Return to Video

פרוייקט של שלום, מצויר על 50 בניינים

  • 0:01 - 0:04
    אז כשהחלטתי ליצור יצירת אמנות
    במנשיאת נאסר,
  • 0:04 - 0:07
    השכונה של אוספי הזבל של קהיר,
  • 0:07 - 0:09
    מעולם לא חשבתי שהפרוייקט הזה יהיה
  • 0:09 - 0:12
    החוויה האנושית הכי מדהימה שתהיה לי בחיי.
  • 0:13 - 0:15
    כאמן, היו לי כוונות הומניסטיות
  • 0:15 - 0:18
    ליפות את השכונה הענייה והמוזנחת
  • 0:18 - 0:23
    בהבאת אמנות לתוכה ובתקווה
    להאיר אור על הקהילה המבודדת הזו.
  • 0:24 - 0:28
    הפעם הראשונה ששמעתי
    על הקהילה הנוצרית הקופטית
  • 0:28 - 0:33
    היהה ב 2009 כשהרשויות המצריות
    תחת משטר חוסני מוברק
  • 0:33 - 0:39
    החליטו לשחוט 300,000 חזירים
    באמתלה של נגיף ה H1N1.
  • 0:40 - 0:41
    במקור, הם מגדלי חזירים.
  • 0:42 - 0:45
    החזירים שלהם וחיות אחרות
    מוזנות בפסולת אורגנית
  • 0:45 - 0:47
    שהם אוספים על בסיס יום יומי.
  • 0:47 - 0:48
    אירוע זה הרג את מקור הפרנסה שלהם.
  • 0:49 - 0:53
    הפעם הראשונה שנכנסתי למנשייאת נאסר,
    הרגשתי כמו במבוך.
  • 0:53 - 0:56
    חיפשתי את המנזר
    של רחוב סנט סימון על הר מוקטאן.
  • 0:56 - 0:59
    אז אתם הולכים ימינה, אז ישר,
    אז שוב ימינה, ושמאלה
  • 0:59 - 1:01
    כדי להגיע עד למעלה.
  • 1:01 - 1:06
    אבל כדי להגיע לשם,
    אתם חייבים להתחמק מהמשאיות שעמוסות בזבל
  • 1:06 - 1:07
    ולעשות סלאלום בין הטוקטוקים,
  • 1:07 - 1:10
    הרכבים המהירים ביותר שנעים בשכונה.
  • 1:11 - 1:14
    הריח של הזבל שמורד מהמשאיות האלו היה חזק,
  • 1:14 - 1:18
    והרעש של התנועה היה חזק ומשתלט.
  • 1:18 - 1:22
    הוסיפו לזה את הצלצול שנוצר
    על ידי המגרסות במחסנים האלו לאורך הדרך.
  • 1:23 - 1:27
    מבחוץ זה נראה כאוטי,
    אבל הכל מאורגן להפליא.
  • 1:29 - 1:31
    הזראיב, כך הם קוראים לעצמם,
  • 1:31 - 1:33
    מה שאומר מגדלי החזירים,
  • 1:33 - 1:35
    אספו את הזבל בקהיר
  • 1:35 - 1:38
    ומיינו אותו בשכונה שלהם במשך עשורים.
  • 1:38 - 1:40
    הם פיתחו את אחת המערכות הכי יעילות
  • 1:40 - 1:43
    והרווחיות ביותר על פני הפלנטה.
  • 1:43 - 1:48
    ועדיין, המקום הזה נתפש כמלוכלך,
    מוקצה ומופרד
  • 1:48 - 1:50
    בגלל השיוך שלהם לזבל.
  • 1:51 - 1:54
    אז הרעיון הראשוני שלי
    היה ליצור יצירה אנמורפית,
  • 1:54 - 1:57
    יצירה שאתם יכולים לראות מנקודת מבט אחת.
  • 1:57 - 2:01
    רציתי לאתגר את עצמי אמנותית
    על ידי ציור על מספר בניינים
  • 2:01 - 2:06
    ושזה יהיה נראה רק מנקודה אחת על הר מוקטאן.
  • 2:06 - 2:09
    הר מוקטאן הוא הגאווה של הקהילה.
  • 2:09 - 2:11
    שם הם בנו את מנזר סנט סימון,
  • 2:11 - 2:17
    כנסיית מערה בת 10,000 מושבים
    שהם חצבו לתוך ההר עצמו.
  • 2:17 - 2:21
    אז בפעם הראשונה שעמדתי על ראש ההר
  • 2:21 - 2:23
    והבטתי בשכונה,
  • 2:23 - 2:26
    שאלתי את עצמי, איך אני אצליח
    לשכנע את כל בעלי הבתים האלה
  • 2:26 - 2:28
    לתת לי לצבוע את הבתים שלהם?
  • 2:28 - 2:29
    ואז מאגד הגיע.
  • 2:29 - 2:32
    מאגד הוא מדריך מהכנסיה.
  • 2:32 - 2:36
    הוא אמר לי שהאדם היחיד
    שאני צריך לשכנע היה האב סמאן,
  • 2:36 - 2:38
    שהוא מנהיג הקהילה.
  • 2:38 - 2:42
    אבל כדי לשכנע את האב סמאן,
    הייתי צריך לשכנע את מריו,
  • 2:42 - 2:45
    שהוא האמן הפולני שעבר לקהיר לפני 20 שנה
  • 2:45 - 2:49
    ויצר את כל האמנות של כנסיית המערה.
  • 2:49 - 2:52
    אני באמת מודה למריו.
    הוא היה גורם מפתח לפרוייקט הזה.
  • 2:52 - 2:55
    הוא הצליח לארגן לי פגישה עם האב סמאן,
  • 2:55 - 2:56
    ולמרבה ההפתעה, הוא אהב את הרעיון שלי.
  • 2:56 - 2:59
    הוא שאל אותי איפה ציירתי לפני כן
  • 2:59 - 3:00
    ואיך אני אגרום לזה לקרות.
  • 3:00 - 3:03
    והוא היה מודאג במיוחד ממה שעמדתי לכתוב.
  • 3:05 - 3:07
    בכל עבודה שאני יוצר, אני כותב מסרים
  • 3:07 - 3:09
    עם הסגנון שלי של קליגרפיה ערבית.
  • 3:09 - 3:12
    אני דואג שהמסרים האלה
    רלוונטיים למקום בו אני מצייר
  • 3:12 - 3:14
    אבל יש להם את המימד האוניברסלי הזה,
  • 3:14 - 3:17
    כך שכל אחד מסביב לעולם יוכל להתחבר אליהם.
  • 3:18 - 3:19
    אז עבור מנשייאת נאסר,
  • 3:19 - 3:24
    החלטתי לכתוב בערבית את המילים
    של סנט את'נסיוס מאלכסנדריה,
  • 3:24 - 3:26
    בישופ קופטי מהמאה השלישית,
  • 3:26 - 3:30
    שאמר: (ערבית),
  • 3:30 - 3:31
    שמשמעו באנגלית,
  • 3:31 - 3:34
    "כל מי שרוצה לראות את אור היום בברור
  • 3:34 - 3:35
    צריך ראשית לשפשף את העיניים."
  • 3:36 - 3:38
    זה היה באמת חשוב לי
  • 3:38 - 3:40
    שהקהילה תרגיש מחוברת למילים.
  • 3:41 - 3:44
    ועבורי הציטוט הזה שיקף בצורה מושלמת
    את הרוח של הפרוייקט.
  • 3:44 - 3:47
    אז האב סמאן ברך את הפרוייקט,
  • 3:47 - 3:50
    והאישור שלו הביא את כל התושבים להשתתף.
  • 3:51 - 3:55
    מאות ליטרים של צבע,
    שתיים עשר מעליות ידניות,
  • 3:55 - 3:57
    כמה נסיעות לקהיר וחזרה,
  • 3:57 - 4:01
    צוות חזק ומוצק מצרפת, צפון אפריקה,
    המזרח התיכון וארצות הברית,
  • 4:01 - 4:05
    ואחרי שנה של תכנון ולוגיסטיקה, היינו פה,
  • 4:05 - 4:07
    הצוות שלי וכמה חברים מהקהילה המקומית
  • 4:07 - 4:11
    יוצרים יצירה שתתפרש על יותר מ 50 בניינים,
  • 4:11 - 4:14
    כמה ממלאים את החלל של הקליגרפיה
  • 4:14 - 4:15
    שאני עובר עליה עם צבעים.
  • 4:15 - 4:18
    פה קצת כחול, שם קצת צהוב, שם קצת כתום.
  • 4:18 - 4:20
    כמה אחרים נשאו כמה שקי חול
  • 4:21 - 4:22
    ושמו אותם בראש הבניינים
  • 4:22 - 4:24
    כדי להחזיק את המעליות הידניות האלו,
  • 4:24 - 4:27
    וכמה אחרים הרכיבו ופרקו את אותן מעליות
  • 4:27 - 4:29
    והזיזו אותן בין הבניינים השונים.
  • 4:30 - 4:32
    בתחילת הפרוייקט,
  • 4:32 - 4:36
    מספרתי את כל הבניינים האלה על האיור שלי,
  • 4:36 - 4:38
    ולא היתה אינטראקציה אמיתית עם הקהילה.
  • 4:38 - 4:40
    אנשים לא הבינו את הפואנטה של כל זה.
  • 4:40 - 4:45
    אבל די מהר, מספרי הבניינים האלה
    הפכו לשמות משפחה.
  • 4:45 - 4:47
    הבניין הראשון היה הבית של דוד איברהים.
  • 4:48 - 4:50
    דוד איברהים הוא כזה בן אדם נלהב.
  • 4:50 - 4:52
    הוא תמיד היה שר וסיפר בדיחות,
  • 4:52 - 4:57
    והבת שלו ובניו הצילו אותי מהשור שלו
  • 4:57 - 4:59
    שרצה לתקוף אותי בקומה הרביעית.
  • 4:59 - 5:00
    (צחוק)
  • 5:00 - 5:04
    למעשה, השור ראה אותי מהחלון ויצא למרפסת.
  • 5:04 - 5:05
    (צחוק)
  • 5:05 - 5:06
    כן.
  • 5:10 - 5:12
    דוד איברהים תמיד בילה על המרפסת
  • 5:12 - 5:14
    ודיבר איתי בזמן שצבעתי.
  • 5:14 - 5:18
    אני זוכר אותו אומר
    שהוא לא עלה להר כבר 10 שנים,
  • 5:18 - 5:20
    ושהוא אף פעם לא לקח יום חופש.
  • 5:20 - 5:24
    הוא אמר שאם הוא יפסיק לעבוד,
    מי יעצור את הזבל?
  • 5:24 - 5:27
    אבל למרבה הפלא, בסוף הפרוייקט,
  • 5:27 - 5:30
    הוא הגיע עד להר כדי להביט ביצירה.
  • 5:30 - 5:33
    הוא היה ממש גאה לראות את הבית שלו צבוע,
  • 5:33 - 5:37
    והוא אמר שהפרוייקט הזה היה
    פרוייקט של שלום --
  • 5:38 - 5:40
    סליחה --
  • 5:41 - 5:44
    (מחיאות כפיים)
  • 5:54 - 5:56
    תודה לכם.
  • 5:56 - 6:01
    הוא אמר שזה היה פרוייקט של שלום ואחדות
  • 6:01 - 6:03
    ושהוא חיבר בין אנשים.
  • 6:04 - 6:07
    אז התפישה שלו כלפי הפרוייקט השתנתה,
  • 6:07 - 6:11
    והתפישה שלי כלפי הקהילה גם השתנתה,
  • 6:11 - 6:13
    וכלפי מה שהם עושים.
  • 6:13 - 6:17
    כל הזבל שכולם נגעלים ממנו הוא לא שלהם.
  • 6:17 - 6:19
    הם רק עובדים ממנו.
  • 6:19 - 6:22
    למעשה, הם לא חיים בזבל. הם חיים מהזבל.
  • 6:22 - 6:24
    אז התחלתי לפקפק בעצמי ותהיתי
  • 6:24 - 6:28
    מה היתה המטרה האמיתית של כל הפרוייקט הזה?
  • 6:28 - 6:32
    זה לא נגע לייפוי מקום
    על ידי הבאת אמנות אליו.
  • 6:32 - 6:35
    זה נגע להחלפת נקודת מבט ופתיחת דיאלוג
  • 6:35 - 6:39
    על החיבור שיש לנו
    עם קהילות שאנחנו לא מכירים.
  • 6:40 - 6:41
    אז יום אחרי יום,
  • 6:41 - 6:43
    מעגל הקליגרפיה קיבל צורה,
  • 6:43 - 6:47
    ותמיד התרגשנו לחזור להר להביט ביצירה.
  • 6:47 - 6:50
    ולעמוד בדיוק בנקודה הזו
    כל יום גרמה לי להבין
  • 6:50 - 6:53
    את הסמליות מאחורי היצירה האנאמורפית.
  • 6:53 - 6:55
    אם אתם רוצים לראות
    את התמונה המקורית של מישהו,
  • 6:55 - 6:57
    אולי אתם צריכים לשנות את זווית הראיה שלכם.
  • 6:58 - 7:00
    היו ספקות וקשיים,
  • 7:00 - 7:02
    כמו פחד ולחץ.
  • 7:02 - 7:04
    זה לא היה פשוט לעבוד בכאלה סביבות,
  • 7:04 - 7:06
    לפעמים כשיש חזירים מתחתכם כשאתם צובעים
  • 7:06 - 7:09
    או לטפס על ערמה של זבל כדי להגיע למעלית.
  • 7:09 - 7:12
    אבל כולנו התגברנו על הפחד של הגבהים,
    המעליות המתנדנדות,
  • 7:12 - 7:13
    העצמה של הריח
  • 7:13 - 7:16
    וגם הלחץ של לא לסיים בזמן.
  • 7:16 - 7:19
    אבל האדיבות של כך האנשים האלה
    גרמה לנו לשכוח הכל.
  • 7:20 - 7:24
    בניין מספר 3 היה בית
    של דוד בקהיט ודודה פרידה.
  • 7:24 - 7:27
    במצרית, יש להם ביטוי שאומר, "אחסן נאס,"
  • 7:27 - 7:29
    שמשמעו "האנשים הכי טובים."
  • 7:29 - 7:30
    הם היו האנשים הכי טובים.
  • 7:30 - 7:33
    היינו לוקחים את ההפסקה שלנו
    מול הבתים שלהם,
  • 7:33 - 7:35
    וכל הילדים של השכונה
  • 7:35 - 7:37
    היו מצטרפים אלינו.
  • 7:37 - 7:41
    התרשמתי ונדהמתי מהילדים של מנשייאת נאסר.
  • 7:41 - 7:45
    במשך הימים הראשונים,
    הם תמיד סרבו לכל מה שהצענו להם,
  • 7:45 - 7:47
    אפילו חטיפים ומשקאות.
  • 7:47 - 7:49
    אז שאלתי את דודה פרידה, "למה זה?"
  • 7:49 - 7:53
    והיא אמרה לי שהם מלמדים
    את הילדים שלהם לסרב לכל דבר
  • 7:53 - 7:55
    ממישהו שהם לא מכירים
  • 7:55 - 7:58
    בגלל שאולי האדם הזה צריך את זה יותר מהם.
  • 7:59 - 8:03
    אז בדיוק בנקודה הזו הבנתי למעשה
  • 8:03 - 8:05
    שקהילת זאריב היתה ההקשר האידיאלי
  • 8:05 - 8:07
    להעלות את נושא התפישה.
  • 8:07 - 8:11
    אנחנו צריכים לתשאל
    את רמה הגישה המוטעית שלנו
  • 8:11 - 8:13
    ושיפוט שיכול להיות לנו כחברה
  • 8:13 - 8:16
    על הקהילות שמבוסס על ההבדלים בינהן.
  • 8:17 - 8:20
    אני זוכר איך התעכבנו
    על הבית של דוד איברהים
  • 8:20 - 8:23
    כשהחזירים שלו שגדלים על הגג
  • 8:23 - 8:25
    אכלו את שקי החול שהחזיק את המעליות.
  • 8:25 - 8:27
    (צחוק)
  • 8:28 - 8:31
    הבית של דוד בקהיט ודודה פארידה
  • 8:31 - 8:32
    היה סוג של של נקודת מפגש.
  • 8:32 - 8:34
    כולים היו מתאספים שם.
  • 8:34 - 8:36
    אני חושב שזה מה שדוד איברהים התכוון
  • 8:36 - 8:39
    כשהוא אמר שזה היה פרוייקט של שלום ואחדות,
  • 8:39 - 8:42
    בגלל שאני באמת מרגיש שאנשים התאחדו.
  • 8:42 - 8:45
    כולם ברכו אותנו עם חיוך, הציעו לנו שתיה
  • 8:46 - 8:50
    או הזמינו אותנו לבתיהם לארוחה.
  • 8:50 - 8:53
    לפעמים, אתם בקומה הראשונה של הבניין,
  • 8:53 - 8:55
    ומישהו פותח את החלון ומציע לכם תה.
  • 8:55 - 8:58
    ואז אותו הדבר קורה בקומה השניה.
  • 8:58 - 9:00
    ואתם ממשיכים לעלות כל הדרך למעלה.
  • 9:00 - 9:01
    (צחוק)
  • 9:01 - 9:02
    (מחיאות כפיים)
  • 9:02 - 9:05
    אני חושב שמעולם לא שתיתי
    כל כך הרבה תה כמו ששתיתי במצרים.
  • 9:05 - 9:07
    (צחוק)
  • 9:07 - 9:09
    ולהיות כנה איתכם,
    היינו יכולים לסיים מוקדם יותר,
  • 9:09 - 9:13
    אבל אני חושב שזה לקח לנו שלושה שבועות
    בגלל כל הפסקות התה האלו.
  • 9:13 - 9:14
    (צחוק)
  • 9:17 - 9:20
    במצריים, יש להם ביטוי נוסף,
    שהוא "נאווארטונה,"
  • 9:20 - 9:22
    שמשמעו, "הבאת את האור אלינו."
  • 9:23 - 9:26
    במאנשייט נאסר הם תמיד אמרו לנו את זה.
  • 9:26 - 9:28
    הקליגרפיה, למעשה --
  • 9:28 - 9:32
    השתמשתי בצבע זוהר בחושך לקליגרפיה
  • 9:32 - 9:37
    אז בסוף הפרוייקט,
    שכרנו כמה זרקורים של אור אולטרה סגול
  • 9:37 - 9:39
    והארנו את כל השכונה,
  • 9:39 - 9:40
    והפתענו את כולם מסביב.
  • 9:40 - 9:42
    רצינו להגיד להם
  • 9:42 - 9:44
    שהם אלה שהביאו אור לנו.
  • 9:46 - 9:49
    (מחיאות כפיים)
  • 9:57 - 10:01
    קהילת הזאריב, מורכבת מאנשים חזקים,
    כנים ועובדים קשה,
  • 10:01 - 10:03
    והם יודעים את הערך שלהם.
  • 10:03 - 10:05
    האנשים של קהיר קוראים להם "הזאבלין,"
  • 10:05 - 10:07
    שמשמעותו "האנשים של הזבל,"
  • 10:07 - 10:10
    אבל באופן אירוני, האנשים של מאנשייט נאסר
  • 10:10 - 10:12
    קוראים לאנשי קהיר הזאבלין.
  • 10:12 - 10:15
    הם אומרים, הם אלה שמייצרים את הזבל, לא הם.
  • 10:15 - 10:16
    (צחוק)
  • 10:16 - 10:17
    (מחיאות כפיים)
  • 10:17 - 10:20
    המטרה היתה להשאיר משהו לקהילה הזו,
  • 10:20 - 10:23
    אבל אני מרגיש שהם אלה שהשאירו משהו בחיינו.
  • 10:23 - 10:25
    אתם יודעים, פרוייקט האמנות היה רק אמתלה
  • 10:25 - 10:27
    לחוויה האנושית המדהימה הזו.
  • 10:27 - 10:29
    היצירה בנקודה מסויימת תעלם, תתאדה,
  • 10:29 - 10:32
    ולמעשה יש מישהו שבונה קומה שניה
  • 10:32 - 10:34
    מול הבית של דוד איברהים,
  • 10:34 - 10:35
    כך שזה מכסה חלק מהציור,
  • 10:36 - 10:38
    אז אני אולי אצטרך לחזור ולצבוע עליו.
  • 10:38 - 10:39
    (צחוק)
  • 10:39 - 10:41
    זה נגע לנסיון,
  • 10:41 - 10:42
    ולסיפור,
  • 10:42 - 10:43
    לרגע.
  • 10:45 - 10:46
    מהרחובות של השכונות,
  • 10:46 - 10:48
    הציורים מופיעים כחלקים,
  • 10:48 - 10:50
    מבודדים אחד מהשני,
  • 10:50 - 10:51
    עומדים לבדם.
  • 10:51 - 10:53
    אבל מחוברים עם סימן הקליגפיה
  • 10:54 - 10:57
    שהיום מגלה את המסר החזק
    שאנחנו צריכים לחשוב עליו
  • 10:57 - 10:59
    לפני שאנחנו רוצים לשפוט מישהו.
  • 11:00 - 11:02
    כל מי שרוצה לראות את אור השמש בברור
  • 11:02 - 11:03
    צריך לנגב את עיניו קודם.
  • 11:04 - 11:05
    תודה לכם.
  • 11:05 - 11:13
    (מחיאות כפיים)
Title:
פרוייקט של שלום, מצויר על 50 בניינים
Speaker:
אל סיד
Description:

אל סיד מאחד קליגרפיה ערבית עם גרפיטי כדי לצבוע מסרים צבעוניים ומסתלסלים של תקווה ושלום על בניינים מטוניס לפריז. האמן ועמית TED חולק את הסיפור של הפרוייקט הכי שאפתני שלו עד כה: ציור קיר שמצוייר על פני 50 בניינים במנשייאת נאסר, שכונה של קהיר, מצריים, שיכול להיראות במלואו רק מההר הסמוך.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
11:26

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.