פם וורהארסט: כיצד אנו יכולים לאכול את הנופים שלנו

מה אמורה קהילה לעשות עם הקרקעות שלה שאינם בשימוש? לגדל מזון כמובן. באנרגטיות ובהומור, פם וורהארסט מספרת ל TEDsalon כיצד היא וצוות גדל של מתנדבים התאחד על מנת לשנות את נראטיב האוכל בקהילה שלהם ולהפוך חלקות קרקע שאינם בשימוש לחלקות ירקות שיתופיות.

הרצון לחיות באופן שונה יכול לעיתים להתחיל

במקומות מאוד לא רגילים.

זה המקום ממנו אני באה, טודמורדן.

זוהי עיר שוק בצפון אנגליה,

15,000 איש, בין לידס למנצ'סטר,

עיר שוק רגילה למדי.

בעבר היא נראתה כך,

והיום היא נראית יותר כך,

פירות, ירקות וצמחי תבלין נובטים בכל פינה.

אנו מכנים זאת גינון תעמולתי. (צחוק)

פינת תחנת הרכבת, מגרש החניה של התחנה,

חזית מרכז הבריאות, קדמת גינות פרטיות,

ואפילו בפתח תחנת המשטרה. (צחוק)

יש לנו שבילים אכילים לאורך התעלות,

ויש לנו בתי קברות נובטים,

הקרקע טובה במיוחד. (צחוק)

אפילו המצאנו סוג חדש של תיירות.

היא נקראת תיירות ירקות והאמינו או לא,

אנשים מגיעים מכל העולם על מנת לחטט בערוגות המוגבהות שלנו,

אפילו כאשר לא הרבה גדל בהם. (צחוק)

אבל מתחילה שיחה. (צחוק)

ואתם יודעים, אנחנו לא עושים זאת בגלל שאנחנו משועממים. (צחוק)

אנחנו עושים זאת בגלל שאנחנו רוצים להתחיל מהפיכה.

ניסינו לענות על שאלה פשוטה:

האם ניתן למצוא שפה מאחדת שאינה מתחשבת בגיל,

הכנסה ותרבות שתסייע לאנשים עצמם

למצוא דרך חיים חדשה,

להביט באופן שונה על השטחים סביבם,

לחשוב באופן שונה על המשאבים בהם הם עושים שימוש,

להתייחס אחד לשני באופן שונה?

האם אנו יכולים למצוא שפה כזו?

ואז, האם נוכל לשכפל את הפעולות האלו?

ומסתמן שהתשובה היא כן

ושהשפה הזו היא כנראה אוכל.

אז, לפני שלוש וחצי שנים, קומץ מאיתנו

ישב סביב שולחן מטבח

ופשוט המצאנו את כל הדבר הזה. (צחוק)

(מחיאות כפיים)

העלינו תוכנית משחק פשוטה מאוד והעלינו אותה באסיפה פומבית.

לא התייעצנו. לא כתבנו דוח.

מספיק עם כל זה. (צחוק)

ואמרנו לאסיפה בטודמורדן,

תראו, בואו נדמיין שהעיר שלנו

ממוקדת סביב שלוש צלחות:

צלחת קהילתית, האופן בו אנו חיים יום יום את חיינו.

צלחת למידה, מה שאנו מלמדים את ילדינו בבית הספר

ואלו כישורים אנו חולקים בינינו.

וצלחת עסקית, מה אנו עושים עם הכסף בכיסים שלנו

ובאלו עסקים אנחנו בוחרים לתמוך.

כעת, בואו נדמיין את הצלחות האלו מופעלות

על ידי פעולות סביב אוכל.

עם נתחיל לסחרר את הצלחת הקהילתית,

זה יהיה נהדר, זה באמת יתחיל להעצים אנשים,

אבל אם נצליח לסובב את הצלחת הקהילתית

יחד עם צלחת הלמידה ואז לסובב אותה יחד עם הצלחת העסקית,

יש לנו הצגה אמיתית, יש לנו תאטרון פעולה אמיתי.

אנחנו מתחילים לבנות חוסן בעצמנו.

אנחנו מתחילים להמציא מחדש את הקהילה בעצמנו,

ועשינו כל זאת בלי שום מסמך אסטרטגי ארור.

(מחיאות כפיים)

דבר נוסף.

לא ביקשנו רשות מאף אחד לעשות זאת,

אנחנו פשוט עושים את זה. (צחוק)

ובהחלט אנחנו לא מחכים לצ'ק

שינחת בתיבת הדואר לפני שנתחיל,

והחשוב מכל, אנחנו לא נרתעים

על ידי כל הטיעונים המתוחכמים שאומרים,

"כל הפעולות הקטנות האלו הן חסרות משמעות בפני בעיות המחר",

כיוון שאני ראיתי את הכוח של פעולות קטנות,

והוא מדהים.

אז, בחזרה לאסיפה הפומבית. (צחוק)

העלינו את ההצעה בפני האסיפה, שתי שניות,

ואז החדר התפוצץ.

מעולם בחיי לא התנסיתי בדבר כזה.

וכך היה בכל חדר ובכל עיר

בו סיפרנו את הסיפור שלנו.

אנשים מוכנים להגיב לסיפור האוכל.

הם רוצים פעולה חיובית שהם יכולים לעסוק בה

ובעצמותיהם, הם יודעים שהגיע הזמן

לקחת אחריות אישית

ולהשקיע יותר בטוב לב האחד כלפי השני

וכלפי הסביבה.

ומאז אותה ישיבה לפני שלוש וחצי שנים,

עלינו על רכבת שדים מדהימה.

התחלנו בהחלפת זרעים, באמת דברים פשוטים,

ואז לקחנו פיסת קרקע, רצועה לצד

הכביש הראשי, שהייתה מקום לעשיית צרכים עבור כלבים, למעשה,

והפכנו אותה לגינת תבלינים מקסימה.

לקחנו את פינת מגרש החנייה בתחנת הרכבת

שראיתם, והכנו ערוגות לירקות

מהן כולם יכולים לחלוק ולקטוף.

הלכנו לרופאים. בדיוק נבנה

מרכז רפואי ב6 מיליון פאונד בטודמורדן,

ומסיבה כלשהי שאינני מבינה,

נשתלו סביבו שיחים קוצניים. (צחוק)

אז הלכנו לרופאים, אמרנו, "אכפת לכם שנעקור אותם?"

הם אמרו " אין בעיה, כל עוד אתם מקבלים אשורי תכנון

ואתם עושים זאת בלטינית ובשלושה העתקים,"

אז עשינו זאת - (צחוק) - וכעת יש עצי פרי

ושיחים ותבלינים וירקות

סביב מרפאות הרופאים.

והיו דוגמאות נוספות, כמו תירס

בחזית תחנת המשטרה,

ובית האבות בו שתלנו אוכל

שהם יכולים לקטוף ולגדל בעצמם.

אבל זה לא רק אודות גידול,

כיוון שכולנו חלק מפאזל.

זה נוגע ללקיחת אנשים בעלי נטיה אמנותית בקהילה שלנו

ויצירת תבניות מדהימות באותן ערוגות מוגבהות

על מנת להסביר מה גדל בתוכן,

כי כל כך הרבה אנשים לא מזהים

ירק אלא אם הוא בא עטוף בפלסטיק

והוראות מצורפות עליו. (צחוק)

אז מספר אנשים עיצבו את הדברים האלו,

"במידה וזה נראה כך, בבקשה אל תקטפו את זה, אבל אם זה נראה כך,

אז תתכבדו."

זה אודות נתינה והשקעה בטוב לב.

ועבור אלו שלא רוצים לעשות

את הדברים האלו, אולי הם יכולים לבשל,

אז אנו עושים קטיף עונתי ואז אנו יוצאים לרחוב,

או לפאב, או בתוך הכנסיה,

או היכן שאנשים חיים את חייהם.

אנחנו הולכים לאנשים ואומרים להם,

"כולנו חלק מפאזל אוכל מקומי,

כולנו חלק מהפיתרון."

ואז כיוון שיש לנו תיירי ירקות

ואנו אוהבים אותם מאוד והם נפלאים,

חשבנו, מה אנחנו יכולים לעשות עבורם כדי לתת להם חויה טובה עוד יותר?

אז המצאנו, מבלי לשאול, כמובן,

את הנתיב הירוק האכיל המופלא.

וזהו נתיב של גינות תצוגה,

שבילי הליכה עירוניים ואכילים, אתרים ידידותיים לדבורים וסיפור

המאביקים. זהו נתיב שתכננו

אשר לוקח אנשים דרך העיר כולה,

לאורך בתי הקפה והחנויות הקטנות, דרך השוק שלנו,

ולא רק הלוך וחזור מהסופרמרקט,

ואנו מקווים שעל ידי שינוי נתיבי ההליכה של אנשים

סביב העיר שלנו, אנחנו משנים גם את אופן ההתנהגות שלהם.

ואז ישנה הצלחת השנייה, צלחת הלמידה.

ובכן אנו בשותפות עם בית ספר תיכון.

הקמנו חברה. אנחנו מתכננים ובונים

יחידה אקווהפונית על קרקע מיותרת

בחלקו האחורי של התיכון,

וכעת אנחנו עומדים לגדל דגים וירקות

בתוך בוסתן עם דבורים,

והילדים מסייעים לנו לבנות,

והילדים נמצאים בהנהלה, ובגלל שהקהילה

באמת רצתה לעבוד עם התיכון,

התיכון כעת מלמד חקלאות,

וכיון שהוא מלמד חקלאות, התחלנו לחשוב,

איך ניתן להפוך את הילדים האלו שמעולם לא היתה להם הכשרה

קודם לכן אבל הם נרגשים מאוד אודות גידול,

כיצד אנו יכולים לתת להם ניסיון?

אז קיבלנו קרקע שנתרמה

על ידי מרכז גינון מקומי.

באמת קרקע בוצית למדי, אבל באופן מדהים,

בהובלת מתנדבים, הפכנו אותה

למרכז הכשרה לגינון,

חממות וערוגות מוגבהות

וכל הדברים שאתה צריך על מנת ללכלך את הידיים

ולחשוב שאולי יש עבורי עבודה עתידית בתחום הזה.

וכיוון שאנחנו עושים זאת, אקדמאים מקומיים אמרו לנו,

"אתם יודעים, אנחנו יכולים לעזור בתכנון

קורס גננות מסחרי עבורכם.

אין אחד שאנחנו יודעים עליו."

כך שהם עושים זאת ואנו נקיים אותו בהמשך השנה,

וכל זה הוא רק ניסוי, והכל בהתנדבות.

ואז ישנה הצלחת השלישית,

כיוון שאם אתם מטיילים בנוף אכיל,

אם אתם לומדים מיומנויות חדשות, אם אתם מתחילים

להתעניין במה גדל בכל עונה,

אתם עשויים לרצות להוציא יותר מכספכם

כדי לתמוך ביצרנים מקומיים,

לא רק ירקות, גם בשר גבינה ובירה

וכל דבר אחר שזה עשוי להיות.

אבל אנחנו בסך הכול קבוצה קהילתית, אתם יודעים.

כולנו בסך הכול מתנדבים. מה כבר אנחנו יכולים לעשות?

אז עשינו כמה דברים פשוטים באמת.

גייסנו כספים, השגנו כמה לוחות,

רשמנו עליהם "מדהים וטעים" למעלה,

ונתנו אותם לכל סוחר בשוק שמכר תוצרת מקומית,

והם רשמו על הלוח מה הם מוכרים בכל שבוע.

מאוד פופולארי. אנשים התקהלו סביב זה.

המכירות עלו.

ואז, שוחחנו עם החקלאים, ואמרנו,

"אנחנו באמת רציניים לגבי זה",

אבל הם לא באמת האמינו לנו, אז חשבנו,

אוקי, מה אנחנו יכולים לעשות? אם נוכל ליצור

קמפיין סביב מוצר אחד ולהראות להם

שיש נאמנות מקומית למוצר הזה,

אולי זה ישנה את דעתם ויראה שאנחנו רציניים.

אז התחלנו בקמפיין -- ורק בגלל שזה שיעשע אותי --

קראנו לו "כל ביצה נחשבת". (צחוק)

ומה שעשינו שמנו אנשים על מפת הביצים שלנו.

זו מפה מעוצבת של טוגמורדן.

כל מי שמוכר ביצים עודפות

בשער הגינה, חוקי לחלוטין, לשכנים שלהם,

שמנו על המפה. התחלנו עם ארבעה,

וכעת יש לנו 64 והתוצאה של כך היתה

שאנשים נכנסו לחנויות

וביקשו ביצי טוגמורדן מקומיות, והתוצאה של זה

היתה, שאיכרים מסויימים העלו את מספר הלהקות בבעלותם

של עופות חופשיים, ואז הם המשיכו לעופות לבשר,

ואפילו שאלו היו צעדים ממש, ממש קטנים,

שהראו שהגברת הביטחון הכלכלי המקומי

מתחילה לשחק תפקיד בכמה דרכים,

יש לנו כעת חקלאים שעושים גבינות

והם הגדילו את העדרים שלהם וזני חזירים נדירים

והם מכינים מאפים ופשטידות ודברים

שהם בשום אופן לא היו עושים קודם.

יש לנו עלייה במספר הדוכנים שמוכרים אוכל מתוצרת מקומית,

ובסקר שסטודנטים מקומיים ערכו עבורנו, 49 אחוז

מכל סוחרי המזון בעיר אמרו שהרווח שלהם

גדל בזכות מה שעשינו.

ואנחנו רק מתנדבים וזהו רק ניסוי.

(צחוק)

עכשיו, דבר מכל זה אינו מדע טילים.

זה לא חכם וזה לא מקורי.

אבל זה מחובר, וזה כוללני.

זו אינה תנועה עבור אותם אנשים

שיפתרו את בעיותיהם בעצמם בכל מקרה.

זו היא תנועה עבור כולם.

יש לנו אמירה: אם אתה אוכל, אתה בפנים. (צחוק)

(מחיאות כפיים)

מעבר לגיל, מעבר להכנסה, מעבר לתרבות.

זו בהחלט היתה נסיעה ברכבת הרים,

אולם חזרה לשאלה הראשונה ששאלנו,

האם ניתן לשכפל את זה? כן. בהחלט זה ניתן לשכפול.

יותר מ30 ערים באנגליה מסובבים כעת

את צלחת הטעים ומדהים.

באיזה אופן בו הם רוצים לעשות זאת, מרצונם,

הם מנסים להפןך את חייהם לשונים,

וברחבי העולם, יש לנו קהילות ברחבי אמריקה

ויפן -- זה מדהים, לא? אני מתכוונת,

אמריקה, יפן וניו-זילנד.

אנשים ביקרו אצלנו אחרי רעידת האדמה בניו-זילנד

על מנת לשלב משהו מהרוח הציבורית

סביב גידולים מקומיים אל תוך הלב של קרייסטצ'רץ'

ודבר מכל זה אינו מצריך יותר כסף

ודבר מכל זה אינו מצריך ביורוקרטיה,

אבל הוא כן דורש שתחשבו אחרת על דברים

ושתהיו מוכנים לכופף תקציבים ותוכניות עבודה

על מנת ליצור מסגרת תומכת

שקהילות יוכלו להרים.

וכבר יש במגרש שלנו רעיונות נהדרים.

הרשות המקומית שלנו החליטה להפוך כל מקום

לטעים ומדהים, ועל מנת לאפשר זאת

החליטה לעשות שני דברים.

ראשית, הם ייצרו רשם נכסים של קרקע עודפת

שבידיהם, ולהכניס אותה לבנק אוכל כך שקהילות

יוכלו להשתמש בהן בכל מקום בו הן חיות,

והן יתמכו בזה בעזרת רישיון.

ובנוסף הם הורו לכל אחד ואחד מכוח העבודה שלהם,

לסייע לקהילות לגדול, במידה והם יכולים,

ולסייע להם לתחזק את השטחים שלהם.

לפתע, אנחנו רואים פעולות על הקרקע

של שלטון מקומי. אנחנו רואים כיצד זה הופך לזרם מרכזי.

סוף סוף אנחנו מגיבים ביצירתיות למה שנדרש בריו

מאיתנו, ויש דברים רבים נוספים שאתם יכולים לעשות.

הנה רק כדי לציין כמה. ראשית, תפסיקו לשתול

שיחים קוצניים סביב בניינים ציבוריים. זה בזבוז של שטח.

(צחוק) שנית, צרו בבקשה -- בבקשה, בבקשה צרו

נופים אכילים כך שילדינו יתחילו ללכת

לצד האוכל בכל יום ברחובות העיר,

בגנים, בכל מקום שאפשר.

עודדו אנשי תכנון מקומיים להציב אתרי מזון בלב

העיר ותוכנית העיר, אל תעבירו אותם

לקצות היישוב במקומות שאף אחד אינו יכול לראותם.

עודדו את כל בתי הספר שלנו לקחת זאת ברצינות.

זה אינו תרגיל כיתה סוג ב'.

במידה ואנחנו רוצים לתת השראה לחקלאים של המחר,

אז בואו נאמר בבקשה לכל בית ספר,

ליצור תחושת מטרה סביב החשיבות

לסביבה, לתוצרת מקומית ולקרקע.

שימו זאת בלב התרבות הבית ספרית שלכם,

ותיצרו דור שונה.

יש כל כך הרבה דברים שביכולתכם לעשות, אבל בסופו של דבר

כל זה נוגע לדבר פשוט.

דרך תהליך אורגני, דרך

הכרה גוברת בכוח של פעולות קטנות,

אנחנו מתחילים, סוף סוף, להאמין בעצמנו שוב,

ולהאמין ביכולתנו, כל אחד ואחד מאיתנו,

לבנות עתיד שונה וטוב יותר,

ומבחינתי, זה מדהים.

תודה לכם. (מחיאות כפיים)

(מחיאות כפיים)

תודה רבה לכם. (מחיאות כפיים)