Return to Video

ג'ולי טיימור: ספיידרמן, מלך האריות והחיים "על הקצה" היצירתי.

  • 0:02 - 0:08
    (מוסיקה)
  • 0:08 - 0:12
    ["המלך אדיפוס"]
  • 0:15 - 0:19
    ["מלך האריות"]
  • 0:22 - 0:27
    ["טיטוס"]
  • 0:38 - 0:44
    ["פרידה"]
  • 0:54 - 0:58
    ["חליל הקסם"]
  • 1:00 - 1:06
    ["מעבר ליקום"]
  • 1:16 - 1:20
    (מחיאות כפיים)
  • 1:20 - 1:22
    ג'ולי טיימור: תודה לכם. תודה רבה לכם.
  • 1:22 - 1:25
    אלה כמה דוגמאות מעבודות התיאטרון, האופרה
  • 1:25 - 1:29
    והקולנוע שעשיתי ב20 השנים האחרונות.
  • 1:29 - 1:31
    אבל מה שדווקא הייתי רוצה לעשות קודם,
  • 1:31 - 1:32
    הוא לקחת אתכם עכשיו חזרה לרגע
  • 1:32 - 1:35
    שעברתי באינדונזיה,
  • 1:35 - 1:37
    שהוא רגע מכונן בחיי
  • 1:37 - 1:39
    וכמו כל המיתוסים,
  • 1:39 - 1:41
    הסיפורים האלה צריכים להיות מסופרים שוב ושוב
  • 1:41 - 1:44
    ושוב, אחרת נשכח אותם.
  • 1:44 - 1:47
    וכשאני בזמנים סוערים, כפי שאנחנו יודעים,
  • 1:47 - 1:49
    כמו עכשיו, דרך כור המצרף
  • 1:49 - 1:52
    ואש השינויים,
  • 1:52 - 1:54
    כמו שכולכם עוברים, בעצם.
  • 1:54 - 1:57
    כל מי שיוצר מכיר את הנקודה הזו שבה
  • 1:57 - 2:02
    הוא עוד לא ממש הפך לעוף החול, או סיים את טבלת היאוש.
  • 2:02 - 2:04
    (צחוק)
  • 2:04 - 2:07
    ואני בדיוק שם, על הקצה,
  • 2:07 - 2:09
    שאספר לכם עליו, סיפור אחר.
  • 2:09 - 2:11
    אני רוצה לחזור לסיפור על אינדונזיה
  • 2:11 - 2:14
    הייתי אז בת 21 או 22, לפני הרבה זמן,
  • 2:14 - 2:16
    במסגרת מענק מחקר.
  • 2:16 - 2:19
    ומצאתי את עצמי, אחרי שנתיים שם,
  • 2:19 - 2:22
    אחרי הרצאות שהעברתי ודברים שלמדתי, על האי באלי,
  • 2:22 - 2:26
    על קצה של מכתש, גונונג באטור.
  • 2:26 - 2:29
    והייתי בכפר שבו התקיים
  • 2:29 - 2:32
    טקס חניכה של צעירי השבט,
  • 2:32 - 2:33
    טקס מעבר פולחני.
  • 2:33 - 2:36
    לא ידעתי אז, שזה היה גם טקס החניכה שלי.
  • 2:36 - 2:38
    ובעודי יושבת שם, בכיכר המקדש,
  • 2:38 - 2:41
    מתחת לפיקוס הודי עצום מימדים,
  • 2:41 - 2:46
    בחושך, ללא חשמל, רק הירח המלא,
  • 2:46 - 2:48
    למטה בכיכר הריקה הזו,
  • 2:48 - 2:50
    ושמעתי קולות נפלאים,
  • 2:50 - 2:52
    כמו קונצרט של צ'ארלס אייבס
  • 2:52 - 2:54
    כשהקשבתי למוסיקה האינדונזית המסורתית הזו,
  • 2:54 - 2:56
    מנוגנת בידי כל הכפריים שהגיעו
  • 2:56 - 3:00
    לרגל הטקס הזה, שמתקיים פעם בחמש שנים.
  • 3:00 - 3:03
    וחשבתי שאני שם לבד באפילה, תחת העץ ההוא.
  • 3:03 - 3:06
    ופתאום, מתוך החשיכה,
  • 3:06 - 3:08
    מהקצה השני של הכיכר,
  • 3:08 - 3:12
    ראיתי נצנוץ של מראות, שהוצתו על ידי הירח.
  • 3:12 - 3:15
    ועשרים גברים שכבר ראיתי בעבר
  • 3:15 - 3:21
    התרוממו בבת אחת בתלבושות-לוחמים מלאות,
  • 3:21 - 3:23
    עם כיסויי הראש ועם החניתות,
  • 3:23 - 3:27
    ואף אחד לא היה בכיכר, ואני הייתי מוסתרת בין הצללים.
  • 3:27 - 3:30
    לא היה שם איש, והם יצאו,
  • 3:30 - 3:33
    ורקדו את הריקוד המדהים הזה.
  • 3:33 - 3:37
    "הוהוהוהוהוהוהוהאהאהאהאהא."
  • 3:37 - 3:40
    והם הניעו את גופם והתקדמו הלאה,
  • 3:40 - 3:43
    והאורות עזבו בבת אחת את התלבושות האלה.
  • 3:43 - 3:47
    והייתי בתיאטרון מאז הייתי בת 11,
  • 3:47 - 3:50
    ומופיעה, יוצרת, ואמרתי לעצמי,
  • 3:50 - 3:52
    "בפני מי הם עולים להופיע
  • 3:52 - 3:54
    עם כל התלבושות המדוקדקות האלה,
  • 3:54 - 3:56
    וכיסויי הראש יוצאי הדופן האלה?"
  • 3:56 - 4:01
    והבנתי שההופעה שלהם הייתה מיועדת לאלוהים.
  • 4:01 - 4:04
    תהא המשמעות של זה אשר תהא.
  • 4:04 - 4:07
    איכשהו, זה לא נסב סביב הפרסום.
  • 4:07 - 4:10
    לא היה כסף מעורב בעניין.
  • 4:10 - 4:13
    זה לא עמד להיות מתועד. אלה לא היו חדשות.
  • 4:13 - 4:15
    והיו שם האמנים המדהימים האלה
  • 4:15 - 4:18
    זה הרגיש בשבילי כמו נצח כאשר הם הופיעו.
  • 4:18 - 4:21
    ברגע הבא,
  • 4:21 - 4:25
    מיד כשהם סיימו ונעלמו לתוך הצללים,
  • 4:25 - 4:27
    איש צעיר עם עששית פרופן הגיע,
  • 4:27 - 4:29
    תלה אותה על עץ, הרכיב וילון.
  • 4:29 - 4:33
    כיכר הכפר התמלאה במאות אנשים.
  • 4:33 - 4:35
    והם העלו אופרה שנמשכה כל אותו לילה.
  • 4:35 - 4:38
    בני אדם היו זקוקים לאור.
  • 4:38 - 4:40
    הם נזקקו לאור על מנת לראות.
  • 4:40 - 4:44
    אז מה שהרווחתי והבנתי מהרגע הלא ייאמן ,
  • 4:44 - 4:47
    המלמד הזה בחיי כאמנית צעירה,
  • 4:47 - 4:50
    היה שאתה חייב להיות אמיתי
  • 4:50 - 4:54
    כלפי מה שאתה מאמין בו כאמן, עד הסוף,
  • 4:54 - 4:57
    אבל אתה צריך גם להיות מודע לכך
  • 4:57 - 5:01
    שהקהל נוכח שם בחוץ ברגע זה,
  • 5:01 - 5:02
    והם גם צריכים את האור.
  • 5:02 - 5:05
    וזהו האיזון הנדיר
  • 5:05 - 5:06
    שבו אני חושבת שאנחנו צועדים
  • 5:06 - 5:10
    כאשר אנחנו יוצרים משהו פורץ דרך,
  • 5:10 - 5:12
    שמנסה לעשות משהו שמעולם לא ראיתם,
  • 5:12 - 5:14
    העולם הדמיוני הזה
  • 5:14 - 5:17
    שבו אתה ממש לא יודע לאן תגיע בסופו של דבר,
  • 5:17 - 5:20
    זה הקו הדק על קצהו של מכתש
  • 5:20 - 5:23
    שעליו צעדתי כל חיי.
  • 5:23 - 5:25
    מה שאני רוצה לעשות כעת הוא לספר לכם
  • 5:25 - 5:27
    קצת
  • 5:27 - 5:30
    על הדרך שבה אני עובדת. בואו ניקח את "מלך האריות".
  • 5:30 - 5:32
    ראיתם הרבה דוגמאות לעבודה שלי קודם,
  • 5:32 - 5:34
    אבל זו אחת מהידועות.
  • 5:34 - 5:37
    אני מתחילה מהרעיון של האידאוגרף (סמל שמבטא מושג שלם).
  • 5:37 - 5:40
    אידאוגרף הוא כמו ציור במכחול, ציור מכחול יפני.
  • 5:40 - 5:44
    שלוש משיכות מכחול, והא לך יער הבמבוק כולו.
  • 5:44 - 5:46
    אני הולכת לרעיון של "מלך האריות"
  • 5:46 - 5:48
    ושואלת את עצמי, "מהי התמצית שלו?
  • 5:48 - 5:50
    מהי ההפשטה?
  • 5:50 - 5:53
    אילו הייתי צריכה לצמצם את כל הסיפור
  • 5:53 - 5:56
    לכדי ייצוג חזותי אחד, מה הוא היה?"
  • 5:56 - 5:59
    המעגל. המעגל. זה כל כך ברור.
  • 5:59 - 6:03
    מעגל החיים. מעגל המסיכה של מופאסה.
  • 6:03 - 6:07
    המעגל של, כשאנחנו מגיעים למערכה השנייה ורואים את הבצורת,
  • 6:07 - 6:09
    איך אתה מבטא בצורת?
  • 6:09 - 6:12
    זהו מעגל של משי על הריצפה
  • 6:12 - 6:16
    שנעלם אל תוך חור בריצפת הבמה.
  • 6:16 - 6:19
    מעגל החיים מגיע בדמות הגלגלים
  • 6:19 - 6:21
    שנוצרים על ידי דילוגי הצבאים.
  • 6:21 - 6:23
    ואתה רואה את התנועה.
  • 6:23 - 6:26
    ובהיותי אשת תאטרון, מה שאני יודעת ואוהבת לגבי התאטרון
  • 6:26 - 6:28
    הוא שכאשר הקהל נכנס לעניינים
  • 6:28 - 6:30
    ומשהה את אי-האמון שלו,
  • 6:30 - 6:33
    כשאתה רואה גברים מהלכים או נשים מהלכות
  • 6:33 - 6:35
    עם מגשי עשב על הראשים שלהם,
  • 6:35 - 6:36
    אתה יודע שזו הסוואנה.
  • 6:36 - 6:38
    אתה לא מפקפק בזה.
  • 6:38 - 6:40
    אני אוהבת את האמת הנראית-לעין של התאטרון.
  • 6:40 - 6:44
    אני אוהבת את העובדה שאנשים מסכימים למלא את החלל הריק.
  • 6:44 - 6:46
    הקהל מוכן לומר,
  • 6:46 - 6:49
    "או, אני יודע שזו לא שמש אמיתית.
  • 6:49 - 6:51
    לקחתם כמה מקלות.
  • 6:51 - 6:53
    הוספתם משי בתחתית.
  • 6:53 - 6:57
    שילשלתם את החלקים האלה מהתקרה. נתתם להם ליפול על הרצפה.
  • 6:57 - 7:01
    וכאשר היא זורחת באמצעות החוטים, אני רואה שזו שמש."
  • 7:01 - 7:06
    אבל היופי בכל זה הוא שאלה רק משי ומקלות.
  • 7:06 - 7:10
    ובאופן מסוים, דווקא זה מה שעושה את העניין לרוחני.
  • 7:10 - 7:12
    זה מה שמרגש אותך.
  • 7:12 - 7:16
    זוהי לא זריחה אמיתית באופן המילולי שמתרחשת כעת.
  • 7:16 - 7:17
    זו האמנות של הזריחה.
  • 7:17 - 7:23
    כך שבתאטרון, כל כמה שהסיפור קריטי
  • 7:23 - 7:25
    והספר והשפה,
  • 7:25 - 7:29
    דרך המסירה של הסיפור, האופן שבו הוא מסופר,
  • 7:29 - 7:33
    התנועות, השיטות שבהן אתה משתמש,
  • 7:33 - 7:36
    משתווים לחשיבות הסיפור עצמו.
  • 7:36 - 7:39
    ואני אחת מאלה שאוהבים טכנולוגיה עילית וגם טכנולוגיה פשוטה.
  • 7:39 - 7:41
    כך שאני יכולה לעבור מ--
  • 7:41 - 7:43
    למשל, אראה לכם קצת מ"ספיירדמן" מאוחר יותר,
  • 7:43 - 7:46
    המכונות המופלאות האלה שמניעות את האנשים במרחב.
  • 7:46 - 7:48
    אבל העובדה היא, שללא הרקדן
  • 7:48 - 7:51
    שיודע כיצד להשתמש בגוף שלו ולהתנדנד על הכבלים האלה,
  • 7:51 - 7:53
    זה לא שווה כלום.
  • 7:53 - 7:56
    אז עכשיו אני עומדת להראות לכם
  • 7:56 - 8:00
    כמה קליפים מתוך הפרוייקט הגדול האחר בחיי בשנה הנוכחית,
  • 8:00 - 8:01
    "הסערה".
  • 8:01 - 8:05
    זה סרט. העליתי את "הסערה" על בימת התאטרון שלוש פעמים
  • 8:05 - 8:08
    מאז 1984, 86,
  • 8:08 - 8:11
    ואני אוהבת את המחזה.
  • 8:11 - 8:13
    תמיד עשיתי זאת עם פרוספרו ממין זכר.
  • 8:13 - 8:15
    ופתאום, חשבתי לעצמי,
  • 8:15 - 8:17
    "ובכן, מי ישחק את פרוספרו בסרט?
  • 8:17 - 8:21
    מדוע לא הלן מירן? היא שחקנית נהדרת. למה לא?"
  • 8:21 - 8:24
    והסיפור הזה עבד טוב באופן שווה גם עם גיבורה אישה.
  • 8:24 - 8:27
    אז עכשיו, בואו נראה כמה מהקטעים
  • 8:27 - 8:29
    מתוך "הסערה".
  • 8:29 - 8:34
    (מוסיקה)
  • 8:45 - 8:49
    פרוספרה: האם חוללת, רוח, עד אחרון הפרטים, את הסופה שציויתי עליך?
  • 8:49 - 8:54
    אריאל: עליתי על סיפון ספינת המלך. הצתּי תדהמה בכל תא ותא.
  • 8:58 - 9:01
    פרוספרה: הם החליפו מבטים כבר בתחילה.
  • 9:01 - 9:02
    מירנדה: האם אתה אוהב אותי?
  • 9:02 - 9:03
    פרדיננד: מעבר לכל גבול.
  • 9:03 - 9:06
    פרוספרה: שניהם נשבו זו בקסמיו של זה.
  • 9:06 - 9:11
    טרינקולו: הסבל מפגיש אותך עם שותפים-למיטה מוזרים.
  • 9:11 - 9:14
    (מוסיקה)
  • 9:14 - 9:18
    מחפש עניינים, שליט?
  • 9:18 - 9:20
    קאליבן: אתה נפלת לכאן מן השמיים, הלא כן?
  • 9:20 - 9:22
    סטפנו: ישר מהירח, אני מבטיח לך.
  • 9:22 - 9:24
    פרוספרה: קאליבן!
  • 9:24 - 9:26
    קאליבן: האי הזה שייך לי.
  • 9:26 - 9:30
    פרוספרה: עבור זה, באמונה, תסבול התכווצויות הלילה.
  • 9:30 - 9:34
    אנטוניו: כאן שוכב אחיך, לא טוב יותר מהעפר שעליו הוא נח.
  • 9:34 - 9:35
    סבסטיאן: שלוף את חרבך.
  • 9:35 - 9:39
    ואני, המלך, אוהב אותך.
  • 9:39 - 9:44
    פרוספרה: אכה בהם כולם, עד שישאגו מכאב.
  • 9:46 - 9:51
    אריאל: הפכתי אתכם למשוגעים.
  • 9:57 - 10:00
    פרוספרה: אנחנו חומר שממנו קורצו החלומות.
  • 10:00 - 10:04
    וחיינו הקטנים מוקפים שינה.
  • 10:04 - 10:09
    (מוסיקה)
  • 10:09 - 10:12
    ג'.ט: אוקיי.
  • 10:12 - 10:16
    (מחיאות כפיים)
  • 10:16 - 10:19
    אז עברתי מהתאטרון, מלעשות את "הסערה"
  • 10:19 - 10:21
    על הבמה בהפקה דלת תקציב
  • 10:21 - 10:23
    לפני הרבה שנים,
  • 10:23 - 10:25
    ואני אוהבת את המחזה, וחשבתי גם,
  • 10:25 - 10:27
    זה המחזה האחרון של שייקספיר,
  • 10:27 - 10:31
    והוא באמת קל לתרגום לקולנוע, כפי שאתם רואים.
  • 10:31 - 10:33
    אבל אני רק רוצה לתת לכם דוגמה קטנה לגבי
  • 10:33 - 10:35
    האופן שבו מעלים אותו בתיאטרון
  • 10:35 - 10:39
    לעומת איך לוקחים את אותו רעיון או סיפור
  • 10:39 - 10:42
    ומעבירים אותו למדיום הקולנועי.
  • 10:42 - 10:45
    האידאוגרף שעליו סיפרתי לכם קודם,
  • 10:45 - 10:48
    מהו, בסיפור "הסערה"?
  • 10:48 - 10:50
    מה, לו הייתי מתמצתת את הסיפור לרעיון אחד,
  • 10:50 - 10:53
    היה הדימוי האחד שיכולתי
  • 10:53 - 10:55
    להיות שלמה איתו?
  • 10:55 - 10:57
    זה היה ארמון החול.
  • 10:57 - 11:00
    הרעיון של תרבות לעומת איתני הטבע.
  • 11:00 - 11:03
    אנחנו בונים את כל התרבויות האלה --
  • 11:03 - 11:06
    היא מדברת על זה בסוף הסרט, פרוספרה של הלן מירן,--
  • 11:06 - 11:11
    אנחנו בונים אותן, אבל תחת הטבע, תחת הסערה הגדולה,
  • 11:11 - 11:17
    המגדלים מכוסי העננים האלה, הארמונות הנהדרים האלה יתפוגגו
  • 11:17 - 11:21
    ולא יותירו זכר מאחור.
  • 11:21 - 11:24
    אז בתיאטרון,התחלתי עם המחזה,
  • 11:24 - 11:27
    זו הייתה מגרפת-חול שחורה על רקע מסך לבן,
  • 11:27 - 11:30
    והייתה שם ילדה קטנה, מירנדה, על האופק,
  • 11:30 - 11:32
    בונה ארמון נטיפים, ארמון מחול.
  • 11:32 - 11:36
    ובעודה ניצבת שם בקצה הבמה,
  • 11:36 - 11:39
    שני עובדי במה מכוסים לגמרי בשחורים
  • 11:39 - 11:44
    עם מזלפי-השקייה, רצו מעל הבמה
  • 11:44 - 11:48
    והחלו להזליף מים על הארמון בחול,
  • 11:48 - 11:51
    ואז טירת החול החלה להתפורר ולשקוע,
  • 11:51 - 11:52
    אבל לפני שהיא שקעה לגמרי,
  • 11:52 - 11:57
    הקהל ראה את עובדי הבמה עטויי השחורים.
  • 11:57 - 12:01
    הגורם המתווך היה גלוי לעין. זה היה בנאלי. יכולנו לראות אותם.
  • 12:01 - 12:04
    אבל מיד כשהם החלו לשפוך את המים,
  • 12:04 - 12:08
    האור השתנה והמוקד עבר מעובדי הבמה עטויי השחורים
  • 12:08 - 12:11
    לקסם שאנחנו עושים בתאטרון,
  • 12:11 - 12:15
    המוקד עבר למים עצמם.
  • 12:15 - 12:19
    ופתאום, בבית אחת, הפרספקטיבה של הקהל השתנתה.
  • 12:19 - 12:22
    זה הופך למשהו גדול באופן מאגי.
  • 12:22 - 12:25
    זה הופך לסופת גשמים.
  • 12:25 - 12:29
    השחקנים במסיכות, הבובנאים, הם נעלמים,
  • 12:29 - 12:32
    והקהל מדלג אל תוך העולם הזה,
  • 12:32 - 12:36
    לתוך העולם הדמיוני הזה שבו "הסערה" באמת מתרחשת.
  • 12:36 - 12:38
    עכשיו להבדלים.
  • 12:38 - 12:40
    כשהלכתי ועשיתי את המחזה בקולנוע,
  • 12:40 - 12:43
    התחלתי את הסרט
  • 12:43 - 12:48
    בתקריב על טירת חול, טירת חול שחורה,
  • 12:48 - 12:50
    ומה שהקולנוע יכול לעשות הוא,
  • 12:50 - 12:53
    על ידי שימוש במצלמה, בפרספקטיבה,
  • 12:53 - 12:56
    וגם בצילומים מרחוק ובתקריבים,
  • 12:56 - 12:58
    אז זה התחיל בתקריב על טירת החול,
  • 12:58 - 13:00
    וכשהמצלמה התרחקה,
  • 13:00 - 13:03
    יכולת לראות שזו בעצם טירת חול מיניאטורית, שיושבת בכף ידה
  • 13:03 - 13:05
    של הילדה.
  • 13:05 - 13:07
    וכך יכולתי לשחק במדיום,
  • 13:07 - 13:10
    וזו הסיבה שאני עוברת ממדיום אחד לאחר
  • 13:10 - 13:11
    כדי שאוכל לעשות את הדברים האלה.
  • 13:11 - 13:14
    עכשיו אני הולכת לקחת אתכם ל"ספיידרמן".
  • 13:14 - 13:18
    (מוסיקה)
  • 13:45 - 13:48
    (וידאו) פיטר פארקר: עומד על המצוק,
  • 13:48 - 13:52
    אני יכול להמריא מכאן.
  • 13:52 - 13:54
    ג'.ט: בתיאטרון החי אנחנו מנסים לעשות את כל מה
  • 13:54 - 13:56
    שאתה לא יכול לעשות בשני מימדים
  • 13:56 - 13:59
    בסרט ובטלויזיה.
  • 13:59 - 14:03
    פ.פ: התעלה על עצמך וקח שליטה.
  • 14:03 - 14:06
    ג'ורג' ציפין: אנחנו מביטים על ניו יורק מנקודת המבט של ספיידרמן.
  • 14:06 - 14:08
    ספיידרמן אינו מוגבל על ידי כוח המשיכה.
  • 14:08 - 14:12
    מנהטן במופע הזה, גם היא אינה מוגבלת על ידי כוח המשיכה.
  • 14:12 - 14:16
    פ.פ: היה אתה עצמך והתעלה מעל לכל.
  • 14:16 - 14:20
    מקהלה: מכה! בום!
  • 14:20 - 14:23
    חבטה! שריטה!
  • 14:23 - 14:25
    דני אזרלו: אני אפילו לא רוצה שתחשבו שיש כאן כוריאוגרף.
  • 14:25 - 14:26
    זה אמיתי, מה שקורה על הבמה.
  • 14:26 - 14:29
    אני מעדיף שתראו אנשים בתנועה,
  • 14:29 - 14:31
    ותאמרו לעצמכם: "וואו, מה זה היה?"
  • 14:31 - 14:43
    (מוסיקה)
  • 14:43 - 14:45
    ג'.ט: אם אני מעניקה מספיק תנועה לפסל,
  • 14:45 - 14:48
    והשחקן מניע את ראשו, אתם תרגישו כאילו שהוא חי.
  • 14:48 - 14:51
    זו ממש חוברת קומיקס חיה. זו חוברת קומיקס שקמה לתחייה.
  • 14:51 - 14:59
    (מוסיקה)
  • 14:59 - 15:00
    בונו: הם מיתולוגיות.
  • 15:00 - 15:03
    הם אגדות מודרניות, גיבורי חוברות הקומיקס האלה.
  • 15:03 - 15:09
    פ.פ: : ♪ הם מאמינים.♪
  • 15:09 - 15:13
    (צרחות)
  • 15:13 - 15:19
    (מוסיקה)
  • 15:31 - 15:33
    (מחיאות כפיים)
  • 15:33 - 15:38
    ג'.ט: אוווו... מה זה היה?
  • 15:38 - 15:40
    קרקס, רוקנרול, דרמה.
  • 15:40 - 15:43
    מה לעזאזל אנחנו עושים שם על הבמה ההיא?
  • 15:43 - 15:45
    טוב, סיפור אחרון, מאוד בקצרה.
  • 15:45 - 15:48
    אחרי שביקרתי בכפר ההוא, חציתי את האגם,
  • 15:48 - 15:51
    וראיתי שהר הגעש מתפרץ
  • 15:51 - 15:53
    בצד השני, גונונג באטור,
  • 15:53 - 15:56
    והיה שם הר געש כבוי, ממש ליד הר הגעש הפעיל.
  • 15:56 - 15:58
    לא חשבתי שאבלע על ידי הר הגעש,
  • 15:58 - 16:00
    והנה אני כאן.
  • 16:00 - 16:04
    אבל זה מאוד קל לטפס למעלה, לא?
  • 16:04 - 16:05
    אתה נאחז בשורשים,
  • 16:05 - 16:09
    אתה מניח את הרגל שלך בין האבנים הקטנות
  • 16:09 - 16:11
    ומטפס למעלה, ואתה מגיע לפסגה,
  • 16:11 - 16:13
    והייתי שם עם חבר טוב שהיה שחקן,
  • 16:13 - 16:15
    והוא אמר: "בואי נעלה לשם למעלה.
  • 16:15 - 16:17
    בואי נראה אם אנחנו יכולים להגיע לקצה
  • 16:17 - 16:20
    של הר הגעש הפעיל".
  • 16:20 - 16:22
    טיפסנו למעלה והגענו ממש לפסגה,
  • 16:22 - 16:25
    והנה אנחנו על הקצה, על המצוק,
  • 16:25 - 16:27
    רולנד נעלם אל תוך העשן הגופריתי
  • 16:27 - 16:29
    בקצה השני של הר הגעש,
  • 16:29 - 16:31
    ואני שם למעלה לבדי
  • 16:31 - 16:34
    על קצהו של המצוק המדהים הזה.
  • 16:34 - 16:36
    שמעתם את המילים קודם?
  • 16:36 - 16:38
    אני על קצה המצוק, מסתכלת למטה
  • 16:38 - 16:40
    לתוך הר הגעש הכבוי שלשמאלי.
  • 16:40 - 16:44
    מימיני משטחי צפחה משופעים שמתחילים להתפרק.
  • 16:44 - 16:48
    אני לבושה ברצועות ובסארונג (בגד מלזי מסורתי). זה היה לפני המון שנים.
  • 16:48 - 16:49
    ובלי נעלי טיפוס.
  • 16:49 - 16:53
    והוא נעלם, השחקן הצרפתי-צועני המטורף ההוא,
  • 16:53 - 16:57
    ישר בתוך העשן, ואני מבינה,
  • 16:57 - 17:01
    שאני לא יכולה לחזור באותה הדרך שבה הגעתי. אני לא יכולה.
  • 17:01 - 17:05
    אז אני משליכה מעליי את המצלמה שלי, אני משליכה את הרצועות שלגופי,
  • 17:05 - 17:08
    ואני מסתכלת בקו ישר לפנים,
  • 17:08 - 17:12
    ויורדת על ארבע כמו חתולה,
  • 17:12 - 17:15
    ומחזיקה עם הברכיים משני הצדדים
  • 17:15 - 17:18
    לאורך הקו הישר הזה שלפניי
  • 17:18 - 17:21
    במשך 27 מטרים, או 10 מטרים, אני לא יודעת.
  • 17:21 - 17:23
    הרוח נשבה בחוזקה
  • 17:23 - 17:27
    והדרך היחידה שבה יכולתי להגיע לצד השני
  • 17:27 - 17:29
    הייתה להתמקד בקו הישר שלפניי.
  • 17:29 - 17:31
    אני יודעת שכולכם הייתם שם.
  • 17:31 - 17:33
    אני בכור המצרף עכשיו.
  • 17:33 - 17:35
    זהו מבחן האש שלי.
  • 17:35 - 17:37
    זהו מבחן האש של החברה שלי.
  • 17:37 - 17:42
    אנחנו שורדים כי שיר הנושא שלנו הוא "התעלה על עצמך".
  • 17:42 - 17:45
    נער נופל מהשמיים, התגבר.
  • 17:45 - 17:47
    זה שם בידיים שלנו,
  • 17:47 - 17:49
    בידיים של כל אנשי החברה שלי.
  • 17:49 - 17:52
    יש לי שותפים נפלאים לדרך, וכולנו כיוצרים
  • 17:52 - 17:54
    נגיע לשם יחד.
  • 17:54 - 17:57
    אני יודעת שאתם מבינים את זה.
  • 17:57 - 17:59
    ואתם פשוט תמשיכו הלאה,
  • 17:59 - 18:02
    עד שתראו את הדבר המופלא ביותר
  • 18:02 - 18:03
    מתרחש לנגד עיניכם.
  • 18:03 - 18:04
    תודה לכם.
  • 18:04 - 18:10
    (מחיאות כפיים)
Title:
ג'ולי טיימור: ספיידרמן, מלך האריות והחיים "על הקצה" היצירתי.
Speaker:
ג'ולי טיימור
Description:

תוך הצגת סרטונים מרהיבים מתוך הפקות כמו "פרידה", "הסערה" ו"מלך האריות", הבמאית ג'ולי טיימור מתארת את חייה השזורים בתיאטרון ובקולנוע. בהרצאה, שצולמה ממש בשיא המחלוקת סביב הפקת מופע ברודוויי שלה "ספיידרמן: כבו את החושך", היא מתארת בגילוי לב את המתחים שהם חלק בלתי נפרד מתהליך היצירה שלה, כשהיא נאבקת בו זמנית לתפוס את תמצית הסיפור -- כמו גם לייצר תמונות וחוויות יחידות במינן עבור הקהל.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
18:28

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.