למה אנשים רגילים צריכים להבין כח

יותר מידי אמריקאים בורים בעניין כח- מהו, כיצד הוא פועל ולמה לחלק מהאנשים יש אותו.
כתוצאה מכך, מעטים אלו שמבינים כח מחזיקים בכל כך הרבה השפעה על כל השאר. "אנו צריכים להפוך אזרחות לסקסית שוב", אומר המורה לאזרחות אריק ליו. "סקסית כמו בזמן המהפכה האמריקאית או בתנועת זכויות האזרח".

אני מורה ופעיל

אזרחות באמריקה.

ובכן, אני אשאל באדיבות
את אלו מכם שנרדמו בזה הרגע

להתעורר בבקשה (צחוק)

איך זה שלמילה "אזרחות"

יש השפעה כזאת מרדימה,

עלינו?

אני חושב שזה מפני שהמילה מסמלת משהו

מאוד מוסרי, מאוד חשוב

ומשעמם באופן קיצוני.

ובכן, אני סבור שזו האחריות של אנשים כמונו,

אנשים שהופיעו להתכנסויות כמו זו

באופן אישי או אונליין, בדרך בה אנחנו יכולים

להפוך אזרחות למקצוע סקסי שוב,

סקסי כמו שהוא היה במלחמת האזרחים האמריקנית,

סקסי כמו שהיה בתנועה לזכויות האזרח.

ואני מאמין שהדרך להפוך אזרחות למקצוע סקסי שוב

היא להתמקד בלמידה של מהו כח.

הדרך לעשות זאת, אני מאמין,

היא ברמת העיר.

זה הנושא שאני רוצה לדבר עליו היום.

ואני רוצה להתחיל בהגדרה של כמה מושגים

ואז אני רוצה לתאר את קנה המידה

של הבעיה שעימה אנו מתמודדים

ואז להציע דרכי פעולה כדי,
אני מאמין, שהערים

יכולות להיות מקום מושבו של הפיתרון.

אז תנו לי להתחיל עם כמה הגדרות.

על ידי אזרחות, אני מתכוון האומנות

בלהיות תורם פרו-חברתי ופותר בעיות

בקהילה המושלת על עצמה.

מקצוע האזרחות הוא אומנות האזרח,

הדבר שביל גייטס קורא לו פשוט

להופיע לחיים,

וזה מכיל בתוכו שלושה דברים:

בסיס של ערכים,

הבנה של המערכות שמניעות את העולם,

ויכולות אישיות

שיאפשרו לכם להגיע למטרות

ולגרום לאחרים להצטרף לדרך.

וזה מביא אותי להגדרה שלי לכח,

והיא פשוט זה:

היכולת לגרום לאחרים לעשות

את מה שאתה רוצה שהם יעשו.

נשמע מאיים נכון?

אנחנו לא אוהבים לדבר על כח.

אנו חושבים שהוא מפחיד.
אנו חושבים שהוא במידה מסויימת רשע.

אנחנו מרגישים לא בנוח לקרוא לו בשם.

ובתרבות ובמיתולוגיה של דמוקרטיה

הכח נמצא אצל העם.

נקודה. סוף הסיפור.

כל חקירה נוספת תהיה מיותרת

ואפילו לא מומלצת.

לכח יש ערך מוסרי שלילי.

זה נשמע דו-פרצופי מטבעו.

זה נראה רשעי מטבעו

אך למעשה כח הוא לא יותר טוב או רע מטבעו

מאשר אש או פיזיקה.

הוא פשוט נמצא.

והכח מחליט

איך כל צורת ממשל תתנהל,

בין אם דמוקרטיה או דיקטטורה.

והבעיה שאנו עומדים בפניה היום,
כאן באמריקה במיוחד,

אבל בכל העולם,

היא שיותר מידי אנשים הם בורים
באופן משמעותי

בכח ---

מהו, למי יש אותו,

איך הוא פועל, איך הוא זורם,

איזה חלק ממנו נראה לעין,
איזה חלק ממנו לא,

למה לחלק מהאנשים יש אותו,
למה זה מורכב.

וכתוצאה מהבורות הזו,

חלקם שכן מבינים

איך הכח פועל בחיי האזרח,

אלו שמבינים

איך הצעה הופכת לחוק, כן,

אבל גם איך חברות הופכת להיות מסובסדת,

או איך המשוחד הופך למדיניות,

או איך סלוגן הופך לתנועה חברתית,

האנשים שמבינים את הדברים הללו

שולטים בכמות השפעה
לא פרופורציונלית,

והם לגמרי מרוצים

למלא את החלל שנוצר ע"י הבורות

של הרוב הגדול.

זו הסיבה שזה כל כך חשוב בשבילנו ברגע זה

לתפוס את משמעות הרעיון הזה של כח

ולהפוך אותו לדמוקרטי.

אחד הדברים הכל כך מרגשים

ומאתגרים לגבי הרגע הזה

הוא שכתוצאה מהבורות הזו בנוגע לכח

שהוא כל כך נפוץ,

ישנו ריכוז

של ידע, של הבנה, של כח השפעה.

אני מתכוון, תחשבו על זה:

איך חברות הופכת להיות מסובסדת?

ללא בעיה,

כשאחד מראשי ממשלה מחליט

לעזוב את הממשל ולהפוך ללוביסט

כדי לקדם אינטרס אישי

ולהפוך את מערכות היחסים שלו או שלה לכסף

בשביל הבוס החדש שלהם.

איך המשוחד הופך למדיניות?

בעורמה, בדיוק בדרך שבה

עצור-וחפש (שיטת שיטור שנחשבית לגזענית),
למשל,

הפכה במשך הזמן למשחק מספרים בירוקרטי.

איך סלוגן הופך לתנועה חברתית?

כמו וירוס מתפשט, כמו שתנועת 'מסיבת התה',
למשל,

הצליחה לקחת את דגל ה'לא לדרוך עלי'

מהמהפיכה האמריקאית,

או איך, מצד שני,

חבורה של פעילים יכולים לקחת כותרת ממגזין,

"לכבוש את וול סטריט",

ולהפוך אותו לטרנד עולמי ולתנועה חברתית.

העניין הוא, אבל, שרוב האנשים

אינם מחפשים ואינם רוצים לראות את
המציאויות הללו.

כל כך הרבה מן הבורות החברתית הזו,

הוא מבחירה.

ישנם כמה מליונים, למשל,

שחושבים שכל העסק הזה הוא פשוט מלוכלך.

הם אינם רוצים כל קשר לפוליטיקה.

הם יעדיפו פשוט להתעלם

ולעסוק בהתנדבות.

ישנם כמה טכנולוגים שם בחוץ

שמאמינים שהתרופה המיטבית

לכל חוסר שיוויון או ניצול של כח

היא פשוט השגת יותר מידע,

יותר שקיפות.

ישנם כמה משמאל שחושבים שכח שוכן

רק אצל התאגידים,

וחלק מימין שחושבים שכח

שוכן אך ורק אצל הממשל,

כל צד מעוור ע"י הזעם הסלקטיבי שלו.

יש את הנאיבים שמאמינים

שדברים טובים פשוט קורים

ואת הצינים שמאמינים שדברים
רעים פשוט קורים,

חסרי ובעלי המזל

שחושבים שמה שבידם הוא פשוט מה שמגיע להם

מאשר התוצאה הברת שינוי בהחלט

של תאום מראש, הקצאה נורשת,

של כח.

כתוצאה מכל הפטליות המזדחלת הזו לכל פינה
בחיים הציבוריים,

לנו כאן, במיוחד באמריקה של היום,

יש תוצאות נמוכות ברמה מדכאת

של ידע אזרחי, מעורבות אזרחית, השתתפות,

מודעות.

כל העסק הפוליטי

הוחכר באופן יעיל לחבורה של מקצוענים,

אנשי כסף, אנשי קשרים,

אנשי מסרים, אנשי מחקר.

אנחנו וכל השאר אמורים להרגיש כמו חובבנים

במובן של פראיירים.

אנו מאבדים מוטיבציה ללמוד יותר

לגבי איך הדברים עובדים.

אנחנו מתחילים להתעלם.

ובכן, הבעיה הזו, האתגר הזה,

הוא דבר שעכשיו עלינו להתמודד עימו,

ואני מאמין שכשיש לך

חוסר מעורבות ובורות רצונית מסוג זה,

הדבר הופך להיות גם הסיבה וגם התוצאה

של הריכוז הזה של הזדמנות

לעושר וכח השפעה שאותם תיארתי לפני רגע,

חוסר השיוויון האזרחי העמוק הזה.

וזו הסיבה שכל כך חשוב בזמננו אנו

לחשוב מחדש על מקצוע האזרחות כהוראת הכח.

אולי זה מעולם לא היה יותר חשוב

בכל זמן אחר אי פעם.

אם אנשים לא ילמדו כח,

אם אנשים לא יתעוררו,

ואם הם לא מתעוררים,

הם נשארים בחוץ.

עכשיו, חלק מאומנות אימון השימוש בכח

מדברת על להיות עירניים ובעלי קול,

אבל היא מדברת גם על להימצא בזירה

היכן תוכלו באמת להתאמן בלהחליט.

כל מקצוע האזרחות מסתכם בשאלה אחת פשוטה

של מיהו המחליט,

ואתם צריכים להגיע לתשובה

במקום מסויים, בזירה.

וזה מביא אותי לנקודה השלישית שאני רוצה
לדבר עליה היום,

והיא שפשוט אין זירה יותר טובה

בזמננו כדי להתאמן בכח

מאשר העיר.

תחשבו על העיר שבה אתם גרים,

מאיפה שאתם באים.

תחשבו על בעיה בחיים הכלליים בעיר שלכם.

זה יכול להיות דבר קטן

כמו למשל איפה כדאי לשים מנורת רחוב,

או משהו בינוני כמו

לאיזו ספריה צריך להאריך או לקצר
את שעות הפתיחה,

או אולי משהו גדול יותר,

כמו האם חוף ים מוזנח צריך להפוך

לכביש מהיר או לשטח גידול טבעי,

או האם כל העסקים בעיר שלכם

צריכים להיות מחוייבים לשלם שכר מחייה.

תחשבו על השינוי שאתם רוצים שיקרה בעירכם,

ואז תחשבו על איך להשיג אותו,

איך לגרום לו להתממש.

רשמו את המלאי של כל צורות הכח

שמשחקים תפקיד במצב של עירכם:

כסף, כמובן, אנשים, כן,

רעיונות, מידע, מידע שגוי,

האיום הכוחני, הכח של הנורמות.

כל צורות הכח הללו משחקות תפקיד.

וכעת תחשבו איך תפעילו

או אולי תנטרלו את צורות הכח הללו.

לא מדובר כאן ב'משחקי הכס'

סט שאלות ברמת האימפריה.

אלו הן שאלות שמתבטאות

בכל מקום אפשרי על הפלנטה.

רק אספר במהירות שני סיפורים

הלקוחים מתוך כותרות שפורסמו לאחרונה.

בבולדר שבקולורדו,

מצביעים, לפני זמן לא רב מידי,
הסכימו על תהליך

להחלפת את חברת החשמל הפרטית,

תרתי משמע חברת החשמל (גם 'הכח') הפרטית,
אקסל,

עם אחת בבעלות ציבורית

שתוותר על רווחים

ותתמקד יותר בשינויי אקלים.

ובכן, אקסל נלחמה בחזרה,

ואקסל עכשיו משתמשת בדרך הצבעה חשאית

שתחתור או תמגר

את המוניציפליזציה הזו.

והפעילים בבולדר שפעלו למען זה

חייבים כעת, תרתי משמע, להילחם ב'כח'.

וזאת בכדי להשיג כח.

בטוסקלוסה, באוניברסיטת אלבמה,

ישנו ארגון בקמפוס

שנקרא, די באיום, המכונה,

והוא מונע בעיקר מבתי אחווה גדולים

לנערות ונערים לבנים בקמפוס,

ובמשך עשורים שלמים, 'המכונה' שלטה

בבחירות לראשות הסטודנטים.

ובכן עכשיו, לאחרונה, המכונה

החלה להיות מעורבת

בפוליטיקה העירונית בפועל,

והם תכנתו את בחירתו

של אחד מחברי המכונה לשעבר,

בחור צעיר, שסיים לאחרונה מסלול בעסקים

להיות חבר במועצת ההשכלה
של טוסקלוסה.

וכמו שאני אומר, אלו הן רק שתי דוגמאות

שנמשו כמעט במקריות מהכותרות.

בכל יום, ישנם אלפי מקרים דומים נוספים.

ואתם עלולים לאהוב או לא

את המאמצים שאני מתאר כאן

בבולדר או בטוסקלוסה,

אבל אתם לא יכולים אלא להעריץ

את הבנת הכח שיש לשחקנים המשתתפים,

היכולת שלהם.

אתם לא יכולים אלא להבין ולהכיר

בשליטה שיש להם

על השאלות הבסיסיות

של כח אזרחי ---

מה המטרה, מהי האסטרטגיה, מהן
הטקטיקות,

מהו השטח, מיהם אוייביך,

מיהם בעלי בריתך?

עכשיו אני רוצה שתחזרו

לחשוב על הבעיה הזו או על
ההזדמנות הזו

או האתגר הזה בעירכם.

והדבר הזה שרציתם לתקן

או ליצור בעיר שלכם,

ותשאלו את עצמכם,

האם אתם מבינים את האלמנטים הללו של הכח?

האם תוכלו להשתמש בהם בפועל

מה אתם יודעים?

זהו האתגר וההזדמנות בשבילנו.

אנו חיים בזמן

שבו למרות הגלובליזציה

או אולי בזכות הגלובליזציה,

כל אזרחות משפיעה יותר מתמיד,

כוחניות מקומית.

אכן, הכח בזמננו זורם

מהר מתמיד לעיר.

כאן בארצות הברית, הממשלה

קשרה את עצמה בקשרים הדוקים.

דמיון וחדשנות ויצירתיות אזרחית

פורצים כעת מסביבה טבעית מקומית

ומקרינים החוצה,

והחדשנות הנפלאה הזו,

הגל הענק הזה

של מקומיות שמגיע עכשיו,

ורואים את זה באיך שאנשים אוכלים

ועובדים וחולקים וקונים וזזים

וחיים את חייהם היומיומיים,

זוהי אינה איזו צרות אופקים יקרת ערך,

זוהי אינה נסיגה לבדלנות, לא.

זה בהתהוות.

המקומיות בזמננו הינה מקושרת בחוזקה.

ולכן, למשל,

תחשבו על הדרכים שבהן האסטרטגיות

להפיכת ערים לידידותיות לשימוש באפניים

התפרסו כל כך מהר מקופנהגן

לניו יורק לאוסטין לבוסטון לסיאטל.

תחשבו על איך ניסויים בתיקצוב השתתפותי,

שנותן לאזרחים רגילים הזדמנות

להקצות ולהחליט על

הקצאותיהם של כספי העיר.

ניסויים אלו התפשטו
מפורטו אלגרו שבברזיל

לכאן לעיר ניו יורק,
למחלקות בשיקגו.

עובדים מהגרים מרומא ללוס אנג'לס

ולהרבה ערים בין לבין

מארגנים כעת הפגנת שביתה

כדי להזכיר לאנשים שגרים בערים שלהם

איך יראה יום ללא מהגרים.

בסין, בכל רחבי המדינה,

חברי 'התנועה האזרחית החדשה'

מתחילים להפעיל ולארגן

לחימה כנגד השחיתות הרשמית,

והם מושכים את כעסם של הבכירים שם,

אך הם גם מושכים את תשומת הלב

של הפועלים נגד השחיתות בכל העולם.

בסיאטל, מאיפה שאני בא,

נהפכנו להיות חלק מחבורה גדולה של ערים

שכעת עובדות יחד

עוקפות את הממשלה כולה,

את הממשלה הארצית כולה,

בכדי לנסות להגיע ליעדי הקטנת
צריכת הפחמן

של פרוטוקול קיוטו.

כל האזרחים הללו, מאוחדים,

יוצרים רשת,

רשת ענק של כח

שמאפשרת לנו לעקוף

שבירות ומונופולים של שליטה.

ומשימתינו כעת היא להאיץ את העבודה הזו.

משימתינו עכשיו היא להביא עוד ועוד אנשים

לנבכי העבודה הזו.

וזו הסיבה שהארגון שלי,
האוניברסיטה האזרחית,

לקח על עצמו פרוייקט חדש עכשיו

ליצור תוכן עניינים לאדם הקטן

בעניין כוחו של האזרח.

ותוכן העניינים הזה מתחיל עם השלשה הזו

שתיארתי קודם לכן המונה ערכים,

מערכות, ויכולות אישיות.

ומה שאשמח לעשות הוא להזמין את כולכם

לעזור ביצירת תוכן העניינים הזה

בעזרת הסיפורים והחוויות

והאתגרים שכל אחד מכם חיי ועומד בפניהם,

כדי ליצור קולקטיביות חזקה

ואני רוצה להזמינכם במיוחד לנסות

אימון פשוט שנלקח

מהשרטוטים המוקדמים של תוכן העניינים הזה.

אני רוצה שתכתבו נרטיב,

נרטיב על עתיד עירכם,

ואתם יכולים לתארך אותו, תתארכו אותו
לכשנה מעכשיו,

חמש שנים מעכשיו, עשור מעכשיו,

דור שלם מעכשיו,

ותכתבו אותו כמקרה מחקרי בהסתכלות לאחור,

התבוננות לאחור על השינוי

שרציתם שיהיה בעירכם,

התבוננות לאחור על המטרה
שרציתם לקדם,

ותיאור הדרכים שבהן השינוי הזה

והמטרה הזו, בעצם, הגיעו להצלחה.

תארו את הערכים האישיים

של חבריכם האזרחים שאותם הפעלתם,

ואת חוש הכוונה המוסרית שהצלחתם לעורר.

ספרו מחדש את כל הדרכים השונות

שבהן השתתפתם במערכות הממשלתיות,

של השוק הארצי,

של מוסדות חברתיים, של ארגוני דת,

של התקשורת.

קטלגו את כל הכישורים שבהם השתמשתם,

כיצד לנהל משא ומתן, איך לסנגר,

איך למסגר בעיות,

איך לנווט חילוקי דעות בקונפליקט,

כל הכישורים שאפשרו לכם

לשכנע אנשים להצטרף

ולהתגבר על התנגדות.

מה שבעצם תעשו בכתיבת הנרטיב הזה

הוא שבעצם תגלו איך לקרוא כח,

ותוך כדי, איך לכתוב כח.

אז תחלקו את מה שתכתבו,

ותעשו את מה שתכתבו,

ואז תחלקו את מה שתעשו.

אני מזמין אתכם לחלוק תרתי משמע

את הנרטיבים שתיצרו

על גבי דף הפייסבוק של האוניברסיטה האזרחית.

אבל אפילו מעבר לכך, זה נמצא בשיחות

שאנו עורכים היום

בכל רחבי העולם במפגשים שקורים

בנושא הזה בו זמנית ממש ברגע זה,

ולחשוב על איך אנחנו יכולים להפוך

להיות המורים והתלמידים האחד לשני בנושא כח.

אם נעשה זאת, אז ביחד

נוכל להחזיר את הסקסיות למקצוע האזרחות.

יחד, נוכל להפוך את הדמוקרטיה לדמוקרטית

ולהפוך אותה שוב לבטוחה לשימוש חובבנים.

יחד, נוכל ליצור רשת עירונית אדירה

שתהיה המעבדה הקולקטיבית החזקה ביותר

לממשל עצמי שהעולם הזה אי פעם ראה.

לנו יש את הכח לעשות זאת.

תודה רבה לכם.

(מחיאות כפיים)