Return to Video

איך מרחבים ציבוריים גורמים לערים לעבוד

  • 0:01 - 0:03
    כשאנשים חושבים על ערים,
  • 0:03 - 0:05
    הם נוטים לחשוב על דברים מסוימים.
  • 0:05 - 0:07
    הם חושבים על בניינים ורחובות
  • 0:07 - 0:10
    וגורדי שחקים, מוניות מרעישות.
  • 0:10 - 0:12
    אבל כשאני חושבת על ערים,
  • 0:12 - 0:14
    אני חושבת על אנשים.
  • 0:14 - 0:17
    ערים הן ביסודן על אנשים,
  • 0:17 - 0:19
    ולאן שאנשים הולכים
  • 0:19 - 0:21
    והיכן שאנשים נפגשים
  • 0:21 - 0:24
    הוא הליבה של מה שגורם לעיר לעבוד.
  • 0:24 - 0:27
    אז אפילו יותר חשוב מבניינים בעיר
  • 0:27 - 0:30
    הם המרחבים הציבוריים ביניהם.
  • 0:30 - 0:33
    והיום, חלק מהשינויים הגדולים ביותר
  • 0:33 - 0:34
    בערים
  • 0:34 - 0:38
    מתרחשים בתוך מרחבים ציבוריים.
  • 0:38 - 0:42
    אז אני מאמינה שמרחבים ציבוריים
    תוססים, מהנים
  • 0:42 - 0:45
    הם המפתח לתכנון ערים נהדרות.
  • 0:45 - 0:48
    הם מה שגורם לזה להתעורר לחיים.
  • 0:48 - 0:52
    אבל מה גורם למרחב ציבורי לעבוד?
  • 0:52 - 0:56
    מה מושך אנשים למרחבים ציבוריים מצליחים,
  • 0:56 - 0:58
    ומה יש במרחבים ציבוריים לא מוצלחים
  • 0:58 - 1:01
    שמרחיק אנשים?
  • 1:01 - 1:04
    אני חשבתי, שאם אני אוכל לענות על שאלות אלו,
  • 1:04 - 1:08
    אני אוכל לתרום רבות לעיר שלי.
  • 1:08 - 1:10
    אבל אחד מהדברים היותר מוזרים בי
  • 1:10 - 1:13
    הוא שאני מומחית להתנהגות בעלי חיים,
  • 1:13 - 1:17
    ואני משתמשת בכישורים אלו
    לא על מנת ללמוד התנהגות בעלי חיים
  • 1:17 - 1:20
    אלא כדי ללמוד איך אנשים בערים
  • 1:20 - 1:22
    משתמשים במרחבים ציבוריים.
  • 1:22 - 1:26
    אחד החללים הראשונים שלמדתי
  • 1:26 - 1:29
    היה פארק כיס האפוד הקטן הזה
    שנקרא פיליי פארק
  • 1:29 - 1:31
    במרכז מנהטן.
  • 1:31 - 1:35
    החלל הקטן הזה הפך לתופעה קטנה,
  • 1:35 - 1:38
    ומפני שהיתה לו השפעה כל כך עמוקה
  • 1:38 - 1:39
    על ניו יורקרים,
  • 1:39 - 1:44
    זה עשה עליי רושם עצום.
  • 1:44 - 1:46
    למדתי את הפארק הזה בתחילת הקריירה שלי
  • 1:46 - 1:48
    מפני שזה במקרה נבנה
  • 1:48 - 1:49
    על ידי אבי החורג,
  • 1:49 - 1:52
    אז ידעתי שמקומות כמו פיילי פארק
  • 1:52 - 1:54
    לא נוצרו בטעות.
  • 1:54 - 1:57
    ראיתי מקרוב שהם דורשים
  • 1:57 - 1:58
    מסירות מדהימה
  • 1:58 - 2:02
    ותשומת לב עצומה לפרטים.
  • 2:02 - 2:03
    אבל מה היה במקום הזה
  • 2:03 - 2:07
    שעשה אותו כל כך מיוחד
    ומשך אליו אנשים?
  • 2:07 - 2:10
    ובכן, אני הייתי יושבת בפארק
    וצופה בזהירות רבה,
  • 2:10 - 2:12
    וראשון בין היתר
  • 2:12 - 2:15
    היו הכסאות הנוחים, שניתן להזיזם.
  • 2:15 - 2:17
    אנשים היו נכנסים, מוצאים את הכיסא שלהם
  • 2:17 - 2:21
    מזיזים אותו קצת למעשה, ואז נשארים קצת
  • 2:21 - 2:23
    ואז באופן מעניין,
  • 2:23 - 2:26
    אנשים בעצמם משכו אנשים אחרים,
  • 2:26 - 2:28
    ובאופן אירוני, אני הרגשתי יותר שלווה
  • 2:28 - 2:30
    אם היו עוד אנשים סביב.
  • 2:30 - 2:32
    וזה היה ירוק.
  • 2:32 - 2:36
    הפארק הקטן הזה סיפק את מה
    שהניו יורקרים השתוקקו לו:
  • 2:36 - 2:39
    נוחות וירק.
  • 2:39 - 2:40
    אבל השאלה שלי היתה,
  • 2:40 - 2:43
    למה אין יותר מקומות עם ירק
  • 2:43 - 2:46
    ומקומות לשבת במרכז העיר
  • 2:46 - 2:48
    היכן שלא הרגשת לבד,
  • 2:48 - 2:51
    או כמו מסיג גבול?
  • 2:51 - 2:53
    למרבה הצער, זה לא איך שערים
  • 2:53 - 2:55
    תוכננו.
  • 2:55 - 2:59
    אז כאן אתם רואים מראה מוכר.
  • 2:59 - 3:03
    כך כיכרות היו
    מתוכננות במשך דורות.
  • 3:03 - 3:06
    יש להם מראה מסוגנן, ספרטני
  • 3:06 - 3:10
    שלעתים קרובות אנו מקשרים
    עם אדריכלות מודרנית,
  • 3:10 - 3:12
    אבל זה לא מפתיע שאנשים
  • 3:12 - 3:14
    נמנעים ממקומות כמו זה.
  • 3:14 - 3:16
    הם לא רק נראים נטושים,
  • 3:16 - 3:19
    הם מרגישים ממש מסוכנים.
  • 3:19 - 3:22
    אני מתכוונת, היכן הייתם יושבים פה?
  • 3:22 - 3:25
    מה הייתם עושים פה?
  • 3:25 - 3:28
    אבל אדריכלים אוהבים אותם.
  • 3:28 - 3:32
    הם בסיס ליצירותיהם.
  • 3:32 - 3:33
    הם אולי יכולים לסבול פסל או שניים,
  • 3:33 - 3:35
    אבל זהו בערך.
  • 3:35 - 3:38
    ועבור מפתחים, הם אידיאליים.
  • 3:38 - 3:41
    אין שום דבר להשקות, אין מה לתחזק,
  • 3:41 - 3:45
    ואין צורך לדאוג לאנשים לא רצויים.
  • 3:45 - 3:48
    אבל אתם לא חושבים שזה בזבוז?
  • 3:48 - 3:51
    עבורי, להפוך למתכננת ערים
  • 3:51 - 3:53
    אמר להיות מסוגלת באמת לשנות את העיר
  • 3:53 - 3:56
    שחייתי ואהבתי אותה.
  • 3:56 - 3:58
    רציתי להיות מסוגלת ליצור מקומות
  • 3:58 - 4:00
    שנותנים לכם את התחושה שיש
  • 4:00 - 4:02
    בפארק פיילי,
  • 4:02 - 4:06
    ולא לאפשר למפתחים לבנות
    כיכרות עגומות כמו זו.
  • 4:06 - 4:08
    אבל במהלך השנים הרבות,
  • 4:08 - 4:10
    למדתי כמה קשה זה
  • 4:10 - 4:13
    ליצור מרחבים ציבוריים מוצלחים, משמעותיים
  • 4:13 - 4:15
    ומהנים.
  • 4:15 - 4:17
    כפי שלמדתי מאבי החורג,
  • 4:17 - 4:19
    הם בהחלט לא קורים בטעות,
  • 4:19 - 4:22
    במיוחד בעיר כמו ניו יורק,
  • 4:22 - 4:25
    שבה מרחב ציבורי צריך
    להילחם עליו מלכתחילה,
  • 4:25 - 4:27
    ואז בכדי לגרום להם להיות מוצלחים,
  • 4:27 - 4:29
    מישהו צריך לחשוב קשה מאוד
  • 4:29 - 4:31
    על כל פרט.
  • 4:31 - 4:35
    עכשיו, מרחבים פתוחים בערים
    הם הזדמנויות.
  • 4:35 - 4:39
    כן, הם הזדמנויות
    להשקעה מסחרית,
  • 4:39 - 4:43
    אבל הם גם הזדמנות לטובת הכלל
  • 4:43 - 4:44
    של העיר,
  • 4:44 - 4:48
    ושתי מטרות אלו לעתים קרובות
    לא מיושרות אחת עם השנייה,
  • 4:48 - 4:50
    ושם מונח הקונפליקט.
  • 4:50 - 4:53
    ההזדמנות הראשונה שהייתי צריכה להלחם
  • 4:53 - 4:56
    עבור שטח ציבורי פתוח גדול
    היה בתחילת שנות השמונים,
  • 4:56 - 4:59
    כשהובלתי צוות של מתכננים
  • 4:59 - 5:02
    במזבלה ענקית שנקראה באטרי פארק סיטי
  • 5:02 - 5:04
    בדרום מנהטן על נהר ההדסון.
  • 5:04 - 5:07
    ושממה חולית זו שכבה עקרה
  • 5:07 - 5:09
    ל 10 שנים,
  • 5:09 - 5:11
    ונאמר לנו, אלא אם כן נמצא מפתח
  • 5:11 - 5:14
    בתוך שישה חודשים, היא תפשוט רגל.
  • 5:14 - 5:16
    אז באנו עם רעיון רדיקלי,
  • 5:16 - 5:18
    כמעט מטורף.
  • 5:18 - 5:20
    במקום לבנות פארק
  • 5:20 - 5:22
    כהשלמה לפיתוח עתידי,
  • 5:22 - 5:24
    למה לא להפוך את המשוואה הזאת
  • 5:24 - 5:27
    ולבנות תחילה מרחב ציבורי פתוח
  • 5:27 - 5:29
    אבל קטן ואיכותי,
  • 5:29 - 5:32
    ולראות אם זה יעשה את ההבדל.
  • 5:32 - 5:36
    לכן יכולנו להרשות לעצמנו
    לבנות רק קטע של שני בלוקים
  • 5:36 - 5:40
    של מה שעתיד להיות
    טיילת באורך 1.6 ק"מ,
  • 5:40 - 5:43
    לכן כל מה שבנינו היה צריך להיות מושלם.
  • 5:43 - 5:46
    אז רק כדי לוודא, אני התעקשתי
  • 5:46 - 5:48
    שנבנה דגם
  • 5:48 - 5:52
    מעץ, בקנה מידה, של המעקה וקיר הים.
  • 5:52 - 5:55
    וכשהתיישבתי על ספסל המבחן
  • 5:55 - 5:58
    עם חול שעדיין הסתחרר סביבי,
  • 5:58 - 6:01
    המעקה פגע בדיוק בגובה העיניים,
  • 6:01 - 6:04
    חוסם את שדה הראייה שלי
    והרס את החוויה שלי
  • 6:04 - 6:06
    על שפת המים.
  • 6:06 - 6:09
    אז אתם רואים,
    פרטים באמת עושים את ההבדל.
  • 6:09 - 6:13
    אבל עיצוב הוא לא רק
    איך משהו נראה,
  • 6:13 - 6:19
    זה איך הגוף שלכם מרגיש
    על המושב במרחב הזה,
  • 6:19 - 6:22
    ואני מאמינה שעיצוב מוצלח
    תמיד תלוי
  • 6:22 - 6:26
    בדיוק בחוויה האינדבידואלית הזאת.
  • 6:26 - 6:30
    בתמונה הזאת, הכל נראה מאוד גמור,
  • 6:30 - 6:33
    אבל קצה הגרניט הזה, המנורות האלה,
  • 6:33 - 6:35
    המשענת של הספסל הזה,
  • 6:35 - 6:36
    העצים בשתילה,
  • 6:36 - 6:39
    וסוגים רבים של מקומות ישיבה
  • 6:39 - 6:42
    היו כולם קרבות קטנים
    שהפכו את הפרוייקט הזה
  • 6:42 - 6:46
    למקום שאנשים רצו להיות בו.
  • 6:46 - 6:50
    עכשיו, זה הוכח כבעל ערך
    20 שנה מאוחר יותר
  • 6:50 - 6:52
    כשמייקל בלומברג ביקש ממני להיות
  • 6:52 - 6:54
    נציבת התכנון שלו
  • 6:54 - 6:56
    ושם אותי אחראית על עיצובה
  • 6:56 - 6:58
    של כל העיר ניו יורק.
  • 6:58 - 7:00
    והוא אמר לי ממש באותו היום,
  • 7:00 - 7:02
    הוא אמר שניו יורק הייתה צפויה
  • 7:02 - 7:05
    לצמוח משמונה לתשעה מליון אנשים.
  • 7:05 - 7:06
    והוא שאל אותי,
  • 7:06 - 7:08
    "אז איפה את הולכת לשים
  • 7:08 - 7:11
    מיליון ניו יורקרים נוספים?"
  • 7:11 - 7:14
    ובכן, לא היו לי שום רעיונות.
  • 7:14 - 7:17
    עכשיו, אתם יודעים שניו יורק
  • 7:17 - 7:19
    מציבה משיכת מהגרים כערך גבוה,
  • 7:19 - 7:22
    אז היינו שמחים על האפשרות של צמיחה,
  • 7:22 - 7:25
    אבל בכנות, לאן אנחנו הולכים לצמוח
  • 7:25 - 7:29
    בעיר שכבר נבנתה עד לגבולות שלה
  • 7:29 - 7:31
    ומוקפת במים?
  • 7:31 - 7:33
    איך אנחנו הולכים למצוא דיור
  • 7:33 - 7:35
    לכל כך הרבה ניו יורקרים חדשים?
  • 7:35 - 7:37
    ואם לא היינו יכולים להתפשט החוצה,
  • 7:37 - 7:39
    שכנראה היה רעיון טוב,
  • 7:39 - 7:42
    היכן אפשר לשים דיור חדש?
  • 7:42 - 7:43
    ומה לגבי מכוניות?
  • 7:43 - 7:47
    העיר שלנו לא יכולה להתמודד עם עוד מכוניות.
  • 7:47 - 7:50
    אז מה אנחנו עמדנו לעשות?
  • 7:50 - 7:54
    אם לא יכולנו להתפשט,
    היינו צריכים לעלות למעלה.
  • 7:54 - 7:55
    ואם היינו צריכים לעלות למעלה,
  • 7:55 - 7:57
    היינו צריכים לעלות למעלה במקומות
  • 7:57 - 7:59
    שאתם לא צריכים מכונית בבעלותכם.
  • 7:59 - 8:02
    אז זה אומר שימוש באחד
    הנכסים הגדולים ביותר שלנו:
  • 8:02 - 8:04
    מערכת התחבורה שלנו.
  • 8:04 - 8:06
    אבל מעולם לא חשבנו
  • 8:06 - 8:08
    איך אנחנו יכולים להפיק את המירב ממנה.
  • 8:08 - 8:11
    אז כאן היתה התשובה לחידה שלנו.
  • 8:11 - 8:15
    אם היינו מתעלים ומפנים
  • 8:15 - 8:17
    כל פיתוח חדש סביב התחבורה,
  • 8:17 - 8:21
    היינו באמת יכולים
    להתמודד עם הגידול באוכלוסייה,
  • 8:21 - 8:22
    חשבנו.
  • 8:22 - 8:25
    אז זאת היתה התוכנית,
  • 8:25 - 8:26
    מה שבאמת היינו צריכים לעשות:
  • 8:26 - 8:29
    היינו צריכים לעשות
    תוכנית בניין עיר (תב"ע) חדשה --
  • 8:29 - 8:33
    ותב"ע היא כלי הרגולציה
    של מתכנן ערים -
  • 8:33 - 8:36
    ובעצם לתכנן מחדש את העיר כולה,
  • 8:36 - 8:38
    למקד היכן יכול להיות פיתוח חדש
  • 8:38 - 8:40
    ולאסור כל התפתחות בכלל
  • 8:40 - 8:42
    בשכונות מוכוונות מכוניות
  • 8:42 - 8:44
    בסגנון פרברי.
  • 8:44 - 8:48
    ובכן, זה היה רעיון שאפתני שלא ייאמן,
  • 8:48 - 8:50
    שאפתני מפני שקהילות
  • 8:50 - 8:54
    היו צריכות לאשר את התוכניות האלה.
  • 8:54 - 8:57
    אז איך התכוונתי לבצע זאת?
  • 8:57 - 9:00
    על ידי הקשבה. אז התחלתי להקשיב.
  • 9:00 - 9:03
    למעשה, אלפי שעות של האזנה
  • 9:03 - 9:05
    רק כדי לבסס אמון.
  • 9:05 - 9:07
    אתם יודעים, קהילות יכולות להגיד
  • 9:07 - 9:09
    אם אתם מבינים או לא את השכונות שלהם.
  • 9:09 - 9:13
    זה לא משהו שאתם יכולים פשוט לזייף.
  • 9:13 - 9:15
    וכך התחלתי ללכת.
  • 9:15 - 9:18
    אני לא יכולה להגיד לכם כמה בלוקים הלכתי,
  • 9:18 - 9:21
    בקייצים לוהטים, בחורפים מקפיאים,
  • 9:21 - 9:23
    שנה אחרי שנה,
  • 9:23 - 9:25
    רק בכדי שאני אוכל להבין
  • 9:25 - 9:27
    את הדי.אנ.איי של כל שכונה
  • 9:27 - 9:30
    ולדעת איך כל רחוב מרגיש.
  • 9:30 - 9:33
    הפכתי לחנונית מומחית אזורים,
  • 9:33 - 9:35
    מוצאת דרכים שבהן התב"ע תוכל להתייחס
  • 9:35 - 9:37
    לחששות של קהילות
  • 9:37 - 9:40
    אז לאט לאט, שכונה אחרי שכונה,
  • 9:40 - 9:41
    בלוק אחרי בלוק,
  • 9:41 - 9:43
    התחלנו להציב מגבלות גובה
  • 9:43 - 9:45
    כך שכל הפיתוח החדש
  • 9:45 - 9:48
    יהיה צפוי וליד תחבורה.
  • 9:48 - 9:50
    במהלך 12 שנים,
  • 9:50 - 9:53
    היינו יכולים לתכנן מחדש
  • 9:53 - 9:55
    124 שכונות,
  • 9:55 - 9:58
    40 אחוז מהעיר,
  • 9:58 - 10:02
    12,500 בלוקים, כך שעכשיו,
  • 10:02 - 10:06
    90 אחוז מכל הפיתוח החדש של ניו יורק
  • 10:06 - 10:08
    נמצא במרחק של 10 דקות
    הליכה מהרכבת התחתית.
  • 10:08 - 10:11
    במילים אחרות, אף אחד
    בביניינים החדשים האלה
  • 10:11 - 10:13
    לא היה צריך מכונית בבעלותו.
  • 10:13 - 10:17
    ובכן, הכנת התוכניות החדשות
    היתה מתישה
  • 10:17 - 10:20
    וסוחטת וחשובה,
  • 10:20 - 10:23
    אבל תב"ע חדשה מעולם לא הייתה המשימה שלי.
  • 10:23 - 10:26
    אתם לא יכולים לראות תב"ע
    ואתם לא יכולים להרגיש תב"ע.
  • 10:26 - 10:28
    המשימה שלי הייתה תמיד ליצור
  • 10:28 - 10:30
    מרחבים ציבוריים נהדרים.
  • 10:30 - 10:34
    אז באזורים אותם ייעדנו
    להתפתחות משמעותית,
  • 10:34 - 10:36
    הייתי נחושה ליצור מקומות
  • 10:36 - 10:39
    שייעשו הבדל בחיי אנשים.
  • 10:39 - 10:41
    כאן אתם רואים את מה שהיה
  • 10:41 - 10:43
    כשלושה קילומטרים של חוף נטוש, עזוב
  • 10:43 - 10:45
    בשכונות של גרינפויינט
  • 10:45 - 10:47
    ווילאמסבורג בברוקלין,
  • 10:47 - 10:50
    בלתי אפשרי להגיע ובלתי אפשרי לשימוש.
  • 10:50 - 10:53
    עכשיו התב"ע כאן היתה מסיבית,
  • 10:53 - 10:56
    לכן הרגשתי חובה ליצור
  • 10:56 - 10:59
    פארקים מפוארים באזורי החוף האלה,
  • 10:59 - 11:02
    וביליתי כמות עצומה של זמן
  • 11:02 - 11:05
    בכל סנטימטר מרובע של תוכניות אלה.
  • 11:05 - 11:07
    רציתי לוודא שיהיו שם
  • 11:07 - 11:09
    שבילים עטורי עצים מהגבעות למים,
  • 11:09 - 11:12
    שיש עצים וצמחיה בכל מקום,
  • 11:12 - 11:16
    וכמובן, המון המון מקומות לשבת.
  • 11:16 - 11:19
    בכנות, לא היה לי מושג איך זה יצא בסוף.
  • 11:19 - 11:21
    הייתי צריכה אמונה.
  • 11:21 - 11:24
    אבל שמתי את כל מה שלמדתי
  • 11:24 - 11:26
    בתוך התוכניות האלה.
  • 11:26 - 11:27
    ואז זה נפתח,
  • 11:27 - 11:31
    ואני חייבת לספר לכם, זה היה מדהים.
  • 11:31 - 11:33
    אנשים הגיעו מכל רחבי העיר
  • 11:33 - 11:34
    בכדי להיות בפארקים האלה.
  • 11:34 - 11:38
    אני יודעת שהם שינו את
    החיים של אנשים שחיו שם,
  • 11:38 - 11:40
    אבל הם גם שינו בעיניי הניו יורקרים את כל הדימוי
  • 11:40 - 11:42
    של העיר שלהם.
  • 11:42 - 11:44
    לעתים קרובות אני מגיעה ורואה אנשים
  • 11:44 - 11:45
    עולים על המעבורת הקטנה הזאת
  • 11:45 - 11:47
    שפועלת כעת בין הרבעים,
  • 11:47 - 11:49
    ואני לא יכולה להגיד לכם מדוע,
  • 11:49 - 11:50
    אבל אני נרגשת לחלוטין
  • 11:50 - 11:52
    מהעובדה שאנשים משתמשים בזה
  • 11:52 - 11:55
    כאילו זה תמיד היה שם.
  • 11:55 - 11:58
    והנה פארק חדש בדרום מנהטן.
  • 11:58 - 12:01
    עכשיו, שפת המים בדרום מנהטן
  • 12:01 - 12:04
    הייתה בלגן שלם לפני 9/11.
  • 12:04 - 12:05
    וול סטריט היה למעשה
    מוקף כולו על ידי אדמה
  • 12:05 - 12:08
    כי אתם לא יכולים להגיע
    לשום מקום ליד הקצה הזה.
  • 12:08 - 12:12
    ואחרי 9/11, בעיר היתה מעט מאוד שליטה.
  • 12:12 - 12:13
    אבל אני חשבתי שאם נלך
  • 12:13 - 12:16
    לחברה לפיתוח מנהטן התחתונה
  • 12:16 - 12:19
    ונקבל את הכסף כדי להשיב את שלושת הקילומטרים
  • 12:19 - 12:20
    של החוף המוזנח
  • 12:20 - 12:22
    אז תהיה לזה השפעה עצומה
  • 12:22 - 12:25
    על בנייתה מחדש של דרום מנהטן.
  • 12:25 - 12:26
    וכך היה.
  • 12:26 - 12:29
    לדרום מנהטן יש סוף סוף חוף ציבורי
  • 12:29 - 12:31
    בכל שלושת הצדדים.
  • 12:31 - 12:34
    אני באמת אוהבת את הפארק הזה.
  • 12:34 - 12:36
    אתם יודעים, מעקות צריכים
    להיות גבוהים יותר עכשיו,
  • 12:36 - 12:39
    לכן אנחנו שמים כסאות בר בקצה,
  • 12:39 - 12:41
    ואתם יכולים להתקרב כל כך למים
  • 12:41 - 12:42
    שאתם למעשה עליהם.
  • 12:42 - 12:44
    ותראו איך המעקה מתרחב
  • 12:44 - 12:46
    ומשתטח, כך שתוכלו להניח את
  • 12:46 - 12:48
    את ארוחת הצהריים שלכם
    או המחשב הנייד שלכם.
  • 12:48 - 12:49
    ואני אוהבת כשאנשים מגיעים לשם
  • 12:49 - 12:51
    ומביטים מעלה ואומרים,
  • 12:51 - 12:55
    "וואו, הנה ברוקלין, והיא כל כך קרובה."
  • 12:55 - 12:58
    אז מה הטריק?
  • 12:58 - 13:00
    איך אתם הופכים פארק
  • 13:00 - 13:03
    למקום שאנשים רוצים להיות בו?
  • 13:03 - 13:06
    ובכן, זה תלוי בכם,
  • 13:06 - 13:09
    לא כמתכנני עיר אלה כאנשים.
  • 13:09 - 13:12
    אתם לא מנצלים את מומחיותכם בעיצוב.
  • 13:12 - 13:16
    אתם מנצלים את אנושיותכם.
  • 13:16 - 13:19
    אני מתכוונת, האם הייתם רוצים ללכת לשם?
  • 13:19 - 13:21
    הייתם רוצים להשאר שם?
  • 13:21 - 13:23
    אתם יכולים להביט פנימה והחוצה משם?
  • 13:23 - 13:26
    האם ישנם עוד אנשים שם?
  • 13:26 - 13:28
    האם זה נראה ירוק וידידותי?
  • 13:28 - 13:31
    האם אתם יכולים למצוא מקום ישיבה משלכם?
  • 13:31 - 13:34
    ובכן עכשיו, בכל רחבי ניו יורק,
  • 13:34 - 13:36
    ישנם מקומות שבהם אתם יכולים
  • 13:36 - 13:38
    למצוא מקום ישיבה משלכם.
  • 13:38 - 13:40
    היכן שהיו אזורי חנייה,
  • 13:40 - 13:43
    מופיעים עכשיו בתי קפה.
  • 13:43 - 13:45
    היכן שעברה התנועה בברודווי,
  • 13:45 - 13:47
    ישנם עכשיו שולחנות וכסאות.
  • 13:47 - 13:50
    היכן שלפני 12 שנים, מדרכה
    ובתי קפה לא היו מורשים,
  • 13:50 - 13:52
    עכשיו הם בכל מקום.
  • 13:52 - 13:55
    אבל להחזיר את המקומות
    האלה לשימוש הציבור
  • 13:55 - 13:56
    לא היה פשוט,
  • 13:56 - 13:59
    ואפילו קשה יותר לשמור אותם במצב הזה.
  • 13:59 - 14:01
    אז עכשיו אני הולכת לספר לכם סיפור
  • 14:01 - 14:05
    על פארק לא שיגרתי שנקרא "היי ליין".
  • 14:05 - 14:07
    ההיי ליין היתה מסילת רכבת מוגבהת.
  • 14:07 - 14:14
    (מחיאות כפיים)
  • 14:14 - 14:16
    ההיי ליין היתה מסילת רכבת מוגבהת.
  • 14:16 - 14:18
    שנסעה דרך שלוש שכונות
  • 14:18 - 14:19
    בצד המערבי של מנהטן,
  • 14:19 - 14:21
    וכשהרכבת הפסיקה לפעול,
  • 14:21 - 14:23
    היא הפכה לנוף בזריעה עצמית,
  • 14:23 - 14:26
    סוג של גינה בשמיים.
  • 14:26 - 14:28
    וכשראיתי את זה לראשונה,
  • 14:28 - 14:31
    בכנות, כשעליתי על הגשר הישן,
  • 14:31 - 14:34
    התאהבתי בו כמו שמתאהבים בבן אדם,
  • 14:34 - 14:35
    בכנות.
  • 14:35 - 14:37
    וכשהתמניתי,
  • 14:37 - 14:39
    שמירה על שני החלקים הראשונים של ההיי ליין
  • 14:39 - 14:42
    מהריסה היה בראש סדר העדיפויות שלי
  • 14:42 - 14:45
    והפרוייקט החשוב ביותר שלי.
  • 14:45 - 14:48
    אני ידעתי שאם יהיה יום שאני לא
  • 14:48 - 14:52
    אדאג לגבי ההיי ליין, הוא היה נהרס.
  • 14:52 - 14:54
    וההיי ליין,
  • 14:54 - 14:56
    למרות שזה ידוע לחברה
  • 14:56 - 14:58
    ופופולרי להדהים,
  • 14:58 - 15:02
    זה המרחב הציבורי השנוי במחלוקת ביותר בעיר.
  • 15:02 - 15:05
    אתם יכולים לראות פארק יפה,
  • 15:05 - 15:07
    אבל לא כולם רואים.
  • 15:07 - 15:10
    אתם יודעים, זאת אמת, אינטרסים מסחריים
  • 15:10 - 15:13
    תמיד יקראו תיגר נגד מרחב ציבורי.
  • 15:13 - 15:15
    אתם יכולים להגיד,
  • 15:15 - 15:17
    "כמה הוא נפלא מפני שיותר
  • 15:17 - 15:19
    מ-4 מיליון אנשים מגיעים מכל רחבי העולם
  • 15:19 - 15:21
    כדי לבקר בהיי ליין."
  • 15:21 - 15:25
    ובכן, יזם רואה רק דבר אחד: לקוחות.
  • 15:25 - 15:28
    היי, למה לא לעקור את הצמחיה הזאת
  • 15:28 - 15:30
    ולשים חנויות בכל רחבי ההיי ליין?
  • 15:30 - 15:32
    האם זה לא יהיה מעולה
  • 15:32 - 15:34
    והאם זה לא אומר הרבה יותר כסף לעיר?
  • 15:34 - 15:37
    ובכן, לא, זה לא יהיה מעולה.
  • 15:37 - 15:40
    זה יהיה קניון ולא פארק.
  • 15:40 - 15:47
    (מחיאות כפיים)
  • 15:47 - 15:49
    ואתם יודעים מה, אולי זה רק אומר
  • 15:49 - 15:51
    יותר כסף עבור העיר,
  • 15:51 - 15:55
    אבל עיר צריכה להסתכל על העתיד,
  • 15:55 - 15:58
    העתיד לטובת הכלל.
  • 15:58 - 16:02
    לאחרונה, הקטע האחרון של ההיי ליין,
  • 16:02 - 16:03
    החלק השלישי של ההיי ליין,
  • 16:03 - 16:05
    החלק האחרון של ההיי ליין,
  • 16:05 - 16:08
    כבר נלחם נגד אינטרסים של מפתחים,
  • 16:08 - 16:10
    היכן שחלק מהמפתחים המובילים בעיר
  • 16:10 - 16:13
    בונים יותר מ 1.5 מיליון מטר מרובעים
  • 16:13 - 16:15
    בחצרות של ההדסון.
  • 16:15 - 16:17
    והם באו אלי והציעו
  • 16:17 - 16:20
    שהם "יפרקו באופן זמני"
  • 16:20 - 16:22
    את החלק השלישי והאחרון.
  • 16:22 - 16:25
    אולי ההיי ליין לא התאים להם
  • 16:25 - 16:28
    לתדמית של עיר גורדי שחקים נוצצת
  • 16:28 - 16:29
    על גבעה.
  • 16:30 - 16:32
    אולי זה פשוט עמד בדרך שלהם.
  • 16:32 - 16:34
    אבל בכל מקרה, זה לקח תשעה חודשים
  • 16:34 - 16:37
    של משא ומתן יומי ללא הפסקה
  • 16:37 - 16:39
    כדי שסוף סוף נקבל את ההסכם החתום
  • 16:39 - 16:41
    לאסור את הריסתו,
  • 16:41 - 16:45
    וזה היה רק לפני שנתיים.
  • 16:45 - 16:47
    אז אתם רואים, לא משנה כמה פופולארי
  • 16:47 - 16:50
    ומוצלח יכול להיות מרחב ציבורי,
  • 16:50 - 16:52
    לעולם לא ניתן לקחת אותו כמובן מאליו.
  • 16:52 - 16:55
    מרחבים ציבוריים תמיד -- זהו זה שמור --
  • 16:55 - 16:59
    מרחבים ציבוריים תמיד צריכים
    אלופים על המשמר,
  • 16:59 - 17:02
    לא רק כדי לדרוש אותם
    בתחילת הדרך לשימוש ציבורי,
  • 17:02 - 17:06
    אלא לעצב אותם לאנשים המשתמשים בהם,
  • 17:06 - 17:08
    אז כדי לשמור אותם כדי להבטיח
  • 17:08 - 17:10
    שהם עבור כולם,
  • 17:10 - 17:12
    שהם לא מושחתים, פולשים,
  • 17:12 - 17:15
    ננטשים או מתעלמים מהם.
  • 17:15 - 17:17
    אם יש איזשהו שיעור
  • 17:17 - 17:20
    שלמדתי בחיי כמתכננת ערים,
  • 17:20 - 17:23
    זה שלמרחבים ציבוריים יש כח.
  • 17:23 - 17:27
    זה לא רק מספר האנשים המשתמשים בהם,
  • 17:27 - 17:28
    זה אפילו המספר היותר גדול של אנשים
  • 17:28 - 17:31
    שמרגישים טוב יותר עם העיר שלהם
  • 17:31 - 17:34
    רק מעצם הידיעה שהם שם.
  • 17:34 - 17:37
    מרחבים ציבוריים יכולים לשנות
    את הדרך שבה אתם חיים בעיר,
  • 17:37 - 17:39
    איך אתם מרגישים עם עיר,
  • 17:39 - 17:43
    אם אתם בוחרים עיר על פני אחרת,
  • 17:43 - 17:46
    ומרחבים ציבוריים הם אחת
    מהסיבות הכי חשובות
  • 17:46 - 17:49
    שבגללן אתם נשארים בעיר.
  • 17:49 - 17:51
    אני מאמינה שעיר מוצלחת
  • 17:51 - 17:54
    היא כמו מסיבה נהדרת.
  • 17:54 - 17:58
    אנשים נשארים כי הם נהנים.
  • 17:58 - 18:00
    תודה לכם.
  • 18:00 - 18:06
    (מחיאות כפיים)
  • 18:06 - 18:10
    תודה לכם. (מחיאות כפיים)
Title:
איך מרחבים ציבוריים גורמים לערים לעבוד
Speaker:
אמנדה בורדן
Description:

יותר מ -8 מיליון בני אדם הצטופפו יחד כדי לחיות בעיר ניו יורק.
מה עושה את זה אפשרי? בחלקו, זה המרחבים הציבורים הנפלאים של העיר - מפארקים זעירים לטיילות חוף ארוכות - שבהם אנשים יכולים לטייל ולשחק.

אמנדה בורדן עוזרת לתכנן חלק מהחללים הציבוריים החדשים ביותר של העיר, ששאבה מניסיונה, באופן מפתיע, כמומחית להתנהגות בעלי חיים.
היא חולקת את האתגרים הבלתי צפויים של תכנון פארקים שאנשים אוהבים - ולמה זה חשוב.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
18:28

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.