ג'האן נאוג'אים מעודדת יום גלובלי של סרטים
-
0:00 - 0:04אתם זוכרים שהייתם ילדים קטנים
-
0:04 - 0:07והחברים שלכם שאלו אתכם אם שד היה שואל --
-
0:07 - 0:10נותן לכם משאלה אחת בעולם, מה היא היתה?
-
0:10 - 0:14ואני תמיד עניתי, "אז, הייתי רוצה לבקש --
-
0:14 - 0:17שתהייה לי החכמה לדעת בדיוק מה לבקש."
-
0:17 - 0:19ובכן, אז תדפקו כי תדעו מה לבקש
-
0:19 - 0:21והשתמשתם במשאלה.
-
0:21 - 0:24ועכשיו, מאחר ויש לנו משאלה אחת -- בניגוד לשנה שעברה בה היו להם שלוש משאלות --
-
0:24 - 0:26אני לא עומדת לבקש את זה.
-
0:26 - 0:31אז הבה נגיע למה שאני רוצה, שזה שלום עולמי.
-
0:31 - 0:33ואני יודעת מה אתם חושבים.
-
0:33 - 0:35אתם חושבים, הילדה המסכנה שם למעלה --
-
0:35 - 0:37היא חושבת שהיא מלכת יופי.
-
0:37 - 0:40היא לא. היא בפרס TED.
-
0:40 - 0:45אבל אני -- אז -- אבל אני באמת חושבת שזה הגיוני,
-
0:45 - 0:49ואני חושבת שהשלב הראשון לשלום עולמי היא שאנשים יפגשו אחד את השני.
-
0:49 - 0:52פגשתי אנשים רבים במשך השנים
-
0:52 - 0:54וצילמתי חלק מהם --
-
0:54 - 0:58החל ממנהל דוט-קום בניו יורק שרצה להשתלט על העולם
-
0:58 - 1:01לקצין עיתונות צבאי בקטאר
-
1:01 - 1:03שרצה לא להשתלט על העולם.
-
1:03 - 1:06אם ראיתם את הסרט "חדר מלחמה" שנשלח,
-
1:06 - 1:08תבינו מעט למה. תודה רבה.
-
1:08 - 1:09(מחיאות כפיים)
-
1:09 - 1:11וואו! חלק מכם ראו אותו.
-
1:11 - 1:13זה נהדר. זה נפלא.
-
1:13 - 1:18אז בעיקרון מה שהייתי רוצה לדבר עליו היום
-
1:18 - 1:21הוא הדרך בה אנשים מטיילים,
-
1:21 - 1:25לפגוש אנשים בדרך שונה מאשר --
-
1:25 - 1:28מפני שאתם לא יכולים לנסוע בכל העולם באותו זמן.
-
1:28 - 1:33ולפני הרבה זמן -- ובכן, בערך לפני 40 שנה,
-
1:33 - 1:37לאמי היה סטודנטית מחילופי סטודנטים.
-
1:37 - 1:39ואני אראה לכם שקופיות של הסטודנטית.
-
1:39 - 1:41זאת דונה.
-
1:41 - 1:44זו דונה בפסל החירות.
-
1:44 - 1:48זו אימי ודודה מלמדים את דונה איך לרכב על אופניים.
-
1:48 - 1:51זו דונה אוכלת גלידה.
-
1:51 - 1:58וזו דונה מלמדת את דודתי איך לרקוד ריקוד פיליפיני.
-
1:58 - 2:00עכשיו אני באמת חושבת שכהעולם נעשה קטן יותר,
-
2:00 - 2:03זה נעשה יותר ויותר חשוב שנלמד את צעדי הריקוד אחד של השני,
-
2:03 - 2:05שנפגוש אחד את שני, שנכיר אחד את שני,
-
2:05 - 2:09אנחנו מסוגלים להבין דרך לחצות גבולות,
-
2:09 - 2:12להבין אחד את השני, להבין את התקוות והחלומות של אנשים,
-
2:12 - 2:14מה גורם להם לצחוק ולבכות.
-
2:14 - 2:17ואני יודעת שלא כולנו יכולים להשתתף בתוכניות חילופים,
-
2:17 - 2:19ואני לא יכולה להכריח כל אחד לנסוע.
-
2:19 - 2:21כבר דיברתי על זה עם כריס ואיימי,
-
2:21 - 2:23והם אמרו שיש בעיה עם זה.
-
2:23 - 2:26אתם לא יכולים להכריח אנשים להיות חופשיים, ואני תומכת בזה לחלוטין.
-
2:26 - 2:28אז אנחנו לא מכריחים אנשים לנסוע.
-
2:28 - 2:30אבל אני רוצה לדבר על עוד דרך לטייל
-
2:30 - 2:34שלא מצריכה מטוס או אניה,
-
2:34 - 2:39אלא רק מצריכה מצלמת קולנוע, מקרן ומסך.
-
2:39 - 2:44ועל זה אני עומדת לדבר היום.
-
2:44 - 2:46התבקשתי לדבר מעט
-
2:46 - 2:48על המקום ממנו אני מגיעה,
-
2:48 - 2:51וקמרון, אני לא יודעת איך הצלחת לצאת מזה,
-
2:51 - 2:56אבל אני חושבת שבניית גשרים חשובה לי
-
2:56 - 2:58בגלל המקום ממנו אני מגיעה.
-
2:58 - 3:01אני בת של אם אמריקאית
-
3:01 - 3:04ואב מצרי לבנוני סורי.
-
3:04 - 3:09אז אני מוצר חי של שתי תרבויות שהתחברו.
-
3:09 - 3:10לא משחק מילים.
-
3:10 - 3:11וגם נקראתי --
-
3:11 - 3:15כאמריקאית מצרית לבנונית סורית עם שם פרסי --
-
3:15 - 3:17משבר השלום במזרח התיכון.
-
3:17 - 3:21אז אולי הצילום שלי היה דרך כלשהי
-
3:21 - 3:25לאחד את שני צידי משפחתי,
-
3:25 - 3:29דרך לקחת את העולמות איתי, דרך לספר סיפורים ויזואלית.
-
3:30 - 3:32זה די התחיל בדרך הזו,
-
3:32 - 3:35אבל אני חושבת שבאמת הבנתי את כוח התמונה
-
3:35 - 3:39כשהלכתי לכפר איסוף הזבל במצריים.
-
3:39 - 3:43כשהייתי בערך בת 16, אימי לקחה אותי לשם.
-
3:44 - 3:46היא מאוד מאמינה בשרות קהילתי
-
3:46 - 3:48והחליטה שזה משהו שאני צריכה לעשות
-
3:48 - 3:53אז הלכתי לשם ופגשתי כמה נשים מדהימות שם.
-
3:53 - 3:56היו אנשים ש -- היה מרכז שם
-
3:56 - 3:58בו הם לימדו אנשים איך לקרוא ולכתוב
-
3:59 - 4:01ולקבל חיסונים נגד מחלות רבות
-
4:01 - 4:03שאפשר לקבל מלמיין זבל.
-
4:03 - 4:05והתחלתי ללמד שם.
-
4:05 - 4:08לימדתי אנגלית, ופגשתי כמה נשים מדהימות שם.
-
4:08 - 4:13פגשתי אנשים שגרים שבעה אנשים בחדר,
-
4:13 - 4:15בקושי יכולים להרשות לעצמם ארוחת ערב,
-
4:15 - 4:18אבל חיים עם כוח הנפש הזה וחוש הומור.
-
4:18 - 4:21ופשוט תכונות מדהימות.
-
4:21 - 4:25נמשכתי לתוך הקהילה הזו והתחלתי לצלם שם.
-
4:25 - 4:32צילמתי חתונות וחברי משפחה מבוגרים,
-
4:32 - 4:34דברים שהם רצו זכרונות מהם.
-
4:35 - 4:38שנתיים אחרי שהתחלתי לצלם,
-
4:39 - 4:43ועידת קהיר על -- ועידת האו"מ על אוכלוסיה ופיתוח
-
4:43 - 4:46ביקשה ממני להראות אותם בועידה.
-
4:46 - 4:49אז הייתי בת 18, מאד התרגשתי.
-
4:49 - 4:54זו היתה התערוכה הראשונה שלי של תמונות וכולן נתלו שם,
-
4:54 - 5:00ואחרי בערך יומיים, הן ירדו חוץ משלוש.
-
5:00 - 5:03אנשים מאוד התרגזו, מאוד כעסו
-
5:03 - 5:06שהראתי את הצדדים המלוכלכים האלה של קהיר,
-
5:06 - 5:10ולמה לא חתכתי את החמור המת מתוך התמונה?
-
5:10 - 5:12וישבתי שם, והייתי מאוד מדוכאת.
-
5:12 - 5:16הבטתי בקיר הגדול והריק עם, אתם יודעים,
-
5:16 - 5:18התמונות הבודדות שהיו, אתם יודעים,
-
5:18 - 5:24תמונות מאוד יפות והייתי כאילו, נכשלתי בזה.
-
5:24 - 5:30אבל הבטתי ברגש החזק הזה ובתחושה החזקה הזו
-
5:30 - 5:33שהגיעה מאנשים שרק ראו תמונות.
-
5:33 - 5:36אני מתכוונת, הייתי כאן, בת 18 קטנה שאף אחד לא הקשיב לה,
-
5:36 - 5:39ופתאום שמתי את התמונות האלה על הקיר
-
5:39 - 5:41והיו ויכוחים, והיה צריך להוריד אותן.
-
5:41 - 5:43ורק ראיתי את כוח של התמונה,
-
5:43 - 5:45וזה היה מדהים.
-
5:45 - 5:48ואני חושבת שהתגובה החשובה ביותר שראיתי שם
-
5:48 - 5:51היתה מאנשים שלעולם לא היו הולכים לכפר הזבל בעצמם,
-
5:51 - 5:55שלעולם לא היו רואים שנפש האדם יכולה לפרוח
-
5:55 - 5:57בתנאים קשים כאלה.
-
5:57 - 5:59ואני חושבת שבנקודה הזו החלטתי
-
5:59 - 6:03שאני רוצה להשתמש בצילום וקולנוע
-
6:03 - 6:08כדי איכשהו לגשר על הפערים, לגשר בין התרבויות, לחצות גבולות.
-
6:08 - 6:14אז זה מה שגרם לי בעצם להתחיל.
-
6:14 - 6:18עבדתי קצת בMTV, עשיתי סרט שנקרא סטארטאפ.קום,
-
6:18 - 6:22ואז בערך ב2000 ו -- עשיתי כמה סרטים מוזיקליים --
-
6:22 - 6:26אבל ב2003, כשהמלחמה בעיראק עמדה להתחיל,
-
6:26 - 6:32הרגשתי -- זו היתה הרגשה מאוד סוריאליסטית בשבילי
-
6:32 - 6:36מפני שלפני שהמלחמה החלה, היתה מעין מלחמת מדיה שהתרחשה.
-
6:36 - 6:38וראיתי טלויזיה בניו יורק
-
6:38 - 6:40ונראה כאילו הייתה רק נקודת מבט אחת
-
6:40 - 6:43שעברה, והיא הלכה מ --
-
6:43 - 6:48הכיסוי עבר ממחלקת המדינה לחיילים בשטח
-
6:48 - 6:52ומה אנשים היו -- מה שעבר מהחדשות
-
6:52 - 6:56היה שעומדת להיות המלחמה הנקייה הזו והפצצות מדוייקות,
-
6:56 - 7:00והעיראקים יברכו את האמריקאים כמשחררים
-
7:00 - 7:03ויזרקו פרחים לרגליהם ברחובות בגדאד.
-
7:03 - 7:05וידעתי שיש סיפור אחר לגמרי
-
7:05 - 7:09שקרה במזרח התיכון היכן שהורי היו.
-
7:09 - 7:12ידעתי שיש סיפור אחר לגמרי שמסופר,
-
7:12 - 7:15וחשבתי, איך אנשים אמורים לתקשר
-
7:15 - 7:17אחד עם השני כשהם מקבלים מידע שונה לחלוטין
-
7:17 - 7:20ואף אחד לא יודע מה נאמר לאחר?
-
7:20 - 7:23איך אנשים אמורים לקבל הבנה משותפת
-
7:23 - 7:26או לדעת איך לנוע ביחד לעתיד?
-
7:26 - 7:28אז ידעתי שאני חייבת להגיע לשם.
-
7:28 - 7:30רק רציתי להיות במרכז.
-
7:30 - 7:33לא היתה לי תוכנית. לא היה לי מימון.
-
7:33 - 7:35אפילו לא היתה לי מצלמה באותו הזמן.
-
7:35 - 7:37ביקשתי ממישהו להביא אותה לשם
-
7:37 - 7:40מפני שרציתי גישה לאל ג'אזירה,
-
7:40 - 7:42הערוץ המועדף על ג'ורג בוש
-
7:42 - 7:45והמקום שהייתי מאוד סקרנית כלפיו מפני
-
7:45 - 7:49שהוא שנוא על ממשלות רבות בעולם הערבי
-
7:49 - 7:53וגם נקרא פיו של אוסאמה בין לאדן
-
7:53 - 7:55על ידי כמה אנשים בממשל ארה"ב.
-
7:55 - 7:59אז חשבתי, אתם יודעים, התחנה הזו ששנואה כל כך
-
7:59 - 8:01על ידי כל כך הרבה אנשים חייבת לעשות משהו נכון.
-
8:01 - 8:05אני חייבת לראות במה מדובר.
-
8:05 - 8:07וגם רציתי לראות את הפיקוד המרכזי,
-
8:07 - 8:09שהיה במרחק 10 דקות, וכך
-
8:09 - 8:13יכולתי לקבל גישה לאיך חדשות נוצרו
-
8:14 - 8:16בצד הערבי לעולם הערבי,
-
8:16 - 8:19ובצד האמריקאי והמערבי לארה"ב.
-
8:19 - 8:21וכשהלכתי לשם וישבתי שם,
-
8:21 - 8:24ופגשתי את האנשים האלה שהיו במרכז
-
8:24 - 8:27וישבתי עם הדמויות האלה,
-
8:27 - 8:31פגשתי כמה אנשים מפתיעים, ומאוד מורכבים.
-
8:31 - 8:36והייתי רוצה לחלוק איתכם מעט מהחוויה
-
8:36 - 8:39של ישיבה עם מישהו ולצלם אותם, ואתם מקשיבים להם,
-
8:39 - 8:42ואתם מאפשרים להם יותר מחמש שניות,
-
8:43 - 8:48המורכבות המדהימה של האנשים מופיעה.
-
8:51 - 8:54עיתונאי אל ג'זירה סמיר קהדר: עסקים כרגיל.
-
8:54 - 8:58עירק, ואז עירק, ואז עירק.
-
8:59 - 9:06אבל ביננו, אם יציעו לי עבודה בפוקס, אני אקח אותה.
-
9:10 - 9:16לשנות את הסיוט הערבי לחלום האמריקאי.
-
9:19 - 9:22עדיין יש לי את החלום הזה.
-
9:22 - 9:26אולי אני לעולם לא אוכל לעשות את זה.
-
9:26 - 9:30אבל יש לי תוכניות לילדים שלי.
-
9:30 - 9:33כשהם יסיימו את התיכון אני אשלח אותם לארה"ב ללמוד שם.
-
9:33 - 9:36אני אשלם על הלימודים שלהם.
-
9:36 - 9:39והם ישארו שם.
-
9:45 - 9:49קצין עיתונות ג'וש רושינג: בלילה בו הראו את שבויי המלחמה והחיילים המתים --
-
9:49 - 9:51אל ג'אזירה הראתה אותם --
-
9:51 - 9:53זה היה חזק כי אמריקה לא מראה תמונות כאלה.
-
9:53 - 9:55רוב החדשות באמריקה לא יראו תמונות עקובות מדם
-
9:55 - 9:59וזה הראה חיילים אמריקאים במדים שרועים על הרצפה,
-
9:59 - 10:01רצפת מרצפות קרה.
-
10:01 - 10:03וזה היה מבחיל.
-
10:03 - 10:05זה היה ממש מבחיל.
-
10:05 - 10:07זה גרם לי לבחילה.
-
10:07 - 10:09ואז מה שהיכה בי היה, שבלילה הקודם,
-
10:09 - 10:12היתה מן הפצצה בבצרה,
-
10:12 - 10:18ואל ג'זירה הראתה תמונות של האנשים.
-
10:18 - 10:22והם היו מבעיתים במידה שווה אם לא יותר מהתמונות האלה.
-
10:22 - 10:25ואני זוכר שראיתי אותן במשרד אל ג'זירה
-
10:25 - 10:28וחשבתי לעצמי, "וואו, זה דוחה.
-
10:28 - 10:31זה רע."
-
10:31 - 10:34ואז הלכתי, וכנראה אכלתי ארוחת ערב או משהו.
-
10:34 - 10:37וזה לא השפיע עלי כל כך.
-
10:37 - 10:40אז -- ההשפעה שהיתה להן עלי, הבנתי
-
10:40 - 10:42שראיתי אנשים מהצד השני,
-
10:42 - 10:45והאנשים האלה במשרד אל ג'זירה
-
10:45 - 10:47כנראה הרגישו כמו שאני הרגשתי באותו לילה.
-
10:47 - 10:50וזה הפריע לי עד עמקי נשמתי
-
10:50 - 10:53שלא הוטרדתי באותה רמה כמו לילה לפני.
-
10:53 - 10:56זה גורם לי לשנוא את המלחמה.
-
10:56 - 10:59אבל זה לא גורם לי להאמין שאנחנו בעולם שיכול לחיות ללא מלחמה עדיין.
-
10:59 - 11:02ג'האן נאוג'אים: הייתי המומה מהתגובות של הסרט הזה,
-
11:02 - 11:05מפני שלא ידענו אם הוא יהיה מסוגל להיות משודר.
-
11:05 - 11:06לא היה לנו מימון בשבילו.
-
11:06 - 11:11היה לנו הרבה מזל שלקחו אותו,
-
11:11 - 11:15וכשהצגנו את הסרט גם באמריקה וגם בעולם הערבי
-
11:16 - 11:18היו לנו תגובות מדהימות.
-
11:18 - 11:21זה היה מדהים לראות איך הסרט ריגש אנשים.
-
11:21 - 11:24בעולם הערבי -- וזה לא ממש על ידי הסרט,
-
11:24 - 11:26זה מהדמויות.
-
11:26 - 11:30אני מתכוונת, ג'וש רושינג היה אדם מורכב ביותר
-
11:30 - 11:32שחשב על דברים.
-
11:32 - 11:34וכשהראתי את הסרט במזרח התיכון
-
11:34 - 11:37אנשים אמרו -- אנשים רצו לפגוש את ג'וש.
-
11:37 - 11:40הוא מגדיר מחדש את האוכלוסיה האמריקאית.
-
11:40 - 11:45הוא -- אנשים התחילו, אתם יודעים, לשאול אותי, איפה הבחור הזה עכשיו?
-
11:45 - 11:47אל ג'זירה הציעה לו מישרה.
-
11:49 - 11:51וסמיר, אתם יודעים, מצד שני,
-
11:51 - 11:55גם היה דמות מאוד מעניינת לעולם הערבי לראות,
-
11:55 - 11:58מפני שהוא הוציא את המורכבות של יחסי האהבה/שנאה
-
11:58 - 12:01שיש לעולם הערבי עם המערב.
-
12:01 - 12:06בארה"ב הפליאה אותי המוטיבציה,
-
12:06 - 12:09המוטיבציה החיובית של העם האמריקאי
-
12:09 - 12:11כשראו את הסרט.
-
12:11 - 12:14אתם יודעים, קיבלו ביקורת בחו"ל על שהרגישו כמונו --
-
12:14 - 12:16האמינו שאנחנו המושיעים של העולם בדרך מסויימת,
-
12:16 - 12:19אבל הצד השני של זה היה שבעצם,
-
12:19 - 12:22כשאנשים רואים מה קורה בחו"ל
-
12:22 - 12:25ואת תגובת האנשים למדיניות שלנו בחו"ל,
-
12:25 - 12:27אנחנו מרגישים את הכוח הזה שצריך --
-
12:27 - 12:29אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים לקבל את הכוח לשנות דברים.
-
12:29 - 12:31וראיתי את זה עם קהלים.
-
12:31 - 12:36האישה הזו באה אלי אחרי ההקרנה ואמרה, "את יודעת,
-
12:36 - 12:38אני יודעת שזה מטורף, ראיתי את הפצצות מוטענות למטוסים,
-
12:38 - 12:40ראיתי את הצבא יוצא למלחמה.
-
12:40 - 12:43אבל את לא מבינה את הכעס של אנשים אלינו
-
12:43 - 12:47עד שאת רואה את האנשים בבתי החולים ואת קורבנות המלחמה.
-
12:47 - 12:49ואיך אנחנו יוצאים מהבועה הזו?
-
12:49 - 12:53איך אנחנו מבינים מה האחר חושב?"
-
12:54 - 12:58עכשיו, אני לא יודעת אם סרט יכול לשנות את העולם,
-
12:58 - 13:00אבל אני יודעת שהוא מתחיל -- אני מכירה את הכוח של זה --
-
13:00 - 13:04אני יודעת שזה גורם לאנשים להתחיל לחשוב על איך לשנות את העולם.
-
13:04 - 13:06עכשיו אני לא פילוסופית,
-
13:06 - 13:10אז אני מרגישה כאילו אני לא צריכה להכנס לעומק אלא להראות לכם --
-
13:10 - 13:13לתת לסרט לדבר בשביל עצמו ולקחת אתכם לעולם האחר הזה.
-
13:13 - 13:17מפני שאני מאמינה שלסרטים יש את היכולת לקחת אתכם מעבר לגבולות.
-
13:17 - 13:21הייתי רוצה שפשוט תשענו לאחור ותחוו לכמה דקות
-
13:21 - 13:23הלקחות לעולם אחר.
-
13:23 - 13:26ומספר הקליפים האלה לוקחים אתכם לתוך
-
13:26 - 13:30שני הקונפליקטים המסובכים מולם אנחנו עומדים כיום.
-
13:39 - 13:43גן עדן עכשיו (שעות אחרונות של פלסטינאי מתאבד): כל עוד יש אי צדק, מישהו צריך להקריב!
-
13:43 - 13:45אישה ראשונה: זו לא הקרבה, זו נקמה!
-
13:45 - 13:51אם תהרגו, אין הבדל בין קורבן לכובש.
-
13:51 - 13:58איש ראשון: אם היו לנו מטוסים, לא היינו צריכים מתאבדים, זה ההבדל.
-
13:58 - 14:03אישה: ההבדל הוא שהצבא הישראלי עדיין חזק יותר.
-
14:03 - 14:05איש: אז הבה נהייה שווים במוות.
-
14:05 - 14:07עדיין יש לנו את גן העדן.
-
14:07 - 14:11אישה: אין גן עדן! הוא קיים רק בראש שלך!
-
14:11 - 14:13איש: אלוהים ישמור, אלוהים ישמור!
-
14:13 - 14:15שאלוהים יסלח לך.
-
14:15 - 14:18אם לא היית בתו של אבו עזאם...
-
14:20 - 14:23בכל אופן, אני מעדיף שיהיה לי גן עדן בראש מאשר לחיות בגיהנום!
-
14:23 - 14:25בחיים האלה, אנחנו מתים ממילא.
-
14:26 - 14:31איש: האדם בוחר במרירות רק כשהאלטרנטיבה מרירה יותר.
-
14:33 - 14:36אישה: ומה איתנו? אלה שנשארים?
-
14:36 - 14:38האם ננצח בדרך הזו?
-
14:39 - 14:44אתה לא רואה שמה שאתה עושה הורס אותנו?
-
14:45 - 14:48ושאתה נותן לישראל אליבי להמשיך?
-
14:48 - 14:51איש: אז בלי אליבי, ישראל תפסיק?
-
14:51 - 14:55אישה: אולי. צריך להפוך את זה למלחמת מוסר.
-
14:55 - 14:57איש: איך, אם לישראל אין מוסר?
-
14:58 - 15:00אישה: תזהר!
-
15:16 - 15:19תל אביב, צביקה: לקראת ארבע ורבע מתקשרת אלי איילת חצי שעה יותר מאוחר ואומרת,
-
15:19 - 15:22"תשמע היה פיגוע בתל אביב."
-
15:22 - 15:25איילת: מה אתה יודע על ההרוגים, הזהות שלהם?
-
15:25 - 15:28אנחנו מחפשים שלוש נערות.
-
15:28 - 15:30צביקה: אין לנו שום אינפורמציה, מה את מחפשת
-
15:30 - 15:34איילת: שלוש בנות, הן היו ארבע ביחד אחת פצועה פה ושלוש אין קול ואין.
-
15:34 - 15:39צביקה: אמרתי, "אוקיי, זו בת-חן, זו הבת שלי."
-
15:39 - 15:40"אז אתה בטוח שהיא מתה?"
-
15:40 - 15:42הם אמרו לי כן.
-
15:50 - 15:53בית לחם, ג'ורג': ביום ההוא, בערך ב6:30
-
15:53 - 15:59הסעתי את אשתי ובתי לסופרמרקט.
-
16:01 - 16:04כשהגענו לפה...
-
16:04 - 16:10ראינו שלושה גיפים צבאיים חונים בצד הדרך.
-
16:10 - 16:14כשעברנו את הג'יפ הראשון...
-
16:14 - 16:16הם פתחו עלינו באש.
-
16:17 - 16:21ובתי בת ה12 כריסטין
-
16:21 - 16:23נהרגה מהירי.
-
16:34 - 16:36פורום משפחות שכולות, צביקה: אני המנהל של כל החלקים.
-
16:36 - 16:39ג'ורג': אבל יש מורה שממונה?
-
16:39 - 16:42צביקה: כן יש לי עוזרים.
-
16:42 - 16:45אני מטפל בילדים כל הזמן.
-
16:50 - 16:54ג'ורג': בהתחלה, חשבתי שזה רעיון משונה.
-
16:54 - 16:58אבל אחרי חשיבה לוגית על זה,
-
16:58 - 17:05לא מצאתי סיבה לא לפגוש אותם
-
17:05 - 17:09ולידע אותם על הסבל שלנו.
-
17:10 - 17:14צביקה: היו הרבה מאוד דברים שריגשו אותי.
-
17:14 - 17:19כשאנחנו רואים שיש פלסטינאים שסבלו מאד, איבדו ילדים,
-
17:19 - 17:22ועדיין מאמינים בתהליך השלום ומאמינים בפיוס.
-
17:22 - 17:25אם אנחנו שאיבדנו את היקר מכל יכולים בינינו לדבר,
-
17:25 - 17:28ולצפות ולראות ימים טובים יותר,
-
17:28 - 17:32אז כל האנשים שלא עברו את זה בוודאי שהם חייבים
-
17:44 - 17:48דרא"פ, איש: שיר הוא משהו שאנחנו מתקשרים עם אנשים בעזרתו
-
17:48 - 17:52שאחרת לא היו מבינים מהיכן אנחנו באים.
-
17:52 - 17:55אפשר לתת להם נאום פוליטי ארוך
-
17:55 - 17:58והם עדיין לא יבינו.
-
17:58 - 18:01אבל אני אומר לכם, כשתסיימו את השיר ההוא,
-
18:01 - 18:03אנשים יהיו כאילו, "וואלה, אני מבין מאיפה אתם הכושים באים.
-
18:03 - 18:05אני יודע מאיפה אתם מגיעים.
-
18:05 - 18:07מוות לאפרטהייד!"
-
18:09 - 18:12קריין: זה על מאבק השחרור...
-
18:12 - 18:14זה על הילדים האלה שיצאו לרחובות,
-
18:14 - 18:18לוחמים, צועקים, "שחררו את נלסון מנדלה!"
-
18:20 - 18:24זה על האיגודים האלו שהניחו את כליהם
-
18:24 - 18:27ודרשו חופש.
-
18:28 - 18:32כן. כן!
-
18:34 - 18:36חופש!
-
18:41 - 18:44ג'האן נאוג'אים: אני חושבת שכולם חוו את ההרגשה הזו של לשבת באולם,
-
18:44 - 18:49בחדר חשוך עם זרים, וראו סרט מאוד חזק,
-
18:49 - 18:52והם חשו את הרגשת הטרנספורמציה.
-
18:52 - 18:54ומה שאני מדברת עליו הוא --
-
18:54 - 18:58מה שהייתי רוצה לדבר עליו הוא איך אנחנו יכולים להשתמש בהרגשה הזו
-
18:58 - 19:01כדי ממש ליצור תנועה באמצעות סרטים?
-
19:03 - 19:05יש -- אני מתכוונת, הקשבתי להרצאות
-
19:05 - 19:09בחלק מהכנסים, ורוברט רייט אמר אתמול
-
19:09 - 19:13שאם הייתה לנו הערכה לאנושיות של האחר,
-
19:13 - 19:15אז להם תהייה הערכה לשלנו.
-
19:15 - 19:17וזה כל העניין.
-
19:17 - 19:20זה על לחבר אנשים דרך סרטים,
-
19:20 - 19:23להוציא את הקולות הבלתי תלויים האלה החוצה.
-
19:23 - 19:28עכשיו ג'וש רושינג עזב לבסוף את הצבא
-
19:28 - 19:30ומתחיל עבודה באל ג'זירה,
-
19:30 - 19:35אז ההרגשה שלו היא שהוא באל ג'זירה הבינלאומית מפני
-
19:35 - 19:37שהוא מרגיש שהוא ממש יכול להשתמש במדיה
-
19:38 - 19:41לגשר את הפער בין מזרח למערב.
-
19:41 - 19:43וזה דבר מדהים.
-
19:43 - 19:46אבל ניסיתי לחשוב על דרכים
-
19:46 - 19:49לתת כוח לקולות הבלתי תלויים האלה,
-
19:49 - 19:51לתת כוח ליוצרי הסרטים,
-
19:51 - 19:55לתת כוח לאנשים שמנסים להשתמש בסרטים כדי ליצור שינוי.
-
19:55 - 19:57ויש אירגונים מדהימים
-
19:57 - 19:59שכבר עושים את זה.
-
19:59 - 20:02יש את "עד", ששמעתם עליו מקודם.
-
20:02 - 20:05יש את "רק חזון", שעובדים עם פלסטינאים וישראלים
-
20:05 - 20:09שעובדים ביחד לשלום, ומתעדים את התהליך
-
20:09 - 20:11ומוציאים ראיונות לעולם ומשתמשים בסרט הזה
-
20:11 - 20:14כדי להגיע לקונגרס להראות שזה כלי רב עוצמה,
-
20:14 - 20:19להראות שזו אישה שבתה נהרגה בהתקפה,
-
20:19 - 20:22והיא מאמינה שיש דרכים שלוות לפתור את זה.
-
20:22 - 20:26יש את "סרטים עובדים" ויש את "טלויזיה עדכנית",
-
20:26 - 20:29שהם פלטפורמות נפלאות לאנשים מסביב לעולם
-
20:29 - 20:33לשים את -- כן, אני מתכוונת, זה מדהים.
-
20:33 - 20:36הסתכלתי על זה ואני פשוט -- אני המומה מזה
-
20:36 - 20:40ומהפוטנציאל של זה להביא קולות מסביב לעולם,
-
20:40 - 20:42קולות לא תלויים מסביב לעולם,
-
20:42 - 20:45וליצור טלויזיה באמת גלובלית ודמוקרטית.
-
20:45 - 20:49אז מה אנחנו יכולים לעשות כדי ליצור פלטפורמה לארגונים האלה,
-
20:49 - 20:51כדי ליצור מומנטום,
-
20:51 - 20:55לערב את כולם בעולם בתנועה הזו?
-
20:56 - 21:03הייתי רוצה שכולנו נדמיין לרגע -- דמיינו יום
-
21:04 - 21:08בו כולם מתאחדים מסביב לעולם.
-
21:08 - 21:18יש לכם ערים וכפרים ואולמות מסביב לכל העולם
-
21:18 - 21:21מתאחדים, ויושבים בחושך,
-
21:21 - 21:25וחולקים חוויה משותפת של צפיה בסרט,
-
21:25 - 21:28או כמה סרטים, ביחד.
-
21:29 - 21:31צפיה בסרט שאולי מדגישה
-
21:31 - 21:35דמות שנאבקת לחיות, או רק
-
21:35 - 21:37דמות ששוברת סטראוטיפ,
-
21:37 - 21:40מספרת בדיחה, שרה שיר.
-
21:40 - 21:42קומדיות, סרטים דוקומנטריים, קצרים.
-
21:42 - 21:45אפשר להשתמש בכוח המדהים כדי לשנות אנשים
-
21:45 - 21:47ולחבר אנשים ביחד, לחצות גבולות
-
21:47 - 21:51ולגרום לאנשים להרגיש כאילו יש להם חויה משותפת.
-
21:51 - 21:54אז אם תדמיינו את היום הזה מסביב לעולם
-
21:54 - 21:59יש לכם אולמות מסביב לעולם ומקומות להקרין סרטים.
-
21:59 - 22:01אם תדמיינו מ --
-
22:01 - 22:06מקרינים מכיכר טיימס לכיכר תחריר בקהיר,
-
22:06 - 22:10אותו סרט ברמאללה, אותו סרט בירושלים.
-
22:10 - 22:13אתם יודעים, אולי אפילו נוכל להשתמש -- דיברתי על ידיד שלי
-
22:13 - 22:15על שימוש בצד הפירמידה הגדולה
-
22:15 - 22:17וחומת סין הגדולה.
-
22:18 - 22:23יש -- אין גבולות למה שאפשר לדמיין,
-
22:23 - 22:25במונחים של איפה אפשר להקרין סרטים
-
22:25 - 22:28ואיפה אפשר לקיים את החוויה הקהילתית הזו.
-
22:28 - 22:31ואני מאמינה שהיום האחד הזה, אם נוכל ליצור את זה,
-
22:31 - 22:35היום האחד הזה יוכל ליצור מומנטום לכל הקולות היחידים הבלתי תלויים האלה.
-
22:35 - 22:37אין מקום --
-
22:37 - 22:39אין אירגון שמחבר
-
22:39 - 22:42את הקולות הלא תלויים של העולם שיצא לשם,
-
22:42 - 22:44ועדיין אני שומעת במהלך הוועידה הזו
-
22:44 - 22:48שהסכנה הגדולה ביותר בעתידנו היא [חוסר] הבנת האחר
-
22:48 - 22:52וכבוד הדדי לאחר וחציית גבולות.
-
22:52 - 22:54ואם סרטים יכולים לעשות את זה,
-
22:54 - 22:57ואם נוכל להשיג את כל המקומות השונים האלה בעולם
-
22:57 - 23:02לראות את הסרטים האלה ביחד, זה יהיה יום אדיר.
-
23:02 - 23:07אז כבר יצרנו שותפות למעשה, שנעשתה דרך TED --
-
23:07 - 23:09מישהו מקהילת TED,
-
23:09 - 23:11ג'ון קיימן, הציג לי את
-
23:11 - 23:15סטיבן אפקון, ממרכז ג'ייקוב ברנס לסרטים.
-
23:15 - 23:17והתחלנו להתקשר לכולם.
-
23:17 - 23:22ובשבוע האחרון, היו כל כך הרבה אנשים שנענו לנו
-
23:22 - 23:27ממקומות קרובים כמו פאלו אלטו עד מונגוליה ועד הודו.
-
23:27 - 23:31יש אנשים שרוצים להיות חלק מיום הסרטים הגלובלי,
-
23:31 - 23:35להיות מסוגלים לספק פלטפורמה לקולות בלתי תלויים
-
23:35 - 23:37וסרטים בלתי תלויים שם בחוץ.
-
23:39 - 23:42עכשיו, חשבנו על שם ליום הסרטים הזה
-
23:43 - 23:45והייתי רוצה לחלוק אותו איתכם.
-
23:45 - 23:47עכשיו, החלק המדהים ביותר של כל התהליך הזה
-
23:47 - 23:50היה לחלוק רעיונות ומשאלות,
-
23:50 - 23:54אז אני מזמינה אתכם לתת סיעור מוחות על איך לעשות את --
-
23:54 - 23:57איך היום הזה מהדהד לעתיד?
-
23:57 - 24:02איך נשתמש בטכנולוגיה כדי שהיום הזה יהדהד לעתיד.
-
24:02 - 24:04כך שנוכל לבנות קהילה
-
24:04 - 24:08ושהקהילות האלה יעבדו יחדיו, דרך האינטרנט?
-
24:09 - 24:11היה יום -- היה זמן, לפני שנים רבות,
-
24:11 - 24:14שכל היבשות היו דבוקות ביחד.
-
24:15 - 24:18וקראנו למאסת האדמה הזו פנגיאה.
-
24:18 - 24:23אז היינו רוצים לקרוא ליום הסרטים יום קולנוע פנגיאה.
-
24:23 - 24:25ואם רק תדמיינו
-
24:25 - 24:28שכל האנשים האלה בערים האלה צופים,
-
24:28 - 24:32אז אני חושבת שאנחנו באמת נוכל ליצור תנועה
-
24:32 - 24:35למען הבנה טובה יותר בין אנשים.
-
24:35 - 24:38אני יודעת שזה מאוד לא מוחשי, לגעת לאנשים בלב ובנשמה,
-
24:39 - 24:41אבל הדרך היחידה שאני יודעת לעשות את זה,
-
24:41 - 24:43הדרך היחידה בה אני יודעת להושיט יד
-
24:43 - 24:48ללב ולנשמה של אנשים מסביב לעולם היא בלהראות להם סרט.
-
24:48 - 24:51ואני יודעת שיש יוצרי סרטים עצמאיים וסרטים שם בחוץ
-
24:51 - 24:53שממש יכולים לגרום לזה לקרות.
-
24:53 - 24:55וזו המשאלה שלי.
-
24:55 - 25:00אז אני צריכה לתת לכם את המשאלה בת שורה אחת שלי,
-
25:00 - 25:03אבל נגמר לנו הזמן.
-
25:03 - 25:05כריס אנדרסון: זו משאלה נפלאה.
-
25:05 - 25:08קולנוע פנגיאה -- היום בו העולם מתאחד.
-
25:08 - 25:11ג.נ. זה יותר מוחשי משלום עולמי, וזה בוודאי הרבה יותר מיידי.
-
25:11 - 25:17אבל זה יהיה היום בו העולם מתאחד דרך סרטים,
-
25:17 - 25:19הכוח של הסרטים.
-
25:19 - 25:21כ.א. גבירותי ורבותי, ג'האן נאוג'אים.
- Title:
- ג'האן נאוג'אים מעודדת יום גלובלי של סרטים
- Speaker:
- Jehane Noujaim
- Description:
-
more » « less
בהרצאה מלאת התקוה הזו, ג'האן נאוג'אים מגלה את משאלת פרס TED 2006: לאחד את העולם ליום אחד בשנה דרך כוח הסרטים. (ההרצאה מלווה בתמונות קשות לצפייה).
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 25:21
|
Ido Dekkers added a translation |