Return to Video

דן אריאלי: מה גורם לנו להרגיש טוב יותר ביחס לעבודתנו?

  • 0:00 - 0:02
    היום אני רוצה לשוחח מעט
  • 0:02 - 0:06
    על עמל ועל עבודה.
  • 0:06 - 0:09
    כשאנו חושבים איך אנשים עובדים,
  • 0:09 - 0:12
    האינטואיציה הנאיבית שיש לנו
  • 0:12 - 0:14
    אומרת שאנשים הם כמו חולדות במבוך-
  • 0:14 - 0:16
    שכל מה שאכפת לאנשים הוא כסף,
  • 0:16 - 0:17
    וברגע שאנחנו נותנים לאנשים כסף,
  • 0:17 - 0:19
    אנו יכולים לכוון אותם לעבוד כך,
  • 0:19 - 0:21
    אנו יכולים לכוון אותם לעבוד אחרת.
  • 0:21 - 0:25
    ולכן אנו נותנים בונוסים לבנקאים
    ומשלמים בכל מיני צורות.
  • 0:25 - 0:28
    ובאמת יש לנו השקפה פשטנית מאוד
  • 0:28 - 0:32
    מדוע אנשים עובדים
    וכיצד נראה שוק העבודה .
  • 0:32 - 0:35
    יחד עם זאת, אם חושבים על זה,
  • 0:35 - 0:39
    יש כל מיני התנהגויות מוזרות בעולם סביבנו.
  • 0:39 - 0:42
    חישבו על משהו כמו טיפוס הרים,
  • 0:42 - 0:46
    אם אתם קוראים ספרים על מטפסי הרים,
    הרים קשים,
  • 0:46 - 0:51
    נראה לכם שספרים אלה מלאים
    ברגעי שמחה ואושר?
  • 0:51 - 0:54
    לא, הם מלאים באומללות.
  • 0:54 - 0:58
    למעשה, מדובר על כוויות קור, קשיי הליכה
  • 0:58 - 0:59
    וקשיי נשימה--
  • 0:59 - 1:02
    קור, נסיבות מאתגרות.
  • 1:02 - 1:05
    אילו אנשים ניסו רק להיות מאושרים,
  • 1:05 - 1:07
    אז ברגע שהיו מגיעים לפסגה,
  • 1:07 - 1:08
    הם היו אומרים, "זו היתה טעות איומה.
  • 1:08 - 1:10
    אני לעולם לא אעשה זאת שוב."
  • 1:10 - 1:12
    (צחוק)
  • 1:12 - 1:15
    "במקום זה, תנו לי לשבת על החוף
    ולשתות מוחיטוס."
  • 1:15 - 1:18
    אך במקום זה, אנשים יורדים,
  • 1:18 - 1:21
    ולאחר שהם מתאוששים,
    הם שוב מטפסים.
  • 1:21 - 1:25
    ואם אתם חושבים
    על טיפוס הרים כדוגמה,
  • 1:25 - 1:27
    זה מרמז על כל מיני דברים.
  • 1:27 - 1:31
    זה מרמז על כך שאכפת לנו להגיע לסוף, לפסגה.
  • 1:31 - 1:34
    זה מרמז על כך
    שאכפת לנו מהמאבק, מהאתגר.
  • 1:34 - 1:36
    זה מרמז שיש כל מיני
    דברים אחרים
  • 1:36 - 1:42
    שמניעים אותנו לעבוד
    או להתנהג בכל מיני דרכים.
  • 1:42 - 1:45
    אני אישית התחלתי לחשוב על זה
  • 1:45 - 1:48
    לאחר שתלמיד בא לבקר אותי.
  • 1:48 - 1:52
    הוא היה אחד הסטודנטים שלי
    כמה שנים קודם לכן.
  • 1:52 - 1:54
    והוא שב יום אחד לקמפוס.
  • 1:54 - 1:56
    וסיפר לי את הסיפור הבא:
  • 1:56 - 2:01
    הוא סיפר שבמשך יותר משבועיים
    הוא עבד על מצגת "פאואר פוינט"
  • 2:01 - 2:03
    הוא עבד בבנק גדול.
  • 2:03 - 2:07
    וזה היה כהכנה לקראת מיזוג ורכישה.
  • 2:07 - 2:10
    והוא עבד קשה מאוד על מצגת זו-
  • 2:10 - 2:12
    גרפים, טבלאות, מידע.
  • 2:12 - 2:15
    הוא היה נשאר עד מאוחר בלילה כל יום.
  • 2:15 - 2:17
    וביום שלפני היום המיועד,
  • 2:17 - 2:21
    הוא שלח את מצגת ה"פאואר פוינט"
    לבוס שלו,
  • 2:21 - 2:23
    והבוס שלו השיב לו במכתב שאמר,
  • 2:23 - 2:28
    "מצגת נחמדה, אבל המיזוג בוטל."
  • 2:28 - 2:30
    והבחור נכנס לדיכאון עמוק.
  • 2:30 - 2:33
    בזמן שהוא עבד,
  • 2:33 - 2:35
    הוא היה למעשה די מאושר.
  • 2:35 - 2:37
    בכל לילה הוא היה נהנה מעבודתו,
  • 2:37 - 2:41
    נשאר ער עד מאוחר, המשיך לשכלל
    את מצגת ה"פאואר פוינט" הזו.
  • 2:41 - 2:47
    אבל כשנודע לו שאיש לא יצפה בה,
    זה דיכא אותו מאד.
  • 2:47 - 2:49
    אז התחלתי לחשוב איך לערוך ניסויים
  • 2:49 - 2:53
    עם הרעיון הזה של פרי עמלנו.
  • 2:53 - 2:57
    ולשם התחלה, יצרנו ניסוי קטן
  • 2:57 - 3:03
    שבו נתנו לאנשים אבני "לגו",
    וביקשנו מהם לבנות איתן.
  • 3:03 - 3:08
    ולאנשים מסוימים, נתנו אבני "לגו" ואמרנו,
  • 3:08 - 3:12
    "מה דעתכם לבנות 'ביוניקל' עבור 3 דולר?
  • 3:12 - 3:14
    אנחנו נשלם לכם 3 דולר עבורו."
  • 3:14 - 3:18
    ואנשים אמרו כן, והם בנו עם אבני ה"לגו".
  • 3:18 - 3:21
    וכאשר הם סיימו, לקחנו אותו
    ושמנו אותו מתחת לשולחן,
  • 3:21 - 3:26
    ואמרנו, "רוצים לבנות עוד אחד,
    הפעם עבור 2.70 דולר?"
  • 3:26 - 3:28
    אם הם אמרו כן, נתנו להם עוד אחד.
  • 3:28 - 3:29
    וכאשר הם סיימו, שאלנו אותם,
  • 3:29 - 3:34
    "אתם רוצים לבנות עוד אחד?"
    עבור 2.40, 2.10 דולר, וכן הלאה,
  • 3:34 - 3:40
    עד שבשלב מסוים אנשים אמרו,
    "די. זה לא משתלם לי."
  • 3:40 - 3:43
    זה היה מה שאנחנו מכנים
    "המצב המשמעותי".
  • 3:43 - 3:46
    אנשים בנו "ביוניקל" בזה אחר זה.
  • 3:46 - 3:49
    לאחר שסיימו כל אחד מהם,
    שמנו אותם מתחת לשולחן.
  • 3:49 - 3:51
    ואמרנו להם בסוף הניסוי
  • 3:51 - 3:55
    שניקח את כל הביוניקלים הללו, נפרק אותם,
  • 3:55 - 3:59
    נחזיר אותם לתיבות,
    ונשתמש בהם עבור המשתתף הבא.
  • 3:59 - 4:01
    היה מצב אחר.
  • 4:01 - 4:06
    מצב אחר זה היה בהשראת דייוויד,
    תלמיד שלי.
  • 4:06 - 4:09
    ולמצב זה קראנו "המצב הסיזיפי".
  • 4:09 - 4:11
    אם אתם זוכרים את הסיפור על סיזיפוס,
  • 4:11 - 4:17
    סיזיפוס קיבל עונש מהאלים
    לדחוף את אותו סלע במעלה גבעה,
  • 4:17 - 4:19
    וכשהוא הגיע כמעט עד הפסגה,
  • 4:19 - 4:22
    הסלע התגלגל,
    והיה עליו להתחיל מהתחלה.
  • 4:22 - 4:27
    ואתם יכולים לראות בכך
    את מהותה של עבודה עקרה.
  • 4:27 - 4:30
    אתם מתארים לעצמכם שאם היה
    דוחף את הסלע על גבעות שונות,
  • 4:30 - 4:32
    לפחות היתה לו תחושה כלשהי
    של התקדמות.
  • 4:32 - 4:35
    כמו כן, כשרואים סרטים על בתי סוהר,
  • 4:35 - 4:38
    לפעמים הדרך
    שהסוהרים מענים בה את האסירים
  • 4:38 - 4:40
    היא לדרוש מהם לחפור בור
  • 4:40 - 4:45
    וכאשר האסיר מסיים, דורשים ממנו
    למלא את הבור, ואז לשוב ולחפור.
  • 4:45 - 4:47
    יש משהו בגרסה המחזורית הזו
  • 4:47 - 4:49
    של עשיית משהו שוב ושוב
  • 4:49 - 4:52
    שכנראה הופך זאת למייאש במיוחד.
  • 4:52 - 4:56
    ובמצב השני של הניסוי הזה,
    זה בדיוק מה שעשינו.
  • 4:56 - 5:01
    שאלנו אנשים, "האם תרצו לבנות
    'ביוניקל' אחד עבור 3 דולר?"
  • 5:01 - 5:03
    ואם הם אמרו "כן", הם בנו את זה.
  • 5:03 - 5:06
    לאחר מכן שאלנו אותם,
    "תרצו לבנות עוד אחד ב-2.70 דולר?"
  • 5:06 - 5:10
    ואם הם אמרו "כן",
    נתנו להם אחד חדש,
  • 5:10 - 5:12
    ובעודם בונים אותו,
  • 5:12 - 5:15
    פירקנו את זה שרק סיימו לבנות.
  • 5:15 - 5:17
    וכאשר הם סיימו זאת
  • 5:17 - 5:21
    שאלנו, "תרצו לבנות עוד אחד,
    הפעם עבור 30 סנט פחות?"
  • 5:21 - 5:25
    ואם הם אמרו "כן", נתנו להם את זה
    שהם בנו ואנו פירקנו.
  • 5:25 - 5:27
    כך שזה היה מעגל אינסופי
  • 5:27 - 5:32
    שבו הם בונים
    ואנו הורסים לנגד עיניהם.
  • 5:32 - 5:36
    מה קורה כשמשווים בין שני מצבים אלה?
  • 5:36 - 5:37
    הדבר הראשון שקרה
  • 5:37 - 5:41
    היה שאנשים בנו הרבה יותר ביוניקלים--
    הם בנו 11 לעומת 7-
  • 5:41 - 5:45
    במצב המשמעותי לעומת המצב הסיזיפי.
  • 5:45 - 5:48
    ואגב, יש לציין שהמשמעות לא היתה גדולה.
  • 5:48 - 5:50
    הם לא עסקו בריפוי סרטן
    או בבניית גשרים.
  • 5:50 - 5:54
    אלא בבניית ביוניקלים עבור כמה סנטים.
  • 5:54 - 5:59
    ולא רק זה,
    כולם ידעו שהביוניקלים יושמדו די בקרוב.
  • 5:59 - 6:02
    אז לא היתה כאן הזדמנות אמיתית
    למשמעות גדולה.
  • 6:02 - 6:06
    אבל אפילו המשמעות הקטנה
    עשתה את ההבדל.
  • 6:06 - 6:09
    היתה לנו גרסה אחרת של הניסוי הזה.
  • 6:09 - 6:10
    בגרסה אחרת זו של הניסוי,
  • 6:10 - 6:12
    אנחנו לא שמנו אנשים בסיטואציה זו,
  • 6:12 - 6:17
    פשוט תארנו להם את המצב,
    כפי שאני מתאר לכם אותו עכשיו,
  • 6:17 - 6:20
    ביקשנו מהם לנבא מה תהיה התוצאה.
  • 6:20 - 6:21
    מה קרה?
  • 6:21 - 6:25
    אנשים חזו את הכיוון הנכון
    אך לא את סדר הגודל הנכון.
  • 6:25 - 6:29
    אנשים שקיבלו רק את תיאור הניסוי
  • 6:29 - 6:34
    אמרו שבמצב המשמעותי
    אנשים כנראה יבנו ביוניקל נוסף אחד.
  • 6:34 - 6:36
    אז אנשים מבינים שמשמעות היא חשובה,
  • 6:36 - 6:39
    הם רק לא מבינים
    את סדר הגודל של החשיבות,
  • 6:39 - 6:41
    באיזו מידה זה חשוב.
  • 6:41 - 6:44
    היתה פיסת מידע נוספת שבדקנו.
  • 6:44 - 6:49
    אם תחשבו על זה,
    יש אנשים שאוהבים "לגו" ויש אנשים שלא.
  • 6:49 - 6:51
    ואתם תניחו שאנשים שאוהבים "לגו"
  • 6:51 - 6:54
    יבנו יותר "לגו", אפילו תמורת פחות כסף,
  • 6:54 - 6:56
    כי אחרי הכל, הם מפיקים מכך
    יותר שמחה פנימית .
  • 6:56 - 7:00
    והאנשים שפחות אוהבים "לגו"
    יבנו פחות "לגו"
  • 7:00 - 7:03
    כי ההנאה שהם מפיקים ממנו קטנה יותר.
  • 7:03 - 7:06
    וזה בעצם מה שמצאנו במצב המשמעותי.
  • 7:06 - 7:09
    היה מתאם נחמד מאוד בין אהבת ה"לגו"
  • 7:09 - 7:11
    לכמות ה"לגו" שאנשים בנו.
  • 7:11 - 7:13
    מה קרה במצב הסיזיפי?
  • 7:13 - 7:16
    במצב זה, המתאם היה אפס.
  • 7:16 - 7:21
    לא היה שום קשר בין האהבה ל"לגו"
    לכמות שאנשים בנו,
  • 7:21 - 7:24
    וזה אומר לי שעם מניפולציה זו
  • 7:24 - 7:26
    של הריסת דברים
    מול העיניים של אנשים,
  • 7:26 - 7:31
    למעשה ריסקנו את כל השמחה
    שהם יכלו להפיק מפעילות זו.
  • 7:31 - 7:33
    אנחנו בעצם חיסלנו אותה.
  • 7:33 - 7:37
    זמן קצר לאחר שסיימתי
    את ביצוע הניסוי הזה,
  • 7:37 - 7:41
    הלכתי לדבר
    עם חברת תוכנה גדולה בסיאטל.
  • 7:41 - 7:45
    אני לא יכול לומר לכם את שמה,
    אבל זו היתה חברה גדולה בסיאטל.
  • 7:45 - 7:49
    וזו היתה קבוצה בתוך חברת תוכנה זו,
    שמוקמה בבניין אחר.
  • 7:49 - 7:54
    והם התבקשו להמציא וליצור
    את המוצר הגדול הבא עבור חברה זו.
  • 7:54 - 7:56
    ושבוע לפני שהגעתי לשם,
  • 7:56 - 8:00
    מנכ "ל חברת התוכנה הגדולה
    הזו הלך לקבוצה זו, 200 מהנדסים,
  • 8:00 - 8:03
    וביטל את הפרויקט.
  • 8:03 - 8:08
    ועמדתי שם מול 200 האנשים
    המדוכאים ביותר שאי-פעם הרציתי בפניהם.
  • 8:08 - 8:12
    ותיארתי להם חלק מניסויי ה"לגו" הללו,
  • 8:12 - 8:17
    והם אמרו שהם חשו כאילו
    זה עתה חוו את הניסוי הזה.
  • 8:17 - 8:18
    ושאלתי אותם, אמרתי,
  • 8:18 - 8:22
    "כמה מכם מגיעים כעת לעבודה
    מאוחר יותר מאשר קודם לכן?"
  • 8:22 - 8:24
    וכולם הרימו את היד.
  • 8:24 - 8:27
    אמרתי, "כמה מכם מקדימים עכשיו
    ללכת הביתה מאשר קודם לכן?"
  • 8:27 - 8:29
    וכולם הרימו את היד.
  • 8:29 - 8:35
    שאלתי אותם: "כמה מכם מוסיפים כעת דברים
    לא הכי 'כשרים' לדוחות ההוצאות שלכם?"
  • 8:35 - 8:36
    והם לא ממש הרימו את ידיהם,
  • 8:36 - 8:42
    אבל הם הוציאו אותי לארוחת ערב, והראו לי
    מה הם יכולים לעשות עם דוחות ההוצאות.
  • 8:42 - 8:44
    ואז שאלתי אותם, אמרתי,
  • 8:44 - 8:48
    "מה יכול היה המנכ"ל לעשות כדי לגרום לכם
    להיות פחות בדיכאון?"
  • 8:48 - 8:51
    והם העלו כל מיני רעיונות.
  • 8:51 - 8:54
    הם אמרו שהמנכ"ל יכול היה לבקש מהם
    להרצות בפני החברה כולה
  • 8:54 - 8:57
    על הדרך שהם עברו בשנתיים האחרונות
    ומה הם החליטו לעשות.
  • 8:57 - 9:01
    הוא יכול היה לבקש מהם לחשוב
    איזה היבט של הטכנולוגיה שלהם
  • 9:01 - 9:05
    יכול להתאים לחלקים אחרים בארגון,
  • 9:05 - 9:08
    או לבקש מהם לבנות כמה אבות-טיפוס,
    כמה אבות-טיפוס של הדור הבא,
  • 9:08 - 9:10
    ולראות איך הם עובדים.
  • 9:10 - 9:12
    אבל העניין הוא שכל אחד מאלה
  • 9:12 - 9:15
    מצריכים קצת מאמץ ומוטיבציה.
  • 9:15 - 9:19
    ואני חושב שהמנכ"ל בעצם לא הבין
    את חשיבותה של המשמעות.
  • 9:19 - 9:21
    אם המנכ"ל, כמו המשתתפים שלנו,
  • 9:21 - 9:24
    חשב שאין חשיבות למרכיב המשמעות
  • 9:24 - 9:26
    אז [לא יהיה] לו אכפת.
  • 9:26 - 9:29
    והוא יכול היה לומר להם,
    "קודם כיוונתי אתכם מכוון אתכם לכאן,
  • 9:29 - 9:30
    "וכעת אני מכוון אתכם לכאן,
  • 9:30 - 9:32
    "והכל יהיה בסדר".
  • 9:32 - 9:35
    אבל אילו הבנת
    עד כמה חשובה המשמעות,
  • 9:35 - 9:37
    אז היית מבין שבעצם חשוב
  • 9:37 - 9:39
    להשקיע זמן, אנרגיה ומאמץ
  • 9:39 - 9:42
    כדי לגרום לכך שלאנשים יהיה
    אכפת יותר ממה הם עושים.
  • 9:42 - 9:45
    הניסוי הבא היה שונה במקצת.
  • 9:45 - 9:48
    לקחנו גליון נייר עם אותיות אקראיות,
  • 9:48 - 9:52
    וביקשנו מאנשים למצוא זוגות
    של אותיות זהות סמוכות.
  • 9:52 - 9:53
    זו היתה המשימה.
  • 9:53 - 9:55
    ואנשים עשו את הגליון הראשון.
  • 9:55 - 9:58
    ואז שאלנו אותם אם הם רוצים לעשות
    את הגליון הבא עבור קצת פחות כסף
  • 9:58 - 10:01
    ואת הגליון הבא עבור קצת פחות כסף,
    וכן הלאה וכן הלאה.
  • 10:01 - 10:03
    והיו לנו שלושה מצבים.
  • 10:03 - 10:06
    במצב הראשון,
    אנשים כתבו את שמם על הגליון,
  • 10:06 - 10:10
    מצאו את כל זוגות האותיות,
    נתנו זאת לנסיין.
  • 10:10 - 10:14
    הנסיין היה מסתכל על זה,
    עובר על זה מלמעלה למטה,
  • 10:14 - 10:18
    אומר "אהה" ומניח אותו
    על הערימה לידו.
  • 10:18 - 10:22
    במצב השני, אנשים לא כתבו
    את שמם על הגליון.
  • 10:22 - 10:24
    הנסיין הסתכל עליו,
  • 10:24 - 10:27
    לקח את גליון הנייר,
    לא הביט בו, לא עבר עליו,
  • 10:27 - 10:31
    ופשוט הניח אותו על ערימת דפים.
  • 10:31 - 10:33
    פשוט לוקח דף-נייר
    ומניח אותו בצד.
  • 10:33 - 10:35
    במצב השלישי,
  • 10:35 - 10:43
    הנסיין קיבל את גליון הנייר
    והכניס אותו ישירות לתוך מגרסה .
  • 10:43 - 10:46
    מה קרה בשלושת המצבים האלה?
  • 10:46 - 10:50
    בתרשים זה אני מראה לכם
    באיזו רמת מחיר האנשים עצרו.
  • 10:50 - 10:55
    מספרים נמוכים אומרים שאנשים
    עבדו קשה יותר, זמן רב יותר.
  • 10:55 - 11:00
    במצב שבו התוצאה זכתה להתייחסות,
    אנשים עבדו עד שהמחיר ירד ל-15 סנט.
  • 11:00 - 11:03
    עקרונית, ב-15 סנט לעמוד הם
    הפסיקו מאמצים אלה.
  • 11:03 - 11:08
    במצב הגריסה, זה היה פי שניים:
    ב-30 סנט לגליון.
  • 11:08 - 11:10
    וזו בעצם התוצאה שהיתה לנו לפני כן.
  • 11:10 - 11:14
    אם גורסים את המאמצים של האנשים,
    את התפוקה,
  • 11:14 - 11:16
    גורמים להם לא להיות מאושרים
    לגבי מה שהם עושים.
  • 11:16 - 11:18
    אבל עלי צריך לציין, אגב,
  • 11:18 - 11:21
    שבמצב הגריסה, אנשים יכלו לרמות.
  • 11:21 - 11:23
    הם יכלו לעשות עבודה לא כל כך טובה,
  • 11:23 - 11:25
    כי הם הבינו שפשוט גורסים אותם.
  • 11:25 - 11:27
    אז אולי בגליון הראשון הייתם עושים
    עבודה טובה,
  • 11:27 - 11:29
    אך אז אתם רואים
    שבעצם לא בודקים אותו,
  • 11:29 - 11:31
    אז תעשו יותר ויותר ויותר.
  • 11:31 - 11:33
    אז למעשה, בתנאי המגרסה,
  • 11:33 - 11:36
    אנשים יכלו להגיש יותר עבודה,
    לקבל יותר כסף
  • 11:36 - 11:38
    ולהשקיע בו פחות מאמץ .
  • 11:38 - 11:40
    אבל מה לגבי מצב ההתעלמות?
  • 11:40 - 11:44
    האם מצב ההתעלמות יהיה יותר כמו
    מצב ההכרה בעבודה או יותר כמו המגרסה,
  • 11:44 - 11:46
    או איפשהו באמצע?
  • 11:46 - 11:49
    מתברר שזה היה כמעט כמו המגרסה.
  • 11:49 - 11:52
    ויש כאן בשורות טובות ובשורות רעות .
  • 11:52 - 11:57
    הבשורות הרעות הן
    שהתעלמות מביצועים של אנשים
  • 11:57 - 12:01
    גרועה כמעט כמו גריסת המאמץ שלהם
    לנגד עיניהם.
  • 12:01 - 12:05
    ההתעלמות היא גרועה באותה מידה.
  • 12:05 - 12:09
    הבשורות הטובות הן שמספיק להסתכל
    על משהו שמישהו עשה,
  • 12:09 - 12:12
    לעבור על זה ולומר, "אהה",
  • 12:12 - 12:13
    זה כנראה מספיק
  • 12:13 - 12:16
    כדי לשפר באופן דרמטי את המוטיבציה.
  • 12:16 - 12:22
    אז הבשורות הטובות הן שכנראה
    לא הכי קשה להגביר את המוטיבציה.
  • 12:22 - 12:24
    הבשורות הרעות הן שביטול המוטיבציות
  • 12:24 - 12:26
    נראית כדבר שקל מאד לעשותו,
  • 12:26 - 12:30
    ואם איננו חושבים על זה בזהירות,
    אנו עלולים להגזים עם זה.
  • 12:30 - 12:33
    אז כל זה הוא במונחים
    של מוטיבציה שלילית
  • 12:33 - 12:36
    או חיסול מוטיבציה שלילית.
  • 12:36 - 12:40
    החלק הבא שאני רוצה להראות לכם
    עוסק במוטיבציה החיובית.
  • 12:40 - 12:45
    יש חנות בארה"ב ששמה "איקאה".
  • 12:45 - 12:51
    ו"איקאה" היא חנות עם רהיטים סבירים
    שנדרש זמן רב להרכיב אותם.
  • 12:51 - 12:53
    (צחוק)
  • 12:53 - 12:56
    ואיני יודע מה איתכם, אבל תמיד
    כשאני מרכיב אחד מאלה,
  • 12:56 - 13:00
    זה דורש ממני הרבה יותר זמן ומאמץ,
    זה הרבה יותר מבלבל.
  • 13:00 - 13:03
    אני מרכיב את הדברים
    בצורה לא נכונה.
  • 13:03 - 13:06
    אני לא יכול לומר
    שאני נהנה מהחלקים,
  • 13:06 - 13:09
    אני לא יכול לומר
    שאני נהנה מהתהליך.
  • 13:09 - 13:13
    אבל כשאני מסיים אותו, נראה שאני אוהב
    את פריטי הריהוט האלה של "איקאה"
  • 13:13 - 13:15
    יותר מפריטים אחרים.
  • 13:15 - 13:20
    ויש סיפור ישן על תערובות של עוגות.
  • 13:20 - 13:23
    כשהתחילו לייצר תערובות עוגה בשנות ה-40,
  • 13:23 - 13:26
    היו לוקחים אבקה
    ושמים אותה בתוך קופסה,
  • 13:26 - 13:31
    ועקרות הבית היו בעצם נדרשות
    לשפוך לבחוש אותה עם מעט מים,
  • 13:31 - 13:35
    לערבב, להכניס לתנור,
    והנה - עוגה.
  • 13:35 - 13:38
    אבל מסתבר שהן היו
    מאד לא פופולריות.
  • 13:38 - 13:39
    אנשים לא רצו אותן.
  • 13:39 - 13:42
    ניסו לחשוב על כל מיני סיבות לכך.
  • 13:42 - 13:43
    אולי הטעם לא היה טוב?
  • 13:43 - 13:45
    לא, הטעם היה מצוין.
  • 13:45 - 13:50
    הם גילו שלא היה מעורב
    מספיק מאמץ.
  • 13:50 - 13:53
    זה היה כה קל, שאיש לא היה
    יכול להגיש עוגה לאורחים,
  • 13:53 - 13:55
    ולומר, "הנה העוגה שלי."
  • 13:55 - 13:57
    לא, לא, לא,
    זו העוגה של מישהו אחר.
  • 13:57 - 13:59
    זה היה כאילו קנו אותה בחנות.
  • 13:59 - 14:01
    לא היתה באמת הרגשה
    שזה משהו משלך.
  • 14:01 - 14:03
    אז מה הם עשו?
  • 14:03 - 14:07
    הם הוציאו את הביצים ואת החלב מהאבקה.
  • 14:07 - 14:08
    (צחוק)
  • 14:08 - 14:12
    עכשיו היה צריך
    לשבור את הביצים ולהוסיף אותן.
  • 14:12 - 14:15
    היה צריך למדוד את החלב
    ולהוסיף אותו ולערבב.
  • 14:15 - 14:18
    ועכשיו זו היתה העוגה שלך.
    עכשיו הכל היה בסדר.
  • 14:18 - 14:27
    (מחיאות כפיים)
  • 14:27 - 14:30
    ואני חושב שקצת כמו אפקט "איקאה",
  • 14:30 - 14:32
    בכך שגורמים לאנשים
    לעבוד קשה יותר,
  • 14:32 - 14:36
    גורמים להם למעשה לאהוב יותר
    את מה שהם עושים.
  • 14:36 - 14:39
    אז איך אנו בוחנים נושא זה
    באופן ניסיוני?
  • 14:39 - 14:41
    ביקשנו מאנשים לבנות
    כמה דגמי אוריגמי.
  • 14:41 - 14:44
    נתנו להם הוראות ליצירת אוריגמי,
  • 14:44 - 14:46
    נתנו להם גליון נייר.
  • 14:46 - 14:50
    וכולם היו חובבנים,
    והם בנו משהו די מכוער--
  • 14:50 - 14:53
    ממש לא דומה לצפרדע או לעגור.
  • 14:53 - 14:56
    אבל אז אמרנו להם,
    "האוריגמי הזה למעשה שייך לנו.
  • 14:56 - 14:59
    עבדתם עבורנו, אבל יודעים מה?
    אנו נמכור לכם אותו.
  • 14:59 - 15:01
    כמה תרצו לשלם עבור זה?"
  • 15:01 - 15:04
    ובדקנו כמה הם היו מוכנים לשלם עבורו.
  • 15:04 - 15:06
    והיו לנו שני סוגים של אנשים.
  • 15:06 - 15:08
    היו לנו אנשים שבנו אותם,
  • 15:08 - 15:13
    והיו לנו אנשים שלא בנו אותם,
    אלא רק צפו כמשקיפים חיצוניים.
  • 15:13 - 15:15
    ומה שמצאנו היה שהבונים חשבו
  • 15:15 - 15:19
    שאלה הן יצירות אוריגמי יפות,
  • 15:19 - 15:21
    והיו מוכנים לשלם עבורם פי חמש
  • 15:21 - 15:25
    מאשר אנשים
    שרק העריכו אותם מבחוץ.
  • 15:25 - 15:28
    אפשר לומר שאתה בתור בונה,
  • 15:28 - 15:34
    האם אתה חושב, "אני אוהב את האוריגמי הזה,
    אבל אני יודע שאף אחד אחר לא יאהב אותו."?
  • 15:34 - 15:40
    או שאתה חושב, "אני אוהב את האוריגמי הזה,
    וגם כל היתר יאהבו אותו."?
  • 15:40 - 15:42
    איזה מבין שני אלה הוא הנכון?
  • 15:42 - 15:45
    מתברר שהבונים לא רק אהבו יותר
    את האוריגמי,
  • 15:45 - 15:49
    הם חשבו שכולם יהיו באותה דעה.
  • 15:49 - 15:52
    הם חשבו שגם כולם
    יאהבו את זה יותר.
  • 15:52 - 15:55
    בגרסה הבאה ניסינו ליצור
    את אפקט "איקאה".
  • 15:55 - 15:57
    ניסינו לעשות את זה יותר קשה.
  • 15:57 - 16:00
    לאנשים אחדים נתנו אותה משימה.
  • 16:00 - 16:04
    ועל אנשים אחדים הקשינו יותר
    ע"י הסתרת ההוראות.
  • 16:04 - 16:08
    בחלק העליון של הגליון היו לנו תרשימים קטנים
    שמסבירים איך מקפלים אוריגמי.
  • 16:08 - 16:11
    עבור כמה אנשים
    פשוט סילקנו אותם.
  • 16:11 - 16:14
    אז כעת זה נהיה יותר קשה.
    מה קרה?
  • 16:14 - 16:20
    אובייקטיבית, האוריגמי היה עכשיו יותר מכוער,
    זה היה קשה יותר.
  • 16:20 - 16:22
    וכשבדקנו את האוריגמי הקל,
  • 16:22 - 16:26
    מצאנו אותו הדבר: הבונים אהבו אותם יותר,
    והמעריכים אהבו אותם פחות.
  • 16:26 - 16:28
    כאשר בדקנו את קבוצת ההוראות הקשות,
  • 16:28 - 16:31
    האפקט היה גדול יותר.
  • 16:31 - 16:36
    מדוע? כי עכשיו הבונים
    אהבו אותם אפילו יותר.
  • 16:36 - 16:39
    הם השקיעו בכך מאמץ נוסף.
  • 16:39 - 16:43
    והמעריכים?
    הם אהבו את זה אפילו פחות.
  • 16:43 - 16:47
    כי למעשה זה היה אפילו מכוער יותר
    מאשר הגרסה הראשונה.
  • 16:47 - 16:53
    כמובן, זה אומר לכם משהו על האופן
    שבו אנחנו מעריכים דברים.
  • 16:53 - 16:55
    עכשיו חישבו על ילדים.
  • 16:55 - 16:59
    נניח שאני שואל אתכם,
    "בכמה תמכרו את הילדים שלכם,
  • 16:59 - 17:02
    את הזיכרונות שלכם,
    האסוציאציות שלכם וכדומה?"
  • 17:02 - 17:05
    רוב האנשים יאמרו
    שעבור הרבה מאד כסף--
  • 17:05 - 17:07
    בימים טובים.
  • 17:07 - 17:08
    (צחוק)
  • 17:08 - 17:10
    אבל נניח שזה היה שונה במקצת.
  • 17:10 - 17:12
    תארו לעצמכם שלא היו לכם
    הילדים שלכם,
  • 17:12 - 17:15
    ויום אחד אתם באים לפארק,
    פוגשים כמה ילדים,
  • 17:15 - 17:16
    והם בדיוק כמו הילדים שלך.
  • 17:16 - 17:18
    אתם משחקים איתם
    במשך כמה שעות.
  • 17:18 - 17:20
    וכשאתם עומדים ללכת,
    ההורים אומרים,
  • 17:20 - 17:24
    "היי, אגב, לפני שתלכו,
    אם אתם מעוניינים, הם למכירה."
  • 17:24 - 17:27
    (צחוק)
  • 17:27 - 17:29
    כמה הייתם משלמים תמורתם עכשיו?
  • 17:29 - 17:32
    רוב האנשים אומרים שלא ממש הרבה.
  • 17:32 - 17:37
    וזה כי הילדים שלנו כל-כך רבי ערך,
  • 17:37 - 17:39
    לא רק בגלל מי שהם,
  • 17:39 - 17:43
    אלא בגללנו, משום שהם
    כל-כך קשורים אלינו
  • 17:43 - 17:45
    ובגלל הזמן והקשר.
  • 17:45 - 17:48
    ודרך אגב, אם לדעתכם
    ההוראות של "איקאה" אינן טובות,
  • 17:48 - 17:50
    חשבו על ההוראות שהגיעו עם הילדים.
  • 17:50 - 17:51
    אלה באמת קשות.
  • 17:51 - 17:52
    (צחוק)
  • 17:52 - 17:57
    אגב, אלה ילדי,
    שהם כמובן נפלאים וכן הלאה.
  • 17:57 - 17:59
    מה שבא לומר לכם עוד דבר אחד,
  • 17:59 - 18:01
    שהוא, די בדומה לבונים שלנו,
  • 18:01 - 18:05
    כשהם בוחנים את פרי עמלם שלהם,
  • 18:05 - 18:10
    אנו לא רואים שאנשים אחרים
    לא רואים את הדברים כמונו.
  • 18:10 - 18:13
    הרשו לי עוד הערה אחת לסיום.
  • 18:13 - 18:16
    אם תחשבו על אדם סמית
    לעומת קרל מרקס,
  • 18:16 - 18:20
    לאדם סמית היה רעיון חשוב מאוד
    בנושא היעילות.
  • 18:20 - 18:23
    הוא נתן דוגמה של מפעל סיכות.
  • 18:23 - 18:26
    הוא אמר שלייצור סיכות
    יש 12 שלבים שונים,
  • 18:26 - 18:31
    ואם אדם אחד עושה את כל 12 השלבים,
    התפוקה נמוכה מאוד.
  • 18:31 - 18:33
    אבל אם אתה גורם לאדם אחד
    לעשות את השלב הראשון
  • 18:33 - 18:35
    ולאדם שני לעשות את השלב השני,
    ולשלישי את השלב השלישי וכן הלאה,
  • 18:35 - 18:38
    התפוקה יכולה לגדול מאוד.
  • 18:38 - 18:44
    ואכן, זוהי דוגמה מצוינת וזו הסיבה
    למהפכה התעשייתית וליעילות.
  • 18:44 - 18:46
    קרל מרקס, לעומת זאת,
  • 18:46 - 18:49
    אמר שהזרת העבודה
    חשובה במידה שלא תיאמן -
  • 18:49 - 18:53
    כיצד אנשים חושבים
    על הקשר למה שהם עושים.
  • 18:53 - 18:56
    ואם ביצעת את כל 12 השלבים,
    אכפת לך מהסיכה.
  • 18:56 - 19:00
    אבל אם תעשה שלב אחד בכל פעם,
    אולי לא יהיה לך אכפת באותה מידה.
  • 19:00 - 19:03
    ואני חושב שבמהפכה התעשייתית,
  • 19:03 - 19:06
    אדם סמית צדק יותר מאשר קרל מרקס,
  • 19:06 - 19:09
    אך המציאות היא שכבר עברנו שינוי
  • 19:09 - 19:11
    ואנו נמצאים עכשיו בכלכלת ידע.
  • 19:11 - 19:14
    ואתם יכולים לשאול את עצמכם,
    מה קורה בכלכלת ידע?
  • 19:14 - 19:17
    האם היעילות עדיין חשובה
    יותר מהמשמעות?
  • 19:17 - 19:19
    אני חושב שהתשובה היא לא.
  • 19:19 - 19:21
    אני חושב שככל שאנו עוברים למצבים
  • 19:21 - 19:24
    שבהם אנשים צריכים להחליט בעצמם
  • 19:24 - 19:28
    כמה מאמץ, תשומת-לב, אכפתיות,
    כמה הם מרגישים מחוברים לזה,
  • 19:28 - 19:32
    האם הם חושבים על העבודה בדרך אליה,
    במקלחת וכן הלאה,
  • 19:32 - 19:36
    פתאום למרקס יש דברים נוספים
    לומר לנו.
  • 19:36 - 19:41
    אז כשאנו חושבים על העבודה,
    אנו בד"כ חושבים על מוטיבציה ותשלום כעל אותו הדבר,
  • 19:41 - 19:45
    אך המציאות היא שאנו צריכים כנראה
    להוסיף לזה כל מיני דברים--
  • 19:45 - 19:50
    משמעות, יצירה, אתגרים,
    בעלות, זהות, גאווה ועוד.
  • 19:50 - 19:54
    הבשורות הטובות הן שאם נוסיף
    את כל המרכיבים האלה ונחשוב עליהם,
  • 19:54 - 19:57
    כיצד נוכל ליצור את המשמעות,
    הגאווה והמוטיבציה שלנו,
  • 19:57 - 20:01
    ואיך נוכל לעשות זאת במקום העבודה שלנו
    ועבור העובדים,
  • 20:01 - 20:05
    אני חושב שנוכל לגרום לאנשים להיות
    גם יותר פרודוקטיביים וגם יותר מאושרים.
  • 20:05 - 20:06
    תודה רבה.
  • 20:06 - 20:08
    (מחיאות כפיים)
Title:
דן אריאלי: מה גורם לנו להרגיש טוב יותר ביחס לעבודתנו?
Speaker:
Dan Ariely
Description:

מה מניע אותנו לעבוד? בניגוד להגיון הפשוט, לא רק הכסף - אבל גם לא בדיוק הנאה. נראה שרובנו פורחים כשאנו מתקדמים באופן קבוע ומרגישים תחושה של מטרה. הכלכלן ההתנהגותי דן אריאלי מציג שני ניסויים מאירי-עיניים שחושפים את גישותינו הבלתי-צפויות והמגוונות כלפי המשמעות בעבודתנו. (צולם ב-TEDxRiodelaPlata.)
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
20:26

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.