Return to Video

לוחם מודרני: דמיאן מאנדר ב-TEDxסידני

  • 0:14 - 0:17
    סיפורי מתחיל בזימבאבווה
  • 0:17 - 0:19
    עם פקח-שמורה אמיץ בשם אורפיאוס,
  • 0:19 - 0:22
    ונקבת בופאלו פצועה.
  • 0:23 - 0:27
    אורפיאוס מביט בבופאלו שעל הקרקע,
    ומביט בי,
  • 0:27 - 0:31
    וכשעינינו נפגשו, היה רגע
    של יגון אילם בין שלושתנו.
  • 0:31 - 0:36
    היא היתה יצור-בר יפהפה ותמים,
  • 0:36 - 0:42
    ואורפיאוס הרים את רובהו
    והצמיד אותו לאוזנה. [קול יריה]
  • 0:42 - 0:46
    ובאותו רגע, היא החלה להמליט.
  • 0:47 - 0:51
    כשהחיים עזבו את גופו של הגור
    שנולד טרם זמנו, בדקנו את פצעיה.
  • 0:51 - 0:56
    רגלה האחורית נתפסה במלכודת
    תיל בן שמונה גידים.
  • 0:56 - 0:59
    היא נאבקה להשתחרר
    בכוח כה רב וזמן כה רב,
  • 0:59 - 1:02
    עד שקרעה לשניים
    את אגן הירכיים שלה.
  • 1:02 - 1:05
    ובכן, כעת היא היתה
    סוף-סוף חופשיה.
  • 1:05 - 1:09
    גבירותי ורבותי, אני חש היום
    תחושת אחריות גדולה
  • 1:09 - 1:14
    בדברי אליכם בשמם של אלה
    שלעולם לא יוכלו.
  • 1:14 - 1:18
    סבלם הוא יגוני וההניעה שלי.
  • 1:21 - 1:26
    מרטין לותר קינג היטיב מכולם
    לתמצת את קריאתי לנשק אליכם היום:
  • 1:26 - 1:30
    "מגיעה עת שבה אדם חייב
    לנקוט עמדה שאיננה בטוחה,
  • 1:30 - 1:32
    "איננה פוליטית ואיננה מקובלת.
  • 1:32 - 1:38
    "אך עליו לנקוט עמדה זו
    משום שמצפונו אומר לו שהיא צודקת."
  • 1:38 - 1:42
    משום שמצפונו אומר לו שהיא צודקת.
  • 1:43 - 1:46
    בסוף ההרצאה הזו
    אציג לכולכם שאלה.
  • 1:46 - 1:51
    שאלה זו היא הסיבה היחידה לכך
    שהגעתי עד הנה מהסוואנה האפריקאית.
  • 1:51 - 1:54
    באשר לי,
    שאלה זו טיהרה את נשמתי.
  • 1:54 - 1:59
    תשובתכם על השאלה הזו
    תישאר תמיד עימכם.
  • 1:59 - 2:02
    אני זוכר שכילד קטן
    ראיתי את "הקוסם מארץ עוץ",
  • 2:02 - 2:06
    ומעולם לא פחדתי מהמכשפה
    או מהקופים המעופפים.
  • 2:06 - 2:11
    פחדי הגדול ביותר היה
    שאגדל להיות כמו האריה, ללא אומץ.
  • 2:11 - 2:15
    ובילדותי תמיד שאלתי את עצמי
    אם אני עתיד להיות אמיץ.
  • 2:15 - 2:19
    ובכן, שנים אחרי שדורותי
    חזרה לקנזס,
  • 2:19 - 2:21
    והאריה מצא את האומץ שלו,
  • 2:21 - 2:24
    נכנסתי למכון קעקועים
  • 2:24 - 2:27
    וקעקעו לי את המלים
    "חפש והשמד" על החזה.
  • 2:28 - 2:30
    וחשבתי שזה הופך אותי
    לגדול ואמיץ.
  • 2:31 - 2:34
    אבל עבר כמעט עשור שנים
    עד שיכולתי לעמוד מאחורי מלים אלה.
  • 2:34 - 2:37
    בגיל 20 הפכתי לצוללן
    פינוי מכשולים בצי.
  • 2:37 - 2:41
    בגיל 25, כצלף במבצעים מיוחדים,
  • 2:41 - 2:45
    ידעתי בדיוק כמה קליקים להגבהה
    נחוצים לי בטלסקופ של הרובה
  • 2:45 - 2:48
    כדי להשיג פגיעת ראש
    במטרה נעה במרחק 700 מטרים.
  • 2:49 - 2:52
    ידעתי בדיוק כמה גרמים
    של חומר-נפץ נחוצים
  • 2:52 - 2:54
    כדי לחדור דרך דלת פלדה
    ממרחק מטרים ספורים,
  • 2:54 - 2:58
    מבלי לפוצץ את עצמי,
    או את הצוות שמאחורי.
  • 2:58 - 3:02
    ידעתי שבגדד היא מקום מחורבן,
    וכששומעים "בום"
  • 3:02 - 3:04
    זה אומר שאנשים מתים.
  • 3:05 - 3:07
    בימים ההם לא ידעתי
    במה עוסקים אנשי שמירת הטבע,
  • 3:07 - 3:12
    חוץ מלחבק עצים ולהרגיז תאגידים.
    [צחוק]
  • 3:12 - 3:17
    ידעתי שיש להם ראסטות,
    ידעתי שהם מעשנים סמים. [צחוק]
  • 3:17 - 3:19
    בכלל לא היה לי איכפת
    מהסביבה, ולמה לי?
  • 3:19 - 3:25
    הייתי הטמבל שדוהר במכוניתו
    בנסיון לפגוע בציפורים שעל הכביש.
  • 3:25 - 3:28
    חיי היו מרוחקים מאד
    מנושא שימור הטבע.
  • 3:28 - 3:30
    זה עתה סיימתי 9 שנים
    שבהן עשיתי במציאות דברים,
  • 3:30 - 3:33
    שרוב האנשים לא יחלמו
    לעשות על "פלייסטיישן".
  • 3:34 - 3:40
    ואחרי 12 תעסוקות בעירק כ"שכיר-חרב",
    הכישורים שלי היו טובים לדבר אחד בלבד:
  • 3:40 - 3:44
    הייתי מתוכנת להרוס.
  • 3:45 - 3:49
    במבט לאחור על כל הדברים שעשיתי
    ועל כל המקומות בהם הייתי,
  • 3:49 - 3:54
    עמוק בלבי אני יודע שביצעתי
    רק מעלל אמיתי אחד של אומץ-לב:
  • 3:54 - 3:58
    הבחירה הפשוטה,
    להחליט אם "כן" או "לא",
  • 3:58 - 4:01
    אך אותה פעולה בודדת
    היא שהגדירה אותי לחלוטין
  • 4:01 - 4:07
    והבטיחה שלעולם לא תהיה הפרדה
    בין מי שאני ובין מה שאני עושה.
  • 4:07 - 4:09
    כשסוף-סוף הותרתי מאחורי
    את עירק, הייתי אבוד.
  • 4:09 - 4:13
    הרגשתי... לא היה לי שמץ מושג
    איך להמשיך בחיי
  • 4:13 - 4:17
    או מהו מקומי,
    והגעתי לאפריקה בתחילת 2009.
  • 4:17 - 4:20
    הייתי אז בן 29.
  • 4:20 - 4:22
    איכשהו ידעתי תמיד
    שאמצא ייעוד בלב התוהו,
  • 4:22 - 4:24
    וזה בדיוק מה שקרה.
  • 4:24 - 4:30
    אבל לא ידעתי שאמצא זאת
    בחלק נידח של הסבך בזימבאבווה.
  • 4:30 - 4:33
    היינו בסיור,
    והנשרים חגו באוויר
  • 4:33 - 4:38
    וכשהתקרבנו, סרחון המוות
    תלה באוויר כמו מסך עבה ואפל,
  • 4:38 - 4:41
    ושאב את החמצן מן הריאות.
  • 4:41 - 4:45
    וכשהתקרבנו ראינו פיל גדול
  • 4:45 - 4:50
    ששכב על צידו
    ופניו היו חתוכות.
  • 4:50 - 4:52
    והעולם סביבי נעצר.
  • 4:53 - 4:57
    נכבשתי ביגון עמוק.
  • 4:57 - 5:00
    מראם של יצורים תמימים שנהרגו כך
    היכה בי בעוצמה שלא הכרתי.
  • 5:00 - 5:05
    עלי להודות שצדתי שלא-כחוק בצעירותי,
    ואת הזכרונות האלה אקח עמי לקבר.
  • 5:05 - 5:10
    אבל עם הזמן השתניתי;
    משהו בפנים לא היה כבעבר.
  • 5:10 - 5:13
    ולעולם לא יחזור להיות כזה.
  • 5:14 - 5:18
    שאלתי את עצמי:
    "האם הפיל הזה זקוק לפניו
  • 5:18 - 5:21
    "יותר מכפי שאיזה טיפוס באסיה
    זקוק לחט-שנהב על שולחנו?"
  • 5:21 - 5:25
    ולעזאזל, כמובן שהוא זקוק להם.
    זה לא היה רלוונטי.
  • 5:25 - 5:27
    כל מה שהיה חשוב
    שם ואז היה:
  • 5:27 - 5:33
    האם אהיה די אמיץ כדי לוותר על הכל
    ולהתחיל לנסות להפסיק את סבלן של חיות?
  • 5:33 - 5:36
    זה היה הרגע היחיד
    שהגדיר את חיי:
  • 5:36 - 5:38
    כן או לא?
  • 5:39 - 5:43
    למחרת התקשרתי למשפחתי
    והתחלתי למכור את כל הבתים שלי:
  • 5:43 - 5:47
    נכסים ששכיר-חרב ממולח
    רוכש במהירות במהלך מלחמה.
  • 5:47 - 5:53
    מאז ועד היום נוצלו חסכונותי לייסד
    ולפתח את המכון הבינ"ל נגד ציד לא-חוקי.
  • 5:53 - 5:57
    המכון הוא ארגון אכיפת-חוק
    הפועל ישירות כדי לחולל שינוי,
  • 5:58 - 6:02
    החל מטכנולוגיית מל"טים
    ועד להסמכה בינ"ל של פקחים,
  • 6:02 - 6:05
    אנו נאבקים מידי יום ביומו
    כדי ליצור פתרונות צבאיים
  • 6:05 - 6:08
    לגבול הירוק והדק
    של השימור.
  • 6:08 - 6:11
    אז אולי סיפורי הוא
    מעט ייחודי,
  • 6:12 - 6:15
    אבל לא אנצל אותו כדי לספר לכם
    על הארגון שאני מנהל -
  • 6:15 - 6:19
    וזה היה עשוי להיות
    גיוס-כספים יעיל למדי.
  • 6:19 - 6:24
    [צחוק]
    [מחיאות כפיים]
  • 6:27 - 6:32
    זיכרו שהיום, העיקר הוא השאלה
    שאשאל אתכם בסוף.
  • 6:33 - 6:36
    כי אני לא מסוגל לבוא הנה
    ורק לדבר על הצלת חיי הבר
  • 6:36 - 6:43
    כשידוע לי שבעיית שלומן של החיות היא
    רחבה בהרבה ומקיפה את כל החברה.
  • 6:43 - 6:47
    שנים מספר אחרי שראיתי את הפיל
    התעוררתי בוקר אחד מוקדם מאד.
  • 6:47 - 6:51
    כבר ידעתי את התשובה לשאלה
    שאני עומד לשאול את עצמי,
  • 6:51 - 6:55
    אבל אז,
    לראשונה ניסחתי אותה במלים:
  • 6:56 - 7:02
    האם פרה מעריכה את חייה
    יותר מכפי שאני נהנה מבשר על האש?
  • 7:05 - 7:09
    כי הייתי אשם כל הזמן
    במה שמכונה "סוגנות".
  • 7:09 - 7:12
    סוגנות היא במידה רבה
    כמו גזענות או מינניות.
  • 7:13 - 7:18
    מדובר במתן סולם ערכים, זכויות
    או התחשבות שונים ליצורים,
  • 7:18 - 7:21
    רק על יסוד מי או מה שהם.
  • 7:22 - 7:24
    הבנת המוסר הגמיש הזה,
  • 7:24 - 7:28
    שאותו התאמתי לנוחות היומיומית שלי
    החליאה אותי לגמרי.
  • 7:28 - 7:33
    כי נהניתי להאשים מקומות באסיה על
    צמאונם הבלתי-נדלה לשנהב ולקרני קרנפים,
  • 7:33 - 7:35
    ועל שהשגשוג הכלכלי של האזור
  • 7:35 - 7:39
    מגדיל בקיצוניות את הסחר
    הבלתי-חוקי בחיות בר.
  • 7:39 - 7:41
    אך כשהתעוררתי באותו בוקר תפשתי,
  • 7:41 - 7:45
    שלמרות שהקדשתי את חיי
    להצלת בעלי-חיים,
  • 7:45 - 7:47
    מבחינה מחשבתית לא הייתי טוב יותר
    מצייד בלתי-חוקי,
  • 7:48 - 7:50
    או מאותו טיפוס אסייתי
    שיש לו חט על השולחן.
  • 7:52 - 7:59
    כי בתור אוכל-בשר וצרכן-יתר
    ראיתי בבעלי-חיים מסוימים "בהמות",
  • 7:59 - 8:04
    כשבמציאות אני הייתי הבהמה:
    צייתן באופן הרסני,
  • 8:04 - 8:09
    עבד להרגלי,
    מפנה עורף למצפוני.
  • 8:10 - 8:14
    לכולנו היה בחיינו מגע עם
    חיית-מחמד או חיות אחרות.
  • 8:14 - 8:17
    איננו יכולים להתכחש לכך שאנו מבינים
    את הרגשות שיש לכל בעל-חיים.
  • 8:17 - 8:20
    היכולת לסבול כאב או בדידות.
  • 8:20 - 8:22
    וגם לפחד.
  • 8:22 - 8:26
    וגם, כמו כולנו, לכל חיה יש היכולת
    להביע שביעות-רצון,
  • 8:26 - 8:32
    להקים מבנה משפחתי
    ולרצות לספק יצרים ורצונות בסיסיים.
  • 8:32 - 8:34
    אך לגבי רבים מאיתנו,
  • 8:34 - 8:37
    זהו הגבול שעד אליו
    אנו מתירים לדמיוננו להגיע
  • 8:37 - 8:40
    לפני שהאמת תתחיל להטריד
    את נוחותנו והרגלינו.
  • 8:41 - 8:43
    הניתוק שקיים בין צריכה של מוצר
  • 8:43 - 8:47
    לבין המציאות שמחייבת את הבאתו
    אל השוק היא תופעה בפני עצמה.
  • 8:47 - 8:51
    היחס לבעלי-חיים הוא
    כאל מוצרים ורכוש.
  • 8:51 - 8:56
    אנו מכנים הריגת בן-אדם היא "רצח",
    ובמקביל מקימים תעשיות חוקיות ולא-חוקיות
  • 8:56 - 8:58
    שהיו נחשבות לעינויים
    אילו היו מעורבים בכך בני-אדם.
  • 8:58 - 9:04
    ואנו משלמים לאנשים כדי שיעוללו לחיות דברים
    שאיש מאיתנו לא מוכן לעסוק בהם אישית.
  • 9:04 - 9:10
    זה שאנו לא רואים אותם מקרוב
    לא פוטר אותנו מאחריות להם.
  • 9:10 - 9:13
    פיטר סינגר, האיש שהפך את
    מונח "סוגנות" לנפוץ, כתב:
  • 9:14 - 9:18
    "אף שעשויים להיות הבדלים
    בין בעלי-חיים לבני-אדם,
  • 9:18 - 9:21
    "אלה וגם אלה ניחנו ביכולת לסבול.
  • 9:21 - 9:25
    "ועלינו לנהוג גזירה שווה
    בסבל הזה.
  • 9:25 - 9:29
    "כל גישה שמאפשרת
    למקרים דומים לקבל יחס שונה
  • 9:29 - 9:33
    "אינה קבילה כתיאוריה מוסרית."
  • 9:34 - 9:40
    השנה, בכל העולם, ייהרגו 65 מיליארד
    בעלי-חיים בחוות תעשייתיות.
  • 9:40 - 9:44
    מה השווי של חיי אדם אחד
    בחיי בעלי-חיים?
  • 9:44 - 9:50
    אוכל-הבשר הממוצע באולם הזה
    יצרוך בחייו 8,000 בעלי-חיים.
  • 9:51 - 9:54
    זיהום הימים, ההתחממות העולמית
    ובירוא היערות
  • 9:54 - 9:57
    דוחפים אותנו אל ההכחדה ההמונית
    הגדולה הבאה,
  • 9:57 - 10:02
    ותעשיית הבשר היא הגורם השלילי
    הגדול ביותר מכל התופעות הללו.
  • 10:02 - 10:07
    ההברחות הלא-חוקיות של חיות מדורגת כיום
    כאחת מתעשיות הפשע הגדולות בעולם -
  • 10:07 - 10:10
    בין הסמים, הנשק והברחת בני-אדם.
  • 10:10 - 10:12
    היכולת לעצור את הזוועה הזו
  • 10:12 - 10:14
    טמונה במוכנותה של קהילה בינ"ל
  • 10:14 - 10:17
    להתערב, ולשמר אוצר גלובלי גווע.
  • 10:19 - 10:21
    הניסויים בבעלי-חיים -
  • 10:21 - 10:25
    אם בעלי-חיים כה דומים לנו,
    שאנו משתמשים בהם במקום בבני-אדם,
  • 10:25 - 10:28
    האם אין להם מן הסתם
    בדיוק אותן תכונות
  • 10:28 - 10:32
    שמשמעותן היא
    שמגיע להם להיות מוגנים מרע?
  • 10:33 - 10:37
    בין אם אנו עוסקים בחוות תעשייתיות,
    יצוא של חיים, ציד לא-חוקי, סחר בפרוות,
  • 10:37 - 10:41
    מבחינה לוגית, כולם בעיני
    נמצאים באותו המגרש.
  • 10:41 - 10:43
    סבל הוא סבל,
  • 10:43 - 10:45
    ורצח הוא רצח.
  • 10:45 - 10:47
    וככל שהקורבן הוא יותר חסר-ישע,
  • 10:47 - 10:50
    כך נורא הוא הפשע.
  • 10:51 - 10:55
    בפעם הבאה בה תחשבו
    שאוהבי החיות הם רגשניים מדי,
  • 10:55 - 10:57
    נלהבים מדי או אף מטורפים מעט,
  • 10:57 - 11:01
    זיכרו בבקשה שאנו רואים
    את הדברים בעיניים שונות.
  • 11:03 - 11:06
    בעוד כמה ימים ייוולד בני.
  • 11:06 - 11:10
    אני מוצא שאני שואל:
    "לאיזה מין עולם הוא נכנס?"
  • 11:11 - 11:15
    האם נהיה הדור שיגדיר
    את כשלוננו כמין?
  • 11:15 - 11:18
    אני מאמין שהדור שלנו יישפט
  • 11:18 - 11:21
    לפי האומץ המוסרי שלנו
    להגן על מה שצודק,
  • 11:21 - 11:26
    ושכל פעולה ראויה לשמה
    מחייבת מידה של הקרבה.
  • 11:26 - 11:31
    אז כעת אני מציע את עצמי,
    ללא כל הסתייגויות, לבעלי-החיים.
  • 11:31 - 11:35
    וכשאני מתפשט מכל נכסי החומריים,
  • 11:35 - 11:38
    אני רואה שגם אני בעל-חיים.
  • 11:38 - 11:43
    אנחנו משפחה.
    אנו חיים יחד על כוכב-לכת אחד.
  • 11:43 - 11:45
    ומתוך חמשת מיליוני המינים
    שבכוכב הלכת הזה,
  • 11:45 - 11:49
    רק לאחד יש הכוח לקבוע
    מהי רמת הסבל הקבילה
  • 11:49 - 11:53
    שאותה יישאו
    כל יתר היצורים המרגישים.
  • 11:54 - 11:56
    בין אם מדובר באכילת פחות בשר,
  • 11:56 - 11:59
    תרומה למאבק נגד ציד לא-חוקי
    או השמעת קול למען האילמים,
  • 11:59 - 12:01
    יש לכולנו אפשרויות בחירה.
  • 12:01 - 12:06
    ושינויים קטנים בחיינו משמעם
    שינויים גדולים בחיי אחרים.
  • 12:06 - 12:08
    אז כעת נחזור להתחלה.
  • 12:08 - 12:12
    הסיבה שלי להיות כאן
    היא שאלתי אליכם:
  • 12:12 - 12:17
    בפעם הבאה שתהיה לכם הזדמנות
    לעשות משהו למען החיות,
  • 12:17 - 12:19
    האם תהיו מספיק אמיצים?
  • 12:19 - 12:20
    כן או לא?
  • 12:20 - 12:23
    תודה רבה לכם.
Title:
לוחם מודרני: דמיאן מאנדר ב-TEDxסידני
Description:

דמיאן מאנדר בן ה-33 שירת עבור אוסטרליה כצלף במבצעים מיוחדים וכצוללן פינוי. בתקופת הצבתו בעירק, הוא ניהל את מיזם האקדמיה העירקית להכשרת כוח המשטרה המיוחד ופיקח על הכשרתם של עד 700 צוערים בבת-אחת. ב-2008, אחרי 3 שנים בקו החזית של מלחמת עירק, הוא פרש בלי שום כיוון בחיים. ביקור באפריקה העמיד אותו פנים אל פנים עם הזוועות איתן מתמודדות חיות הבר בעולם. הוא מכר את כל הנכסים האישיים שצבר במהלך 12 שנות שירות וייסד את המכון הבינלאומי נגד ציד בלתי-חוקי. הארגון מתמקד בהכשרת פקחים, ניהול מבצעים ושילוב טכנולוגיה מודרנית בתחום השימור.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDxTalks
Duration:
12:34

Hebrew subtitles

Revisions Compare revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.