Return to Video

להיות טרנסג'נדר - פואמה מלאת-רגש

  • 0:01 - 0:06
    את תפילתי הראשונה הפטרתי
    בקתדרלה עם זגוגיות ויטראז'.
  • 0:06 - 0:10
    נותרתי על ברכי הרבה אחרי
    שעדת המתפללים קמה על רגליה,
  • 0:10 - 0:12
    טבלתי את שתי ידי
    במים הקדושים,
  • 0:12 - 0:13
    סימנתי את השילוש הקדוש
    על חזי,
  • 0:13 - 0:17
    וגופי הקטן היה נפול
    כמו סימן שאלה
  • 0:17 - 0:19
    מעל ספסל העץ.
  • 0:19 - 0:21
    ביקשתי מישו לתקן אותי,
  • 0:22 - 0:23
    ומשלא ענה,
  • 0:23 - 0:26
    התיידדתי עם הדממה
    בתקווה שחטאי יצרוב
  • 0:26 - 0:29
    את פי ויביא לו מזור,
    ויימס כסוכר על הלשון,
  • 0:29 - 0:31
    אך נותרה הבושה, כטעם לוואי.
  • 0:31 - 0:35
    ובנסיון להכניסני שוב
    תחת כנפי השכינה
  • 0:35 - 0:38
    אימי סיפרה לי
    איזה נס אני,
  • 0:38 - 0:41
    ואמרה שאוכל להיות הכל
    כשאהיה גדול.
  • 0:41 - 0:43
    ואני החלטתי
  • 0:43 - 0:45
    להיות בן.
    זה היה נחמד.
  • 0:45 - 0:47
    היה לי חיוך מהיר-להתעשת
    וחסר-שיניים,
  • 0:47 - 0:49
    ברכי הפצועות אישרו
    את זהותי ברחוב,
  • 0:49 - 0:51
    שיחקתי מחבואים
    עם שרידי מטרתי.
  • 0:51 - 0:52
    הייתי לגמרי כזה.
  • 0:52 - 0:54
    זוכה במשחק שבו
    הילדים האחרים לא יכלו לשחק,
  • 0:54 - 0:56
    הייתי תעלומה אנטומית,
  • 0:56 - 0:58
    שאלה שנשאלה ולא נענתה,
  • 0:58 - 1:03
    חבל מתוח באוויר
    בין בן מגושם לבת מתנצלת,
  • 1:03 - 1:08
    ובגיל 12, שלב ה"בן"
    חדל להיות נחמד.
  • 1:08 - 1:13
    הופגשתי עם דודות נוסטלגיות שרצו
    לראות שוב את ברכי מוצלות בחצאית,
  • 1:13 - 1:18
    שהזכירו לי שהגישה שלי
    לעולם לא תשיג לי בעל,
  • 1:18 - 1:21
    שאני קיימת בשביל נישואין הטרוסקסואליים
    והבאת ילדים לעולם.
  • 1:21 - 1:25
    ואני בלעתי בשתיקה את עלבונותיהן
    והטלות הדופי שלהן.
  • 1:25 - 1:28
    מובן שלא יצאתי מהארון.
  • 1:28 - 1:30
    הילדים בבית ספרי
    פתחו את דלתו ללא רשותי.
  • 1:30 - 1:33
    כינו אותי בכינוי שלא הכרתי,
  • 1:33 - 1:34
    "לסבית",
  • 1:34 - 1:37
    אבל הייתי יותר בן מאשר בת,
    יותר קן מאשר ברבי.
  • 1:37 - 1:39
    לא ששנאתי את גופי;
  • 1:39 - 1:41
    אני פשוט אוהב אותו מספיק
    כדי להניח לו,
  • 1:41 - 1:42
    אני מתייחס אליו כאל בית,
  • 1:42 - 1:44
    וכשביתכם מתפרק,
  • 1:44 - 1:45
    אינכם נוטשים אותו,
  • 1:45 - 1:49
    אלא הופכים אותו לאכסניה נוחה דיה
    להכיל את כל פנימיותכם,
  • 1:49 - 1:51
    הופכים אותו לנאה דיו
    כדי להזמין אליו אורחים,
  • 1:51 - 1:55
    מחזקים את קורות הרצפה
    כדי לעמוד עליהן בבטחה.
  • 1:56 - 2:01
    אימי חששה שכיניתי עצמי
    בשמות של דברים נמוגים.
  • 2:01 - 2:04
    והיא מונה את ההדים
    שהותירו אחריהן מאיה הול,
  • 2:04 - 2:06
    לילה אלקורן, בלייק ברוקינגטון.
  • 2:06 - 2:09
    היא פחדה שמא אמות
    ללא לחישה,
  • 2:09 - 2:11
    שמא אהפוך לשיחות "איזו בושה"
    בתחנת האוטובוס.
  • 2:11 - 2:14
    היא טוענת שהפכתי עצמי
    לקבר מפואר,
  • 2:14 - 2:16
    שאני ארון-מתים מהלך,
  • 2:16 - 2:19
    הכותרות הפכו את זהותי לחזיון,
  • 2:19 - 2:23
    שמו של ברוס ג'נר על כל לשון
    בעוד האכזריות של החיים בגוף הזה
  • 2:23 - 2:26
    הופכת להערת שוליים
    במאמרים על שוויון.
  • 2:26 - 2:29
    איש לא רואה בנו אנושיים
  • 2:29 - 2:31
    כי אנו יותר רוח רפאים
    מאשר בשר,
  • 2:31 - 2:34
    כי אנשים חוששים
    שהביטוי המגדרי שלי הוא תחבולה,
  • 2:34 - 2:36
    שהוא קיים כדי להסתלף,
  • 2:36 - 2:38
    שהוא לוכד אותם בכף
    ללא הסכמתם,
  • 2:38 - 2:41
    שגופי הוא תאווה לעיניהם וידיהם
  • 2:41 - 2:43
    ומששבעו ממוזרותי,
  • 2:43 - 2:46
    יעלו גירה ויקיאו
    את כל החלקים שלא אהבו.
  • 2:46 - 2:51
    הם יחזירו אותי לארון,
    יתלו אותי בין כל שאר השלדים.
  • 2:51 - 2:53
    אהיה האטרקציה הכי טובה.
  • 2:53 - 2:57
    רואים כמה קל לשכנע אנשים
    להיכנס לארונות מתים
  • 2:57 - 2:59
    ולכתוב את שמותיהם בשגיאות
    על אבני מצבה?
  • 2:59 - 3:01
    ועוד מתפלאים
    מדוע יש בנים שנרקבים,
  • 3:01 - 3:04
    שנמוגים במסדרונות ביה"ס התיכון,
  • 3:04 - 3:07
    שפוחדים להפוך תוך שנייה
    לסתם ציוץ,
  • 3:07 - 3:10
    שחוששים משיחות בכיתה
    שלובשות צביון של יום הדין,
  • 3:10 - 3:11
    וכעת
  • 3:12 - 3:16
    התנועה ממול מאמצת
    יותר ילדים טרנסג'נדרים מאשר הורים.
  • 3:17 - 3:18
    אני תוהה, עד מתי?
  • 3:18 - 3:22
    מתי מכתבי ההתאבדות הטרנסיים
    יתחילו להיראות מיותרים?
  • 3:22 - 3:26
    מתי נבין שגופינו
    הופכים לחומר ללימודי החטא?
  • 3:26 - 3:28
    מתי נלמד לאהוב אותם?
  • 3:28 - 3:32
    כאילו שהאל חסך מאיתנו
    את נשמת אפו וחסדו,
  • 3:32 - 3:36
    כאילו שדמי אינו היין
    שרחץ את כפות רגלי ישו.
  • 3:36 - 3:40
    תפילותי נתקעות בגרוני עכשיו.
  • 3:40 - 3:43
    אולי סוף-סוף
    נמצאה לי תקנה,
  • 3:43 - 3:45
    אולי כבר לא איכפת לי.
  • 3:45 - 3:50
    אולי סוף-סוף
    האל מקשיב לתפילותי.
  • 3:50 - 3:51
    תודה לכם.
  • 3:51 - 4:05
    (מחיאות כפיים ותרועות)
Title:
להיות טרנסג'נדר - פואמה מלאת-רגש
Speaker:
לי מוקובי
Description:

"הייתי תעלומה אנטומית, שאלה שנשאלה ולא נענתה", אומר המשורר לי מוקובי, עמית TED, בהתעמקות מרתקת ופיוטית זו בסוגיות הזהות והשינוי. זוהי התבוננות מעוררת מחשבה על הגוף ועל המשמעויות שנוצקות לתוכו.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
04:21

Hebrew subtitles

Revisions Compare revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.