האומנות של רושם ראשוני - בעיצוב ובחיים
-
0:04 - 0:06בלה בלה בלה בלה בלה ,
-
0:06 - 0:08בלה בלה בלה בלה,
-
0:08 - 0:11בלה בלה, בלה בלה בלה בלה בלה בלה,
-
0:11 - 0:14בלה בלה בלה בלה,
-
0:15 - 0:17אז מה זה היה לעזאזל?
-
0:17 - 0:21ובכן, אתם לא יודעים
בגלל שלא יכולתם להבין את זה. -
0:21 - 0:24זה לא היה ברור.
-
0:25 - 0:28אבל בתקווה, זה נאמר עם מספיק כוונה
-
0:28 - 0:31שזה היה לפחות מעט מסתורי.
-
0:33 - 0:36בהירות או מסתורין?
-
0:36 - 0:40אני מאזן את שני הדברים האלה
בעבודה היום יומית כמעצב גרפי, -
0:40 - 0:45כמו גם החיים היום יומיים כניו יורקי
-
0:45 - 0:47כל יום,
-
0:47 - 0:51ויש שני אלמנטים שלגמרי מרתקים אותי.
-
0:51 - 0:53הנה דוגמה.
-
0:53 - 0:57עכשיו, כמה אנשים יודעים מה זה?
-
1:00 - 1:05אוקיי, עכשיו כמה אנשים יודעים מה זה?
-
1:05 - 1:12אוקיי, תודות לעוד שתי משיכות עט גאוניות
של הגאון צ'ארלס מ. שולץ, -
1:12 - 1:15עכשיו יש לנו שבע משיכות עט שבעצמן
-
1:15 - 1:19יוצרות חיים אמוציונליים שלמים,
-
1:19 - 1:22כאלה שריתקו מאות מליונים של מעריצים
-
1:22 - 1:24במשך 50 שנה.
-
1:24 - 1:26זה למעשה עטיפה של ספר
-
1:26 - 1:30שעיצבתי סביב העבודה של שולץ והאמנות שלו,
-
1:30 - 1:32שיצא בסתיו הזה,
-
1:32 - 1:34וזאת כל העטיפה.
-
1:34 - 1:39אין מידע טיפוגרפי אחר
או מידע ויזואלי על החזית, -
1:39 - 1:43והשם של הספר הוא "רק מה שדרוש."
-
1:43 - 1:49אז זה סוג של סימבוליזם על ההחלטות
שאני צריך לקבל כל יום -
1:49 - 1:53בנוגע לעיצוב שאני קולט,
-
1:53 - 1:55והעיצוב שאני יוצר.
-
1:56 - 1:57אז בהירות.
-
1:57 - 1:59בהירות מגיעה לנקודה.
-
1:59 - 2:03זה בוטה, זה כן, זה אמיתי.
-
2:04 - 2:07אנחנו שואלים את עצמנו.
["מתי אתה צריך להיות ברור?"] -
2:07 - 2:13עכשיו, משהו כזה,
בין אם נוכל לקרוא את זה או לא, -
2:13 - 2:16צריך להיות באמת, באמת ברור.
-
2:16 - 2:18באמת?
-
2:21 - 2:27זו דוגמה די עדכנית לבהירות אורבנית
שאני פשוט אוהב, -
2:27 - 2:32בעיקר בגלל שאני תמיד מאחר ואני תמיד ממהר.
-
2:33 - 2:39אז כשהמונים האלה התחילו להופיע
לפני כמה שנים בפינות הרחובות, -
2:39 - 2:43התרגשתי, בגלל שלבסוף ידעתי
-
2:43 - 2:46כמה שניות היו לי כדי לעבור את הכביש
-
2:46 - 2:49לפני שתדרוס אותי מכונית.
-
2:49 - 2:53שש? אני יכול לעשות את זה. (צחוק)
-
2:53 - 2:57אז בואו נביט על הין לבהירות שהיא יאנג,
-
2:57 - 3:01וזו תעלומה.
-
3:01 - 3:06מסתורין הוא הרבה יותר מסובך לפי הגדרתו.
-
3:06 - 3:10מסתורין דורש להיות מפוענח,
-
3:10 - 3:13וכשזה נעשה נכון, אנחנו באמת באמת רוצים.
-
3:13 - 3:14["מתי אתם צריכים להיות מסתוריים?"]
-
3:14 - 3:20במלחמת העולם השניה,
הגרמנים באמת באמת רצו לפענח את זה, -
3:20 - 3:23והם לא הצליחו.
-
3:23 - 3:26הנה דוגמה לעיצוב שעשיתי לאחרונה
-
3:26 - 3:28לרומן של הארוקי מורקמי,
-
3:28 - 3:31עבורו עשיתי עבודות עיצוב
במשך 20 שנה עכשיו, -
3:31 - 3:37וזה רומן על איש צעיר
שיש לו ארבעה חברים יקרים -
3:37 - 3:41שפתאום, אחרי השנה הראשונה שלו בקולג',
-
3:41 - 3:44מתנתקים ממנו לגמרי בלי הסברים בכלל,
-
3:44 - 3:46והוא הרוס.
-
3:46 - 3:51ולכל אחד משמות החברים
יש קונוטציה ביפנית לשם של צבע. -
3:51 - 3:56אז יש את מר אדום, יש את מר כחול,
יש את גברת לבן, וגברת שחור. -
3:57 - 4:00טצוקורו טזקי, שמו לא מתייחס לצבע,
-
4:00 - 4:05אז הכינוי שלו הוא חסר צבע,
וכשהוא מביט על החברות שלהם, -
4:05 - 4:08הוא נזכר שכולם היו כמו חמש אצבעות על יד.
-
4:08 - 4:12אז יצרתי סוג של יצוג מופשט של זה,
-
4:12 - 4:16אבל יש הרבה יותר שמתרחש
מתחת לפני השטח של הסיפור, -
4:16 - 4:21ויש הרבה יותר שמתרחש מתחת לפני העטיפה.
-
4:21 - 4:26ארבע האצבעות הם עכשיו ארבעה קווי רכבת
-
4:26 - 4:28ברכבת התחתית של טוקיו,
-
4:28 - 4:30שיש לה משמעות בתוך הסיפור.
-
4:31 - 4:34ואז יש לכם את קו הרכבת חסר הצבע
-
4:34 - 4:36שנחתך עם כל אחד מהקוים הצבעוניים,
-
4:36 - 4:39שלמעשה הוא עושה זאת בהמשך הסיפור.
-
4:39 - 4:41הוא מגיע לאנשים האלו
-
4:41 - 4:44כדי לגלות למה הם התייחסו אליו כך.
-
4:44 - 4:49וכך זה מוצר תלת מימדי מוגמר
-
4:49 - 4:51שיושב על השולחן שלי במשרדי,
-
4:51 - 4:56ומה שקיוויתי לו פה היה שפשוט תמשכו
-
4:56 - 4:59למסתורין של איך שזה נראה,
-
4:59 - 5:02ותרצו לקרוא את זה
-
5:02 - 5:07כדי לפענח ולגלות ולעשות את זה
יותר ברור למה זה נראה כך. -
5:08 - 5:10["שפת המקום הויזואלית."]
-
5:10 - 5:14זו דרך לשתמש במסתורין יותר מוכר.
-
5:14 - 5:16מה זה אומר?
-
5:16 - 5:19זה מה שזה אומר.
["לגרום לזה להראות כמו משהו אחר."] -
5:19 - 5:23שפת המקום הויזואלית היא דרך
בה אנחנו רגילים לראות דבר מסויים -
5:23 - 5:28שמוכל על משהו אחר כך
שאנחנו רואים אותו בדרך אחרת. -
5:28 - 5:32זו גישה אותה רציתי לקחת
לספר של מאמרים מאת דייויד סדריס -
5:32 - 5:35שהיתה לו את הכותרת הזו באותו הזמן.
["כל היופי אותו אי פעם תצטרכו"] -
5:35 - 5:39עכשיו, האתגר פה היה שהכותרת
למעשה לא אומרת כלום. -
5:39 - 5:43היא לא קשורה לאף אחד מהמאמרים בספר.
-
5:43 - 5:48זה הגיע לחבר של הסופר בחלום.
-
5:48 - 5:54תודה רבה לך, אז -- (צחוק) --
אז בדרך כלל, אני יוצר עיצוב -
5:54 - 5:58שמבוסס בצורה כלשהי על הטקסט,
אבל זה כל הטקסט שיש. -
5:58 - 6:02אז יש לכם את הכותרת המסתורית הזו
שבאמת לא אומרת כלום, -
6:02 - 6:05אז ניסיתי לחשוב:
-
6:05 - 6:11איפה אני אראה טקסט יותר מסתורי
שנראה שמשמעותו משהו אבל היא לא? -
6:11 - 6:13וברור, לא הרבה אחרי זה,
-
6:13 - 6:17ערב אחד אחרי ארוחה סינית,
-
6:17 - 6:23זה הגיע, וחשבתי, "אה, בינג,
אורגזמה רעיונית!" (צחוק) -
6:23 - 6:29תמיד אהבתי את המליצה
המסתורית והמצחיקה של עוגיית מזל -
6:29 - 6:32שנראתה כאילו היא מתכוונת למשהו מאוד עמוק
-
6:32 - 6:36אבל כשאתם חושבים עליהן --
אם אתם חושבים עליהן -- הן באמת לא. -
6:36 - 6:42זה אומר, "כמעט אף אחד לא יודע
כמה מרווח מהתעלמות מהעתיד." -
6:43 - 6:45תודה לכם. (צחוק)
-
6:45 - 6:51אבל אנחנו יכולים לקחת את השפה
המקומית הויזואלית וליישם אותה למר סדריס, -
6:51 - 6:57ואנחנו מכירים כל כך טוב
איך מזל של עוגיית מזל נראה -
6:57 - 6:59שאנחנו לא צריכים בכלל
את החלקים של העוגייה יותר. -
6:59 - 7:02אנחנו רק רואים את הדבר המוזר הזה
-
7:02 - 7:04ואנחנו יודעים שאנחנו אוהבים
את דייויד סדריס, -
7:04 - 7:07וכך אנחנו מקווים שיהיה לנו זמן טוב.
-
7:08 - 7:11["חיבורי תרמית של דייויד ראקוף"]
דייויד ראקוף היה סופר נפלא -
7:11 - 7:14והוא קרא לספר הראשון שלו "תרמית"
-
7:14 - 7:18מפני שהוא נשלח למשימות על ידי מגזינים
-
7:18 - 7:21כדי לעשות דברים שלא היתה לו היכולת לעשות.
-
7:21 - 7:23אז הוא היה בחור אורבני רזה וקטן
-
7:23 - 7:27ומגזין GQ היו שולחים אותו לנהר קולורדו
-
7:27 - 7:30לראפטינג כדי לראות אם הוא ישרוד.
-
7:31 - 7:35ואז הוא היה כותב על זה,
והוא הרגיש שהוא היה מתחזה -
7:35 - 7:37ושהוא לא יצג את עצמו היטב.
-
7:37 - 7:42וכך רציתי שהעטיפה של הספר הזה
גם לא תייצג את עצמה היטב -
7:42 - 7:47ואז איך שהוא תראה קורא שמגיב לה.
-
7:47 - 7:50זה הוביל אותי לגרפיטי.
-
7:50 - 7:52אני מוקסם מגרפיטי.
-
7:52 - 7:55אני חושב שכל אחד שחי בסביבה עירונית
-
7:55 - 7:59נתקל בגרפיטי כל הזמן,
ויש כל מיני סוגים שונים שלה. -
7:59 - 8:03זו תמונה שצילמתי בלוואר איסט סייד
-
8:03 - 8:05של קופסת שנאי על המדרכה
-
8:05 - 8:07וזה היה מתוייג כמו משוגע.
-
8:07 - 8:13עכשיו בין אם אתם מסתכלים על זה וחושבים,
"הו, זו העמדת פנים עירונית מקסימה," -
8:13 - 8:17או שאתם מביטים בזה ואומרים,
"זה שימוש לא חוקי ברכוש," -
8:17 - 8:20הדבר היחיד שאני חושב
שאנחנו יכולים להסכים עליו -
8:20 - 8:23זה שאתם לא יכולים לקרוא את זה.
-
8:23 - 8:26נכון? איו מסר ברור פה.
-
8:26 - 8:32יש סוג נוסף של גרפיטי
שאני מוצא הרבה יותר מעניין. -
8:32 - 8:35שאני קורא לו גרפיטי מערכתי.
-
8:35 - 8:39זו תמונה שצילמתי לאחרונה ברכבת התחתית,
-
8:39 - 8:43ולפעמים אתם רואים הרבה דברים
שטופי זימה ומטופשים, -
8:43 - 8:48אבל חשבתי שזה מעניין, וזה פוסטר שאומר
-
8:48 - 8:50רה-רה אייר בי אנד בי,
-
8:50 - 8:53ומישהו לקח מרקר
-
8:53 - 8:56וערכו מה שהם חושבים על זה.
-
8:56 - 8:59וזה תפש את תשומת הלב שלי.
-
8:59 - 9:03אז חשבתי, איך אנחנו מיישמים
את זה לספר הזה? -
9:03 - 9:08אז אני מקבל את הספר הזה של האדם הזה,
ואני מתחיל לקרוא אותו, ואני חושב, -
9:08 - 9:13הבחור הזה הוא לא מי
שהוא אומר שהוא; הוא מתחזה. -
9:13 - 9:17ואני מוציא מרקר אדום,
-
9:17 - 9:21ומתוך יאוש פשוט משרבט את זה לרוחב החזית.
-
9:21 - 9:25העיצוב גמור. (צחוק)
-
9:26 - 9:30והם הלכו על זה!(צחוק)
-
9:30 - 9:32הסופר אהב את זה, המוציא לאור אהב את זה,
-
9:32 - 9:35וכך הספר יצא לעולם,
-
9:35 - 9:40וזה היה באמת כיף לראות
אנשים קוראים את זה בתחתית -
9:40 - 9:42והולכים עם זה ומה שתרצו,
-
9:42 - 9:46וכולם סוג של נראו כאילו הם משוגעים.
-
9:46 - 9:48(צחוק)
-
9:49 - 9:53["פרפידיה, רומן של ג'יימס אלרוי"]
אוקיי, ג'יימס אלרוי, סופר פשע מדהים, -
9:53 - 9:55חבר טוב, עבדתי איתו הרבה שנים.
-
9:55 - 9:57הוא כנראה ידוע ביותר כסופר
-
9:57 - 10:00של "דליה השחורה" ו" לוס אנג'לס החשאית."
-
10:00 - 10:05הרומן האחרון שלו נקרא כך,
שזה שם מאוד מסתורי -
10:05 - 10:09שאני בטוח שהרבה אנשים יודעים
מה זה אומר, אבל הרבה אנשים לא. -
10:09 - 10:16וזה סיפור על בלש יפני אמריקאי
בלוס אנג'לס ב 1941 -
10:16 - 10:18שחוקר רצח.
-
10:18 - 10:20ואז פרל הארבור התרחשה,
-
10:20 - 10:23וכאילו שהחיים שלו לא היו מסובכים מספיק,
-
10:23 - 10:28עכשיו יחסי הגזע באמת העלו מדרגה,
-
10:28 - 10:33ואז מחנות הריכוז ליפנים אמריקאים
מוקמים במהירות, -
10:33 - 10:35ויש הרבה לחץ
-
10:35 - 10:39ודברים נוראיים כשהוא עדיין
מנסה לפתור את הרצח הזה. -
10:39 - 10:45וכך חשבתי לראשונה ממש מילולית
על זה במונחים של -
10:45 - 10:49בסדר, ניקח את פרל הארבור
ונוסיף אותה ללוס אנג'לס -
10:49 - 10:56ונעשה את השחר האפוקליפטי על האופק של העיר.
-
10:56 - 10:59וכך זו התמונה של פרל הארבור
-
10:59 - 11:02ממש מולבשת על לוס אנג'לס.
-
11:02 - 11:05העורך שלי אמר, "אתה יודע, זה מעניין
-
11:05 - 11:10אבל אני חושב שאתה יכול לעשות יותר טוב
ושאתה יכול לעשות את זה פשוט יותר." -
11:10 - 11:15וכך חזרתי לשולחן השרטוט,
כמו שאני עושה הרבה. -
11:15 - 11:19אבל גם, להיות בחיים בסביבה שלי,
-
11:19 - 11:23עבדתי ברב קומות במרכז העיר,
-
11:23 - 11:26וכל לילה, לפני שעזבתי את המשרד,
-
11:26 - 11:29הייתי חייב ללחוץ על הכפתור הזה כדי לצאת,
-
11:29 - 11:32ודלתות הזכוכית העבה והכבדה
נפתחו ויכולתי להגיע למעלית. -
11:32 - 11:36ולילה אחד, פתאום,
-
11:36 - 11:42הבטתי בזה וראיתי את זה בדרך
שמעולם לא ראיתי את זה לפני כן. -
11:42 - 11:44עיגול גדול אדום, סכנה.
-
11:44 - 11:47וחשבתי שזה היה כל כך ברור
-
11:47 - 11:50שהייתי צריך לעשות את זה זיליון פעמים,
-
11:50 - 11:54וכך עשיתי חיפוש תמונות בגוגל,
ולא יכולת למצוא עטיפת ספר נוספת -
11:54 - 11:57שנראתה ממש כך,
-
11:57 - 11:59וכך זה באמת מה שפתר את הבעיה,
-
11:59 - 12:02וגרפית זה יותר מעניין
-
12:02 - 12:06ויוצר מתח גדול יותר בין הרעיון
-
12:06 - 12:11של סוג מסויים של זריחה
שעולה על לוס אנג'לס ואמריקה. -
12:12 - 12:14["בליעה, סיור במערכת העיכול האנושית
של מארק רואץ'."] -
12:14 - 12:17מרי רואץ' היא כתבת מדהימה
-
12:17 - 12:20שלוקחת פרוייקטים מדעיים רגילים פוטנציאלית
-
12:20 - 12:24והופכת אותם ללא רגילים בכלל;
היא הופכת אותם לכיף באמת. -
12:24 - 12:25אז במקרה הספציפי הזה,
-
12:25 - 12:28זה נוגע למערכת העיכול האנושית.
-
12:28 - 12:33אז אני מנסה להבין מה תהיה העטיפה
של הספר הזה. -
12:34 - 12:38זה פורטרט עצמי.(צחוק)
-
12:38 - 12:44כל בוקר אני מביט בעצמי במראה
של ארון התרופות -
12:44 - 12:47כדי לראות אם הלשון שלי שחורה.
-
12:47 - 12:50ואם היא לא, אני בסדר.
-
12:50 - 12:53(צחוק)
-
12:55 - 12:58אני ממליץ לכולכם לעשות את זה.
-
12:58 - 13:02אבל אני גם מתחיל לחשוב, הנה ההקדמה שלנו.
-
13:02 - 13:05נכון? לתוך מערכת העיכול האנושית.
-
13:06 - 13:08אבל אני חושב שמה שאנחנו יכולים להסכים עליו
-
13:08 - 13:12זה שתמונות מסויימות של פיות של אנשים,
לפחות בהתבסס על זה, -
13:12 - 13:16דוחים. (צחוק)
-
13:16 - 13:20אז לעטיפה, אז, עשיתי את האיור הזה
-
13:20 - 13:22שמילולית יותר ניתן לבליעה
-
13:22 - 13:27ומזכיר לנו שהכי טוב לגשת למערכת העיכול
-
13:27 - 13:29מהקצה הזה.
-
13:29 - 13:32(צחוק)
-
13:32 - 13:35אני אפילו לא צריך להשלים את המשפט. בסדר.
-
13:36 - 13:37["מסתורין לא מועיל"]
-
13:37 - 13:41מה קורה כשבהירות ומסתורין מתערבבים?
-
13:42 - 13:43ואנחנו רואים את זה כל הזמן.
-
13:43 - 13:46זה מה שאני קורא לו מסתורין לא מועיל.
-
13:46 - 13:49אני נכנס לרכבת התחתית --
אני נוסע בתחתית הרבה -- -
13:49 - 13:53ופיסת הנייר הזו מודבקת לקורה.
-
13:55 - 13:58נכון? ועכשיו אני חושב, או-או,
-
13:58 - 14:02והרכבת עומדת להגיע
ואני מנסה להבין מה זה אומר, -
14:02 - 14:05ותודה רבה.
-
14:05 - 14:09חלק מהבעיה פה היא שהם מידרו את המידע
-
14:09 - 14:12בדרך שהם חושבים שהיא יעילה,
ולמעשה, אני לא חושב שזה כך בכלל. -
14:12 - 14:16אז זה מסתורין שאנחנו לא צריכים.
-
14:16 - 14:24מה שאנחנו צריכים זו בהירות מועילה,
אז רק בשביל הכיף, עיצבתי מחדש את זה. -
14:24 - 14:26זה משתמש בכל אותם אלמנטים.
-
14:26 - 14:29(מחיאות כפיים)
-
14:30 - 14:34תודה לכם. אני עדיין מחכה
לשיחה מה MTA. (צחוק) -
14:34 - 14:38אתם יודעים, אני למעשה אפילו לא משתמש
ביותר צבעים משהם משתמשים. -
14:38 - 14:41הם פשוט לא טרחו אפילו לעשות
את ה 4 וה 5 ירוקים, -
14:41 - 14:44האידיוטים האלה. (צחוק)
-
14:45 - 14:48אז הדבר הראשון שאנחנו רואים
זה שיש שינוי בשרות, -
14:48 - 14:52ואז, בשני משפטים שלמים
עם התחלה, אמצע וסוף, -
14:52 - 14:56זה אומר לנו מה השינוי ומה עומד להתרחש.
-
14:56 - 15:00תקראו לי משוגע! (צחוק)
-
15:02 - 15:04["מסתורין יעיל"]
בסדר. -
15:04 - 15:10עכשיו, הנה פיסה של מסתורין שאני אוהב:
-
15:10 - 15:11אריזה.
-
15:11 - 15:15העיצוב מחדש הזה של פחית הדיאט קוקה קולה
-
15:15 - 15:20על ידי טרנר דאקוורת' הוא בשבילי
באמת פיסת אמנות. -
15:20 - 15:24זו יצירת אומנות, זה יפיפה.
-
15:24 - 15:27אבל חלק ממה שעושה את זה
לכל כך מרגש בשבילי כמעצב -
15:27 - 15:31זה שהוא לקח את השפה של דיאט קוקה קולה --
-
15:31 - 15:35הפונט, הצבעים, והרקע הכסוף --
-
15:35 - 15:40והוא הפחית אותם לחלקים הכי חיוניים,
-
15:40 - 15:43כך שזה כמו לחזור לפנים של צ'ארלי בראון.
-
15:43 - 15:47זה כאילו, איך אתם יכולים לתת להם
רק מספיק מידע שהם ידעו מה זה -
15:47 - 15:51אבל לתת להם את הקרדיט על הידע שכבר יש להם
-
15:51 - 15:52בנוגע לדבר הזה?
-
15:52 - 15:56זה נראה מעולה, והייתם נכנסים למעדנייה
-
15:56 - 16:01ופתאום רואים את זה על המדף, וזה נפלא.
-
16:01 - 16:04מה שהופך את הדבר הבא --
-
16:04 - 16:07["בהירות לא מועילה"] -- עוד יותר לא מרגשת,
-
16:07 - 16:09לפחות בשבילי.
-
16:09 - 16:12אז בסדר, שוב, חזרה למטה לרכבת התחתית,
-
16:12 - 16:14אחרי שזה יצא,
-
16:14 - 16:16אלה תמונות שצילמתי.
-
16:16 - 16:19תחנת התחתית של כיכר טיימס:
-
16:19 - 16:24קוקה קולה קנו את כולה לפרסום. אוקיי?
-
16:24 - 16:28ואולי כמה מכם יודעים לאן זה הולך.
-
16:29 - 16:30אהם.
-
16:30 - 16:33"עברת לניו יורק עם הבגדים על גופך,
-
16:33 - 16:36הכסף בכיסך, והעיניים על הפרס.
-
16:36 - 16:39אתם על קוק."(צחוק)
-
16:45 - 16:48"עברת לניו יורק עם תואר שני במנהל,
חליפה אחת נקיה, -
16:48 - 16:50ולחיצת יד חזקה במיוחד.
-
16:50 - 16:53אתם על קוק."(צחוק)
-
16:54 - 16:58אלה אמיתיים!(צחוק)
-
16:58 - 17:02זה לא נחסך אפילו מקורות התמיכה,
-
17:02 - 17:06אבל הם עברו למוד יודה.(צחוק)
-
17:08 - 17:11"קוק אתם על זה."(צחוק)
-
17:11 - 17:14["סלחו לי, אני על מה?"]
-
17:14 - 17:18הקמפיין היה צעד שגוי ענק.
-
17:18 - 17:22הוא הוסר כמעט מייד בשל תלונות של הצרכנים
-
17:22 - 17:27וכל סוגי הפרודיות הלא מחמיאות ברשת --
-
17:27 - 17:29(צחוק) --
-
17:29 - 17:34וגם הנקודה ליד "קדימה,,"
זו לא נקודה, זה סימן מסחרי. -
17:35 - 17:36אז תודה רבה.
-
17:36 - 17:40אז בשבילי, זה היה פשוט מוזר
-
17:40 - 17:46בנוגע לאיך שהם יכלו להגיע לאריזה
כל כך יפה ומושלמת במסתורין שלה -
17:46 - 17:51והמסר כל כך בלתי נסבל ושגוי בברור.
-
17:51 - 17:54זה היה פשוט מדהים בשבילי.
-
17:54 - 18:00אז אני פשוט מקווה שהייתי מסוגל
לחלוק איתכם כמה מהתובנות שלי -
18:00 - 18:04על השימוש בבהירות ומסתורין בעבודה שלי,
-
18:04 - 18:09ואולי איך שאתם אולי תחליטו
להיות יותר ברורים בחייכם, -
18:09 - 18:15או אולי להיות מעט יותר מסתוריים
ולא כל כך חולקים מדי. -
18:15 - 18:18(צחוק)
-
18:19 - 18:24ואם יש רק דבר אחד
שאני אשאיר לכם מההרצאה הזו, -
18:24 - 18:26אני מקווה שזה זה:
-
18:26 - 18:29בלי בלי בלי בלה, בלה בלה בלי בלי.
["'תשפטו את זה', צ'יפ קיד"] -
18:29 - 18:32בלי בלי בלה בלה בלה. בלה בלה בלה.
-
18:32 - 18:34בלה בלה.
-
18:34 - 18:38(מחיאות כפיים)
- Title:
- האומנות של רושם ראשוני - בעיצוב ובחיים
- Speaker:
- צ'יפ קיד
- Description:
-
more » « less
מעצב הספרים צ'יפ קיד יודע היטב כמה אנחנו שופטים דברים לפי רושם ראשוני. בהרצאה המשעשעת והמהירה הזו הוא מסביר שתי הטכניקות שמתוכננות לשימוש כדי לתקשר מיידית -- בהירות ותעלומה -- ומתי, למה ואיך הן עובדות. הוא חוגג פיסות עיצוב יפיפיות ומועילות, משפד עבודות פחות מוצלחות, וחולק את החשיבה מאחורי כמה מעטיפות הספרים האיקוניות שלו.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 18:57
|
Tal Dekkers approved Hebrew subtitles for The art of first impressions -- in design and life | |
|
|
Tal Dekkers accepted Hebrew subtitles for The art of first impressions -- in design and life | |
|
|
Tal Dekkers edited Hebrew subtitles for The art of first impressions -- in design and life | |
|
|
Tal Dekkers edited Hebrew subtitles for The art of first impressions -- in design and life | |
|
|
Tal Dekkers edited Hebrew subtitles for The art of first impressions -- in design and life | |
|
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for The art of first impressions -- in design and life | |
|
|
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for The art of first impressions -- in design and life | |
|
|
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for The art of first impressions -- in design and life |