כולנו מסתירים משהו. הבה נאזור אומץ להיפתח
-
0:01 - 0:04הערב אדבר אתכם
על יציאה מהארון. -
0:04 - 0:07ולא במובן המקובל,
לא רק על הארון ה"הומואי". -
0:08 - 0:10אני חושבת שלכולנו יש ארונות,
-
0:10 - 0:14בארון שלכם, אתם אולי אומרים למישהי
בפעם הראשונה שאתם אוהבים אותה. -
0:14 - 0:16או מתוודות שאתן בהריון,
-
0:16 - 0:18או שיש לכם סרטן
-
0:18 - 0:22או כל שיחה קשה אחרת
שיש לנו בחיים. -
0:22 - 0:26הארון הוא בסך הכל
שיחה קשה. -
0:27 - 0:30ולמרות שנושאי השיחה הזאת
עשויים להיות מגוונים מאד, -
0:30 - 0:32החווייה של ההימצאות בתוך הארון
והיציאה ממנו -
0:32 - 0:34היא אוניברסלית.
-
0:34 - 0:37זה מפחיד,
ואנו שונאים את זה, -
0:38 - 0:39ומוכרחים לעשות את זה.
-
0:41 - 0:44לפני כמה שנים עבדתי
ב"סאות'סייד וולנאט קפה", -
0:44 - 0:46(צחוק)
-
0:46 - 0:47מסעדה מקומית בעיר,
-
0:47 - 0:52וכשהייתי שם עברתי שלבים
של עצימות לסבית מיליטנטית. -
0:52 - 0:54(צחוק)
-
0:54 - 0:56לא גילחתי את בתי השחי,
-
0:56 - 0:58ציטטתי שירים של אני דיפרנקו
כמו מזמורי תפילה, -
0:59 - 1:01ולפי הרישול של המכנסיים הקצרים שלי
-
1:01 - 1:04ומתי לאחרונה גילחתי את הראש,
-
1:04 - 1:06היו בד"כ מתקילים אותי בשאלה --
-
1:06 - 1:07בד"כ זה היה ילד או ילדה:
-
1:08 - 1:11"אה... אתה בן או את בת?"
-
1:13 - 1:15בשולחן היתה משתררת דומיה מעיקה,
-
1:16 - 1:18הייתי חושקת קצת יותר את הלסתות,
-
1:18 - 1:20לופתת קצת יותר בזעם
את קנקן הקפה, -
1:21 - 1:23האבא היה מסתבך עם העיתון
-
1:23 - 1:26והאמא היתה יורה מבט מצמית
אל הילד. -
1:26 - 1:29אבל אני הייתי שותקת
ורותחת בפנים. -
1:30 - 1:32וזה הגיע לשלב שבו בכל פעם
כשהייתי ניגשת לשולחן -
1:32 - 1:34שבו ישב ילד בן 3 עד 10,
-
1:34 - 1:36הייתי נכונה לקרב.
-
1:36 - 1:37(צחוק)
-
1:37 - 1:39וזאת הרגשה איומה.
-
1:39 - 1:43הבטחתי לעצמי שבפעם הבאה
אומר משהו, -
1:43 - 1:45שאכנס לשיחה הקשה הזאת.
-
1:45 - 1:48אז תוך כמה שבועות
זה קרה שוב: -
1:48 - 1:50"אתה בן או את בת?"
-
1:51 - 1:52הדממה המוכרת.
-
1:53 - 1:54אבל הפעם הייתי מוכנה.
-
1:54 - 1:59אני אוציא על השולחן הזה
את כל לימודי הנשיות שלי. -
1:59 - 2:00(צחוק)
-
2:00 - 2:03הכנתי את כל ציטוטי בטי פרידן,
-
2:03 - 2:05את ציטוטי גלוריה סטיינאם,
-
2:05 - 2:08אפילו כמה "מונולוגים מהוואגינה",
-
2:08 - 2:11אז אני לוקחת נשימה עמוקה
ומביטה למטה, -
2:12 - 2:16ומחזירה לי משם מבט
ילדה בת 4 בשמלה ורודה. -
2:16 - 2:18לא יריבה אמיתית
לדו-קרב פמיניסטי, -
2:18 - 2:20אלא רק ילדה עם שאלה:
-
2:20 - 2:22"אתה בן או את בת?"
-
2:23 - 2:26אז אני לוקחת עוד נשימה עמוקה,
כורעת ברך לידה ואומרת: -
2:26 - 2:28"אני יודעת שזה מבלבל,
-
2:28 - 2:31"השיער שלי קצר, כמו של בן,
ואני לובשת בגדים של בנים, -
2:31 - 2:32"אבל אני בת,
-
2:32 - 2:34"ואת מכירה את זה שלפעמים
בא לך ללבוש שמלה ורודה, -
2:34 - 2:37"ולפעמים - את הפיג'מה הנוחה?
-
2:37 - 2:39"אז אני יותר בת
מהסוג של פיג'מות נוחות." -
2:40 - 2:40(צחוק)
-
2:40 - 2:44והילדה הזאת מסתכלת לי
ישר בעיניים ואומרת בלי להתבלבל: -
2:44 - 2:46"הפיג'מה שלי סגולה עם דגים.
-
2:46 - 2:47"אפשר לקבל פנקייק, בבקשה?"
-
2:47 - 2:50(צחוק)
-
2:50 - 2:52וזה היה הכל. פשוט ככה:
-
2:52 - 2:55"יופי. את בת.
מה עם הפנקייק?" -
2:55 - 2:56(צחוק)
-
2:56 - 3:01זאת היתה השיחה הקשה
הכי קלה שהיתה לי בחיים. -
3:01 - 3:02ומדוע?
-
3:02 - 3:06כי ילדת הפנקייק ואני
היינו אמיתיות זו עם זו. -
3:07 - 3:09אם כן, כרבים מאיתנו,
-
3:09 - 3:10חייתי כבר במספר ארונות,
-
3:10 - 3:14ונכון, הקירות שלי היו בד"כ
צבועים בצבעי הקשת. -
3:14 - 3:16אבל בפנים, בחושך,
-
3:16 - 3:18לא רואים את צבעי הקירות.
-
3:18 - 3:21קיימת רק ההרגשה
של החיים בארון. -
3:22 - 3:25אז הארון שלי בעצם
לא שונה משלך, -
3:25 - 3:26או שלך,
-
3:27 - 3:28או שלך.
-
3:28 - 3:30נכון. אני יכולה לתת לכם
מאה סיבות -
3:30 - 3:32למה לי היה יותר קשה מכם
לצאת מהארון, -
3:32 - 3:33אבל הנה העניין:
-
3:33 - 3:36קושי איננו דבר יחסי;
קשה זה קשה. -
3:36 - 3:38מי מסוגל לומר לי
-
3:38 - 3:40שלהסביר למישהו שזה עתה פשטת רגל
-
3:40 - 3:42קשה יותר מאשר להסביר למישהו
שבגדת בו או בה. -
3:42 - 3:45מי יכול להגיד לי
שהיה לו קשה יותר לצאת מהארון -
3:45 - 3:48מאשר לומר לבנו בן החמש
שהוא מתגרש. -
3:48 - 3:51אין "קשה יותר";
יש רק "קשה". -
3:52 - 3:54עלינו להפסיק להשוות
את ה"קשה" שלנו -
3:54 - 3:55עם ה"קשה" של כל אחד אחר
-
3:55 - 3:57כדי שנרגיש טוב או רע יותר
לגבי הארון שלנו, -
3:57 - 4:01ופשוט להתנחם בעובדה
שלכולנו יש "קשה". -
4:01 - 4:04בשלב כזה או אחר בחיים
כולנו נמצאים באיזה ארון, -
4:04 - 4:06וזו אולי הרגשה בטוחה,
-
4:06 - 4:09או לפחות, בטוחה מאשר השקרים
שבצידה השני של הדלת. -
4:10 - 4:11אבל באתי הנה לומר לכם,
-
4:11 - 4:13שלא משנה ממה עשויים הקירות שלכם,
-
4:13 - 4:17ארון איננו מקום לחיות בו.
-
4:18 - 4:21(מחיאות כפיים ותרועות)
תודה -
4:21 - 4:24היזכרו בעצמכם לפני 20 שנה.
-
4:24 - 4:28לי היה זנב-סוס,
-
4:28 - 4:31שמלה חושפת-כתפיים
ונעלי עקב גבוה. -
4:31 - 4:33לא הייתי הלסבית הלוחמנית
-
4:33 - 4:35שמוכנה להילחם בכל בת ארבע
שנכנסת למסעדה. -
4:35 - 4:38(צחוק)
-
4:38 - 4:39הייתי קפואה מפחד,
-
4:39 - 4:43צנופה בפינת הארון החשוך שלי,
-
4:43 - 4:45נאחזת ברימון היד ההומואי שלי
-
4:45 - 4:51והכי הפחיד אותי להזיז
ולו שריר אחד. -
4:51 - 4:53משפחתי, חברי, זרים גמורים -
-
4:53 - 4:56כל חיי השתדלתי
לא לאכזב אנשים אלה. -
4:56 - 4:59ואז הפכתי את כל עולמי על פניו.
-
5:00 - 5:01בכוונה.
-
5:02 - 5:06שרפתי את דפי התסריט
שכולנו צייתנו לו תמיד, -
5:06 - 5:07אבל אם לא תיפטרו מרימון היד הזה,
-
5:07 - 5:09הוא יהרוג אתכם.
-
5:10 - 5:12אחת הפעמים הזכורות ביותר
שבהן השלכתי את רימון היד -
5:12 - 5:13היתה בחתונתה של אחותי.
-
5:13 - 5:16(צחוק)
-
5:16 - 5:18זאת היתה הפעם הראשונה
שרבים מהנוכחים -
5:18 - 5:20ידעו שאני לסבית.
-
5:20 - 5:21אז כשמילאתי את חובותי כשושבינה,
-
5:21 - 5:24בשמלתי השחורה ובנעלי העקב,
-
5:24 - 5:28עברתי בין השולחנות עד שהגעתי
לשולחן של החברים של הורי, -
5:28 - 5:29אנשים שהכירו אותי שנים.
-
5:30 - 5:32ואחרי שיחת-חולין קצרה,
-
5:32 - 5:34אחת הנשים צעקה:
-
5:34 - 5:35"אני מתה על נייתן ליין!"
-
5:36 - 5:39והחלה התחרות מי חבר
טוב יותר של הומואים -
5:39 - 5:41"אש, היית פעם ברובע ההומואים?"
-
5:41 - 5:44"כן, בעצם. יש לנו חברים בסן-פרנסיסקו."
-
5:44 - 5:45"אף פעם לא היינו שם,
-
5:45 - 5:47"אבל שמענו שזה 'מאמם'!"
-
5:47 - 5:48"אש, את מכירה את אנטוניו,
מעצב השיער שלי? -
5:48 - 5:52"הוא ממש טוב,
ואף פעם לא אמר שיש לו חברה." -
5:52 - 5:53"אש, מה תכנית הטלוויזיה האהובה עליך?
-
5:53 - 5:55"הכי אהובה שלנו היא 'וויל אנד גרייס',
-
5:55 - 5:57"את יודעת את מי אנו אוהבים?
את ג'ק. -
5:57 - 5:58"אנו הכי אוהבים את ג'ק."
-
5:59 - 6:01ואז אחת הנשים הסתבכה,
-
6:02 - 6:04אבל היא רצתה נואשות
להראות לי את תמיכתה -
6:04 - 6:06ושהיא לצידי,
-
6:06 - 6:08אז בסוף היא פלטה,
-
6:08 - 6:12"לפעמים בעלי לובש חולצות ורודות."
-
6:12 - 6:14(צחוק)
-
6:14 - 6:18ובאותו רגע היתה לי ברירה
כמו לכל משליכי הרימונים: -
6:18 - 6:22יכולתי לחזור אל החברה שלי
ואל שולחן אוהבי ההומאים שלי, -
6:22 - 6:23וללעוג לתגובות שלהם,
-
6:23 - 6:25לרדת על הסרבול שלהם
-
6:25 - 6:26ועל אי-יכולתם לקפוץ דרך
-
6:26 - 6:29חישוקי התקינות הפוליטית ההומואית
שהבאתי איתי, -
6:29 - 6:31או להזדהות איתם,
-
6:32 - 6:35ולהבין שזה היה אולי
אחד הדברים הכי קשים שהם עשו מעודם. -
6:35 - 6:36ההתחלה הזאת,
-
6:37 - 6:38זה שהם ניהלו את השיחה הזאת
-
6:39 - 6:41היתה היציאה מהארונות שלהם.
-
6:41 - 6:44נכון. היה קל יותר להראות להם
איפה הם כושלים. -
6:44 - 6:45אבל קשה הרבה יותר
-
6:45 - 6:47לפגוש אותם במקום שלהם,
-
6:47 - 6:49ולהכיר בכך שהם ניסו,
-
6:49 - 6:53ומה כבר אפשר לדרוש ממישהו
אם לא לנסות? -
6:54 - 6:56אם אתם רוצים להיות אמיתיים עם מישהו,
-
6:56 - 6:59עליכם להיות מוכנים לכך
שהוא יהיה אמיתי איתכם. -
6:59 - 7:03שיחות קשות עדיין אינן
הצד החזק שלי. -
7:03 - 7:04שאלו כל מי שיצאתי איתם.
-
7:05 - 7:06אבל אני משתפרת.
-
7:06 - 7:08ואני נוהגת לפי
מה שאני אוהבת לכנות -
7:08 - 7:10"שלושת עקרונות ילדת הפנקייק."
-
7:10 - 7:11בבקשה,
-
7:12 - 7:13ראו את זה דרך משקפיים הומואיים,
-
7:13 - 7:16אבל זיכרו שמה שנדרש
כדי לצאת מכל ארון -
7:16 - 7:18הוא בעקרון אותו הדבר.
-
7:18 - 7:19מס' 1:
-
7:20 - 7:22היו אותנטיים,
הסירו את השריון, היו עצמכם. -
7:22 - 7:25הילדה במסעדה
לא לבשה שריון, -
7:25 - 7:26אבל אני הייתי ערוכה לקרב.
-
7:27 - 7:29אם אתם רוצים שמישהו
יהיה אמיתי איתכם, -
7:29 - 7:33עליו לדעת שגם אתם
עלולים לדמם. -
7:33 - 7:33מס' 2:
-
7:33 - 7:35היו ישירים, אימרו את זה,
תלשו את הפלסטר. -
7:35 - 7:37אם ברור לך שאת לסבית,
-
7:37 - 7:38פשוט אימרי זאת.
-
7:38 - 7:40אם את אומרת להורים שלך
שאת אולי לסבית, -
7:40 - 7:42הם ייאחזו בתקווה
שזה אולי ישתנה. -
7:42 - 7:45אל תטעי בהם אשליה של תקווה.
-
7:47 - 7:49ומס' 3, וחשוב ביותר:
-
7:49 - 7:53(צחוק)
-
7:54 - 7:56אל תתנצלי.
-
7:57 - 7:59את מבטאת את האמת שלך.
-
7:59 - 8:02לעולם אל תתנצלי על כך.
-
8:03 - 8:05יש אנשים שאולי ייפגעו.
-
8:05 - 8:09אז בטח,
התנצלי על מה שעשית. -
8:09 - 8:12אבל לעולם אל תתנצלי
על מי שאת. -
8:12 - 8:14ונכון, יש אנשים שיתאכזבו.
-
8:15 - 8:16אבל זה עניינם.
-
8:16 - 8:17זה לא באחריותך.
-
8:17 - 8:20מדובר בציפיות שלהם ממך
ולא בציפיות שלך. -
8:20 - 8:24זהו הסיפור שלהם,
לא שלך. -
8:24 - 8:28הסיפור היחיד שחשוב
הוא זה שאת רוצה לכתוב. -
8:29 - 8:32אז כשתמצאו את עצמכם שוב
בארון, בחושך מצריים, -
8:32 - 8:33כשאתם לופתים רימון-יד,
-
8:33 - 8:36זיכרו: כולנו היינו במצב הזה.
-
8:36 - 8:38ואולי תרגישו נורא לבד,
-
8:38 - 8:39אבל אינכם לבד.
-
8:39 - 8:43ברור לנו שזה קשה,
אבל חשוב לנו שתצאו אלינו, -
8:43 - 8:46ולא משנה ממה עשויים הקירות שלכם.
-
8:46 - 8:47כי אני מבטיחה לכם
-
8:47 - 8:49שיש אחרים שמציצים
מחורי המנעול של ארונותיהם -
8:49 - 8:52ומחכים לנפש האמיצה הבאה
שתעז לפתוח לרווחה את הדלת. -
8:52 - 8:54אז היו אתם האמיצים
-
8:54 - 8:56והראו לעולם שאנו
גדולים יותר מהארונות שלנו, -
8:57 - 9:02ושהארון איננו מקום
שאדם יכול באמת לחיות בו. -
9:02 - 9:03תודה, בולדר,
ערב נעים לכם. -
9:03 - 9:05(מחיאות כפיים ותרועות)
- Title:
- כולנו מסתירים משהו. הבה נאזור אומץ להיפתח
- Speaker:
- אש בקהאם
- Description:
-
בשיחה נוגעת ללב זו מציעה אש בקהאם גישה רעננה של אמפתיה ופתיחות. זה מתחיל מההבנה שכולם, בשלב מסוים בחייהם, חוו קשיים. המוצא היחיד, אומרת בקהאם, הוא לפתוח את הדלת ולצאת מהארון.
- Video Language:
- English
- Team:
- closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 09:22
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for We're all hiding something. Let's find the courage to open up | ||
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for We're all hiding something. Let's find the courage to open up | ||
Ido Dekkers approved Hebrew subtitles for We're all hiding something. Let's find the courage to open up | ||
Ido Dekkers accepted Hebrew subtitles for We're all hiding something. Let's find the courage to open up | ||
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for We're all hiding something. Let's find the courage to open up | ||
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for We're all hiding something. Let's find the courage to open up | ||
Zeeva Livshitz edited Hebrew subtitles for We're all hiding something. Let's find the courage to open up | ||
Zeeva Livshitz edited Hebrew subtitles for We're all hiding something. Let's find the courage to open up |