Return to Video

דיוקנאות אנושיים ותובנות עמוקות מתוך נתונים יבשים

  • 0:01 - 0:02
    אני אמן,
  • 0:03 - 0:04
    אבל אמן קצת שונה.
  • 0:04 - 0:06
    אני לא מצייר.
  • 0:06 - 0:08
    אני לא יודע לצייר.
  • 0:08 - 0:13
    המורה שלי למלאכה
    כתב בתעודה שלי שאני מסוכן.
  • 0:14 - 0:18
    אני בטוח שלא תרצו לראות
    תמונות שצילמתי.
  • 0:18 - 0:20
    אבל יש משהו
    שאני כן יודע לעשות:
  • 0:20 - 0:23
    אני יודע לתכנת מחשבים.
    אני יודע תיכנות.
  • 0:23 - 0:26
    אומרים לי שלפני 100 שנים
  • 0:26 - 0:28
    אנשים כמוני לא היו קיימים,
  • 0:28 - 0:30
    שזה לא היה אפשרי,
  • 0:30 - 0:33
    שאמנות שנוצרת בעזרת נתונים
    היא דבר חדש,
  • 0:33 - 0:35
    תוצר של העידן שלנו,
  • 0:35 - 0:38
    משהו שחשוב לראותו כ"עכשווי" מאד,
  • 0:39 - 0:40
    וזה נכון.
  • 0:40 - 0:44
    אבל יש צורת אמנות
    שקיימת כבר זמן רב מאד
  • 0:44 - 0:48
    והיא קשורה בשימוש במידע,
    מידע מופשט,
  • 0:48 - 0:51
    כדי ליצור יצירות בעלות תהודה רגשית:
  • 0:51 - 0:52
    מוסיקה.
  • 0:52 - 0:54
    [נתונים מוצקים 4, 2009]
  • 0:54 - 0:57
    אנו יוצרים מוסיקה
    כבר עשרות אלפי שנים, נכון?
  • 0:57 - 0:59
    ואם חושבים מהי מוסיקה --
  • 0:59 - 1:02
    תווים, אקורדים, מפתחות,
    הרמוניות ומלודיות --
  • 1:02 - 1:05
    הדברים האלה הם אלגוריתמים, מערכות
  • 1:05 - 1:09
    שנועדו להתפתח על ציר זמן
    ולעורר בנו רגש.
  • 1:09 - 1:10
    (מוסיקה)
  • 1:10 - 1:13
    הגעתי לאמנות דרך המוסיקה.
    למדתי הלחנה,
  • 1:13 - 1:17
    ולפני כ-15 שנה
    התחלתי לכתוב יצירות
  • 1:17 - 1:21
    שבחנו את המפגש
    שבין צליל ותמונה,
  • 1:21 - 1:24
    להשתמש בדימוי חזותי
    כדי להציג מבנה מוסיקלי
  • 1:24 - 1:27
    או להשתמש בצליל
    כדי להראות משהו מעניין
  • 1:27 - 1:29
    שנוגע למשהו שהוא בד"כ ציורי.
  • 1:29 - 1:32
    מה שאתם רואים על המסך
    מצטייר בזמן אמיתי
  • 1:32 - 1:35
    ע"י המבנה המוסיקלי
    שיוצרים המוסיקאים המבצעים,
  • 1:35 - 1:38
    וזה לא במקרה נראה כמו צמח,
  • 1:38 - 1:41
    כי אלגוריתם-היסוד הביולוגי של הצמח
  • 1:41 - 1:44
    הוא מקור המידע של המבנה המוסיקלי.
  • 1:44 - 1:48
    אז כשיודעים לעשות זאת,
    כשיודעים לתכנת במדיה,
  • 1:48 - 1:50
    אפשר ליצור דברים ממש מגניבים.
  • 1:50 - 1:54
    זהו מיזם שיצרתי
    עבור פסטיבל הסרטים "סנדאנס".
  • 1:54 - 1:58
    הרעיון ממש פשוט:
    לוקחים כל סרט זוכה אוסקר,
  • 1:59 - 2:02
    מאיצים אותו להקרנה בת דקה אחת
  • 2:02 - 2:03
    ושוזרים את כולם יחד.
  • 2:03 - 2:05
    אז במשך 75 דקות
    אני יכול להראות לכם
  • 2:05 - 2:07
    את ההיסטוריה של הקולנוע ההוליוודי.
  • 2:08 - 2:12
    ולמעשה זה מציג את ההיסטוריה
    של העריכה בקולנוע ההוליוודי.
  • 2:12 - 2:15
    משמאל רואים את "קזבלנקה",
    מימין, את "שיקגו".
  • 2:16 - 2:19
    ואתם רואים שאת "קזבלנקה"
    קצת קל יותר לראות
  • 2:19 - 2:22
    כי האורך הממוצע של "שוט" קולנועי
    בשנות ה-40 של המאה ה-20
  • 2:22 - 2:24
    היה 26 שניות,
  • 2:24 - 2:26
    וכיום אורכו כ-6 שניות.
  • 2:27 - 2:29
    זהו מיזם שהושפע
  • 2:29 - 2:33
    ממיזם שמימן הממשל הפדרלי
    בתחילת המאה ה-21,
  • 2:33 - 2:39
    במטרה לבחון סרטונים
    ולאתר מי משחק בכל סרטון.
  • 2:40 - 2:41
    אז הסבתי את התוכנה הזאת
  • 2:41 - 2:45
    למערכת מעקב אחרי אדם אחד
    בתרבות שלנו
  • 2:45 - 2:48
    שלא יהיה שום צורך
    לעקוב אחריו כך:
  • 2:48 - 2:50
    בריטני ספירס.
  • 2:50 - 2:53
    הורדתי 2,000 צילומי פפראצי
    של בריטני ספירס
  • 2:53 - 2:56
    ולימדתי את המחשב שלי
    לאתר את פניה,
  • 2:56 - 2:57
    ואת פניה בלבד.
  • 2:57 - 3:01
    אני יכול להריץ כל סרטון שלה
    והתוכנה תמרכז את עיניה,
  • 3:01 - 3:06
    וזו מעין פרשנות כפולה
    על המעקבים בחברה שלנו.
  • 3:06 - 3:09
    אנו מלאי פחדים
    בנושא המעקב אחרינו,
  • 3:09 - 3:12
    אבל כפייתיים בקשר
    לחייהם של ידוענים.
  • 3:12 - 3:15
    מה שאתם רואים על המסך
    הוא פרי שיתוף-פעולה שלי
  • 3:15 - 3:18
    עם אמנית בשם ליאן אמאריס.
  • 3:19 - 3:22
    את מה שהיא עשתה
    קל מאד להסביר ולתאר,
  • 3:22 - 3:24
    אבל קשה מאד לעשות.
  • 3:24 - 3:27
    היא לקחה 72 דקות של פעילות
  • 3:27 - 3:30
    של הכנות לבילוי לילי בעיר,
  • 3:30 - 3:32
    מתחה אותן על פני 3 ימים
  • 3:32 - 3:36
    וביצעה זאת בהילוך איטי
    על אי-תנועה בעיר ניו-יורק.
  • 3:36 - 3:38
    גם אני הייתי שם,
    עם צוות צילום.
  • 3:38 - 3:39
    הסרטנו את הכל.
  • 3:39 - 3:43
    ואז הפכנו את התהליך,
    האצנו את זה שוב ל-72 דקות,
  • 3:43 - 3:45
    כדי שייראה כאילו שהיא
    מתנועעת כרגיל
  • 3:45 - 3:47
    כשכל העולם מסתחרר סביבה.
  • 3:47 - 3:52
    בשלב מסוים הבנתי
    שבעצם אני יוצר דיוקנאות.
  • 3:54 - 3:56
    כשחושבים על יצירת דיוקנאות,
    בד"כ חושבים על דברים כאלה:
  • 3:56 - 3:59
    משמאל, זהו גילברט סטיוארט.
  • 3:59 - 4:02
    הוא במידה רבה הדיוקנאי האמיתי
    האמריקני הראשון.
  • 4:02 - 4:05
    ומימין זהו הדיוקן שיצר
    של ג'ורג' וושינגטון, מ-1796,
  • 4:05 - 4:08
    המכונה "דיוקן לנסדאון".
  • 4:08 - 4:11
    כשמביטים בציור הזה
    רואים סמליות רבה, נכון?
  • 4:11 - 4:14
    רואים קשת בחלון,
    יש שם חרב.
  • 4:14 - 4:15
    על השולחן יש לנו עט נוצה.
  • 4:15 - 4:19
    הכל נועד להציג את ג'ורג' וושינגטון
    כאבי האומה.
  • 4:20 - 4:23
    הנה הדיוקן שלי,
    של ג'ורג' וושינגטון.
  • 4:24 - 4:27
    זאת כרזה של בדיקת ראיה,
  • 4:27 - 4:29
    אבל במקום אותיות,
    יש בה מלים.
  • 4:30 - 4:34
    אלו הן 66 המלים
    בנאומים לאומה של ג'ורג' וושינגטון,
  • 4:34 - 4:37
    שבהן הוא השתמש
    יותר מכל נשיא אחר.
  • 4:38 - 4:42
    למילה "ג'נטלמנים" יש סמליות
    ושימוש רטורי משלה,
  • 4:42 - 4:47
    ויש חשיבות לכך
    שבה הוא השתמש יותר מכל.
  • 4:47 - 4:49
    זאת בדיקת הראייה
    של ג'ורג' וו' בוש,
  • 4:49 - 4:52
    שכיהן כנשיא כשיצרתי את זה.
  • 4:52 - 4:53
    והאופן בו הגענו לכאן,
  • 4:53 - 4:57
    מ"ג'נטלמנים" ל"טרור"
    ב-43 שלבים קלים,
  • 4:57 - 4:59
    אומר הרבה על ההיסטוריה האמריקנית,
  • 4:59 - 5:03
    ונותן לכם תובנה שונה מאשר
    אילו הבטתם בסדרת ציורים.
  • 5:03 - 5:07
    היצירות האלה מספקות
    שיעור בדברי ימיה של אמריקה
  • 5:07 - 5:10
    דרך הרטוריקה הפוליטית של מנהיגיה.
  • 5:10 - 5:13
    רונלד רייגן דיבר המון
    על גרעונות.
  • 5:13 - 5:15
    ביל קלינטון דיבר המון
  • 5:15 - 5:18
    על המאה בה כבר
    לא יכהן כנשיא,
  • 5:18 - 5:20
    אבל אולי אשתו כן.
  • 5:21 - 5:24
    לינדון ג'ונסון היה הנשיא הראשון
  • 5:24 - 5:26
    שנשא את נאומיו לאומה
    בשעות צפיית-שיא בטלוויזיה;
  • 5:26 - 5:29
    הוא פתח כל פיסקה
    במילה "הערב".
  • 5:29 - 5:33
    וריצ'רד ניקסון, או נכון יותר,
    כותב הנאומים שלו, וויליאם סאפייר,
  • 5:33 - 5:35
    חשב המון על השימוש בשפה,
  • 5:35 - 5:39
    והשתדל מאד שהבוס שלו
    ישדר בדבריו כנות.
  • 5:39 - 5:42
    המיזם הזה מוצג
    כסדרת פסלי ענק.
  • 5:42 - 5:45
    זאת תצוגת-חוץ של תיבות תאורה.
  • 5:45 - 5:47
    וחשוב לציין שהן בקנה מידה נכון,
  • 5:47 - 5:50
    כך שאם תעמדו במרחק 6 מטרים
    ותוכלו לקרוא בין שני הקווים השחורים,
  • 5:50 - 5:52
    הרי שהראייה שלכם מצוינת.
  • 5:52 - 5:53
    (צחוק)
  • 5:53 - 5:55
    זהו דיוקן,
    ויש המון כאלה.
  • 5:55 - 5:59
    יש המון דרכים לעשות זאת
    בעזרת נתונים.
  • 5:59 - 6:05
    בהתחלה חיפשתי דרך
    ליצור דיוקנאות באופן דמוקרטי יותר,
  • 6:05 - 6:09
    משהו שנוגע יותר לארץ שלי
    ואיך היא מתפקדת.
  • 6:09 - 6:13
    מידי 10 שנים
    אנו עורכים בארה"ב מיפקד.
  • 6:13 - 6:15
    אנו ממש סופרים בני-אדם,
  • 6:15 - 6:18
    מגלים מי חי איפה,
    במה אנשים עובדים,
  • 6:18 - 6:20
    באיזו שפה מדברים בבית,
  • 6:20 - 6:22
    וזה חשוב,
    חשוב מאד.
  • 6:22 - 6:25
    אבל זה לא באמת אומר לנו
    מי אנחנו.
  • 6:25 - 6:27
    זה לא באמת מספר
    על חלומותינו ושאיפותינו.
  • 6:27 - 6:31
    אז ב-2010 החלטתי
    לערוך מיפקד משלי.
  • 6:31 - 6:34
    התחלתי לחפש גוף נתונים
  • 6:34 - 6:37
    שמכיל הרבה תיאורים
    שנכתבו בידי אמריקנים רגילים.
  • 6:37 - 6:40
    ומסתבר שקיים גוף נתונים כזה
  • 6:40 - 6:42
    שרק מחכה שישתמשו בו.
  • 6:42 - 6:44
    הוא קרוי "היכרויות מקוונות".
  • 6:45 - 6:49
    אז ב-2010 נרשמתי
    ל-21 שירותי היכרויות מקוונים,
  • 6:49 - 6:53
    כגבר הומו, כגבר הטרוסקסואלי,
    כאישה לסבית וכאישה הטרוסקסואלית,,
  • 6:53 - 6:54
    בכל אזור מיקוד באמריקה
  • 6:54 - 6:57
    והורדתי כ-19 מיליון
    פרופילי הכרויות --
  • 6:57 - 7:01
    כ-20% מכל האוכלוסיה הבוגרת בארה"ב.
  • 7:01 - 7:03
    יש לי הפרעה טורדנית-כפייתית.
  • 7:03 - 7:06
    זה תיכף יהיה ברור עד אימה.
    תעקבו אחרי.
  • 7:06 - 7:07
    (צחוק)
  • 7:07 - 7:10
    מיינתי את כל זה
    לפי אזורי מיקוד
  • 7:12 - 7:13
    וביצעתי ניתוח מלים.
  • 7:13 - 7:16
    אלה הם כמה
    פרופילי הכרויות מ-2010
  • 7:16 - 7:18
    כשהמילה "לבד" מודגשת.
  • 7:18 - 7:21
    אם הופכים את זה למפה,
  • 7:21 - 7:25
    ומדמיינים שצבעים בהירים
    מייצגים שימוש רב במילה,
  • 7:25 - 7:29
    אפשר לראות שהרי האפלצ'ים
    הם מקום בודד למדי.
  • 7:30 - 7:32
    רואים גם...
  • 7:33 - 7:35
    שגם בנברסקה לא כיף.
    (צחוק)
  • 7:36 - 7:40
    הנה המפה של הסטיות.
    מה שרואים בה --
  • 7:40 - 7:42
    (צחוק)
  • 7:42 - 7:45
    רואים בה שלנשים באלסקה
    כדאי ליצור קשר
  • 7:45 - 7:48
    עם גברים בדרום ניו-מקסיקו
    ולעשות חיים.
  • 7:48 - 7:51
    ירדתי כאן לרזולוציות נמוכות למדי,
  • 7:51 - 7:54
    אז אני יכול לגלות לכם
    שהגברים בחצי המזרחי של לונג איילנד
  • 7:54 - 7:56
    מעוניינים הרבה יותר לקבל הצלפות
  • 7:56 - 7:58
    מגברים בחצי המערבי
    של לונג איילנד.
  • 7:58 - 8:00
    (צחוק)
  • 8:00 - 8:02
    זה יהיה הלקח
    הכי חשוב שלכם מכל הכנס.
  • 8:02 - 8:06
    אתם תזכרו את העובדה הזאת
    למשך 30 שנה.
  • 8:06 - 8:08
    (צחוק)
    אני מבטיח לכם.
  • 8:09 - 8:11
    כשעוברים לרמה הקרטוגרפית,
  • 8:11 - 8:14
    אפשר לשרטט מפות ולעשות
    את מה שעשיתי עם בדיקות הראייה.
  • 8:14 - 8:16
    במקום שמה של כל עיר בארה"ב
    אפשר להכניס
  • 8:16 - 8:19
    את המילה שבה משתמשים שם
    יותר מבכל מקום אחר.
  • 8:19 - 8:21
    אם אי-פעם יצאתם
    עם מישהו מסיאטל,
  • 8:21 - 8:23
    זה נראה הגיוני לגמרי.
  • 8:23 - 8:29
    הנה המלים "יפה", "שברון לב",
    "הופעה", "סיגריה".
  • 8:29 - 8:31
    מנגנים שם בלהקות ומעשנים.
  • 8:32 - 8:33
    וממש מעל זה אפשר לראות
    את המילה דוא"ל.
  • 8:33 - 8:37
    זאת רדמונד שבוושינגטון,
    המטה של תאגיד מיקרוסופט.
  • 8:37 - 8:38
    חלק מהמלים מובנות מאליהן:
  • 8:38 - 8:42
    לוס-אנג'לס היא "משחק"
    וסן-פרנציסקו היא "גיי".
  • 8:42 - 8:44
    כמה מהן קצת יותר עצובות.
  • 8:44 - 8:46
    בבאטון רוג' מדברים על "חמוקים";
  • 8:46 - 8:49
    למטה, בניו-אורלינס,
    עדיין מדברים על השטפון.
  • 8:49 - 8:52
    בבירת אמריקה אנשים עדיין אומרים
    שהם "מעניינים".
  • 8:52 - 8:55
    בבלטימור שבמרילנד
    הם אומרים שהם פוחדים.
  • 8:55 - 8:56
    זאת ניו-ג'רזי.
  • 8:56 - 8:59
    אני גדלתי איפשהו
    בין "מעצבן" ל"ציני".
  • 8:59 - 9:03
    (צחוק)
    (מחיאות כפיים)
  • 9:03 - 9:06
    ובעיר ניו-יורק
    המילה מס' 1 היא "כרגע",
  • 9:06 - 9:09
    כמו ב"כרגע אני עובד כסופר,
    אבל בעצם אני שחקן."
  • 9:09 - 9:10
    (צחוק)
  • 9:10 - 9:15
    או "כרגע אני מרצה להנדסה
    באוניברסיטת ניו-יורק, אבל בעצם אני אמן".
  • 9:15 - 9:17
    אם ממשיכים צפונה, רואים "דינוזאור":
    זאת סירקיוז.
  • 9:17 - 9:20
    האוכל הכי טוב בסירקיוז
    שבמדינת ניו-יורק,
  • 9:20 - 9:22
    הוא במאורת ברביקיו של מלאכי השטן
    בשם "דינוזאור על האש".
  • 9:22 - 9:24
    לשם לוקחים מישהו לבילוי.
  • 9:24 - 9:29
    אני גר איפשהו בין
    "ללא תנאים" ל"אמצע הקיץ", בלב מנהטן.
  • 9:29 - 9:31
    זאת צפון ברוקלין המחודשת,
  • 9:31 - 9:34
    אז יש לכם "תקליטן", "זוהר",
    "היפסטר" ו"אורבני".
  • 9:34 - 9:36
    אז אולי זה דיוקן
    דמוקרטי יותר, נכון?
  • 9:36 - 9:40
    הרעיון היה לבדוק מה יקרה
    אם נמפה מדינות באדום ובכחול
  • 9:40 - 9:42
    לפי מה שמתחשק לנו לעשות
    בערב שישי.
  • 9:42 - 9:43
    זהו דיוקן עצמי.
  • 9:44 - 9:45
    הוא מבוסס על הדוא"ל שלי,
  • 9:45 - 9:48
    כ-500,000 מכתבי דוא"ל
    שנשלחו במשך 20 שנה.
  • 9:48 - 9:51
    תוכלו לחשוב על זה כעל
    סיכום של צילומי "סלפי".
  • 9:52 - 9:56
    אני מריץ משוואת פיזיקה
    על יסוד הנתונים האישיים שלי.
  • 9:56 - 9:58
    זה מתאר את כל מי
    שהתכתבתי איתו,
  • 9:58 - 10:02
    זה התחיל במרכז
    והתפשט כמפץ גדול,
  • 10:02 - 10:04
    ובין כולם פועלת מעין כבידה
  • 10:04 - 10:06
    המבוססת על כמות הדוא"ל ביניהם,
  • 10:06 - 10:08
    עם מי הם התכתבו.
  • 10:08 - 10:09
    וזה גם מבצע ניתוח רגשנות.
  • 10:09 - 10:12
    אם אני אומר "אני אוהב אותך",
    יש לאותו אדם יותר כבידה
  • 10:12 - 10:14
    והוא נמשך אל כתובות הדוא"ל שלי, במרכז,
  • 10:14 - 10:17
    שממלאות תפקיד של שמשות במערכת.
  • 10:17 - 10:18
    וכל השמות כתובים ביד.
  • 10:19 - 10:23
    לפעמים אני עושה את היצירה הזאת
    עם נתוני זמן-אמת,
  • 10:23 - 10:26
    כדי להדגיש בעיה מסוימת
    בעיר מסוימת.
  • 10:26 - 10:29
    זהו אקדח חצי-אוטומטי
    מסוג וולטר פי-פי-קיי
  • 10:29 - 10:32
    ששימש באירוע ירי
    ברובע הצרפתי של ניו-אורלינס
  • 10:32 - 10:35
    לפני כשנתיים, ביום האהבה,
    בויכוח בקשר למקום חניה.
  • 10:35 - 10:36
    אלה הסיגריות שלי.
  • 10:36 - 10:39
    זה הבית שבו אירע הירי.
  • 10:39 - 10:41
    המיזם הזה דרש מעט מלאכת הנדסה.
  • 10:41 - 10:44
    חיברתי שרשרת אופניים לגל ארכובה
    שהונע בבקרה של מחשב.
  • 10:45 - 10:47
    המחשב והמנגנון טמונים בתיבה.
  • 10:47 - 10:52
    האקדח שלמעלה מולחם ללוח פלדה,
    להדק מחובר חוט תיל
  • 10:52 - 10:57
    והמחשב שבתיבה מחובר
    לרשת הקשר של משטרת ניו-אורלינס
  • 10:57 - 11:00
    כך שעם כל דיווח על ירי
    בניו-אורלינס...
  • 11:00 - 11:03
    (קול ירי אקדח)
    האקדח יורה.
  • 11:03 - 11:06
    זהו כדור סרק, לא קליע אמיתי.
  • 11:06 - 11:08
    יש הבזק אור גדול,
    הרבה רעש,
  • 11:08 - 11:10
    והכי חשוב - נפלט תרמיל.
  • 11:10 - 11:12
    בניו-אורלינס יש כ-5 אירועי ירי ביום.
  • 11:12 - 11:15
    אז במשך ארבעת החודשים
    מאז שהותקנה היצירה הזאת,
  • 11:15 - 11:17
    התיבה התמלאה תרמילים.
  • 11:18 - 11:21
    אתם מכירים את זה.
    זאת "המחשת נתונים."
  • 11:23 - 11:25
    כשעושים את זה נכון,
    זה מאיר עיניים.
  • 11:25 - 11:27
    כשעושים את זה לא-נכון,
    זה מקהה את החושים.
  • 11:28 - 11:29
    זה הופך בני-אדם למספרים.
  • 11:29 - 11:31
    אז תיזהרו.
  • 11:33 - 11:34
    יצירה אחרונה.
  • 11:34 - 11:39
    בקיץ האחרון הייתי אמן הבית
    של כיכר טיימס.
  • 11:39 - 11:43
    וכיכר טיימס בניו-יורק
    היא בפירוש הצומת העולמית.
  • 11:43 - 11:45
    ואחד הדברים שלא יודעים עליה,
  • 11:45 - 11:48
    הוא שזה האתר שמצולם באינטרנט
    הכי הרבה בעולם.
  • 11:48 - 11:52
    בערך כל 5 שניות
    מישהו מבצע "סלפי" בכיכר טיימס.
  • 11:52 - 11:56
    מדובר ב-17,000 ביום,
    וכולם אצלי.
  • 11:56 - 11:57
    (צחוק)
  • 11:57 - 11:59
    הנה כמה מהם,
    כשהעיניים ממורכזות.
  • 11:59 - 12:03
    כל תרבות תשתמש במירב הטכנולוגיה
    שעומדת לרשותה כדי ליצור אמנות.
  • 12:03 - 12:07
    ואחריותו של האמן היא לעורר שאלות
    לגבי משמעותה של הטכנולוגיה הזאת
  • 12:07 - 12:10
    ואיך היא משקפת את תרבותנו.
  • 12:10 - 12:12
    אז תחשבו על זה:
    אנו יותר מאשר מספרים.
  • 12:12 - 12:14
    אנו בני-אדם,
    ויש לנו חלומות ורעיונות.
  • 12:14 - 12:16
    וההורדה שלנו למדרגת נתונים
  • 12:17 - 12:18
    מסכנת אותנו.
  • 12:18 - 12:20
    תודה רבה לכם.
  • 12:20 - 12:29
    (מחיאות כפיים)
Title:
דיוקנאות אנושיים ותובנות עמוקות מתוך נתונים יבשים
Speaker:
ר' לוק דובואה
Description:

האמן ר' לוק דובואה יוצר דיוקנאות ייחודיים של נשיאים, ערים, שלו עצמו ואף של בריטני ספירס על יסוד נתונים ואישיות. בהרצאה זו הוא מציג תשעה מיזמים, החל ממפות ארציות שנוצרו מתוך מידע אודות מיליוני חתכי הכרויות ועד לאקדח שיורה כדור סרק בכל פעם שמתקבל בניו-אורלינס דיווח על אירוע ירי. הרעיון שהוא מבקש לבטא: הדרך בה אנו משתמשים בטכנולוגיה מעידה עלינו ועל תרבותנו, ושהורדת הזולת למדרגת נתונים מסכנת אותנו.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
12:43

Hebrew subtitles

Revisions Compare revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.