Return to Video

אלין סאקס: סיפור של מחלת-נפש-- מבפנים.

  • 0:01 - 0:03
    אני אישה
    עם סכיזופרניה כרונית
  • 0:03 - 0:05
    שהיתי מאות ימים
  • 0:05 - 0:06
    בבתי-חולים פסיכיאטריים.
  • 0:06 - 0:08
    ייתכן שהייתי נשארת
  • 0:08 - 0:10
    רוב חיי באגף האחורי
    של איזה בית-חולים,
  • 0:10 - 0:12
    אבל לא כך התפתחו חיי.
  • 0:12 - 0:15
    למעשה, הצלחתי להתרחק
    מבתי החולים
  • 0:15 - 0:17
    במשך כמעט 30 שנה,
  • 0:17 - 0:19
    אולי ההישג
    שאני הכי גאה בו.
  • 0:19 - 0:21
    זה לא אומר
    שהצלחתי להימנע
  • 0:21 - 0:23
    מכל המאבקים הפסיכיאטריים.
  • 0:23 - 0:25
    אחרי שסיימתי
    את הפקולטה למשפטים של "ייל"
  • 0:25 - 0:28
    והתקבלתי למשרה המשפטית הראשונה שלי,
    הרופא שלי ב"ניו הייבן", ד"ר ווייט,
  • 0:28 - 0:31
    הודיע לי שהוא עומד
    לסיים את עבודתו
  • 0:31 - 0:32
    בתוך שלושה חודשים,
    שנים מספר
  • 0:32 - 0:34
    בטרם תכננתי
    לעזוב את "ניו הייבן"
  • 0:34 - 0:37
    ווייט עזר לי מאד,
  • 0:37 - 0:38
    והמחשבה על עזיבתו
  • 0:38 - 0:40
    זיעזעה אותי.
  • 0:40 - 0:41
    הטוב שבחברי, סטיב,
  • 0:41 - 0:43
    שהרגיש שקרה משהו נורא,
  • 0:43 - 0:45
    טס ל"ניו הייבן"
    כדי להיות לצידי.
  • 0:45 - 0:47
    כעת אצטט מעט
    מהדברים שכתבתי:
  • 0:47 - 0:50
    "פתחתי את הדלת
    ונכנסתי לדירת הסטודיו שלי.
  • 0:50 - 0:52
    אחר-כך סטיב יספר לי
  • 0:52 - 0:54
    שבכל הפעמים בהן ראה אותי
    במצב פסיכוטי,
  • 0:54 - 0:56
    דבר לא הכין אותו
    למה שראה באותו יום.
  • 0:56 - 0:59
    במשך שבוע או יותר
    בקושי אכלתי.
  • 0:59 - 1:02
    הייתי כחושה.
  • 1:02 - 1:03
    התהלכתי כאילו יש לי
    רגלי-עץ.
  • 1:03 - 1:06
    פני נראו והורגשו כמסכה.
  • 1:06 - 1:09
    סגרתי את כל הוילונות בדירה
  • 1:09 - 1:10
    כך שבאמצע היום,
  • 1:10 - 1:12
    הדירה היתה שרויה
    בחשכה כמעט מוחלטת.
  • 1:12 - 1:15
    האוויר הסריח,
    החדר היה מבולגן.
  • 1:15 - 1:18
    סטיב, עורך-דין ופסיכולוג
  • 1:18 - 1:21
    טיפל כבר בחולי-נפש רבים
    במצב חמור, ועד עצם היום הזה
  • 1:21 - 1:24
    הוא אומר שהייתי
    במצב הכי גרוע שראה מעודו.
  • 1:24 - 1:27
    'הי', אמרתי,
    וחזרתי אל הספה
  • 1:27 - 1:29
    וישבתי עליה בשקט
    כמה דקות .
  • 1:29 - 1:31
    'תודה שבאת, סטיב.
  • 1:31 - 1:35
    עולם מתפורר. מילה. קול.
  • 1:35 - 1:37
    תגיד לשעונים לעצור.
  • 1:37 - 1:39
    עכשיו הזמן. הגיע הזמן.'
  • 1:39 - 1:42
    'ווייט עוזב',
    אמר סטיב בקדרות.
  • 1:42 - 1:45
    'דוחפים אותי לקבר.
    אני במצב חמור', נאנחתי.
  • 1:45 - 1:47
    'קבורה תחת כוח הכובד.
  • 1:47 - 1:49
    אני מפחדת.
    תגיד להם להסתלק.'"
  • 1:49 - 1:53
    כאישה צעירה,
    שהיתי בבית-חולים פסיכיאטרי
  • 1:53 - 1:55
    בשלוש הזדמנויות שונות
    לתקופות ממושכות.
  • 1:55 - 1:58
    רופאי איבחנו אצלי
    סכיזופרניה כרונית,
  • 1:58 - 2:01
    וסיווגו את מצבי כ"חמור".
  • 2:01 - 2:04
    כלומר שבמקרה הטוב ביותר,
    התחזית היתה שאחיה באישפוז
  • 2:04 - 2:06
    ואעבוד בעבודות בזויות.
  • 2:06 - 2:08
    למרבה המזל
  • 2:08 - 2:10
    לא נהגתי
    על-פי הסיווג "חמור".
  • 2:10 - 2:13
    אלא אני יו"ר
    ומרצה למשפטים, פסיכולוגיה
  • 2:13 - 2:15
    ופסיכיאטריה בפקולטה למשפטים
    ע"ש גולד של אונ' דרום-קליפורניה,
  • 2:15 - 2:17
    יש לי הרבה
    חברים טובים
  • 2:17 - 2:20
    ובעל אוהב, וויל,
    שנמצא כאן היום.
  • 2:20 - 2:25
    [מחיאות כפיים]
    תודה רבה.
  • 2:27 - 2:30
    אין ספק שהוא הכוכב
    במופע שלי.
  • 2:30 - 2:33
    הייתי רוצה לספר לכם
    איך זה קרה, וגם
  • 2:33 - 2:35
    לתאר את הנסיון שלי
    כאדם פסיכוטי.
  • 2:35 - 2:38
    אני ממהרת להוסיף
    שזהו נסיוני האישי,
  • 2:38 - 2:41
    היות שכל אדם נעשה פסיכוטי
    באופן ייחודי לו או לה.
  • 2:41 - 2:44
    הבה נתחיל עם
    ההגדרה של סכיזופרניה.
  • 2:44 - 2:46
    הסכיזופרניה היא
    מחלה של המוח.
  • 2:46 - 2:48
    התכונה המגדירה אותה
    היא הפסיכוזה,
  • 2:48 - 2:50
    או ניתוק מן המציאות.
  • 2:50 - 2:52
    אשליות והזיות
  • 2:52 - 2:53
    הם ממאפייני המחלה.
  • 2:53 - 2:56
    אשליות הן אמונות מקובעות
    שאינן מגיבות להוכחות,
  • 2:56 - 3:00
    והזיות הן
    חוויות תחושתיות כוזבות.
  • 3:00 - 3:02
    לדוגמה, כשאני פסיכוטית
    יש לי לעתים קרובות
  • 3:02 - 3:04
    אשליה כאילו
    הרגתי מאות אלפי בני-אדם
  • 3:04 - 3:06
    באמצעות מחשבותי.
  • 3:06 - 3:08
    לפעמים אני חושבת
  • 3:08 - 3:10
    שפיצוצים גרעיניים עומדים
    להתרחש במוח שלי.
  • 3:10 - 3:12
    מידי פעם יש לי הזיות,
  • 3:12 - 3:14
    למשל פעם הסתובבתי
    וראיתי גבר
  • 3:14 - 3:16
    מניף עלי סכין.
  • 3:16 - 3:19
    תארו לעצמכם לחוות סיוט
    בעודכם ערים.
  • 3:19 - 3:22
    לעתים קרובות,
    הדיבור והחשיבה משתבשים
  • 3:22 - 3:23
    ונעשים מבולבלים
    ולא קשורים.
  • 3:23 - 3:26
    האסוציאציות המנותקות
    גורמות לצירופי מלים
  • 3:26 - 3:29
    שנשמעות דומות
    אך הן חסרות כל הגיון,
  • 3:29 - 3:31
    ואם המלים מתערבבות מספיק,
    זה מכונה "סלט מלים".
  • 3:31 - 3:36
    בניגוד למה שרבים סבורים,
    הסכיזופרניה איננה
  • 3:36 - 3:39
    כמו הפרעת זהות דיסוציאטיבית
    או פיצול אישיות.
  • 3:39 - 3:43
    המוח הסכיזופרני
    איננו מפוצל אלא מעורער.
  • 3:43 - 3:45
    כולם ראו דרי-רחוב,
  • 3:45 - 3:47
    פרועי שיער,
    סובלים כנראה מתת-תזונה,
  • 3:47 - 3:50
    עומדים מחוץ לבניין משרדים
    וממלמלים לעצמם
  • 3:50 - 3:52
    או צועקים.
  • 3:52 - 3:54
    סביר שאדם כזה סובל
    מסוג כלשהו של סכיזופרניה.
  • 3:54 - 3:57
    אך הסכיזופרניה מופיעה
    בקשת רחבה
  • 3:57 - 4:00
    של מעמדות חברתיים-כלכליים,
    ויש אנשים
  • 4:00 - 4:02
    שסובלים מהמחלה,
    שהם אנשי-מקצוע במשרה מלאה
  • 4:02 - 4:04
    ויש להם
    תחומי-אחריות חשובים.
  • 4:04 - 4:06
    לפני שנים מספר החלטתי
  • 4:06 - 4:09
    לכתוב את חוויותי
    ואת מסעי האישי
  • 4:09 - 4:11
    וברצוני לשתף אתכם היום
    בעוד קצת מהסיפור שלי
  • 4:11 - 4:13
    כדי להביא לכם
    את המראה מבפנים.
  • 4:13 - 4:16
    האירוע הבא
    התרחש בשבוע השביעי
  • 4:16 - 4:19
    של הסמסטר הראשון בשנתי הראשונה
    בפקולטה למשפטים של "ייל".
  • 4:19 - 4:21
    אני מצטטת מרשימותי:
  • 4:21 - 4:24
    "קבעתי עם שתי חברותי לכיתה,
    רבל ו-ואל,
  • 4:24 - 4:27
    להיפגש בספריית הפקולטה
    ביום שישי בערב
  • 4:27 - 4:30
    כדי לעבוד על שיעורי הבית שלנו
    בנושא מזכרים משפטיים.
  • 4:30 - 4:31
    אבל לא התקדמנו הרבה
    וכבר התחלתי לדבר
  • 4:31 - 4:33
    דיבורים חסרי-הגיון.
  • 4:33 - 4:36
    'מזכרים הם ביקורים,'
    הודעתי להן.
  • 4:36 - 4:39
    'יש בהם נקודות מסוימות.
    והנקודה היא על ראשך.
  • 4:39 - 4:41
    פאט אמרה את זה.
    הרגתן מישהו?'
  • 4:41 - 4:43
    רבל ו-ואל הביטו בי
  • 4:43 - 4:45
    כאילו הן או אני
  • 4:45 - 4:46
    חטפו בפרצוף
    מקלחת של מים קרים.
  • 4:46 - 4:48
    'על מה את מדברת, אלין?'
  • 4:48 - 4:51
    'נו, כרגיל.
    מי הוא מה, מה הוא מי,
  • 4:51 - 4:53
    גן-עדן וגהינום.
    בואו נעלה לגג.
  • 4:53 - 4:55
    הוא שטוח. הוא בטוח.'
  • 4:55 - 4:56
    רבל ו-ואל באו אחרי
  • 4:56 - 4:58
    ושאלו אותי
    איזה שד נכנס בי.
  • 4:58 - 5:00
    'זו אני האמיתית,' הכרזתי,
  • 5:00 - 5:01
    מנופפת בזרועותי מעל לראשי.
  • 5:01 - 5:04
    ואז, בשעה מאוחרת בליל שישי,
  • 5:04 - 5:05
    על גג הפקולטה למשפטים של "ייל",
  • 5:05 - 5:07
    התחלתי לשיר, ולא הכי בשקט.
  • 5:07 - 5:10
    'בואו לשיח השמש של פלורידה.
  • 5:10 - 5:12
    מי רוצה לרקוד?'
  • 5:12 - 5:14
    'לקחת סמים?' שאלה אחת מהן.
    'את מסוממת?'
  • 5:14 - 5:17
    'מסוממת? אני?
    מה פתאום. שום סמים.
  • 5:17 - 5:19
    בואו לשיח השמש של פלורידה,
  • 5:19 - 5:22
    יש כאן לימונים,
    יש כאן שדונים.'
  • 5:22 - 5:25
    'את מפחידה אותי,
    אמרה אחת מהן, ורבל ו-ואל
  • 5:25 - 5:27
    חזרו לספריה.
  • 5:27 - 5:29
    משכתי בכתפי ובאתי אחריהן.
  • 5:29 - 5:32
    כשחזרנו, שאלתי
    את חברותי לכיתה
  • 5:32 - 5:35
    אם גם הן רואות כמוני
    מלים מקפצות מסביב
  • 5:35 - 5:36
    לתיקים המשפטיים.
  • 5:36 - 5:40
    'אני חושבת שמישהו הסתנן
    לעותקים של התיקים שלנו', אמרתי.
  • 5:40 - 5:42
    'אנו צריכות להתיק את החיבור.
  • 5:42 - 5:43
    אני לא מאמינה בחיבורים
  • 5:43 - 5:45
    אבל הם מחברים
    את כל הגוף'".--
  • 5:45 - 5:47
    זו דוגמה לאסוציאציות מנותקות.--
  • 5:47 - 5:49
    "לבסוף עשיתי את דרכי
    בחזרה אל חדרי שבמעונות,
  • 5:49 - 5:52
    ושוב, לא יכולתי להירגע.
  • 5:52 - 5:54
    ראשי היה
    מלא מדי ברעשים,
  • 5:54 - 5:57
    מלא מדי בעצי-תפוזים ובתזכירים משפטיים
    שלא יכולתי לכתוב
  • 5:57 - 6:00
    וברציחות המוניות
    שידעתי שאני האחראית להן.
  • 6:00 - 6:03
    ישבתי על מיטתי
    והתנודדתי קדימה ואחורה,
  • 6:03 - 6:05
    נאנחת מפחד ובדידות."
  • 6:05 - 6:08
    האירוע הזה הוביל
    לאישפוז הראשון שלי באמריקה.
  • 6:08 - 6:11
    לפני כן היו לי
    שני אישפוזים בבריטניה.
  • 6:11 - 6:12
    אני ממשיכה להקריא:
  • 6:12 - 6:15
    "בבוקר שלמחרת הלכתי
    למשרדו של המרצה שלי
  • 6:15 - 6:16
    כדי לבקש ארכה
    להגשת העבודה על המזכרים,
  • 6:16 - 6:18
    והתחלתי לקשקש
    באופן בלתי-מובן
  • 6:18 - 6:20
    כמו בערב הקודם,
  • 6:20 - 6:21
    ובסופו של דבר
    הוא הביא אותי למיון.
  • 6:21 - 6:25
    ושם, מישהו שאכנה
    פשוט 'הרופא',
  • 6:25 - 6:27
    וצוות הבריונים שלו,
    עטו עלי,
  • 6:27 - 6:29
    הרימו אותי גבוה באוויר,
  • 6:29 - 6:30
    והטילו אותי
    על מיטת מתכת
  • 6:30 - 6:33
    בכוח כזה, שראיתי כוכבים.
  • 6:33 - 6:35
    ואז הם כבלו את רגלי וזרועותי
    אל מיטת המתכת
  • 6:35 - 6:37
    ברצועות עור עבות.
  • 6:37 - 6:40
    בקע מפי קול
    שמעולם לא שמעתי בעבר:
  • 6:40 - 6:42
    אנקה-למחצה, צרחה-למחצה,
  • 6:42 - 6:46
    כמעט לא-אנושי
    ומלא באימה צרופה.
  • 6:46 - 6:47
    והקול נשמע שוב,
  • 6:47 - 6:49
    כשהוא נהדף החוצה
    ממקום כלשהו עמוק בבטני
  • 6:49 - 6:51
    וחורך בדרכו את גרוני."
  • 6:51 - 6:55
    התקרית הזו הביאה
    לאישפוזי בכפייה.
  • 6:55 - 6:59
    אחת הסיבות שנתנו הרופאים
    לכך שאישפזו אותי
  • 6:59 - 7:00
    בניגוד לרצוני היתה שאני:
  • 7:00 - 7:01
    "נכה בצורה חמורה."
  • 7:01 - 7:04
    כאישוש לדעה זו,
    הם כתבו בגליון שלי שאיני מסוגלת
  • 7:04 - 7:06
    להכין את שיעורי הבית שלי
    בפקולטה למשפטים של "ייל".
  • 7:06 - 7:09
    תהיתי מה זה אומר לגבי
    רבים משוכני "ניו הייבן".
  • 7:09 - 7:11
    [צחוק]
  • 7:11 - 7:13
    במהלך השנה שלאחר מכן
  • 7:13 - 7:16
    אשהה 5 חודשים
    בבית-חולים פסיכיאטרי.
  • 7:16 - 7:19
    לעתים שהיתי עד 20 שעות
    בהתקני ריסון מכניים,
  • 7:19 - 7:23
    זרועותי כבולות,
    ידי ורגלי קשורות ללא ניע,
  • 7:23 - 7:25
    כשהזרועות והרגליים
    קשורות ברשת
  • 7:25 - 7:27
    שנכרכה לרוחב חזי.
  • 7:27 - 7:29
    לא קרה שהכיתי מישהו.
  • 7:29 - 7:32
    מעולם לא פגעתי באיש
    או איימתי ישירות על מישהו.
  • 7:32 - 7:35
    אם מעולם לא ריסנו אתכם,
    אולי יש לכם
  • 7:35 - 7:37
    איזה דימוי נעים
    של חוויה זו.
  • 7:37 - 7:39
    אין בה שום דבר נעים.
  • 7:39 - 7:41
    בכל שבוע בארצות הברית
  • 7:41 - 7:44
    ההערכה היא שבין 1-3 בני-אדם
    מתים בהתקני ריסון.
  • 7:44 - 7:47
    הם נחנקים למוות
    בגלל שהם שואפים את קיאם,
  • 7:47 - 7:49
    הם נחנקים,
    חוטפים התקפי-לב.
  • 7:49 - 7:51
    לא ברור
    אם השימוש בהתקני ריסון
  • 7:51 - 7:54
    מציל חיים
    או גורם לאובדן חיים.
  • 7:54 - 7:57
    כשהתכוננתי לכתוב
    את הערות הסטודנט שלי
  • 7:57 - 7:59
    לכתב העת של הפקולטה למשפטים
    של "ייל" בנושא התקני ריסון מכניים,
  • 7:59 - 8:01
    התייעצתי עם
    מרצה מפורסם למשפטים
  • 8:01 - 8:02
    שהוא גם פסיכיאטר,
  • 8:02 - 8:04
    ואמרתי שהוא ודאי
    יסכים עמי
  • 8:04 - 8:06
    שהתקני הריסון משפילים,
  • 8:06 - 8:08
    מכאיבים ומפחידים.
  • 8:08 - 8:10
    הוא הביט בי בידענות ואמר,
  • 8:10 - 8:12
    "אלין, את לא מבינה:
  • 8:12 - 8:14
    האנשים האלה הם פסיכוטיים.
  • 8:14 - 8:15
    הם שונים ממך וממני.
  • 8:15 - 8:18
    הם לא חווים כמונו
    את הריסון."
  • 8:18 - 8:21
    אז לא היה לי האומץ
    לומר לו
  • 8:21 - 8:23
    שלא, אנחנו לא כל-כך
    שונים ממנו.
  • 8:23 - 8:25
    אנו לא אוהבים
    שקושרים אותנו למיטה
  • 8:25 - 8:28
    ומניחים לנו לסבול שעות,
    בדיוק כמוהו.
  • 8:28 - 8:30
    למעשה, עד ממש לאחרונה,
  • 8:30 - 8:32
    ואני בטוחה שיש מי
    שעדיין מחזיקים בדעה,
  • 8:32 - 8:35
    שהריסון עוזר לחולים הפסיכוטיים
    להרגיש בטחון.
  • 8:35 - 8:37
    מעולם לא פגשתי
    חולה פסיכוטי
  • 8:37 - 8:39
    שמסכים עם דעה זו.
  • 8:39 - 8:41
    היום ברצוני לומר
    שאני מאד בעד הפסיכאטריה
  • 8:41 - 8:43
    ומאד נגד השימוש בכוח.
  • 8:43 - 8:46
    אינני חושבת שהשימוש בכוח
    הוא יעיל כטיפול, ולדעתי
  • 8:46 - 8:49
    השימוש בכוח הוא דבר
    נורא לעשותו לאדם אחר
  • 8:49 - 8:50
    שחולה במחלה איומה.
  • 8:50 - 8:53
    בסופו של דבר
    הגעתי ללוס-אנג'לס
  • 8:53 - 8:55
    כדי ללמד בפקולטה למשפטים
    של אונ' דרום-קליפורניה
  • 8:55 - 8:58
    במשך שנים התנגדתי לתרופות,
  • 8:58 - 9:00
    ועשיתי מאמצים כבירים
    להפסיק לקחתן.
  • 9:00 - 9:02
    הרגשתי שאם אוכל
    להסתדר בלי התרופות,
  • 9:02 - 9:04
    אוכל להוכיח שאחרי הכל
  • 9:04 - 9:07
    אינני באמת חולת-נפש,
    ונעשתה טעות איומה.
  • 9:07 - 9:10
    הסיסמה שלי היתה,
    "פחות תרופות - פחות דפוקה".
  • 9:10 - 9:13
    המטפל שלי בלוס-אנג'לס,
    ד"ר קפלן, דחק בי
  • 9:13 - 9:16
    פשוט להמשיך עם התרופות,
    ולהמשיך בחיי,
  • 9:16 - 9:19
    אך אני החלטתי לעשות
    עוד מאמץ מרוכז אחד להפסיק.
  • 9:19 - 9:21
    אני מצטטת מהכתב:
  • 9:21 - 9:24
    "התחלתי להפחית את התרופות שלי,
    ותוך זמן קצר
  • 9:24 - 9:27
    התחלתי לחוש בהשפעות.
  • 9:27 - 9:29
    אחרי שחזרתי
    מנסיעה לאוקספורד, נכנסתי
  • 9:29 - 9:33
    למשרדו של קפלן,
    הלכתי הישר אל הפינה, כרעתי,
  • 9:33 - 9:35
    כיסיתי את פני
    והתחלתי לרעוד.
  • 9:35 - 9:38
    על כל סביבותי חשתי בנוכחות
    ישויות מרושעות אוחזות פגיונות.
  • 9:38 - 9:40
    הן יחתכו אותי
    לחתיכות קטנות
  • 9:40 - 9:42
    או יכריחו אותי
    לבלוע גחלים לוהטות.
  • 9:42 - 9:45
    מאוחר יותר, קפלן יתאר אותי
    כ"מתעוותת בייסורים".
  • 9:45 - 9:48
    אפילו במצב הזה,
    שאותו תיאר במדויק
  • 9:48 - 9:50
    כ"פסיכוטי חמור ומתקדם",
  • 9:50 - 9:52
    סירבתי לקחת עוד תרופות.
  • 9:52 - 9:55
    המשימה טרם הושלמה.
  • 9:55 - 9:58
    מיד אחרי הפגישה עם קפלן,
  • 9:58 - 10:00
    הלכתי לפגוש את ד"ר מרדר,
    מומחה לסכיזופרניה
  • 10:00 - 10:02
    שעקב אחרי מבחינת
    השפעות הלוואי של התרופות.
  • 10:02 - 10:05
    הוא היה תחת הרושם
    שיש לי איזו מחלה פסיכוטית קלה.
  • 10:05 - 10:09
    כשהיינו במשרדו,
    ישבתי על הספה, הצטנפתי,
  • 10:09 - 10:10
    והתחלתי למלמל.
  • 10:10 - 10:13
    'פיצוצים בראש
    ואנשים מנסים להרוג.
  • 10:13 - 10:15
    זה בסדר אם אהרוס לגמרי
    את המשרד שלך?'
  • 10:15 - 10:18
    'כדאי שתלכי אם זה מה
    שאת מתכוונת לעשות',
  • 10:18 - 10:19
    אמר מרדר.
  • 10:19 - 10:22
    'טוב. קטן. אש על קרח.
    תגיד להם שלא יהרגו אותי.
  • 10:22 - 10:23
    תגיד להם שלא יהרגו אותי.
    מה עשיתי להם?
  • 10:23 - 10:26
    מאות אלפים עם מחשבות.
    עונש-הרחקה.'
  • 10:26 - 10:28
    'אלין, נראה לך
  • 10:28 - 10:29
    שאת מסכנת את עצמך
    או אחרים?
  • 10:29 - 10:32
    אני חושב שאת
    צריכה להיות בבית-חולים.
  • 10:32 - 10:33
    אני יכול לאשפז אותך מיד,
    וכל העניין
  • 10:33 - 10:35
    יישמר בסוד גמור.'
  • 10:35 - 10:36
    'חה חה חה.
  • 10:36 - 10:39
    אתה מציע להכניס אותי
    לבית-חולים?
  • 10:39 - 10:42
    בתי חולים הם רעים,
    משוגעים, עצובים.
  • 10:42 - 10:45
    צריך להתרחק מהם.
    אני אלוהים, או הייתי פעם.'"
  • 10:45 - 10:47
    במקום הזה בטקסט,
  • 10:47 - 10:49
    כשאמרתי, "אני אלוהים,
    או הייתי פעם",
  • 10:49 - 10:50
    בעלי רשם הערת שוליים:
  • 10:50 - 10:51
    "התפטרת או פיטרו אותך?"
  • 10:51 - 10:54
    [צחוק]
  • 10:54 - 10:57
    "'אני מעניקה ונוטלת חיים.
  • 10:57 - 10:59
    סלח לי. אינני יודעת
    מה אני עושה.'
  • 10:59 - 11:02
    בסופו של דבר התמוטטתי
    בנוכחות חברים,
  • 11:02 - 11:05
    וכולם שכנעו אותי
    לקחת יותר תרופות.
  • 11:05 - 11:07
    כבר לא יכולתי
    להתכחש לאמת,
  • 11:07 - 11:08
    וכבר לא יכולתי לשנותה.
  • 11:08 - 11:11
    החומה ששמרה עלי,
    על אלין, פרופסור סאקס,
  • 11:11 - 11:14
    מופרדת מאותה אישה לא-שפויה
    שאושפזה לפני שנים,
  • 11:14 - 11:16
    נחה בעיי-חורבות."
  • 11:16 - 11:19
    כל מה שקשור במחלה הזו
    אומר שאינני אמורה להיות כאן,
  • 11:19 - 11:22
    אבל הנני. ולדעתי אני כאן
    משלוש סיבות:
  • 11:22 - 11:24
    ראשית, קבלתי טיפול מעולה.
  • 11:24 - 11:27
    ארבע-חמש פעמים בשבוע
    טיפול נפשי פסיכואנליטי
  • 11:27 - 11:30
    במשך עשרות שנים וללא הפוגה,
    וטיפול תרופתי-נפשי מעולה.
  • 11:30 - 11:34
    שנית, יש לי הרבה בני-משפחה
    וידידים קרובים שמכירים אותי
  • 11:34 - 11:35
    ומכירים את מחלתי.
  • 11:35 - 11:38
    מערכות היחסים האלה
    העניקו לחיי משמעות ועומק
  • 11:38 - 11:40
    ובנוסף עזרו לי לנווט
  • 11:40 - 11:42
    את חיי לנוכח התסמינים.
  • 11:42 - 11:45
    שלישית, אני עובדת במקום-עבודה
    תומך במידה עצומה.
  • 11:45 - 11:47
    הפקולטה למשפטים
    של אוניברסיטת דרום-קליפורניה.
  • 11:47 - 11:50
    זהו מקום שלא רק
    מסתגל לפי צרכי,
  • 11:50 - 11:51
    אלא ממש מקבל אותם.
  • 11:51 - 11:54
    זהו גם מקום מאד ממריץ
    מבחינה אינטלקטואלית,
  • 11:54 - 11:57
    והעובדה שאני מעסיקה את מוחי
    בבעיות מורכבות
  • 11:57 - 12:00
    היוותה את ההגנה
    הטובה, החזקה והאמינה
  • 12:00 - 12:02
    מפני מחלת הנפש שלי.
  • 12:02 - 12:05
    ואף עם כל אלה--
    טיפול מעולה, משפחה נהדרת
  • 12:05 - 12:07
    חברים נפלאים
    וסביבת-עבודה תומכת--
  • 12:07 - 12:09
    לא הפכתי את מחלתי
    לנחלת הציבור
  • 12:09 - 12:11
    עד שלב יחסית מאוחר בחיי,
  • 12:11 - 12:13
    וזה כי הסטיגמה נגד מחלות-נפש
  • 12:13 - 12:16
    היא כה חזקה, שלא חשתי בטחון
    בכך שאנשים יידעו.
  • 12:16 - 12:18
    אם לא תזכרו דבר מכל זה,
  • 12:18 - 12:22
    בבקשה זיכרו את זה:
    אין "סכיזופרנים".
  • 12:22 - 12:25
    יש בני-אדם שסובלים מסכיזופרניה,
    ואנשים אלה
  • 12:25 - 12:27
    עשויים להיות בן או בת הזוג,
    הילד או הילדה שלכם,
  • 12:27 - 12:29
    השכן או השכנה,
    החבר או החברה,
  • 12:29 - 12:31
    אולי חבר/ה לעבודה.
  • 12:31 - 12:34
    אז תנו לי לשתף אתכם
    בכמה מחשבות אחרונות.
  • 12:34 - 12:37
    עלינו להשקיע יותר משאבים
    במחקר וטיפול
  • 12:37 - 12:38
    במחלות הנפש.
  • 12:38 - 12:40
    ככל שניטיב להבין
    מחלות אלה, כך טוב יהיה
  • 12:40 - 12:43
    הטיפול שנוכל לספק,
    וככל שניטיב לטפל,
  • 12:43 - 12:45
    כך נוכל יותר להציע דאגה,
  • 12:45 - 12:47
    ולא ניאלץ להשתמש בכוח.
  • 12:47 - 12:49
    כמו כן, עלינו להפסיק להתייחס
    למחלות הנפש כאל פשע.
  • 12:49 - 12:54
    זו טרגדיה ושערוריה לאומית
    שבית הסוהר המחוזי של לוס-אנג'לס
  • 12:54 - 12:56
    הוא המתקן הפסיכיאטרי
    הגדול ביותר בארה"ב.
  • 12:56 - 13:00
    בתי הכלא האמריקאיים
    מלאים בבני-אדם שסובלים
  • 13:00 - 13:03
    ממחלות-נפש חמורות
    ורבים מהם נמצאים שם
  • 13:03 - 13:05
    כי מעולם לא זכו
    לטיפול הולם.
  • 13:05 - 13:08
    יכולתי בקלות למצוא את עצמי
    שם או ברחוב.
  • 13:08 - 13:11
    מסר לתעשיית הבידור ולעיתונות:
  • 13:11 - 13:15
    ככלל, עשיתם מלאכה נהדרת
    במלחמתכם בסטיגמות
  • 13:15 - 13:17
    ובדעות קדומות מסוגים רבים.
  • 13:17 - 13:20
    בבקשה, הניחו לנו להמשיך ולראות
    בסרטים שלכם,
  • 13:20 - 13:22
    במחזות ובטורי העיתונות דמויות
  • 13:22 - 13:24
    שסובלות ממחלות-נפש חמורות.
  • 13:24 - 13:26
    תארו אותן בצורה אוהדת,
  • 13:26 - 13:28
    ובכל העושר והעומק
  • 13:28 - 13:32
    של נסיון חייהן כבני-אדם
    ולא כדיאגנוזות.
  • 13:32 - 13:34
    לאחרונה, ידיד אחד
    הציג לי שאלה:
  • 13:34 - 13:36
    אילו היתה קיימת גלולה
  • 13:36 - 13:38
    שהיתה מרפאת אותי מיד,
    האם הייתי נוטלת אותה?
  • 13:38 - 13:41
    למשורר ריינר מריה רילקה
  • 13:41 - 13:42
    הציעו טיפול פסיכואנליטי.
  • 13:42 - 13:44
    הוא סירב, באומרו,
    "אל תקחו ממני את השדים שלי,
  • 13:44 - 13:46
    כי אז גם המלאכים שלי
    עלולים לברוח ממני."
  • 13:46 - 13:48
    מאידך, הפסיכוזה שלי
  • 13:48 - 13:51
    היא סיוט יומיומי,
    שבו השדים שלי כה מפחידים
  • 13:51 - 13:53
    עד שכל מלאכי
    כבר נסו על נפשם.
  • 13:53 - 13:57
    אם כן, האם אקח את הגלולה?
    תוך שניה אחת.
  • 13:57 - 13:59
    עם זאת, איני רוצה להיראות
    כאילו אני מצטערת
  • 13:59 - 14:02
    על החיים שהיו יכולים להיות לי,
    אילולא הייתי חולת-נפש,
  • 14:02 - 14:04
    ואני גם לא
    מבקשת מאיש רחמים.
  • 14:04 - 14:07
    אלא אני רוצה לומר
    שהאנושיות המשותפת לכולנו
  • 14:07 - 14:10
    חשובה יותר ממחלות הנפש
    שאולי לא לכולנו יש.
  • 14:10 - 14:12
    מה שרוצים אלה בתוכנו
    שסובלים ממחלות-נפש
  • 14:12 - 14:14
    הוא מה שכולם רוצים:
  • 14:14 - 14:16
    במילותיו של זיגמונד פרויד:
    "לעבוד ולאהוב."
  • 14:16 - 14:19
    תודה רבה.
    [מחיאות כפיים]
  • 14:19 - 14:20
    [מחיאות כפיים]
  • 14:20 - 14:25
    תודה. תודה. מאד יפה מצידכם.
    [מחיאות כפיים]
  • 14:25 - 14:31
    תודה רבה.
    [מחיאות כפיים]
Title:
אלין סאקס: סיפור של מחלת-נפש-- מבפנים.
Speaker:
Elyn Saks
Description:

"האם זה בסדר אם אהרוס לגמרי את משרדך?". זאת שאלה שאלין סאקס שאלה פעם את רופאה, ובשיא הרצינות. סאקס, אשת-אקדמיה משפטית, חושפת את סיפור הסכיזופרניה האישית שלה, הנשלטת בעזרת תרופות וטיפול אך נוכחת תמיד. בהרצאה רבת-עוצמה זו היא מבקשת מאיתנו לראות את החולים במחלות-נפש בבהירות, בכנות ובחמלה.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
14:52

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.