Return to Video

איך לגדל ילד שחור באמריקה

  • 0:01 - 0:03
    כשגדלתי, לא תמיד הבנתי
  • 0:03 - 0:06
    למה הורי גרמו לי לעקוב
    אחרי חוקים שהם יצרו.
  • 0:06 - 0:09
    כמו, למה באמת הייתי צריך לקצור את הדשא?
  • 0:09 - 0:11
    למה שיעורי הבית שלי באמת היו חשובים?
  • 0:11 - 0:15
    למה לא יכולת לשים סוכריות בדייסה שלי?
  • 0:15 - 0:18
    הילדות שלי היתה מלאה בשאלות כאלו.
  • 0:18 - 0:22
    דברים רגילים בנוגע
    ללהיות ילד ולהבין שלפעמים,
  • 0:22 - 0:26
    זה הכי טוב להקשיב להורי
    אפילו כשלא באמת הבנתי למה.
  • 0:26 - 0:29
    וזה לא שהם לא רצו שאני אחשוב בצורה קריטית.
  • 0:29 - 0:32
    ההורות שלהם תמיד ניסתה לגשר על המתח
  • 0:32 - 0:36
    בין לגרום לאחי ולי להבין
    את המציאות של העולם,
  • 0:36 - 0:40
    בעודם מבטיחים שלעולם לא נקבל
    את הסטטוס קוו כבלתי נמנע.
  • 0:40 - 0:43
    הבנתי שזה, בעצמו,
  • 0:43 - 0:45
    היה צורה משמעותית של חינוך.
  • 0:46 - 0:50
    אחד המחנכים האהובים עלי,
    הסופר הברזילאי והמלומד פאולו פריאר,
  • 0:50 - 0:53
    שמדבר די במפורש על הצורך בחינוך
  • 0:53 - 0:57
    שיהיה בשימוש ככלי להתעוררות
    ביקורתית ואנושיות משותפת.
  • 0:58 - 1:01
    בספר הכי מפורסם שלו,
    "פדגוגיה של המדוכאים,"
  • 1:01 - 1:05
    הוא טוען, "אף אחד לא יכול להיות אנושי באמת
  • 1:05 - 1:07
    בעודו מונע מאחרים להיות כאלה."
  • 1:08 - 1:12
    חשבתי הרבה על זה לאחרונה,
    הרעיון של אנושיות,
  • 1:12 - 1:15
    ובעיקר, למי בעולם ניתנה הזכות
  • 1:15 - 1:18
    להיות נתפש כאנושי לגמרי.
  • 1:18 - 1:21
    במהלך החודשים האחרונים,
  • 1:21 - 1:24
    העולם צפה כשאנשים ונשים שחורים לא חמושים,
  • 1:24 - 1:28
    נהרגו בידי שוטרים ואנשים
    הלוקחים את החוק לידיהם.
  • 1:28 - 1:31
    הארועים האלה וכל שקרה אחריהם
  • 1:31 - 1:33
    הביאו אותי חזרה לילדות שלי
  • 1:33 - 1:37
    וההחלטה שהורי עשו
    בנוגע ללגדל ילד שחור באמריקה
  • 1:37 - 1:41
    שכשגדלתי, לא תמיד הבנתי
    בדרך בה אני מבין עכשיו.
  • 1:42 - 1:46
    אני חושב על כמה קשה זה היה,
    כמה לא הוגן בצורה מעמיקה זה בטח הרגיש
  • 1:46 - 1:50
    עבורם להרגיש שהם צריכים
    להסיר חלק מהילדות שלי
  • 1:50 - 1:53
    רק כדי שאני אוכל לחזור הביתה בלילה.
  • 1:53 - 1:55
    לדוגמה, אני חושב על איך ערב אחד,
  • 1:55 - 1:59
    כשהיתי בערך בן 12,
    בטיול שדה לעיר אחרת של יומיים,
  • 1:59 - 2:02
    חברי ואני קנינו רובה מים
  • 2:02 - 2:06
    והפכנו את מגרש החניה של המלון
    לאזור קרב מלא מים משלנו.
  • 2:06 - 2:08
    התחבאנו מאחורי מכוניות,
  • 2:08 - 2:11
    רצנו מחשכה שהיתה בין אורות הרחוב,
  • 2:11 - 2:14
    צחוק אינסופי בכל מקום על המדרכה.
  • 2:14 - 2:16
    אבל תוך 10 דקות,
  • 2:16 - 2:19
    אבי יצא החוצה, תפש אותי בזרוע
  • 2:19 - 2:23
    והוביל אותי לחדר שלנו עם תפישה לא מוכרת.
  • 2:23 - 2:24
    לפני שיכולתי להגיד משהו,
  • 2:24 - 2:28
    להגיד לו כמה טיפשי הוא גרם
    לי להראות לפני החברים שלי,
  • 2:28 - 2:31
    הוא בז לי על היותי כל כך נאיבי.
  • 2:31 - 2:35
    הביט בעייני, פחד שוטף את פניו,
  • 2:35 - 2:38
    ואמר, "אני מצטער בן,
  • 2:38 - 2:41
    אבל אתה לא יכול להתנהג כמו חבריך הלבנים.
  • 2:41 - 2:43
    אתה לא יכול להעמיד פנים שאתה יורה ברובים.
  • 2:43 - 2:45
    אתה לא יכול לרוץ בחשכה.
  • 2:45 - 2:48
    אתם לא יכול להתחבא
    מאחורי משהו חוץ מהשיניים שלך."
  • 2:48 - 2:51
    אני יודע עכשיו כמה מפוחד היה מן הסתם היה,
  • 2:51 - 2:55
    כמה בקלות יכולתי ליפול לחשכת הלילה,
  • 2:55 - 2:58
    שמישהו ישגה בין המים האלה
  • 2:58 - 3:00
    לסיבה טובה לשטוף את כל זה.
  • 3:01 - 3:05
    אלה סוג המסרים שהייתי מוצף בהם כל חיי:
  • 3:05 - 3:08
    תמיד תשמור את הידיים שלך
    במקום שאפשר לראות אותן, אל תזוז מהר מדי,
  • 3:08 - 3:10
    הורד את הכובע כשהשמש יורדת.
  • 3:10 - 3:13
    הורי גידלו אותי ואת אחי בשריון של עצות,
  • 3:13 - 3:17
    ים של פעמוני אזהרה כך שמישהו
    לא היה גונב את הנשימה מריאותנו,
  • 3:17 - 3:19
    כך שהם לא היו יוצרים זיכרון מהעור הזה.
  • 3:19 - 3:22
    כך שנוכל להיות ילדים, לא ארונות או בטון.
  • 3:22 - 3:25
    וזה לא בגלל שהם חשבו
    שזה יעשה אותנו טובים יותר ממישהו אחר
  • 3:25 - 3:28
    זה פשוט בגלל שהם רצו לשמור עלינו בחיים.
  • 3:28 - 3:30
    כל חברי השחורים גודלו עם אותו מסר,
  • 3:30 - 3:33
    השיחה, שניתנה לנו כשנהיינו גדולים מספיק
  • 3:33 - 3:36
    שיוכלו לטעות בנו כמסמר
    שמוכן להדפק לתוך האדמה,
  • 3:36 - 3:40
    כשאנשים הפכו את המלנין שלנו
    למשהו לפחד ממנו.
  • 3:40 - 3:43
    אבל מה זה עושה לילד
  • 3:43 - 3:46
    לגדול בידיעה שאתם לא יכולים
    להיות פשוט ילדים?
  • 3:46 - 3:49
    שהגחמות של ההתבגרות
    מסוכנים מדי לנשימה שלכם,
  • 3:49 - 3:51
    שאתם לא יכולים פשוט להיות סקרנים,
  • 3:51 - 3:54
    שאתם לא יכולים להרשות לעצמכם
    את המותרות של טעות,
  • 3:54 - 3:55
    שההטיה המפורשת של מישהו
  • 3:55 - 3:58
    אולי תהיה הסיבה שאתם לא מתעוררים בבוקר.
  • 3:58 - 4:00
    אבל זה לא יכול להיות מה שמגדיר אותנו.
  • 4:00 - 4:02
    מפני שיש לנו הורים שגידלו אותנו להבין
  • 4:02 - 4:05
    שהגוף שלנו לא אמור להתאים
    לצד האחורי של כדור,
  • 4:05 - 4:09
    אלא של עפיפונים וחבלים קופצים,
    ולצחוק עד שהבטן שלכם מתפוצצת.
  • 4:09 - 4:12
    היו לנו מורים שלימדו אותנו
    איך להרים את הידיים שלנו בכיתה,
  • 4:12 - 4:13
    ולא רק לאותת לכניעה,
  • 4:13 - 4:15
    ושהדבר היחיד שאנחנו צריכים לוותר עליו
  • 4:15 - 4:18
    הוא הרעיון שאנחנו לא ראויים בעולם הזה.
  • 4:18 - 4:21
    אז כשאנחנו אומרים שחיים שחורים משנים,
    זה לא בגלל שאחרים לא,
  • 4:21 - 4:25
    זה פשוט בגלל שאנחנו חייבים
    לאשרר שאנחנו ראויים לחיות בלי פחד,
  • 4:25 - 4:27
    כשכל כך הרבה דברים אומרים לנו שאנחנו לא.
  • 4:27 - 4:29
    אני רוצה לחיות בעולם בו בני
  • 4:29 - 4:31
    לא יחשב אשם ברגע שנולד,
  • 4:31 - 4:35
    בו צעצוע בידו לא יחשב
    בטעות למשהו חוץ מצעצוע.
  • 4:35 - 4:39
    ואני מסרב לקבל את העובדה שאנחנו
    לא יכולים לבנות את העולם הזה למשהו חדש,
  • 4:39 - 4:40
    מקום בו שמו של ילד
  • 4:40 - 4:43
    לא צריך להכתב על חולצת טי, או מצבה,
  • 4:43 - 4:44
    בו הערך של חיים של מישהו
  • 4:44 - 4:48
    לא נקבעים על ידי משהו
    חוץ מהעובדה שהיו להם ריאות,
  • 4:48 - 4:52
    מקום בו כל אחד מאיתנו יכול לנשום.
  • 4:52 - 4:53
    תודה לכם.
  • 4:53 - 4:56
    (מחיאות כפיים)
Title:
איך לגדל ילד שחור באמריקה
Speaker:
קלינט סמית'
Description:

כילדים, כולנו מקבלים עצות מהורים ומורים שנראות מוזרות, אפילו מבלבלות. זה הובהר לילה אחד לקלינט סמית' הצעיר, ששיקח ברובי מים במגרש חניה חשוך עם שני חבריו הלבנים. בהרצאה כנה, המשורר מצייר את הסצנה של התגובה הזועמת ומלאת הפחד של אביו.

more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
05:12

Hebrew subtitles

Revisions