Return to Video

המסע שלי מחייל מארינס לשחקן

  • 0:01 - 0:03
    שירתתי בפלוגת המארינס הראשונה,
  • 0:03 - 0:04
    מחלקה 81,
  • 0:04 - 0:06
    במחנה פנדלטון, קליפורניה.
  • 0:07 - 0:08
    הידד!
  • 0:08 - 0:09
    קהל: הידד!
  • 0:09 - 0:10
    (צחוק)
  • 0:10 - 0:12
    התגייסתי כמה חודשים
    אחרי ה-11 בספטמבר,
  • 0:12 - 0:15
    עם הרגשה שהייתה, לדעתי,
    לרוב האנשים במדינה באותה התקופה,
  • 0:15 - 0:18
    מוצף בתחושות
    פטריוטיזם ונקמה
  • 0:18 - 0:20
    ורצון לעשות משהו -
  • 0:20 - 0:23
    בנוסף לעובדה שבאותה תקופה
    לא עשיתי כלום.
  • 0:23 - 0:26
    הייתי בן 17,
    סיימתי בית ספר תיכון באותו הקיץ,
  • 0:26 - 0:29
    שכרתי חדר קטן
    בבית הוריי
  • 0:29 - 0:31
    בעיירה הקטנה שגדלתי בה
    בצפון אינדיאנה,
  • 0:31 - 0:32
    בשם מישוואקה.
  • 0:32 - 0:35
    אוכל לאיית את זה מאוחר יותר
    למי שמעוניין...
  • 0:35 - 0:36
    (צחוק)
  • 0:36 - 0:40
    מישוואקה ידועה בזכות הרבה דברים
    אבל מוקד תרבות עולמי היא לא,
  • 0:40 - 0:42
    לכן החשיפה היחידה שלי
    לתיאטרון ולקולנוע
  • 0:42 - 0:44
    הייתה מוגבלת להצגות
    שעשיתי בבי"ס תיכון
  • 0:44 - 0:46
    ולספריית בלוקבסטר,
    שתנוח על משכבה בשלום.
  • 0:46 - 0:47
    (צחוק)
  • 0:47 - 0:49
    הייתי רציני למדי בקשר למשחק
  • 0:49 - 0:52
    ואף ניגשתי למבחני הכניסה לג'וליארד
    בשנה האחרונה של בי"ס התיכון,
  • 0:52 - 0:54
    לא התקבלתי,
  • 0:54 - 0:56
    החלטתי שאוניברסיטה זה לא בשבילי
    ולא נרשמתי למקום אחר -
  • 0:56 - 0:58
    מהלך גאוני מצדי.
  • 0:58 - 1:01
    עשיתי גם את המסע הנואש
    ללוס אנג'לס,
  • 1:01 - 1:03
    שתמיד שמעתי עליו בסיפורים,
  • 1:03 - 1:05
    על שחקנים שהגיעו ללוס אנג'לס
    עם רק 7 דולר בכיס
  • 1:05 - 1:07
    ומצאו עבודה וקריירה מצליחה.
  • 1:07 - 1:11
    הגעתי עד לאמרילו בטקסס,
    כשהאוטו שלי התקלקל.
  • 1:11 - 1:12
    בזבזתי את כל הכסף על התיקון,
  • 1:12 - 1:14
    לבסוף הגעתי לסנטה מוניקה -
  • 1:14 - 1:15
    אפילו לא ללוס אנג'לס -
  • 1:15 - 1:18
    בעיקרון, הסתובבתי 48 שעות בחוף ים,
  • 1:18 - 1:19
    נכנסתי לאוטו, נהגתי בחזרה,
  • 1:19 - 1:21
    ובכך הסתיימה קריירת המשחק שלי.
  • 1:21 - 1:22
    (צחוק)
  • 1:22 - 1:24
    בן 17, מישוואקה...
  • 1:24 - 1:28
    בית הוריי, משלם שכר דירה,
    מוכר שואבי אבק...
  • 1:28 - 1:30
    עובד בטלמרקטינג,
  • 1:30 - 1:32
    מכסח דשא במגרש
    של יריד מקומי.
  • 1:32 - 1:34
    זה היה עולמי בתחילת
    ספטמבר 2001.
  • 1:34 - 1:35
    לאחר ה-11 בספטמבר,
  • 1:35 - 1:38
    הרגשתי תחושת מחויבות עצומה,
  • 1:38 - 1:40
    וגם הייתי עצבני באופן כללי:
    על עצמי,
  • 1:40 - 1:41
    על הוריי, על הממשלה,
  • 1:41 - 1:44
    על חוסר ביטחון עצמי,
    על חוסר עבודה מכובדת,
  • 1:44 - 1:47
    על המקרר המחורבן שלי
    שסחבתי איתי לקליפורניה וחזרה...
  • 1:47 - 1:50
    התגייסתי למארינס ואהבתי את זה.
    אהבתי להיות חייל מארינס.
  • 1:50 - 1:53
    זה אחד הדברים שאני
    הכי גאה שעשיתי בחיי.
  • 1:53 - 1:54
    לירות מנשק היה מגניב,
  • 1:54 - 1:57
    לנהוג ולפוצץ
    דברים יקרים היה מעולה.
  • 1:57 - 1:59
    אבל הבנתי שמה שאני
    הכי אוהב במארינס
  • 1:59 - 2:01
    הוא הדבר,
    שהכי פחות חיפשתי כשהתגייסתי
  • 2:01 - 2:03
    והוא - האנשים.
  • 2:03 - 2:06
    הטיפוסים המוזרים האלה -
    אוסף רבגוני של דמויות
  • 2:06 - 2:09
    מכל קצוות של ארצות הברית -
  • 2:09 - 2:11
    שעל פניו לא היה לנו
    שום דבר במשותף.
  • 2:11 - 2:13
    עם הזמן,
  • 2:13 - 2:14
    כל הרברבנות הפוליטית והאישית,
  • 2:14 - 2:16
    שהובילה אותי לצבא, התפוגגה
  • 2:16 - 2:19
    ועבורי, המארינס הפכו
    למילה נרדפת לחברים.
  • 2:19 - 2:22
    ואז, אחרי כמה שנים של שירות
  • 2:22 - 2:24
    ומספר חודשים לפני הפלישה לעיראק,
  • 2:24 - 2:27
    פרקתי את עצם החזה
    בתאונת אופני הרים,
  • 2:27 - 2:28
    ונאלצתי להשתחרר על רקע רפואי.
  • 2:28 - 2:31
    למי שלא שירת בצבא
    יהיה קשה להבין את זה,
  • 2:31 - 2:34
    אבל הידיעה שלא אשתתף
    בפלישה לעיראק או לאפגניסטן
  • 2:34 - 2:36
    שברה את רוחי.
  • 2:36 - 2:39
    אני זוכר בבירור שעזבתי את בית החולים
    של הבסיס על אלונקה
  • 2:39 - 2:42
    וכל המחלקה שלי חיכתה בחוץ
    כדי לראות שאני בסדר.
  • 2:42 - 2:44
    ואז, לפתע, שוב הייתי אזרח.
  • 2:44 - 2:47
    ידעתי שארצה לתת למשחק
    הזדמנות נוספת,
  • 2:47 - 2:49
    כי...שוב, זה אני...
  • 2:49 - 2:52
    חשבתי שכל הבעיות באזרחות
    הן קטנות לעומת הצבא.
  • 2:52 - 2:55
    כאילו, על מה כבר אפשר להתלונן עכשיו?
  • 2:55 - 2:56
    "חם פה.
  • 2:57 - 2:59
    שמישהו ידליק את המזגן."
  • 2:59 - 3:01
    "התור לבית קפה ארוך מדי."
  • 3:01 - 3:02
    הייתי חייל במארינס,
  • 3:02 - 3:03
    ידעתי איך לשרוד.
  • 3:04 - 3:05
    אסע לניו יורק ואהיה שחקן.
  • 3:05 - 3:07
    אם הדברים לא יסתדרו,
  • 3:07 - 3:10
    אחיה בסנטרל פארק ואאסוף מזון
    מפחי האשפה של מאפיית פאנרה.
  • 3:10 - 3:11
    (צחוק)
  • 3:11 - 3:13
    ניגשתי שוב למבחני הקבלה של ג'וליארד
    והפעם היה לי מזל
  • 3:14 - 3:15
    והתקבלתי.
  • 3:15 - 3:17
    אבל הופתעתי עד כמה מורכב המעבר
  • 3:17 - 3:19
    מהצבא לאזרחות.
  • 3:19 - 3:22
    הייתי בריא יחסית. לא יכול לדמיין
    איך אפשר לעבור את התהליך הזה
  • 3:22 - 3:24
    לאחר פגיעה נפשית או פיזית.
  • 3:24 - 3:26
    למרות זאת, זה היה קשה.
  • 3:26 - 3:28
    באופן חלקי, כי הייתי בבית ספר למשחק -
  • 3:28 - 3:31
    לא יכולתי להצדיק את עצמי על זה
    שאני הולך לשיעורי פיתוח קול ודיבור,
  • 3:32 - 3:35
    זורק כדורי אנרגיה דמיוניים
    לירכתי החדר,
  • 3:35 - 3:37
    עושה תרגילי משחק שבהם
    אני יולד את עצמי -
  • 3:37 - 3:38
    (צחוק)
  • 3:38 - 3:41
    בזמן שחבריי משרתים
    בלעדיי מעבר לים.
  • 3:41 - 3:44
    אבל גם, מפני שלא ידעתי
    איך ליישם באזרחות
  • 3:44 - 3:46
    את הדברים שלמדתי בצבא.
  • 3:46 - 3:48
    מבחינה מעשית
    כמו גם מבחינה רגשית.
  • 3:48 - 3:50
    מעשית, הייתי חייב למצוא עבודה.
  • 3:50 - 3:52
    הייתי חייל מארינס בחיל הרגלים,
  • 3:52 - 3:54
    יריתי ממקלעים וממרגמות.
  • 3:54 - 3:58
    אין הרבה מקומות באזרחות שניתן
    ליישם בהם את הכישורים האלה.
  • 3:58 - 3:59
    (צחוק)
  • 3:59 - 4:01
    מבחינה רגשית,
    התקשיתי למצוא משמעות.
  • 4:01 - 4:03
    בצבא, לכל דבר יש משמעות.
  • 4:03 - 4:05
    כל מה שאתה עושה
    הוא רווי במסורת
  • 4:05 - 4:07
    או בעל תכלית שימושית.
  • 4:07 - 4:08
    אסור לך לעשן בשדה
  • 4:08 - 4:10
    כדי לא לחשוף את העמדה שלך.
  • 4:10 - 4:13
    אתה לא נוגע בפניך
    כדי לשמור
  • 4:13 - 4:15
    על רמה אישית של
    בריאות והיגיינה.
  • 4:15 - 4:17
    אתה פונה לכיוון הזה
    בהשמעת ההמנון,
  • 4:17 - 4:19
    כדי לתת כבוד לאנשים
    שהיו שם לפניך.
  • 4:19 - 4:21
    תלך בצורה כזאת, דבר בצורה הזאת
    כי ככה צריך.
  • 4:21 - 4:23
    המדים שלך מתוקתקים
    עד לפרט האחרון.
  • 4:23 - 4:25
    הכושר שלך לציית להוראות
    האלה העיד רבות
  • 4:25 - 4:27
    על סוג החייל שהיית.
  • 4:27 - 4:29
    הדרגה שלך סיפרה משהו
    על קורותיך
  • 4:29 - 4:31
    ועל הכבוד שרכשת.
  • 4:31 - 4:32
    באזרחות אין דרגות.
  • 4:32 - 4:34
    פה אתה עוד גוף,
  • 4:34 - 4:37
    ובאופן קבוע הרגשתי צורך
    להוכיח את עצמי שוב ושוב.
  • 4:37 - 4:40
    הכבוד שקיבלתי מאזרחים
    כשלבשתי את המדים
  • 4:40 - 4:42
    נעלם לאחר שפשטתי אותם.
  • 4:42 - 4:44
    היה נדמה שחסרה פה...
  • 4:44 - 4:45
    תחושת הקהילתיות,
  • 4:45 - 4:47
    בעוד שבצבא הרגשתי את
    תחושת הקהילתיות הזאת.
  • 4:47 - 4:49
    באיזה תדירות באזרחות
  • 4:50 - 4:53
    אתה נמצא במצב של חיים או מוות
    עם חבריך הקרובים
  • 4:53 - 4:56
    ובאופן קבוע הם מוכיחים לך
    שלא יפקירו אותך?
  • 4:56 - 4:58
    ובינתיים, בבית ספר למשחק...
  • 4:58 - 5:01
    (צחוק)
  • 5:01 - 5:03
    ובאמת, לראשונה התחלתי
  • 5:03 - 5:05
    לגלות מחזאים ודמויות ומחזות
  • 5:05 - 5:07
    שלא היה להם שום קשר לצבא,
  • 5:07 - 5:09
    אבל, איכשהו, הם הצליחו לתאר
    את הניסיון הצבאי שלי.
  • 5:09 - 5:12
    דבר, שלפני כן,
    לא חשבתי לאפשרי.
  • 5:12 - 5:14
    הרגשתי שאני נעשה
    פחות אגרסיבי
  • 5:14 - 5:17
    כי הצלחתי, לראשונה,
    לבטא במילים את הרגשות,
  • 5:17 - 5:20
    והבנתי את הערך העצום שבדבר.
  • 5:20 - 5:22
    כשהוספתי לחשוב
    על השירות הצבאי שלי,
  • 5:22 - 5:25
    המחשבה הראשונה לא הייתה
    על אימונים טיפוסיים
  • 5:25 - 5:26
    ומשמעת ועל הסבל שבהם;
  • 5:26 - 5:28
    אלא על רגעים קצרים של
    של קרבה ושל אנושיות,
  • 5:28 - 5:30
    רגעים של הרגשה נפלאה:
  • 5:30 - 5:32
    חברים שהופכים לעריקים
    כי התגעגעו למשפחותיהם,
  • 5:32 - 5:34
    חברים שמתגרשים,
  • 5:34 - 5:36
    בוכים ביחד, חוגגים ביחד,
  • 5:36 - 5:37
    כל זאת, בתוך הסביבה הצבאית.
  • 5:38 - 5:40
    צפיתי בחבריי נאבקים
    במצבים האלה,
  • 5:40 - 5:43
    וראיתי את החרדה
    שהם יצרו בהם ובי,
  • 5:43 - 5:45
    בשל חוסר היכולת שלנו לבטא
    את הרגשות שלנו לגביהם.
  • 5:46 - 5:49
    הקהילה הצבאית וקהילת התיאטרון,
    למעשה, דומות מאוד זו לזו.
  • 5:49 - 5:52
    יש קבוצה של אנשים
    שמנסים למלא משימה
  • 5:52 - 5:54
    שהיא גדולה מהם עצמם;
    לא מדובר רק בך.
  • 5:54 - 5:57
    יש לך תפקיד, ואתה צריך לדעת
    את תפקידך בתוך הצוות.
  • 5:57 - 5:59
    לכל צוות יש מנהיג או במאי;
  • 5:59 - 6:02
    לפעמים הם חכמים,
    ולפעמים לא.
  • 6:02 - 6:04
    אתה מוכרח להתקרב
    לזרים מוחלטים
  • 6:04 - 6:06
    בזמן קצר מאוד;
  • 6:06 - 6:08
    משמעת עצמית, ארגון עצמי.
  • 6:08 - 6:11
    חשבתי, כמה נפלא יהיה
    ליצור מרחב
  • 6:11 - 6:14
    שיחבר בין שתי הקהילות האלה,
    השונות, לכאורה,
  • 6:14 - 6:16
    ויספק בידור לקבוצת אנשים,
  • 6:16 - 6:18
    שבהתחשב בעיסוק שלהם,
  • 6:18 - 6:21
    יצליחו להתמודד עם משהו
    קצת יותר מאתגר חשיבה
  • 6:21 - 6:23
    מאותם ימי הכיף-בכפייה הטיפוסיים
  • 6:23 - 6:26
    שאולצתי "להתנדב" אליהם בצבא...
  • 6:26 - 6:27
    (צחוק)
  • 6:27 - 6:29
    ימי כיף עם כוונה טובה,
    אך בעלי תוכן מעליב במקצת,
  • 6:29 - 6:32
    בסגנון "זכה בדייט עם מעודדת
    של סן דייגו צ'רג'רס" -
  • 6:32 - 6:34
    אתה עונה על שאלה
    על תרבות פופ,
  • 6:34 - 6:36
    ואם התשובה נכונה,
    אתה זוכה בדייט,
  • 6:36 - 6:38
    שכולל טיול מפוקח מסביב למגרש
  • 6:38 - 6:41
    עם מעודדת שכבר נשואה ובהריון...
  • 6:41 - 6:42
    (צחוק)
  • 6:42 - 6:44
    אין לי שום דבר נגד מעודדות,
    אני אוהב מעודדות.
  • 6:44 - 6:47
    הכוונה היא יותר לרצון
    ליצור תיאטרון שיבוא לידי ביטוי
  • 6:47 - 6:51
    באמצעות דמויות שיהיו נגישות
    מבלי להיות מתנשאות.
  • 6:51 - 6:54
    לכן הקמנו את הארגון ללא מטרת רווח
    בשם "אמנות בכוחות המזוינים",
  • 6:54 - 6:55
    וניסינו לעשות בדיוק את מה שאמרתי:
  • 6:55 - 6:58
    ניסינו לחבר בין שתי הקהילות האלה,
    השונות, לכאורה.
  • 6:58 - 7:02
    אנחנו בוחרים מחזה או כמה מונולוגים
    מתוך מחזות אמריקאים מודרנים
  • 7:02 - 7:06
    עשירים במגוון גיל וגזע
    בדיוק כמו הקהל הצבאי,
  • 7:06 - 7:08
    מגייסים קבוצת שחקני תיאטרון
    יוצאת מן הכלל,
  • 7:08 - 7:10
    מציידים אותם בחומר יוצא מן הכלל,
  • 7:10 - 7:12
    מצמצמים את עלות ההפקה למינימום האפשרי -
  • 7:12 - 7:15
    בלי תפאורה, בלי תלבושות,
    בלי תאורה, קריאה בלבד -
  • 7:15 - 7:18
    כדי לשים דגש מרבי על השפה
  • 7:18 - 7:21
    ולהראות שניתן ליצור תיאטרון בכל סביבה.
  • 7:21 - 7:22
    יש בזה משהו עוצמתי -
  • 7:22 - 7:25
    להיכנס לחדר עם זרים מוחלטים
  • 7:25 - 7:27
    ולהזכיר לעצמינו שאנחנו אנושיים,
  • 7:27 - 7:30
    ושביטוי עצמי הוא כלי בעל ערך שווה
  • 7:30 - 7:31
    לרובה שעל כתפיך.
  • 7:31 - 7:33
    ובארגון כמו צבא,
  • 7:33 - 7:36
    שמתפאר בהקצאת ראשי תיבות לראשי תיבות,
  • 7:36 - 7:38
    אתה יכול ללכת לאיבוד
  • 7:38 - 7:40
    בניסיון להסביר התנסות קולקטיבית.
  • 7:40 - 7:42
    לא אוכל לדמיין קהילה ראויה יותר
  • 7:42 - 7:44
    לאמץ אמצעי ביטוי עצמי חדש,
  • 7:44 - 7:46
    מזאת ששומרת על המדינה שלנו.
  • 7:46 - 7:49
    היינו בכל ארצות הברית והעולם,
  • 7:49 - 7:51
    החל ממרכז רפואי "וולטר ריד"
    בבתסדה, מרילנד,
  • 7:51 - 7:54
    במחנה פנדלטון, במחנה אריפג'ן בכווית,
  • 7:54 - 7:56
    בבסיס חיל המצב של ארה"ב בבוואריה,
  • 7:56 - 7:58
    וכלה בתיאטראות און ואוף
    ברודווי בניו יורק.
  • 7:58 - 8:00
    עבור השחקנים שאנחנו מגייסים
  • 8:00 - 8:02
    מדובר בחלון לתוך תרבות,
  • 8:02 - 8:04
    שבמצב אחר הם לא היו נחשפים אליה.
  • 8:04 - 8:06
    לאנשי הצבא, זה בדיוק אותו הדבר.
  • 8:06 - 8:08
    במהלך שש השנים האחרונות שעשיתי את זה,
  • 8:08 - 8:10
    אני תמיד זוכר שמשחק הוא הרבה דברים.
  • 8:10 - 8:13
    הוא מלאכה, הוא מעשה פוליטי, הוא עסק, הוא -
  • 8:14 - 8:16
    כל שם תואר שתמצאו לנכון להוסיף.
  • 8:16 - 8:17
    אבל משחק הוא גם שירות.
  • 8:18 - 8:19
    לא הזדמן לי לסיים את שלי,
  • 8:19 - 8:21
    לכן, בכל עת שאני יכול לתרום
  • 8:21 - 8:24
    לתעשיית השירות האולטימטיבית,
    שהיא, הצבא, עבורי, שוב -
  • 8:24 - 8:26
    אין דבר יותר טוב מזה.
  • 8:26 - 8:27
    תודה.
  • 8:27 - 8:32
    (מחיאות כפיים)
  • 8:32 - 8:36
    אנחנו נציג קטע מתוך יצירה של מארקו רמירז,
  • 8:36 - 8:38
    בשם "אני לא באטמן".
  • 8:38 - 8:41
    שחקן יוצא מן הכלל וחבר טוב שלי, ג'סי פרז,
  • 8:41 - 8:42
    יקרא את הקטע
  • 8:42 - 8:44
    יחד עם מאט ג'ונסון,
    שפגשתי אותו רק לפני כמה שעות.
  • 8:44 - 8:47
    הם מציגים את זה ביחד לראשונה,
  • 8:47 - 8:48
    בוא נראה מה ייצא מזה.
  • 8:48 - 8:50
    ג'סי פרז ומאט ג'ונסון.
  • 8:50 - 8:53
    (מחיאות כפיים)
  • 9:01 - 9:03
    ג'סי פרז: זה אמצע הלילה
  • 9:03 - 9:05
    והשמיים זוהרים באדום רדיו-אקטיבי מטורף.
  • 9:05 - 9:07
    ואם תאמצו את עיניכם,
    אולי תוכלו לראות את הירח
  • 9:07 - 9:10
    דרך שכבה עבה של
    עשן סיגריות ופליטת מטוסים
  • 9:10 - 9:11
    שאופפת את העיר כולה,
  • 9:11 - 9:14
    כמו כילה, שלא נותנת למלאכים לחדור פנימה.
  • 9:14 - 9:15
    (תיפוף)
  • 9:15 - 9:16
    ואם תביטו מספיק גבוה,
  • 9:16 - 9:20
    תוכלו לראות אותי עומד
    על קצה של בניין בן 87 קומות.
  • 9:20 - 9:23
    ושם למעלה, במקום של גרגוילים
    ומגדלי שעון מקולקלים
  • 9:23 - 9:26
    שעמדו בדממת מוות במשך משהו כמו 100 שנים,
  • 9:26 - 9:28
    שם למעלה עומד גם אני.
  • 9:28 - 9:29
    (תיפוף)
  • 9:29 - 9:30
    ואני הוא באטמן, לכל הרוחות.
  • 9:30 - 9:31
    (תיפוף)
  • 9:31 - 9:34
    ויש לי באטמובילים ובאטראנגים
  • 9:34 - 9:36
    ומערות עטלף ארורות, כאילו, ברצינות.
  • 9:36 - 9:38
    וכל מה שצריך זה ארון מטאטאים
  • 9:38 - 9:40
    או מחסן או יציאת חרום,
  • 9:40 - 9:43
    והג'ינס יד-שנייה שלי נעלם.
  • 9:43 - 9:45
    וחולצת הפולו שלי בצבע כחול כהה,
  • 9:45 - 9:48
    זאת שיושבת עליי ככה טוב,
    אבל יש בה את החור הזה ליד התחת
  • 9:48 - 9:51
    מאותה הפעם שהיא נקרעה מהגדר רשת
    מאחורי המסעדה של ארתורו,
  • 9:51 - 9:54
    אבל זה בכלל לא ביג דיל כי
    אני מכניס את החלק הזה פנימה,
  • 9:54 - 9:55
    והכל, כאילו, טוב.
  • 9:55 - 9:57
    החולצה הכחולה הזאת - נעלמת גם היא!
  • 9:57 - 10:00
    ואני מרגיש כאילו... ת'טרנספורמציה.
  • 10:00 - 10:01
    (תיפוף)
  • 10:01 - 10:05
    ואף אחד לא שולף חגורה
    ומצליף בבאטמן על זה שהוא התחצף.
  • 10:05 - 10:06
    (תיפוף)
  • 10:06 - 10:07
    או על זה שהוא לא התחצף.
  • 10:07 - 10:10
    ואף אחד לא קורא לבאטמן שוטה
  • 10:10 - 10:11
    או שטותי
  • 10:11 - 10:12
    או שחיף.
  • 10:13 - 10:16
    ואף אחד גם לא מפטר את ההאח של באטמן
    מ"חברת מוניות המזרח"
  • 10:16 - 10:18
    בגלל שעשו "קיצוצים".
  • 10:18 - 10:20
    כי הם נותנים לו כבוד, ורק כבוד.
  • 10:20 - 10:22
    ולא כבוד מתוך פחד כאילו,
  • 10:22 - 10:25
    אלא כבוד-כבוד.
  • 10:25 - 10:26
    (צחוק)
  • 10:26 - 10:27
    כי אף אחד לא מפחד ממך.
  • 10:27 - 10:29
    כי באטמן לא רוצה לגרום לאף אחד שום נזק.
  • 10:29 - 10:30
    (תיפוף)
  • 10:30 - 10:32
    אף פעם.
    (תיפוף כפול)
  • 10:32 - 10:34
    כי כל מה שבאטמן באמת רוצה זה להציל אנשים
  • 10:34 - 10:36
    ולשלם את החשבונות של הסבתא יום אחד
  • 10:36 - 10:37
    ולמות מאושר.
  • 10:37 - 10:39
    ואולי גם להפוך למפורסם בטירוף, ברצינות.
  • 10:40 - 10:41
    (צחוק)
  • 10:41 - 10:42
    אה - ולהרוג את ג'וקר.
  • 10:42 - 10:43
    (תיפוף)
  • 10:43 - 10:46
    הלילה, כמו ברוב הלילות, אני לבד.
  • 10:46 - 10:48
    ואני משקיף ואני מחכה
  • 10:48 - 10:49
    כמו עיט
  • 10:49 - 10:51
    או כמו...
  • 10:51 - 10:52
    לא, כן, כמו עיט.
  • 10:52 - 10:53
    (צחוק)
  • 10:53 - 10:56
    הגלימה שלי מתנופפת ברוח כי היא ארוכה לאללה
  • 10:56 - 10:58
    והאזניים המחודדות שלי עליי,
  • 10:58 - 11:01
    והמסיכה הזאת שמכסה
    חצי מהפרצוף שלי - גם היא עליי,
  • 11:01 - 11:04
    וישי לי משהו חסין מכדורים בחזה -
    ככה שאף אחד לא יכול לפגוע בי.
  • 11:04 - 11:06
    ואף אחד - אף אחד!
  • 11:06 - 11:08
    לא יבוא בין באטמן...
  • 11:08 - 11:09
    לצדק.
  • 11:09 - 11:11
    (תיפוף)
    (צחוק)
  • 11:11 - 11:12
    מאיפה שאני נמצא,
  • 11:12 - 11:14
    אני יכול לשמוע הכול.
  • 11:14 - 11:15
    (דממה)
  • 11:15 - 11:16
    איפשהו בעיר,
  • 11:16 - 11:20
    זקנה אחת אוספת שאריות טייק אווי מהפח
  • 11:20 - 11:23
    והיא מכניסה חתיכת עוף בשומשום שמישהו זרק
  • 11:23 - 11:24
    לתוך הפה שלה.
  • 11:24 - 11:27
    ואיפשהו רופא אחד עם תספורת פסיכית
    לבוש בחלוק מעבדה שחור
  • 11:27 - 11:29
    מנסה למצוא תרופה למחלות
  • 11:29 - 11:32
    שעוד ניכחד מהן ברצינות יום אחד.
  • 11:32 - 11:33
    ואיפשהו איש אחד,
  • 11:33 - 11:35
    לבוש במדי מנקה,
  • 11:35 - 11:37
    חוזר הביתה מתנדנד, שיכור ומסתחרר
  • 11:37 - 11:41
    אחרי שבזבז חצי מהמשכורת על בקבוקי ליטר
    של בירה עם פקק טוויסט-אוף,
  • 11:41 - 11:44
    ואת החצי השני על ביקור בן 4 שעות
    בביתה של אישה אחת
  • 11:44 - 11:46
    ברחוב שכל הפנסים בו נופצו
  • 11:46 - 11:49
    על ידי אנשים שיעדיפו לעשות
    את מעשיהם בעיר הזאת בחשיכה.
  • 11:49 - 11:51
    במרחק כמה בניינים מהאיש המנקה
  • 11:51 - 11:54
    נמצאת קבוצת בטלנים
    שלא יודעים מהחיים שלהם,
  • 11:54 - 11:56
    מחכים לאיש המנקה עם שרשראות אופניים חלודות
  • 11:57 - 11:58
    ומחבטי בייסבול זולים,
  • 11:58 - 12:00
    ואם הם לא ימצאו עליו כסף,
  • 12:00 - 12:01
    והם לא ימצאו,
  • 12:01 - 12:05
    הם פשוט יחבטו בו
    עד שהשרירים בידיהם יתחילו לבעור,
  • 12:05 - 12:07
    עד שלא יישארו לו עוד שיניים לשבור.
  • 12:07 - 12:08
    אבל הם לא מצפים לי.
  • 12:09 - 12:11
    הם לא מצפים לאביר האפל,
  • 12:11 - 12:14
    עם בטן מלאה במקרוני עם גבינה במבצע
  • 12:14 - 12:16
    ונקניקיות פרוסות מקופסת שימורים.
  • 12:16 - 12:17
    (צחוק)
  • 12:17 - 12:19
    כי הם יעדיפו להאמין שאני לא קיים.
  • 12:20 - 12:24
    ומגובה של 87 קומות, אני מצליח לשמוע
    את אחד הבטלנים אומר:
  • 12:24 - 12:26
    "תביא ת'מזומנים!" - מהר מהר כזה:
  • 12:26 - 12:28
    "תביא ת'מזומנים קיבינמט!"
  • 12:28 - 12:31
    ואני רואה את האיש המנקה ממלמל משהו
    מתוך שכרות ונעשה חיוור,
  • 12:31 - 12:32
    ומגובה של 87 קומות,
  • 12:32 - 12:36
    אני שומע את קיבתו מנסה לפלוט את עצמה
    החוצה מתוך מכנסי העבודה שלו.
  • 12:36 - 12:37
    אז אני עט לעברו מהר בטירוף כזה,
  • 12:37 - 12:40
    ואני כמו האפילה, אני כזה: "סוווש!"
  • 12:40 - 12:43
    ואני זורק באטראנג לעבר נורה אחת חשופה.
  • 12:43 - 12:44
    (מצילה)
  • 12:44 - 12:46
    והם כאלה: "וואו בנזונה!
  • 12:46 - 12:48
    מי כיבה את האורות כרגע?"
  • 12:48 - 12:49
    (צחוק)
  • 12:49 - 12:50
    "מה זה שם?"
    "מה?"
  • 12:51 - 12:52
    "תביא לי את כל מה שיש לך,
    יא זקן!"
  • 12:52 - 12:53
    "מישהו שמע את זה?"
  • 12:53 - 12:57
    "שמע מה? אין פה כלום.
    לא, באמת - אין אפילו עטלף!"
  • 12:57 - 12:58
    אבל אז...
  • 12:58 - 13:02
    אחד מהשלושה בטלנים מקבל בראש - בום!
  • 13:02 - 13:05
    ומספר שתיים מניף את ידו
    לכיוון הגלימה הכהה מולו,
  • 13:05 - 13:07
    אבל לפני שאגרופו פוגע במשהו,
  • 13:07 - 13:09
    אני חוטף מכסה של פח ו...
  • 13:09 - 13:10
    מכניס לו בבטן!
  • 13:10 - 13:12
    ומספר אחד חוזר בבעיטת קפיצה,
  • 13:12 - 13:15
    אבל אני גם שולט בג'ודו קראטה,
    אז אני כזה...
  • 13:15 - 13:18
    (תיפוף)
  • 13:18 - 13:20
    פעמיים!
  • 13:20 - 13:21
    (תיפוף)
  • 13:21 - 13:22
    (צחוק)
  • 13:22 - 13:23
    (תיפוף)
  • 13:23 - 13:25
    אבל לפני שאני מצליח לגרום יותר נזק,
  • 13:25 - 13:27
    פתאום כולנו שומעים מעין "קליק-קליק."
  • 13:28 - 13:30
    ופתאום משתורר שקט מוחלט.
  • 13:31 - 13:33
    ואחד הבטלנים שנשאר לעמוד על הרגליים
  • 13:33 - 13:35
    אוחז באקדח ומכוון אותו כלפי מעלה,
  • 13:35 - 13:37
    כאילו הוא מחזיק את ישו כבן-ערובה,
  • 13:37 - 13:40
    כאילו הוא מאיים לנקב חור בירח.
  • 13:40 - 13:42
    והבטלן שקיבל בראש,
  • 13:42 - 13:43
    זה שניסה לבעוט בי בקפיצה,
  • 13:43 - 13:46
    והבטלן האחר, זה שקיבל בבטן,
  • 13:46 - 13:49
    שניהם זוחלים לאחור כדי להתרחק
    מהדמות האפלה שניצבת מולם.
  • 13:49 - 13:50
    והאיש השיכור, האיש המנקה,
  • 13:50 - 13:53
    מצטופף בפינה, מתפלל לאנטוניוס הקדוש
  • 13:53 - 13:55
    כי זה הקדוש היחיד שהצליח לזכור.
  • 13:55 - 13:56
    (תיפוף כפול)
  • 13:56 - 13:57
    והנה אני:
  • 13:57 - 13:59
    עיניים זוהרות בלבן,
  • 13:59 - 14:01
    גלימה מתנופפת קלות ברוח.
  • 14:01 - 14:02
    (תיפוף)
  • 14:02 - 14:03
    החזה החסין מכדורים עולה ויורד,
  • 14:03 - 14:06
    ליבי פועם בחוזקה בקוד מורס:
  • 14:06 - 14:07
    "נראה אותך מתעסק איתי
  • 14:07 - 14:08
    רק פעם אחת
  • 14:08 - 14:09
    יאללה בוא
  • 14:09 - 14:11
    רק תנסה."
  • 14:11 - 14:13
    והבטלן שנשאר לעמוד על הרגליים,
  • 14:13 - 14:14
    ההוא עם האקדח -
  • 14:14 - 14:15
    כן, הוא צוחק.
  • 14:15 - 14:17
    והוא מוריד את ידו.
  • 14:17 - 14:18
    והוא מכוון אותה אליי
  • 14:18 - 14:19
    וחס על הירח.
  • 14:19 - 14:22
    והוא ממקד אל הנקודה
    בין האוזניים המחודדות שלי,
  • 14:22 - 14:25
    כמו בין עמודי השער
    והוא ממערך הספיישל טים.
  • 14:25 - 14:28
    והאיש המנקה עדיין קורא לאנטוניוס הקדוש,
  • 14:28 - 14:29
    אבל הוא לא עונה.
  • 14:30 - 14:32
    ולשנייה אחת,
  • 14:32 - 14:33
    נראה ש...
  • 14:35 - 14:37
    אולי אני עומד להפסיד.
  • 14:39 - 14:40
    לאא!
  • 14:40 - 14:41
    (תיפוף)
  • 14:41 - 14:42
    יריה! יריה! פיו-פיו-פיו!
  • 14:42 - 14:43
    אל תהרוג אותי, גבר!"
  • 14:44 - 14:45
    קנאק! סדק בשורש כף היד!
    צוואר! חתך!
  • 14:45 - 14:49
    עור פוגש חומצה:
    "אההההה!"
  • 14:49 - 14:51
    והוא על הרצפה
  • 14:51 - 14:52
    ואני עומד מעליו
  • 14:52 - 14:54
    ועכשיו אני מחזיק את האקדח
  • 14:54 - 14:57
    ואני שונא אקדחים, אני שונא להחזיק אותם
    כי אני באטמן.
  • 14:57 - 14:58
    וכוכבית:
  • 14:58 - 15:01
    באטמן לא סובל אקדחים כי הוריו
    חוסלו ביריות אקדח לפני הרבה זמן.
  • 15:01 - 15:03
    אבל רק לשנייה אחת,
  • 15:03 - 15:04
    עיניי זוהרות בלבן,
  • 15:04 - 15:05
    ואני מחזיק את הדבר הזה
  • 15:05 - 15:07
    כדי שאוכל לדבר עם הבטלן
  • 15:07 - 15:09
    בשפה שאולי הוא מבין.
  • 15:09 - 15:10
    קליק-קליק!
  • 15:10 - 15:12
    (תיפוף)
  • 15:12 - 15:14
    והבטלנים הרימו רגליים ונעלמו
  • 15:14 - 15:18
    לתוך אותו החור עם שפכים רעילים
    ופסולת כימית, שממנו יצאו.
  • 15:19 - 15:21
    נשארנו רק אני והאיש המנקה.
  • 15:22 - 15:23
    ואני מרים אותו,
  • 15:23 - 15:26
    ואני מנגב זיעה ובושם זול ממצחו.
  • 15:26 - 15:28
    והוא מתחנן שלא אפגע בו
  • 15:28 - 15:30
    ואני תופס אותו בצווארון חולצתו,
  • 15:30 - 15:32
    ומושך אותו אליי -
  • 15:32 - 15:34
    הוא יותר גבוה ממני, אבל הגלימה עוזרת,
  • 15:34 - 15:36
    והוא מקשיב לי כשאני מביט היישר לתוך עיניו.
  • 15:36 - 15:38
    ואני אומר לו שתי מילים:
  • 15:38 - 15:40
    "לך הביתה."
  • 15:41 - 15:43
    והוא שומע בקולי,
  • 15:43 - 15:45
    וממשיך להביט לאחור כל כמה צעדים.
  • 15:45 - 15:48
    ואני מזנק מבניין לבניין בדרכו חזרה
  • 15:48 - 15:49
    כי אני יודע איפה הוא גר.
  • 15:49 - 15:52
    ואני מביט בידיו הרועדות
    כשהוא מוציא את צרור המפתחות
  • 15:52 - 15:54
    ופותח את דלת הבניין.
  • 15:54 - 15:55
    ואני חוזר למיטה
  • 15:55 - 15:57
    לפני שהוא בכלל מספיק להיכנס פנימה.
  • 15:58 - 15:59
    ואני שומע אותו פותח את הברז
  • 15:59 - 16:01
    ומוזג לעצמו כוס מי ברז פושרים.
  • 16:02 - 16:04
    והוא מחזיר את הכוס לכיור.
  • 16:04 - 16:06
    ואני שומע את צעדיו.
  • 16:07 - 16:09
    הוא מאט כשהוא מתקרב לחדר שלי.
  • 16:10 - 16:13
    והוא פותח את הדלת שלי בחריקה,
    לאט בטירוף כזה.
  • 16:14 - 16:16
    והוא נכנס פנימה,
  • 16:16 - 16:17
    דבר שלא עשה מעולם.
  • 16:18 - 16:19
    (תיפוף)
  • 16:19 - 16:21
    והוא בוהה באוויר,
  • 16:21 - 16:23
    פניו בצבע של מדרכות בקיץ.
  • 16:24 - 16:25
    ואני מעמיד פנים שאני רק מתעורר
  • 16:25 - 16:28
    ואומר: "אה, מה נשמע, אבא'לה?"
  • 16:28 - 16:31
    והאיש המנקה לא אומר דבר.
  • 16:32 - 16:33
    אבל אני רואה בחשיכה,
  • 16:33 - 16:34
    שידיו רפויות
  • 16:34 - 16:36
    וראשו מסתובב לאחור, לכיווני כזה.
  • 16:36 - 16:39
    והוא מרים אותו כי אני יכול לראות את פניו,
  • 16:39 - 16:41
    כי אני יכול לראות את עיניו.
  • 16:41 - 16:43
    ומשהו מטפטף מלחייו, אבל זאת לא זיעה.
  • 16:44 - 16:45
    והוא פשוט עומד שם ונושם,
  • 16:46 - 16:48
    כאילו הוא זוכר את עיניי הזוהרות בלבן,
  • 16:48 - 16:51
    כאילו הוא זוכר את החזה חסין הכדורים שלי,
  • 16:52 - 16:53
    כאילו הוא זוכר שהוא אבא שלי.
  • 16:58 - 17:01
    ובמשך הרבה זמן אני לא אומר כלום.
  • 17:03 - 17:05
    והוא מסתובב, ידו על ידית הדלת.
  • 17:05 - 17:06
    והוא לא מסתכל לכיווני,
  • 17:06 - 17:09
    אבל אני שומע אותו ממלמל שתי מילים:
  • 17:10 - 17:12
    "אני מצטער."
  • 17:14 - 17:18
    ואני מתכופף, ואני פותח חריץ בחלון.
  • 17:19 - 17:20
    אם תביטו מספיק גבוה,
  • 17:21 - 17:23
    תוכלו לראות אותי.
  • 17:24 - 17:25
    ומאיפה שאני נמצא -
  • 17:26 - 17:27
    (מצלתיים)
  • 17:28 - 17:29
    אני יכול לשמוע הכול.
  • 17:32 - 17:40
    (מחיאות כפיים)
  • 17:41 - 17:42
    תודה.
  • 17:42 - 17:49
    (מחיאות כפיים)
Title:
המסע שלי מחייל מארינס לשחקן
Speaker:
אדם דרייבר
Description:

לפני שנלחם בקרב הגלקטי בין הצד האפל לבין האור בסרט "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר", אדם דרייבר שירת בחיל הנחתים של ארצות הברית (המארינס), בפלוגת הנחתים הראשונה. בהרצאתו הכובשת, הוא מספר על החלטתו להתגייס למארינס, דן במעבר המורכב מחייל לאזרח ומדבר על "אומנות בכוחות המזוינים" - ארגון ללא מטרת רווח שמביא את התיאטרון לצבא. "ביטוי עצמי הוא כלי בעל ערך שווה לרובה על כתפיך", אומר דרייבר, ואחריו, קטע חריף מתוך היצירה של מארקו רמירז בשם "אני לא באטמן" בביצועם של ג'סי ג'. פרז ומאט ג'ונסון.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
18:02

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.