 6:30
    בשנה שעברה לעומת זאת, כן הצלחנו
    לגרד קצת כסף.
  • 6:30 - 6:34
    בשנה שעברה, כל אחד מ 10 הזוכים
    בפרס האיג-נובל
  • 6:34 - 6:40
    קיבלו 10 טריליון דולר.
  • 6:40 - 6:45
    שטר של 10 טריליון דולרים מזימבבואה.
    (צחוק)
  • 6:45 - 6:48
    אתם אולי זוכרים שלזימבבואה
    הייתה הרפתקה קטנה
  • 6:48 - 6:51
    במשך כמה שנים שם של אינפלציה.
  • 6:51 - 6:53
    בסופו של דבר הם היו מדפיסים שטרות
  • 6:53 - 6:56
    בסכומי עתק שהגיעו עד
    ל100 טריליון דולרים.
  • 6:56 - 6:59
    האיש האחראי על הבנק הלאומי שם, אגב,
  • 6:59 - 7:02
    זכה בפרס איג-נובל במתמטיקה.
  • 7:02 - 7:04
    הדבר השני שזוכים בו הוא הזמנה
  • 7:04 - 7:05
    להגיע לטקס,
  • 7:05 - 7:07
    שמתקיים באוניברסיטת הארווארד.
  • 7:07 - 7:08
    וכשמגיעים לשם,
  • 7:08 - 7:11
    מגיעים לכיתה ולמקום המפגש
    הכי גדול בהארווארד.
  • 7:11 - 7:12
    הוא יכול להכיל כ1,100 איש,
  • 7:12 - 7:13
    הוא מלא לגמרי,
  • 7:13 - 7:14
    ועל הבמה,
  • 7:14 - 7:16
    מחכים ללחוץ לכם את היד,
  • 7:16 - 7:18
    מחכים להעניק לכם את פרס האיג-נובל,
  • 7:18 - 7:21
    קבוצה של זוכי פרס נובל.
  • 7:21 - 7:22
    זהו לב הטקס.
  • 7:22 - 7:24
    זהותם של הזוכים נשמרת בסוד
    עד הרגע הזה,
  • 7:24 - 7:27
    אפילו חתני פרס הנובל שילחצו
    את ידיהם
  • 7:27 - 7:30
    אינם יודעים מי הם יהיו
    עד לרגע ההכרזה.
  • 7:30 - 7:33
    אני הולך לספר לכם
    רק על כמה מעטים
  • 7:33 - 7:36
    מן מהפרסים האחרים שחילקנו
    בתחומי הרפואה.
  • 7:36 - 7:38
    אל תשכחו שחילקנו 230 פרסים.
  • 7:38 - 7:41
    ישנם הרבה אנשים כאלו
    ביניכם.
  • 7:41 - 7:43
    אולי לכם יש אחד.
  • 7:43 - 7:45
    מאמר שהתפרסם לפני כ30 שנה
  • 7:45 - 7:48
    ונקרא "פציעות הנגרמו
    מנפילות אגוזי קוקוסים".
  • 7:48 - 7:49
    ונכתב על ידי דר' פיטר בארס,
  • 7:49 - 7:52
    שהיה קנדי.
  • 7:52 - 7:54
    דר' בארס הגיע לטקס
  • 7:54 - 7:56
    והסביר שכשהיה רופא צעיר
  • 7:56 - 7:57
    הוא רצה לראות את העולם.
  • 7:57 - 7:59
    אז הוא נסע לפפואה גינאה החדשה.
  • 7:59 - 8:02
    כשהוא הגיע לשם, הוא הלך לעבוד
    בבית חולים והיה סקרן
  • 8:02 - 8:07
    לראות אילו דברים קרו לאנשים
    שבגללם הם הגיעו לבית החולים.
  • 8:07 - 8:08
    הוא בדק ברשומות והוא גילה
  • 8:08 - 8:11
    להפתעתו שמספר גדול של אנשים
  • 8:11 - 8:12
    בבית החולים הזה היו שם
  • 8:12 - 8:16
    בגלל פציעות שקרו בעקבות
    נפילות של אגוזי קוקוס.
  • 8:16 - 8:18
    דבר אחד טיפוסי שקורה הוא
  • 8:18 - 8:22
    שאנשים שהגיעו מהאזורים הגבוהים
    היכן שאין יותר מידי עצי קוקוס,
  • 8:22 - 8:24
    לבקר קרובי משפחה באיזור החוף,
  • 8:24 - 8:25
    איפה שיש הרבה.
  • 8:25 - 8:27
    והם חושבים שעץ הקוקוס
  • 8:27 - 8:29
    הוא מקום מצויין לעמוד
    או לשכב תחתיו.
  • 8:29 - 8:32
    עץ קוקוס שגובהו 24 מטרים,
  • 8:32 - 8:34
    ועליו קוקוסים השוקלים כמעט קילוגרם,
  • 8:34 - 8:38
    היכולים ליפול בכל רגע נתון.
  • 8:38 - 8:40
    צוות רופאים באירופה
  • 8:40 - 8:44
    פרסם סדרה של מאמרים
    בנושא קולונוסקופיה.
  • 8:44 - 8:46
    אתם כולכם מכירים את נושא
    הקולונוסקופיה,
  • 8:46 - 8:47
    בדרך כזו או אחרת.
  • 8:47 - 8:48
    או במקרים מסויימים,
  • 8:48 - 8:52
    בדרך כזו ואחרת.
  • 8:52 - 8:55
    הם, במאמרים האלו,
  • 8:55 - 8:59
    הסבירו לחבריהם הרופאים
    המבצעים בדיקות קולונוסקופיה,
  • 8:59 - 9:01
    איך למזער את הסיכויים
  • 9:01 - 9:04
    שכשכאשר הם מבצעים בדיקת קולונוסקופיה,
  • 9:04 - 9:07
    המטופל שלהם יתפוצץ. (צחוק)
  • 9:07 - 9:09
    דר' עמנואל בן-שושן
  • 9:09 - 9:11
    אחד מהכותבים,
  • 9:11 - 9:14
    טס מפריז לטקס,
  • 9:14 - 9:16
    שם הוא הסביר את ההיסטוריה
    של העניין הזה,
  • 9:16 - 9:17
    שבשנות החמישים,
  • 9:17 - 9:22
    כשבדיקות הקולונוסקופיה הפכו
    לטכניקה נפוצה בפעם הראשונה,
  • 9:22 - 9:25
    אנשים התחילו להבין איך לבצע
    אותן היטב.
  • 9:25 - 9:28
    והיו כמה קשיים בהתחלה.
  • 9:28 - 9:31
    הבעיה הבסיסית, שאני בטוח
    שאתם מכירים,
  • 9:31 - 9:37
    היא שמסתכלים בתוך מקום
    ארוך, צר וחשוך.
  • 9:37 - 9:40
    אם כך, כדאי שיהיה מרחב גדול יותר.
  • 9:40 - 9:42
    מוסיפים קצת גז כדי להרחיבו
  • 9:42 - 9:44
    כדי שיהיה מקום להסתכל מסביב.
  • 9:44 - 9:47
    וזה מתווסף עכשיו לגז,
    גז מתאן,
  • 9:47 - 9:49
    שנמצא כבר בפנים.
  • 9:49 - 9:52
    סוג הגז שהם השתמשו בו בהתחלה,
    במקרים רבים, היה חמצן.
  • 9:52 - 9:54
    אז הם בעצם הוסיפו חמצן לגז המתאן.
  • 9:54 - 9:56
    ואז הם רצו לראות,
  • 9:56 - 9:57
    הם היו זקוקים לאור,
  • 9:57 - 9:58
    אז הם שמו מקור אור,
  • 9:58 - 10:00
    שבשנות החמישים היה חם מאוד.
  • 10:00 - 10:04
    אז היה שם בעצם גז מתאן שהוא חומר דליק,
  • 10:04 - 10:06
    יחד עם חמצן וחום.
  • 10:06 - 10:11
    הם הפסיקו להשתמש בחמצן יחסית במהירות.
    (צחוק)
  • 10:11 - 10:14
    זה נדיר שמטופלים יתפוצצו,
  • 10:14 - 10:20
    אבל זה עדיין קורה.
  • 10:20 - 10:23
    הדבר האחרון שעליו אני רוצה
    לספר לכם הוא על פרס
  • 10:23 - 10:26
    שהענקנו לדר' אלנה בודנר.
  • 10:26 - 10:30
    דר' אלנה בודנר המציאה חזייה
  • 10:30 - 10:31
    שבמקרי חירום
  • 10:31 - 10:33
    יכולה להתפרק במהירות
  • 10:33 - 10:36
    ולהפוך לזוג מסכות מגינות לפנים.
  • 10:36 - 10:38
    אחד כדי להציל את חיי בעלת החזייה,
  • 10:38 - 10:43
    ואחד כדי להציל את חייו של עובר אורח
    בר מזל. (צחוק)
  • 10:43 - 10:46
    למה שמישהו יעשה זאת, אתם וודאי תוהים
    לעצמכם.
  • 10:46 - 10:48
    דר' בודנר הגיעה לטקס
  • 10:48 - 10:51
    והסבירה שהיא גדלה באוקראינה.
  • 10:51 - 10:53
    הייתה אחת מהרופאים שטיפלו
    בקורבנות
  • 10:53 - 10:55
    של אסון תחנת הכוח בצ'רנוביל.
  • 10:55 - 10:58
    והם לאחר מכן גילו
  • 10:58 - 11:00
    שהרבה מן הבעיות הרפואיות הקשות
    ביותר
  • 11:00 - 11:02
    נגרמו ע"י חלקיקים באוויר שאנשים נשמו.
  • 11:02 - 11:04
    אז היא כל הזמן חשבה לאחר מכן
  • 11:04 - 11:05
    שאולי יכולה להיות מסיכה פשוטה
  • 11:05 - 11:10
    שתהיה זמינה בכל מקום במידה
    והבלתי צפוי יקרה.
  • 11:10 - 11:12
    שנים אחרי, היא עברה לאמריקה.
  • 11:12 - 11:12
    ילדה תינוק,
  • 11:12 - 11:14
    יום אחד היא הסתכלה ועל הרצפה
  • 11:14 - 11:17
    ראתה שבנה התינוק הרים את חזייתה,
  • 11:17 - 11:19
    ושם אותה על פניו.
  • 11:19 - 11:21
    ומשם הגיע אליה הרעיון.
  • 11:21 - 11:23
    היא הגיעה לטקס פרסי האיג-נובל
  • 11:23 - 11:25
    עם אב הטיפוס הראשון של החזייה
  • 11:25 - 11:30
    והיא הדגימה:
  • 11:30 - 11:53
    (צחוק) (מחיאות כפיים)
  • 11:58 - 12:07
    ["פול קרוגמן, זוכה נובל (2008) בכלכלה"]
  • 12:29 - 12:36
    ["וולפגנג קטרל, זוכה נובל (2001) בפיזיקה"]
  • 12:44 - 12:47
    לי בעצמי יש חזיית חירום. (צחוק)
  • 12:47 - 12:50
    היא החזייה האהובה עלי,
  • 12:50 - 12:52
    אבל אני אשמח לחלוק אותה עם כל
    אחד מכם,
  • 12:52 - 12:54
    במקרה הצורך.
  • 12:54 - 12:55
    תודה רבה.
  • 12:55 - 13:00
    (מחיאות כפיים)
Title:
פרס למדע שיגרום לכם לצחוק ואז לחשוב
Speaker:
מארק אברהמס
Description:

כמייסד טקס פרסי האיג-נובל , מארק אברהמס מגלה את המחקרים הבלתי צפויים ביותר בעולם.
בשרצאה מעוררת המחשבה הזו (ולעיתים גם מצחיקה בטירוף), הוא חולק סיפורי מדע משונים ביותר- וטוען ששטותניקיות היא קריטית להעלאת ההתעניינות הציבור במדע.

more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
13:12

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.